א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא כספי) בת"פ 2984-05-08 מיום 25.1.2009, בו הושתו על המערער שלוש וחצי שנות מאסר, מהן שנתיים מאסר בפועל והשאר על תנאי, ופיצוי למתלונן בסך 1,500 ₪; זאת - לאחר שהורשע בעקבות הודאתו בעבירות של סחיטה בכוח- עבירה לפי סעיף 427 (3) לחוק העונשין, והפרת הוראה חוקית- לפי סעיף 287 (א) לחוק. רקע והליכים ב. על פי כתב האישום (המתוקן בשנית) בו הודה המערער, עצרו הוא ושניים אחרים ביום 2.5.08 את רכב המתלוננים, היכו אחד מהם ונשכוהו בגבו משסירב ליתן כסף לאחד מהם, ואיימו על האחר; לאחר שהנאשם 1 נטל את כספו של המתלונן 1 (בסך 5,000 ₪), נסעו שלושת הנאשמים עם המתלוננים לתחנת דלק סמוכה, שם נדרש המתלונן 1 לחתום על פתק שלפיו לא נלקח ממנו דבר. המתלונן 1 חתם מתוך פחד, והוא וחברו הוזהרו לבל יפנו למשטרה. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלונן 1 סימני חבלה, נשיכות, שפשופים ודימומים באזורים שונים בגוף. במועד האירוע היה המערער נתון בתנאי מעצר בית מגביל (שאסר יציאה מביתו בימי ו'), לפי צו שיפוטי. ג. ביום 27.11.2008 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הודה המערער בכתב האישום המתוקן, בעבירות הנזכרות מעלה, לאחר שנמחקו חלקים מן האישומים ועבירות אחרות שיוחסו למערער. במסגרת הטיעונים לעונש ביקשה המדינה להשית על המערער - על פי התקרה שנקבעה בהסדר - 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלונן. ההגנה לעומתה, ביקשה להטיל עליו לכל היותר שנת מאסר. בתסקיר שירות המבחן למבוגרים שנערך בעניינו של המערער בטרם נגזר עונשו צוין, כי הוא בעל רקע פלילי כבד, לרבות בתחום הסמים, אך גם בעל מוטיבציה לצאת ממעגל הפשע, ונמצא בהליך גמילה מסמים. עוד צוין, כי חלה בשנים האחרונות התמתנות במעורבותו בפשע, ונאמר מפיו כי מעורבותו במקרה בגינו הורשע לא היתה מתוכננת, וכך גם התרשם שירות המבחן; המערער נטל אחריות לחלק מן האירוע, ואוסיף כי חזר על נטילת האחריות בפני בית המשפט. ואולם, בסופו של יום לא הובאה המלצה שכן העבירה בוצעה בעת טיפול ובשעה שהליך משפטי אחר היה בעיצומו. ד. בנימוקי גזר הדין ציין בית המשפט את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ועברו הפלילי המכביד, כולל עונש מאסר העומד ותלוי נגדו. מנגד צוינו נסיבותיו האישיות של המערער, הנשוי בשלישית ואב לשמונה, מכור לסמים, וגם מצוי לאחר תהליך שיקומי בגין תאונת דרכים שעבר. בית המשפט ערך השוואה בין המערער לנאשם 1 בפרשה, שחלקו בה היה רב מזה של המערער, אך ציין כי עברו הפלילי של המערער מכביד מזה של נאשם 1, וכן תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה. סוף דבר נקבע, כי המאסר שיושת על המערער יושוה לתקופת המאסר שנגזרה על נאשם 1, ואילו הפיצוי שיתחייב למתלונן הנפגע יהיה נמוך יותר מזה שהתחייב בו האחר, נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המערער וההבדל בין חלקיהם בפרשה. הושת איפוא העונש כאמור. המאסר המותנה הופעל בחופף. ה. בערעור נטען, כי העונש שנגזר על המערער אינו מידתי ביחס לעונש שנגזר על הנאשם 1, שחלקו באירוע היה גדול יותר, וגזר דינו כלל עבירה נוספת שצירף והורשע בה. כן נטען, כי היה על בית המשפט ליתן לעברו הפלילי של המערער משקל נמוך יחסית, בשל העובדה שמרבית העבירות נעברו על רקע התמכרותו לסמים. הודגש, כי המערער נמצא בהליך גמילה ומעורבותו בפלילים פחתה עם השנים. כן הוזכרו נסיבותיו האישיות של המערער, מצבו הרפואי הרעוע, קשייו הכלכליים והיותו אב לשמונה, מתוכם שישה קטינים. לבסוף נטען, כי המערער חש חרטה עזה על מעשיו במקרה דנא, שנעשו לטענתו באקראי תוך כדי היקלעותו למקום ונסיונו לפשר בין ניצים. הוזכר כי הודאתו של המערער חסכה בזמן שיפוטי וייתרה את הצורך בהעדת המתלונן. ו. בתסקיר עדכני שהוגש ביום 7.7.09 צויין, כי המערער השתלם בתחילת מאסרו במספר קורסים במסגרת מחלקת החינוך של בית הסוהר, ומזה שלושה חודשים עובד הוא כפועל בית הדפוס בחצר בית הסוהר. כן נאמר, כי המערער פועל אצל רשות שיקום האסיר לאישורו כאסיר ברשיון. אך מנגד צויין, על פי מידע שנמסר משירות בתי הסוהר, כי נשללו חופשותיו לעת עתה נוכח טענת עבירה - שהמערער טען אמנם להגנתו, כי היא תלונת שווא. נציגת שירות המבחן ציינה גם בפנינו, כי התסקיר אינו מלא, נוכח קוצר הזמן עם קביעתו המהירה של הערעור לשמיעה. ז. בדיון חזרה עו"ד קורוליק בשם המערער על הטיעון הנוגע להשוואה עם נאשם 1 בתיק, שאף לו עבר פלילי לא מבוטל בעשור האחרון (שבע הרשעות); לשיטתה היה מקום ליתן ביטוי להבדל בין השניים. כן הטעימה את גילו של המערער - כמעט חמישים. אכן ישנם קשיים, כך ציינה, בהסדרת מסגרות תומכות ושחרור מוקדם למערער - שכן הרשות לשיקום האסיר, כנמסר, אינה מטפלת במי שאינו יוצא לחופשות; עוד נטען, כי מאסר המערער מהוה ענישה למשפחתו הגדולה, שכן העסק - משפחתון - שהפעילו הוא ואשתו נסגר, ואשתו משתכרת שכר מינימלי, וכן חב המערער מזונות לילדים מנישואין אחרים, וגם כנגדו חובות בהוצאה לפועל. עבודות בבית הסוהר מניבה שכר צנוע. נתבקשה הקלה - ולוא במעט - בעונש. עוד נטען, כי המערער שומר על ניקיון מסמים, ומודע לכך שלא היה צריך להתערב באירוע העבירה, אך מנגד נאמר כי אינו זוכה לטיפול רפואי מספיק בבית הסוהר. ח. באת כוח המדינה ציינה, כי מועד שני שליש (מינהלי) של המערער יחול ב- 31.7.09 (כאמור בשל התלונה הנזכרת ואי יציאה לחופשות יש סימן שאלה לגבי המימוש, ומכל מקום נושא זה חורג מענייננו). לשיטת באת כוח המדינה, לעניין ההשוואה עם נאשם 1, יכול היה בית המשפט לגזור את עונשו של המערער באופן שיפצל בין תיק זה למאסר המותנה שהופעל כלפי נאשם 1 בחופף, ולגזור את הדין שם במצטבר - ואם כן היתה נוצרת הבחנה עונשית בין המערער לנאשם 1. אשר למערער, הוטעם מפי הפרקליטה כי רישומו הפלילי מכביד ביותר, וכן הפנתה לע"פ 5271/07 בבית משפט זה, בו ניתן למערער עיכוב ביצוע בשתי הזדמנויות (8.8.07 - השופטת פרוקצ'יה, ו- 5.3.08 - השופטת ארבל) בשל השתתפותו בהליך שיקומי, אך במהלך תקופת העיכוב השניה עבר את העבירות הנוכחיות. עוד צוין, כי הפיצוי למתלונן טרם שולם. הכרעה ט. לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. ראשית, עיינו ברישומו הפלילי של המערער, ואכן צר לראות כי מגיל צעיר - מאז 1980 - עמד לדין לא פחות מעשרים וחמש פעמים בעבירות רכוש, סמים למיניהן, איומים ואלימות, וריצה מאסרים לא מעטים, לרבות לפני שנים ספורות. ברי - למרבה הצער - כי הוכיח לאורך שנים רבות שפגיעתו רעה; וחובתו של בית המשפט ליתן איפוא יד להגנה על הציבור. בצדק ציינה באת כוח המדינה, כי העונש שהוטל אינו חורג מהסדר הטיעון ואף אינו מגיע לתקרתו (ע"פ 10365/05 ע' א' נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אכן, זכות הערעור שמורה בדין גם בעונש שנגזר בגדרי הסדר הטיעון, אך ברי כי כאמור בע"פ 10365/05 "משקיבל בית המשפט קמא את הסדר הטיעון ומשגזר את הדין בגדרי ההסדר... לא ימהר בית משפט שלערעור - מטבע הדברים - להתערב... שהרי הצדדים קיבלו עליהם... את גבולות ההסדר כסבירים". י. אי אפשר שלא להתחשב בכך שהמערער עבר עבירותיו בעת היותו בהליך טיפולי שבית משפט זה גילה אורך רוח לגביו, ואחת העבירות בהן הודה היא גם הפרת מעצר בית. י"א. על כן, גם אם אין חולק שחלקו של המערער היה פחות משל נאשם 1 באירוע העיקרי בתיק דנא, אין לומר כי שגה בית המשפט קמא בשקלול הענישה, ועל כן גם אין מקום להתערבות. י"ב. צר שהמערער חזר לסורו, גם אם לא תיכנן לעשות כן (ואילו הקפיד על מעצר הבית לא היה מגיע עד הלום); אולם צר יותר על המתלונן שנפגע ועל הציבור ששלומו הופר. אם יתעשת המערער סוף סוף, כפי שהוא מבטיח, חזקה על סניגוריתו הטורחת בענייניו כי לא תותיר דלת שלא תקיש עליה. אשר לטיפול הרפואי, הוא נתון להליכים אחרים (עתירת אסיר), אך אנו מקוים מכל מקום כי תינתן הדעת אליו. י"ג. כאמור, איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, כ' בתמוז תשס"ט (12.7.09).משפט פליליסחיטהערעור