נזק גוף עקב הסתכנות מרצון 1. התובעת הינה ילידת 29.3.77. לטענתה, ביום 27.7.02 פגשה את נתבע מס' 1 ( להלן "הנתבע" ) בחוף הכנרת, ויצאה עימו לשיט על אופנוע ים "דו מושבי" שבבעלותו ( להלן "האופנוע" ). התובעת התיישבה מאחורי הנתבע כשהיא אוחזת בו בשתי ידיה. השיט התחיל בנסיעה רגילה שהפכה למהירה. כעבור מספר דקות, ביצע הנתבע פנייה פתאומית שבעקבותיה איבדה התובעת את אחיזתה עקב עוצמת הכח שהופעלה על גופה, ועפה מהאופנוע למרחק גדול ונחבטה בעוצמה בים. כתוצאה מהפגיעה נגרם לתובעת דימום כלייתי וכן שבר בחוליהL1 ושבר דחוס נוסף בחוליה D12, ונזקקה לטיפולים רפואיים. 2. נתבעת מס' 2 ביטחה את השימוש באופנוע הים כלפי צד ג'. 3. התובעת טוענת כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו של הנתבע שהתבטאה בין היתר בהשטת האופנוע בצורה פזיזה ובלתי זהירה, על כן, עליו לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב כך. 4. הנתבעים הכחישו את טענות התובעת וטענו כי לא היתה מצד הנתבע כל רשלנות שיחוב בגינה, וכי המדובר בסיכון שאינו חורג מסיכון רגיל במסגרת פעילות ספורטיבית. 5. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים ושקלתי את טיעוניהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. 6. טענת הנתבע כי התובעת שחררה את אחיזתה והחליקה לאחור בזמן שהשיט את האופנוע בצורה ישרה ובמהירות נמוכה, לא התקבלה על דעתי וזאת לאור עצמת הפגיעה וסוג החבלות שנגרמו לתובעת בעקבות התאונה כמתואר לעיל. חבלות אלה יש בהן כדי להעיד על עצמת המגע שנוצר בין גופה של התובעת לבין הים, דבר שאינו מתיישב עם הטענה בדבר נסיעה במהירות נמוכה. כמו כן, השתחררות האחיזה של התובעת, אף היא מחזקת את המסקנה בדבר ביצוע סיבוב פתאומי במהירות בלתי סבירה, ומסקנה זו מתחזקת ביתר שאת על רקע העובדה שהתובעת הינה בעלת רשיון נהיגה באופנוע ים, ומוצדק יהא להניח כי לא היתה משחררת את אחיזתה אלמלא נסיבה שיצאה מגדר שליטתה. יצויין כי לא ניתן על ידי הנתבע כל הסבר מניח את הדעת לגבי השתחררות אחיזתה של התובעת, וטענותיו בדבר גלי העומק שהקפיצו את האופנוע כדבריו, לא היו משכנעות. אוסיף על כך, כי עדותו של הנתבע בעניין מהירות הנסיעה לא היתה חד משמעית ובהירה. 7. במצב דברים זה הנני מעדיפה את גרסתה של התובעת וקובעת כי נפילתה מהאופנוע נבעה מביצוע סיבוב פתאומי במהירות בלתי סבירה על ידי הנתבע. 8. ב"כ הנתבעות שם דגש בסיכומיו על הסתירות שהתגלו בעדותה של התובעת בעניין היוזמה לצאת לשיט, וכן על הסתרת העובדה שהינה בעלת רשיון נהיגה באופנוע ים, ועל טענת "חוסר ההדרכה" שהועלתה על ידה, אולם, לא שוכנעתי כי המדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורש העניין, וזאת מבלי להמעיט במאומה מחומרת המחדל בדבר אי גילוי יזום מצד התובעת בדבר היותה בעלת רשיון נהיגה לאופנוע ים. 9. נשאלת איפוא השאלה, האם נסיבות נפילתה של התובעת כמתואר בסעיף 7 לעיל, מטילות אחריות משפטית על הנתבע? בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1), 113 ,עמ' 120-121 ) נקבע כדלקמן: "חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו". סבירות הסיכון נקבעת גם בהתחשב באמצעים הדרושים למניעתו ( ראה ע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם ו-4 אח', פ"ד מט(1), 102 ,עמ' 109-110 ). בענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת כי נפילה אל תוך המים כתוצאה מביצוע פנייה באופנוע ים, הינו דבר טבעי שאינו חורג מסיכון רגיל של ספורט ימי מסוג זה. אולם, כאשר הפנייה מבוצעת באופן פתאומי ובלתי מבוקר ובמהירות גדולה כמו במקרה שבפנינו, יצאה פעולה זו מגדרו של סיכון רגיל שהצדדים צפו ו/או היו אמורים לצפות בו בעת הצטרפותם לשיט. הטלת חובת זהירות קונקרטית בגין סיכון מסוג זה על הנתבע אמורה לענות על מדיניות שיפוטית ראויה לעניות דעתי, הגם שהיא מעבירה את הנטל למניעת הנזק על שכם המזיק, בעל השליטה באופנוע, שביכולתו היה למנוע את הנזק בנקיטת אמצעי זהירות פשוטים. בעניין זה ראוי לצטט את מה שנפסק בע"א (ת"א) 2302/05 עכאווי מרואן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ( ) כדלקמן: "תמימי דעים אנו עם קביעתו של בית משפט קמא כי במקרה הנדון לא התגבשה חובת זהירות קונקרטית. הנסיעה על אופנוע ים כרוכה מעצם טיבה וטבעה בסיכון להיפגע כתוצאה מנפילה. סיכון טבעי שכזה אינו מקים אחריות בנזיקין……………… משמעות הדבר אינה, כפי שמנסה המערער לטעון, שבכל מקרה של פגיעה כתוצאה מרכיבה על אופנוע ים לא תקום חובת זהירות קונקרטית, אלא שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה, כפי שנפרשו לפני בית משפט קמא ולפנינו לא קמה חובה שכזו. ייתכן כי בנסיבות אחרות כגון כאשר הים סוער, כאשר הנהג לא מורשה, האופנוע לא תקין, הנהיגה פרועה וכיוצא באלו, יגיע בית המשפט למסקנה כי במקרה שלפניו התממש סיכון בלתי סביר המצדיק הטלתה של אחריות בגינו". ( ההדגשות אינן במקור ) 10. אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבע התרשל כלפי התובעת בכך שנהג באופנוע הים בחוסר זהירות ובצורה פרועה, דבר שגרם לה נזק גוף כפי שיפורט להלן. 11. הסתכנות מרצון על מנת שתתקבל הטענה של הסתכנות מרצון על הנתבע להוכיח לא רק שהתובע ידע והעריך את קיומו של הסיכון אלא שהוא נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת הסיכון תוך ויתור על פיצויים במקרה של נזק, וכי הסכים לפטור את הנתבע מהחובה לנקוט באמצעי זהירות ( ראה ת"א (חיפה) 10148/97 ד"ר רפאל נגלר נ' שלמה פרל ואח', תק-מח 2006(1), 28 ,עמ' 47 והפסיקה המצוטטת בו ). בענייננו, אכן הוכח כי התובעת הצטרפה לשיט בהסכמה מלאה, ותוך שהיתה ו/או שהיתה צריכה להיות, מודעת לסיכונים הכרוכים בפעילות זו, אלא שלא הונחה תשתית ראייתית ממנה ניתן היה לבסס את המסקנה כי הסכמתה הנ"ל כללה בחובה מתן הפטר גורף לנתבע מהחובה לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים, ונטילת אחריות טוטאלית ומוחלטת עבור כל נזק שייגרם לה בעקבות פעילות זו, ו/או ויתור על זכותה לתבוע פיצויים במקרה של נזק כתוצאה מאי נקיטת אמצעי הזהירות כנ"ל. אשר על כן, הנני קובעת כי לא הוכחו הנסיבות המאפשרות החלת הכלל של הסתכנות מרצון במקרה שבפנינו. 13. אשם תורם לא מצאתי בנסיבות המקרה שבפנינו מקום להטיל על התובעת אשם תורם לארוע התאונה, שכן לא הוכח כי התובעת הפרה אילו מהוראת הבטיחות ו/או הוראות השיוט החלים על פעילות מסוג זה, הגם שהוכח כי היתה לבושה בחגורת הצלה ופעלה על פי הכללים המתחייבים בסוג שיט זה. 14. הנזק בעקבות התאונה הובהלה התובעת לבית החולים לאחר שנמשכה מהמים ונגררה לחוף על ידי הנתבע ואופנוע ים נוסף. במיון אובחן אצלה שבר בחוליה L1 ודימום כלייתי. בבדיקה נוספת אובחן אצלה שבר דחוס נוסף בחוליה D12. בעקבות התאונה אושפזה בבית החולים וכעבור ארבעה ימים שוחררה לצורך שיקום כשגופה מקובע בחגורת ברזלים למשך שלושה חודשים. הצדדים הסכימו להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת על שיעור של 7.5% בתחום האורטופדי. כאב וסבל בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת ובארבעה ימי האשפוז, וכן בהתחשב באופי הפגיעות מהן סבלה התובעת בעקבות התאונה ( שבר בשתי חוליות ודמום כלייתי ) והסבל שבו היתה נתונה למשך שלושה חודשים כמתואר לעיל, הנני פוסקת לה פיצוי תחת ראש נזק זה בסך של 50,000 ₪. הפסדי שכר הפסד השתכרות לעבר התובעת העידה כי עובר לתאונה היא עבדה כפקידה בחברת "טרייל אופנועים" בשכר חודשי של 4,000 ₪ ברוטו, אם כי בשאלון שנשלח לה על ידי הנתבעים השיבה כי שכרה עמד על סך של 3,500 ₪. לטענתה, בעקבות התאונה היא פוטרה מעבודתה ורק בחלוף שנתיים חזרה למעגל העבודה בחב' "קרסו", שם היא עובדת עד היום ומשתכרת סך של 4,000 ₪ לחודש. התובעת לא טרחה להגיש תלושי משכורות ו/או כל תיעוד אחר לגבי שכרה בעבר וגם לא תיעוד בגין אי כושר, ותשובותיה לגבי התקופה של שנתיים שבהן לא עבדה לטענתה, היו מעורפלות. במצב דברים זה הנני פוסקת לה פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לעבר בסך של 30,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד התובעת היתה בת 25 שנה ביום התאונה. לאור מהות הפגיעות שנגרמו לה בעקבות התאונה, מצאתי לנכון להעמיד את נכותה התפקודית על שיעור של 10%. עם זאת, הוכח כי שכרה של התובעת בערכים נומינליים לא נפגע כתוצאה מהתאונה, הגם שיצויין כי התובעת נמנעה מלהציג תלושי משכורת עדכניים, והדבר אומר דרשני. במצב דברים זה הנני פוסקת לה פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסכום כולל של 50,000 ₪. עזרת הזולת התובעת היתה מקובעת לחגורת ברזלים למשך שלושה חדשים כמצויין לעיל, ומקבלת אני את טענתה כי נזקקה בתקופה זו לעזרת משמעותית מבני משפחתה. על כן, הנני פוסקת לה פיצוי תחת ראש נזק זה בגין התקופה הנ"ל סך של 7,500 ₪. נסיעות וטיפולים רפואיים והוצאות רפואיות התובעת היתה במעקב רפואי ונזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה. לאחר שעיינתי בתיעוד שצורף לתצהירה הנני פוסקת לה פיצוי כולל בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בסך של של 8,000 ₪. 15. סוף דבר - הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 145,500 ₪, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הסתכנות מרצוןנזקי גוף