1. התובעת, קטינה ילידת 23.6.99 עותרת לחיוב הנתבעים ביחד לפצותה עקב נזקי הגוף שנגרמו לה, עקב החלקה על רצפת הנתבעת 2 במהלך אירוע בו בילתה עם הוריה ביום 9.10.04. התובעת טוענת כי ההחלקה קרתה עקב רצפה חלקה ורטובה (להלן: "התאונה"). נתבעת מס' 1 הייתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו המבטחת של נתבעת 2 בכל הנוגע לתביעות כלפי צד ג'. 2. בעקבות התאונה פונתה התובעת על ידי הוריה לבית החולים וולפסון שם אובחנה רגישות במישוש באמה ובמרפק יד ימין, היד גובסה והומלץ לתובעת על מעקב רפואי. התובעת לא צרפה חוות דעת רפואית מטעם אורטופד ולמעשה אינה טוענת לנכות צמיתה בעקבות התאונה. 3. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת הנזק. 4. ההלכה הפסוקה קבעה בלא מעט פעמים כי אפשרות של החלקה ללא סיבה הנראית לעין הנה אפשרות שבה מחזיקי המקרקעין אינם נושאים באחריות. יש לשאול, אם כן, האם החלקתה של התובעת, קטינה בת 5 במהלך אירוע שמחה הנה חלק מסיכוני היום יום או שמא בשל נסיבות המקרה דנן ובעצם התרחשות התאונה בענייננו יש כדי להטיל אחריות לפתחם של הנתבעים. 5. התובעת מייחסת לנתבעות מעשי רשלנות, טענה המפורטת לראשונה למעשה בתחשיב הנזק שהוגש מטעמה ועיקרה: הפרת חובת הזהירות בכך שלא דאגו הנתבעים לנקות את הנוזל אשר נשפך על רצפת רחבת הריקודים, בכך שלא הזהירו את התובעת על הסכנה הקיימת ושלא עשו דבר על מנת להקטין את נזקיה של התובעת (ראה סעיף 5 לתחשיב הנזק). נטל ההוכחה אם כן רובץ על כתפי התובעת. 6. הנתבעים הכחישו בסיכומיהם את נסיבות האירוע והתרחשותו, את העובדה כי התובעת החליקה עקב רצפה רטובה, את נזקיה הנטענים של התובעת ואת הקשר הסיבתי בין הרטיבות ברצפה לבין ההחלקה אם בכלל קרתה. בנוסף טוענים הנתבעים כי כלל לא התרשלו ולמעשה התובעת והוריה כלל לא פנו אליהם במהלך האירוע או לאחריו. באולם האירועים נשמרו סדרי ניקיון ותחזוקה נאותים. רצפת האולם, גם כאשר רטובה אינה מחליקה בשל מקדמי החיכוך של המרצפות ואחת לחודש אף מורחים חומר המונע החלקה. הנתבעים טוענים כי אין לצפות כי יוצב עובד ניקיון בצמוד לכל אורח הפוקד את האולם אשר ישגיח בכל רגע פנוי על כל פינה באולם. אין באפשרות הנתבעים למנוע בכל רגע נתון מצב בו יישפך נוזל על גבי הרצפה ולפיכך אין להטיל אחריות. 7. מטעמה של התובעת העידה אך אמה הגברת פרץ ועדותה הנה עדות יחידה של בעלת דין המעוניינת בתוצאות התביעה על כן על התובעת להציג ראיות נוספות המשמשות כסיוע לגרסתה. למרות זאת לא עלה בידי התובעת לעשות כן. על פי עדותה של אם התובעת נכחו עדים במקום אשר לא הובאו למתן עדות, לא הוגשה קלטת הווידיאו של האירוע בה אולי היה ניתן לצפות באירוע הנפילה ובמצבה התחזוקתי של רצפת אולם השמחות בו קרתה התאונה. בעדותה ציינה אם התובעת אף את שמה של בעלת השמחה שנכחה במקום לאחר הנפילה ואף ראתה את חברותיה של התובעת מרימות את התובעת לאחר נפילתה אך הלה לא הגישה תצהיר ולא הובאה לעדות. לפיכך אין לפסוק רק על סמך עדותה של התובעת אלא לנבור אחר ראיות נוספות. 8. התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה בדבר מירוק הרצפה בחומר מונע חיכוך במועד התאונה וכי עצם העובדה כי גם לאחר 20 דקות מרגע התאונה, אם התובעת ראתה את הרצפה רטובה מעידה כי שירותי הניקיון לא היו נאותים. 9. בכתב התביעה תוארה התאונה בסעיף 1: ..."בסביבות השעה 23:15 רקדה התובעת ברחבת הריקודים, בחברת בעלי האירוע, כאשר לפתע החליקה על הרצפה שהייתה רטובה ושברה את מרפק יד ימין". יש לציין כי בכתב התביעה כלל לא פורטו סעיפי הרשלנות המיוחסים לנתבעים. 10. בתצהיר עדותה הראשית תיארה אם התובעת את התאונה באופן הבא: ביום האירוע בזמן שהורי התובעת ישבו סביב שולחן האוכל באולם הלכה התובעת עם חבריה לשחק ברחבת הריקודים כאשר לפתע הגיעו החברות עם התובעת לשולחן בו ישבו הוריה של התובעת, כאשר התובעת בוכה ומחזיקה את ידה הימנית. אם התובעת הצהירה כי הבחינה בבגדיה הרטובים של התובעת והתובעת ציינה בפניה כי החליקה על נוזל ושברי זכוכית ברחבת הריקודים. לאחר שהבחינה אם התובעת כי בתה אינה נרגעת החליטה לעזוב את המקום עם משפחתה והזהירה את חברותיה של התובעת להימנע מלשחק במקום. עוד באותו הלילה פינתה אם התובעת את בתה לבית החולים שם אובחן כי התובעת סובלת משבר במרפק ידה. 11. בעדותה בבית המשפט ציינה אם התובעת כי במהלך האירוע הייתה בקשר עין עם בתה בזמן שהבת שיחקה באזור רחבה פתוח ליד רחבת הריקודים (עמ' 9 ש' 18-20) , שבעלת השמחה- טל, הייתה עדה לנפילת התובעת על רצפה רטובה עם שברי זכוכיות (עמ' 11 ש' 4-5), שטל ראתה את התובעת לאחר שחברותיה הרימו אותה ולא בעת הנפילה עצמה (עמ' 11 ש' 13-14), הנפילה קרתה בסביבות השעה 23:30 ולאחריה הבחינו ברצפה הרטובה (עמ' 12 ש' 16 ואילך). 12. מן המקובץ לעיל עולה כי לשיטתה של אם התובעת הגורמים שהובילו לנפילה הם: בכתב התביעה- רצפת רחבת הריקודים הרטובה, בתצהיר עדותה הראשית: רצפת רחבת הריקודים הרטובה ובה יש שברי זכוכיות ובעדותה: אזור סמוך לרחבת הריקודים בו נשפך נוזל שתייה כלשהו ולאחר הנפילה נדבקו לבגדי התובעת הרטובים שברי זכוכית. 13. מכל האמור לעיל עולה כי אם התובעת כלל לא נכחה בזמן התאונה ולא ראתה את סיבת ההחלקה של בתה אלא שנאמר לה על ידי לאחרים- חברותיה למשחק של התובעת כי בתה החליקה וכי הסיקה מהיות בגדיה של התובעת רטובים כי סיבת הנפילה היא הרצפה הרטובה. בנוסף העדה ציינה כי בניגוד לאמור בכתב התביעה בתה לא החליקה ברחבת הריקודים אלא באזור פתוח הסמוך . 14. עד הנתבעת מר שמשון אלבסל, מנהל התפעול באולם בעת אירועי השמחות העיד כי מספר המנקים באולם בזמן האירוע תלוי במספר המוזמנים לשמחה. כאשר באירוע הנטען חברת הניקיון הייתה שונה מהחברה הקיימת באולם כיום ואין רישומים של החברה הישנה אולם מניסיונו מדובר בארבעה עד חמישה מנקים המסתובבים בשטחי האולם בזמן כל אירוע (עמ' 24). בנוסף ישנו מנהל אירוע אשר אמון על כל בעיה וכל תקלה בזמן האירוע והוא אמור לראות אם מתפוצץ בקבוק או נשברת זכוכית והוא אחראי על הניקיון במצב כזה (עמ' 25) אבל הוא לא נכח בזמן האירוע שכן היה מנהל אחר שהתחלף (עמ' 26) שכן הבעלים של האולם התחלפו מזמן התאונה. 15. אין זהו מחזה נדיר כי באולם שמחות בו שוהים מאות אורחים בו בזמן ישפך נוזל כלשהו על הרצפה בשגגה. יחד עם זאת על בעלי אולם השמחות לדעת עובדה זו ולהכין עצמם מראש למצבים בהם רצפת האולם תירטב או תתלכלך ולדאוג כי יוצבו מנקים וינקטו הפעולות הנדרשות למניעת נפילות והחלקות מבאי האולם. 16. גרסת התובעת אינה זוכה לחיזוק כאמור בקלטת וידאו של האירוע, והגם שיכול ולא הוקלט רגע הנפילה ודאי ניתן היה להבחין בכניסת אורחים עם משקאות לאזורים הסמוכים לרחבת הריקודים, למצב התחזוקתי של רצפת האולם ואולי אף בתובעת בזמן הנפילה. גרסת התובעת לא זכתה לתימוכין בעדות אביה, חברותיה, בעלת השמחה, ושלה עצמה על אף שבמועד ההוכחות הייתה התובעת בת 9 לערך ויכולה הייתה להעיד על קרות המקרה. על פי עדותה של האם האירוע קרה בסמוך לשעה 23:30 כלומר בסופו של האירוע בזמן משחק של בנות בגיל חמש בערך ללא השגחה של מבוגר- שכן אם התובעת לא ראתה את התאונה ולא יכולה הייתה לנקוב בשם של מבוגר אשר ראה את התאונה. 17. אשר על כן אני קובע כי התובעת לא הוכיחה שהחליקה ברחבת הריקודים עקב רצפה רטובה עם 18. שברי זכוכית מבחינה עובדתית ואם הייתה עושה כן אז היה מקום לדון בשאלת הרשלנות הנטענת כלפי הנתבעים כמחזיקים כמקרקעין. 19. מכל המקובץ לעיל עולה כי דין התביעה להידחות. 20. התובעת תשא בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד הנתבעים בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום, כ"ג בתשרי, תשס"ט (22 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים. א. קידר, ש ו פ ט, סגן נשיא אולם / גן אירועיםנפילה