תביעה בגין רשלנות בתכנון בניין 1. בפני תביעת חברה קבלנית נגד האדריכל שתכנן עבורה פרויקט בניה בגבעת ורדיה בחיפה (להלן: "הפרויקט"), לתשלום סך של 887,696 ₪ נכון ליום הגשת התביעה - 13.6.01, בעילת רשלנות מקצועית שגרמה לתובעת את הנזק הנטען ובשל אי קיום תנאי החוזה. יצוין כי הסכום שנתבע בכתב התביעה עמד על 1,010,000 ₪ והוא צומצם לסך של 887,696 ₪ לאחר שהתובעת ויתרה על אחד מראשי הנזק בסך 140,000 ₪. 2. הפרויקט כולל 81 יחידות דיור בשלושה מבנים: הראשון - בן 39 יחידות (קוטג'ים ודירות); השני - בן 15 יחידות (קוטג'ים ודירות) והשלישי - בן 27 יחידות (בניה רוויה), כאשר תביעה זו נוגעת אך ורק לבנין C, הוא הבנין השלישי. 3. רקע עובדתי, בתמצית: א. עובר ליסודה של התובעת, נחתם ביום 17.10.89 חוזה תכנון וייעוץ בין דנאל בניה וניהול בע"מ (להלן: "דנאל בניה") לבין משרד האדריכלים "עוזי גורדון - דינה אמר אדריכלים ומתכנני ערים" בה היה הנתבע שותף (להלן - "השותפות" ו- "חוזה התכנון" בהתאמה). ב. ביום 7.6.90 המחתה דנאל בניה את התחייבויותיה וזכויותיה לגבי ספקים ו/או נותני שירותים שעמם היא התקשרה לגבי הפרויקט נשוא תביעה זו, לתובעת (ששמה הקודם היה "מצפה ורדיה (דנאל - אנגל) בע"מ, כאמור בנספח ב' ו- ג' לתצהיר יוסף קרייתי (להלן - "קרייתי")). ג. על-פי חוזה התכנון, קיבלה על עצמה השותפות את ביצוע עבודות המתכנן, שהוגדרו בחוזה התכנון כפעולות ייעוץ, סקר, תכנון מוקדם, תכנון סופי, תכנון מפורט ופקוח עליון. (סע' 4ה ו- 5 לחוזה התכנון) ד. בשנת 1991 התפרקה השותפות והתובעת המשיכה התקשרותה מול הנתבע, אשר המשיך בתכנון הפרויקט. ה. במהלך השנים 1990 - 1994 התקשרה התובעת בחוזי מכר (להלן: "ההסכמים") למכירת הדירות באתר לרוכשים שונים. בחודש נובמבר 1996 התקבל טופס 4 לבנין C, אך מירב הדירות אוכלסו כבר בחודשים מרץ-אפריל 1996. (חקירת קרייתי - עמ' 82 לפרוט' 26-28) ו. חלק מרוכשי הדירות הגישו תביעות נגד התובעת לגבי בניינים A ו- B (ת.א (שלום-חיפה) 29013/99 ות.א 27/96). במסגרת שתי התביעות הנ"ל הגישה התובעת הודעת צד שלישי כנגד הנתבע. תביעות אלה הסתיימו במסגרת הסדר פשרה שהושג בין הצדדים, כאשר הודעות צד שלישי כנגד הנתבע, נדחו. 4. פרטי הרשלנות והפרת תנאי החוזה המיוחסים לנתבע על-ידי התובעת, הם: א. תכנון בניגוד לדין של פיר תקשורת חשמל וגז בחלל מדרגות מוגן. ב. מחדל באי תכנון אביזרי בטיחות נחוצים בחדר הטרנספורמציה ובחנות לצורכי מכבי אש והג"א ואי תכנון מעקות פיתוח. ג. מחדל באי עדכון תוכנית מצב סופי לצורך קבלת טופס-4. ד. מחדל בעיכוב פרסום הקלה לצורך קבלת טופס-4. ה. מחדל באי ביצוע עבודת פיקוח עליון כנדרש מאדריכל סביר בנסיבות הענין. 5. טענות התובעת לגבי פרטי הרשלנות הנ"ל הן אלו: א. לאחר שהבנין הושלם והגורמים המוסמכים לאשר מתן טופס 4 הוזמנו לביקורת הבנין, נציג מכבי אש קבע שמערכות החשמל, התקשורת והגז שמוקמו בתוך חדר המדרגות, מוקמו בניגוד לדין ולכללי הבטיחות. לפיכך עוכב מתן טופס 4 עד להעתקת המערכות מחדר המדרגות. התובעת נאלצה לבצע את ההעתקה שהצריכה חציבה בשיש קיים בכל אחת מ- 10 קומות הבנין, ריצוף מחדש, טיח, צבע, ניקיון ופוליש, דבר שעיכב את קבלת טופס 4 למשך שלושה חודשים. ב. הנתבע התרשל ולא עדכן את תוכניות ההיתר המקוריות עד לספטמבר 1996 למרות שכבר בחודש פברואר 1995 (19 חודשים) ידע על הצורך לעשות כן. מחדל זה גרם לעיכוב נוסף בקבלת טופס 4 ובמסירת הדירות לרוכשים. התובעת היתה מוכנה לקבלת טופס 4 כבר בראשית שנת 1996 ואילו טופס 4 התקבל בסופו של דבר רק בנובמבר 1996. לתובעת נגרמו הוצאות ממשיות עקב העיכוב הנ"ל, לרבות הוצאות תקורה. ג. הנתבע קיבל שכר עבור ביצוע פיקוח עליון (ס' 4(ה) לחוזה התכנון) אך הוא כלל לא ביצע חלק זה של תפקידו כפי שעולה מדבריו בחקירה הנגדית. הוא לא הגיש ולו דו"ח אחד של פיקוח עליון כפי שהיה עליו לעשות לפי קובץ ההנחיות לענין אדריכלות לאחר כל אחד מהשלבים הבאים: גמר השלד; גמר טיח פנים; גמר צבע; תקופת הבדק. כל שעשה הנתבע בענין זה הוא להפנות מדי פעם שאלות למנהל העבודה, אם יש בעיות בעוד שלפי קובץ ההנחיות לענין אדריכלות עבודת "פיקוח עליון" כוללת פיקוח עליון על ביצוע הבינוי והמבנים בהתאם לתוכניות, הדרכה ומתן הסברים למפקחים ותיקון תשריט בתים משותפים. בהקשר לכך יש לדחות מכל וכל את תירוצו של הנתבע לאי ביצוע פיקוח עליון כעולה מדבריו בחקירה הנגדית שהוא שאל את מנהל העבודה "אם יש בעיות" (עמ' 108) והסתפק בכך כי "עבדנו באמון מלא לפי התוכניות" (עמ' 109). הנתבע לא ביקר בפרויקט ולא הכיר את המתרחש בו לכן עליו להשיב את ששולם לו עבור "פיקוח עליון" ולשלם את הנזק שנגרם כתוצאה מאי ביצוע חלק זה של תפקידו. ד. גם האדריכל שמונה על ידי הנתבע בהקשר לביצוע פרויקט הבניה לא ביקר במקום אלא לקראת קבלת טופס 4 ומכל מקום, הוא, הנתבע, כמי שחתום על הבקשה להיתר הבניה, הוא היחיד, המוסמך להיות אחראי לביקורת הביצוע של עבודות הבניה לפי סעיף 16.02 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשר להיתר, תנאים ואגרות) התש"ל-1970 (שכן, לפי ס' 16.02 (2) לתקנות אלו, ניתן למנות אדם אחר רק בהסכמה משותפת של עורך הבקשה ובעל ההיתר (היינו התובעת) ומילוי שמו של אותו אחר בטופס הבקשה להיתר). במקרה דנן לא קוים שום תנאי מתנאים אלו. ה. יש לדחות את טענת הנתבע כי האחריות לאיחור בהשלמת הפרויקט רובצת לפתחה של התובעת מאחר שזו ביצעה עבודות בניגוד לתוכניות שנערכו על ידו ובניגוד להיתר הבניה. בס' 19-18 לתצהירו, טען הנתבע שחריגות הבניה הנטענות נתגלו ע"י המפקח מטעם העיריה ביום 22.11.94 ורק לאחר גילוי זה נודע הדבר לו (לנתבע) (ס' 9 בתצהיר), אך בלחץ החקירה הנגדית נאלץ הנתבע להודות כי האמור בס' 9 לתצהירו הוא טעות (עמ' 114-113) ומכאן תימוכין לטענת התובעת שכל שינוי נעשה לפי תכנון של הנתבע (עמ' 49,40, חקירה נגדית של קרייתי). טענה שאושרה בסופו של יום גם על ידי הנתבע שאמר "ידענו ואפילו תכננו, התרענו שצריך ליגליזציה" (עמ' 110). למרות זאת הנתבע שהיה אמור להגיש תוכנית על המצב הסופי ולדאוג לפרסום ההקלה בנוגע אליה, לא מילא חובתו, דבר שגרם אף הוא לעיכוב בקבלת טופס 4. ו. גם כאשר הנתבע כבר הגיש תוכנית מצב סופי, הוא שרטט את המחסנים בתוך המועדון שבקומת החניה כאשר בפועל המחסנים לא נבנו שם כלל. רק בבדיקות העירייה, התגלתה אי התאמה זו. 6. טענות הנתבע היו אלו: א. בכתב הגנתו טען הנתבע כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין ו/או היעדר יריבות ו/או היעדר עילה, ואולם במסגרת הסיכומים זנח הנתבע טענה זו. ב. קרייתי, בעליה של התובעת, ראה את עצמו כבר בתחילת הדרך כחלק מהצוות התכנוני וכבר במכתב הזמנת התכנון שדנאל בניה שלחה ביום 12.10.89 הוגדר קרייתי כ"אדריכל על". (נספח ב'1 לתצהיר הנתבע) כך גם בעלוני ובפרסומי הפרויקט צוין כי אדריכל הפרויקט הינו קרייתי שהינו חלק מצוות המתכננים (נספחים ב' 2 ו-ב'3 לתצהיר הנתבע) כן, קרייתי נהג לשלוח למשרד הנתבע תוכניות וסקיצות לשינויים ממשרד התכנון שבבעלותו כדבר שבשגרה. בכל אלה יש כדי להצביע על רמת המעורבות של קרייתי בתכנון הפרויקט ועל כן אין כל בסיס לטענה לפיה התובעת וקרייתי הסתמכו על הנתבע באופן אבסולוטי. ג. קרייתי דרש כל הזמן בהצעות שתיכנן במשרדו בתל-אביב לעשות שינויים שבחלקם היו בלתי חוקיים מתוך תקווה שהמתכננים והפיקוח מטעם העיריה לא יגלו את החריגות השונות וכאשר אלו התגלו ע"י הרשויות, הטיל על הנתבע למצוא פתרונות יצירתיים ל"מחטפים" שבוצעו ע"י התובעת. כן, למרות סעיף 16 לחוזה התכנון בו נקבע כי המנהל חייב להורות על השינויים המבוקשים על-ידו מהנתבע בכתב, רובן ככולן של הוראות השינויים הועברו לנתבע בשיחות טלפון ע"י קרייתי וע"י מנהלי הביצוע מטעם התובעת, שינויים שמאוחר יותר הם התכחשו אליהם. ד. אם נגרם עיכוב בקבלת טופס 4, הרי שהוא נבע באופן בלעדי ממחדליה ו/או מעשיה של התובעת. כנ"ל לגבי העיכוב במסירת הדירות לרוכשי הדירות. העיכובים בפרויקט נגרמו, אם בכלל, בשל בניה בלתי חוקית אותה ביצעה התובעת, תחילה בלי ידיעתו של הנתבע ולאחר מכן על אף אזהרותיו והתרעותיו כי בניה בלתי חוקית זו עלולה לעכב אישורים הנדרשים לפרויקט ואף להפסיק את עבודות הבניה במבנים. התובעת בנתה את הפרויקט בניגוד לתוכניות הנתבע, במטרה לבנות דירות נוספות אותן תוכל למכור וכך לגרוף רווחים נוספים לכיסיה. כתוצאה מכך, נדרש הנתבע שוב ושוב לעדכן את התוכניות ולהגיש בקשות חוזרות ונשנות להיתרי בניה ולפרסום הקלות. זאת ועוד, צוות הפרויקט מטעם התובעת התחלף כל הזמן והחלטות ביצוע השתנו חדשות לבקרים. במהלך הפרויקט, שנמשך כשש שנים (בעוד שפרויקט רגיל נמשך כשנתיים), התחלפו כמעט כל הקבלנים, מנהלי פרויקטים ואנשי המכירות (הקבלן, יעקב אנגל, הוחלף; מנהל התכנון - אורי הלר הוחלף; מנכ"ל התובעת - נתן חיזקיה הוחלף; ועוד..) ה. התובעת לא תמכה את טענותיה בחוות דעת מומחה, ולא הוכיחה כי הנזקים הנטענים אכן נגרמו לה ובוודאי שלא הצליחה להוכיח שהם נגרמו לה כתוצאה מרשלנות מצידו של הנתבע. זאת ועוד, הקבלות אותן הציגה התובעת לא נרשמו כלל על שמה, כי אם על שמה של חברת דנאל גבעת ורדיה, המהווה ישות משפטית נפרדת ושונה מן התובעת. לפיכך, אין התובעת יכולה לטעון כי על הנתבע לפצותה בגין נזקים כביכול והוצאות אשר כלל לא נגרמו לה. מה גם שהתובעת לא הציגה כל ראיה לכך שהיא שיפתה את דנאל גבעת ורדיה הנ"ל. ו. הנתבע הודה בהגינותו במהלך חקירתו כי הוא טעה בתכנון ארונות התקשורת, צנרת ומוני גז וארונות חשמל בחדר המדרגות. ואולם, אין לייחס לו בשל כך, רשלנות בתכנון כלל תוכניותיו או לתלות בטעותו זו את העיכוב בקבלת טופס 4. טופס 4 נתקבל בחודש נובמבר 1996, משך הבניה עד לסיום הפרויקט השתרע על פני 64 חודשים, כך שברי כי העיכוב שנגרם בשל העתקת הארונות מחדרי המדרגות לא השפיע כלל על התקדמות הפרויקט. מכל מקום, מיום 30.4.1996, בו נשלח המכתב הראשון ממדור מניעת דליקות ועד ליום 15.5.1996, בו הועברו התוכניות המתוקנות, חלפו כשבועיים וחצי בלבד. ז. במידה ולא היו נגרמים העיכובים האחרים בשל פעולותיה של התובעת ומחדליה של העירייה, והנושא היחיד שהיה נותר, היה הליקויים המיוחסים לאחריות הנתבע, אזי הפרויקט היה מסתיים חודשים רבים וזמן רב לפני המועד בו ניתנו האישורים האחרונים בסופו של דבר. ח. הנתבע ביצע פיקוח עליון כנדרש בחוק ואף מעבר לכך. לא רק שהנתבע ועובדי משרדו ביצעו פיקוח עליון כדבעי, אלא שהם ביצעו ביקורים מעבר לנדרש וגילו והתריעו על בניה בניגוד לתוכניות. במסגרת הפרקטיקה המקובלת בפרויקטים מסוג זה, ביקורי פיקוח עליון הם מספר ביקורים ספורים במשך כל תקופת הפרויקט. תפקידו של המפקח העליון לבדוק כי עבודות הקבלן מבוצעות בהתאם להנחיות ולמתוכנן ולהעיר את הערותיו כשמתגלות לעינו חריגות ו/או סטיות מן הנדרש. בחוזה התכנון בין הצדדים הוסר הסעיף הכולל פיקוח צמוד באתר. [ראה סעיף 4ה' לחוזה] הטענה כי הנתבע ומי מטעמו לא ביקרו באתר הינה מופרכת. הנתבע בעצמו ביקר באתר מספר רב של פעמים וכך גם עובדיו. מאחר וקרייתי כמעט ולא ביקר באתר, הוא לא יכול היה לראות את הנתבע ומי מטעמו (עמיר שפינט והנדסאית בשם פנינה ערמוני) בזמן שעשו פיקוח עליון. ט. העובדה שהתובעת בנתה מחסנים ודירות עודפות, נמנעה להרוס אותם ובכך עיכבה את קבלת האישורים, מהווה אשם מכריע של התובעת לגבי הנזק נשוא התביעה. אשם מכריע זה מנתק כל קשר סיבתי אפשרי בין המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבע לבין הנזקים הנטענים. [סעיף 64 (2) לפק' הנזיקין] אף אם נניח כי ישנה אחריות/אשמה מזערית של הנתבע, הרי שהתנהגותה של התובעת היא שהביאה לידי האשם, ומשכך יש לדחות התביעה. [סעיף 65 לפק' הנזיקין] דיון: 7. אפתח בדיון בטענת התובעת הנוגעת לאי ביצוע פיקוח עליון על-ידי הנתבע. הנתבע כאמור שימש כמתכנן הפרויקט וכמפקח עליון בפרויקט, בתחילה כחלק ממשרד האדריכלים "עוזי גורדון - דינה אמר אדריכלים ומתכנני ערים" ובהמשך, לאחר פירוק השותפות, כבעלי משרד האדריכלים "עוזי גורדון בע"מ - אדריכל ומתכנני ערים". התובעת טוענת בענין זה כי הנתבע לא ביצע כל פיקוח עליון או לחילופין שהביצוע שלו היה רשלני, מהטעמים שלהלן: א. הנתבע כלל לא ביקר בפרויקט במהלך הבניה, וכאשר טרח להגיע, היה זה לקראת קבלת טופס 4, באופן שנמנעה בקרה בשלבים מוקדמים של הביצוע. ב. גם אם הוא ביקר באתר כטענתו, הרי שהוא לא הגיש ולו דו"ח אחד של פיקוח עליון כפי שהיה עליו לעשות על-פי דין. [חרף זאת, הנתבע קיבל את מלוא שכרו, בעוד שלפי קובץ ההנחיות לענין אדריכלות, צוין שללא דו"ח זה לא ישולם למתכנן יתרת שכרו עבור פיקוח עליון]. בשל כך, טוענת התובעת כי על הנתבע להשיב לתובעת את הסכום ששולם לו בגין הפיקוח העליון, שהינו 10,520$ בתוספת מע"מ 17%, ולפי חישוב התובעת - סך של 89,810 ₪ נכון למועד הגשת התובענה. 8. לאחר בדיקת טענות התובעת בענין זה וטענות הנתבע מנגד, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה טענת היעדר הפיקוח העליון. אסביר להלן המסקנה אליה הגעתי: עיון בחוזה התכנון בין הנתבע לתובעת (במקור בין הנתבע לדנאל בניה) מעלה כי העבודה עבורה נשכר הנתבע כוללת עבודות ייעוץ, סקר, תכנון מוקדם, תכנון סופי, תכנון מפורט, פיקוח עליון, כאשר מן החוזה הוסר הסעיף הכולל פיקוח צמוד באתר. [סעיף 4ה' לחוזה] קרייתי בחקירתו אישר כי בנוסף לנתבע, היה אדם שתפקידו לפקח פיקוח צמוד באתר (עמ' 44, ש' 23-27) וכי הפיקוח עליו היה הנתבע מנוי לא היה קשור לפיקוח על האתר שהוא פיקוח מטעם החברה המבצעת. (עמ' 45 לפרוט', ש' 2-4) 9. עוד העיד הנתבע כי הוא היה באתר "סדר גודל של 5-6 פעמים במשך הזמן"; אמיר שפינט מטעמו היה לפחות 10 פעמים במשך הזמן, ופנינה ארמוני - הוא לא ספר כמה פעמים (עמ' 105, ש' 10-17). [בהתאם לסעיף 6 (1) ו- 6 (2) לתקנות הפיקוח העליון הביקורים באתר הבניה של המבנה יכולים להיערך על-ידי מבצע הפיקוח העליון או על-ידי עובד מטעמו, ובלבד שהוא בעל הכישורים הנדרשים לכך] טענות אלה לא נסתרו על-ידי התובעת. 10. מקובלת עלי טענת הנתבע כי אין זה מתפקידו של המפקח העליון לבדוק ולפקח באופן שוטף על ביצוע הפרטים הקטנים, זהו בדיוק תפקידו של המפקח הצמוד ו/או מנהל העבודה אשר נמצאים מדי יום ביומו באתר העבודות. על כך שהאחריות רובצת בראש ובראשונה לפתחו של הקבלן המבצע ולא לפתחו של המפקח העליון ניתן אף ללמוד מסעיף 16.08א. לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 אשר קובע כי: "אין באחריות עורכי הבקשה להיתר או באחריות מתכנן שלד הבנין או באחריות האחראי לביצוע או האחראי לביקורת הבניה, לפי חלק זה, כדי לפטור קבלן ראשי מאחריותו לביצוע הבניה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות אחריות לקיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע, לפי כל דין." על היקף הפיקוח הנדרש מהנתבע ניתן גם ללמוד מתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב- 1992 (להלן: "תקנות הפיקוח העליון"). תקנות אלה קובעות את חובת קיום פיקוח עליון לכל אחד ב"תחום שהוא תכנן". תקנה 2(ב) מוסיפה ומבהירה כי אין בחובת קיום פיקוח עליון לפי התקנות כדי לגרוע מחובת הביקורת על הבניה בידי האחראים לה לפי תקנות התכנון. ניתן לראות כי התקנות מניחות כי מלבד המפקח העליון ישנם אנשים נוספים המעורבים בביצוע בשטח ומבצעים ביקורת שוטפת על שלבים שונים של הבניה. בהמשך תקנות הפיקוח העליון מפורטות פעולות הפיקוח העליון הכוללות בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר למסמכי ההיתר; מתן הדרכה והנחיות לאחראים שונים על ביקורת הבניה, כל אחד לפי תחומו, לקבלן ולמנהל העבודה; מעקב אחר בדיקות מאושרות הנדרשות לפי כל דין; אישור גמר חלקי או מלא של עבודות הבניה לצורך בקשה לחיבור לרשתות החשמל, המים והטלפון ולצורך הוצאת תעודת גמר. [סעיף 4 לתקנות הפיקוח העליון] 11. ההתרשמות שלי מעיון בתכתובות הרבות שיצאו מתחת ידיו של הנתבע, היתה כי הנתבע דווקא היה מעורה בפרטי הפרויקט וכי הוא נטל חלק פעיל ביותר בתכנון הפרויקט ובפיקוח עליו. מאידך לא מצאתי בכל התכתובות ולו מכתב אחד של התובעת לנתבע בו מתריעה התובעת על אי ביצוע פיקוח עליון. בענין זה אציין כי גם אם נכונה טענת התובעת שהנתבע לא הגיש ולו דו"ח אחד של פיקוח עליון כפי שהיה עליו לעשות על-פי קובץ ההנחיות לענין אדריכלות, עדין נשאלת השאלה - מדוע שילמה התובעת לנתבע את מלוא שכרו עבור הפיקוח העליון, שעה שלטענתה היא היתה רשאית שלא לשלם לו את שכרו לפי סעיף 2.6.5 לקובץ ההנחיות לענין אדריכלות (שקובע כי ללא דו"ח זה לא ישולם למתכנן יתרת שכרו עבור פיקוח עליון - נספח ה' לתצהיר קרייתי). מכל מקום, טענה זו של התובעת נסמכת על הנחיות, שמטבען אינן מחייבות ובנסיבות הספציפיות של המקרה שפורטו על-ידי לעיל, אינני רואה לנכון לקבוע שהנתבע לא ביצע פיקוח עליון כחוק אך ורק בשל אי הגשת הדו"חות הללו בכתב. 12. זאת ועוד, בשנת 1991 עת פורקה השותפות, בעוד שהתובעת יכולה היתה "להיחלץ" מההתקשרות עם הנתבע, היא בחרה להמשיך את ההתקשרות עימו. אמנם החלטה זו קיבלה התובעת בשנת 1991, זמן רב לפני סיום הפרויקט, אך עדין יש בה כדי ללמד על כך, שלפחות בתקופת זמן זו, התובעת היתה שבעת רצון מתפקודו של הנתבע. 13. שיקול נוסף לו נתתי את הדעת בעת בחינת הפיקוח העליון שביצע הנתבע, הוא השיקול הנוגע לסוגיית מעורבותו של קרייתי בפרויקט. מעדותו של קרייתי, ומהמסמכים והראיות שהוצגו בפני, שוכנעתי שקרייתי לקח חלק פעיל ביותר בפרויקט, לרבות בתכנון האדריכלי אותו ביצע הנתבע, באופן שחורג ממעורבות אופיינית של מזמין עבודה. בחקירתו אישר קרייתי את דבר מעורבותו בפרויקט: "עוד פעם, אני אסביר ואני, בתוקף היותי אדריכל, הייתה לי השפעה על העיצוב של הפרויקט ובזה בהחלט לקחתי חלק, ובזה בהחלט הייתי, הייתי מעונין גם להשתתף" (עמ' 28 לפרוט', ש' 14-16). ובהמשך: "ברור שאם היה משהו שלא היה נראה לי סביר הייתי במקרים בודדים מכין איזו סקיצה ומציע לאדריכל לשנות בצורה כזאת או אחרת, בהחלט, זה נעשה בכל חברה". (עמ' 34 לפרוט', ש' 28-22). בהמשך אישר קרייתי כי הוא שלח מכתב בו הוא ביקש לשנות את התוכניות (נספח ג' לתצהיר הנתבע). כן, אישר קרייתי כי הוא נכח הרבה מאוד פעמים באתר הבניה (עמ' 35 לפרוט' מיום 30.11.05, ש' 27,28 - עמ' 36, ש' 5; וכן עמ' 36 לפרוט' מיום 30.11.05, ש' 15). עיון במכתב ששלח קרייתי לנתבע (נספח ג' לתצהיר הנתבע, אליו הוא אף צירף תוכניות וסקיצות לשינויים) בו הוא כתב: "אבקשך לעדכן את התוכניות במצפה ורדיה לפי המצ"ב בהקדם", מלמד אף הוא על מידת מעורבותו בפרויקט. 14. זאת ועוד, קרייתי, שהינו אדריכל במקצועו, הוגדר כ"אדריכל העל" של הפרויקט במכתב הזמנת התכנון אותו שלחה דנאל בניה לשותפות ביום 12.10.1989 [שם צוין בסעיף 8 למכתב: "אדריכל ספי קריתי ילווה את תכנון המתחם כאדריכל - על, ושמו יופיע על התוכניות ביחד עמכם. סוכם עם מר קרייתי כי הוא יקבל 10% מתוך השכר שיגיע לכם" - נספח ב' 1 לתצהיר הנתבע (ההדגשות לא במקור - מ.נ)]. בסיכומיה טענה התובעת כי מסמך זה מיום 12.10.89 היה אך ורק בגדר הצעה במסגרת משא ומתן (שקדמה למועד חתימת ההסכם מיום 17.10.89), הצעה שאף לא אושרה ע"י הנתבע ומשכך, אין ללמוד ממנה דבר. בחקירתו, הנתבע אישר כי קרייתי אכן לא קיבל שכר. (עמ' 100 לפרוט', ש' 7-13) עם זאת, לעניות דעתי אין בעובדה שבסופו של דבר קרייתי לא קיבל שכר, כדי להשפיע כהוא זה על עצם העובדה שקרייתי הוגדר כ"אדריכל העל" של הפרויקט. מסקנה זו עולה אף מכך שקרייתי הציג עצמו מאוחר יותר כאדריכל הפרויקט בעלוני הפרויקט ובפרסומיו [נספח ב' 2 ו- ב' 3 לתצהירו של הנתבע]. 15. לטעמי, בנסיבות אלה, יש מקום לפרש את דרישת הפיקוח העליון מהנתבע, בהתאם לנוהג העבודה שהיה קיים בין הנתבע לקרייתי. צד החפץ להשלים פרשנות חוזה תוך הזדקקות לנוהג, מוטל עליו הנטל להוכיח קיומו של אותו נוהג (ג. שליו, דיני חוזים (חשן) עמ' 330). במקרה שלפני, הנתבע אכן הוכיח שהנוהג בין הצדדים היה כזה שקרייתי היה מאוד מעורב בפרויקט ואף השפיע על התכנון האדריכלי אותו ביצע הנתבע באופן שחורג ממעורבות אופיינית של מזמין עבודה. ושוב, עובדת התשלום עבור פיקוח עליון מוכיחה שמה שעשה הנתבע בנושא זה תאם את מה שציפו ממנו כי יעשה. 16. לאור כלל האמור לעיל, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום לתביעה להחזר השכר ששולם לנתבע עבור "פיקוח עליון". 17. טענת התובעת בדבר תכנון בניגוד לדין של פיר תקשורת חשמל וגז בחלל מדרגות מוגן: כפי שאפרט להלן, הנתבע למעשה איננו חולק על כך שהוא תכנן את פיר התקשורת הגז והחשמל בבנין C בתוך חדר המדרגות המוגן, בניגוד לדין. בשנת 1990 אישרו מכבי האש את תכנונו של חדר המדרגות המוגן (התכנון המקורי) אשר התייחס לחדר המדרגות המוגן אך ללא מערכות תקשורת, חשמל או גז בתוכו (נספח ו' לתצהיר צרבינסקי צבי). רק לאחר קבלת אישור מכבי האש, שונה תכנון חדר מדרגות זה. (נספח ז' לתצהיר צרבינסקי צבי - התוכנית השגויה). עם זאת, הנתבע לא הגיש את תכנונו המחודש לחדר המדרגות המוגן לבדיקה חוזרת של מכבי האש טרם ביצוע התכנון (תכנון שכאמור כלל את תכנון ארונות הגז, בזק, כבלים וחשמל בתוך חדר המדרגות המוגן). בשל כך, טעותו בתכנון ארונות הגז, בזק, כבלים וחשמל בתוך חדר המדרגות המוגן (בה הוא הודה במהלך חקירתו (עמ' 130 לפרוט', ש' 22)), נתגלתה רק לאחר מעשה, ביום 29.4.1996, בעת ביקורת מכבי אש. מכבי האש קבעו כי פיר התקשורת הגז והחשמל אינו תואם את דרישות הדין וכי יש צורך לשנות את מיקומם אל מחוץ לחדר המדרגות המוגן. עקב גילוי הטעות, סירבו מכבי אש לאשר טופס 4 (נתון שהנתבע אישר בחקירתו - עמ' 131 לפרוט', ש' 9-12). הנתבע אישר בחקירתו כי כתוצאה מטעותו היה צריך להעתיק את הפיר על כל המערכות שעוברות בו, בכל 10 הקומות של הבנין, אל מחוץ לחדר המדרגות המוגן וגם אל הלובי (עמ' 135 לפרוט', ש' 10-16) אי לכך, החלטתי לחייב את הנתבע בסך 89,356 ₪ נכון למועד פסק הדין. [על בסיס הצמדת הסכום עד מועד הגשת התביעה (13.6.01) וממועד הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין, בצירוף הצמדה וריבית כחוק] סכום זה ביססתי על: א. נספח טז 2 לתצהיר קרייתי - אך ורק החשבונית ע"ס 3,159 ₪ מיום 23.5.96. חשבונית עבור ארונות תקשורת חשמל או מים. בשל כך שהארונות מוקמו קודם לכן במיקום שגוי, היה צורך בביצוע נוסף. ב. נספח טז 3 לתצהיר קרייתי- חשבונית ע"ס 1,084 ₪ מיום 30.4.96 וחשבונית ע"ס 3,527 ₪ מיום 30.4.96. אך ורק שתי החשבוניות הראשונות מרב בריח (משקופים והכנה של דלתות לארונות בזק והחלפה בחדשים) אשר בוצעו פעמיים; החשבונית השלישית הינה עבודה שלא בוצעה פעמיים אלא באיחור. ג. נספח טז 5 לתצהיר קרייתי - חשבונית ע"ס 4,563 ₪ מיום 16.6.96 חשבונית שהוצאה עבור שינוי מקום המונים (בוצעו כפול בשל הטעות) - קרייתי לא נחקר על אסמכתאות אלו; ד. נספח טז6 לתצהיר קרייתי - קבלה ע"ס 2,101 ₪ מיום 14.5.1996 ביקורת מכבי האש בוצעה פעם נוספת לאור העובדה שקודם לכן נמצאו ליקויים. אין מחלוקת בין הצדדים כי פיר התקשורת הגז והחשמל, כפי שמוקם במקור, לא תאם את דרישות הדין. כן, אין מחלוקת כי טעות זו נתגלתה ב- 29.4.1996 בעת ביקורת מכבי אש. בשל כך שנמצאו בביקורת זו ליקויים, בוצעה ביקורת מכבי אש פעם נוספת ביום 7.6.96; ה. נספח טז 7 - לתצהיר קרייתי, חשבונית עבור בנין C ע"ס 4,095 ₪ מיום 2.10.96. מדובר בעבודות ניקיון ופוליש קריסטלי שהתובעת ייחסה לאותה טעות בתכנון של הנתבע. עם זאת, מדובר בחשבונית מיום 2.10.96, כאשר קרייתי העיד כי עבודות התיקון שבוצעו בעקבות טעותו הנ"ל של הנתבע הסתיימו ביולי 96 (עמ' 81 לפרוט', ש' 4,5, טעות דפוס, במקום "96" הוקלד "95"). היינו, מדובר בעבודות ניקיון שמיוחסות לטעותו של הנתבע ואולם עבודות אלה בוצעו בין חודשיים לשלושה חודשים לאחר סיום ביצוע התיקונים. פער זמנים זה נראה לי לא סביר ועל כן אינני רואה לנכון לחייב את הנתבע בסכום זה. ו. נספח טז 8 לתצהיר קרייתי - קבלות ע"ס 708 ₪ מיום 30.9.1996; קבלה ע"ס 262 ₪ מיום 30.11.1996 וקבלה ע"ס 755 ₪ מיום 31.10.96. קבלה בגין חומרי ובניה שנועדו לצורך עבודות הפיניש לאחר העתקת פיר התקשורת, החשמל והגז מחדר המדרגות המוגן - קרייתי לא נחקר על אסמכתאות אלו בחקירתו הנגדית ומכל מקום מדובר בהוצאות שנגרמו בשל הצורך לבצע התיקונים נוכח טעותו של הנתבע בתכנון; ז. נספח טז 9 לתצהיר קרייתי - חשבונית על סך 5,840 ₪ מיום 1.12.96; חשבונית ע"ס 5,113 ₪ מיום 1.9.96 וחשבונית ע"ס 11,965 ₪ מיום 16.9.96. תשלום ששולם לעובדים מחברות כח אדם שנזקקו לשירותיהם לצורך התיקונים שפורטו לעיל, נוכח טעותו הנ"ל של הנתבע - גם על מסמך זה קרייתי לא נחקר; ח. נספח טז 10 לתצהיר קרייתי - חשבונית ע"ס 10,530 ₪ מיום 20.10.96. עבודות חשמל שהיה צורך בהן לצורך העתקת ארונות החשמל מחדר המדרגות המוגן - קרייתי לא נחקר על אסמכתאות אלו בחקירתו הנגדית; ט. נספח טז 11 לתצהיר קרייתי - חשבונית ע"ס 815 ₪ מיום 10.7.96; חשבונית ע"ס 679 ₪ מיום 30.4.96 וחשבונית ע"ס 1,643 ש" מיום 30.4.96. עבודות תיקון שהיה צורך בהן לצורך העתקת ארונות החשמל מחדר המדרגות המוגן - קרייתי לא נחקר על אסמכתאות אלו בחקירתו הנגדית; סכומים בהם לא נקבתי לא הוכחו לי במידת ההוכחה הדרושה. בהמשך גם אתייחס לנספחים "טז1" ו-"טז4" לתצהירו של קרייתי. 18. הטענה בדבר מחדל באי תכנון אביזרי בטיחות נחוצים בחדר הטרנספורמציה ובחנות לצורכי הג"א ומכבי אש ואי תכנון מעקות פיתוח: התובעת ייחסה לנתבע רשלנות גם באי תכנון של אמצעי מיגון כנגד שריפות בחנות ובחדר הטרנספורמציה שבבנין C, רשלנות שהתגלתה אף היא לאחר ביקורת מכבי האש, לקראת קבלת טופס 4. בפועל, טוענת התובעת, הוספת מערכות המיגון מפני שריפה, בחנות ובחדר טרנספורמציה, דרשו עבודות חפירה וחציבה אשר גרמו לעיכוב בקבלת טופס 4 וכן להוצאות נוספות שהיו נחסכות אם היו מאושרות במועד. התובעת ביססה את טענת רשלנות הנתבע על כך שבעת שהוא הגיש את הבקשה להיתר בניה לבנין C לאישור ע"י מכבי אש, הוא רשם ב"מהות הבנין ותכליתו" "מבנה מגורים 24 יח"ד" ונמנע מלציין שמדובר גם בחנות ושבנוסף הוא אף לא קווקו על גבי התוכנית את מיקום החנות כחלק שאליו על מכבי אש להתייחס. לטענת התובעת, ברור מבדיקת התוכנית (בדיעבד) שהמפקח לכיבוי אש לא התייחס לחנות כחלק מהתוכנית הדורשת בחינת אלמנטים של כיבוי אש בשל מחדלים אלו של הנתבע. הנני סבור כי אין ממש בטענה זו של התובעת. אין התובעת יכולה להלין על הנתבע בענין זה שכן בבקשה להיתר שהוגשה על-ידו לאישור מכבי אש (נספח "ו" לתצהיר קרייתי) צוין מפורשות במסגרת "סעיף 3 - הבניה המוצעת למטרות אחרות" כי בבנין יש גם חנות! שטחה של החנות צוין אף הוא במקום שנדרש לכך. אין בעובדה שהחנות בתוכנית לא קווקוה כדי להעלות או להוריד בענין זה. אשר על כן, אני דוחה טענה זו של התובעת. 19. בנוסף טענה התובעת כי רשלנותו של הנתבע התבטאה אף בליקויים נוספים בתכנון שהתגלו בביקורת העירייה והג"א. להלן אתייחס לליקויים נטענים אלה: א. מעקות פיתוח: [נספח טז1 לתצהיר קרייתי] בחקירתו של קרייתי בבית המשפט הוא אישר כי עבודות תכנון הפיתוח נעשו ע"י אדריכל הנוף ולא ע"י הנתבע וכי אי תכנון המעקות היא טעות תכנונית של אדריכל הנוף (עמ' 67 לפרוט', ש' 4-17). התובעת טוענת כי גם לענין זה אחראי הנתבע מכח היותו מפקח עליון על כל עבודות המתכננים בפרויקט. אינני מקבל את טענת התובעת בענין זה. הנני סבור כי הנתבע שהיה אחראי לתכנון ולפיקוח עליון אינו אחראי לליקויי תכנון של אדריכל הנוף שכן מדובר בהכשרה ספציפית שאינה בתחום מומחיותו. [ראה: קביעות כב' הש' דורנר בענין זה בדיוק בת"א (ירושלים) 875/89 מוגדסי נ' "רסקו" חברה, תק-מח 1991(2) 852; כן ראו: תקנה 2 (א) לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב-1992, בה נקבע כי כל מורשה להיתר, מתכנן שלד בנין או מומחה לדבר בתחום שהוא תכנן, חייבים בקיום פיקוח עליון, כל אחד בתחומו) מכל מקום, לא מדובר בעבודות שבוצעו פעמיים, אלא בעבודות שבוצעו באיחור. עבודות אלה היתה התובעת צריכה לבצע בכל מקרה ועלותן לא היתה משתנה [סעיף 24 טז' 1 לתצהירו של קרייתי] ב. סולם המקלט: [נספח טז1 לתצהיר קרייתי] בענין זה התובעת אינה טוענת כי התקנת הסולם בוצעה פעמיים, אלא שהיא בוצעה באיחור נוכח תכנון לקוי מלכתחילה מצד הנתבע. התובעת טוענת כי יש לפצותה על הנזק ולו בגין האיחור שנגרם בביצוע העבודה, בהתייקרות המוצרים ובהתייקרות עלות העבודה. לא אוכל לעשות כן מפני שהתובעת לא הוכיחה במידת ההוכחה הדרושה את שיעור הנזק הכספי שנגרם לה בשל כך, ובמקרה כגון זה אין הצדקה ומקום לקבוע נזק על-פי "אומדנא". ג. דלתות אש: [נספח טז4 לתצהיר קרייתי] התובעת טענה כי היא רכשה 21 דלתות על-מנת להכשיר את בנין C בטופס 4 ותבעה מהנתבע לפצותה במחיר עלות דלתות אלה. גם כאן, התובעת לא הוכיחה במהלך המשפט כי רכישת הדלתות התחייבה בגין ליקויים בעבודת הנתבע. כבר הבעתי עמדתי בענין סעיף זה במסגרת הדיון מיום 30.11.05 (עמ' 77 לפרוט', ש' 14-16). בנסיבות הענין, אני דוחה נזק נטען זה. ד. אי תכנון תריסים בחלק מהפתחים בבנין בהתאם לתקנות: טענה זו נטענה באופן כללי במסגרת הסיכומים ללא כל פירוט או אסמכתאות ועל כן אינני נדרש לה. 20. טענת התובעת בדבר מחדל בעיכוב פרסום ההקלה ובעדכון תוכנית מצב סופי לצורך קבלת טופס 4: בתביעתה ייחסה התובעת לנתבע גם את האחריות לנזק שנגרם לה לטענתה בגין עיכוב בפרסום ההקלות ובגין עיכוב בעדכון תוכניות מצב סופי שנועדו לצורך קבלת טופס 4. התובעת טוענת כי הנתבע עיכב את פרסום ההקלות מיום 13.2.95 או לחילופין מיום 4.7.95 או לחילופין מינואר 1996 (עת התקבל אישור "ניוד מחסנים" על-ידי הועדה לתכנון ובניה) ועד ליום 5.9.96, הוא המועד בו הוצע נוסח פרסום ההקלה. כן, טוענת התובעת שהנתבע עיכב את הגשת תוכנית מצב סופי העדכנית מ- 2/95 ועד ל- 11/96, עת נתקבל היתר למצב סופי וטופס 4. בהקשר לכך התובעת טענה לנזקים כדלהלן: הוצאות תקורה שנגרמו לה לטענתה בגין עיכוב של שישה חודשים שבין מאי 1996 לנובמבר 1996 (כמפורט בנספח י"ט לתצהיר קרייתי - שכ"ע חשב + מנהל אתר; הוצאות משרדיות ושונות; והוצאות בגין אחזקת רכב); הוצאות בגין עיכוב של שישה חודשים בגין אספקת מים וחשמל לאתר כמפורט בנספח ב' לתצהיר קרייתי; והוצאות בגין עיכוב באכלוס חלק מהרוכשים ובגין תשלום שכ"ד והוצאות חשמל עד לקבלת טופס 4 לגבי חלק אחר של הרוכשים שהסכימו להתאכלס בבנין, טרם קבלת טופס 4. 21. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב בנימוקים שכל צד העלה והאסמכתאות שכל צד צירף, הגעתי לכלל מסקנה שהעיכוב היחיד שניתן לייחס לנתבע הוא העיכוב שנגרם בעקבות הטעות שהוא עשה במיקום פיר התקשורת הגז והחשמל בתוך חדר המדרגות המוגן. 22. כפי שהצהיר קרייתי בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 20.5) בתיק הבניה של בנין C בוועדת התכנון והבניה, היה רישום מיום 17.4.96 לפיו: "נבדקה תוכנית 001 מתוקנת ונמצאה מתאימה למציאות. נמסרו אישורי מחלקות מים, ביוב, ניקוז, ביקורת פס גז, חתימת מהנדס וכו'". כן, צוין בהמשך: "נמסרו אישורים לטופס 4". (קרייתי הצהיר כי לא הותר לו לצלם את הרישומים הללו מתיק העירייה, ולכן הוא לא צירפם) ביום 29.4.1996, כאמור נערכה בבנין ביקורת מכבי אש שקבעה כי פיר התקשורת הגז והחשמל אינו תואם את דרישות הדין והיא חייבה ביצעו תיקונים שעיכבו במידה מסוימת את קבלת טופס 4. ביום 4.6.96 שלח הנתבע למחלקה לפיקוח על הבניה בעירייה תוכנית מצב סופי בתוספת מכתב נלווה (נספח ט"ו/י"ז9 לתצהיר קרייתי) בהתאם לרישומי העירייה (סעיף 25 י' לתצהיר קרייתי), ביום 8.7.96 התקבל אישור מכבי אש למתן טופס 4 לאחר העתקת פיר התקשורת הגז והחשמל מחדר המדרגות המוגן. אמנם רק בחודש נובמבר 1996 התקבל היתר למצב סופי וטופס 4, אך נוכח רישומי העירייה הנ"ל, ברי כי העבודות לצורך תיקון הליקויים שהתגלו לאחר בדיקת מכבי אש בחודש אפריל 1996 תוקנו עד ליום 8.7.96. 23. התרשמתי כי העיכובים שנגרמו לאחר תאריך זה ועד לקבלת טופס 4 (כמו גם העיכובים שנגרמו קודם לכן), עליהם למדתי מהעדויות ומהתכתובות בין הנתבע לתובעת ובין הנתבע לעירייה, נגרמו ללא קשר למחדלי הנתבע ודווקא בשל השינויים שנתבקשו על-ידי התובעת. כך, בשלב מסוים לאחר שבמהלך שנת 1991, הגיש הנתבע בקשה להיתר בניה לבנין C, על בסיס התוכנית אותה ערך וזו אושרה על-ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה ביום 7.1.91 (נספח ד' לתצהיר הנתבע), ביקשה התובעת מהנתבע לערוך מספר שינויים בתוכניות ולהגיש בקשה להיתר לשינויים. התובעת היתה מעוניינת בהגדלת שטח הבניה מעל המותר (כ- 85 מ"ר עקב הוספת דירה בקומת המקלט); ותוספת קומה מעל המותר (גם עקב הוספת דירה בקומת המקלט) [סעיף 3 בנספח כ"א לתצהיר הנתבע]. (אלה הם שני נושאי ההקלה) ביום 5.7.1992 העביר הנתבע לקרייתי, מכתב בו פורטו השינויים שנערכו לבקשת התובעת (נספח ה' לתצהיר הנתבע). במכתב זה הוסיף הנתבע והתריע מפני ההשלכות של עריכת שינויים אלה, באומרו: "יש לציין כי שינויים אלו מחייבים הגשה נוספת של בקשה להיתר קיים והוצאת רשיון חדש עם תחילת עבודות הבניה. השינויים מתבטאים גם בקומות קרקע, כך שיש חשש לצו הפסקת עבודה באם לא יעודכן הרשיון". גם במכתב ששלח הנתבע לקרייתי מיום 4.8.96 הוא גולל את הבעיות לאורך הדרך שהביאו לעיכוב בלגליזציה של בנין C. בסיכום מכתבו הוא ציין כי תהליך אישור הבניה לטופס 4, נעשה בצורה לא מסודרת, כאשר כל הזמן בוצעו בשטח פעילויות הסותרות את הסיכומים עם העירייה וחייבו אותם להגיש בקשות מעודכנות, המכילות שינויים שהם לא ידעו על ביצועם. לדבריו, התכניות לא הובאו לדיון עד שלא אושרו ע"י המפקח שמצא כל פעם סטיות בשל בניה שלא בהתאם לסיכומים ודבר זה חייב אותם לערוך מספר רב של הגשות. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי שני נושאי ההקלה היו בידיעתו לכל המאוחר ביום 2/95 ואפילו קודם לכן (עמ' 132 לפרוט', ש' 8 -14). לטענת התובעת, יש בכך להעיד על כך שהוא התעכב בפרסום ההקלה. הנתבע אכן העיד בפני כי נושאי ההקלה היו בידיעתו, אך לדבריו: "כל הזמן התרענו שצריך להשיג לגליזציה, צריך לתת רשיון חדש להסדיר את המצב כפי שהוא" (עמ' 111 לפרוט', ש' 1-6). הנתבע הסביר בחקירתו הנגדית כי פרסום ההקלות נעשה רק אחרי שמפקח בודק שיש רשיון AS MADE של המצב הקיים ורק אז מתכנס הצוות ומכתיב את נוסח ההקלות, כך שעד שאין רשיון מדויק שמשקף את המצב בפועל אתה לא יכול להתקדם עם ההקלות. (עמ' 117 לפרוט' - ש' 27,28; עמ' 118 לפרוט', ש' 1,2). באשר לעדכון תוכניות מצב סופי, טען הנתבע שהחומר היה מוכן להגשה לצורך הלגליזציה אך הוא לא יכול היה להגישו מאחר שבאותו הזמן העירייה לא הרשתה לבנות מחסנים מעבר למספר הדירות והיא דרשה את הריסת המחסנים המיותרים כתנאי לקבלת הלגליזציה לדברים האחרים (ראה גם נספח י"ז 7 לתצהיר קרייתי), כל זאת עד שבתחילת 1996 נמצא פתרון יצירתי ע"י הגב' ברוור מהעירייה, להצמיד את המחסנים המיותרים מבנין C ליתר הבניינים ע"י הצמדתם לדירות המבנים האחרים שבפרויקט, פתרון שייתר את הצורך בהריסת המחסנים. (עמ' 126 לפרוט', החל מש' 16 - עמ' 127, ש' 16; עמ' 140 לפרוט', ש' 22) 24. אשר על כן, הגעתי למסקנה שיש לחייב את הנתבע בגין עיכוב של חודשיים בלבד מתוך תקופת העיכוב לה טוענת התובעת, זאת כפוף להערותי להלן. 25. עתה אתייחס אחד לאחד לנזקים להם טוענת התובעת: א. הוצאות תקורה: התביעה להחזר הוצאות תקורה, ככל שהיא נוגעת להוצאות משרדיות ושונות ואחזקת רכב, לוקה בהעדר פרוט וביסוס. האסמכתאות שצורפו כנספח י"ט לתצהיר קרייתי בענין זה - מאזן בוחן ל"משרדיות ושונות" ומאזן בוחן ל"אחזקת רכב", הם "ללא הגבלת תאריכים", כך שלמעשה לא ניתן ללמוד מהם דבר על התקופה בה מדובר. הלכה היא כי אין די בהוכחת הנזק כשלעצמו (שספק אם הוכח בענין זה), אלא על התובעת להוכיח אף את שיעורו של הנזק הנתבע. [ראה קביעותיו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800] על אף שהדברים אינם צריכים אציין כי גם מבחינה הגיונית סכום של 51,410 ₪ להוצאות משרדיות וסכום של 69,514 ₪ להוצאות אחזקת רכב, לתקופה של שישה חודשים, בנוגע לבנין C בלבד, נראה לא סביר בנסיבות הענין. כנ"ל לגבי הוצאות התקורה של שכר עבודה של החשב ומנהל האתר (עבורו נתבע סך של 186,278 ₪). לא הוכח כי הם לא היו מקבלים משכורות לולא הפרויקט, מה גם שלא ניתן ללמוד מהאסמכתאות שצורפו שמדובר בשכר ששולם להם בקשר לעבודתם עם בנין C בלבד. יפים לענין זה דבריו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2)800, בעמ' 808, שאזכרתי לעיל: "לא די לו לנפגע, כי יוכיח, שבשל הפרת החוזה נגרם לו נזק (כגון, שקיבל מוצר מקולקל), אלא עליו גם להוכיח, מהו סכום ההוצאה, שעליו להוציא - אם זהו המבחן, שיופעל במקרה קונקרטי - כדי להסיר את הקלקול. הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט". בענייננו לא נראה כי היתה זו משימה בלתי אפשרית לנסות ולהוכיח את הנזק הנטען ולכן, בהעדר הוכחת שיעור הנזק אין מקום לקבל את תביעת התובעת בגין הוצאות התקורה הנ"ל. ב. הוצאות בגין אספקת מים וחשמל לאתר: בגין הוצאות אספקת חשמל לשישה חודשים תבעה התובעת סך של 42,000 ₪ ובגין הוצאות אספקת המים לשישה חודשים תבעה התובעת סך של 12,000 ₪, בהתבסס על כך שעד שאין טופס 4 כל הוצאות החשמל והמים משולמים על-ידי החברה היזמית. עיון בנספח "כ" לתצהיר קרייתי מראה כי הסכום הנטען לא גובה במלואו בחשבונות.על כן, אני אתייחס אך ורק לסכומים שגובו באסמכתאות. חשבונות מים צורפו רק שניים, אחד ע"ס של 2,939 ₪ והשני ע"ס 2,266 ₪ (סה"כ: 5,205 ₪). חשבונות חשמל רלוונטיים שצורפו הינם כדלקמן: 10,526 ₪; 6,734 ₪; 7,147 ₪ (סה"כ: 24,407 ₪) לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע בשליש משני הסכומים הנ"ל, היינו בסך של 19,741 ₪ ונכון למועד מתן פסק הדין (הצמדה מחודש 6/1996 עד למועד הגשת התביעה וממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין - הצמדה וריבית) - 34,160 ₪. ג. עיכוב באכלוס חלק מרוכשי הדירות והוצאות בגין תשלום שכ"ד עד לקבלת טופס 4 לגבי חלק אחר של הרוכשים שהסכימו להתאכלס בבנין C טרם קבלת טופס 4: הרוכש - בר לב דוד - 3,000$ ובשקלים - 9,819 ₪ הרוכש בר דוד קיבל פיצוי של 500$ עבור כל חודש פיגור החל מ- 1.6.96 ועד ל- 1.12.96, היינו, פיצוי עבור 6 חודשי עיכוב. אני מחייב את הנתבע בגין עיכוב של חודשיים מתוך ששת החודשים הנ"ל, היינו בסך של 3,273 ₪ ונכון למועד פסק הדין - 5,665 ₪. הרוכש - תירוש אברהם ועדנה - 3,500$ ובשקלים - 11,434.5 ₪ נכון לנובמבר 1996 הרוכשים תירוש קיבלו את החזקה בדירה באיחור של 3 חודשים וחצי ולכן על-פי המוסכם עם התובעת, הם קיבלו פיצוי של 1,000$ לחודש ובסה"כ: 3,500 $. על כן, אני מחייב את הנתבע לשאת בפיצוי שקיבלו רוכשים אלה עבור חודשיים, היינו בסך של 6,534 ₪ ונכון למועד פסק הדין - 11,305 ₪. בגין העיכוב במסירת הדירה לרוכש - כלפון אבי - תובעת התובעת סך של 5,040 ₪. הרוכש כלפון רכש את דירתו ביום 9.10.94 ועל-פי חוזה הרכישה עם התובעת הוא אמור היה לקבל את החזקה בדירה ביום 31.10.95. בסופו של דבר דירה זו אוכלסה ביום 17.4.96 (נספחים כ"ג לתצהיר קרייתי) וביום 14.4.96 זוכה חשבונו של הרוכש בסך של 5,040 ₪ בגין חוב שכ"ד (כפי שעולה מכרטיס הדייר בתובעת - נספח כ"ג לתצהיר קרייתי). נוכח זאת שהאיחור במסירת הדירה ארע מוקדם יותר וללא קשר לטעות של הנתבע במיקום פיר התקשורת הגז והחשמל בתוך חדר המדרגות המוגן, אינני מחייב הנתבע בנזק נטען זה. 26. לסיכום: הנתבע ישלם לתובעת סך של 140,486 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן אגרת בימ"ש, כשהסכום להחזר מחושב באופן יחסי לסכום הפיצוי כפי שנפסק בפועל לתובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועדי תשלומי האגרה על ידי התובעת לבית המשפט ועד למועד הפרעון בפועל. הסכום הנמוך שנפסק כשכ"ט, נפסק בהתחשב בכך שרובה הגדול של התביעה נדחה. סכום הפיצוי שנפסק לתובעת עפ"י פסק דין זה בצירוף שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט ישולמו לתובעת על ידי הנתבע עד ליום 31.1.07. לאחר מועד זה ישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.07 ועד יום התשלום בפועל. רשלנותבניין