פיצויים לשכנים עקב בניית בניין רב קומות ההליך 1. התובעים ביקשו בכתב תביעה מתוקן לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם להם סכום של 1,110,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם עקב בניית בנין רב קומות בסמוך לדירת מגוריהם. כתבי הטענות 2. לטענת התובעים: א. א. הם מתגוררים בדירת המגורים שלהם ברח' מרזוק 13/4 באשדוד, שהינה דירת קרקע בבית דו קומתי, מזה עשרות שנים. בחלקה הגובלת לדירתם ניתן היה לבנות על פי התכניות המאושרות עד לשנת 1992 מבנה של ארבע קומות. בעקבות בקשות לשינוי התכנית, החלה על המקום, הוגדלו אחוזי הבניה ונעשה שינוי קוי הבניה, כך שהיתה לנתבעים אפשרות לבנות מבנה בן שבע קומות על עמודים. ב. ב. בעקבות שינוי זה בנו הנתבעים בנין גבוה החוסם את חדירת זרימת האויר וכניסת קרני השמש באופן קיצוני, כאשר הבניה חרגה בשיעור של 16% מאחוזי הבניה שהותרו בתכנית המאושרת, בכך שבנו קומה תשיעית מעבר למה שאושר בתכנית. ג. ג. קו האפס של המבנה של הנתבעים מגיע לגובה העולה על 2 מ' מעבר לקו האפס של בית התובעים, דבר שיצר הפרשי גובה בין שני המגרשים והרעה בשימוש של התובעים בביתם. ד. ד. נסלל כביש גישה לחניות הבנין בסמוך למגרש של התובעים, שאיפשר מעבר של כלי רכב רבים בקוי גובה המקבילים לחלונות חדר השינה והמטבח בבית התובעים, גרם להם לרעש ולזיהום עשן בלתי נסבלים. בתחילת ביצוע העבודות הודיעו נציגי הנתבעים לתובעים שימצאו פתרון נאות למצוקת התובעים ונערך מסמך התחייבות שנחתם על ידי נציג הנתבעים, ברוך צימר, אך לא נעשה דבר בקשר לכך. ה. ה. עבודות הבניה, שנעשו ללא אמצעי הגנה נאותים, גרמו לנזקים קשים לתובעים, בכך שאבק חומרי הבניה חדר לדירתם, אבנים וחומרי בניה נזרקו לעברם ופגעו בדוד השמש, בדלת היציאה האחורית, בתריסים ובחלונות של בית התובעים. נזק זה מוערך בסכום של כ- 200,000 ₪. בנוסף, הנתבעים עקרו מחצרם של התובעים גדר חיה והעצים שהיו בגינה הושחתו עקב עבודות הבניה. לתובעים נגרמה אי נוחות בגין אותן עבודות בניה. ו. ו. הנתבעים בנו קיר בגובה של ששה מטרים בגבול של שני המגרשים, ובכך יש משום מטרד ליחיד, הגורם לאי נוחות ולפגיעה בשימוש הסביר של התובעים בביתם ובחצרם. ז. ז. התובעים מעמידים את סכום התביעה בגין הנזקים הנ"ל על סכום של 1,100,000 ₪, כאשר ירידת הערך של דירתם עקב הבניה הוערכה בסכום של כ-500,000 ₪. 3. לטענת נתבעות 1, 2 ו- 3: א. א. נתבעת 3 אינה הבעלים של החלקה בה נבנה הבנין והבעלים של החלקה הם בנימין פרוכטר, ליאור פרוכטר וגליה פרוכטר (צד ד' 5-3). ב. ב. היתר הבניה ניתן עוד ביום 29.2.95. על פי תנאי ההיתר, היתה נתבעת 4 צריכה להקים גדר שתחצוץ בין חצר הפרויקט לבין בית התובעים, על מנת למנוע כל הפרעה לתובעים. ג. ג. לתובעים לא נגרם כל נזק ואינם זכאים לכל פיצוי הנדרש על ידיהם. ד. ד. הנתבעים 1, 2 ו-3 לא ביצעו כל בניה, אלא התקשרו בעסקת קומבינציה עם נתבעת 4 שביצעה את הבניה, בהתאם להסכם שצורף לכתב ההגנה (נספח א'). ה. ה. התביעה הינה קנטרנית והוגשה בחוסר תום לב. 4. נתבעת 4 טענה בכתב ההגנה: א. א. סביבת המבנים נשוא התביעה רוויה בבנינים רבי קומות, ואין כל בסיס לטענות התובעים. ב. ב. השינויים בתכניות נעשו ללא כל התנגדות מצד התובעים. ג. ג. המבנה נבנה בהתאם להיתר בניה שניתן כדין, ללא כל התנגדות מצד התובעים. ד. ד. על פי תנאי ההיתר, נבנתה החומה שהפרידה בין המגרש של התובעים ובין המגרש שעליו הוקם המבנה. ה. ה. תביעת התובעים נועדה להוציא כספים מנתבעת 4 ללא כל בסיס. 5. בהודעה לצד ג' של נתבעות 1, 2 ו-3 לנתבעת 4, נטען: א. א. צד ג' הינו הבעלים לשעבר של שליש מהזכויות במגרש עליו נבנה המבנה. ב. ב. בהסכם נקבע כי הבעלים ימכרו ויעבירו לקבלן חלק מהמגרש בתמורה לכך שצד ג' יבנה עבור המודיעות 1 ו- 2 (הנתבעות 2-1) וה"ה פרוכטר דירת בעלים. בהסכם התחייב הצד השלישי לתת לבעלים הגנה משפטית ו/או לשאת בהוצאות הגנה משפטית של המודיעות בכל תביעה שתוגש נגדם בקשר לבניית הבנין ו/או לכל ענין הנובע מכך, לפצותם על כל נזק או הוצאה שיגרמו להם עקב מעשה או מחדל של הצד השלישי בכל הקשור לביצוע ההסכם, ולשפותם בגין כל סכום שיחוייבו לשלם לתובעים. ג. ג. בה במידה שהצד השלישי גרם למטרד ואי נוחות כלשהם בבניית הבנין, הוא חב בתשלום הפיצוי בגין המטרד, הואיל והוא גרם לכך בתכנון ובביצוע על הבנין, ומכוח הדין וההסכם. ד. ד. בה במידה שנגרם נזק מבניית החומה ו/או מבניית כביש הגישה ו/או כתוצאה מהפרת צו המניעה שניתן נגד הצד השלישי, אחראי הצד השלישי לכל נזק שנגרם עקב כך. 6. בכתב ההגנה של נתבעת 4 להודעה לצד ג' שנשלחה אליה נטען: א. א. הסכם הקומבינציה נערך בין המודיעות לצד ג' 1 ו-2 וה"ה פרוכטר מצד אחד ובין נתבעת 4, ועל כן אין יריבות בין המודיעה 3 ובין נתבעת 4. ב. ב. נתבעת 4 היתה צריכה לבנות עבור הבעלים את "דירות הבעלים" ולא "דירת בעלים" כהגדרתן של המודיעות בהודעה. ג. ג. אין כל קשר סיבתי בין הנזק שנגרם, אם נגרם, לבין כל מעשה ומחדל, שכן כל שנעשה על ידה נעשה כדין ועל פי היתר, והוראת השיפוי מתיחסת רק למעשה ו/או מחדל שנעשה בניגוד להוראות הדין. ד. ד. המודיעות לצד ג' מנסות להתעשר שלא כדין על חשבון נתבעת 4, אם תחויבנה כדין, שכן נתבעת 4 בנתה את הבנין ומסרה אותו למודיעות והן התעשרו, ואין להעלות על הדעת שאם תימצא התביעה צודקת תישא בכך רק נתבעת 4 ללא המודיעות. המודיעות גם הטעו את הנתבעת 4 בכך שלא הודיעו לה על כך שהתובעים הינם בעיתיים, שהיו להן סכסוכים איתם בעבר, וכי התובעים עלולים להעלות טענות מסוג הטענות שהעלו בתביעה. ה. ה. על פי היתר הבניה היתה צריכה נתבעת 4 לבנות חומה חוצצת בין שתי חלקות המקרקעין וכך עשתה. הודעת הצד השלישי לצדדים רביעיים 7. נתבעת 4 שלחה אף היא הודעת צד רביעי לנתבעות 1 ו-2 וכן לבנימין פרוכטר, לליאור פרוכטר ולגליה פרוכטר כצדדי ד' 1 עד 5 בהתאמה. בהודעה הנ"ל נטען: א. א. נתבעת 4 זכאית לשיפוי בגין כל סכום שייפסק נגדה בתביעה ולתשלום הוצאות ממקבלות ההודעה, הואיל ומקור החבות לכל סכום בו תחוייב, אם תחוייב, נובע מאחריות מקבלי ההודעה לצד ג',לאור העובדה שצד ד' 1 היתה הבעלים של 1/3 מהזכויות במגרש, צד ד' 2 היתה בעלים של 1/3 מהזכויות במגרש, וצד ד' 3 - 5 היו הבעלים של 1/3 הנותר במגרש, כך שחלקו של כל אחד מהשלושה האחרונים היה 1/9 מהמגרש. ב. ב. נתבעת 4 התקשרה עם הצדדים הרביעיים 1 - 5 בהסכם קומבינציה לפיו היתה צריכה נתבעת 4 להקים והקימה על המגרש מבנה בן 21 קומות מעל קומה מפולשת עם 28 דירות. צדדי ד' 1- 5, הם אשר פעלו לשינוי התב"ע, שינו אותה בפועל והיו אחראים לכל ההליכים הקשורים בכך, ולכן אם גרמו במעשיהם לנזק, הם צריכים לשאת בו, שכן הנזק נשוא התביעה מתיחס לחסימת אור ואויר עקב הבניה, וצדדי ד' 1- 5, הם אשר הזמינו את המודיעה לבנות את הבנין, בעוד שהמודיעה לצדדי ד' פעלה בתום לב, בכך שפנתה בבקשה לקבלת היתר בניה ובנתה את הבנין בהתאם להיתר שניתן. ג. ג. צדדי ד' 1- 5 ידעו שמדובר בשכנים בעייתיים והעלימו את הדבר מהמודיעה. 8. צדדי ד' 1, 2, 3, 4 ו-5 טענו בכתבי הגנתם להודעה לצד ד': א. א. אין הם נושאים בכל אחריות לשינוי התב"ע, שכן התב"ע אושרה על ידי רשויות התכנון המקומית והמחוזית. כמו כן, התביעה לא הוגשה בגין השינוי בתב"ע, אלא בגין הבניה שבוצעה על ידי שולחת ההודעה לצד ד'. ב. ב. כמו כן, התישנה עילת התביעה בגין התב"ע, לאחר שלוש שנים מתום שינוי התב"ע, על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. על פי הסכם הקומבינציה שולחת ההודעה היא זאת שהציעה לרכוש את המגרש מצדדים רביעיים 1 ו-2. ג. ג. עד לחתימת הסכם הקומבינציה בשנת 1994 לא היה להם כל סכסוך עם התובעים, ולא היתה להם ידיעה כי מדובר בשכנים בעיתיים. הראיות 9. מטעם התובעים הוגש תצהיר משותף של התובעים, בו חזרו על עיקרי טענותיהם. כמו כן, הוגשו על ידיהם חוות דעת של השמאי טלמון אליהו מיום 3.6.01, בה הביע את הדעה להלן: הבית של התובעים הינו בית ישן משופץ ומורחב. על המגרש של הנתבעים נבנה מגרש בן 7 קומות מעל קומת עמודים ובו 28 יחידות דיור, על פי תכנית ההגשה הקיר הבנוי בין שני המגרשים אמור להיות בגובה 2 מ' מעל הבית של התובעים ובגובה 1 מ' מעל למגרש שלהם, על מנת לתמוך את חדר הבניה נבנה על קו המקביל שבין שני המגרשים קיר תומך מבטון במרחק של כ-3.25 מ' מקצה הבית של התובעים, גובה הקיר מעל למפלס חצר הנכס של התובעים הוא כ-3.20 מ', מעל הקיר התומך נבנתה גדר ברזל בגובה נוסף של 1 מ' מהקיר. במרחק 5.4 מ' עומד המבנה בן 7 קומות, על המשטח שנוצר מעל הקיר התומך ועד הבנין, נסללה דרך פנימית לחניה של הרכבים שמבנה, שעוקפת את הבית ויוצאת ממגרש החניה אל רח' אצל. בקיר המזרחי של בנין הנתבעים נמצא חדר גנרטור שנועד לפעול באופן אוטומטי בכל עת של הפסקת חשמל, הגורם לרעשים חזקים, בדרך כלל בשעות הערב או הלילה. כמו כן, יש בצד הבנין חדר משאבות שנועדו להעלות מים למיכלי מים שבקומת הגג, שנכנסות לפעולה באופן אוטומטי בכל עת שהמיכלים למעלה מתרוקנים ברמה מסוימת וגורמות לרעשים חזקים, לעתים בשעות הלילה המאוחרות. בתחום הדרך הפנימית עובר קו ביוב המשרת חלק מהדירות. המכוניות שעוברות בדרך הנ"ל מרעישות וגורמות להצטברות פיח ועשן החודרים לדירה דרך החלונות שבגובה הכביש. הבנין של הנתבעים מתנשא לגובה של 21 מ'. במקרים של סתימת הביוב אצל הנתבעות עלולים מי הביוב לגלוש אל חצר הבית של התובעים. לפני בניית הבנין של הנתבעות היה כיוון מערב מבית התובעים פנוי ואיפשר תצפית לכיוון מערב, פתח לאויר ורוח מכיוון הים שנבלמים על ידי הבנין. כמו כן, מסתיר המבנה את השמש, החל בשעות הצהריים המאוחרות. כל אלה פוגעים באופן חמור באיכות החיים של הנכס וגורמים לירידה בערכו. במצב זה הוא העריך את שווי הנכס של התובעים בסכום של 250,000 $ ואת שיעור ירידת הערך בגין הסיבות האמורות בשיעור של 25%, היינו 62,500 $ על פי השער היציג. בחקירה נגדית של השמאי אליהו טלמון, הוא נשאל אם לא היתה חריגה מקו הבנין בבית של התובעים, והשיב שאכן היתה חריגה בכך שקו הבנין המאושר בתב"ע הוא של 5 מ', בעוד שהבית עומד במרחק של 3.20 מ' מקו הבנין, אך מצב זה היה קיים לפני אישור התכנית ולא היתה דרישה בתכנית להרוס את הבניה החורגת מקו הבניה על פי התב"ע בה נקבע קו הבנין, בעוד שהתוספות שנבנו לאחר אישור התב"ע אינן חורגות מקו הבנין המאושר. כמו כן, אישר בחקירתו הנגדית כי גובה הקיר של 3.2 מ' מתחתית המגרש כפי שהוא היום, ואינו יודע מה היה הגובה המוחלט של הקרקע בה נבנה הקיר בעת שנערכה התכנית. ביחס לאפשרות שהפרשי הגובה נובעים מהנמכת הקרקע במגרש של הנתבעות, הואיל ובנו מרתף אמר שלא כך היה, הואיל ולו היו מנמיכים את הקרקע מצד אחד, היו צריכים להגביה בצד אחר כדי לפזר את עודף האדמה, ובכל מקרה, השיפוע היה מהקיר אל הכביש ולא להיפך, ויש בכך כדי להצביע על כך שלא חפרו. בהמשך אמר שלו היה יודע שבשנתיים האחרונות היו שלוש הפסקות חשמל בסך הכל היה מעריך את ירידת הערך בשיעור שבין 20% ו-22%. כמו כן, אמר שהתיחס לנזק שנגרם מבנין של שבע קומות ולא רק להפרש שבין 5 ל-7 קומות. בנוסף, אמר שלו היה יודע שיש סטיות נוספות בבניה של בית התובעים לעומת התכנית המאושרת היה מתחשב בכך בקביעת השווי. כמו כן, אישר שיש בסביבה בנינים נוספים בני שבע קומות במרחק של עשרות מטרים מבית התובעים לכל כיוון (פרוטוקול מיום 14.10.06 עמ' 1, 11, 17). התובע 1, יוסי לוי, הבהיר בחקירתו הנגדית כי סמך על דברי אחרים והיו פרטים רבים שלא זכר, או שלא ידע. כשנאמר לו שהשמאי שלו מצא שהפרשי הגבהים בשני המגרשים הם 2-3 מ' וקו האפס הוא כ-2 מ' וההפרש של 1-2 מ', נובע מחריגה/חפירה שהוא חפר, אמר שהדברים אינם נכונים, וכי הנתבעות הגדילו את החומה ואת הפרשי הגבהים מעבר ל-2 מ' (פרוט' 4.7.02 עמ' 9-11). בהמשך אמר שהוא לא ביצע כל חפירה בשטח הגינה, אלא שהנתבעות זרקו חול ופסולת לגינה, והתובעים ניקו אותה. כשנאמר לו שאשתו העידה שהוא הוריד אולי כדי מטר על מנת להשתוות לגובה של המדרכה שבנתה העיריה, אמר שיתכן שאשתו אינה יודעת שעד לאותו יום הוא עמד על קו אפס והוא לא ביצע כל הנמכה. לשאלה על יסוד מה אמר בתצהיר שהנתבעים התבקשו לבצע חומה בגובה 6 מ', אמר שהיה שם מודד שסימן לו על עמוד החשמל שעומדת להיות שם חומה עד למקום שהוא סימן. בהמשך אמר שהיו לו שיחות עם ברוך צימר ועם אדם בשם אלכס או אלכסנדר, שהבטיח לו הרים וגבעות. כמו כן אמר שהיה מנכ"ל שאמר לברוך צימר "אתה לא יכול לחנוק את יוסי". כשנתבקש להציג את מסמך ההתחייבות שנזכר בתצהיר, אמר שהוא צריך לחפש, אך לא הוצג מסמך כזה. בהמשך אמר שהגיש התנגדות לבניית המבנה על המגרש, גם בע"פ וגם בכתב, אך לא הוגש כל מסמך בכתב בקשר לכך. בהמשך אמר שברוך צימר ביקש ממנו להימנע מהערמת מכשולים ואמר שהוא יתן לו מזגנים וכל מה שהוא צריך לבית, שאם הוא יבקש צו מניעה, הוא יפעל, וכן שהוא ארגן נגדו את כל בעלי דירות ואמר לו שלא יצא חי מזה, ואז הוא דאג ואינו זוכר מה הוא עושה. כמו כן אמר שראש העיר היה אצלו ואמר לו שעומד להיות גן ציבורי במקום בו נבנה המבנה של התובעים. לשאלה אם הגיש התנגדות לשינוי התב"ע, אמר שלא ידע שהיתה בקשה לשינוי תב"ע. לשאלה איך הוא מסביר את העובדה שרק הוא התנגד לבניה, אמר שהוא היחידי הקבור שם (פרוט' 14.10.02 עמ' 17-23). התובעת 2, רבקה לוי, מסרה בחקירתה הנגדית, שהנזק שנגרם לה הוא שאינה ישנה בלילות כשהגנרטור או המשאבה עובדים, היא סובלת ממיגרנות, נעדרת מהעבודה, אין לה אור שמש, והיא משתמשת בגז כדי לחמם את המים שאינם מתחממים בדוד השמש, אינה יכולה לפתוח את החלון במקלחת שלה, מאז שנבנה הבנין, כי הקומה הראשונה והשניה צופים לבית שלה. לשאלה אם בעלה הנמיך את פני הקרקע אמרה שהוא רק יישר את הגינה עם הקו של המדרכה שבנתה העיריה. לדבריה, הוא הוריד אולי בקושי חצי מ' מהאדמה או פחות (פרוטוקול מיום 4.7.02עמ' 11-16). ביחס לנזק שנגרם לגינה, אמרה שהיתה לו גינה פורחת שנפגעה כתוצאה מעבודות הבניה. ביחס לשמש, אמרה שיש להם שמש בחצר עד לשעה 13:00 - 14:00, ומסיבה זאת הם ביטלו את דוד השמש ומחממים באמצעות גז. 11. מטעם נתבעות 1, 2 ו-3 הוגש תצהיר של מנהל הנתבעת 2, גדליה יוסיקוביץ, בו חזר על עיקרי הטענות. כמו כן, הוגשה חוות דעת של השמאי אבי מנדלסון. מחוות דעתו עולות המסקנות שלהלן: בנכס של התובעים רשומות זכויות חכירה על שם התובעים. ביחס לנכס של הנתבעות, רשומות הזכויות על שם נתבעת 1 בשיעור של שליש, על שם נתבעת 2 בשיעור של שליש ועל שם חברת דגם, חברה לבנין בע"מ בשיעור של שליש, החל מיום 25.6.78. הבנין של התובעים הינו בנין של שתי קומות שנבנה לפני כ-50 שנה, ויש בו 3 דירות, הדירה התחתונה של התובעים ושתי דירות בקומה השניה. דירת התובעים פונה לכיוונים צפון, מזרח ומערב, אורך החזית והעורף 25.8 מ' והעומק כ- 28.2 מ'. בבניה המקורית בחזית היה מרווח גדול המיועד לחניה ולגינה, ובחלקו המערבי הוא צמוד למגרש של הנתבעות. הדירה של התובעים משלבת שתי דירות מקוריות והרחבה נוספת. קוי הבנין של התובעים על פי התכנית שבתוקף היו: קו בנין קדמי כמסומן בתשריט, צדדי - 3 מ' ואחורי 5 מ'. ביחס לבנין של הנתבעות, התכנית המקורית היתה מיום 8.3.77, על פיה היה מותר לבנות בנין מגורים של 4 קומות עם קוי בנין קדמי- כמסומן בתשריט, צדדי - 5 מ', ואחורי - 10 מ', עם אפשרות להתיר בניה גבוהה יותר, בכפוף לכך שאחוז הבניה לא יעלה על 150%, כאשר אחוז הבניה המאושר היה 120%. תכנית נוספת פורסמה למתן תוקף ביום 14.5.92, בה הותר לבנות קומת עמודים, 7 קומות מגורים ו-28 יחידות דיור, עם קו בנין קדמי 5 מ', קו בנין צדדי 4 - 8 מ', כאשר הקו הקיים מצפון הינו של 5 מ', וקו בנין אחורי - 5 מ'. מעיון בתיק הבנין לא נמצאו כל התנגדויות לבניית הבנין. היתר ההרחבה של הבנין של התובעים הינו מיום 18.5.94. במדידה שבוצעה נמצא כי חלק הבנין מרוחק כ- 2-3 מ' מגבול המגרש, כאשר קו הבנין העורפי הוא של 5 מ', לא נמצא היתר לחריגה זאת. על פי מדידה מתשריט שאינו מחושב, המרחק הינו 3.30 מ'. היתר הבניה לבנין של הנתבעות הינו מיום 24.2.97, על פי אישור של ועדת המשנה שליד הועדה המקומית לתכנון ובניה, על פיו אושרו שני חדרים על הגג לשתי יחידות הדיור שבקומה השביעית, מעבר לשבע הקומות המותרות על פי התכנית המאושרת. בהתאם לתכנית מיום 14.5.92 הותר גובה בנין של 7 קומות, עם 28 יחידות דיור, קו בנין חזית - 5 מ', צד - 6 מ', עורף - 6 מ'. בבית התובעים יש חריגה מההיתר בכך שלא בוצעה תכנית פיתוח ומפלס הקרקע בעורף הונמך, הנמכה זו גרמה לכך שהקיר התומך בין שתי החלקות גבוה מהיתר הבניה בצד של התובעים. אין בסיס לטענה כי לקיר התומך יש השפעה על הרעש מכיוון החניה. אם תהיה סתימה בביוב הנתבעות, יזרמו המים לכיוון מערב ולא למגרש התובעים. מספר הפסקות חשמל בהן מופעל הגנרטור מועט ואינו מהווה מטרד. משאבות המים פועלות בשקט על ידי מנוע חשמלי והן ממוקמות בחדר בטון אטום ומבודד בתחום הלובי בקומת הכניסה. 25 מתוך 28 החניות ממוקמות בחזית הבית ובעברו הדרומי, והכניסה והיציאה לחניה וממנה לא מתבצעות מכיוון המעבר שמול חלקת התובעים. המרחק מהחלון של הדירות בבנין של התובעים לחניה בבנין הנתבעים הינו בין 9.3 מ' ל- 4 מ', ואילו המרחק מהחלון התובעים לחזית הראשית הינו כ- 8.4 מ'. אם הבית של התובעים היה נבנה על פי קו בנין של 7 מ' בהתאם לתב"ע, המרחק מהחלון העורפי היה גדול יותר, והמרחק בין החלון בחזית הקדמית לרחוב היה קטן יותר. התובעים בחרו להקטין את הרעש והפיח מכיוון החזית בכך שהתרחקו ממנה על חשבון התקרבות לחלקת הנתבעות. התובעים רכשו את דירתם, והיא נרשמה על שמם ביום 2.9.86, ובמועד זה היתה תכנית תב"ע שאפשרה הקמת בנין בן חמש קומות, כך שחסימת הנוף והאויר היתה ידועה באותו מועד. מפלסי פני הקרקע הטבעיים הינם בהפרש של כ- 3 מ', כך שמקומות הקרקע בו נמצאת הדירה של התובעים לא היה כל נוף, גם כאשר היה המגרש היה ריק. התוספת מחמש קומות לשבע קומות אינה משפיעה על רמת האויר, האור והנוף. לאור זאת, לא ניתן לקבוע כל ירידת ערך עקב אישור תכנית ההיתר והקמת הבנין. ביחס לחוות דעתו של השמאי מטעם התובעים, אליהו טלמון, נאמר בחוות הדעת של אבי מנדלסון שהשומה שלו לא נערכה על פי תקנות שמאי המקרקעין (אתיקה מקצועית) תשכ"ו - 1966, ותוספת (תיקון תשמ"ה), תקנה 1(16), מאחר שזיהוי הנכסים אינו מכיל את הגדרת הזכויות המוערכות והמצב התכנוני, והשומה אינה עוסקת בנושא הרישוי שהינו קריטי לעניננו. השמאי טלמון העלה כסיבות לירידת ערך את הקיר התומך במרחק 3.25 מ', ובגובה 3.2 מ', מספר מכוניות במרחק כ- 4 מ' מהנכס, הגורם לרעש על היצברות פיח ועשן החודרים לדירה דרך החלונות שבגובה הכביש, העובדה שבנין הנתבעות ניצב במרחק של כ-9 מ' מהנכס ומתנשא לגובה נוסף של כ- 21 מ', הרעש מהגנרטור וממשאבות המים פוגע ומרעיש לדייר הנכס הצמוד, גלישת הביוב במקרה של סתימה, אפשרות תצפית פתח לאויר ולרוח מכיוון הים שנבלמה, והסתרת השמש החל בשעות הצהריים המאוחרות. בקשר לכך הביע אבי מנדלסון את הדעה כלהלן: הקיר התומך נמצא במרחק של כ-3.3 מ' מבית התובעים. בית התובעים נבנה מספר רב של שנים לפני בניית הבית החדש. בית הנתבעות צמוד לחלקו האחורי של מגרש התובעים. כבר בעת הבניה נבנה בית התובעים במרחק הקטן מהמרחק בתכנית בנין עיר (5 מ') ומכאן שחלק מהקרבה נבעה מבניית הבית של התובעים. לא הוגשה תכנית בניה של בית התובעים, וניתן להניח כי מיקום הבניה של בית התובעים מהווה חריגה לענין קוי הבנין, וכי תוספת הבניה נעשתה ללא היתר, או שהיתר הבניה נעלם מתיקי העיריה. ניתן היה להניח כי ברבות השנים ייבנה בנין בחלקה הסמוכה לבית התובעים. הקיר התומך שנבנה על ידי הנתבעות, הוצב על פי שרטוט של הבקשה להיתר בניה בגבול החלקה. בחדר הבנין של בית התובעים נחשפו יסודות הבנין בצידו המערבי בכ- 80 ס"מ, עובדה המנמיכה את פני החצר. על פי תשריט הבקשה להיתר בניה (שאינו מאושר) של הקומה השניה בבנין, במערב המגרש ימצא קיר ומעליו גדר בגובה 2 מ', ולא כפי שנטען על ידי השמאי טלמון. ככל שנמסר לו על ידי בעלי הקרקע לא השתנה גובה המגרש עם בניית הבנין החדש. הבנין נבנה על פי היתר בניה, ולו היתה מתעוררת בעיה בענין ניתן היה להתנגד לכך בעת שניתן ההיתר, דבר שלא נעשה. כתוצאה מהתוואי הטופוגרפי, גובה קצה מגרש החניה של בנין הנתבעות גבוה ממפלס הכניסה של דירת התובעים. גובה המפלס הינו כמצוין בחוות הדעת של טלמון, בגובה הקומה שמעל הדירה של התובעים, ולפיכך פליטת העשן, אם היתה קיימת, לא היתה מופנית אליה. העשן, כתוצאה ממשקלו הסגולי הנמוך ממשקל האויר עולה ואינו יורד, ולכן אינו מגיע בהכרח אל הדירה של התובעים. לענין הרעש, מגרש החניה נבנה כחוק על פי היתר הבניה ובמרחקים הראויים, ואין ספק כי לקרבתו היתרה של הבנין של התובעים למגרש החניה השפעה שלילית בנושא הרעש. הבנין של הנתבעות נבנה בהתאם לקוי הבנין המותרים, וגובה הבנין הינו בהתאם לתכנית ולהיתר הבניה, ומכל מקום, לא ניתן היה להגיע לכלל תצפית ראויה לים ממפלס המגרש של התובעים. הגנרטור והמשאבות נמצאים בתוך הקונטור הבנוי וסביר שיהיו שם, לא אובחן כל רעש בעת הביקור. הגנרטור מיועד למקרי חרום ופועל באופן נדיר כעתודת חשמל לבדיקת תקינותו. חדר המשאבות מרוחק כ- 3 מ' מערבה. בבדיקה שנערכה עם דיירי הבית ברח' האצ"ל, דווח כי הפעלת המשאבות נדירה, ולאחרונה התווספה משאבה נוספת שמייעלת את המערכת ומקטינה את הרעש. חדר המשאבות נמצא בחלק הדרום מזרחי ודלתותיו פונות לדרום. כל בנין הנבנה לאחר בניית בניין קודם מסתיר חלק מהנוף, גם לפי התב"ע הקודמת ניתן היה לבנות ארבע או חמש קומות עד לגובה של כ- 20 מ', ואין לתוספת הקומות רלוונטיות לענין הסתרה או זרימת אויר. להסתרת השמש יתרון אקלימי מסויים. החלק הפונה למגרש התובעים הינו עורף הבנין של הנתבעות. בשים לב לנתונים האמורים, לא נגרם כל נזק לבנין של התובעים הנובע מעצם בניית הבנין של הנתבעות. לו סברו התובעים שנגרם נזק כלשהו כתוצאה מהתכנית החדשה, רשאים היו להתנגד לה ו/או להגיש תביעה לפיצויים על פי חוק התכנון והבניה, דבר שלא נעשה. 12. מטעם נתבעת 4 הוגש תצהיר של המנכ"ל שלה, ברוך צימר, בו חזר על עיקרי טענותיה. כמו כן, הוגשה על ידי נתבעת 4 חוות דעת של השמאי ערן לס, מיום 6.2.02, בה נאמר: הבנין של התובעים הינו משנות ה- 50, ונעשתה בו הרחבה אחרונה על פי היתר בניה, שאושר ביום 22.6.94. החצר בו ללא גינון, גובה הרחבה מפני הים הוא 32.55 מ' ובפועל 31.37 מ'. יתרת פיתוח החצר במדרון קל היורד מעורף החלקה לכיוון מזרח ומסתיים בחזית הרחוב בגובה 31.83 ס"מ, היינו בירידה של 72 ס"מ. בעורף בגבול המגרשים מסומן קיר הפרדה בנוי בגובה של 2 מ'. מפלס פני הקרקע מעברו המזרחי (בתחום החלקה) הינו 32.45 מ', פני המדרכה בחזית מסומנת בגובה 31.74 מ'. היתר הבניה לבית התובעים ניתן לפני היתר הבניה לבית הנתבעות, כך שקיר ההפרדה התיחס למגרש ריק, שלא נבנה בפועל. ניכר כי נעשתה חפירה על פני כל החצר, כאשר גובה פני הקרקע הונמך בעורף, יושר כלפי החזית והינו 32.37 (נמוך ב-1.18 מ' מתכנית הפיתוח המאושרת). בנכס של הנתבעות יש 7 קומות על עמודים עם 28 דירות מגורים. הבנין הוקם על פי היתר בניה מיום 11.1.95. קו הבניה האחורי אושר ל- 6 מ' לפי תב"ע מאושרת. קומת הכניסה כוללת חדר גנרטור הממוקם בעורף וחדר משאבות מים הממוקם באמצע קומת הכניסה בצמוד לחדר המדרגות. בהתאם להיתר הבניה ולתכנית הפיתוח, גובה הקרקע בעורף החלקה הינו 34.80 מ' מפני הים (בפועל 34.75 מ'), גובה 0.0 בלובי הכניסה 35.2 מ'. נקבע שבגבול החלקות יהיה קיר תומך בגובה של 50 ס"מ מפני הקרקע בעורף (35.30) ומעליו מעקה ברזל בגובה 1.2 מ'. בפועל, עקב הנמכת הקרקע בחלקה של התובעים גובה הקיר הינו 3.94 מ'. היתרי הבניה לשני הנכסים בסמיכות זמנים ניתנו לתובעים ב-6/94 ולנתבעות ב-1/95. לאור העובדה שגובה פני הקרקע של השכן בעורף (החלקה התובעת) 32.55 מ' מפני הים, הרי שגובה הקיר התומך מתוכנן לגובה של 2.75 מ' מהרחבה המרוצפת שבמגרש השכן. בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 2.1.05, עמ' 1), אמר ברוך צימר שהמרחק בין הבנין שלו ובין הבנין של התובעים הוא כ- 8 מ', אך הוא לא בדק את זה, אלא הסתמך על קוי הבנין של שני המגרשים. כמו כן, אמר שבמסגרת הקלה ניתנה לו אפשרות לבנות שני חדרי יציאה לגג מעבר לקומה השביעית, ונבנו שני חדרים בני 23 מ"ר כל אחד, הממוקמים במרכז הגג. בהמשך אמר שאם קו האפס של המבנה שלו מגיע לגובה שלמעלה מ-2 מ' מעבר לקו האפס של בית התובעים, הדבר נגרם עקב כך שהתובע חפר כחצי מ' במגרש שלו, וכך הפרשי הגבהים בין המגרש שלו למגרש של התובעים גדול בכחצי מ' עקב ההנמכה שנעשתה על ידי התובעים. כמו כן, אישר שבעלי הקרקע לא ביצעו בניה במגרש של הנתבעות, אלא הזמינו שירותי בניה מנתבעת 4, לפי הסכם הקומבינציה (פרוט' מיום 25.5.06, עמ' 1- 10). 13. מטעם הצדדים הרביעיים 1 ו- 2 הוגש תצהיר של עו"ד גידי יוסיקוביץ בו חזר על עיקרי טענותיהם. 14. מטעם הצדדים הרביעיים 3, 4 ו- 5 הוגש תצהיר של עו"ד מוניקה שפייר בו חזרה על עיקרי טענותיהם. 15. ב"כ התובעים טען בסיכומיו: א. א. ניתן לחייב את הנתבעות מכוח עוולת מטרד ליחיד לפקודת סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין עקב הנזקים שנגרמו לתובעים, לאור המפגעים שגרמו הנתבעות (ת.א 1412/95, בצלאל אהובה ואח' נ' התחנה המרכזית החדשה ; בג"ץ 16/50, איגרא רמא בע"מ נ' ועדת בנין ערים ת"א ואח', פ"ד ה' (1) 229; ע.א 140/53, אדמה בע"מ נ' לוי ואח', פ"ד ט' (2) 1666; קרצמר, מטרדים בעריכת ג. טדסקי, תשמ"ה- 1985, 149). ב. ב. יש לאמץ את עדות התובעים ואת חוות הדעת של השמאי אליהו טלמון, ולחייב את הנתבעות בסכום התביעה. ג. ג. כמו כן, חזר ב"כ התובעים על בקשתו למינוי מומחים מטעם בית המשפט כפי שביקש במהלך הדיון לאור ההחלטה שניתנה בענין לפיה יישקל הדבר לאחר הגשת סיכומי הצדדים. 16. ב"כ נתבעות 1, 2 ו- 3 וצדדים 1 ו- 2 הוסיף לטעון בסיכומיו: א. א. נתבעות 1, 2 ו- 3 לא ביצעו כל בניה, ולא עשו כל פעולה לשינוי התכנית החלה על המגרש, ועל כן אין כל עילת תביעה נגדם. ב. ב. התובעים לא הוכיחו את נזקיהם. ג. ג. חוות דעתו של אליהו טלמון ביחס לירידת הערך משוללת כל בסיס, לאור העובדה שלא ציין את טיב הזכויות בנכס. לא ניתן לגזור את ירידת הערך משווי הנכס, מר טלמון לא בדק את היתר הבניה של הנכס, ולא היה מסוגל להסביר איך הגיע לירידת ערך של 25%. ד. ד. ביחס לרעשים, אישר טלמון שהוא הסתמך על עדויות שמיעה ועל כן אין מקום לקבל את מסקנתו. ה. ה. מעדויותיהם של יוסיקוביץ, ברוך צימר והשמאים לס ומנדלסון, עולה שהכביש הסמוך לבנין של התובעים מוביל לשלוש חניות בלבד, וכך עולה גם מעדותו של השמאי טלמון. ו. ו. ביחס לרעשים מהגנרטור וממשאבת המים, השמאי טלמון לא בדק כמה הפסקות חשמל היו במקום וכשהיה במקום לא פעלה משאבת החשמל, ולכן לא יכול היה השמאי לקבוע ירידת ערך עקב כך. ז. ז. בע.א 436/60, מאיר עזרי ואח' נ' ויקטור קליין ואח', פ"ד טו' (2) 1174, בעמ' 1184, נקבע כי אמת המידה של ההפרעה הנטענת כממשית נמדדת לפי אמת המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם בהתחשב בטיבם ומיקומם. ח. ח. לענין הסתרת האויר והשמש, הסתרת השמש הינה רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהשמש בצד מערב ואין כל פגיעה בכיוונים האחרים. מדובר בסביבה של בניה רוויה ואין לתובעים כל זכות כי לא ייבנה כל בנין בסמוך לביתם. ט. ט. בעת שהתובעים רכשו את ביתם ניתן היה לבנות ארבע או חמש קומות בסמוך לביתם ועל כן לא נגרם כל נזק מהוספה של שתי קומות על פי התכנית שנתקבלה לאחר מכן. י. י. לא נגרם כל נזק מבניית הקיר הנטען. יא. יא. על פי חוות הדעת של השמאי מנדלסון, יש בין שני המגרשים הבדלי גובה של כ-3 מ', ועל כן לא נגרם כל נזק בבניית הקיר המפריד, וגם לפי חוות הדעת של טלמון היו הפרשי גובה של 2 מ' בין שני המגרשים. הפרשי הגובה של 3.2 מ' נגרמו בין השאר בשל הנמכת השטח של המגרש של התובעים. יב. יב. התובעים קירבו את ביתם לקו הבנין בניגוד להוראות התכנית החלה על המגרש שלהם, ולכן אין להם להלין אלא על עצמם, ביחס למרחק הקצר שבין שני המבנים. יג. יג. התובעים פעלו בחוסר תום לב, בכך שהתובע 1 טען שהשקיע בגינה סכום של כ- 200,000 ₪, בלי להביא כל ראיה לכך, ובכך שתבעו סכום של 1,100,000 ₪ בלי לבסס את סכום התביעה. יד. יד. ביחס להודעה לצד ג', העבודות בוצעו על ידי נתבעת 4. על פי הסכם הקומבינציה שנחתם בין הנתבעות 1 ו- 2 וה"ה פרוכטר לבין הנתבעת 4, התחייבה נתבעת 4 לשפות את הצדדים האחרים על כל נזק שייגרם להם עקב מעשיה של נתבעת 4 (סעיף 23 (ז) להסכם, נספח א' לתצהירו של יוסיקוביץ, אין במסירת הדירות לצדדים האחרים להסכם כדי לפטור את טענת נתבעת 4 מחבותה האמורה). טו. טו. אין מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט לאור הימשכות ההליך. 17. ב"כ נתבעת 4 וצד ג' טען בסיכומיו: א. א. נתבעת 4 ביצעה את הבניה על פי היתר בניה ותב"ע מאושרת. שינוי התב"ע נעשה על ידי נתבעות 1, 2 ו- 3, ולא על ידי נתבעת 4. ב. ב. לא הוכחה עילה של מטרד יחיד ביחס למעשים שנעשו על ידי נתבעת 4. ג. ג. אין לקבל את טענת התובעים שעבודות הבניה גרמו לנזקים קשים לתובעים בפגיעה בדוד שמש, בדלת יציאה אחורית, שבירת תריסי החלון וחשיפה לאבק ולמלט. התובע 1 לא זכר דבר ולא צירף אסמכתאות לטענותיו. אין לקבל את טענת התובעים ביחס לנזק שנגרם להם בגין הפגיעה בגינת הירק. הטענה לא נתמכה בכל ראיה. אין כל יסוד לטענה בדבר עלות של 200,000 ₪ לשיקום הגינה. כמו כן, אין לקבל את טענות התובעים מיתר הנימוקים שהועלו על ידי נתבעות 1, 2 ו- 3. ד. ד. אין לקבל את הסתמכות הנתבעות 1, 2 ו- 3 על סעיף 23 (ז) להסכם הקומבינציה. חובת השיפוי לפי סעיף זה מתיחסת לפעולות שתיעשנה שלא כדין על ידי נתבעת 4, דבר שלא נעשה בנסיבות הענין. ה. ה. כל סכום בו תחוייב נתבעת 4, אם יהיה כזה, נובע מאחריותן של נתבעות 1, 2 ו-3 בגין שינוי התב"ע, שנעשה על ידי הצדדים הרביעיים 1- 5, שהזמינו את נתבעת 4 לבנות את הבנין על פי התב"ע ששונתה ביוזמת הצדדים הרביעיים 1- 5. ו. ו. בעלי הקרקע, הצדדים הרביעיים, יצרו כלפיה מצג שווא והטעו אותה בכך שלא דיווחו לה שהיו להם סכסוכים עם התובעים. 18. הצדדים הרביעיים 1, 2 ו- 3 טענו בסיכומיהם: א. א. הם לא היו מעורבים בכל פעולות בניה שבוצעו באופן בלעדי על ידי נתבעת 4. ב. ב. נתבעת 4 התחייבה לשאת בכל נזק ולשפות את בעלי הקרקע על כל נזק שייגרם על ידי פעולותיהם (סעיף 23(ז) להסכם הקומבינציה). ג. ג. אין לקבל את טענת נתבעת 4 כי הצדדים הרביעיים יצרו כלפיה מצג שווא. ברוך צימר אישר כי בדק בעצמו את מצב הנכס בעירייה ללא קשר למצגים שהוצגו לו. עילת התובעים אינה מכוח שינוי התב"ע אלא מכוח הפעולות שנעשו על ידי נתבעת 4. דיון האם יש למנות מומחה מטעם ביהמ"ש 19. באשר לשאלה אם יש מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בשלב זה, כפי שביקש ב"כ התובעים, נראה לי שאין לכך מקום. חוות דעת המומחה היחידות שהוגשו מטעם כל הצדדים הן חוות דעת של שמאים. לא הוגשה כל חוות דעת הנדסית שהתייחסה לשאלת התאמת הבניה לתכנית שבתוקף או להיתר הבניה. ההבדלים בין חוות דעת השמאים אינם מתמקדים בשאלה מקצועית ממשית מוגדרת בתחום השמאות שלגביה יש מקום למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, אלא להנחות עובדתיות או הנדסיות עליהן מושתת חוות דעת. משלא הוגשה כל חוות דעת הנדסית, לא ניתן לקבוע שיש מחלוקת ממשית הנוגעת לשאלות הנדסיות. השמאי מטעם התובעים התייחס להערכת שווי ירידת הערך של המבנה של התובעים על יסוד ההנחות העובדתיות שהציגו לפניו התובעים או המיקום שהוא ראה, בעוד שהמומחים מטעם הנתבעות התבססו על הנחות אחרות והגיעו למסקנה שאין כל ירידת ערך. במצב זה לא ניתן לקבוע שיש מחלוקת ממשית בשאלה מקצועית שבתחום השמאות המתייחסת לנתונים עובדתיים זהים. כמו כן נראה לי כי יש טעם בטענות ב"כ התובעים שחוות דעת מומחה נועדה לסייע לביהמ"ש להכריע בתחום מומחיות השנוי במחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים ואין מקום למינוי מומחה על מנת להשלים ראיות שלא הובאו, שלגביהן מוטל נטל הראיה על התובע. נראה לי גם שלאור הזמן הרב שחלף מאז בקשת התובעים, אין הצדקה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בשלב זה. דיון כללי 20. ביחס לשאלה אם היתה הבניה בניגוד להוראות התכניות המאושרות או בניגוד להוראות ההיתר, נראה לי שמשלא הובאו מומחים בתחום ההנדסה, ולא הוצגו מסמכים מקצועיים ביחס לשאלה האמורה, לא ניתן לקבוע דבר בקשר לכך מעבר לדברים העובדתיים עליהם ניתן ללמוד מהעדויות. כל אשר ניתן ללמוד מהעדויות הוא כי התובעים התגוררו בדירתם כדיירים בשכירות ציבורית מאז שנות ה- 50. במהלך השנים המגרש עליו בנו הנתבעות את המבנה שלהן היה ריק. התוכנית המקורית של המגרש של הנתבעות היתה מ-8.3.77, על פיה מותר היה לבנות בניין של 4 קומות, עם אפשרות לקבלת אישור לחמש קומות. לאחר מכן היה שינוי בתוכנית מ-14.5.92, בה הותר לבנות 7 קומות על עמודים ובפועל נבנו בנוסף ל-7 קומות על עמודים, שני חדרי גג נוספים במרכז הגג. קו הבניה העורפי של המגרש של התובעים היה 5 מ', בעוד שבפועל היה מרוחק המבנה בצד האחורי מרחק של 3.20 מ' בלבד, אך בניה זאת היתה קיימת בטרם נקבע קו הבניין הנ"ל, ולא ניתן לקבוע כי הבניה נעשתה שלא כדין בקשר לכך. קו בניין החזית של הנתבעות היה 5 מ' והצדדי שהיה צמוד למגרש של התובעים היה 6 מ'. הבניין של הנתבעות היה כאמור בן 7 קומות על עמודים בתוספת שני חדרי גג. הפרשי הגובה בין שני המגרשים היה צריך להיות של 2 מ' והיה צריך להיבנות קיר מפריד בגובה של 2 מ'. בפועל נבנה קיר מפריד בגובה של 3.2 מ' ומעליו גדר ברזל בגובה של 1 מ' מהקיר. הקיר היה במרחק של 5.4 מ' מקצה הבניין של הנתבעות ובמרחק של 3.25 מ' מקצה הבית של התובעים. על המשטח שנוצר מעל הקיר התומך ועד הבניין, נסללה דרך פנימית לחניה של הרכבים של המבנה, ממנה ניתן היה להיכנס מצד אחד של המבנה ולצאת מצד אחר. בקיר המזרחי של הבניין נמצא חדר גנרטור שנועד לעבוד באופן אוטומטי בעת הפסקת חשמל, ויש בצד הבניין חדר משאבות שנועדו להעלות מים למיכלי מים שבקומת הגג שנכנסות לפעולה באופן אוטומטי בעת שמיכלי המים למעלה מתרוקנים ברמה מסויימת. הבית של הנתבעות הינו בגובה של 21 מ'. בקשר לרעשים ולהצטברות הפייח והעשן החודרים לדירה דרך החלונות והעובדה שהבנין של הנתבעות חסם בפועל את זרימת האויר והרוח מכיוון הים וכן העובדה שהמבנה הסתיר את השמש מהבנין של התובעים בשעות הצהריים המאוחרות, נראה לי שיש להעדיף את חוות הדעת של השמאי מטעם התובעים ואת עדויות התובעים שנראות לי סבירות ומהימנות בענין זה, לאור העובדה שהתובעים היו מודעים היטב למצב האמור שאותו הם חשו על בשרם, והשמאי אליהו טלמון אישר את עיקרי הדברים בקשר לכך. מנגד העדים והשמאים מטעם הנתבעות לא הציגו ראיות של ממש שהיה בהן כדי לסתור את העובדות האמורות, ועיקר דבריהם היה כי הבניה נעשתה כדין על פי תוכנית מאושרת ועל פי היתר בניה, ועל כן לא קמה עילת תביעה לתובעים שגרמה להפחתת ערך של המבנה של התובעים. באשר לשאלה אם הייתה חריגה ביחס לגובה הקיר שנבנה, נראה לי שיש לקבוע את גובה הקיר שנבנה על פי עדותו של אליהו טלמון שנקבעה על פי מדידה פשוטה של גובה הקיר, בעוד שחוות דעתו של השמאי מטעם נתבעת 4 שהתייחסה לחישובים על פי השוואת גובה פני הים לא היתה מעוגנת במידה מספקת בראיות מקצועיות. עם זאת נראה לי כי לאור עדות התובעת רבקה לוי, הייתה הנמכה כלשהי של פחות מחצי מטר בגינת התובעים. לאור העובדה שגובה הקיר המתוכנן היה של שני מטר בעוד שבפועל גובה הקיר היה 3.2 מ' יש לזקוף את ההפרש של פחות ממחצית המטר להנמכה שנעשתה על ידי התובעים ואת הגבהת המשטח של הנתבעות והגבהת הקיר בתוספת העולה על 0.7 מ' לחובת הנתבעות. גם לפי עדותו של השמאי מטעם נתבעת 4, ערן לס, גובה הקיר התומך בהרחבה המורצפת היה צריך להיות 2.75 מ' ובפועל היה כאמור בגובה של 3.2 מ'. ביחס לטענה שבמקרה של סתימת ביוב יש חשש לירידת מי הביוב לחצר הבית של התובעים, נראה לי שהדבר לא הוכח כראוי. במצב זה נראה לי כי אין לקבל מצד אחד את חוות הדעת של השמאי מטעם התובעים במלואה, ביחס לירידת ערך בשיעור של 25% במלואה, אך מנגד אין לקבל את חוות הדעת של השמאים מטעם הנתבעות שלא היתה כל ירידת ערך בגין המטרד שנגרם על ידי הנתבעות. במצב זה יש לקבוע תחילה אם הצליחו התובעים להצביע על עילת תביעה ואם כן מה היו הנזקים בגין אותה עילה ככל שניתן לקבוע על פי הראיות ועל פי אומדן. עילות התביעה: 21. ביחס לשאלה אם קמו לתובעים עילות תביעה, יש לבחון את הענין על פי העובדות המוכחות, בין שהיתה חריגה מהתוכנית המאושרת ומההיתר ובין שלא היתה חריגה כזאת. בקשר לכך עומדת לדיון השאלה האם התקימה עוולה של מטרד יחיד לפי סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היינו: האם השתמשו הנתבעות או מי מהן במקרקעין התפוסים בידיהן "באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין" מצד התובעים. בענין זה עומדת לדיון השאלה אם יש לראות בהסתרת השמש ככל שהיתה אלמנט של הפרעה של ממש לשימוש סביר. בנוסף יש מקום לבחון את השאלה אם התובעים סבלו נזק מהפרעה לשימוש במקרקעין כאמור. כמו כן יש מקום להתייחס לשאלה אם הייתה הפרעה לאור השמש כאמור בסעיף 48 לפקודת הנזיקין, היינו: "מניעת הנאה מכמות סבירה של אור שמש". מבחינה זאת יכול להחשב רעש כהפרעה המהווה מטרד יחיד אך לא כל הפרעה מהווה מטרד כזה, ויש לבחון אם הייתה הפרעה ממשית ולא דבר של מה בכך וצריכה להיות הפרעה לשימוש או להנאה סבירים מן ההיבט האובייקטיבי, ואין בכל הפרעה לשימוש או מניעת הנאה כדי להעמיד עוולה של מטרד יחיד. (ד. קרצמר, דיני נזיקין, העוולות השונות, בעריכת ג. טדסקי, עמ' 39-87; ע"א 145/80, ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פד לז (1) 113; ע"א 593/81, מפעלי רכב אשדוד נ. ציזיק, פד מא (3) 169; ע"א 44/76, אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ. שוורץ, פד ל (3) 785; ת.א 2963/96 (שלום י-ם) מינדי שר - אל ואח' נ. ארתור כהן ואח'; ת.א. (שלום חיפה) 27839/97, משה כרמל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ). בקשר לכך לא הייתה לתובעים זכות מוקנית כי המגרש של הנתבעות יעמוד ריק לעד, אך עם זאת העילה של מטרד יחיד אינה מותנית בחריגה מתוכנית מאושרת או מהיתר בניה ויכולה להתקיים גם כאשר נעשתה בניה על פי היתר בניה התואם את התוכניות המאושרות. עילות התביעה בנסיבות הענין: 22. בנסיבות הענין נראה לי כי בניית הבית של הנתבעות הייתה במרחק קצר מדי מהבנין של התובעים, היינו מרחק של כ - 8 - 9 מ' בהתחשב בגובה של הבנין של הנתבעות שהיה כ - 21 מ' לעומת המפלס של בית התובעים שהיה נמוך ביותר מ 2.7 מ' מתחת למפלס של הנתבעים. כמו כן היה בעובדה שכביש הגישה לחניה שהייתה לו גם נקודת יציאה מהצד השני, היה במרחק קצר מדי מבית התובעים, היינו מרחק של כ - 4 מ' במפלס של כ - 2.7 מ' מעל בית התובעים והיה בכך כדי לגרום לרעש ולעשן מעבר לסביר. גם לרעשים שנגרמו כתוצאה מהפעלת הגנרטור והמשאבה היה כדי להוסיף להפרעה של ממש לשימוש הסביר במקרקעין של התובעים ולמניעת הנאה סבירה מהם. בקשר לכך נראה לי כי בניית הקיר התומך בגובה בו נבנה, בסמוך לדירת התובעים והפרשי הגובה בין שני המפלסים במרחק כה קצר בין שני המבנים וגובה הבנין של הנתבעות שהתנשא לגובה של 21 מ' מעבר לאותו מפלס, אכן נתנו לתובעים כמו לכל אדם סביר בנסיבות הענין, תחושה של "קבר" או של "מרתף" בביתם, וכך גם סמיכות הדרך העוברת ליד ביתם בגובה סמוך לגובה החלון, הוסיף להפרעה לשימוש סביר ולמניעת הנאה סבירה מביתם. הוא הדין גם ביחס לאור השמש, נראה לי כי הפרשי הגובה האמורים בהתחשב בכיוון של הבנין של הנתבעות שהיה בכיוון דרום מערב לבנין של התובעים בצירוף הפרשי הגובה האמורים והמרחק הקצר ביניהם הוסיף להפרעות הנ"ל מניעה להנות מכמות סבירה של אור השמש ומניעת השימוש בחום השמש לחימום המים שגרמה לכך שהתובעים נאלצו לחמם את הדוד שלהם בגז ולא בדוד שמש. העילה של מניעת חום שמש לא הייתה מוכרת בעבר כעוולה בנזיקין, אך לאחרונה הוכרה עילה זאת גם בארצות הברית וגם בארץ כעוולת נזיקין לאור ההתפחות שחלה בענין זה (ת"ק (פ"ת) 777/05, אבנר צעירי נ. מאיר פנסטר ואח'; Glenn Prah v. Richard D.Maretti Sup.Ct.Wis.108 Wis.2d,223;Lexis2741;29 A.L.R.4th.324 (1982)). בנסיבות הענין הפרשי הגובה והמרחק הקצר בין שני המבנים וכיווני המבנים גרמו להפחתה ממשית מעבר למקובל ביחס לאפשרות לפליטת קרני השמש ויש בכך כדי להקים עוולה של מטרד יחיד. כמו כן נראה לי כאמור שהיתה חריגה מההיתר בכך שהקיר והמפלס היו גבוהים מעבר למה שנקבע כאמור. כמו כן מקובלת עלי גירסת התובעים שנגרמו להם נזקים מיוחדים עקב אבק שחדר לדירה, אבנים וחומרי הבניה שנזרקו לעברם ופגעו בדוד השמש בדלת היציאה האחורית, בתריסים ובחלונות וכן ביחס לעובדה שבגין ביצוע עבודות הבניה על ידי הנתבעות נעקרה הגדר החיה מגינתם והגינה הושחתה. עם זאת משלא הובאו קבלות או ראיות ממשיות אחרות ביחס לגובה הנזק, נראה לי שאין לקבל את הסכום שהוערך על ידי התובעים שנראה לי מוגזם, ויש לקבוע סכום מתאים על פי אומדן. הוא הדין ביחס לירידת הערך של הדירה, נראה לי שהסכום שהוערך על ידי השמאי מטעם התובעים הינו מוגזם הואיל והוא התחשב בירידת הערך במצב שהיה לפני הקמת הבנין בעוד שהיה צריך להתייחס לירידת הערך בגין האלמנטים המהווים מטרד בלבד. באשר לטענת הנתבעות כי סביבת המבנים רוויה בבניינים רבי קומות ועל כן לא נגרם לתובעים כל נזק, נראה לי שיש להתחשב בכך בהערכת גובה הנזק, אך ביחס למבנה של התובעים יש אלמנטים מטרדיים ייחודים בשל הנסיבות המפורטות לעיל. במצב זה נראה לי כי מתקיימת עילת התביעה בשל הנסיבות המיוחדות המהוות מטרד יחיד, המפריעות באופן ממשי לשימוש הסביר וגורמות למניעת הנאה סבירה מהנכס, מעבר לסביר ולמקובל בהשוואה למבנים רבי קומות אחרים שהוקמו בתנאים סבירים. גובה הנזק: 23. ביחס לגובה הנזק נראה לי שיש לקבוע את שיעור הנזק על פי ירידת הערך בהשוואה למצב בו היו נמנעים המטרדים האמורים. בקשר לכך נראה לי שיש להתאים את ההערכה של השמאי טלמון על פי אומדן ובנסיבות הענין נראה לי שיש להעמיד את ירידת הערך משווי הבנין כפי שהוערך על ידי השמאי טלמון בשיעור של עשרה אחוז, היינו בסכום של 25,000$ נכון ליום עריכת חוות הדעת, היינו 3.6.01. ביחס לנזקים נראה לי שיש להעמיד את הנזקים על פי אומדם על סכום של 100,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. זהות החייבים וצדדי ג' ו ד' 24. באשר לזהות החייבים, נראה לי כי במערכת היחסים הפנימית של הסכם הקומבינציה הוטלה החבות על נתבעת 4 כאמור בטענות ב"כ נתבעות 1,2,3, אך במערכת היחסים החיצונית שבין התובעים ובין נתבעות 1 ו - 2, חלה אחריות גם על נתבעות אלה. בקשר לכך חבה נתבעת 4 כמבצעת בעוד שנתבעות 1 ו- 2 חבים כבעלות זכויות בקרקע וכמזמינות העבודות שהיו יכולות או צריכות למנוע את הנזקים שנגרמו לתובעים בדרך בה הוקם הבנין ובוצעו עבודות הבניה. עם זאת נראה לי, כי על פי הסכם הקומבינציה זכאים נתבעות 1 ו - 2 לשיפוי בקשר לכך כמפורט בטענות נתבעים 1 ו - 2 המקובלות עלי בקשר לכך. נגד נתבעת 3 לא קמה כל עילת תביעה ועל כן נדחית התביעה נגדה וממילא נדחית גם ההודעה לצד ג' של נתבעת 3 נגד נתבעת 4. ביחס לטענת נתבעת 4 כי חבותה כלפי נתבעות 1 ו - 2 חלה רק על חריגות מהיתר הבניה ומהוראות התוכנית, אין כל יסוד לכך. מסקנה: 26. לאור האמור, אני מחייב את נתבעות 1, 2 ו - 4, יחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים האמורים בסעיף 24 דלעיל, כאשר הסכום של 25,000$ לפי השער היציג ביום 3.6.01 ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד זה ועד לתשלום בפועל, והסכום של 100,000 ₪ ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. כמו כן אני מחייב את נתבעות 1 , 2 ו - 4 כאמור לשלם לתובעים הוצאות משפט בגין הסכום שנפסק לזכותם, שכר טרחת עו"ד בסכום של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן כיסוי הוצאות שכר השמאי טלמון, על פי קבלות מיום התשלום למר טלמון ועד לתשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את נתבעת 4 לשפות את נתבעות 1 ו - 2 ולשלם להם כל סכום שישולם על ידיהם בפועל בגין פסק דין זה. התביעה וההודעה צד ג' נגד נתבעת 3 נדחים בלי צו להוצאות. בניהפיצוייםבניין