פיצול הדיון לשון הרע כללי נדרשת החלטה במספר בקשות תלויות ועומדות בתיק זה. זוהי תביעה בגין עוולת לשון הרע, שהוגשה בעקבות פרסום כתבה שכותרתה "בוא נפוצץ מיליון", אשר פורסמה בעיתון "העיר" ביום 6/1/05. על פי הנטען, הכתבה כוללת דברי דיבה חמורים ושקריים כנגד התובע, שהינו המנכ"ל והבעלים של שתי חברות לניהול תיקי השקעות. התובע עתר לחייב את הנתבעים בסכום של 5,000,000 ₪ , וכן לפרסם התנצלות בשלושה עיתונים יומיים, כולל "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". בש"א 10646/05 התובע מבקש להורות על פיצול הדיון באופן שבשלב הראשון תתברר שאלת האחריות, ובשלב השני תתברר שאלת הנזק. הנתבעים מס' 1-3 מתנגדים לבקשה, בטענה שהיא מקדימה את המאוחר, שכן טרם הושלמו ההליכים המקדמיים, וכן מאחר שהתובע אינו מפרט בכתב התביעה נזק ספציפי, כך שפיצול הדיון אינו צפוי לייעלו. סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") קובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור- (1) במשפט פלילי, אחרי הרשעת הנאשם- להמתקת דינו; (2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים- להפחתת הפיצויים; (3) במידה שהנפגע מצדו העיד או הביא ראיה או חקר עד בדבר שמו, אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הטובים; (4) אם שוכנע בית המשפט שהדבר דרוש לעשיית צדק ולגילוי האמת, אם בעמידה על מהימנות עדותו של הנפגע ואם בדרך אחרת". משמעותו של סעיף זה נדונה ברע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מח(4) 388, שם נקבע: "על פי האמור בסעיף 22(2), אין להביא במשפט אזרחי בשל לשון הרע ראיות או לחקור בדבר שמו הרע של התובע או בדבר אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, ככל שאלה אינם נוגעים במישרין ללשון הרע, אלא אם הוחלט קודם שהנתבע חייב בפיצויים ובית המשפט התיר את הבאת הראיות או החקירה לצורך החלטה בדבר שיעורם. הפועל היוצא מסעיף זה הוא, שהדיון בתביעה בשל לשון הרע מתפצל כך שתחילה נדונה שאלת החבות ורק בשלב שני, אם נקבעת חבות, נידונה שאלת גובה הפיצויים...ההיגיון והתכלית שביסוד הוראת סעיף 22 לחוק הוא הרצון למנוע חיטוט בעברו של התובע או הנאשם, העלול להביא לפגיעה בשמו הטוב, כשחיטוט כזה עלול להיות מיותר, אם תדחה תובענת התובע בשל העדר חבות מצד הנתבע או אם יזוכה הנאשם". (ראו גם: רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26; רע"א 2347/02 נמרודי נ' רשות השידור, תק-על 2002(2) 155). מכאן נובע, שסעיף 22(2) מחייב את פיצול הדיון בתביעות לשון הרע שבהן נתבע סעד כספי, אלא אם כן מתקיימים אחד החריגים המעוגנים בו. בתביעות לשון הרע שבהן לא נתבע סעד כספי, סעיף 22(2) אינו מחייב את פיצול הדיון, אך בית המשפט רשאי להורות על פיצול הדיון בהן מכוח סמכותו הכללית (א' שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 463). בענייננו, הכתבה נשוא התביעה עוסקת בטענות שהועלו מצד לקוחות שונים של התובע, חלקן במסגרת הליכים משפטיים, כנגד אופן התנהלותו. הלקוחות טענו, כי התובע ביצע פעולות סרק רבות ככל הניתן בזמן הקצר ביותר, כדי להרוויח יותר עמלות. בנוסף, נטען כי התובע ו"אנשיו" ביצעו פעולות הפוכות להמלצות המופיעות באתר האינטרנט שלהם, או שלמרות התחייבותם להשקיע רק עד 30% מהכסף באופציות, הם השקיעו יותר, ובכך סיכנו את כספי ההשקעה. ניתן להיווכח, כי לצורך בירור חבותם של הנתבעים, יש לבחון את מעשיו של התובע, ככל שהם רלוונטיים לפעולות הנטענות בכתבה, בנוגע לאופן שבו ניהל את תיקי ההשקעות של לקוחותיו, ורק בהקשר לכך. במידה שבסופו של דבר יתברר, כי הפרסום מהווה לשון הרע וחבות הנתבעים תקבע בהתאם, הרי שייתכן כי תהיה רלוונטיות לנתונים נוספים הקשורים לאופיו, מעשיו או עברו של התובע, לצורך קביעת סכום הפיצוי. בשלב הנוכחי, שעה שטרם התבררה שאלת החבות, יש להימנע מבירור עובדות שונות לגבי התובע, שאינן קשורות במישרין לנושא הכתבה, וזאת על מנת למנוע פגיעה מיותרת בפרטיותו ובשמו הטוב, וכן על מנת להביא לייעול ההליך. לאור זאת, ומאחר שהתובע עתר, בין היתר, למתן פיצוי כספי, הרי שמתקיים בענייננו הרציונל שביסוד סעיף 22 לחוק. הבקשה מתקבלת, ואני מורה על פיצול הדיון כמבוקש. בש"א 20371/05 הנתבע מס' 4 עותר להורות לתובע לגלות את המסמכים הקשורים לחקירתו ומעצרו על ידי הרשות לניירות ערך, המאוזכרים בסעיפים 2-4 לתצהיר התשובות מטעמו, וכן להורות על מתן מענה משלים לשאלון שהופנה אליו. החלטתי בדבר פיצול הדיון משפיעה גם על אופן ניהולם של ההליכים המקדמיים, באופן שמן הראוי לחייב את התובע אך ורק בגילוי נתונים העשויים להיות קשורים לסוגיית החבות. במסגרת הדיון מיום 21/11/07 הפנה ב"כ התובע להחלטתה של כב' השופטת נורית אחיטוב, בבש"א 15373/06, ת"א 2319/03 דורגז בע"מ נ' פופיק, תק-מח 2007(1) 7053, שבה נקבע, כי על פי הוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, אין בכתב אישום ובמסמכים נוספים מתוך ההליך הפלילי, משום ראייה לאמיתות תוכנם, והם אסורים בהגשה. אציין, כי מבדיקה באתר האינטרנט של בית המשפט העליון, עולה כי על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 8562/06), ובפסק דינו מיום 15/4/07 הורה כב' השופט אשר גרוניס על ביטולה ועל השבת התיק לבית המשפט המחוזי. לא ברור לי מהי תמונת המצב הדיונית הנוכחית, אך מכל מקום, אני סבור, כי עמדתה של כב' השופטת אחיטוב נתמכת בעיקרון שלפיו פרוטוקול ומוצגים שהוגשו במשפט פלילי אינם קבילים כראייה במשפט אזרחי, שכן יש להציג כל מסמך שהוא בדרך הקבועה לגביו בחוק, ולא על ידי העברה אוטומטית מהתיק הפלילי לתיק האזרחי (רע"א 275/96 עקנין נ' גילת, תק-על 96(1) 57). שאלות מס' 2-4 עוסקות בשאלת קיומן של תלונות לרשות לניירות ערך ופרטיהן, וכן בשאלת מעצרו של התובע על ידי הרשות לניירות ערך. התובע השיב- "לא קיבלתי שום דיווח רשמי של תלונות שהוגשו נגדי. רק בעקבות הפרסום נשוא התביעה נחקרתי על ידי הרשות לניירות ערך" (שאלות מס' 2-3). בהתייחס לסוגיית המעצר השיב התובע- "נעצרתי לראשונה לאחר מועד פרסום הכתבה נשוא תביעתי והגשת תביעת הדיבה במחצית חודש מרץ 2005 למשך 4 ימים. אני מנוע מלמסור פרטים אודות החקירה". סביר להניח, כי הליכי החקירה ברשות לניירות ערך קשורים ישירות לנושא הכתבה, ולכן הינם רלוונטיים לסוגיית חבותם של הנתבעים. עם זאת, הנתבע מס' 4 עתר לגילוי המסמכים הקשורים בחקירתו ובמעצרו של התובע על ידי הרשות לניירות ערך, והיקפם של מסמכים אלה עשוי להיות נרחב למדי. מכאן, כי הפגיעה בתובע בעקבות גילוי המסמכים המבוקשים עלולה להיות בלתי מידתית. בנוסף, מסמכים אלה קשורים להליכי החקירה ברשות לניירות ערך ולהליכי המעצר שבאו בעקבותיהם, המהווים את תחילתו של ההליך הפלילי (ככל שננקט בעקבותיהם), ולכן שאלת קבילותם אמורה להיבחן בשלב עתידי של ההליך הנוכחי, ולא ניתן להקדים את המאוחר ולחשוף אותם במסגרת הליכי גילוי (הליכים, שאינם אמורים להוות תחליף להליך ההוכחות). בהתאם לעיקרון זה, השאלות שיידרשו מענה משלים הן שאלות הקשורות ישירות לסוגיות שהועלו בכתבה, ואינן חורגות מעבר אליהן באופן שעלול לפגוע בזכויותיו של התובע. כאמור, שאלה מס' 4 עוסקת בשאלת מעצרו של התובע על ידי הרשות לניירות ערך, ובפרטים הרלבנטיים למעצר, וכשם שלא ניתן לחייב את התובע בגילוי המסמכים הרלבנטיים אליהם, כך גם לא ניתן לחייבו במענה על שאלה זו. בשאלה מס' 5 נשאל התובע האם הוגשו תביעות אזרחיות כנגדו או כנגד החברות שבו הוא מנהל או בעל מניות, וכן נשאל לגבי פרטיהן. בשאלה מס' 6 נשאל התובע האם הוא או החברות שבו הוא מנהל או בעל מניות, הגיעו בעבר להסכמי פשרה עם אזרחים שהתלוננו על ניהול תיקי ההשקעות. בהתייחס לשתי שאלות אלה השיב התובע- "הפרטים המבוקשים אינם רלבנטיים. כל העובדות הרלבנטיות פורטו בכתב התביעה". אני סבור, כי שאלות אלה רלוונטיות לנושא הכתבה, ולכן גם לשאלת החבות, ומענה עליהן איננו עלול להכביד על התובע או לפגוע בזכויותיו הדיוניות. בהתאם לכך, לא ניתן להסתפק במענה הכללי והלקוני שניתן, והתובע מתבקש לתת מענה משלים בשנית, וביתר פירוט, בהתאם לתתי השאלות שנשאלו. בשאלה מס' 8 נשאל התובע- "האם במרץ 2003 הגישה פרקליטות מחוז תל אביב שתי תביעות נגדך בגין הפרת חובות המוטלות על מנהל תיקים? אם התשובה היא כן- נא פרט את השלב בו מצוי ההליך המשפטי ואם נסתיים- מה היתה פסיקת בית המשפט". משמעות המונח "שתי תביעות" הוא, מן הסתם, שני כתבי אישום. במענה לשאלה זו הפנה התובע לסעיף 45 לכתב התביעה, בו נאמר- "שלא כנאמר בכתבה, פרקליטות מחוז תל אביב הגישה כתב אישום כנגד התובע רק לאחר שהתובע סירב לשלם קנס מינהלי בסך 10,000 ₪ בגין התרשלות בהגשת דוחות כספיים במועד על ידי רואה החשבון של חברה בבעלות התובע, וביקש להישפט בבית המשפט. לאחר מכן, התרצה התובע ובחר לשלם את הקנס המינהלי, וכתב האישום בוטל". מנוסח הסעיף, לא ברור מתי הוגש כתב האישום כנגד התובע, ולא ברור האם הוגש כתב אישום נוסף. בנוסף, לא ברור האם כתב האישום שאוזכר בסעיף, או כתב האישום הנוסף (ככל שהוגש), קשורים גם להפרת חובותיו של התובע כמנהל תיקים או שהתמקד רק בסוגיה שאוזכרה בתשובה. שאלה זו אינה עשויה להכביד על התובע יתר על המידה או לפגוע בו, ולכן התובע מתבקש להשיב עליה בשנית. שאלות מס' 10, 11, 14- 17 דומות בעיקרן, ועוסקות בתביעות שהוגשו כנגד התובע על ידי גורמים שונים. כפי הנראה, מדובר בתביעות הקשורות לאופן התנהלות התובע כמנהל תיקי השקעות, ולכן הינן רלוונטיות להליך. בהתייחס לשאלות מס' 10-14 (וכן שאלה מס' 9, שלא אוזכרה בבקשה הנוכחית) השיב התובע- "פירוט העובדות הרלבנטיות לכל אחת מהתביעות האמורות מצוי בכתב התביעה (סעיפים 38 ו-50)". בסעיף 38 לכתב התביעה הביע התובע התנגדות עובדתית לטענות שהופיעו בכתבה, בנוגע לנתבעת מס' 8, הלני עזריה, ששאלת הגשתה של תביעה מטעמה עמדה במוקד שאלה מס' 14, אך אין שום קשר בין התנגדות זו, והטענות העובדתיות עליה היא נסמכת, לבין התביעות שהוגשו כנגדה, עליהן נשאל התובע. לפיכך, התובע מתבקש להשיב בשנית על שאלה זו. סעיף 50 לכתב התביעה מתייחס באופן קונקרטי יותר לתביעות שהוגשו מטעם גורמים אחרים, שחלקם אוזכרו בשאלות מס' 10 ו-11, אך ניתן למצוא בו מענה חלקי בלבד לשאלות אלה, ונדרש מענה משלים ונוסף, בהתייחס לכל הפרטים שנכללו בשאלות. לשאלות מס' 15-17 ניתנה תשובה קונקרטית יותר, אך ללא התייחסות לכל רכיבי השאלה, ובניגוד לעמדת התובע בתשובתו, איני סבור כי מדובר בשאלות בלתי רלוונטיות, קנטרניות או טרדניות. לפיכך, גם לשאלות אלה נדרש מענה משלים. בשאלה מס' 18 נשאל התובע, האם התקבלה החלטה כלשהי לעקל את נכסיו או את נכסי החברות שבשליטתו, ובמידה שהתשובה לכך חיובית, נדרש לציין את מועד קבלת ההחלטה, את ערכאת בית המשפט שבה היא התקבלה ואת נסיבותיה. שאלה זו רלוונטית לסוגיית חבות הנתבעים, שכן בכתבה נשוא התביעה אוזכרה בקשה מסוימת להטלת עיקולים שעל פי הנטען, הוגשה על רקע דברים שאמר התובע בדבר יכולתו להבריח נכסים. התובע השיב- "בכמה מן התביעות הוגשו בקשות לעיקולים זמניים במעמד צד אחד שהתקבלו, אך העיקולים שהוטלו בוטלו או צומצמו לאחר מכן". ניתן להיווכח, כי גם שאלה זו לא נענתה כנדרש, והתובע מתבקש להשיב עליה בשנית. בשאלה מס' 22 נשאל התובע האם הוא מרצה, והשיב כי הוא מוזמן להרצות מדי פעם בפני פורומים שונים, כולל בבית הספר להכשרת יועצים של הנתבע מס' 4. לא ברור לי כיצד שאלה זו מתקשרת לנושא הכתבה ולשאלת חבותם של הנתבעים, ובהתחשב בקשר העקיף שיש לה לתביעה, אני סבור כי היא נענתה כנדרש. בשאלה מס' 30 נשאל התובע האם במסגרת הליך מסוים שהתנהל בבית משפט השלום בתל אביב, הוא ביקש להטיל צו איסור פירסום. בשאלה מס' 31 נשאל התובע האם הוא ביקש לקיים דיון בהליך מסוים בדלתיים סגורות. לגבי שתי שאלות אלה השיב התובע- "למיטב ידיעתי, לא". לאור תשובה זו, אין טעם בחיוב התובע במענה נוסף. בשאלה מס' 32 נשאל התובע האם הוא התראיין לכתבה נשוא התביעה, ואם כן, האם עורך דינו נכח בריאיון, והאם הוא מסר לכתבת מסמכים כלשהם הנוגעים לטענותיו. התובע השיב- "כן, נכחו שני עורכי דין, למיטב זכרוני מסרנו לכתבת מסמך המעיד על כך, שגב' הלני עזריה הודתה בחקירתה בבית המשפט כי אין לה כל ידיעה אישית אודות טענותיה כלפי בדבר ניסיון להבריח נכסים כביכול". איני רואה כל הצדקה בחיוב התובע במענה נוסף, מעבר לתשובה זו. בשאלה מס' 34 נשאל התובע האם עורך דינו העניק תדרוך רקע לכתבת עיתון "העיר" (הנתבעת מס' 2) או למי מכתבי או תחקירני העיתון לפני פרסום הכתבה נשוא התביעה. התובע השיב- "למיטב ידיעתי, לא", ובהתאם לכך, איני רואה צורך בחיובו במענה נוסף. לסיכום, התובע מתבקש להשיב בשנית על השאלות שמספרן- 5, 6, 8, 10, 11, 14-18, במסגרת תצהיר משלים שיימסר לנתבע מס' 4 תוך 30 יום. בש"א 7012/07 הנתבעים מס' 1-3 עותרים למתן צו גילוי מסמכים ספציפי, בהתייחס למסמכים המאוזכרים בסעיף 9 לבקשה, וכן למתן מענה משלים לשאלון, בהתייחס לשאלות המאוזכרות בבקשה. בסעיף 9 לבקשה התבקש גילוי כל חומר החקירה והפרוטוקולים בת"פ 2312/06 ובתיקים פליליים שנפתחו ונוהלו בעניינו של התובע. בנוסף, התבקש פירוט של כל העמלות שנגבו מכל אחד מהתובעים שאוזכרו בכתבה, פירוט של כל דוחות מצב היתרות והרכב ההשקעות של תיקי ההשקעות, כפי שהועברו לכל אחד מהתובעים האמורים וכן- "פירוט מכוח מה קיבל המשיב רישיון לניהול תיקי השקעות- אם קיבל". התובע טוען בתגובתו, כי כל החומר בעניינו של ההליך הפלילי אוזכר בסעיף 2(ה) לתצהיר הגילוי, והועבר לעיון הנתבעים מס' 1-3. בהתאם לטענה זו, מתייתר במידת מה הצורך להורות על גילוי נוסף של חומר הקשור להליך הפלילי האמור. בנוסף, אני מסכים עם טענת התובע שלפיה דרישת הגילוי, באופן שנוסחה, היא גורפת ומכבידה ואין להיעתר לה. כאמור, ההליכים המקדמיים אינם תחליף לשלב ההוכחות, ולכן בית המשפט רשאי שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים שהינה בלתי סבירה ושעלולה להכביד על בעלי הדין יתר על המידה (רע"א 4234/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, תק-על 2005(4) 662; רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, תק-על 2005(3) 2233). אני סבור, כי המסמכים שגילויים מבוקש, אכן נוסחו באופן גורף, ובמתכונת זו, אין הצדקה לחייב את התובע בגילויים. פירוט העמלות שנגבו מכל אחד מהתובעים שאוזכרו בכתבה ופירוט מצב היתרות והרכב ההשקעות של תיקי ההשקעות, הינם מהלכים מורכבים, שאני בספק עד כמה עשויה להיות להם רלוונטיות בשלב המקדמי הנוכחי, עוד בטרם הוחל בהבאת הראיות. באופן דומה, גם העברת חומר החקירה והפרוטוקולים של ההליכים הפליליים כרוכה בלא-מעט טרחה מצד ב"כ התובע (התובע טען בתגובתו כי מדובר בעשרה ארגזים ואלפי עמודים), וכאמור בהחלטתי בבש"א 20371/05, קבילותו של חומר החקירה טעונה, כשלעצמה, בירור בשלב עתידי של ההליך. לפיכך, איני רואה כל הצדקה לחייב את התובע בגילוי המסמכים המבוקשים. הנתבעים מס' 1-3 פירטו בבקשה את השאלות שלשיטתם, טעונות מענה נוסף, תוך התייחסות מפורטת לשאלות המשנה. בשאלה מס' 1 נשאל התובע באילו חברות הוא משמש כבעל מניות, והשיב- "נכון להיום-בחברת מולקנדוב שוקי הון בע"מ". בשאלה מס' 3 התבקש התובע לפרט את ניסיונו בשוק ההון וכמנהל תיקי השקעות, והשיב באופן מפורט למדי, העונה על הנדרש. לפיכך, איני רואה הצדקה בחיוב התובע במענה נוסף על שאלות מס' 1 ו-3. שאלה מס' 4 עוסקת בניהול תיק ההשקעות של ד"ר הלני עזריה על ידי התובע, ויורדת לפרטי פרטים של אופן הניהול ושאלת קיומם של הפסדים או רווחים. התובע אמנם השיב על שאלה זו באופן כללי, ולא התייחס כלל לשאלות המשנה, אך מנגד, אני סבור כי שאלה זו, על כל רכיביה, היא קנטרנית למדי, ומהווה ניסיון "לעקוף" את שלב הבאת הראיות. בשאלה מס' 6.1 נשאל התובע, מה כללה עבודתו עם הנתבע מס' 4 (בנק הפועלים), והשיב כי הוא ניהל בבנק הפועלים את חשבון הלקוחות. בשאלה מס' 7.1 נשאל התובע מדוע בנק הפועלים ביקש להפסיק את העבודה עימו, ובשאלה מס' 7.2 נשאל- "אם כן, מה אתה טענת?" התובע השיב כי יש לשאול את בנק הפועלים בעניין, וטען כי עמדתו כל העת הייתה שאין כל הצדקה לכך שהבנק ינתק את קשריו עימו. אני סבור, כי שאלות אלה נענו כראוי, ואין מקום לחייב את התובע במתן מענה נוסף להן. שאלה מס' 11 עוסקת בתביעות שהוגשו כנגד התובע הקשורות להפסדים בתיקי השקעות, ובמסגרתה התבקש התובע לפרט את מספרן, שמות התובעים, עילות התביעות ותוצאתן. התובע השיב- "קיימות מספר תביעות תלויות ועומדות, בעוד שתביעות אחרות הסתיימו בסילוקן על הסף, בדחייתן או בהסדר פשרה. למיטב זכרוני, רובן המכריע של התביעות שהוגשו בתקופה הרלבנטית נזכרות בכתבה נשוא תביעתי, והתייחסתי אליהן בכתב התביעה". פרטי התביעות שהוגשו כנגד התובע בגין המעשים המיוחסים לו בכתבה, הינם רלוונטיים לצורך הכרעה בסוגיית חבות הנתבעים. התובע השיב על השאלה באופן כללי למדי, ויש צורך במתן מענה נוסף, על כל רכיבי השאלה. בשאלה מס' 12 נשאל התובע האם הוגשו כנגדו תביעות על ידי פרקליטות מחוז תל אביב, ואם כן, מה היו העילות ומה עלה בגורל ההליכים. התובע השיב- "בתקופה הרלבנטית לתביעתי הוגש כתב אישום אחד, שבוטל. למעלה מן הצורך אציין, כי לאחר הגשת התביעה הוגש נגדי כתב אישום נוסף, שאינו רלבנטי כהוא זה לתביעתי, ושעודנו מתנהל. העתק מכתבי האישום צורפו לתצהירי גילוי מסמכים מטעמי". אמנם, התובע לא נתן הסבר כלשהו לעניין מהותם של כתבי האישום ולא התייחס לפרטים שהתבקשו בשאלות המשנה, אך כפי הנראה, העתקים מכתבי האישום צורפו לתצהיר גילוי המסמכים, ולכן הנתבעים מס' 1-3 יכולים להפיק את הנתונים המבוקשים מהעתקים אלה, ככל שאכן צורפו. בשאלה מס' 14 התבקש התובע לפרט את כל הנכסים הרשומים על שמו, וכפי שהשיב בתצהיר, זוהי אכן שאלה מכבידה שאינה רלבנטית לסוגיות שהועלו בכתבה, ולמעשה, קשורה באופן עקיף ביותר לשאלת חבות הנתבעים. לפיכך, אין הצדקה לחייב את התובע במענה על שאלה זו. בשאלה מס' 17.2 נשאל התובע מהי המלצתו לגבי חלוקת ההשקעות, והשיב כי המלצותיו הן פונקציה של הלקוח, רצונותיו וצרכיו. מטבע הדברים, ייעוץ מקצועי לניהול תיקי השקעות הוא תלוי-נסיבות, ולא ניתן לדרוש מהתובע לפרט את המלצותיו בעניין, בכל הקשר נתון. לפיכך, גם שאלה זו הינה מכבידה למדי ואין מקום לחייב את התובע במענה נוסף עליה. בשאלה מס' 18.2 נשאל התובע האם זה נכון שמר איתן עותמי הגיש תביעה כנגדו, ובשאלה מס' 18.3 (שלגביה התבקש מענה נוסף) נשאל- "אם כן, מדוע?". ככל שהכוונה לעילת התביעה שהופנתה כנגד התובע, הרי שהיה על הנתבעים מס' 1-3 לנסח את השאלה בהתאם לכך, ובמתכונת הנוכחית, לא ניתן לחייב את התובע במענה נוסף עליה. שאלה מס' 18.7, העוסקת בתדירות הדיווח על הפעילות בתיק למר עותמי, היא שאלה מכבידה המכוונת לנתונים ראיתיים האמורים להתברר בהמשך, ולא בשלב המקדמי הנוכחי, כך שאין לחייב את התובע במענה עליה. שאלות מס' 19.3 ו-19.7 זהות לחלוטין לשאלות מס' 18.3 ו-18.7, למעט העובדה שהן קשורות ללקוח-תובע אחר (מר אריה מוסקוביץ), ולכן אין הצדקה לחייבו במענה עליהן, מאותן סיבות בדיוק. שאלות מס' 20 ו-21 זהות לשאלות מס' 18, ו-19 (למעט היותן קשורות ללקוחות אחרים). התובע התבקש להשיב בשנית על שאלה 20 במלואה, ועל שאלות מס' 21.2, 21.3 ו-21.7. מעיון בתשובות לשאלות אלו, אני סבור כי הן נענו כנדרש, ואין צורך במענה נוסף. שאלה מס' 22.7 חופפת במהותה לשאלות מס' 18.7 ו-19.7, ואין הצדקה לחייב במענה עליהן, בהתאם לאמור. בשאלה מס' 23 נשאל התובע לגבי טענות שהופנו כנגדו, מצד שלושה משקיעים, בדבר אובדן כספי ההשקעה שלהם בגין מעשי רשלנות ומרמה מצידו. התובע השיב- "אנוכי לא ניהלתי את תיק ההשקעות של שלושת המשקיעים. הם הגישו תביעה, וכתב התביעה צורף לתצהיר גילוי המסמכים מטעמי". מנוסח התשובה, לא ברור מדוע הוגשה התביעה כנגד התובע, שעה שלא הוא ניהל את תיק ההשקעות שלהם. לאור חוסר בהירות זו, ולמרות שכפי הנראה, התובע צירף עותק של התביעה לתצהיר מטעמו, מתבקש התובע להשיב בשנית על שאלה זו, על כל רכיביה. בפתח שאלה מס' 24 נשאל התובע- "האם נכון כי נתת ללקוחות שלך שיקים שישמשו אותם כשיק ביטחון?". התובע השיב בשלילה, וממילא מתייתרת ההתייחסות לגבי הסיבה שבגינה ניתנו השיקים, שהתבקשה על ידי הנתבעים מס' 1-3. בשאלה מס' 27 נשאל התובע, האם בזמן פרסום הכתבה היה לו משרד, והשיב בשלילה. לא ברור לי מהי הרלבנטיות של שאלה זו ומכל מקום, איני רואה הצדקה בחיוב התובע במענה נוסף. לאור זאת, מתבקש התובע להשיב בשנית על שאלות מס' 11 ו-23, במסגרת תצהיר משלים שיוגש תוך 30 יום. פיצול הדיוןדיוןלשון הרע / הוצאת דיבה