שחרור ממעצר - שהייה בלתי חוקית של נאשם בישראל 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת התפרצות למקום מגורים, עבירת גניבה ועבירות כניסה לישראל שלא כחוק. 2. כאמור בעובדות כתב האישום, ביום 04.07.10 הגיעו המשיב ואדם נוסף למושב יד רמב"ם באמצעות רכב, הרכב בו נסעו עצר בסמוך לבית במשק מספר 1, אז יצא המשיב מהרכב, הצמיד לקיר הבית סולם אשר היה מונח בסמוך לבית וטיפס באמצעותו לקומה השניה של הבית בזמן שהאחר נותר ברכב. לאחר זאת, הסיט המשיב את חלון החדר בקומה השניה, חדר לשטח הבית ונטל פריטים רבים כמפורט בסעיף 5 לכתב האישום. בהמשך, הניח המשיב את הרכוש הגנוב ברכב. בעוד המשיב יוצא מהבית ובידו חלק מהרכוש כאמור, הבחין במתלונן אשר עשה אותה שעה דרכו במושב ברכבו וכאשר הבחין בו זרק הרכוש הגנוב אשר אחז בידיו לתוך הרכב והחל נס מהמקום. לאחר זאת ניסה המשיב למלט עצמו מהמקום באמצעות הרכב, פגע ברכבו ברכב של המתלונן, נטש הרכב ונס מהמקום. 3. בנסיבות אלה המשיב גם שהה בשטח מדינת ישראל מבלי שהחזיק בידיו אישור שהייה ו/או כניסה ו/או עבודה מסוג כלשהו. 4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. 5. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחות אשמתו של המשיב. 6. המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילות מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(א) ו- 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, לפיהן קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחון הציבור לרבות רכושו, וכן קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב או אי מעצרו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר. כן טוענת המבקשת כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בכל חלופה. 7. בהלכה הפסוקה נקבע כי שהייה בלתי חוקית של נאשם בישראל מהווה נסיבה בעלת משקל לעניין בחינת חלופת מעצר, אך אין בה כדי למנוע שחרורו לחלופה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. באשר למקרים בהם מצטרפת לעבירת השהייה הבלתי חוקית עבירה או עבירות נוספות, נקבע כי יש בכך כדי ללמד על מסוכנות רבה יותר, בהתאם לעבירות הנוספות בהן הוא מואשם, וכן להגביר את החשש להימלטותו של הנאשם מן הדין. עם זאת, עדיין יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ולבדוק האם ניתן לאיין הן את מסוכנותו של הנאשם והן את החשש להימלטותו מן הדין. ר' בש"פ 1048/07 פלוני נ' מדינת ישראל, נבו הוצאה לאור, סעיף 5 להחלטה. 8. בחינת הנסיבות במקרה דנן מעלה כי לאחר שהמשיב נס כאמור בכתב האישום, ממקום ביצוע העבירה, התקשר שוטר לאבי המשיב, מר טאהה דאוד מחמוד, ומסר לו כי המשיב דרוש לחקירה. אבי המשיב הבטיח לשוטר כי ידאג לכך כי המשיב, בנו, יגיע לתחנת המשטרה והמשיב אכן התייצב בתחנת המשטרה. בעת הדיון אישרה ב"כ המבקשת כי אכן קיים בתיק זיכרון דברים המאשר עובדות אלה. 9. בחינת עברו הפלילי של המשיב מעלה כי בעברו הרשעה מיום 19.09.02 בעבירה של הפרת הכרזת שטח סגור. למשיב אין עבר פלילי מעבר למצוין, לא בתחום השהייה הבלתי חוקית ולא בתחום עבירות הרכוש. 10. בחקירתו, הודה המשיב בסופו של דבר בביצוע מעשי העבירות והביע, בעת החקירה, צער ואכזבה מעצמו. 11. אבי המשיב, שלו היתר לעבוד בישראל, סיפר בעת הדיון את הנסיבות כאמור בסעיף 8 לעיל, כי קצין ממשטרת בית אל מסר לו כי המשיב, בנו, דרוש לחקירה ובמילותיו "אני לקחתי אותו [את המשיב] בידיים שלי למשטרת בית אל". כן הצהיר אבי המשיב בפני בית המשפט כי הוא עובד קבלן ועובד בישראל וכי הוא מתחייב לכך שבנו יתייצב לכל הליך משפטי בעניינו. עוד הוסיף האב כי משפחתו אף פעם לא הלכה בדרך המעשים המיוחסים למשיב וכי הוא התאכזב מבנו. (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 15-21). 12. כן הוצעו על ידי ב"כ המשיב ערובות ובטחונות ובכלל זה ערבות צד ג' אשר תחתם על ידי שניים, תושבי מדינת ישראל. 13. המעשים אשר בוצעו לכאורה על ידי המשיב חומרתם ללא ספק רבה עד למאוד. עם זאת, בנסיבות אשר פורטו לעיל, ובכלל זה, התייצבותו של המשיב לחקירה, שיתוף הפעולה בסופו של דבר בחקירה, ההודאה במעשי העבירה, הבעת הצער והאכזבה ועברו הפלילי של המשיב - אני סבורה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב, הינה נמוכה יחסית. 14. באשר להתמודדות עם החשש מפני ההימלטות מפני הדין ואי התייצבות לדיונים, שקלתי לזכות המשיב את הנסיבות כאמור לעיל ובכלל זה את העובדה כאמור כי הגם שהמשיב נמלט לאחר ביצוע מעשי העבירה המיוחסים לו, לאחר פנית משטרת ישראל לאבי המשיב וההודעה כי המשיב דרוש לחקירה, המשיב התייצב לחקירה במעורבות אביו. התרשמתי מכנות אבי המשיב הן בדבריו כי מעשי הבן חרו לו והן בהתחייבותו לדאוג לכך כי המשיב יתייצב בכל עת שהתייצבותו תהא נדרשת. כל אלה וכן הביטחונות בהן יחוייב המשיב, כמפורט להלן, יש בהן כדי להפיג את החשש להימלטותו של המשיב מן הדין. לעניין זה ראה ב"ש 4013/08 (מחוזי י-ם) עטאיא ראאד נ' מדינת ישראל, נבו הוצאה לאור, שם נקבע כי כאשר מדובר בעורר שאין לו הרשעות קודמות, נראה כי ניתן לאיין את החשש מפני הימלטות באמצעות חלופת מעצר מתאימה הכוללת עירבון בסכום משמעותי והפקדת ערבות של ערב תושב ישראל (בסעיף 6 להחלטה). 15. באשר לפסיקה אשר הובאה ע"י ב"כ המבקשת לתמוך בטענה כי יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, בעמ"ת 34198-07-10 בית המשפט קבע רצידיביזם של העורר בעניין הכניסה לישראל שלא כחוק, כן באותו עניין היה תלוי ועומד כנגד העורר מאסר על תנאי בר הפעלה, העורר ביצע עבירות חוזרות ונשנות של שהיה בלתי חוקית ושל הפרת שטח סגור והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל והדבר לא הרתיע אותו מלשוב ולעבור עבירות. כמו כן הוצעה באותו עניין ערבות תושב שטחים בלבד. בב"ש 2547/09 היה מדובר במשיב בעל עבר פלילי קודם בגין כניסה למדינת ישראל שלא כחוק והוא נדון לעונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. באותו מקרה המשיב גם הביע כוונה מפורשת לשוב לישראל, גם שלא בדרך החוקית ואף באמצעות מסמכים מזוייפים. בבש"פ 45/10 היה מדובר בעורר בעל עבר פלילי עשיר ומכביד, לחובתו עמדה שורת הרשעות בפריצה לרכב, גניבה מרכב, גניבת רכב ועוד וכן מאסר על תנאי. בבש"פ 2576/10 היה מדובר בעורר אשר נשפט למאסר בפועל ומאסר על תנאי כתוצאה מביצוע עבירה לפי חוק הכניסה לישראל וריצה עונש מאסר. בכל המקרים אשר הובאו, מדובר, איפוא, בנסיבות שהן שונות באופן מהותי וחמורות מהמקרה דנן. 16. אשר על כן, אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים כדלקמן: א. המשיב יחתום על התחייבות עצמית על סך 20,000₪. ב. המשיב ימציא שתי ערבויות צד ג' על סך 15,000 ₪ ג. הפקדה במזומן בסך 10,000₪. 17. עד למילוי כל תנאי השחרור, יישאר המשיב במעצר ויובא בפני שופט תורן תוך 24 שעות. ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"א, 15/11/2010 במעמד הנוכחים. עדנה יוסף-קוזין, שופטת מעצרמשפט פלילישחרור ממעצר