להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה מדרגות בית חצר שער: 1. התובע הגיש ביום 16.6.09 למוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע" ו/או "המוסד"), תביעה להכיר באירוע שאירע, לטענתו, ביום 18.5.09 כ"תאונת עבודה". 2. התביעה נדחתה על ידי הנתבע תוך הפניה להוראת סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") מן הטעם ש"מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי התאונה הנ"ל אירעה עקב פעולה שעשית למען עצמך בתחום ביתך הפרטי". לפיכך, קבע פקיד התביעות כי "לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה" (מכתב הדחייה מיום 23.9.09). החלטה זו היא מושא דיוננו. 3. הנתבע לא חולק על עצם הפציעה של התובע, אלא שהשאלה הניצבת בפנינו הינה: האם בעת אירוע התאונה היה התובע כבר מצוי בתחום "מעונו", או שמא עדיין בדרכו מהעבודה למעונו, כך שיש להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי. 4. טענות הצדדים: התובע טוען כי התאונה אירעה בשטח ציבורי, שהינו מחוץ לחצר ביתו ומשכך, אין לו כל שליטה על מקום התאונה ועל כן יש לראות בתאונה שאירעה לו בשטח זה, במהלכה נפגע בכתף שמאל, כתאונה שאירעה לו בדרכו לעבודה ולא בתחום "מעונו". מנגד טוען הנתבע כי התאונה אירעה בשטח הפרטי של התובע - הסמוך לחצר ביתו, המשמש אותו לחניית רכבו, שטח אותו ריצף התובע בריצוף זהה לריצוף החצר, וכי יש לראותו כבעל יכולת השליטה הבלעדית על סיכוני הדרך בשטח זה. משכך, טוען הנתבע, כי התאונה אירעה במקום שהינו בגדר "רשות היחיד" של התובע ולא בגדר "רשות הרבים" ולפיכך אין להכיר בתאונה זו כ"תאונת עבודה". 5. המסגרת הנורמטיבית: הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע: "חזקת תאונת עבודה רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו ועקב נסיעתו או הליכתו זו" המחוקק הישראלי הכיר בתאונת עבודה, הנגרמת בעטיים של סיכוני הדרך הדו-סיטרית, הישירה בין מעונו של העובד לעבודתו כ"תאונות עבודה", ואולם אין מקום להכיר בתאונה שאירעה בחלקתו הפרטית של העובד, כתאונת עבודה, זאת משום שבחלקתו הפרטית, בין אם שביל, חצר גינה או מדרגות, חולש העובד על מצב הדברים. שם הוא אדון לעצמו וגורמי הסיכון אינם נכפים עליו מכוח תנאי עבודתו, שם הוא בן-חורין להתמודד עם הסיכונים כראות עיניו ולנקוט באמצעים לסילוקם (ראו את פסק דינה של כבוד השופטת פורת בדב"ע נג/66-0 גלולה אסתר- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו 134). בעב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי - משה רונן, פד"ע לז, 721 (להלן:"פרשת רונן") קובעת כב' השופטת ארד כי החזקה המוקמת מכוח סעיף 80(1) לחוק נעצרת על סף ביתו של המבוטח: "נקודת המוצא המקובלת על הכול, היא שהחזקה המוקמת מכוח הוראתו של סעיף 80(1) לחוק נעצרת על סף ביתו של המבוטח פנימה מחוץ לדלת הבית. לאמור, היה המבוטח בדרכו לעבודה ונפגע בתאונה לפני שיצא את פתח ביתו או לאחר שחזר לביתו פנימה - לא תוכר התאונה כ"תאונת עבודה." ובהמשך פרשת רונן, דנה כב' השופטת ארד במבחן שיש להחיל בעניין סעיף 80(1) לחוק: "בבואנו לדון בהוראתו של סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, נכון הוא וראוי להחיל מבחן שוויוני וברור, במידת האפשר. לצורך העניין ה"מעון" יכול ויהיה דירת מגורים או בית פרטי בלא אבחנה ביניהם. ככלל, על פי "מבחן דלת המעון" נקבע את הגבול החוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים, כקצה הדרך שבין המעון לעבודה. במקרים היוצאים מן הכלל, בהיותנו מונחים ב"מבחן השליטה המלאה על סיכוני הדרך" יורחבו תחומי המעון, ובאופן מושגי, תוסט הדלת אל החצרים שמחוץ למעון, באופן שנראה אף בהם את רשות היחיד של המבוטח" (ההדגשה אינה במקור). בין רשות היחיד הברורה, שהיא כאמור מדלת המעון פנימה, לבין רשות הרבים הפרוצה לסיכוני הדרך, ישנם מקרים בהם קיים התחום האפור. זהו תחום החצרים שמחוץ לדלת המעון והסמוכים אליו. במקרה הנופל בגדר ה"שטח האפור" יכריע תנאי "השליטה המלאה". באשר לתנאי "השליטה המלאה" פסקה כבוד השופטת ארד בפרשת רונן: "המדובר הוא במקום בו יכולים אנו לקבוע כי למבוטח ישנה אותה יכולת של שליטה מלאה על המתרחש בגבולותיו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, כשם שיש לו בביתו פנימה. כזו עשויה להיות רחבה הסמוכה לבית הפרטי, מדרגות, שביל או חצר סגורים ומגודרים בשער, שבהם למבוטח בלבד היכולת לקבוע את מצב התחזוקה שלהם, או את פתיחת השער ונעילתו, כדרך שעושה הוא בדלת ביתו" (ההדגשה אינה במקור). בהתאם להלכה הפסוקה, תחשב חצר מגודרת וסגורה השייכת לשטח מעונו של הנפגע והמשמשת אותו באופן בלעדי - כרשות הפרט ומנגד, חצר פרוצה לרבים אשר אינה שוללת אפשרות של שימוש מערכת זו על ידי כל העובר ושב, יש לראותה כחלק מהמדרכה הציבוריים עליה הוקמה ולא כחלק ממעון התובע (ראו דברי כב' השופטת ארד בפרשת רונן - פסקה 22 וכן, דב"ע תשן/0-82 דרדור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא 423). סוגיה דומה עומדת להכרעה בפנינו, כאשר לגרסת הנתבע - התאונה אירעה בחצר ביתו המגודרת של התובע עת חנה את רכבו בחצר מבעד לשער הפתוח (כמסומן בעט אדום בתמונה - נ/1) ומאידך לגרסת התובע - התאונה אירעה בכביש שמחוץ למעונו עת הוריד שקיות מהרכב לאחר שהחנה אותו בניצב לשער ולכביש ובשיפוע כאשר גלגליו הימניים על המדרכה הסמוכה לחצר ביתו וגלגליו השמאליים על הכביש (ציור התובע - נ/1). 6. דיון והכרעה: התובע ציין בטופס התביעה לנתבע כי התאונה אירעה בדרך מהעבודה למעונו "בכניסה לבית". את הפגיעה תיאר התובע בזו הלשון: "בכניסה לבית מעדתי נפלתי ונפגעתי בכתף שמאל". בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (ב.ל. 250) צוין על פי גרסה שמסר התובע כי: "הנ"ל הגיע לביתו בסיום יום העבודה לדבריו יצא מרכבו לפרוק מוצרים שרכש וכשיצא מעד ונפל ונחבל". בהודעתו לחוקר הנתבע מיום 4.7.09 (בעמ' 3 להודעה ש' 1-15) ציין התובע כי התאונה אירעה בשטחו הפרטי, עת החנה את רכבו בחניה הפרטית שלו בכניסה לביתו: "...נסעתי לכיוון הבית. אני התחלתי לנסוע הגעתי לרחבת הבית עצרתי את הרכב במקום החניה שלי בבית קצת בשיפוע...". התובע נשאל על ידי החוקר: "מה שאלו אותך במיון?" וכך השיב בהודעתו (עמ' 4 ש' 2-4): "שאלו אותי ואני אמרתי להם כשחזרתי מהעבודה נפלתי בשטח הבית...". התובע נשאל על ידי החוקר:"במקום בו נפלת האם זה חנייה פרטית שלך או שטח ציבורי?" והתובע השיב: "שטח זה שייך לי ואף אחד לא חונה שם רק אני חונה את הרכב". עולה מן הראיות שנפרשו בפנינו ובפרט מצילומי מקום התאונה והציור שהוצגו כראיה (נ/1), כי בתקופה הרלוונטית לתאונה התגורר התובע בבניין בן שלוש קומות (כאשר הוא מתגורר בקומה השלישית), אשר בכניסה אליו חצר פרטית המתוחמת בגדר ובשער יציאה עשויים עץ, כאשר בסמוך לשער החצר נמצאת מדרכה, מושא דיוננו, עליה החנה התובע את רכבו במועד התאונה, לטענתו, עם גלגליו הימניים בעוד שגלגליו השמאליים היו על הכביש שמעבר למדרכה. בעדותו בבית הדין ציין התובע: א. אין הוא נוהג לחנות את רכבו באופן קבוע במקום בו אירעה התאונה (עמ' 3 ש' 5), אלא רק לעיתים רחוקות ולזמן קצר כאשר הוא פורק סחורה (עמ' 3 ש' 12). ב. החניה הקבועה בה הוא חונה את רכבו, והמשמשת את כל בני משפחתו היא זו הנמצאת מתחת לביתו, תוך שהוא מדגיש כי החניה מתחת לבית היא שטח פרטי של המשפחה (עמ' 2 ש' 24-27). ג. אין זה נכון כי מסר לחוקר כי נפל בשטח הבית אלא מחוץ לבית (עמ' 3 ש' 1). ד. המקום בו אירעה התאונה אינו שטח שלו וזאת על אף שריצף את אותו מקום באותו ריצוף של החצר - בלשונו - "זה היה חלק אחד, רציתי להמשיך לחצר...". (עמ' 3 ש' 13-16). בהתייחס לסתירה שבין האמור בהודעתו לחוקר, שם ציין כי התאונה אירעה בחנייה שלו בשטחו הפרטי, לבין עדותו זו בפנינו - לפיה התאונה אירעה מחוץ לשטח ביתו - בשטח ציבורי, הצהיר התובע בתצהירו כי "חוקר במוסד לביטוח לאומי, אשר חקר אותי בשפה הערבית והעברית, ובסוף החקירה החתים אותי על החקירה שבוצעה ולא הקריא לי בחזרה את הכתוב בחקירה..." וכי "לאחר קבלת החקירה וקריאתה נתגלו שם טעויות מהותיות ודברים אשר אני לא אמרתי אותם...". יש לציין כי ישנן סתירות כלשהן בין גרסת התובע בפני חוקר המוסד לבין גרסתו בבית הדין. על אף זאת התובע עשה עלינו רושם אמין וניתן ליישב את הסתירות ועל כך, נציין: א. לגרסת התובע הוא לא פתח את שער החצר בעת התאונה, הוא לא נכנס עם רכבו מבעד לשער לתוך החצר המרוצפת, השער לא נפתח לרווחה עד הסוף ומפתח השער צר יותר מרוחבו של הרכב ועל כן, בלתי אפשרי להחנות רכב בתוך החצר כשהשער פתוח (ראו עדות התובע בעמ' 1 ש' 19-21 ובעמ' 2 ש' 2-13). גרסה זו לא נסתרה כאשר ניתן היה לבדוק זאת בנקל על ידי חוקר המוסד, שעל אף שביקר במקום, לא ביקש לפתוח את השער. ב. גרסת הנתבע, לפיה התובע נפל ליד השער שעה שהשער היה פתוח כשהגיע עם הרכב וחנה אותו בחצר המגודרת, מסתמכת על חקירת אשת התובע מיום 25.8.09, אשר כלל לא נכחה במועד התאונה. ג. החוקר לא השכיל לחקור את התובע במקום התאונה אלא הסתפק בתשאול של אשת התובע, שכאמור, לא היתה עדה להתרחשותה. ד. החוקר אמנם ביקש מאשתו של התובע שתצביע לו על המיקום המדויק של התאונה ואולם כשזו הצביעה על שער החצר, הוא לא ביקש לפתוח את השער על מנת לבחון אם אכן ניתן להיכנס עם הרכב מבעד לשער ואף לא צילם את שער החצר פתוח לרווחה או ערך מדידות של מפתח השער - ראיות אשר אילו היו מובאות בפנינו ייתכן והיה בהן להוכיח את טענת המוסד כי התובע נכנס עם רכבו מבעד לשער, חנה את רכבו בחצר ביתו ונפל בשטח החצר. לאור זאת, לא הוכחה גרסת הנתבע לפיה התובע חנה את רכבו בחצר המרוצפת הנמצאת בשטח ביתו ומקובלת עלינו בנקודה זו גרסת התובע לפיה הוא חנה את הרכב בניצב לכביש, בשיפוע, כאשר גלגליו הימניים של הרכב על המדרכה וגלגליו השמאליים על הכביש. באשר לטענת הנתבע כי המדרכה עליה חנה התובע את רכבו בעת התאונה הנטענת מרוצפת בריצוף זהה לריצוף חצר ביתו של התובע, דבר המצביע על היות המדרכה ממשיכה את מתחם החצר ומהווה חלק אינטגראלי מהשטח המוביל משער החצר לדלת ביתו, הרי שלגרסת התובע, שכאמור לא נסתרה, נפילתו אירעה בכביש ולא במדרכה המרוצפת. על כן, אף אם נכונה טענת הנתבע כי ניתן היה לראות במדרכה - כרשות היחיד, הרי שלאור נסיבות המקרה דנן והיות התאונה אירעה בשטח הכביש, אין לטענה זו כל רלוונטיות. אמינה עלינו עדותו של התובע גם באשר למקום חנייתו הארעי והקבוע - כאשר המקום בו חנה את רכבו במועד התאונה משמש אותו רק לשם פריקת סחורה וכי הוא נוהג לחנות את רכבו בחניה של המשפחה שהינה מתחת לבית - המצויה בשטחו הפרטי. במצב דברים זה, לאור גרסתו של התובע אשר לא נסתרה, ולאור הפגמים שנפלו בחקירת הנתבע, אנו מקבלים את גרסת התובע בכל הנוגע למקום בו אירעה התאונה ונסיבותיה, כפי שהובאה בתצהירו ובעדותו לפנינו. על רקע אמות המידה שנקבעו בפסיקה, לאור נסיבות המקרה שבפנינו, הגענו למסקנה כי התאונה אירעה בכביש הסמוך למעונו של התובע המצוי ב"רשות הרבים" ועל כן, יש לראות בה כ"תאונת עבודה" שאירעה בדרך "למעונו" של התובע כהוראת סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי. 7. אשר על כן, דין התביעה להתקבל. המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 8. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. חצרמדרגותשערתאונת עבודה