1. לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט גדול) מיום 21.2.02, בשלושה תיקים אשר אוחדו יחדיו: ת"א 3259/99 - תביעה של מר יואל X נגד מר יהודה XX ומר אייל Z להשבת כספים. ת"א 1061/00 - תביעת דיבה של מר אייל Z נגד מר יואל X בגין הפצת לשון הרע. ת"א 6126/99 - תביעת דיבה של מר יואל X נגד מר יהודה XX בגין הפצת לשון הרע. רקע עובדתי: 2. מקורן של שלוש התובענות נשוא הערעורים שבפנינו, במערכת הבחירות לעירית כפר-סבא, שהתקיימה בנובמבר 1998. הסיעה השלטת בעירייה עובר לבחירות היתה סיעת העבודה, שעקב מחלוקות פנימיות התפצלה לארבע קבוצות. אחת ממהן כללה את מר יהודה XX (המשיב 2 בע"א 1574/02 והמערער בע"א 1668/02, להלן: "XX"), אשר חבר למר יואל X (המערער בע"א 1574/02, המשיב בע"א 1668/02 והמשיב בע"א 1704/02, להלן: "X"). X מכהן כחבר במועצת העירייה מאז שנת 1998 ובבחירות שהתקיימו בשנת 1993 הוא התמודד ברשימת הליכוד וכיהן מטעמה כחבר כנסת בודד. בשנת 1997 הוקמה עמותה שנקראה "כפר-סבא שלנו" שמטרתה היתה לנסות ולהחליף את ראש העיריה בכפר-סבא, על מנת להבריא את מצבה הכספי של הרשות וליצור איכות חיים אחרת בעיר כפי שטענו מייסדי העמותה. בשלב מסוים נוצר קשר בין X לבין העמותה והוחלט על ידי שני הצדדים כי X יהיה מועמד של רשימה בשם זהה לראשות העיר וכי הם ירוצו ברשימה כזו למועצת העיר. הרשימה "כפר-סבא שלנו" החלה בפעילות נמרצת, הוציאה הוצאות והתחייבה להוצאות עתידיות. ביום 24.8.98 נחתם הסכם בין X לבין XX (להלן: "הסכם ההצטרפות"), לפיו יצטרף XX לרשימה. בהסכם זה התחייב X להעניק לXX את המקום השני ברשימתו. המקום השלישי ברשימה יועד למומלץ מטעמו של מר XX. נקבע כי מר אייל Z (המערער בע"א 1704/02 והמשיב בע"א 1574/02, להלן: "Z") יאייש מקום זה. בית משפט השלום קבע כי Z הצטרף לרשימה מאוחר יותר, בחודש אוקטובר 1998, ערב הבחירות. הבחירות התקיימו ביום 11.11.98. בתום הבחירות התברר כי איש מהמועמדים לראשות העיר לא זכה ב 40% מהקולות הדרושים לבחירה של מועמד בסיבוב ראשון. לאור תוצאות אלו התקיים סיבוב בחירות שני לבחירת ראש עיר, אשר בו X לא נמנה בין המתמודדים. כמו כן, התברר בתום הבחירות כי הרשימה "כפר-סבא שלנו" לא גרפה קולות רבים. כתוצאה מחוסר ההצלחה של חברי הסיעה, היא לא זכתה במימון כפי שצפו מייסדיה על פי הוראות חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) תשנ"ג - 1993. עקב תביעות שהוגשו כנגד X על ידי ספקים שונים של הסיעה, הוא שילם מכספו הפרטי את כל החובות, וכיום אין הסיעה חייבת מאומה לספקים שונים או לבנקים. X הגיש תביעה נגד בן-חמו וZ להשבת סך של שני שלישים מהכספים ששילם לספקים. בתביעתו טען כי על חברי הסיעה שנבחרו לכהן בפועל במועצת העיר לשאת באחריות לחובות הסיעה. לטענתו, עם הקמת הסיעה נוצרה בין חבריה שותפות לא רשומה אשר מכוחה חייבים המשיבים בפירעון חובות הסיעה. 3. ביום 7.1.98 שלח X מכתב לחבר הכנסת אושעיה (להלן: "המכתב הראשון"), בו הוא טוען כי Z מתנער מחובתו להעביר למטה הרשימה תרומות שקיבל מארבעה אולמי שמחות, ומבקש לדעת מי הם אותם בעלי אולמי שמחות. לא זו אף זו, המכתב האמור עשה דרכו למקומון הידוע בשם "קול הכפר". עיתונאי בשם אשר אטדגי פרסם ידיעה כי X טוען שZ נשלח מטעמו של חבר הכנסת אושעיה לאסוף תרומות ממספר בעלים של אולמות שמחות למען הרשימה וכי הכספים שניתנו, אם ניתנו, לא הגיעו ליעדם. בנוסף, לקראת הסיבוב השני של הבחירות, פרץ סכסוך בין X מצד אחד לבין Z וXX מצד שני. X האשים את השניים בכך שלא התאמצו די במערכת הבחירות וכתוצאה מכך נכשלה הרשימה ונכשל הוא באופן אישי במרוץ לראשות העיר. X אף חשד בשניים ובעיקר בZ, כי הם מנהלים משא ומתן בשם הרשימה מאחורי גבו. על מנת שZ לא יעז לעשות דבר מה שרוחו של X אינה נוחה ממנו, שלח X לZ מכתב (להלן: "המכתב השני") על נייר מכתבים של "כפר-סבא שלנו" בתאריך 18.11.98 וחתם עליו כיו"ר ובא-כח הסיעה. המכתב מובא להלן כלשונו: "הובא לידיעתנו שאתה מתיימר לייצג ולנהל משא ומתן בשם "כפר-סבא שלנו". אני רוצה להתריע בפניך על ההשלכות החמורות הן מהבחינה הציבורית והן מהבחינה החוקית של מעשיך. אתה נדרש בכל תוקף לחדול מייד מכל משא ומתן ולא להתחייב או לחתום בשם סיעת "כפר-סבא שלנו" על הסכם כלשהו עם מי מהמועמדים לסיבוב השני בבחירות בכפר-סבא." X שלח העתקים מן המכתב לגב' נינה הכהן - מזכירת מועצת רואי החשבון, מר אבי פרידמן - מנכ"ל לשכת רואי החשבון ולמשרד רואי החשבון גולדברג בו עבד Z באותה עת. זאת ועוד, ביום 25.6.99, פורסמה כתבה במקומון "קול הכפר" בה מצוטט X כדלהלן: "חמורה ביותר התנהגותו של מר Z, המתיימר לעסוק בראיית חשבון, מקצוע שמחייב אמון ואמינות, והתנהגותו בוודאי מצביעה על סיום הקריירה ולא על תחילתה." בעקבות האמור לעיל הגיש Z תביעת דיבה בגין פרסום לשון הרע כנגד X. 4. ביום 7.6.99 התקיימה ישיבת מועצת העיר כפר-סבא, שבה נכחו בין היתר, XX וX. במהלך הישיבה התפרץ XX כלפי X וטען בלהט מספר טענות מהן עולה כי תפקודו כאיש ציבור פגום, וכי הוא עושה שימוש ברכוש ציבורי (הכוונה לחברה הכלכלית העירונית בה כיהן X כחבר בכיר) לצרכים פרטיים. לאור דברים אלו הגיש X תביעת דיבה בגין הפצת לשון הרע כנגד XX. במהלך חקירתו הודה XX כי הדברים שייחס לX אינם מדוייקים ולכן בהחלטה בבש"א 4039/01 ביום 25.11.01 הורה לו בית משפט השלום לפרסם התנצלות כמתחייב מסעיף 10 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע). שלוש התביעות הנ"ל הואחדו, והן נשוא הערעורים שלפנינו. פסק-דינו של בית משפט השלום: תביעתו של X להשבת כספים מZ ומXX (ת"א 3259/99): 5. בית משפט השלום קבע כי עובדת היותם של XX וZ חברים בסיעה אינה מקור לחבותם לשאת באחריות לחובות הסיעה. בית משפט השלום נימק קביעתו זו בכך שאמנם לא קיימת בחוק הגדרה משפטית בנוגע למעמדה של סיעה, עם זאת המחוקק הסמיך בדרך עקיפה את הסיעה לפעול פעולות משפטיות, להתחייב, לשלם כספים ולזכות בהשבתם על ידי אוצר המדינה. בעניין זה קבעה כבוד השופטת אלשייך כי יש להפריד בין האחריות המשפטית של הסיעה לבין האחריות של היחידים המרכיבים אותה (פש"ר 1537/01 מקומונים בשרון תעשיות בע"מ נ' יואל אלרואי (2002)). יתר על כן, בית משפט השלום קבע כי על פי עקרון השקיפות לא יתכן להטיל על מועמד חבות לשלם בגין חובות של סיעה בדיעבד, כאשר המחוקק לא מזהירו מכך באופן ברור ומראש. כמו כן, קבע בית המשפט כי הסכם ההצטרפות אינו מתייחס לנושא הכספי בכלל ולשאלת הוצאות הסיעה בפרט, ולכן, אינו מהווה מקור לחבות XX וZ לשאת בהוצאות הסיעה. לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט את תביעתו של X להשבת הכספים. עקב דחייה זו הגיש X ערעור ע"א 1574/02. תביעת לשון הרע של Z נגד X (ת"א 1066/00): 6. בית משפט השלום קבע כי חשדותיו של X בכך שZ מנהל מו"מ מאחורי גבו עם סיעתו של ראש העיר המכהן דאז, מר ולד, לא בוססו ולו במאומה. יתר על כן, קבע בית המשפט כי אין כל הסבר הגיוני לכתיבת המכתב השני ושליחתו לנמענים שהוזכרו לעיל, פרט לרצון של X להזיק ולפגוע בZ; טיעוניו כאילו עשה זאת כיו"ר הסיעה, אמת דיברתי וכי היתה עליו חובה חוקית לפרסם את שפרסם אינם עולים בקנה אחד עם הראיות שהניח לפתחו של בית המשפט. לעניין התרומות, קבע בית המשפט, כי חשדותיו של X בZ לא גובו בראיות ולא היה לו מקום לחשוד בו. X גרם נזק לZ בכך שפנה לעתונאי אשר אטדגי, שפרסם חשדות אלו בעיתונו. בית המשפט קיבל את טענתו של Z בנוגע לדיבה נוספת במישור התרומות, והיא כי X סיפר שבנו מסר לידי Z סכום במזומן של 4,000 ש"ח לכסוי הוצאות אירוע תמיכה באולמי השרון, בערב ההזדהות של יוצאי אירן בכפר-סבא. טענתו של Z כי יש ליתן משקל להתבטאויות X בפני פעילים של הסיעה, לא התקבלה על ידי בית משפט השלום, משום שהיה מדובר לטעמו בשיחות מתוסכלים לאחר ניסיון כושל בבחירות. לעניין נזקיו הישירים של Z קבע בית המשפט כי יש לדחות את תביעתו כיוון שלא הרים את נטל הראיה להוכיח כי עקב המכתב השני הוא נאלץ לעזוב את משרד רואה החשבון בו עבד. לעניין הנזק הלא ממוני פסק בית המשפט תשלום של 100,000 ₪ בגין כל אחת משלוש הדיבות שקיבל - עניין המכתב הראשון, המכתב השני והתרומה שנמסרה באמצעות בנו של X, כמפורט לעיל, היינו 300,000 ₪ בסך הכל. Z, אשר טען לדיבות נוספות ותבע סך של 750,000 ₪, הגיש ערעור על קביעה זו, ע"א 1704/02. תביעת לשון הרע של X נגד XX (ת"א 1061/00): 7. בית משפט השלום קבע כי X הוכיח שהציוד שטען XX כנגדו היה שימוש במילוי של עט, אשר הוחזק ע"י X ונרכש מכספי החברה הכלכלית לכפר-סבא בע"מ. בחקירתו הנגדית הודה XX כי אמר את הדברים בעידנא דריתחא. לאור דברים אלו קבע בית משפט השלום כי קיימת הודאה בקיום הוצאת לשון הרע. בהתחשב במכלול הנסיבות, בין היתר בהיות X דמות מוכרת בקהילה בכפר-סבא ובעובדה כי הפרסום נעשה בעיתונים מקומיים שתפוצתם המצטברת הינה לא מבוטלת, קבע בית המשפט כי XX ישלם לX פיצויים בסך 125,000 ₪. XX מערער על קביעה זו בע"א 1668/02. טענות הצדדים השתתפות בתשלום חובות הרשימה (ת"א 3259/99): 8. 8. X טוען כי, רשימה איננה אישיות משפטית וכי הזכויות והחובות של הרשימה הינן של השותפים לאותה רשימה. בנוסף, לטענתו יש לפרש את ההסכם בין הצדדים ככולל גם חובת שיתוף בהתחייבויות הכספיות בין הצדדים להסכם. כמו כן, חולק X על קביעות עובדתיות שונות של בית משפט השלום; בין היתר טוען הוא כי Z הצטרף לרשימה על בסיס ההסכם, וזאת כבר בחודש אוגוסט 1998, ולא בחודש אוקטובר כפי שקבע בית משפט השלום. בנוסף טוען כי היה על בית המשפט להסיק מהעדויות הרבות שנשמעו כי המשיבים התחייבו במפורש לשאת בהוצאות הכספיות של הבחירות. 9. 9. XX טוען כי סיעה הינה אישיות משפטית וכי לא הוכח כי היתה כל התחייבות מפורשת שלו לממן את הבחירות. 10. Z טוען כי, הסכם ההצטרפות אינו מקים חבות כספית לנתבעים ובפרט לו עצמו, אשר כלל לא היה צד להסכם. לטענתו, הוא הצטרף לרשימה בחודש אוקטובר 1998, כפי שקבע בית משפט השלום. תביעת לשון הרע של Z נגד X (ת"א 1066/00): 11. Z טוען כי סכום הפיצוי שנפסק לטובתו (300,000 ₪) היה צריך להיות גבוה יותר, דהיינו מלוא סכום תביעתו 750,000 ₪. לטענתו, הכתבה שפורסמה אודותיו בעיתון "קול הכפר" כוללת מספר דיבות אשר בית משפט קמא לא התייחס אליהן; הקלטת סתר אסורה, התחזות לרואה חשבון, חוסר אמינות וסיום קריירה. כמו כן טוען הוא לפיצוי בגין השמצתו באוזני מר דני הרוש ובגין השמצתו בפני חברי הסיעה כאשר X אמר בפניהם כי Z קיבל תרומה ולא העבירה לעמותה. בנוסף, לטענתו בפסיקת הפיצויים בגין משלוח מכתב הדיבה בית משפט השלום התעלם מהעובדה כי העתקים מן המכתב נשלחו גם למועצת רואי החשבון ולמעבידו והדבר גרם לפגיעה נוספת בשמו הטוב. 12. X טוען כי בפיסקה הראשונה בעמוד 948 בפסק הדין נפלו טעויות; שם נכתב כי המכתב מיום 18.11.98, קרי המכתב הראשון, נשלח בין היתר גם לחבר הכנסת אושעיה וכי הוא המכתב שהועבר לעיתון "קול הכפר". אולם, מכתב זה לא נשלח לחבר הכנסת אושעיה ולא הועבר לעיתון "קול הכפר". בנוסף, טוען X כי שמו של Z הינו תוצר ישיר של הבחירות בנובמבר 1998 ולא לפני כן. לאור זאת, פרסום לשון הרע במועדים המצויינים לעיל לא גרם לZ נזק של ממש. עוד טוען X כי היתה זו חובתו לשלוח את המכתב ללשכת רואי החשבון וכי מכתב זה חוסה תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, כיוון שמדובר בו בהבעת דעה על התנהגות Z בעניין ציבורי. כמו כן, לגבי המכתב לחבר הכנסת אושעיה, טוען X כי המכתב נכתב ונשלח במסגרת חובתו החוקית והתחייבויותיו של X כלפי מבקר המדינה. בנוסף, מציין X כי בכתבה שפורסמה ב 15.01.99 בעיתון "קול הכפר" לא נטען כי Z נטל כספים, אלא כי יש לבדוק אם אכן הגיעו תרומות, וכי בכתבה לא היה כל לשון הרע. תביעת לשון הרע של X נגד XX (ת"א 1061/00): 13. XX טוען כי כיוון שתביעת לשון הרע שהוגשה ע"י X כנגדו כללה 6 עילות, ואילו הוא חויב בעילה אחת בלבד, הרי שהיה צריך לחייבו בסך של שישית מסכום התביעה (250,000 ש"ח), היינו סך של 41,666 ₪. עוד חולק XX על העדר קביעות עובדתיות שונות בפסק דינו של בית משפט השלום. 14. X טוען כי בית משפט השלום עסק בדיבה אחת בלבד מתוך שש הדיבות בגינן הוגשה התביעה, וכי לא ניתן משקל לכך שמדובר באישיות ציבורית, שהפורום בו הוצאה לשון הרע קשור למשרתו של X וכי הפרסום נעשה בכלי התקשורת. כמו כן, טוען X כי בית משפט השלום התעלם מאי פרסום ההתנצלות על פי החלטתו. בנוסף, לטענתו, היה על בית המשפט לפסוק לו את הוצאותיו הראליות ובמידה שאינה פחותה מההוצאות שנפסקו בתביעת Z כנגד X. דיון ההשתתפות בתשלום חובות הרשימה (ע"א 1668/02): 15. חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג 1993 קובע כי "רשימה" היא רשימת מועמדים בבחירות למועצת עירייה או למועצה מקומית למעט למועצה אזורית, שאינה סיעה. סעיף 2 לחוק זה קובע כי רשימה זכאית למימון הוצאות הבחירות שלה מאוצר המדינה על פי הוראות חוק זה. מכאן אנו למדים כי המחוקק מכיר בהוצאות הבחירות של רשימה כרשימה. כמו כן, לפי סעיף 11 (א) (5) לחוק זה, רשימה רשאית לפתוח ולנהל חשבון בנק. כפי שקבע בית משפט השלום, אמנם המחוקק לא הגדיר את מעמדה המשפטי של סיעה או רשימה, אולם, הסמיכן בדרך עקיפה לפעול פעולות משפטיות. כפי שציין בית משפט השלום, גם לעניות דעתנו, מצב דברים זה אינו ראוי ועל המחוקק לתקנו. עם זאת, לא קבע המחוקק כי למועמד של סיעה או רשימה קיימת חבות בגין התחייבויותיה של אותה סיעה או רשימה. לפיכך, עצם השייכות לרשימה אינה מהווה מקור לחיובם של XX וZ בהוצאותיה. אף הסכם ההצטרפות אינו מהווה מקור לחבותם של XX וZ בגין חובות של הסיעה. בית משפט השלום נימק קביעתו זו ותמכה בראיות שהובאו לפניו; הסכם ההצטרפות שותק בכל הנוגע להסכם הכספי. זאת ועוד, ההסכם נוסח ע"י עו"ד מטעם X ולכן אם הנושא הכספי לא הוזכר בו יש לפרש זאת לרעתו של X ולא כרובץ לפתחם של XX וZ. בנוסף, סמך בית המשפט קביעתו זו על מספר עדויות, מהן עולה שX הבהיר לXX ולZ כי בכל הקשור לנושא הכספי הבעיה היא לפתחו. כמו כן, קבע בית משפט השלום, על סמך הראיות והעדויות שהובאו בפניו כי לא היתה הסכמה מכללא של המשיבים לחייבם בהוצאות הסיעה כפי שטען X, מה גם שX לא תמך טענתו זו בראיות כלשהן. לא מצאנו לנכון להתערב בקביעות אלו של בית משפט השלום. ההלכה קובעת כי הביקורת של בית משפט שלערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. למעט מקרים חריגים, על מנת שערכאת הערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זו כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים שנקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5) 407; ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ דינים עליון, כרך סט, 67; ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול דינים עליון כרך סח, 562). כוחן של קביעות אלה יפה גם לענייננו. המערער לא העלה בפנינו טענות המצדיקות התערבות בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום. לכן, ערעור ע"א 1574/02 נדחה בזאת. תביעות לשון הרע: 16. מוסכם על הכל, כי אחת המטרות העיקריות של הפיצויים בדיני הנזיקין היא תרופתית. הפיצויים נועדו להעמיד את הניזוק באותו מצב בו הוא היה נתון ללא ביצוע העוולה (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 80). גישה זו חלה גם בפיצויים בגין לשון הרע. אכן, הפיצויים בגין לשון הרע נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב בו היה נתון לולא פרסום לשון הרע. בהגשמתה של מטרה זו נמצא האיזון הראוי בין הזכות לשם הטוב לבין חופש הביטוי. הפגיעה בזכות לשם הטוב מצדיקה פיצוי תרופתי המשיב את המצב לקדמותו (רע"א 4740/00 אמר נ' אורנה יוסף פד' נה (5), 510). התכליות המונחות ביסוד הפיצויים בגין לשון הרע נידונו בהרחבה בפרשת אמר לעיל, שם מוזכר כי "הפיצויים אשר אותם מוסמך בית משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך - למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה... הפיצוי התרופתי מביא למימוש האופטימלי של האיזון שנקבע על ידי דיני האחריות. מימוש זה הוא אופטימלי, שכן מטרתו של הפיצוי התרופתי הוא השבת המצב לקדמותו. "השבה" זו מעמידה את שני הצדדים באותו מצב בו היו נתונים לפני מעשה העוולה. פיצוי החורג מעבר לפיצוי התרופתי - בין אם הוא פיצוי נומינלי ובין אם הוא פיצוי עונשי - מחייב הצדקה מיוחדת. דרך המלך של הפיצוי - הנגזרת מהאיזון הראוי בין הזכויות החוקתיות המתנגשות במישור האחריות - הוא הפיצוי התרופתי... על בית המשפט לעשות מאמץ, תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי, אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב בו היה נתון לולא פורסם לשון הרע... בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב, נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק: אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (agrravated) בשל התנהגות המזיק." הערעור על תביעת לשון הרע של Z נגד X (ע"א 1704/02): 17. במקרה שלפנינו, לא הוכיח Z שהדברים שפורסמו בכתבה במקומון קול הכפר מיום 25.6.99 מהווים לשון הרע. בית משפט השלום לא התייחס לכתבה זו, ואכן, על פניו נראה כי אין בה משום לשון הרע. אמנם בכתבה נטען כי Z וXX מקליטים את שותפיהם וראוי שיזהרו להם כל אלו שבאים איתם במגע מהיום והלאה. אולם, לא נאמר בכתבה כי היתה זו הקלטת סתר, כפי שטוען Z. Z לא הוכיח כי דברים אלו אינם אמת וכי פרסומם מהווה לשון הרע. כמו כן, לא מצאנו כי יתר האמרות בכתבה מהוות לשון הרע. לעניין טענתו של Z בדבר ההשמצה באוזני פעילים בסיעה ובעיקר באזני מר דני הרוש, כפי שקבע בית משפט השלום אין בכך לשון הרע, ואין מקום להתערב בקביעה זו. בניגוד לטענתו של Z בית משפט השלום ניתח את לשון הרע שבמכתב השני והתייחס בעמודים 960 ו- 961 לפסק-דינו לעובדה כי העתקים מן המכתב נשלחו ללשכת רואי החשבון ולמעבידו של Z. ביתר טענותיו של Z לא מצאנו ממש. בית משפט השלום אכן עמד על מכלול הנסיבות בעניין; טיב הפרסומים, אמינותם, היקפם, גובה הנזק, התנהגות הצדדים ומעמדו הציבורי של Z. לאור דברים אלו, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעת סכום הפיצויים שנפסק על ידי בית משפט השלום, כפי שמבקש Z. כפי שטען X, אכן נפלה טעות בתיאור העובדות בפיסקה הראשונה בעמוד 948 לפסק- הדין. בפיסקה זו מתייחס כבוד השופט לשני המכתבים כאל אותו מכתב, כלומר מתאר את העובדות כאילו המכתב הראשון נשלח לחבר הכנסת אושעיה ופורסם בעיתון, ואינו מתאר את השתלשלות העניינים בנוגע למכתב השני. אולם, בעמודים 960-962 לפסק דינו, מתייחס השופט באופן מפורט למכתב ללשכת רואי החשבון בנפרד ולחשדות בנושא התרומות בנפרד, וקובע מסקנותיו לגבי כל עניין מעניינים אלו בנפרד. ודוק, בית משפט השלום ביסס את פסק דינו על ניתוח העובדות כאשורן ולא על תיאורן כפי שמובא בפיסקה הראשונה בעמוד 948 לפסק הדין. בכתבה שפורסמה ב 15.01.99 בעיתון "קול הכפר" נכתב כי "לטענת X, אפי אושעיה שלח את Z למספר בעלי אולמות שמחות כדי להתרים אותם למען מפלגתו. X טוען כי הכספים שניתנו, אם ניתנו, מבעלי האולמות, לאייל Z לא הגיעו ליעדן". צודק X כי לא נטען בכתבה מפורשות שZ נטל כספים. עם זאת, לעניות דעתנו, פרסום זה עלול לבזות את Z ולפגוע בו במשרתו הציבורית, ולכן מהווה לשון הרע כקבוע בסעיפים 1(2) ו 1(3) לחוק איסור לשון הרע. יתר על כן, נראה כי פרסום זה נעשה בכוונה לפגוע, שכן לו מטרתו של X היתה החובה החוקית והתחייבויותיו כלפי מבקר המדינה, די במכתב ששלח לחבר הכנסת אושעיה על מנת לברר האם ניתנו תרומות. פרסום זה, כפי שקבע בית משפט השלום, ודאי גרם נזק לZ. פרט לזאת, המכתב נשוא הכתבה, אשר נשלח לחבר הכנסת אושעיה מהווה לשון הרע. שם נכתב באופן ברור ומפורש כאילו Z קיבל כספים ולא העבירם - "התרומות לא הגיעו למטה הרשימה ומר Z מתנער מחובתו להעבירן לה". פרסום זה ודאי מבזה את Z. לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, פרסום לשון הרע לאדם אחד זולת הנפגע, תהא עוולה אזרחית. ביתר טענותיו של X לא מצאנו ממש. לאור דברים אלו, לא מצאנו לנכון לקבל את טענות מי מהצדדים לעניין ערעור זה. הערעור על תביעת לשון הרע של X כנגד XX (ע"א 1574/02): 18. כאמור, בית משפט קמא קבע כי לא הוכח שלX נגרם נזק רכושי, והעמיד את הפיצוי בגין הנזק הלא רכושי על 125,000 ₪. בית המשפט ראה לפניו את מכלול הטענות והתחשב בקביעתו במכלול הנסיבות, בין היתר בהיות X דמות מוכרת בקהילה בכפר-סבא ובהיקף הפרסום. אכן, XX לא הוכיח מתי ובאיזה אופן פורסמה התנצלותו, אולם X בעצמו מודה, בסעיף 18 לעיקרי טיעונו בתשובה לעיקרי הטיעון של המערערים, כי פורסמה התנצלות. מכל מקום, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעות העובדתיות שקבע בית המשפט השלום לעניין תביעה זו. כנזכר לעיל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט השלום, אשר התרשם התרשמות ישירה מן הראיות והעדויות. כמו כן לא מצאנו לנכון להתערב לעניין פסיקת הוצאות המשפט. אשר על כן, ערעור ע"א 1574/02 נדחה בזאת. 19. סופו של דבר, שלושת הערעורים נדחו. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. הפיקדונות יוחזרו למפקידיהם.אנשי ציבור / דמות ציבוריתלשון הרע / הוצאת דיבה