גזר דין כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ב- 11 אישומים הכוללים עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף (בכל האישומים), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (באישומים מס' 1,2,3,4,6,8,10,11) וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (באישומים מס' 5,7,8,9). הרקע לפרשה כולה פורט במבוא לכתב האישום, וממנו למדים אנו כי בין התאריכים 8.2.07 ועד 7.3.07 יצא הנאשם למסע "רכש" מתוכנן, שיטתי ומאורגן, לשם השגה במרמה של מכשירי טלפון ניידים של חברת סלקום בהיקף רב ככל שיוכל. הנאשם זייף פעם אחא פעם את העתק תעודת הזהות שלו באמצעות שינוי שמו לשמות הבדויים אותם אימץ, וכן זייף טופס עוסק מורשה מטעם מע"מ נצרת כביכול, המעיד על היותו בעל עסק. תוך שימוש חוזר ונשנה באותם מסמכים, ותוך שינוי הזהות שאותה הציג מפעם לפעם, פנה הנאשם ב- 14 הזדמנויות לנציגי חברת סלקום, ותוך הצגת מצג כוזב כאמור, רכש הנאשם 10 מכשירי טלפון ניידים של חברת סלקום, בשווי של כ- 20,000 ₪, ובמספר הזדמנויות ניסה אף לקבל במרמה מכשירים נוספים בשווי של אלפי שקלים, בטענה כי המכשירים אותם רכש אבדו, תוך הגשת תביעות ביטוח כוזבות בשל אותו אבדן, לכאורה. אחד עשר האישומים שבכתב האישום מפרטים את המועדים והנסיבות המדויקים בהם ביצע הנאשם את מעלליו, ואת השיטות שהפעיל בכל פעם לשם קבלת מכשירי הטלפון במרמה. הנאשם כבן 43, ולחובתו עבר פלילי לא מבוטל הכולל הרשעות רבות בעבירות זיוף, קבלת דבר במרמה, תקיפה, איומים, הפרת הוראה חוקית, שימוש במסמך מזויף ועוד. הרשעתו האחרונה של הנאשם היא משנת 2006 (ת"פ (נצרת) 4621/05) ,והיא מאגדת בתוכה שמונה אישומים הכוללים עבירות זיוף, התחזות, ומרמה בנסיבות זהות לאלו שבפני היום, אלא שבאותו ענין בחר הנאשם את חברת אורנג' כקרבן לסדרת המעשים. גם שם הציג הנאשם עצמו בפני נציג החברה בזהות כוזבת על בסיס צילום תעודת זהות מזוייפת וטופס מזוייף של רישום עוסק מורשה, וכך קיבל לידיו עשרות מכשירים טלפון ניידים, וכן עשה שימוש במרמה בכרטיסי "סים" בשווי של כ- 20,000 ₪. בגזר דינו אומר בית המשפט (כב' סגן הנשיא אזולאי), כי הנאשם פעל בעזות מצח, ולא חדל ממעשיו אלא כאשר נתפס כשהוא מנסה לבצע הונאה נוספת. בטרם גזר את דינו של הנאשם, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר של שירות המבחן, וזה המליץ על שילובו של הנאשם בקבוצה טיפולית בנושא עבירות מרמה ורכוש. בית המשפט בחר שלא לקבל המלצה זו, מתוך העדפת האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה על פני האינטרס השיקומי, וזאת בהתחשב, בין השאר, בעברו של הנאשם, וכך ממשיך הוא וקובע: "אני רואה בנסיון זה המשך דפוס התנהגות מניפולטיבי-הונאתי של הנאשם, החל בהבטחות שוא בפני בית המשפט כי יחדל ממעשי המרמה כאשר נדון בשתי הזדמנויות שונות וכל פעם חזר להונות, המשך בנסיון לתעתע בשירות המבחן כאשר הציג עצמו קרבן לנסיבות וביקש סיוע לשינוי דרכיו, וכלה בטענה בפני כי נקלע למצוקה כלכלית עקב פרידה מאשתו. נראה כי הנאשם בחר בדרך ההונאה והזיוף כדרך חיים, (הדגשה במקור), ללא קשר עם מצבו הכלכלי וללא קשר עם מצבו האישי, ועל כן נסיונו להציג עצמו כקרבן אומלל של נסיבות לא יצלח לו". בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חדשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ₪. הנאשם שוחרר על תנאי ממאסרו ביום 23.1.07, דהיינו: 14 ימים טרם החל בביצוע העבירות בתיק זה, ובעודו אסיר ברישיון, וכאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירת מרמה או זיוף, שהינו חב הפעלה בתיק זה בשל ריבוי העבירות. עם הגשת כתב האישום בתיק זה ביום 21.3.07 , נעצר הנאשם עד לתום ההליכים. לבקשת הסנגור, וחרף התנגדות התביעה, הוריתי על הגשת תסקיר קצין מבחן, וזה אכן מן התסקיר עולה כי הנאשם אב לשני ילדים, שתפקודיו התעסוקתיים בדרך כלל תקינים. מסיבות שמצנעת הפרט לא אפרטן, סבל הנאשם מדינמיקה זוגית בעייתית, בעקבותיה התגרש מאשתו, וכיום טוען הוא כי סובל מתחושות בדידות, חוסר אונים ודימוי עצמי ירוד, ואלו שהובילוהו לביצוע העבירות. הנאשם נטל אחריות לביצוע העבירות המיוחסות לו, והתקשה לתת הסבר למעשיו הפסולים, במיוחד כאשר אלה בוצעו תקופה קצרה לאחר שחרורו ממאסר בגין ביצוע עבירות זהות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם שרוי בבלבול כאשר מחד מנסה הוא לשמור על פסאדה מתפקדת, ואף הצליח לנהל מספרה באופן עצמאי, ומאידך, קיימת בעייתיות מיוחדת במישור מסויים בחייו, המשליך על תפקודו הכללי. לאור התרשמות מקווי אישיות בעייתית וקושי בשליטה עצמית, ובהתחשב בחומרת העבירות, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית מטעמו, ולהערכתו יש מקום לבחון את האופציה הטיפולית לנאשם במסגרת הכלא. טיעונים לעונש התובע מבקש לגזור על הנאשם מאסר בפועל ארוך, תוך הפעלת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו במצטבר, הטלת מאסר על תנאי צופה פני עתיד, פיצוי לחברת סלקום וקנס מרתיע. התובע מדגיש את חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם, תוך שהוא מפנה לעובדה שהנאשם התפרש בביצוע העבירות על כל איזור הצפון, ואף הגיע לאיזור תל אביב. לטענת התובע, במעשיו, פוגע הנאשם פגיעה קשה במערכת יחסי המסחר והכלכלה של המדינה, ואלו ראויים לתגובה עונשית מחמירה. עוד מפנה התובע לעברו הפלילי של הנאשם, ולעובדה שבהרשעתו האחרונה השתמש באותן דמויות פיקטיביות בהן השתמש במקרה דנן, כשההבדל היחיד היה זהות קורבן העבירה. לטענת התובע, לא היה די במאסר על תנאי כדי להרתיע את הנאשם מלבצע עבירות אלו, וכי ביצען בעודו אסיר ברישיון, לאחר שקיבל שחרור מוקדם. התובע טוען עוד כי מרכיבי אישיותו של הנאשם אינן יכולות לשמש לו כענף להיתלות בו, וכי יש לגזור עליו עונש שיהלום את חומרת מעשיו. הסנגור מבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, להאריך את המאסר על תנאי שהוטל עליו או לחילופין להפעילו בלי להטיל עליו עונש מאסר נוסף. הסנגור טוען כי הנאשם הודה ונטל אחריות מלאה על מעשיו כבר בהזדמנות הראשונה בחקירתו במשטרה. למרות עברו הפלילי טוען הסנגור כי הנאשם אינו נוכל סדרתי שפועל באופן שיטתי ובתחכום, וכי בעבר ניהל אורח חיים תקין יחסית. בעקבות נסיבות אישיות, נודה הנאשם על ידי בני משפחתו, ומאז עולמו חרב והוא החל את דרכו העבריינית. לטענת הסנגור, אין להשית על הנאשם עונש חמור ויש להעדיף במקרה זה את שיקולי השיקום. הסנגור מפנה לעובדה כי הרשעתו הקודמת של הנאשם, בגינה הוטל עליו מאסר בפועל, לא השיגה את מטרתה, והנאשם שב לבצע עבירות עת שוחרר מבית הסוהר. הסנגור מבקש עוד להתחשב בעובדה כי הנאשם צפוי לחזור לריצוי השלישי מתקופת המאסר אשר נוכה ממאסרו הקודם, ומגיש אסופת פסיקה בה ניתנה העדפה לגישה השיקומית בנאשמים שהורשעו בעבירות מרמה וזיוף . דיון דומה שחומרת מעשיו של הנאשם מדברת בעד עצמה. הנאשם ביצע מעשיו תוך תכנון ותוך רקימת מזימה מורכבת שיועדה לביצוע במשך תקופה ארוכה, שכללה שלבים שונים של פעולות מרמה וזיוף החל מזיוף תעודות זהות, אימוץ שמות בדויים וזיוף טופס עוסק מורשה וכלה בהונאת חברות הביטוח וחברת סלקום, וכל זאת תמורת טובות הנאה כספיות בהיקף רב. נראה כי אלמלא נתפס הנאשם, היה ממשיך במעשיו אלה עוד זמן רב. המדובר בניצול ציני של משאבי חברת הפלאפון וחברת הביטוח, המהווים לכאורה "כיס עמוק". מעשים אלה גורמים נזק רב לציבור, הנאלץ לממן עלויות גבוהות של מיגון וביטוח, ואין מנוס מנקיטת צעדים שיש בהם משום הרתעה ממשית מפני מעשים אלו. עבירות המרמה הוכרו על ידי בתי המשפט כעבירות חמורות, המחייבות את מיצוי הדין עם הנאשם. כך לדוגמא, קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 9788/03 מ"י נ' גולן ואח', פ"ד נח(3) 245 בעניינם של שלושה נוכלים שהיו מעורבים בפרשת מרמה חמורה אשר גזלה כספים רבים מלקוחות בנק: "בית משפט זה עמד לא אחת על הפער הקיים בין ההכרה הברורה כי מעשים של פגיעה בגוף וברכוש הינם עבירות שמתחייבת בגינם ענישה חמורה כדי להרתיע מפני סיכון שלום הציבור ובטחונו, לבין מידת הסלחנות הננקטת לא אחת ביחס לעבירות כלכליות של צווארון לבן, שנזקן לפרט ולציבור הרחב הנו רב ביותר. לעיתים, דוקא מעשי עבירה כאלה זוכים בבתי המשפט ליחס מקל ופשרני אף שנזקם לכלל, למשק ולכלכלה, ולאימון שהציבור רוחש למערכות המשק והשלטון הוא רב ביותר. נוצר לפרקים יחס בלתי הולם בין הענישה המוטלת על עבריין הנאשם בפריצה וגניבת-רחוב, לבין ענישה הנגזרת על נאשם רב-מעללים, הגוזל מליונים מכספי ציבור תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. על פער עמוק זה הנבקע לעיתים בתפיסה העונשית הנוהגת במקומנו יש לגשר בדרך של שמירת יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור " עוד ר' את הדברים שקבע כב' השופט רובינשטיין בע"פ 6474/03 מ"י נ' מלכה, פ"ד נח(3), 721: "בעניין דרכי הענישה בעבירות כלכליות עמד השופט ד. לוין במאמרו: "כאמור, גישת התגמול דהיום רואה להדגיש הסטיגמה שראוי להטביע בעבריין למען יחוש בסלידת החברה כלפיו, על מנת שיוטבע בו אות קלון. הפסיקה חזרה והדגישה היבט זה, ככל שמדובר בעבירות פיסקליות, בעבירות מס-הכנסה, שבהן יש והחברה מתייחסת לעבריין, לא כאל מי שחטא כלפיה, לא כמי שראוי לענישה של ממש, אלא כמי ש"התחלק", ובשל כך עליו לבוא על עונשו" ( ראה ד. לוין, גוזרים את הדין, המשפט כרך א' בעמ' 187). אין בידי לקבל את טענת המערער 2, לפיה מאחר ומדובר בעבירות כלכליות, הרי שמוקד הענישה בגינן הינו בעיקרו כלכלי. כאשר עסקינן בעברייני מס, עבירות כלכליות, עבירות מרמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, שהרי גם אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס, הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו וגם יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני. על כן ראוי ונכון היה להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל משמעותי וכן קנס כפי שאכן עשה בית המשפט המחוזי. גם עברו הפלילי של הנאשם עומד לחובתו במקרה זה. מדובר בעברות חוזרות ונשנות מסוגן מצד הנאשם, בעטיין נגזר עליו גם מאסר על תנאי שלא היה בו כדי להרתיעו, אשר בוצעו מיד עם שחרורו ממאסר, ובעוד הוא משוחרר על תנאי ממאסרו ונתון במאסר על תנאי משמעותי, דבר הממחיש את הזלזול המוחלט בחוק ובממונים על אכיפתו, וממילא הסכנה הרבה הנובעת מפני הנאשם לציבור. פטירת הנאשם בעונש קל בשל אותן עבירות, יהווה למעשה פרס על התנהגות, ותמריץ לו ולשכמותו לנהוג כך בעתיד, בהעדר סיכון של ממש לשלם מחיר במקרה שיתפס. אשר לעובדה כי הנאשם צפוי להפקעת רשיונו, הרי שבענין זה אין לו להלין אלא על עצמו, ולא יתכן לראות בעובדה זו נסיבה מקלה. האם מי שצפוי להפקעת רשיונות זכאי לעונש קל יותר ממי שלא הפר תנאי רשיון? סבורני כי אין מחלוקת כי התשובה לכך שלילית. אכן, בית המשפט מצווה לבחון את אפשרויות שיקומו של כל נאשם, מתוך הנחה כי הן הנאשם והן הציבור יפיקו מן השיקום תועלת. עם זאת, יש לבחון את סיכויי השיקום על יסוד הנתונים המונחים בפני בית המשפט, וכן יש לזכור כי שיקומו של הנאשם אינו השיקול היחיד המנחה בגזירת דינו. לשיקול זה מצטרפים חומרת עבירותיו של הנאשם, הצורך בהגנה על הציבור מפניו, והצורך בהרתעה מפני עבירות דומות. גם הנסיבות האישיות שהעלה הנאשם, שרובן נטענו כבר במשפט הקודם, וכן אותו ענין מסויים שיש בו, לטענתו, כדי להשליך על התנהגותו, אין בהן כדי להצדיק או אף להקל בחומרת מעשיו, ואינני רואה בהן כל עילה להקלה בעונש. בענין זה אין לי אלא להצטרף, בכל הכבוד, לדברים שאמר כב' סגן הנשיא אזולאי בגזר דינו הקודם של הנאשם. 18. לצערי, בנסיבות שהונחו בפני סבורני כי גם אם החרטה שהביע הנאשם בפני היא אכן כנה, יש להניח כי חרטה דומה הובעה על ידו גם לאחר המקרים הקודמים. סבורני עוד כי אפשרות שיקומו של הנאשם, הקיימת בעיקר בהתבטאותו המילולית של הנאשם, (מפי הסנגור בלבד, יש לומר) אין לה כל גיבוי במציאות. ראיה לכך היא העובדה כי הוכיח שעונשים מותנים אין בהם כל השפעה עליו, והנאשם אינו יודע להסביר לשירות המבחן מדוע שב ועבר בדיוק את אותן העבירות מספר ימים לאחר ששוחרר ממאסרו. במצב דברים זה, הרי שגם הנאשם אינו מראה כל סימן לשינוי בדרך חייו העבריינית, וממילא להפחתת הסכנה הנובעת מפניו, וממילא הדרך היחידה לנהוג בו היא בהרחקתו מן החברה על מנת לצמצם את הנזקים שהוא גורם לה בהיותו משוחרר. בנסיבות אלו, יש לתת עדיפות לאינטרס הציבורי של הרחקתו של הנאשם מן החברה, לבל ישוב לסורו על גבם של קרבנות נוספים, ובמידה והנאשם אכן כן בכוונתו לערוך שינוי בחייו, פתוחה בפניו הדרך לעשות כן במסגרת המאסר. 19. הודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה וחרטתו, הן נסיבות מקלות שתילקחנה בחשבון בגזירת דינו של הנאשם, אך מעבר לכך אין כל נסיבות אישיות חריגות המצדיקות הקלה מיוחדת. אשר לקנס הכספי: רק בנסיבות חריגות במיוחד ימנע בית המשפט מלגזור עונש כספי, שהרי כל העבירות נעברו במטרה לעשות רווחים, והעונש הכספי הוא האמצעי שיהפוך מעשים אלו לבלתי כדאיים, ויגרום לנאשם לשקול בעתיד את התועלת שבהם. כך גם לגבי הפיצוי לקרבן העבירות. עם זאת, אתחשב בקביעת גובה הקנס בתקופת המאסר הממושכת שצפוי הנאשם לרצות ובחיובו לפצות את המתלוננת. לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן: 1. מאסר בפועל של 24 חודשים, מיום מעצרו 7.3.07. 2. אני מפעילה את עונש המאסר על תנאי של 12 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ 4321/05 של בית משפט זה. מתוך תקופה זו ירצה הנאשם 6 חודשים במצטבר ו- 6 בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה. סך הכל ירצה הנאשם במסגרת גזר דין זה מאסר בפועל של 30 חודשים. 3. מאסר על תנאי של 18 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת רכוש מסוג פשע. מאסר על תנאי של 9 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת רכוש מסוג עוון. 5. קנס בסך 10,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חדשיים שווים ורצופים החל מן ה- 1 בחודש שלאחר שחרורו של הנאשם ממאסרו. במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולה לפרעון מיידי. 6. הנאשם ישלם לחברת סלקום פיצוי בסך 20,000 ₪, וזאת בתוך 180 יום מהיום. לאחר מועד זה ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל. ב"כ המאשימה יביא את תוכן גזר הדין לידיעת חברת סלקום. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. משפט פלילימיסיםמסמכיםעבירות מסעבירות צווארון לבןזיוף