הערכת צריכת חשמל - פסיקה עיקרי עובדות וטענות הצדדים; 1. התובע מס' 2, תושב חוץ ככל הנראה המתגורר בדרום אפריקה (להלן - "התובע"), הינו בעליו של נכס בעיר טבריה ואשר פרטיו בכתב התביעה (להלן - "המושכר"). התובע מס' 1, עו"ד במקצועו (להלן - "עורך הדין"), שימש כנציגו של התובע בכל הנוגע להשכרת המושכר לנתבע מס' 1 (להלן - "הנתבע") כפי שיפורט, וכן היה זה שנרשם בהתקשרות עם הנתבעת מס' 2 חברת חשמל (להלן - "חברת חשמל"), כ"צרכן הרשום", בנוגע למושכר. 2. הנתבע שכר את המושכר מהתובע, בין השנים 1994 ועד לתחילת שנת 2001, וניהל במושכר מסעדה; הנתבע והתובעים חלוקים מתי עזב הנתבע בפועל את המושכר וכן חלוקים בשאלה האם הנתבע נותר חייב דמי שכירות בגין שכירות המושכר. מכל מקום, בכל הנוגע לנתבע, התביעה מתייחסת לחוב דמי שכירות נטען של שלושה חודשי שכירות, אם מכח השכירות בפועל ואם מכח הוראות הסכם השכירות שבין הצדדים, אשר היה צריך להסתיים לכל המוקדם בסוף 6/01. 3. אין מחלוקת כי במהלך שנת 2001 הושכר המושכר לשוכר צד ג', בשם מודולוס (להלן - "השוכר החדש"), אשר קיבל חזקה במושכר לכל המאוחר מחודש 8/01 ובהתאמה החל מחודש זה נרשם השוכר החדש כצרכן הרשום בחברת חשמל. 4. במסגרת התביעה גם עתר עורך הדין להצהרה לפיה חובות צריכת החשמל הנטענים על ידי חברת החשמל בנוגע למושכר, ובנדון יפורט להלן, אינם חלים עליו ואין כל מקום לחייב אותו בגינם. בהקשר זה טוען עורך הדין כי מלבד ההכחשה בכל הנוגע לחוב צריכת החשמל הנטען, הרי בעל הדין של חברת החשמל בכל הנוגע לחוב כזה או אחר, הינו הצרכן בפועל, הנתבע דנן. עורך הדין טוען כי "מעמדו" כצרכן הרשום אצל חברת חשמל אין בו להטיל עליו חיוב, אשר חתימתו בעניין הייתה מכח הנהלים והדרישות של חברת חשמל בלבד. לטענתו, הפניית דרישות חברת החשמל אליו בלבד, לרבות ניסיון שנעשה על ידי חברת חשמל, עובר להגשת התביעה לנתק את משרדו מאספקת חשמל בגין חוב החשמל הנטען ושיפורט, הינן בגדר התנהלויות שלא כדין ושלא בתום לב. 5. חברת חשמל הגישה תביעה שכנגד, המהווה למעשה את עיקר הסכסוך בתיק זה, במסגרת התביעה שכנגד הנ"ל עתרה חברת חשמל לחייב את עורך הדין והנתבע (להלן יחד גם -"הנתבעים שכנגד"), בגין חובות צריכת חשמל ביחס למושכר, זאת לתקופה בה הוחזק המושכר על ידי הנתבע ובסך מוערך של כ- 100,000 ₪ למועד הגשת התביעה שכנגד; בנדון טוענת חברת החשמל כי במהלך השנים בהן החזיקו התובעים שכנגד במושכר, בוצע שימוש בלתי חוקי בחשמל (להלן - "השב"ח"), שהתגלה בדיעבד רק לאחר עזיבת הנתבע את המושכר. חברת החשמל מפרטת כי עורך הדין נרשם כצרכן הרשום ביחס לאספקת החשמל למושכר, זאת משנת 1991 (נקודה זו כבר אינה במחלוקת), כאשר בשנת 1994 הוגדלה אספקת החשמל למושכר למונה תלת-פאזי בהזמנת עורך הדין ובחתימתו. 6. במהלך תקופת פעילות המושכר סיפקה חברת חשמל למושכר שירותי חשמל ותשלומי חשבונות החשמל שולמו באופן שוטף. חברת החשמל טוענת כי לאורך תקופת ההתקשרות משנת 1994 ועד 2001 כאמור, לא היה ניתן בעיקר התקופה לבדוק על ידי קריאה בפועל את נתוני הצריכה שבמונה החשמל שהיה ממוקם במושכר, זאת מאחר ומיקומו של המונה במושכר לא איפשר גישה אליו. בהתאמה, דרישות הצריכה השוטפות לאורך השנים נעשו בעיקר על דרך הערכה. 7. לטענת חברת חשמל רק בחודש 12/01, כאשר המושכר כאמור היה כבר בחזקת השוכר החדש, שעסק באותם זמנים לטענת חברת חשמל בארגון המושכר לצרכיו, התאפשרה הגישה למונה שבמושכר ובבדיקה זו גילה קורא המונים - מר זריהן, מטעם חברת חשמל, חשד לשימוש בלתי חוקי בחשמל במושכר, השב"ח דנן. החשד לשב"ח נבדק על ידי מר פפר - בודק המונים בחברת החשמל והנ"ל אימת את החשד כי נעשה שב"ח, זאת לאחר שנמצא במונה חור במכסה העליון מהצד וכן קיומן של שריטות בדיסק המונה. בעקבות הגילוי (רק במחצית שנת 2002) הוחלף המונה במושכר והחלו תכתובות בין חברת החשמל לעורך הדין, כשבמסגרת זו הבהיר עורך הדין כי המושכר הופעל על ידי הנתבע. לטענת חברת חשמל מאחר ועורך הדין, למרות התחייבותו, לא דאג להתייצבות הנתבע לבירור בפניהם ומנגד לא הסדיר את חובות החשמל ביחס למושכר, פעלה חברת החשמל על פי סמכותה והעמידה את גובה החוב בשל השב"ח על פי הערכה שנקבעה על ידה, בהתאם לנתונים שהיו ברשותה ובנדון יפורט בהמשך. לאחר שדרישותיה לפרעון החובות לא נענו, ביקשה חברת חשמל לפעול בהליכים מינהליים כנגד עורך הדין, ולאחר שהוגשה תביעת התובעים הוגשה כאמור התביעה שכנגד. 8. הנתבע מכחיש כאמור כי הותיר חובות שכר דירה ובנדון פורט לעיל. הנתבע גם מכחיש כי ביצע שב"ח במושכר בכל התקופה בה החזיק במושכר. 9. הנתבעים שכנגד טוענים, בנוסף או לחילופין לטענותיהם שפורטו, כי אין כל בסיס לטענות חברת החשמל כי בוצע שב"ח ולחילופין אין כל ראייה כי השב"ח, ככל שבוצע, בוצע בתקופת האחזקה של הנתבע במושכר, כשבאותה מידה לא מן הנמנע כי שב"ח שכזה בוצע על ידי השוכר החדש. עוד טוענים הנתבעים שכנגד, כי דרך חישוב השב"ח על ידי חברת חשמל הינו חסר כל בסיס. כמו כן טוענים הנתבעים שכנגד כי דרך התנהלות חברת חשמל בכל מהלך השנים הרלוונטיות עד לגילוי השב"ח הנטען ודרך ההתנהלות לאחר הגילוי, מצדיקות כשלעצמן את דחיית התביעה. 10. לתובעים העידו עורך הדין ובתו של התובע. הנתבע העיד לעצמו וכן העידה מטעמו אמו. לחברת החשמל העידו קורא המונים - מר זריהן, בודק המונים - מר פפר וראש מדור שב"ח באזור טבריה והצפון - מר אברהם. דיון ומסקנות; חוב השב"ח: 11. לאחר בחינה ושקילה הגעתי לכלל מסקנה כי תביעת חברת החשמל בגין חוב השב"ח הנטען, דינה להידחות; 12. בהקשר הכללי בעניין זה ראוי להקדים כי דרך ההתנהלות העולה מתיק זה מותירה אי-נוחות, כשמחד בחרה חברת החשמל למקד דרישותיה וטענותיה, תוך התנהלות יגעה ואדישה כנגד ה"צרכן הרשום", בענייננו עורך הדין, תוך היתלות בסעיפי חוזה ו/או חזקות כאלה או אחרות שהוקנו לה על פי דין, למרות שברור כי לעורך הדין לא הייתה כל נגיעה, לא לשב"ח הנטען ולא לצריכה בפועל במושכר. מנגד, בחרה חברת החשמל לאורך השנים שלא לערוך בדיקות וקריאות מונה ראויות ובהמשך גם בחרה להתעלם "מהחשוד המרכזי", הנתבע דנן, אשר בפועל השתמש לאורך שנים במושכר, כאשר גם לא הוכח בפניי כי נעשה מאמץ ענייני מצד חברת חשמל לקבל את פרטיו ולערוך בירורים לגבי הטענות כנגדו או לכל הפחות לזמנו לשמיעת גירסה ולו רק על מנת שחברת החשמל תוכל להערך כראוי לתביעתה. העובדה לפיה לחברת חשמל אין חוזה התקשרות עם הנתבע ובהתאמה אולי אינה יכולה לעשות ביחס אליו שימוש באותן חזקות חוזיות ו/או שבדין, עליהן היא מבקשת להיבנות כנגד ה"צרכן הרשום", לא היה בהן להצדיק את מיקוד התביעה והדרישה רק כנגד ה"צרכן הרשום", תוך התעלמות מהמשתמש בפועל, אשר כנגדו ובפשטות יש לחברת החשמל הן יריבות חוזית, מכללא לכל הפחות, והן יריבות נזקית. 13. זאת ועוד, לצורך הוכחת תביעת השב"ח, על המשמעותיות הפליליות המובהקות העולות מהטענה, היה מוטל על חברת החשמל נטל הוכחה כבד, העומד על פי ההלכה הפסוקה על הרף העליון של נטל ההוכחה האזרחי. חברת החשמל בראיות הדלות שהציגה בענייננו, לא עמדה בנטל זה. בהקשר זה וגם בהנחה ועומדות לצד חברת חשמל חזקות שבדין כאלה או אחרות, לא ניתן להפוך חזקות אלה לבסיס היחיד למעשה עליו מבוססת התביעה; בענייננו וכפי שיפורט, חדלה חברת חשמל בדרך התנהלותה עד לגילוי השב"ח הנטען, החל מביצוע קריאות בתדירות נמוכה ביותר, עבור דרך הביצוע הלקוי של הליך הקריאות וכלה בדרך טיפולה בחשד לשב"ח שהתגלה ועד להגשת התביעה בעיכוב ארוך יחסית. מחדלים אלה אל מול דלות הראיות וההוכחות שהציגה חברת החשמל פועלים לחובתה. 14. הדברים נכונים בענייננו בבירור בכל הנוגע לתביעת עורך הדין, כאשר חוש הצדק מתקומם כנגד תוצאה לפיה יחוייב "הצרכן הרשום" בגין חוב שב"ח (אשר לכל הפחות עיקר שיעורו מוטל בספק), שעה שאין מחלוקת כי לצרכן הרשום לא הייתה כל נגיעה לפעולה הפלילית, ככל שנעשתה, ולא הייתה לו כל יכולת לדעת ו/או להערך כנגד פעולות אלה. מכל מקום האשם התורם החוזי שיש להטיל בנסיבות על חברת החשמל, אשר לא בדקה לאורך השנים את מצב מונה החשמל שלה במושכר, עולה כדי אשם תורם מלא שיש בו לשחרר את הצרכן הרשום מכל חוב שב"ח נטען והמבוסס על התחייבויותיו החוזיות ו/או החזקות שקמות נגדו על פי הוראות הדין, בכל הנוגע לצריכת חשמל ועליהן מסתמכת חברת חשמל. 15. הדברים נכונים גם ביחס לנתבע שהשתמש בפועל במושכר, כאשר ביחס אליו לא הוצגו ראיות שיש בהן די לצורך הרמת נטל ההוכחה המוגבר לאור האופי הפלילי של הטענות בדבר שב"ח, כאמור. בהקשר זה יש לשוב ולהזכיר כי לא נעשו מצד חברת חשמל כל בירורים מקדמיים ו/או בדיקות בעניין, כאשר גם הנתונים שהוצגו בנדון ויפורטו להלן אין בהם די. החבלה במונה: 16. לצורך הדיון שבפניי אני נכון להניח כי במונה החשמל שבמושכר בוצעה חבלה לצורך שינוי צריכת החשמל ולביצוע שב"ח. בעניין זה דיי בעדויות אשר הוצגו מטעם עדי חברת החשמל, בדגש לעדות מר פפר - בודק המונים, ולפיה במונה החשמל בוצע חור במיקום ספציפי אשר תכליתו לאפשר החדרת קיסם שיתחכך ויאט את סיבוב דיסק המונה ובכך יקטין את צריכת החשמל הנמנית על ידי המונה. עדותו של מר פפר הייתה מקצועית וברורה והיא לא נסתרה מכל וכל. התמונות שהוצגו וצורפו לתצהיר מר פפר (כאשר נציגי חברת חשמל אף הביאו את המונה בפועל במהלך הדיונים בתיק), מדברות גם הן בעד עצמן. 17. בהקשר זה גם לא מצאתי כל בסיס לפקפק בכך שמונה החשמל הרלוונטי (תלת-פאזי), שהותקן במושכר בשנת 1994, היה חדש או לכל הפחות תקין. גם בהקשר זה לא הובאו כל ראיות הסותרות הנחה מתבקשת זו. מתי נעשתה החבלה: 18. אומנם על פי הגיון החיים, סביר יהיה להניח, לכל הפחות נסיבתית, כי חבלה שכזו במונה נעשתה על ידי מי שמבקש להפיק מהחבלה רווח כלכלי, היינו המשתמש והמשלם בפועל את צריכת החשמל. נדמה כי זהו גם הרציונאל העומד מאחורי אותן חזקות שבדין ו/או בחוזה הצריכה ושהותקנו לטובת חברת חשמל. 19. ברם, ככלל ובנסיבות התיק דנן בפרט, לא די בחזקה זו; 20. ראשית, בענייננו לא הובאה כל ראייה המלמדת מתי בוצעה אותה פעולת חבלה במונה (כשבענייננו ספק זה משליך בעיקר על השאלה מי החזיק במושכר כשבוצעה אותה פעולה). העדים מטעם חברת חשמל אישרו כי אין כל דרך לקבוע מתי בוצעה אותה חבלה ולא מן הנמנע מההיבט המקצועי כי החבלה במונה בוצעה גם חודש לפני הגילוי. אומנם מסתבר יותר שפעולת החבלה נעשתה במהלך השנים בהן החזיק הנתבע במושכר, זאת מאחר ובתקופת הגילוי צד ג' היה בשלבים ראשוניים של שימוש, כשלא מסתבר שכבר בשלב זה ימצא החור במונה "מתוקן" (כשמתיישב יותר ש"התיקון" נעשה לקראת היציאה מהמושכר של הנתבע). אולם מנגד לא ניתן לשלול כי פעולה זו נעשתה לאחר יציאתו של הנתבע מהמושכר. בהקשר זה יש לזכור כי מאז שעזב הנתבע את המושכר, על פי גירסתו, ועד שהתגלתה החבלה על ידי קורא המונים חלפו חודשים ארוכים; אפשרות זו שלא נשללה כאמור, די בה כדי להכביד על חברת חשמל ובפרט לאור נטל ההוכחה המוגבר המוטל עליה כלפי הנתבע. בהקשר זה יש להוסיף כי מהעדויות עולה גם שהשוכר החדש, מודולוס, תפס חזקה במושכר בסביבות חודש 6/01, כך שהמושכר היה בחזקת אחר, כחצי שנה עד שהתגלתה החבלה. 21. זאת ועוד מחדליה של חברת חשמל בכך שלא ביצעה קריאות מונים באופן סדיר לאורך חודשים ושנים, פועלים בנסיבות תיק זה, באופן ברור לחובתה; מהעדויות של עדי חברת חשמל - מר זריהן ומר אברהם, לרבות בהתבסס על טבלת ריכוז נתוני הצריכה, נספח ז' לתצהיר מר אברהם (להלן - "הטבלה"), עולה כי לאורך תקופה של שבע שנות שימוש בהן החזיק הנתבע כאמור במושכר, נעשו על ידי עובדי חברת החשמל סך הכל ולכל היותר שש קריאות מונים בלבד. על פי העדויות הנ"ל, קריאות המונה במושכר ובכלל, צריכות להתבצע אחת לחודשיים, כשהדברים גם עולים מהכללים לאספקת חשמל שצורפו. מהלך עובדתי בו מתבצעות שש קריאות, לכל היותר, לאורך שבע שנים, במקום יותר מארבעים קריאות כמתחייב על פי הנהלים והעדויות כאמור, אינו מצב תקין לכל הדעות. להוסיף בעניין זה כי מהטבלה ועדות מר אברהם, אף עולה כי במקרה דנן היו גם שנים ארוכות ורצופות בהן לא בוצעה ולו קריאה אחת. יש להניח בענייננו שאם אכן הייתה מבוצעת חבלה במונה שהביאה לשב"ח זאת לכל אורך שנות הפעילות של הנתבע במושכר ומנגד היו מתבצעות קריאות סדירות כמתחייב, היה הדבר מתגלה לאלתר ומבעוד מועד (כפי שבפועל התגלה בדצמבר 2001). בכך הייתה מוכחת מחד, אחריותו של הנתבע ומנגד, היו מוקטנים נזקי חברת חשמל ועורך הדין בפרט. מחדל זה של חברת חשמל הכרח ויפעל לחובתה, הן כאשם תורם במישור יחסיה עם עורך הדין והן כנזק ראייתי במישור תביעתה מול הנתבע, או לחילופין כתומך במסקנה שחברת חשמל לא עמדה בנטל הראייה המוטל עליה. 22. לא ראיתי לתת משקל לטענות חברת חשמל כי לאורך השנים נמנע ממנה לקרוא באופן ראוי את מונה החשמל במושכר, הואיל והמונה היה ממוקם במחסן ו/או מוסתר בארגזים. גם בהנחה וטענה עובדתית זו נכונה, הייתה מחוייבת חברת חשמל לעשות שימוש בכלים העומדים לרשותה על פי הדין ובחוזה הצרכנות לדרוש את פינוי סביבת המונה, על מנת שניתן יהיה לבצע קריאה ראוייה; חברת חשמל לא הציגה בענייננו כל פנייה שביצעה בעניין זה לאורך כל השנים שחלפו. התנהלות שכזו אינה תואמת התנהלות של רשות סבירה וחברת חשמל לא יכולה להיבנות ממחדל זה. מעבר לנדרש אוסיף כי לא הוצגו בפניי ראיות ברורות באשר לטענה כי מיקום המונה וסביבתו מנעו את קריאתו כראוי תוך התקרבות למונה. ניתן גם לצפות כי ככל שקורא המונים היה נתקל לאורך ביקוריו בבעיות בקריאת המונה ובחינת שלמותו, היה הוא מדווח בעניין ואף היו נערכות תרשומות פנימיות בעניין בחברת חשמל. בענייננו לא נטען ומכל מקום לא הוכח כי דיווחים ותרשומות כנ"ל נעשו. בפשטות על כן נכון גם להניח כי קורא המונים, בפעמים הבודדות שטרח לבצע את הקריאות בענייננו, ביצע קריאות ראויות, לרבות תוך התקרבות למונה ובחינת שלמותו ותקינותו של המונה. 23. [בהקשר זה מאידך, רואה לציין בחומרה את ניסיון הנתבע להטעות, למעשה, באשר למיקום מונה החשמל במושכר; התברר כי התמונות שהציג בעניין בפרוטוקול ישיבת 28.01.07 ובהן נחזה מונה ממוקם במקום גלוי, מתייחסות לתקופה שטרם לשנת 1994, תקופה בה אביו של הנתבע החזיק במושכר וטרם שהותקן במושכר המונה תלת-פאזי, נשוא הדיון. הנתבע הודה בדברים רק במהלך החקירה הנגדית]. 24. חברת חשמל גם לא הציגה כל הסבר המניח את הדעת מדוע נעשו במושכר קריאות בודדות בלבד, לאורך השנים; ההנחה כי המושכר על פי אופיו פועל בשעות כאלה או אחרות של היממה, אין בה להצדיק אי ביצוע קריאות בפועל, כאשר ניתן לצפות כי חברת חשמל תערך לבצע את הביקורים והקריאות בנכסים השונים בהתאם לשעות הפעילות, אם בדרך של עבודה במשמרות או כל דרך אחרת. המחדל האמור בדרך הפעולה של חברת החשמל מצטרף גם הוא לחובתה לעניין קביעה זו. 25. כאן המקום להוסיף כי לא הוצג בפניי כל הסבר המניח את הדעת מדוע נדרשה חברת חשמל לחצי שנה ויותר, עד שהחלה לטפל בחשד לשב"ח שהתגלה לטענתה ב- 12/01 על ידי קורא המונים; גם בהנחה ולחברת חשמל אילוצי פעילות ויומן, כאלה או אחרים, מצופה כי חשדות כאמור לביצוע עבירות פליליות יטופלו במהירות האפשרית ולא רק בחלוף חצי שנה ויותר. כל נזק ראייתי הנוצר ממחדלים כאמור (ובענייננו, הספק שנוצר האם החבלה נעשתה מאוחר ליציאת הנתבע מהמושכר), הכרח ויפעל לחובתה. היקף השבח; 26. בענייננו לא הוכיחה חברת החשמל את היקף השב"ח הנטען ואשר על בסיסו היא קבעה את שיעור החוב הנתבע בתביעתה ואף לא הוכיחה את עצם הקטנת הצריכה כתוצאה מהחבלה; אומנם בעניין זה אין לדרוש ככלל מחברת חשמל כי תציג נתוני צריכה מדוייקים, כמצופה מצריכה שגרתית. מבצע שב"ח צריך וראוי כי יצפה שהצריכה תחושב בענייננו על דרך ההערכה כאשר כל ספק הכרח ויפעל לחובתו, כמבצע עבירה פלילית. ברם, גם לצורך הוכחת צריכת שב"ח כאמור, נדרש מינימום של תשתית עובדתית ומקצועית, כאשר תשתית שכזו כלל לא הוצגה בענייננו; הדברים נכונים על דרך קל וחומר ביחס לעורך הדין, אשר כלפיו לא מיוחסת כל טענת שב"ח והוא זכאי על כן לא להיות מחוייב בגין שב"ח מאוחר שהתגלה, אלא כנגד הוכחות ברורות וחד-משמעיות גם באשר לשיעור הצריכה הנטען כשב"ח. המחדלים שפורטו לעיל לעניין דרך התנהלות חברת חשמל בכל אותן השנים שקדמו לגילוי השב"ח ולאחריו, פועלים כשלעצמם גם בעניין זה לחובת חברת חשמל, בדגש לתקופה הארוכה שנוצרה בשל אותם מחדלים ואשר ביחס אליה מבקשת חברת החשמל לבסס נתונים באשר לשב"ח וכפי שיפורט. 27. העובדה שאינה במחלוקת, לפיה לאורך כל השנים שולמו חשבונות החשמל על פי הדרישה של חברת החשמל, פועלת כשלעצמה גם היא לחובת חברת חשמל. 28. חברת החשמל מבססת את טענתה באשר לשיעור צריכת השב"ח על שני אדנים כדלקמן; האחד - הצגת נתוני צריכה, כמפורט בטבלה שערך מר אברהם, כשמנתונים אלה מבקשת חברת החשמל ללמוד לא רק מתי החל השב"ח אלא מה שיעורו. השני - קביעת נתוני הצריכה המצופים מהשימוש במושכר, על דרך של השוואת נתוני הצריכה במושכר אחר, אשר השתמש בו הנתבע, למסעדה. זאת למשך שנה לאחר שעזב את המושכר דנן (בין 4/01 ל- 4/02). 29. מניתוח הטבלה על רקע עדותו של מר אברהם, עולה כי לא ניתן לבסס על טבלה זו את הנתונים אותם מבקשת ללמוד חברת חשמל; 30. מר אברהם אישר שהוא ערך את הטבלה והסיק ממנה את הנתונים המוצגים על ידו. ברם, מנגד לא הציג מר אברהם כל אסמכתא ו/או תיעוד המלמדים כי הוא בעל ידע ומומחיות בנתונים ובמסקנות שהתיימר להציג מתוך "ניתוח הנתונים" בטבלה. (מר אברהם גם אישר שהוא לא מומחה לצריכות חשמל וכדומה). 31. מר אברהם ביקש ללמוד את נתוני הצריכה "האמיתיים" ביחס למושכר מנתוני שנת 1994, לגביהם מתועדת צריכה לחודשים יולי עד דצמבר 1994 (בלבד). ברם, נתוני השוואה אלה הינם דלים, גם אם מתעלמים מכך שהם מתמקדים בחודשי הקיץ בעיקר (כאשר בתקופה זו, על פניו, הצריכה גבוהה יותר, על אף הכחשות חברת החשמל בעניין). באופן בסיסי, לא ניתן ללמוד על צריכה אמיתית וביחס לתקופה של כ-שש שנים, רק מתוך נתונים של חמישה חודשים בודדים בשנת 1994. בסיס השוואה שכזה כשלעצמו אין בו ממש. 32. כאמור חברת החשמל לא הוכיחה מועד מדוייק בו בוצעה החבלה במונה, כשלא מן הנמנע, על פי עדויות העדים מטעמה, כי פעולת החבלה בוצעה בכל זמן נתון לאורך השנים; בהתאמה, חברת החשמל לא יכולה להסתייע בשום הוכחה חיצונית המלמדת כי הנקודה הנכונה להשוואה היא הצריכה של שנת 1994, עובדה המחלישה כשלעצמה את המסקנות הנלמדות מהטבלה. 33. כמו כן, נתוני הצריכה לשנים הארוכות אשר לאחר שנת 1994 הנ"ל, אין בהם ללמד על חוקיות מסויימת, כאשר למשל בשנת 2000 מתקבלת צריכה ממוצעת הגבוהה, אף באופן משמעותי, מצריכת שנת 1994, נתון העומד בסתירה להנחה הבסיסית של מר אברהם, כי בכל אותן שנים החל משנת 1994, נעשה השב"ח המקטין את צריכת החשמל בפועל. 34. זאת ועוד, מר אברהם אישר כי הנתונים המפורטים בטבלה באשר לכל אורך השנים, מבוססים בעיקרם על הערכות של חברת חשמל מבלי שנעשתה כאמור קריאת מונה בפועל באותן תקופות. זאת ועוד, מר אברהם אישר במהלך חקירתו הנגדית (וכתשובה לתמיהה הכיצד מוצגת צריכה למחצית השנייה של שנת 2001, בעוד שלגירסת חברת החשמל עצמה השוכר החדש לא השתמש במושכר) כי המחשב "מפזר" את הקריאות לאחור על פי נתונים כאלה או אחרים ובהתאמה לא ניתן ללמוד למעשה מנתון נקודתי כזה או אחר המצוי בטבלה. מר אברהם גם אישר בחקירתו הנגדית, שאם יפרסו את תיקוני הצריכה בהתאם לנתוני שנת 2000 לאורך השנים לאחור, אכן תתקבל צריכה אחידה, למעט החריגה העולה משנת 1994. מכלול האמור מלמד כשלעצמו על המשקל הנמוך שיש לייחס לנתונים ולמסקנות שבטבלה, אותם מבקשת ללמוד חברת חשמל. 35. מר אברהם גם אישר שנתוני הצריכה שנמסרו על ידי הצרכן עצמו, בפעם כזו או אחרת (כנראה הנתבע), היו גבוהים מההערכות מעת לעת. נתון שאינו מתיישב לכאורה עם כוונת שב"ח. 36. גם הניסיון של חברת החשמל להשוות בין נתוני הצריכה במושכר החדש בו השתמש הנתבע לבין נתוני המושכר, כנתון המבסס את הערכת השב"ח, לא מעוגן בנתונים ממשיים; מר אברהם אישר כי הוא או מי מטעמו לא ביקר במושכר החדש (כמו גם במושכר דנן) וכי למעשה ההתרשמות מהמושכר החדש נעשתה רק לאחר שהנתבע עזב מושכר חדש זה וגם זאת תוך "התרשמות" מהמושכר מבחוץ. חברת החשמל לא הוכיחה נתונים באשר להיקף הפעילות במושכר החדש לעומת המושכר הקודם, ואשר רלוונטיים להיקף הצריכה, דוגמת; היקף וסוג המכשור בשני המושכרים, גודל המושכר, שיטת הפעילות של המסעדות, סוג האנרגיה בהם השתמשו במושכרים, דרך המיזוג וכיווני השמש; בהקשר זה גם אישר מר אברהם שהוא אינו מומחה לצריכת חשמל, לרבות לבחינת וניתוח הפרמטרים שהוצגו לעיל וגם האמור מלמד על משקל הטענות בעניין. 37. לאור האמור וגם בהנחה, המקובלת עלי, ולפיה הנתבע הציג נתונים מיתממים ולא נכונים באשר לנתוני ההשוואה הרלוונטיים שבוצעו (לרבות הטענה כי במושכר דנן היה רק ציוד דל, בשונה מהמפורט בחוזה השכירות עצמו, בשונה מעדות עורך הדין בעניין ובניגוד למסקנה המתבקשת מעצם הגדלת המונה לתלת-פאזי), הרי לא ניתן לבסס על סמך נתוני ההשוואה בין המושכרים את שיעור הצריכה הנטען על ידי חברת חשמל. 38. לסיכום נקודה זו, אם כן, חברת החשמל גם לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את שיעור השב"ח עליו ביססה את תביעתה וגם לא באופן חלקי. די גם במסקנה זו על מנת להביא לדחיית התביעה של חברת החשמל, כאשר ברור כי בתביעה דנן, שהינה תביעה אזרחית, מרכז כובד ההוכחה מתמקד באשר לשיעור השב"ח הנטען ולא לעצם פעולת החבלה במונה וניסיון השב"ח אליהם התייחסנו לעיל ואשר רלוונטיים בעיקר להליכים פליליים, כאלה או אחרים שאינם מענייננו (ואשר גם לגביהם לכאורה לא ראתה חברת החשמל להגיש כל תלונה במשטרה). 39. אשר על כן ולאור המפורט בפסק הדין דלעיל, דוחה את תביעת חברת חשמל נגד הנתבעים שכנגד בנוגע לתביעת חוב השב"ח. 40. לאור דרך התנהלותו של הנתבע, כמפורט לעיל בפסק הדין, כמו גם לאור תחושת אי-הנוחות, לכל הפחות, בכל הנוגע לאפשרות שאלת מעורבותו של הנתבע במעשי החבלה במונה, לא רואה לחייב את חברת החשמל על אף התוצאה, בהוצאות ושכ"ט לטובת הנתבע. מנגד ראיתי לחייב את חברת חשמל בהוצאות ושכ"ט לטובת עורך הדין, ואשר יפורטו בסיום פסק הדין. תביעת דמי השכירות; 41. כאמור התובעים תובעים מהנתבע חוב בגין דמי שכירות בשיעור השווה לשלושה חודשי שכירות. 42. נקדים כי התביעה הנדונה הינה למעשה תביעתו של התובע, בעל הנכס, כאשר עורך הדין למעשה אינו צד בתביעה. יש להניח כי התביעה נוסחה על דרך של צירוף עורך הדין כתובע, רק לצורך הסעד המופנה כנגד חברת חשמל ובאשר להצהרה לפיה עורך הדין אינו חייב בגין חוב החשמל, אליו התייחסתי לעיל בפסק הדין. בהתאמה, אתייחס לתביעת דמי השכירות כמתבררת בין התובע לבין הנתבע בלבד. 43. יחד עם זאת, מהתשתית העובדתית שהוצגה בעניין יחסי השכירות שבין הצדדים, ברור כי עורך הדין שימש כזרועו הארוכה וכנציגו של התובע בכל הנוגע לענייני השכירות, כאשר התובע כאמור שהה בכל התקופה דרך קבע בחו"ל; על רקע האמור לא ראיתי לזקוף לחובת התובע את אי-התייצבותו לעדות, כטענת הנתבע, כאשר ברור כי זאת שהתובע מחד שוהה בחו"ל ומנגד עורך הדין הינו עושה דברו ונציגו בעיקר המגעים מול הנתבע, משמשים סיבה מספקת לאי-ההתייצבות. אומנם בהקשר זה טען הנתבע בחלק מגירסאותיו, כי סיכם עם התובע דווקא על וויתור כזה או אחר בדמי שכירות, אולם לגירסה זו שנטענה בעלמא לא ראיתי לייחס משקל, זאת למרות שהתובע לא התייצב על מנת להכחיש את הטענה מפורשות. 44. לעניין חוב דמי השכירות, התובע טוען כי הנתבע עזב את המושכר באפריל 2001 ושילם דמי שכירות רק עד סוף שנת 2000. עוד מוסיף התובע כי תקופת השכירות הרלוונטית על פי חוזה השכירות הייתה אמורה להסתיים ביוני 2001, כאשר על פי חוזה השכירות מחוייב הנתבע בתשלום שלושה חודשי שכירות אם עזב את המושכר טרם לתום התקופה החוזית. לאור האמור, טוען התובע כי יש לחייב את הנתבע, לכל הפחות, בשלושה חודשי שכירות שלא שולמו, אם מכח האחזקה בפועל כאמור ואם מכח תנאי חוזה השכירות. 45. הנתבע מנגד טוען כי עזב את המושכר בפברואר 2001 (ולא באפריל 2001) זאת בהסכמת התובע ולמעשה לבקשתו, כאשר התובע גם הסכים לוותר לו על דמי השכירות מסוף 2000, על מנת לאפשר לו התארגנות. בהתאמה טוען הנתבע בגירסתו המאוחרת, כי התשלום שבוצע עד לסוף שנת 2000 היווה גמר חשבון, כשלטענתו התובע באמצעות עורך הדין, גם החזיר לו במעמד המסירה של המושכר את שטר הבטחון שהפקיד על פי חוזה השכירות, כשהאמור מהווה גם ראייה נוספת לטענותיו כי אין לצדדים תביעות האחד כנגד משנהו. עוד מדגיש הנתבע כי לכל אורך השנים עד לתביעות דנן לא פנה אליו התובע בדרישות לתשלום חוב דמי השכירות הנטען, כאשר גם בכתב התביעה של התובעים כוונתו המקורית, לא ראו התובעים לתבוע את דמי השכירות הנטענים (התביעה בעניין הוספה רק בכתב התביעה המתוקן). לטענת הנתבע התנהלות זו מחזקת את גירסתו כי לא נותר כל חוב דמי שכירות בין הצדדים וכי למעשה התביעה בנדון הועלתה רק כמשקל נגד לבירור בעניין החוב הנטען לחברת החשמל. 46. אומנם דרך התנהלות התובע לרבות עורך הדין, בכל הקשור לחוב דמי השכירות, לא הייתה ראוייה ויצרה ספקות מיותרים; היה ניתן לצפות ליותר הקפדה ותיעוד בכל הקשור לחוב דמי השכירות, לרבות כי התובע לא ימתין עם הדרישות בעניין חודשים ושנים, כפי שנעשה בענייננו, עיכובים אותם ביקש הנתבע לגייס לביסוס טענותיו. ברם, על אף האמור, השתכנעתי באמיתות גירסת התובע, בדגש לעדות עורך הדין, ולפיה הנתבע נותר חייב דמי שכירות בגין תקופת האחזקה במושכר וכי התובע לא וויתר על זכויות אלה. 47. עדותו של עורך הדין הייתה אמינה בעיניי, כאשר הימנעותו ממתן תשובות מוחלטות בנושאים כאלה או אחרים, נבעה רק מחובת הזהירות בה נקט להימנע ממתן תשובה לא מדוייקת כשאין בדרך עדות זו כדי ללמד על אמירת חצאי אמיתות וכדומה. כמו כן, העיכובים ואולי ההיסוסים בהגשת התביעה, לא נבעו מכך שלא היה קיים חוב דמי שכירות, אלא נוצרו לאור סדרי עדיפויות כאלה או אחרים, בעיקר מצד עורך הדין, לרבות כתוצאה מההתנהלות מול חברת חשמל ואולי גם ממערכת יחסים טובה וארוכת שנים בין התובעים לנתבע. מכל מקום, לא השתכנעתי ולא הוכח בפניי כי עיכובים אלה עולים כדי וויתור מפורש או מכללא באשר לזכותו של התובע לדמי שכירות, או על אחת כמה וכמה כי התובע הסכים במפורש לוותר על דמי השכירות המגיעים לו. מנגד, לא נתתי אמון בגירסת הנתבע, שלמעשה נבנתה כולה על המחדלים והעיכובים מצד התובע, זאת מבלי להביא כל ראייה תומכת בעניין, כאשר אותות האמת לא ניכרו בעדות זו. 48. בנסיבות גם ראיתי לתת משקל לעדות התומכת של גב' מרקס, בתו של התובע, זאת על אף שחלקים מעדות זו היו בבחינת עדות תומכת עקיפה בלבד. 49. הנתבע אישר במהלך חקירתו הנגדית כי לא שילם תשלומי שכירות מעבר לתשלום שביצע ב- 10/00 אצל עורך הדין, כפי שהעיד בעניין עורך הדין והציג קבלה. לציין כי בעניין זה הציג הנתבע, לכאורה, גירסה שונה במהלך כתבי טענותיו ובתצהיר עדותו שם טען ששילם את חוב השכירות בדצמבר 2000. 50. לא השתכנעתי כי כבר באוקטובר 2000 ישבו הצדדים על "גמר חשבון", כאשר גם לגירסת הנתבע למעשה, נושא הפינוי המוקדם נדון רק מסוף השנה. בהתאמה, נכון לקבוע כי התשלום של אוקטובר 2000 נועד רק לכסות תשלום עד לסוף שנת 2000 ולא מעבר לכך. 51. טרם לחקירה הנגדית גם היה ניתן להבין כי גירסת הנתבע הינה שהוא שילם דמי שכירות עד למועד הפינוי בפועל. רק בגירסה המאוחרת של הנתבע בחקירתו הנגדית, אישר הנתבע כי לא שילם כל דמי שכירות לשנת 2001 ולמעשה טענתו מצטמצמת לטענת הוויתור שנעשתה בעניין מטעם התובע. מלבד חוסר האחידות שבגירסאות הנתבע, הרי יש לראות בגירסה המאוחרת הנ"ל כטענת הודאה והדחה למעשה, כשהנטל להוכיחה מוטל על הנתבע. 52. הנתבע לא הביא כל ראייה כי התובע הסכים לוותר לו על דמי שכירות ביחס לשנת 2001. הטענה בעניין נטענה בעלמא וגם לגביה לא נמסרו דברים עקביים או ברורים; מהניסוחים השונים של הטענות לא ברור עם מי סוכם הוויתור הנטען; האם עם עורך הדין, האם עם התובע או שמא עם בתו. 53. חלופת התכתובות, שצורפה לתצהירו של עורך הדין ולמעשה נעשתה בזמן אמת ולא לצרכי משפט, מלמדת כי התובע לא מחל על חובו של הנתבע אליו. 54. אין מחלוקת כי חוזה השכירות בין התובע לנתבע אמור היה להסתיים בסוף 6/01. כמו כן לא מצאתי תימוכין לטענת הנתבע כי הוא נאלץ לפנות מוקדם יותר בשל אילוצים שקשורים בתובע. הגירסה המתיישבת הינה אם כן, שהפינוי המוקדם היה לבקשת הנתבע וכי בעניין זה בא התובע לקראת הנתבע ולא להפך. בנדון גם נמסרו עדויות ברורות של עורך הדין וגב' מרקס, לרבות בכל הנוגע לניסיון למצוא שוכר חלופי, נסיונות שלא עלו יפה (לרבות לעניין בעל עסק מכונות המזל). בפשטות ועל פי הוראות הסכם השכירות, פינוי מוקדם שכזה מחוייב בתשלום שלושה חודשי שכירות. 55. כמו כן ומעבר לנדרש הוכחה גם טענת עורך הדין כי הפינוי בפועל מהמושכר נעשה באפריל 2001. האמור עולה מהתיעוד שצורף על ידי עורך הדין ובתמיכה לעדותו; התיעוד הנ"ל שנעשה בזמן אמת ושוב לא לצרכי משפט, מלמד על ביקור במסעדה לצורך קבלת מפתחות בחודש אפריל 2001. גם חשבון העיסקה והדואר האלקטרוני שהוחלף בין עורך הדין לגב' מרקס, תומכים בלוח הזמנים האמור. 56. טענת הנתבע, שהובאה כחיזוק למועד הפינוי הנטען על ידו, ולפיה הוא עבר למושכר החדש בפברואר 2001, לא הוכחה בפניי. מנתוני חברת החשמל אף עולה שהנתבע הזמין מונה למושכר החדש רק באמצע מרץ 2001, דבר המתיישב עם גירסת התובע, כאשר השיפוצים במושכר החדש החלו בחופף למועד הפינוי של המושכר. 57. גירסת הנתבע כי הוא מסר את המושכר לעורך הדין כנגד פרוטוקול מסירה וקבלת שטר הבטחון, המאוזכר בחוזה השכירות, לא הוכחה בפניי ולא זכתה לאמוני. מעבר לכך שתיעוד כנ"ל לא הוצג בפניי, הרי מסתברת ואמינה יותר הייתה עדותו של עורך הדין שכלל לא היה מעמד של פרוטוקול מסירה בכתב או של החזרת שטר בטחון; בהקשר זה העיד עורך הדין כי ערך בדיקה בתיק המשרדי ולא מצא כל מסמך ו/או תיעוד המלמדים כי שטר הבטחון נמסר או נשלח לנתבע לאותם מועדים או כי נערך פרוטוקול מסירה. בהקשר זה הבהיר עורך הדין כי חוזה השכירות היה בתוקף החל משנת 1994, כשלא מן הנמנע על כן ששטר בטחון כלל לא נמסר או שהוא הוחזר בשלב מוקדם הרבה יותר לפינוי הסופי. מסתבר יותר, על פי התרשמותי, כי הנתבע עושה שימוש בדיעבד ובאופן מלאכותי בהוראות הסכם השכירות לצרכיו, מבלי שהאירועים התרחשו בזמן אמת. דרך הזהירות בה נקט עורך הדין במתן עדותו בנדון, לא היה בה לפגוע באמינות ומשקל העדות. 58. לאור המפורט עמד התובע בנטל להוכיח כי הנתבע שילם דמי שכירות רק עד סוף שנת 2000 ומנגד פינה בפועל את המושכר רק ב- 4/01. זכותו של התובע לדמי השכירות מעוגנת, אם כן, בחזקה בפועל במושכר ו/או בהוראות הסכם השכירות לעניין פינוי מוקדם של המושכר (שלושה חודשי שכירות), כאמור. לא הוכח כי התובע וויתר על חוב זה. 59. הואיל והתובע בחר להעמיד את תביעתו על שלושה חודשי שכירות בלבד, אין מקום להרחיב את הסעד מעבר למבוקש. 60. הצדדים לא חלקו כי דמי השכירות עמדו למועד סיום ההתקשרות על שיעור של 1,080$ לחודש, לכל הפחות. הסכום הנ"ל בערך דולרי מסתכם ל- 3,240$. 61. לאור נסיבות דרך התנהלותו של התובע שהיסס והתעכב בהגשת תביעתו כמפורט, רואה להסתפק בחיוב הדולרי הנ"ל בערכו בשקלים היום בלבד, ללא תוספות שערוך נוספות. אשר על כן, סכום חוב דמי השכירות אותו חב הנתבע לתובע, יעמוד על סך של 13,000 ₪ בלבד (בתואם לשיעור הדולר למועד פסק הדין). פסיקתא; 62. לאור המכלול המפורט בפסק הדין, אני דוחה את התביעה שכנגד שהגישה חברת חשמל כנגד הנתבעים ביחס לחוב השב"ח הנטען. אני מחייב את חברת חשמל בהוצאות ושכ"ט עורך הדין בסך של 9,000 ₪ בצירוף מע"מ. כמפורט בפסק הדין אינני מחייב את חברת חשמל בהוצאות ושכ"ט הנתבע למרות שגם התביעה נגדו נדחתה. 63. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 13,000 ₪ בגין חוב דמי שכירות בתוספת הוצאות ושכ"ט התובע בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. חשמל