1. זוהי תביעה שעניינה דרישה לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין טענה להוצאת לשון הרע. רקע עובדתי 2. התובע הינו סוכן ביטוח ובעלים של סוכנות ביטוח המעסיקה עובדים ופקידים. 3. התובע ובני משפחתו מבוטחים בפוליסת ביטוח בריאות, אצל החברה "הראל - חברה לביטוח בע"מ". (להלן: "הפוליסה"; "הנתבעת מס' 2"). 4. הנתבעת מס' 1, הינה עובדת מן המניין אצל הנתבעת מס' 2. 5. בין התובע לנתבעת מס' 2 קיים סכסוך אשר במסגרתו מתנהלים הליכים משפטיים. 6. ביום 10.11.04, פנה התובע במסגרת הפוליסה אל נתבעת מס' 2, לצורך כיסוי ביטוחי לניתוח לו נזקקה אשת התובע. 7. ביום 13.11.04, שלחה הנתבעת מס' 1 כתגובה לפניית התובע, הודעת פקסימליה לפיה קיימים עיקולים כנגד התובע שאינם מאפשרים תשלום התביעה על פי הפוליסה. וזו לשון הודעת הפקסימיליה: "בהמשך לתביעתך לנתח ניתוח: כיס מרה - כריתה בלפרסקופיה מיום 11/11/2004, תביעתך אושרה לתשלום בסך 0, אולם לפי הנתונים שהועברו אלינו מטעם הנהלת בתי המשפט, הוטל עיקול על כספים המגיעים לך מטעמנו, ולפיכך אין באפשרותנו לבצע התשלום ע"פ האמור לעיל עד להסרת העיקול..." (להלן: "ההודעה"; ההדגשות אינן במקור - ח.י.). 8. הודעת הפקסימיליה התקבלה במשרדו של התובע לידי עובדיו ופקידותיו. כשהגיע התובע למשרדו בצהרי היום, הבחין במבטים נבוכים שנשלחו לעברו, כשנשאל לפשרם, הראתה לו מזכירתו את הודעת הפקסימיליה. 9. התובע נדהם מההודעה, שכן למיטב ידיעתו לא התנהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במסגרת הליך כלשהו. לגרסתו, הנתבעת מס' 1 שלחה הודעה זו בכוונה לבזותו ולפגוע בו, כל זאת בשל קיומם של סכסוך משפטי והליכים משפטיים המתנהלים בינו לבין הנתבעת מס' 2. 10. התובע טוען כי הושפל ובוזה על ידי הודעה זו וכן נפגעה תדמיתו בעיני עובדיו ושותפיו. 11. הנתבעות גורסות כי התביעה קנטרנית ועליה להידחות על הסף. כמו כן טוענות הן כי לא נשלחה לתובע בפקסימיליה ע"י הנתבעת מס' 2 ואף אם יתברר כי כך הדבר, הודעה זו אינה באה בגדר "פרסום" כמובנו ב"חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965". (להלן: "החוק"). דיון 12. הנתבעת מס' 1, גב' דהן יערית, בסעיף 4 לתצהירה המסומן נ/3, טוענת כי פעלה לפי הנוהלים בעניינו של התובע, כך שכאשר הזינה את פרטי הפוליסה על מנת לבדוק את הזכאות, "קפצה" לנגד עיניה הוראת העיקול. כמו כן, מציינת היא בתצהירה כי לא יתכן ששלחה את ההודעה בפקסימיליה, שכן בהתאם לנוהלים הודעה זו נשלחת בדואר, אלא אם כן מבוטח מבקש באופן מפורש לשלוח בפקסימיליה את ההודעה אליו. בעניין זה, העידה הנתבעת מס' 1, בחקירתה הנגדית, כדלקמן: "ש. את קיבלת את פנייתו של התובע לטפל בתשלום דמי הניתוח ? ת. כן. ש. ואז בדקת וראית תרשומת במחשב שרשום עיקול פנימי ? ת. כן. ש. מה זה עיקול פנימי ומה זה עיקול חיצוני ? ת. ברישום במחשב רשום עיקול ולא רשום אם זה פנימי או חיצוני ואנחנו פשוט לא בדקנו מול מערכת הנהלת חשבונות. אני פעלתי לפי הנוהלים, ראיתי שיש רישום בדבר עיקול ואז הודעתי למבוטח שהוא במקרה גם הסוכן, התובע. ש. ז"א שאת מבחינתך לא עשית שום טעות, עבדת לפי הנוהלים? ת. כן. ש. לגבי סעיף 5 לתצהירך, לרישא, שאלתי היא: את פה בתצהירך אומרת שאת כן טעית, איך את מסבירה את תשובתך הקודמת ? ת. הנהלת החשבונות מזינה את הנתונים שקיים עיקול וכשאני בודקת אני נכנסת למערכת הזאת ואני רואה שמופיע עיקול. ז"א שבדיעבד הסתבר לי אחרי שגורן הגיש את התביעה שלא מדובר בעיקול אמיתי אלא בעיקול שהנהלת החשבונות רשמה. ש. זאת אומרת שלמעשה, כשאת רואה על צג המחשב "עיקול" את לא בודקת אם זה נכון או לא נכון? מבחינתך זה מונע ממך את אישור התביעה? אמת? ת. כן. ש. שוב אני חוזר לסעיף 5 לתצהירך ששם כתבת "בטעות לא שמתי לב לכך" איפה את טעית? ת. הטעות היתה בכך שאולי הייתי צריכה לבדוק מול הנהלת החשבונות אם העיקול הזה הוא נכון או לא נכון. ש. תסכימי איתי שככלל בן אדם צריך להיות זהיר לגבי מה שהוא כותב או אומר? ת. נכון. ש. ולכן את אומרת שטעית? ת. נכון. ש. לגבי סעיף 4 לתצהירך, שלא היית שולחת פקס אלא אם כן זה התבקש ממך? ת. נכון. ש. ז"א שהפקסים האלה נשלחו רק בגלל שהיתה בקשה ספציפית שתשלחי פקס שאחרת לא היית שולחת פקס ? ת. באופן כללי, אם לא מבקשים, אנו לא שולחים בפקס. ש. ואם כך נעשה, היינו, נשלח פקס, נתבקשת לעשות כן ? ת. כן". (ראה: פרטיכל, עמוד 6, שורה 22-26; עמוד 7; עמוד 8, שורה 1-5). 13. לעניין קבלת ההודעה בפקסימליה, העיד התובע בחקירתו הנגדית, כדלקמן: "ש. תסכים איתי מעבודתך כסוכן במשך שנים, שמכתבי החברה מושמים בתא הסוכן ? ת. יש כאלה וכאלה. יש כל מיני טכניקות. זו אחת מהן. ש. זו הדרך השכיחה של חברת הביטוח לעבוד ממול הסוכן , לא ישירות מול המבוטח? ת. דרך הסוכן. לא ישירות דרך המבוטח. ש. ובדרך כלל שמים את התשובה בתא הסוכן? ת. זו אחת הדרכים. יש מקרים שנשלחים ישירות ללקוחות. ש. האם במקרה כזה, כפי שנעשה פה, נשלח למשרדך כשאתה הסוכן ואתה גם בעל הפוליסה? ת. כן. נכון. ש. אני רואה בחלק העליון של המסמך פקס מיום 9.11 מאותו מספר של 04 כאמור, שראינו קודם, ואני אומרת לך שהפקס הזה שנשלח למשרדך לא נשלח מהראל אלא מהמספר של 04 ? ת. הידע הטכני שלי בדברים האלה הוא ממש אפסי ואני לא יכול אשר זאת ואני גם לא מכיר את הפקס הזה עם המספר 04. ש. אבל תסכים איתי שאין על המסמך הזה מספר פקס של הראל ? ת. אני לא רואה מספר אחר מלבד המספר של 04". (ראה: פרטיכל, עמוד 4, שורה 7-24). משמע, לא הוכח כלל בוודאות שההודעה נשלחה ישירות ממשרד חברת "הראל" לתובע - וייתכן כי אף אם נשלחה, שוגרה אליו כסוכן ולא כמבוטח, שכן נשא בשני התארים. 14. בסעיף 5 לתצהירה, טוענת הנתבעת מס' 1 כי נהגה בתום לב כפקידה זוטרה אצל הנתבעת מס' 2, וכלל לא היתה מודעת לקיומו של הסכסוך בין האחרונה לתובע. 15. להלן לשון סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965: 1. "לשון הרע מהי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית; בסעיף זה, "אדם" - יחיד או תאגיד. כן קובע סעיף 2 לחוק: 2. פרסום מהו (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות - (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע...". (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע". 16. המלומד א' שנהר בספרו "דיני לשון הרע", בע' 90 מתייחס ל"סוגיית הפרסום", כדלקמן: "סעיף 2(ב)(2) לחוק עוסק בפרסום בכתב, וקובע שפרסום שכזה ייחשב כ"פרסום" לפי החוק, אם "עשוי היה לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע". לפיכך ניתן להטיל על אדם אחריות לפרסום לשון הרע בכתב, גם כאשר הכתב לא הגיע בפועל לידיעת אדם כלשהוא זולת הנפגע. נראה, כי ההצדקה להטלת אחריות בגין פרסום בכתב שהיה עשוי להגיע לאדם זולת הנפגע, אף שלא הגיע בפועל לאדם כזה, נעוצה בקיומו של חשש ממשי כי דברים שהועלו על הכתב יתפרסמו בסופו של דבר ברבים..." על השאלה, האם מסמך כתוב עשוי היה לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע, ניתן ללמוד מנסיבות ניסוחו, חיבורו והפצתו של המסמך. מכתב, למשל, עשוי להגיע לידיעת אדם זולת המנסח והנמען אם עולה מהנסיבות, שבהכנת המכתב סייע למנסח אדם נוסף או שתוכן המכתב עשוי היה להיחשף בפני אדם שאיננו הנמען. כאשר מכתב נכתב בכתב ידו של השולח, תהיה זו מסקנה סבירה שאיש זולתו לא נחשף לתוכן המכתב במהלך הכנתו. לעומת זאת, מכתב מודפס יעורר את השאלה, האם השולח ידע להדפיס, ואם התשובה תהיה שלילית תתחייב המסקנה שאדם אחר הדפיס את המכתב ונחשף לתוכנו בדרך זו". מחד גיסא, נראה כי בענייננו המסמך היה כזה ש"עלול להגיע לאדם זולת הנפגע" והוא אכן הגיע לעיני אנשים זולת התובע. מאידך גיסא, אין לבחון את הדברים במנותק מהנסיבות וממערכת היחסים בין הצדדים, לאמור, התובע הינו מבוטח אצל הנתבעת מס' 2 והוא בחר בדרך התנהלות זו של חלופת מכתבים, לצורך קבלת מענה לבקשותיו ולצרכיו. על כן, לא ניתן לומר כי הפרסום המיוחס נכנס בגדר מובנו הרגיל והטבעי של המונח "פרסום". 17. כמו כן, יש לבחון האם כלל הפרסום נכנס בגדר "לשון הרע" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. לעניין פרוש מובנו של הביטוי נקבע בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' הרציקוביץ' , תק-על 2004 (1) 2091, בע' 2096, כדלקמן: "...בעת ניתוח פרסום, יש לעמוד כשלב ראשון, על מובנו של הביטוי; המשמעות הטמונה בו. יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר...לכן, יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים, לפי הקשרן תוך התחשבות באופיו של הז'אנר, ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. יחד עם זאת, כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע". (ההדגשה אינה במקור - ח.י.). 18. נראה כי בענייננו, תוכן המכתב אינו עולה בגדר "לשון הרע" שכן המכתב הינו חלק טבעי והכרחי במערכת היחסים המקצועית שבין התובע לנתבעת מס' 2, בעיקר בנסיבות המיוחדות שנוצרו עקב דחיפות בקשתו של התובע בדבר אישור כיסוי כספי לניתוח. 19. כמו כן, אין לומר כי הנתבעת מס' 2 ציינה דברים פוגעים מעבר לנדרש בתחום יחסי הגומלין שבין חברת הביטוח למבוטח - שאם לא תמצי לומר כן, הנתבעת מס' 2 לא תוכל לנהל את מערך הדרישות היומיומי המהווה שגרה בניהול עסקיה. 20. לאור האמור לעיל, נראה כי הפרסום נשוא התביעה אינו עולה כדי לשון הרע ולכן אינו מקים אחריות לפי החוק. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה שבפני. התובע ישלם הוצאות משפט לנתבעות, ביחד ולחוד, בסך של 8,500 ₪ בצרוף דמי מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום. ניתן בהעדר הצדדים, היום ­­­18.1.07. חנה ינון, שופטת פקסלשון הרע / הוצאת דיבה