קנס השלכת בדל סיגריה לפניי ערעור על הכרעת דין של ביהמ"ש ראשון לציון (כב' השופט היימן) בת"פ 1848/09 מיום 25.2.10, בו הורשע המערער באיסור השלכת פסולת ברשות הרבים והוטל עליו קנס בסך 5,000 ₪ והתחייבות על סך 20,000 ₪. בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער כי בימ"ש קמא טעה בהרשעתו את המערער. הפקח במהלך עדותו (עד תביעה 1) לא זכר את האירוע, כל שזכר הוא פתק שכתב בו זיהה את כתב ידו, ועל פי עדותו נכח ביד הזורקת סיגריה מרכבו של המערער ורשם את הדוח תוך כדי נסיעה. האירוע היה בשעת חושך, 20:30 בחודש אוגוסט. עוד נטען בנימוקי הערעור, מקשה ב"כ המערער ומציין כי הקנס בגין השלכת בדל סיגריה הוא 250 ₪. המערער במקרה זה נדרש לבוא לביהמ"ש פעמיים והביא עימו עד פעמיים, המציא תעודה רפואית מאת רופאו לפיו אינו מעשן, והאם אדם המעשן היה טורח לעשות כן כשכל "העלות" היא 250 ₪ להשלכת הסיגריה? לגופו של עניין: עיינתי עיין היטב בפרוטוקול בימ"ש קמא, בעדות עד תביעה 1, בעדות עד הגנה 1, המערער ועד הגנה מטעמו. מעדויות אלה עולה כי הפקח, עד התביעה, רשם את הפתק ת/1 במהלך נסיעה בשעה שראה יד מושטת מחלון רכבו של המערער וזורקת בדל סיגריה. בימ"ש קמא, על סמך עדות יחידה זו, בלא שהזהיר את עצמו, בחר ליתן בה אמון תוך שהוא מציין כי אינו קובע אם הנאשם אמין אם לאו, אלא מצא להרשיע המערער על יסוד האמון שנותן בעדות הפקח. מתוך עדויות ההגנה עולה כי המערער אינו מעשן כלל ומעולם לא עישן. תומכת בעדותו זו עדות עד הגנה 2, נוסע שנוהג לנסוע ברכבו של המערער, רב בתוארו, אשר מצא לנכון להגיע להוכחות בביהמ"ש שהתקיימו ביום צום, תענית אסתר, ולהעיד כי נוסע במשך שנים עם המערער במוניתו של האחרון, ובפעם הראשונה שנכנס למונית המערער הודיע לו המערער כי במוניתו אין מעשנים והצביע על השלט הקיים במונית האוסר עישון. אין לי ספק כי הפקח האמין באותו רגע נתון, שהוא אכן ראה שהשלכת הסיגריה הייתה מרכבו של המערער. אך על פי כל העדויות, בלתי אפשרי היה שמרכב המערער תושלך הסיגריה, שכן לפי עדות המערער ולפי עדות הנוסע, המערער אינו עשן ובמוניתו אין מעשנים וכי במאפרה מצוי כסף קטן לעודף. עד הגנה מספר 1 הזמין את ביהמ"ש ואת עד התביעה לבדוק המאפרה ברכבו (באותה עת שהתקיים דיון) והסביר לביהמ"ש כי המאפרה תימצא נקייה אם תיבדק באותה עת ממש. אלא, שבמהלך ההוכחות לא מצא ביהמ"ש לנכון, לעשות הפסקה קצרה, ולבדוק המאפרה. אף ב"כ התביעה לא מצאה לבקש זאת. מכאן, שהטענה כי המאפרה נקייה לא נסתרה, וזו מהווה הוכחה לכך כי המערער אינו מעשן וברכבו לא מעשנים. מכאן, שאין אפשרות שיימצא בדל סיגריה ברכבו של המערער, והאפשרות הסבירה יותר נוכח עדויות אלה, היא כי נפלה טעות אצל הפקח לעניין זהות הרכב ממנו הושלך בדל סיגריה. לא נשמע מהעדויות בבימ"ש קמא כי רכבו של המערער היה בודד בכביש, ואפשרות לטעות הינה בלתי סבירה. עד הגנה 2 הוא זר למערער, ומתוך עדותו אנו למדים על הליכותיו ומנהגיו של המערער בתוך מוניתו שלו. הוא העיד על הרבה נסיעות שהוא נוסע איתו, והוא אדם מעשן שבהחלט כיף לו לעשן במונית כשהוא נוסע. דווקא מעדותו ניתן ללמוד את האמת. עדות זו מתיישבת/תומכת/מסייעת לעדות המערער. נוכח כל האמור לעיל, אני מוצאת לזכות את המערער מהעבירה המיוחסת לו. טבק / סיגריותקנס