1. השאלה הטעונה הכרעה בערעור זה היא: - "האם חלה 'החמרה' במצב עמוד-השידרה של המערער עקב שירותו הצבאי"? 2. המערער, שנולד ביום 13/11/80, גוייס, לשירות חובה בצה"ל, ביום 16/02/2000; בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 45, בגין בעיות גב-סקוליוזיס (עקמת) וסעיף ליקוי: - 38615. 3. למרות מוגבלותו עבר טירונות רגילה, בבסיס בזיקים (מיום 17/02/2000 עד ליום 14/03/2000). לאחר מכן, בתאריך 15/03/2000, הוצב לקורס נהיגה ושימש נהג-תובלה באוגדה 80, אילת. בתאריכים 14/06/2000 וב- 09/07/2000, עקב החמרה בכאבי-הגב, הופנה לחדר-מיון בבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, והומלץ על טיפול פיזיוטרפיה עם מנוחה. לאחר שהות שנמשך 8 חודשים, דהיינו, בתאריך 11/10/2000, החליטה הוועדה הרפואית לשנות את הפרופיל-הרפואי שלו, הורידה אותו לפרופיל: - 21, והוא שוחרר מצה"ל. 4. בתאריך 20/12/2001, פנה המערער לק"ת בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין החמרה הקשורה במצב עמוד-השידרה. 5. בתאריך 04/11/20002, הודיע ק"ת למערער, כי החליט לדחות את תביעתו, ולאור חוות-דעת רפואית מיום 02/10/2002, הגיע לכלל מסקנה, כי לא חלה "החמרה" במצב עמוד-השידרה עקב תנאי השירות הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 6. בתאריך 15/12/2002, הגיש ב"כ המערער את הערעור הנוכחי על החלטתו האמורה לעיל של ק"ת, מיום 04/11/2002. 7. חוות-הדעת הרפואית מיום 02/10/2002, הנזכרת בסעיף 5 של פס"ד זה (מוצג מש/ 2), היא חוות-דעתו הרפואית של ד"ר ד. פלוטקין, מומחה לכירורגיה אורטופדית. 8. ד"ר ד. פלוטקין קובע בחוות דעתו הרפואית האמורה לעיל, כדלקמן: - "מתלונן על כאבי גב תחתון. ידוע על עקמת מותנית קשה. לפי דבריו, המצב של העמוד השידרה החמיר בעקבות השירות הצבאי. בבדיקה הגופנית הנוכחית, נמצאה עקמת מותנית ברורה, לא נמצאה עדות של מימצא נוירולוגי. מעיון במסמכים רפואיים נמצאו רשומים קשורה לכאבי גב. לא נמצאה עדות שמצב עמוד-השידרה השתנה במהלך השירות. לכן, אין עדות שחלה החמרת מצב של עמוד השידרה בעקבות השירות הצבאי". 9. לכתב-הערעור צירף ב"כ המערער: - א. תצהיר שעשה המערער ביום 05/12/2000 (מוצג מע/ 1). ב. חוות-דעת רפואית של פרופ' זאבי דביר, מיום 01/12/2002 (מוצג מע/ 2). 10. פרופ' זאבי דביר מבסס את מסקנתו על ההסתברות הביומכנית להחמרה במצב עמוד-השידרה, והוא קובע, כדלקמן: - "א. נראה, כי במקרה הנדון לא נעשתה בדיקה טרם גיוסו של המערער לאישוש מצב של Plateau, מבחינת גדילתו. לא ניתן, איפוא, להוציא מכלל אפשרות, כי אכן במהלך השירות הוסיף לגבוה עם החמרה בעקמת. ב. גם אם הגיע הגוף לשיא גובהו, התנהגותו המכנית של עמוד-השידרה היא כשל גוף ויסקואלסטי ומכאן, שהמשך דחיסת העמוד, ובעקבותיה החמרה, היא אפשרות ריאלית. אפשרות זו יש לשקלל לאור העובדה שבמהלך חודשי שירותו לא שוחרר המערער, בצורה מוחלטת, מהפעלת עומסים על גוו. הייתי מצפה, כי כאשר בעת גיוסו נצפית כבר עקמת חמורה כל כך, יוותר הצבא על שירותו או שיגביל את מסגרת המאמצים למינימום האפשרי, לרבות פטור מנשיאת כל משקל עודף, למעט ביגוד וחפצים קלי משקל. ג. קיומם של בלטי דיסקיים, יכול להסביר, בנוסף לעקמת עצמה, את הכאבים עליהם התלונן ומתלונן המערער. לא הובאו מימצאים או מסמכים המעידים על קיומו של כאב גב תחתון, עובר לגיוסו, אך ברור מתיקו של המערער, כי זו גם זו היתה הסיבה לפניות התכופות לטיפול רפואי במהלך שירותו הקצר. ד. בלטים דסקיים עלולים להיגרם כתוצאה מעומסים ביומכניים, אשר את שיעור הסף שלהם לפגיעה לריקמות עמוד השידרה, קשה לשערך, במיוחד, כאשר מדובר בעמוד-שידרה עם דפורמציה קשה כל כך. ה. עולה מכך, כי קיימת אפשרות סבירה ביותר, שאכן נגרמה החמרה במצב עמוד השידרה של המערער, בעת ששירת כחייל. החמרה זו יכול שהיתה ישירה מבחינת העקמת עצמה ויכול שפגעה במבנים שידרתיים שבגינם החלה שרשרת התלונות על כאבים והגבלה ניכרת בתפקוד אשר הביאה בסופו של דבר לשחרורו של המערער עם פרופיל-רפואי: - 21. ו. זאת ועוד, הגישה המחייבת זהות בין קבוצות מימצאים מתחומי הקשר השונים, דהיינו: - מימצא מורפולוגי = מימצא פונקציונאלי - הינה פסולה לחלוטין. לכן, גם אם נעדר מימצא מורפולוגי, כגון החמרה בזוית העקמת, העדרות המוטלת בספק, תלונתו של המערער נוגעת למכלול הפונקציונאלי הכללי ולאוו דווקא להיבט המורפולוגי. עובדת שחרורו המיידי והפתאומי, תוך הורדת פרופיל למינימום האפשרי - מעידה היטב, כי הרופאים היו ערים למשמעות זו. ז. סבורני, איפוא, כי במסגרת הנסיבות המצטיירות במקרה זה, קיים בסיס ביומכני-פונקציונאלי איתן לקביעה, כי חלה החמרה במצב עמוד השידרה של המערער בעת ועקב שירותו". 11. במהלך הדיונים המקדמיים, הגישו לנו ב"כ הצדדים מוצגים נוספים, כדלקמן: - מטעם המשיב: א. תיקו-הרפואי של המערער - שנתקבל וסומן כמוצג מש/ 1. ב . בנוסף לחוות הדעת הרפואית, הראשונה, של ד"ר ד. פלוטקין, מיום 02/10/2002 (מוצג מש/2), עוד 3 חוות-דעת רפואיות נוספות של ד"ר ד. פלוטקין: - מיום 29/10/2003, מיום 01/04/2004 ומיום 19/09/2004 - שנתקבלו וסומנו כמוצגים מ- מש/ 3 עד מש/5, בהתאמה. מטעם המערער: בנוסף לחוות הדעת הרפואית, הראשונה, של פרופ' ז. דביר, מיום 11/12/2002 (מוצג מע/ 2), עוד 2 חוות-דעת רפואיות של פרופ' ז. דביר: - מיום 20/11/2003 ומיום 20/06/2004, שנתקבלו וסומנו כמוצגים מ- מע/ 3 עד מע/ 4, בהתאמה. 12. בתאריך 27/11/2005, נשמעו ההוכחות בערעור זה. תחילה, העיד בפנינו המערער, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירו מיום 05/12/2002; ובחקירה חוזרת ע"י ב"כ המערער; חברי הוועדה לא הציגו למערער שאלות כלשהן. אחריו, העיד פרופ' זאבי דביר, שנחקר נגדית, ע"י ב"כ המשיב, על האמור ב- 3 חוות-הדעת הרפואיות שלו; בחקירה חוזרת ע"י ב"כ המשיב; חברי הוועדה לא הציגו לעד שאלות כלשהן. אחרון העדים, היה ד"ר דניאל פלוטקין, שנחקר נגדית ע"י ב"כ המערער, על האמור ב- 4 חוות-הדעת הרפואיות שלו; לא היתה כל חקירה חוזרת מטעם ב"כ המשיב; חברי הוועדה לא הציגו לעד שאלות כלשהן. 13. בתום העדויות הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי טיעוניהם, בכתב, תוך 60 יום. ניתנה החלטה, כמבוקש ע"י ב"כ הצדדים, ונקבע, כי פס"ד יישלח אליהם והם פטורים מהופעה לשמיעתו. סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 05/03/2006; וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 16/05/2006, לאחר קבלת שתי הארכות להגשתם. 14. הגם שהועלו בפנינו מספר טיעונים, שתיים הן הסוגיות העומדות לפיתחנו: - א. רפואית; ב. דיונית. הגם שלא קיימת מחלוקת, כי המערער גוייס לצה"ל עם עקמת מותנית קשה בגבו, של בין 42 ל- 45 מעלות - חלוקים הרופאים הרפואיים ביחס לשאלה - מהו שגרם, במהלך השירות הצבאי, לכאבי הגב הקשים עם קשיי התפקוד? לדעת ד"ר פלוטקין, במצב כמו אצל המערער, מוחמרת העקמת מדי שנה בשנה במעלה אחת וזאת כתוצאה מתחלואה טבעית שאינה קשורה לפעילות גופנית כלשהי, אלא כהמשך ישיר ממצב העקמת. יצויין, כי אנו חייבים להתעלם מסיפורו של המערער בדבר נפילה על הגב בעת קורס הנהיגה - וזאת הואיל ועניין זה הועלה בשלב מאוחר, אין תיעוד וחסר דו"ח פציעה. לעומתו, סבור פרופ' ז. דביר, כי חלה החמרה במצב הגב וזאת משום שאחרת אין להבין את השינוי בפרופיל הרפואי, שתוך 8 חודשים הורד מ: - 45 ל: - 21. 15. יודגש, כי לא מדובר ב"אירוע" כלשהו, שקרה במהלך השירות, שעליו יכול המערער להצביע בבירור. ההפך הוא הנכון: המערער עבר טירונות מיוחדת "כלל צה"לית", המיועדת לחיילים בעלי כושר מוגבל; לא הוכחו תנאים קשים בשירותו; וההתייחסות של פרופ' ז. דביר לעניין ה"החמרה", היא בגין פעולות שיגרתיות, שאותן ביצע בשירות. דא-עקא, כי כדי להוכיח "קשר סיבתי", כנדרש בחוק הנכים, אין המערער יוצא ידי חובתו בהעלאת טענה סתמית על פעולות שגרתיות בקשיי השירות. כאשר אנו דנים בתלונות על כאבים בגב, מעין אלו שעליהם מתלונן המערער, תמיד מוצגת השאלה: - "האם הכאבים הללו, שהמערער אכן סובל מהם, הם כתוצאה מטראומה שחווה המערער בעת השירות, או שמא מדובר בכאבים היכולים לנבוע מתחלואה טבעית, או מחלה קונסטיטוציונאלית, שנותנת בו את אותותיה"? 16. הוטל ספק לעניין מומחיותו של פרופ' ז. דביר, שאינו רופא על פי הכשרתו, ואשר בחוות דעתו מעלה אפשרות סבירה לתאוריה בדבר ביומכנית פונקציונלית, שאינה קשורה דווקא למישור הרפואי. אין צורך, כי נפסוק בנדון, מאחר והעובדות אינן מצביעות, בהכרח, לכיוון ברור, חד-משמעי, ואין אנו נדרשים להכריע גירסתו של מי מהמומחים נאמנה עלינו. 17. אדם אשר לקה במחלה והמבקש הכרה כ"נכה", לפי חוק הנכים - עליו נטל ההוכחה בדבר קיומם, לגביו, של שני האלמנטים החיוניים לשם כך, בתור "מי שמוציא מחברו"; עליו להראות, כי מחלתו "הוחמרה" "בתקופת שירותו הצבאי", וכן שהיא "הוחמרה" "עקב אותו שירות". 18. הכלל, שנטל ההוכחה בדבר ה"קשר הסיבתי" בין החמרת המחלה לבין השירות הצבאי, רובץ על תובע-ההכרה כ"נכה", אושרה ע"י הרכב של 5 שופטים בע.א. 472/89 (ק"ת נ. רוט, פ"ד, מ"ה (5), ע' 203). 19. נטל הראייה, הרובץ על המערער, על פי חוק הנכים, אינו גבוה במיוחד, אך מצד שני, אין די בכך, שעלה בידו לשכנע בדבר קיומה של אפשרות תאורתית כלשהי על קיום ה"קשר הסיבתי" בין השירות הצבאי לבין החמרתה של המחלה. זאת ועוד, כאשר מדובר בנטל ההוכחה המוטל על המערער - אין המערער יוצא ידי חובתו לדרך של שלילת עניין ההוכחה, כעולה מעדותו של פרופ' ז. דביר, הקובע: - "אין להבין את השינוי בפרופיל הרפואי". פשיטא, שהפרופיל הרפואי השתנה משום שחלה החמרה במצבו של המערער. אבל דבר זה אינו פוטר את המערער מלהוכיח, במידת ההוכחה כנדרש בחוק הנכים, ובאופן ובצורה פוזטיבית, שההחמרה כנ"ל היא עקב השירות. 20. כאשר אנו באים לבחון את מהותם של כאבי הגב, מקור סבלו של המערער, עלינו להציג את השאלה הבאה: - "האם תנאי שירותו הם הסיבה בלעדיה - אין (Causa Sine Qua Non) לכאבים אלה? - או שמא מדובר כאן בסיבה שונה הקיימת אצל המערער"? 21. כאמור, אין בפנינו הוכחה חד-משמעית בדבר "קשר סיבתי" בין תנאי שירותו הצבאי לבין כאבי הגב, מהם סובל המערער. בהעדר הוכחה חד-משמעית כזו, לא עמד המערער בנטל ההוכחה ודין ערעור זה להידחות. 22. החלטת ק"ת מיום 04/11/2002 - נשארת בעינה. 23. אין צו להוצאות. 24. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. 25. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפס"ד זה, לאחר שבישיבה מיום 27/11/2005, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תעביר לק"ת, ישירות, עותק מפס"ד זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את התיק הרפואי (מוצג מש/ 1). ניתן היום י"ז בסיון, תשס"ו (13 ביוני 2006) בהעדר ב"כ הצדדים יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר שמעון קליין גב' יואלה שרון אב בית-הדין חבר חברהצבאשירות צבאי