בקשה למתן צו להגבלת שימוש בנכס בחו"ל בפני בקשה למתן צו עשה שיורה למשיב לפרט אודות נכסיו בחו"ל אשר אינם ידועים למבקש וכן בקשה למתן צו להגבלת שימוש של המשיב בנכסיו הידועים בחו"ל (מה שמכונה צו מרווה), לפי תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי. כעולה מן הבקשה, המבקש העניק הלוואה ביום 25.06.1999 למשיב. המשיב הבטיח לפרוע את ההלוואה אך לא עשה כן. בסופו של דבר, ביום 16.08.04 חתם המשיב על מכתב שבו הוא מאשר כי קיבל הלוואה אישית מאת המבקש והתחייב לפרוע את ההלוואה עד חודש אוגוסט 2006. מדובר בהלוואה בסכום של 1.4 מליון דולר. הבקשה הוגשה משום שההלוואה לא נפרעה. המבקש הגיש בקשה למינוי בורר. המשיב התנגד בהתחלה לבקשה אך בסופו של דבר חזר בו מהתנגדותו בעקבות בדיקה שנערכה על ידי המחלקה לזיהוי פלילי לגבי מידת האוטנטיות של המסמך מיום 16.08.04. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד ובית המשפט הורה לקבוע דיון במעמד הצדדים. לקראת הדיון הוגשה תשובה מטעם המשיב אלא שתשובה זו אינה נתמכת בתצהיר ועל כן ככל שיש בה טענות עובדתיות יש מקום להתעלם מטענות אלה באשר ראוי היה לתמוך את התשובה בתצהיר. אמנם ב"כ המשיב ביקש מבית המשפט להפעיל ידיעה שיפוטית בקשר למידע שנזכר באותה תשובה אלא שברור כי לא זה המצב שבו ניתן וצריך להפעיל ידיעה שיפוטית ולא ברור מדוע המשיב נמנע מהגשת תצהיר כדין. על כן החלטתי זו מושתתת למעשה על הטענות העובדתיות שהעלה המבקש בתצהירו ועל תוצאות החקירה הנגדית של המבקש שנחקר על ידי ב"כ המשיב. כפי שציינתי קודם, למעשה אין בפיו של המשיב כל גירסה עובדתית משום שלא הגיש תצהיר לתמיכה בתשובה מטעמו. ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי קיים ספק רב לגבי עצם העמדת ההלוואה הנטענת על ידי המבקש, והוא מצביע על השתלשלות עניינים כזו או אחרת בין הצדדים. אכן מדובר בהשתלשלות עניינים מורכבת למדי אלא שלטעמי אין היא רלוונטית כלל ועיקר לנוכח העובדה שהמאורעות לגביהם נחקר המבקש התרחשו כולם לפני שנחתם המסמך מיום 16.08.04. מסמך זה הוא בעל חשיבות קרדינאלית משום שמדובר למעשה בהודאת בעל דין מצדו של המשיב בכך שהוא חייב באופן אישי לשלם למבקש את סכום ההלוואה בסך של 1.4 מליון דולר. לנוכח קיומו של מסמך זה, ובשלב הנוכחי של ההליך שהוא שלב לכאורי בלבד, אין מקום להיזקק לכל טענות הרקע בנוגע למערכת היחסים שבין הצדדים שקדמה למועד עריכתו של מסמך זה, שכן מסמך זה מדבר בעד עצמו לזכותו של המבקש ולחובתו של המשיב. ב"כ המשיב טען כי הבקשה הוגשה בחוסר נקיון כפיים משום שהמבקש לא חשף בפני בית המשפט את העובדה שניתן נגדו פסק דין לאחרונה בבית משפט בגרוזיה בסכסוך שיש בינו לבין המשיב. אינני סבור כי אי חשיפתו של מידע זה צריכה לפעול לחובתו של המבקש משום שלא שוכנעתי כי פסק הדין אכן רלוונטי למחלוקת נשוא התיק שבפני. כמו כן טען ב"כ המשיב כי הבקשה נגועה בשיהוי בשים לב לכך שמאז שנת 2006 יודע המבקש כי ההלוואה לא נפרעה (המבקש טוען כי רק בשנת 2007 נודע לו כי ההלוואה לא תיפרע). אינני סבור כי שיהוי זה צריך לעמוד למבקש לרועץ. טעמו של דבר הוא שהשיהוי היה רלוונטי ביותר כאשר בית המשפט היה צריך להחליט אם יש מקום ליתן סעד במעמד צד אחד ואכן בית המשפט לא נתן סעד כמבוקש במעמד צד אחד בשים לב לשיהוי. דא עקא, אנו מצויים כעת בשלב של דיון במעמד הצדדים ועל כן משקלו של השיהוי פוחת עד מאוד. המבקש הוכיח זכות לכאורה לקבלת הסעדים המבוקשים על ידו משום שלמשיב אין נכסים בישראל זולת סכום של 120,000 דולר שכבר עוקל במסגרת צו עיקול זמני שביקש המבקש. גם מאזן הנוחות נוטה לזכותו של המבקש משום שאם לא ינתנו סעדים זמניים נגד המשיב לא ניתן יהיה לבצע את פסק הבורר אם ינתן כזה בסופו של יום. לא שוכנעתי שמתן סעדים זמניים נגד המשיב יגרום לו נזק כלשהו משום שהמשיב כלל לא הגיש תצהיר ולא פרט איזה נזקים צפויים להיגרם לו אם ינתנו נגדו צווים. לא שוכנעתי כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וגם לא התרשמתי כי החלק השני של הבקשה איננו מידתי. לפיכך אני נעתר לחלק השני של הבקשה, קרי ניתן צו להגבלת שימוש של המשיב בנכסיו הידועים בחו"ל כפי שמפורט בסעיף ב' לבקשה. המבקש גם עותר לסעד נוסף והוא קבלת צו עשה שיורה למשיב לגלות ולפרט מהם הנכסים המצויים ברשותו ואשר אינם ידועים למבקש. סעד כזה אינו קיים כיום בתקנות סדר הדין האזרחי ולכן המבקש עותר לכך שבית המשפט יעשה שימוש בסעיף 75 לחוק בתי המשפט המאפשר לבית המשפט ליתן סעדים מסוגים שונים ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו. לא שוכנעתי כי יש מקום ליצור יש מאיין סעד זמני מסוג זה אשר איננו מעוגן בתקנות סדר הדין האזרחי. דומה כי רשימת הסעדים הזמניים המפורטת בתקנות היא רשימה סגורה. את סעיף 75 ראוי להפעיל במסגרת סעדים עיקריים לאחר שמיעת ראיות ואינני סבור כי יש מקום לעשות בו שימוש לשם חקיקה שיפוטית שתיצור סעד זמני מהסוג המבוקש על ידי המבקש, מה גם שאין כל תקדים ולפחות לא הוצג בפני תקדים למתן סעד זמני מסוג זה. סיכומו של דבר, ניתנים סעדים זמניים כמבוקש בסעיף ב' לבקשה. כמו כן אני מותיר על כנו את העיקול הזמני שניתן ביולי 2009 על-ידי כב' השופטת שטופמן, וזאת לאור אי התנגדותו של ב"כ המשיב. הואיל וצו העיקול הזמני שניתן ביולי 2009 הותנה בהפקדת עירבון בסך 50,000 ₪ אני קובע כי העירבון שהופקד בתיק ישמש גם כעירבון בהליך הנוכחי. אין צורך בהפקדת התחייבות עצמית נוספת משום שהבקשה הנוכחית נתמכה בהתחייבות עצמית של המבקש (נספח ב' לבקשה). המשיב ישלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק . ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים. חגי ברנר, שופטרשם ביהמ"ש המחוזי בת"א שימוש בדירהשימוש בנכסצווים