פיצויים בגין פגיעה במוניטין השופט א' רזי: 1. זהו ערעור על החלטתו מיום 5.4.06 של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף) למחוק על הסף, מחמת העדר עילה, תביעה לפיצויים שהמערער הגיש נגד המשיבות. 2. ברקע הדברים, סכסוך חריף בין המערער, יועץ כלכלי בתחומי החקלאות והתעשיה, לבין המשיבה מס' 1 שבאמצעות המשיבה מס' 2 עסקה בפיתוח פרוייקט לגידול אלמוגים מבוייתים. בקליפת אגוז יצויין, שלפי הזמנת המשיבות המערער הכין עבורן חוות דעת בנוגע לכדאיות הכניסה לפיתוח הפרוייקט האמור. הוא גם ערך עבורן בקשה לקבלת מענק פיתוח מהמדען הראשי במשרד התעשיה והמסחר. במסגרת תנאי ההתקשרות התחייב המערער לשמור על סודיות בכל מה שקשור לחשיפתו למידע אודות המיזם העסקי. הסכסוך בין הצדדים פרץ בשלב מאוחר יותר, כאשר נודע למשיבות שהמערער מעניק שירותים לחברה מתחרה. המשיבות טענו, שבעשותו כן המערער גזל מהן סודות מסחריים אליהם נחשף במהלך טיפולו בעניינן וזאת בניגוד להתחייבותו לשמור על סודיות ותוך הפרת זכויות יוצרים. נסיונות מצד המשיבות לקבלת סעדים זמניים נגד המערער ואחרים, נכשלו. בקשה שהוגשה ביום 25.12.02 לבית משפט השלום הועברה לבית המשפט המחוזי בנימוק של חוסר סמכות עניינית. בית המשפט המחוזי החליט ביום 19.1.03 למחוק את הבקשה מהטעם, שבמשך למעלה מ-3 שבועות לא הוגש כתב תביעה. 3. תביעת המערער, שעליה נסוב הערעור, הוגשה לבית משפט השלום בחדרה. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקים שלטענת המערער נגרמו לו כתוצאה משימוש לרעה בהליך משפטי, בכך שהמשיבות לא הניחו כל תשתית ראייתית לטענות החמורות שהועלו נגדו. כעולה מכתב התביעה, טענות המערער נגד המשיבות אינן מתייחסות רק לנזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו לו בעקבות "בקשת הנפל לסעדים זמניים". לטענתו, עוד לפני שהמשיבות נקטו נגדו בהליך משפטי הן פנו למשרד התמ"ס, למשרד החקלאות, לקיבוצים ולגורמים נוספים וטענו, שהוא גזל מהן סודות מסחריים ומכר אותם לחברה מתחרה. נטען ע"י המערער כי גורמים אלו היו מצויים עמו בקשרי עבודה. המערער טען בתביעתו, ששימוש לרעה בהליך משפטי תוך הפרת חובת זהירות מגבש עוולת רשלנות. הוא גם טען, שהפרסומים הכוזבים - כלפי משרד התמ"ס, משרד החקלאות והגורמים הנוספים - מהווים עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. רכיבי תביעתו של המערער כוללים פיצויים ללא הוכחת נזק, מכח חוק איסור לשון הרע; פיצוי בגין פגיעה במוניטין; פיצוי בגין נזק לא ממוני וכן פיצוי בגין הוצאותיו המשפטיות מעבר לסכומים מזעריים שנפסקו לזכותו בהליכים לקבלת סעדים זמניים. זמן קצר לאחר שהמערער הגיש את תביעתו בבית המשפט קמא, הגישו המשיבים בבית משפט השלום בחיפה תביעה כנגד המערער (תא (שלום חי') 17707/03). בתביעה זו של המשיבים ניתן ביום 6.10.05 פסק דין מפי השופט מ' רניאל. נקבע שם, בין היתר, כי על אף שהיתה מוטלת על המערער חובה לשמור בסודיות מידע שהגיע אליו מהמשיבים, הרי לא הופרה חובת סודיות זו. תביעת המשיבים נדחתה שם, תוך שהשופט רניאל קובע כי לא היה מקום להגישה בשלב בו הוגשה ולא היה מקום לנהלה - כנגד המערער - עד לשלב של הוכחות וסיכומים. לדעתו, פניית המשיבים לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני - היתה סבירה. 4. בית משפט קמא, בהחליטו למחוק את התביעה על הסף בשל העדר עילה, קבע שאין מקום "לערער" על מיעוט החיוב בהוצאות משפט שנפסקו לזכות המערער, בדרך עקיפה של תביעה נפרדת, מה גם שבית משפט השלום בחיפה בדונו בתביעת המשיבות שנדחתה, חייב אותן לשאת בתשלום שכר טרחת עורך דין ובתוך כך לקח בחשבון את "התנהלות המשיבות באופן כללי" ואף ציין, שהבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה בזמנו היתה סבירה ולגיטימית. בהתייחס לתביעה לפיצויים בגין לשון הרע, קבע בית משפט קמא שהדברים שהמשיבות פרסמו אודות המערער, חוסים בצל ההגנה המפורטת בסעיף 13(5) לחוק הנ"ל. 5. המערער מלין על החלטתו של בית משפט השלום, בכך שלא ניתנה הדעת לפרסומים מחודש ספטמבר 2002, לפני שהמשיבות הגישו את עתירתן לקבלת סעד זמני. עוד טוען המערער, שבית משפט קמא שגה בהתעלמו מן ההלכה לפיה, פעולה רשלנית הנעשית במסגרת של הליך משפטי, עשויה להקים לנפגע עילת תביעה עצמאית נגד מי שגרם לו עוולה. הודעת הערעור כוללת, בין היתר, התייחסות לפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בתיק אזרחי 17707/03. לטענת המערער, התביעה שבה אנו דנים הוגשה קודם לכן ושבדעתו לבקש רשות לתקנה על מנת שתהא מבוססת גם על מימצאים עובדתיים שנקבעו לחובת המשיבות במסגרת תביעתן נגדו בתיק אזרחי 17707/03 שכאמור בית המשפט החליט לדחותה. 6. גם אני סבור, שתביעת המערער בכל הנוגע לרכיב של הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בהליכי הבקשה לסעד זמני, דינה להדחות על הסף בהעדר עילה. נימוקיו של בית משפט קמא בענין זה מקובלים עלי ואין צורך לחזור על הדברים. לא כן באשר ליתר רכיבי התביעה. אכן, במבוא לכתב התביעה נאמר, שעניינה של התובענה בנזקים שנגרמו למערער תוצאה משימוש לרעה בהליך משפטי. ניתן לראות גם, שבכתב התביעה גופו המערער הוצג כמי שנפגע מפרסומי לשון הרע, הן לפני שהמשיבות פנו לבית המשפט והן במסגרת הבקשה לקבלת סעד זמני. ואולם, בתגובתו לבקשה למחיקת התביעה על הסף בא כוחו הבהיר באופן מפורש תוך הפנייה לסעיפים הרלוונטיים, שהתביעה בענין זה מתייחסת לאירועים שקדמו להליך המשפטי. לא היה, אפוא, יסוד לקבוע שאין למערער עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. הוא הדין בנוגע לתביעה לפיצויים בגין פגיעה במוניטין ובגין נזק לא ממוני. זה מכבר נפסקה הלכה המכירה בקיומה של חובת זהירות שחב בעל דין כלפי יריבו בנוגע להתנהלות במסגרת הליך משפטי (רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638 (2000); ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36 (2000)). אין אני נוקט עמדה לגופן של הטענות שהועלו על ידי המערער בתביעתו. כל שאמרתי מתייחס רק לקיומה של עילת תביעה. 7. סוף דבר - בכפוף לסוגיית החיובים בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין בהליך הבקשה לקבלת סעד זמני, יש לבטל את החלטתו של בית משפט שלום בחדרה. התביעה בתיק אזרחי (שלום חדרה) 3453/03 תחזור לרשימת התיקים התלויים ועומדים והצדדים יוזמנו לדיון בתובענה. אינני מכריע בבקשת המערער, שנכללה בהודעת הערעור, לתיקון כתב התביעה. משהוחזרה התביעה לדיון בפני הערכאה קמא יוכל המערער, ככל שימצא לנכון, להגיש בקשתו זו שם. הייתי מחייב את המשיבות לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין בערעור בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ. א. רזי, שופט השופטת ב' גילאור, נשיאה: אני מסכימה. השופטת ב. גילאור, נשיאה [אב"ד] השופט א' שיף: אני מסכים. א. שיף, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט רזי. פיצוייםמוניטין