עתירה להורות למשרד הפנים (להלן: "המשיב") להמשיך בהליך המדורג בו החלה העותרת (להלן: "העותרת"), גם לאחר פטירת בעלה, אזרח ישראלי, ולהורות למשיב לבטל את החלטתו מיום 12.03.2009 אשר דחתה את בקשתה לקבל מעמד בישראל על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, והורתה לה לעזוב את ישראל עד ליום 26.04.2009. (להלן: "ההחלטה"). העובדות העותרת, אזרחית פיליפינית, נולדה בפיליפינים בשנת 1960, נכנסה לישראל לפני 12 שנה ביום 08.01.1997 באשרת ב/1 לעבודה כעובדת סיעודית. בשנת 2004 הכירה העותרת את מר משה גרינפלד, אזרח ישראלי, בין השניים התפתחה מערכת יחסים וביום 26.09.2005 התחתנו בנישואין אזרחיים בפרגוואי. ביום 13.03.2006 הגישו בני הזוג בקשה לאיחוד משפחות בעקבות נישואי העותרת לאזרח ישראלי, על פי נוהל התאזרחות בהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות 5.2.0008. ביום 25.09.2006 ניתנה לעותרת אשרת ב/1 כללי בתוקף לחצי שנה, ולאחר מכן ניתנה לעותרת הארכת אשרה זמנית לשלושה חודשים עד ליום 25.06.2007. ביום 31.05.2007 זומנו העותרת ובן זוגה לשימוע בלשכת המשיב לצורך בחינת כנות הקשר בין השניים. על פי טענת המשיב, בשימוע שנערך לעותרת היא סיפרה כי עברה לגור עם מר גרינפלד שבועיים בלבד לאחר ההיכרות ביניהם, כי היא ישנה לעיתים אצל הקשישה בה היא מטפלת, כי מר גרינפלד הולך בגפו לטיפולי הדיאליזה, הוא קונה לעצמו אוכל מוכן, והיא העותרת, מבשלת לו לעיתים ושהם אינם אוכלים ביחד. עוד נטען על פי המשיב, כי בשימוע שנערך למר גרינפלד, סיפר כי העותרת אינה מגיעה עימו לטיפולים שכן הוא אינו רוצה שתראה אותו במצב זה, כי העותרת מטפלת באישה זקנה ונשארת ללון בביתה 3 פעמים בשבוע, במיוחד כאשר הוא חוזר מהדיאליזה, וכי אינו יודע האם העותרת היתה נשואה. על סמך דברים אלו, התרשמו פקידי המשיב כי לא מתקיימת זוגיות כלשהי בין העותרת לבין מר גרינפלד וכי "השניים חיים יחד באותו הבית ולא יותר מזה" (ראה העתק רישום השימוע מיום 31.05.2007, נספח א' לתגובת המשיב). תיק העותרת ובן זוגה הועבר להחלטת הועדה הלשכתית, שהחליטה ביום 28.06.2007 שלא לשדרג את מעמד העותרת, מאחר שהייתה התרשמות בינונית מבני הזוג והמערכת הזוגית ביניהם לא היתה חד משמעית. יחד עם זאת, הוחלט להעריך את אשרת ב/1 של העותרת לשנה נוספת לצורך בחינה נוספת של הקשר (ראה העתק החלטת הועדה הלישכתית מיום 28.06.2007, נספח ב' לתגובת המשיב). ביום 16.07.2007 הגיש מר גרינפלד ערר על ההחלטה האחרונה, אולם המשיב לא השתכנע בכנות קשר הנישואין של מר גרינפלד עם העותרת. ביום 25.07.2007 הוחלט במטה המשיב שלא לשדרג את מעמד העותרת בשל ספקות באשר לכנות הנישואין. יחד עם זאת הוחלט להאריך את אשרת ב/1 של העותרת בשנה נוספת לצורך בחינה נוספת של הקשר (ראה העתק החלטת מטה מינהל האוכלוסין מיום 25.07.2007, נספח ה' לתגובת המשיב). ביום 11.08.2008 פנו העותרת ומר גרינפלד ללשכת המשיב בבקשה לשדרוג מעמד העותרת, וביום 26.08.2008 נערך להם שימוע נוסף. על פי טענות המשיב, בשימוע עלה כי הם מבלים מעט מאוד יחד, כי העותרת עובדת כל יום עד השעה 20:00, כי היא ישנה בימי שישי, באופן קבוע אצל הקשישה בה היא מטפלת ולעיתים גם בימי שלישי וכי בימי שבת היא יוצאת לחברים ולכנסיה. העותרת גם מבלה אחרי העבודה אצל חברותיה, בימים בהם מר גרינפלד מקבל טיפולי דיאליזה. היא אינה יודעת שמר גרינפלד משלם דמי שכירות. התרשמותם של פקידי המשיב מהשימוע היתה כי מדובר בנישואין מתוך אינטרס. העותרת מעוניינת לקבל מעמד בישראל והבעל אף טען בשימוע כי הוא מעוניין במעמד עבור העותרת על מנת לשפר את מצבו הכלכלי (ראה טופס סיכום שימוע מיום 26.10.2007, נספח ו' לתגובת המשיב). תיק הבקשה הועבר להחלטת הועדה הלשכתית, אשר אישרה את ההתרשמות השלילית מכנות הקשר והזוגיות בין העותרת למר גרינפלד. על כן לא אושר שדרוג מעמדה של העותרת (ראה העתק החלטת הועדה הלשכתית מיום 4.11.2008, נספח ז' לתגובת המשיב). ביום 07.01.2009 נפטר בן זוגה של העותרת. ביום 15.02.2009 פנה ב"כ העותרת למנהל לשכת המשיב וביקש בשמה לקבל אשרת א/5, ובסוף לאחר כ- 4 שנים, להעניק לה אזרחות ישראלית, קרי להמשיך בהליך המדורג לאחר מות הבעל. ביום 12.03.09 נשלח מכתב תשובה מטעם מנהל הלשכה במשיב לב"כ העותרת, בו הוסבר כי מעמדה של העותרת לא שודרג מפני שההתרשמות מכנות הקשר בינה לבין מר גרינפלד לא היתה חד משמעית וכי ההליך המדורג הופסק לאחר מותו של מר גרינפלד. זאת ועוד, הודגש במכתב התשובה כי העותרת לא עומדת בקריטריונים המצויים בנוהל 5.2.0017 משנת 2006, שעניינו טיפול בהפסקת ההליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים (להלן: "הנוהל"), ולכן אינה זכאית לקבל מעמד בישראל ועליה לעזוב את הארץ עד ליום 26.04.2009 (ראה העתק מכתב התשובה מטעם המשיב מיום 31.05.2007, נספח ח' לתגובת המשיב). ביום 15.03.2009 התקבל מכתב נוסף מאת ב"כ העותרת, וביום 17.03.2009 נשלח מכתב תשובה נוסף לב"כ העותרת בצירוף המכתב מיום 12.03.2009. מכאן העתירה שלפנינו. טענות הצדדים העותרת מסתמכת על בג"צ 4711/02 דניאלה הלל נ' שר הפנים ואח' (טרם פורסם) שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 2.8.2009, ובו נקבעו עקרונות מנחים לקביעת מעמדן של אלמנות שנמצאו בהליך התאזרחות, אולם לפני שקיבלו את האזרחות נפטר בן זוגן. בשנת 2006 נקבע "נוהל טיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" ובפסק הדין נבחן הנוהל ונערכו בו שינויים. ככלל, נערכה הבחנה בין פקיעת הנישואין עקב גירושין, לבין פקיעת הנישואין עקב פטירת בן הזוג הישראלי. במקרה הראשון, עם קבלתה של הודעה על ניתוק הקשר הזוגי נקבע כי בני הזוג יזומנו לשימוע, בטרם תתקבל החלטה בעניין מעמדו של הנתין הזר. במקרה השני, עם קבלת המידע אודות פטירתו של בן הזוג הישראלי יזומן בן זוגו של הנפטר לשימוע, ותיבחן אפשרות להעביר את המקרה לוועדה הבין-משרדית. במקרה זה גם קיימת הבחנה בין מקרה שבו נולדו לבני הזוג ילדים משותפים לבין מקרה שבו לא נולדו ילדים משותפים. במקרה השני, שבו אין ילדים משותפים, נקבע כי בנוסף לתנאים המקדמיים המופיעים בנוהל משנת 2006 (בן/בת הזוג נשוי בנישואין כנים שנרשמו במרשם האוכלוסין וכן קיבל רישיון ישיבה א/5 במסגרת ההליך המדורג), יידרש כי בן הזוג עבר מחצית מתקופת ההליך המדורג קודם לפטירתו של בן הזוג הישראלי. ובנוסף נקבע מנגנון של שימוע מקדים בהליך קביעת המעמד שבו תיבחנה מכלול הנסיבות הנוגעות לשאלת הזיקה. לטענת העותרת ההלכה שנקבעה בפסק הדין נוגעת לעניינה והמשיב לא פעל בהתאם להוראות שקבע בית המשפט בעליון בבג"צ 4711/02, ולא יישם את הנוהל שנקבע במקרה כמו של העותרת. זאת ועוד טוענת העותרת כי לו היה מדובר במקרה של קשר נישואין שפקע עקב גירושין, אכן קיים טעם לדחות את בקשת העותרת לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואיה לאזרח ישראלי (ראה בג"צ 4156/01 מרין דמיטרוב נ' משרד הפנים). אולם במקרה של פירוק תא משפחתי עקב מותו של בן זוג ישראלי, כאשר בן הזוג הישראלי רצה להמשיך בקשר הנישואין, אבל יד הגורל התערבה וקטעה את הליך ההתאזרחות, הרי שאלו אותם מקרים הומניטאריים שבהם ניתן יהיה לסטות מהכלל (בג"צ 4711/02 דניאלה הלל נ' שר הפנים ואח' (טרם פורסם). עוד נטען כי יש בהחלטת המשיב משום פגיעה בסעיף 7 לחוק האזרחות, לפיו "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי... יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף עם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)". אף בבג"צ 4711/02 המוזכר לעיל נאמר כי "מותו של בן הזוג הישראלי במהלך ההליך המדורג אינו מביא בעקבותיו, בכל המקרים, את שלילת מעמדו של בן הזוג הזר". עוד נטען כי התרשמותו של המשיב באשר לכנות הקשר של בני הזוג לא היתה חד משמעית, וכי חלה עליו חובה לפרט את הממצאים המצביעים, כביכול, על ההתרשמות השלילית ולהוכיח מדוע סירובו להכיר בכנות הנישואין היה מוצדק והשפיע על אי שדרוג מעמדה של העותרת לאשרת א/5. זאת ועוד, המשיב לא החליט להפסיק את ההליך המדורג אלא רק לא שדרג את מעמדה של העותרת, ויש בהחלטותיו בכדי ללמד את העותרת כי התרשמותו השלילית של הקשר הזוגי היתה חלשה למדי ובמידה לא מספקת. במקרה דנן, העותרת חיה בארץ 12 שנה ויותר, איבדה את הקשר עם קרובי משפחה וידידים בפיליפינים ורכשה בישראל ידידים חדשים. היא פוקדת לעיתים קרובות את קברו של מר גרינפלד וקשורה לילדיו. בנוסף, בני הזוג חיו ביחד, לפני הנישואין במשך שנה, ולאחר הנישואין יותר מ- 3 שנים עד מותו של מר גרינפלד. כזכור, נדרשות 4 שנים בכדי שהזר הנשוי לישראלי יקבל אזרחות ישראלית. מנגד טוען המשיב כי פעל נכונה וקיבל את ההחלטה בהתאם לנוהל טיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים (מס' 5.2.0017) שגיבש משרד הפנים במהלך שנת 2006, המסדיר את דרך הטיפול במקרה בו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי. ככלל, הנוהל קובע, כי ההליך המדורג יופסק במקרים של גירושין ושל פטירת בן זוג. עם זאת, נקבע כי במקרים מסוימים בהם פקע קשר הנישואין עקב פטירת בן הזוג הישראלי, יועבר המקרה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים. לפי הנוהל, העלאת המקרה לדיון בפני הועדה הבינמשרדית מותנית קודם כל בקיומם של התנאים המקדמיים הבאים: בני הזוג היו נשואים בנישואין כנים והנישואין נרשמו במרשם האוכלוסין, בן הזוג הזר קיבל רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג. בנוסף לכך, במקרה בו לבני הזוג אין ילדים משותפים קיימים תנאים נוספים, ביניהם, התנאי כי חלפו יותר משלוש שנים מתקופת ההליך המדורג קודם לפטירת בן הזוג הישראלי וכן כי לא קיים ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג. המשיב טוען כי העותרת אינה עומדת בתנאים האמורים בנוהל דנן. לעותרת אין רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5, ולאורך כל ההליך המדורג לא קיבלה רישיון מסוג זה, אלא היתה בעלת אשרה מסוג ב/1 בלבד. כמו כן, לכל אורך ההליך המדורג לא התרשם המשיב בדבר כנות הקשר בין העותרת לבין מר גרינפלד. המשיב התרשם כי הקשר אינו חד משמעי, וכי הנישואים הם על בסיס אינטרס של כל אחד מן בני הזוג. באשר לפסק הדין בבג"צ 4711/02, עליו מסתמכת העותרת, טוען המשיב כי לא ניתן ליישמו במקרה שלפנינו, שכן הדרישה המקדמית והבסיסית היא לכנות הקשר והנישואין של בני הזוג. במקרה דנן, אין חולק כי תנאי הכרחי ובסיסי של כנות הקשר והנישואין בין העותרת לבן זוגה לא התקיים, ועל כן יש לדחות את העתירה. דיון לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח לפני, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין העתירה להידחות. העותרת מבקשת להיכנס ל"נוהל טיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים", שנועד לתת מענה למצבים בהם הופסק ההליך המדורג עקב גירושין או פטירת בן הזוג הישראלי. הנוהל גם הבחין בין מצב שבו לבני הזוג נולדו ילדים משותפים לבין מצב שבו לבני הזוג לא נולדו ילדים משותפים. התנאים להמשכו של ההליך המדורג שעה שלבני הזוג אין ילדים משותפים הינם כצפוי מורכבים יותר מאלו המהווים בסיס להמשך ההליך המדורג שעה שיש ילדים משותפים. על אף זאת, הנוהל לא חסם את האפשרות להמשיך ולקבל מעמד מכוחה של הועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים שעה, אולם קבע תנאים מיוחדים לעניין זה. העותרת מעוניינת כי הוראות הנוהל יחולו עליה, ובענייננו רלוונטי סעיף ד.2 ב לנוהל. בשל חשיבותו אביא אותו כלשונו: ד.2 ב. במקרה בו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי ולבני הזוג אין ילדים משותפים, יועבר התיק לדיון בועדה הבינמשרדית בהתקיימות התנאים המפורטים להלן:       בן/בת הזוג היה נשוי בנישואין כנים ונישואיו נרשמו במרשם האוכלוסין וכן קבל רשיון ישיבה בישראל מסוג א-5 במסגרת ההליך המדורג.     בן/בת הזוג עבר יותר משלוש שנים מתקופת ההליך המדורג קודם פטירת בן הזוג הישראלי.     לא היה קיים ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג.     בדיקת נסיבות העניין בכללותן הצביעה על זיקה ממשית וחזקה של המבקש למדינת ישראל יותר מזיקתו למדינה זרה (לעניין זה יבדק, בין היתר, מקום מגוריהם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה). הנה כי כן - על פי לשון הנוהל, שעה שלבני הזוג אין ילדים משותפים, יועבר התיק לועדה הבין משרדית בתנאים הבאים: בני הזוג היו נשואים בנישואין כנים והנישואין נרשמו במשרד האוכלוסין, ובן הזוג הזר קיבל אשרת א/5 במסגרת ההליך המדורג. כמו כן חלפו יותר משלוש שנים מתקופת ההליך המדורג קודם לפטירת בן הזוג הישראלי, ולא קיים ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג. אני מסכימה עם המשיב כי העותרת אינה עומדת בתנאים שהציב הנוהל, וכעת אפרט את שיקוליי. כתנאי מקדמי וראשוני בכדי שהוראות נוהל זה יחולו על העותרת, עליה ועל בן זוגה להיות כבר בהליך המדורג. בכדי להיכנס להליך המדורג יש לעמוד בתנאים המנויים ב"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן הזוג הנשוי לאזרח ישראלי", לפיו, בקשת בני הזוג תאושר, לאחר בדיקה, לרבות שימוע שתיבחן את כנות קשר הנישואין בין בני הזוג והמשך קיומו, בדיקת מרכז חייהם בישראל, ובהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה. עמידה בתנאים תביא לאישור הבקשה לתחילתו של ההליך המדורג, בעקבותיו יינתן רישיון א/5 לבן הזוג הזר. כבר משנת 2006 החלו העותרת ובן זוגה, מר גרינפלד, להגיש בקשות במטרה להסדיר את מעמדה של העותרת, מכוח נישואיהם על פי נוהל ההליך המדורג. אלא שרצונם של העותרת ומר גרינפלד להיכנס לגדרו של ההליך המדורג אין משמעם כי כך אמנם היה, וכפי שעולה ממכתביו של משרד הפנים והחלטותיו השונות כפי שנמסרו לעותרת, בשל ספקות באשר לכנות הקשר שבין העותרת לבין בעלה, מר גרינפלד, לאורך כל התקופה (3 שנים) העותרת לא קיבלה אשרה מסוג א/5, ולכן לא נכנסה בגדרו של ההליך המדורג. במילים אחרות, המשיב לא התרשם באופן חד משמעי מכנות הקשר שבין העותרת לבין בעלה, ועל כן לא שודרג מעמדה של העותרת למעמד א/5. קרי, העותרת ובעלה כלל לא נכנסו בגדריו של ההליך המדורג. הווה אומר - לאורך כל הדרך, הגם שמשרד הפנים לא דרש מהעותרת לצאת את הארץ אלא המשיך ובחן את כנות הקשר, לא מצא לנכון משרד הפנים לאפשר לזוג להתחיל בהליך המדורג מאחר שלא השתכנע כי הקשר בין בני הזוג הינו קשר כן. הלכה למעשה, המשיב מעולם לא נאות להכניס את העותרת ובן זוגה לגדרו של הליך המדורג והתרשמותו השלילית מכנות הקשר ביניהם נותרה איתנה. במצב דברים זה, כאשר לא התקיים התנאי ההכרחי של כנות הקשר, העותרת ובעלה לא נכנסו בשעריו של ההליך המדורג, ועל כן עם מותו של הבעל לא ניתן להחיל על העותרת את הנוהל האמור, הקובע את השיטה לטיפול בהפסקת ההליך המדורג במקרים אלו. מסיבה זו אין בכוחו של פסק הדין של בית המשפט העליון בבג"צ 4711/02, עליו מסתמכת העתירה, בכדי להיות לעזר לעותרת מאחר שלאורך כל פסק הדין מודגש במפורש התנאי ההכרחי והבסיסי של כנות הקשר שבין בני הזוג, תנאי שבמקרה שלפנינו לא מתקיים. וכך נכתב בפסק הדין - "במקרים מתאימים, יש מקום לאפשר את המשך ההליך המדורג חרף מותו של בן הזוג... משמעות הדבר כי במקום שבו השתכנעו הגורמים המוסמכים באשר לכנותו של קשר הנישואין... יקבע נוהל שיאפשר את המשך הימצאו של בן הזוג הזר בארץ..." העותרת מעלה טענות שונות באשר לסבירות החלטותיו של המשיב לאורך השנים בנוגע לכנות הקשר, אלא שאין זה המקום והזמן להעלות טענות אלו. למעט ערר אחד שהגיש בן זוגה של העותרת לא עשו העותרת ובן זוגה דבר כדי לשנות את החלטת המשיב בנושא. מעבר לנדרש, אציין כי התרשמותו של המשיב באשר לספקות כנות הקשר שבין בני הזוג הינה מבוססת, והיא התקבלה כראוי, על סמך הראיות שהיו מונחות לפיו. החלטות המשיב שלא לשדרג את מעמדה של העותרת הינן ראויות וסבירות והתקבלו בהתאם לדין ולנהלים. משכך, לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטות אלו ולהחליף את שיקול דעתו של המשיב. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הליך מדורג (משרד הפנים)משרד הפנים