1. לפני תביעת תחלוף על סך 187,635 ₪. התביעה: 2. ג. שחר ניהול בע"מ (להלן – "ג. שחר") היא חברה שעסקה בהפצה ושיווק של כרטיסי מפעל הפיס באזור תל אביב. מחודש 11/01 ואילך היתה ג. שחר מבוטחת אצל התובעת בפוליסה לביטוח מעילה באמון. בין החודשים 6/01 ל-6/02 עבד הנתבע 1 אצל ג. שחר כשליח. הנתבעים 2-3 הם חבריו של הנתבע 1. החל מחודש 11/01 ועד חודש 2/02 גנב הנתבע 1 מג. שחר שיקים שנעשו לטובתה בסכום כולל של 144,976 ₪ והסב אותם תוך מעשי מרמה וזיוף על שמם של הנתבעים 2-3. השיקים הגנובים הופקדו לחשבונות בנק של הנתבעים 2-3 אשר משכו את הכסף מהחשבונות. הנתבעים כולם חילקו ביניהם את הכסף שגנבו. בגין מעשים אלה הוגש כתב אישום נגד הנתבעים והם הורשעו במעשים המיוחסים להם על פי הודאתם, ביום 26/9/04. בהתאם לפוליסת הביטוח שילמה התובעת לג. שחר סך של 152,122 ₪ בחודש 9/02 או בסמוך לכך. על סכום זה יש להוסיף שכ"ט שמאים בסך 3,009 ₪ והפרשי הצמדה וריבית כדין. 3. התובעת טוענת כי על פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, היא באה בנעלי המבוטחת ג. שחר ועל כן על הנתבעים לשלם לה את הסכומים ששילמה בהתאם לפוליסת הביטוח. 4. על פי כתב התביעה אמורים להיות מצורפים אליו שלושה נספחים: א. העתק פוליסת הביטוח; ב. חוו"ד של רוברט מרכוס שמאים בע"מ; ג. חשבונית שכ"ט שמאי. 5. מסמכים אלה לא צורפו לכתב התביעה, ובמקומם צורפו המסמכים הבאים: א. כתב אישום שהוגש נגד שלושת הנתבעים ביום 8/12/03; ב. פרוטוקולים של בית המשפט שדן בתיק הפלילי, מיום 25/3/04 ומיום 10/5/04; ג. כתב קבלה וסילוק על סך 152,122 ₪ ומכתב נלווה שנשלח על ידי התובעת לג.שחר, החתומה על כתב הקבלה. 6. ראוי לציין כי תיק בית המשפט אבד, ושוחזר בעזרת הצדדים, והמסמכים האמורים בסעיף הקודם הם המצורפים לכתב התביעה ששוחזר במספר עותקים על ידי שני הצדדים. המסמכים המוזכרים כנספחים לכתב התביעה לא צורפו על ידי מי מהצדדים לתיק המשוחזר, ואין בידי לקבוע אם היו בפני בית המשפט בתיק המקורי. לטובת התובעת אניח כי הנספחים המוזכרים צורפו לכתב התביעה ומסיבה לא ברורה לא הוגשו שנית במסגרת התיק המשוחזר . ההגנה: 7. הנתבעים 1-2 לא הגישו כתב הגנה וביום 19/9/06 ניתן נגדם פסק דין בהיעדר הגנה (פסיקתא נחתמה ביום 7/1/07). 8. בשלב מסוים הגיש הנתבע 1 בקשה לביטול פסק הדין, אך משלא ציית לצו בית המשפט ולא הגיש תצהיר ובו טענות הגנה נדחתה בקשתו. 9. באחד הדיונים היה נוכח גם הנתבע 2 הובהר לו כי אם הוא מבקש לבטל את פסק הדין בעניינו עליו להגיש תצהיר ובו פירוט טענות ההגנה. גם הנתבע 2 נמנע מהגשת תצהיר כאמור ועל כן פסק הדין שניתן נגדו – שריר וקיים. 10. הנתבע 3, מיוצג על ידי עו"ד מטעם לשכת הסיוע המשפטי והוא הגיש כתב הגנה. הנתבע 3 מכחיש את סעיפי כתב התביעה אחד לאחד. במיוחד מכחיש את טענות התביעה לפיהן התובעת הייתה מבטחת של ג. שחר ושילמה תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה הנטענת. הנתבע 3 מכחיש את הנזקים הנטענים ואת דו"ח השמאי עליו מבוססים תגמולי הביטוח. הנתבע 3 מכחיש קיומה של יריבות כלשהי בינו לבין התובעת. הנתבע 3 טוען כי פרטי האירוע הוצגו על ידי התובעת באופן מעוות תוך עשיית עוול לנתבע, אך אינו מפרט מהו העיוות הנטען ובאיזה אופן יש בו כדי לעשות לו עוול. הנתבע 3 טוען כי מסכום התביעה יש לנכות כל סכום ששולם על ידי הנתבעים כפיצויים שנפסקו נגדם בהליך הפלילי. מהלך הדיון: 11. לאחר שהתקיימו מספר קדמי משפט הבהיר ב"כ התובעת ביום 19/3/07 כי לשיטת התובעת יש לחייב את הנתבע 3 יחד עם הנתבעים האחרים על יסוד הודאתו בהליך הפלילי. והוסיף: "גם סכום התביעה אינו שנוי במחלוקת". ב"כ הנתבע 3 חלק על עמדתו של ב"כ התובעת, וטען כי על התובעת להוכיח את תביעתה. 12. הואיל והנתבעים הורשעו על יסוד כתב אישום מתוקן, אשר לא צורף לכתב התביעה, ניתן צו להגשתו והוא הוגש כראיה מטעם התובעת בדיון מיום 11/7/07. 13. בסיום הדיון ביום 19/3/07 נקבע מועד לקדם משפט נוסף, ובהחלטת בית המשפט נאמר, בין היתר: "התיק ייקבע לקדם משפט נוסף, שבמסגרתו תבהיר ב"כ התובעת כיצד יש בדעתה להוכיח את התביעה, ואם סבורה התובעת כי די בהגשת כתב האישום המתוקן והכרעת הדין שניתנה בעניינו – תודיע על כך במסגרת הדיון הבא. במקרה כזה, ייקבע מועד לסיכומים קצרים לכל צד, ויינתן פסק דין. בהנחה שברור לצדדים, כי אין די בהגשת הממצאים מן התיק הפלילי – ייערכו הצדדים להוכחת העובדות הנטענות על ידם, באופן שבקדם הממשפט הבא, יידע כל צד לפרט כיצד יש בדעתו להוכיח את טענותיו". (עמ' 5, ש' 12 – 19). 14. ביום 11/7/07 התקיים קד"מ נוסף ובמסגרתו, מסר ב"כ התובעת את ההודעה הבאה: "אני מגיש לעיון בית המשפט את כתב האישום המתוקן בעניינו של הנתבע 3. סומן ת/1. אני מגיש את הכרעת הדין. סומן ת/2. אני מבקש להסתפק בכך לצורך הוכחת התביעה ולסכם בקצרה" (עמ' 7, ש' 2– 6). 15. בהודעתו בחר ב"כ התובעת להתעלם מן הרמיזה, הדקה כרגל פיל, שבהחלטת בית המשפט מיום 19/3/07, באשר לאפשרות לסיים את פרשת הראיות בהגשת המסמכים מן ההליך הפלילי. בעקבות הודעת ב"כ התובעת ונוכח ניסיון של ב"כ הנתבע 3 לדחות את המשך הדיון הובהר לב"כ הנתבע 3 כי הסתיימה פרשת התביעה, ועליו להבהיר אם ניתן לעבור לשלב הסיכומים. לבקשת הנתבע 3 ניתנה לו שהות לשקול את צעדיו. 16. מספר ימים לאחר הדיון הגיש הנתבע 3 בקשה להתיר לו הבאת ראיות לסתור את ממצאי ההליך הפלילי. לאחר שנתקבלו תגובת התובעת לבקשה זו, ותשובת הנתבע 3 לתגובת התובעת, התיר בית המשפט לנתבע 3 הבאת ראיות לסתור. 17. על החלטה זו הגישה התובעת בר"ע, והדיון בתיק התעכב, בהסכמת הצדדים, עד לקבלת החלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 11/12/08, ובגדרה נתקבלה הבר"ע. בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת בית משפט זה, ומשמעות החלטתו היא כי הנתבע 3 לא יהא רשאי להביא ראיות מטעמו לסתור את פסק הדין הפלילי. בכך, תמה גם פרשת ההגנה, ובשלו התנאים להגשת סיכומים. נוכח פסיקת בית המשפט המחוזי נקצבו מועדים להגשת סיכומים מטעם הצדדים. סיכומי הצדדים: 18. בסיכומיה חוזרת התובעת על הנטען בכתב התביעה, ועל שטענה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת הבר"ע. 19. בסעיף 4 לסיכומיה כותבת התובעת: "אין כל מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי של חברת ג. שחר ניהול בע"מ, שכן זו הייתה מבוטחת בזמן התביעה על ידי התובעת בתיק זה, בפוליסה לביטוח מעילה באמון מספר 011912001220. כמו כן, אין כל מחלוקת לגבי הודאתם של הנתבעים בהליך הפלילי וכן בגובה הנזק שניזוקה התובעת. לפיכך, יתמקדו סיכומים אלו בשאלת הבאת ראיות לסתור, וניהולה של פרשת ההגנה בתיק". (ההדגשה אינה במקור. י"ק). כבר בשלב זה אציין, כי הצהרת התובעת תמוהה ביותר, בלשון המעטה. לא ברור מה ראתה התובעת למקד את סיכומיה בשאלה שהוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי לטובת התובעת, ולהסתפק בקביעה "אין כל מחלוקת" בכל הנוגע לעובדות מהותיות שביסוד עילת התביעה. (לעניין זה אחזור בהרחבה בפרק "דיון"). 20. את עמדתה בעניין רצונו של הנתבע 3 להביא ראיות בדבר התמורה המועטת שקיבל לידיו מתוך הכסף שנגנב, מסכמת התובעת במילים: "למבקשת אין כל עניין במידת חלוקת "שלל הגניבה", ואין מקום לעורר אותה בשנית בהליך האזרחי." (סעיף 34 לסיכומי התובעת). 21. מכאן עוברת התובעת לדון בשאלת "נטל ההוכחה המוטל על התובעת בתביעת שיבוב", וזו לשונה (סעיף 35): "השאלה הנשאלת הינה, מה צריכה התובעת להוכיח בתביעת שיבוב על מנת להיפרע את דמי הנזק ששילמה, ועל התשלום אין חולק? התשובה לשאלה זו הוכרעה בפסקי דין רבים, כאשר המסקנה בהם היא אחת – על חברת הביטוח להוכיח סבירות כיסוי ביטוחי וסבירות הסכום ששולם, הא ותו לא!!..." (ההדגשה במקור. י"ק). 22. התובעת טוענת כי חזקה שלא שילמה כמתנדבת, ומשפנתה לחברת שמאות ושילמה תגמולי ביטוח על פי ממצאי השמאי הרי שהוכח כי התשלום ששילמה למבוטחתה – סביר. 23. בסעיף 39 לסיכומיה מסכמת התובעת ואומרת: "האחריות בתיק זה הוכרעה והתובעת הוכיחה את תביעתה, שכן אין מחלוקת כי התובעת שילמה למבוטחה את סכום הנזק וזאת בהתאם לחובתה על פי הפוליסה, וכן, אין כל ספק כי הנתבעים הם האחראים לפצותה בגין התשלום." 24. הנתבע 3 טוען בסיכומיו כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה. בכלל זה, לא הוכיחה התובעת קיומה של פוליסת ביטוח, ותשלום תגמולי ביטוח על פי תנאי הפוליסה. דיון: 25. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לדחות את התביעה. אין מנוס מן המסקנה לפיה התובעת לא הוכיחה את תביעתה. 26. כפי שציינה התובעת בצדק בכתב התביעה, ביסוד התביעה ניצבת זכות התחלוף של התובעת מכח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. וזו לשון הסעיף שכותרתו "תחלוף": "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם." 27. נטל ההוכחה המוטל על המבטחת במסגרת תביעת תחלוף אינו כפי שנטען על ידי התובעת, כי אם על פי הרכיבים המפורטים בסעיף 62 הנ"ל. על התובעת להוכיח קיומם של יחסי מבטח-מבוטח. על התובעת להוכיח כי התקיים "מקרה ביטוח". על התובעת להוכיח ששילמה תגמולי ביטוח על פי תנאי הפוליסה, ומה הסכום ששילמה. לצד כל אלה, על התובעת להוכיח כי הייתה למבוטח זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי בשל מקרה הביטוח. 28. במקרה דנן, נראה כי התובעת הייתה כה מרוכזת בהוכחת זכות הפיצוי של המבוטח כלפי אדם שלישי על יסוד ממצאי ההליך הפלילי, עד שנשתכחה ממנה חובתה להוכיח את יתר העובדות שביסוד עילת התביעה, כפי שנמנו לעיל. 29. הראיות היחידות המונחות בפני בית המשפט בסיומו של הליך זה היא כתב האישום המתוקן והרשעת הנתבעים, ובהם הנתבע 3, על פי הודאתם. משנשללה מהנתבע 3 האפשרות להביא ראיות לסתור, בהחלטת בית המשפט המחוזי, הפכו ממצאי פסק הדין הפלילי לראיה חלוטה. על פי ממצאים אלה חבר הנתבע 3 לנתבעים האחרים וביחד פעלו שלא כדין לקבלת סכום כולל של 144,976 ₪ שהיו מיועדים לג. שחר. בגין מעשים אלה הורשעו הנתבעים בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, וקבלת דבר במרמה. הנתבע 1 הורשע גם בעבירה של גניבה. לכאורה, בכך הוכחה זכותה של ג. שחר לקבל פיצוי מאת הנתבעים בגובה הסכום ששללו ממנה שלא כדין. 30. דא עקא, כתב האישום אינו מזכיר ולו ברמז את התובעת ואת עובדת תשלום תגמולי הביטוח, וממילא, למרות שכל האמור בו אמת, אין בכך כדי להוכיח את עילת התביעה. לשון אחרת, התובעת לא הוכיחה את העובדות המפורטות מטה, המהוות תשתית עובדתית חיונית לביסוס עילת התביעה: א. עובדת קיומה של פוליסת ביטוח תקפה שרכשה ג. שחר אצל התובעת, לתקופה הרלוונטית; ב. עובדת היות מעשה הגניבה המתואר בכתב אישום – "מקרה ביטוח", כמשמעו בפוליסת הביטוח; ג. עובדת תשלום תגמולי ביטוח מאת התובעת לג. שחר וסכום התגמולים ששולמו; ד. עובדת קיומה של התאמה בין סכום תגמולי הביטוח ששולמו לתנאי הפוליסה. 31. ודוק, גם בהנחה שלכתב התביעה צורפו העתק הפוליסה, חוות דעת שמאי, וחשבונית שכ"ט שמאי, וגם בצירוף כתב קבלה וסילוק לכתב התביעה – אין די. ראשית, מסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם הופכים לראיה מיניה וביה, ומשהוכחשו על ידי הצד שכנגד, יש להגישם כדין במסגרת שלב ההוכחות. התובעת לא עשתה כן, וממילא על בית המשפט להתעלם ממסמכים אלה, כאילו לא הוגשו מעולם. שנית, התובעת לא הראתה בשום שלב, ואף לא בסיכומיה, כי המעשה המתואר בכתב האישום הוא בגדר "מקרה ביטוח" על פי תנאי הפוליסה. שלישית, התובעת לא הוכיחה כי שילמה לג. שחר תגמולי ביטוח כלשהם בפועל, שכן גם בהנחה שכתב הקבלה נחתם על ידי ג. שחר (עובדה שלא הוכחה בראיות), אין בכך כדי להוכיח שהתובעת שילמה לג. שחר את הסכום הנקוב בכתב הקבלה, בפועל. הכל יודעים כי החתימה על כתב הקבלה נעשית לפני תשלום תגמולי הביטוח וכתנאי לביצוע התשלום, וממילא על התובעת להוכיח את התשלום בפועל באמצעות העתק שיק שנפרע וכד'. קביעת הפסיקה לפיה חזקה כי חברת ביטוח אינה משלמת כמתנדבת יכולה לפעול לטובת חברת הביטוח לחיזוק הראיות באשר לסכום תגמולי הביטוח ששילמה, כשההצדקה לתשלומם שנויה במחלוקת, אך אין היא יכולה לשמש תחליף להוכחת העובדות שביסוד תביעת התחלוף, ובהם קיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף, קרות מקרה הביטוח, ועצם תשלום תגמולי הביטוח. (ראה את פסק הדין המנחה בעניין זה: ע"א 7148/94, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ואח', פ"ד נ(4) 567). לטעמי, מבקשת התובעת להעמיס על כתפי החזקה הקבועה בפסיקה, בדבר אי תשלום תגמולי ביטוח בהתנדבות, משא הכבד מיכולת הנשיאה של כתפיה הדלות של החזקה. דברי התובעת בסיכומים כאילו אין מחלוקת שהתובעת שילמה למבוטחתה תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה, שכן לא יעלה על הדעת שהתובעת שילמה כמתנדבת, דומים עלי כדברי אותו יהודי שנשאל מנין שאברהם אבינו התהלך בכסוי ראש, והשיב: "כתוב 'וילך אברהם' – אפשר שהלך בלי כיסוי ראש?!" נקל להבין, שהוכחה המניחה כאקסיומה את שנדרש להוכיח, אינה הוכחה. התובעת לא הוכיחה כי היא ראויה לבוא בשעריו של סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, וכי קמה יריבות כלשהי בינה לבין הנתבע 3. 32. בסופו של יום, אין בפני בית המשפט כל ראיה להוכחת רכיבי התחלוף שבתביעת התובעת, ועל כן אין מנוס מדחיית התביעה, וכך אני מורה. התביעה כלפי הנתבע 3 – נדחית. 33. בנסיבות העניין, ומשאין חולק על המעשים החמורים להם היה שותף הנתבע 3, איני עושה צו להוצאות לטובת הנתבע 3 עצמו. 34. התובעת תשלם ללשכת הסיוע המשפטי, המייצגת את הנתבע 3, שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% ומע"מ מסכום התביעה, 187,635 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 12/1/06. (סכום זה היה משית בית המשפט על הנתבע 3 לשלם לתובעת לו זכתה התובעת בתביעתה, והוא גבוה מן הסכום שהושת על הנתבעים 1-2, שכן התביעה בעניינם הסתיימה בהיעדר הגנה). התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.ביטוח מעילה באמוןמעילה באמוןשיקים