פיצויי פיטורים לעובדי שמירה וניקיון בעת חילופי קבלן התובעים הועסקו כמאבטחים בבית סאני בפתח תקווה ולטענתם לא קיבלו את המגיע להם על פי החוק ועל פי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה החל על היחסים בין הצדדים ולכן הגישו תביעתם זו. התובע 1 עבד מ11/03 ועד 11/04 . התובע 2 עבד מ8/04 ועד 11/04. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו לאחר שהנתבעת הפסידה במכרז למתן שירותי שמירה במתקן של סאני אלקטרוניקה. התובע 1 דרש בתביעתו- תשלום שעות נוספות בסך 38,041 ₪, פיצוי בגין אי הפרשה למבטחים בסך 3,098 ₪, השלמת דמי הבראה בסך 1067.2 ₪, השלמת בגין פדיון חופשה בסך 1,215.37 ₪, דמי מחלה בסך 3,656 ₪, פיצויי פיטורין בסך 4,300 ₪, הודעה מוקדמת לפיטורין בסך 1,721 ₪, הפרשי דמי נסיעה בסך 1,912 ₪, ניכוי שלא כדין מהשכר בסך 128 ₪, תוספת וותק בסך 2,135 ₪, פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין כמו גם נזקי מיסוי והוצאות משפט. התובע 2 דרש בתביעתו- שכר שעות נוספות בסך 19,128 ₪, פיצויי על אי הפרשה לגמל בסך 1,032 ₪, הודעה מוקדמת לפיטורין בסך 573 ₪, דמי חגים בסך 430 ₪, דמי נסיעה בסך 832 ₪, תוספת וותק בסך 657 ₪, פיצויי הלנת שכר והוצאות משפט. בכתב ההגנה נטען כי התובעים סיימו את העבודה בחודש 11/04 בלא מתן הודעה מוקדמת ולכן אין התובע 1 זכאי לפ"פ כתביעתו, ושני התובעים אינם זכאים לתמורת הודעה מוקדמת . התובעים עבדו מידי יום 8 שעות בלבד ולכן אינם זכאים לתשלום עבור שעות נוספות. בסיום ההעסקה נערך להם גמר חשבון והם חתמו על כתב סילוק סופי המפרט את ההתחשבנות ביחס לכל עילות התביעה. באשר לתובע 2 נטען כי טרם השלים חצי שנת עבודה ולכן לא היתה הנתבעת חייבת בהעברת הפרשות למבטחים בגינו. לתובעים שולמו מלוא התשלומים בגין דמי נסיעה ודמי חופשה. התובע 1 קיבל את מלוא הסכום בגין דמי הבראה. התובע 1 לא המציא אישורי מחלה. הנתבעת גם הכחישה הזכאות לתוספת וותק וטענה כי כל הניכויים מהשכר בוצעו בהסכמה. ביום דיון ההוכחת נשמעה עדותם של התובע 1 ושל התובע 2 וכן עדותו של מנכ"ל הנתבעת , רון סגל, בחקירה נגדית על תצהירי עדותם. לאחר שלתיק ביה"ד הוגשו סיכומי באי כוח הצדדים להלן הכרעתנו: פיצויי פיטורין לתובע 1 והודעה מוקדמת לשני התובעים- התובע 1 טוען כי הוא זכאי לפ"פ כיוון שהנתבעת הפסיקה לתת את שירותיה באתר בו הם הועסק ואף לא נתנה לתובעים הודעה מוקדמת. לטענתם, בסיום המשמרת ביום העבודה האחרון הודיעו נציגי הנתבעת לתובעים כי הנתבעת מפנה את מקומה לחברה אחרת והחתימה את התובעים על מכתבי התפטרות וויתור זכויות שהוכתבו ע"י נציגי הנתבעת. ב"כ התובעים טוען כי הנתבעת החתימה את התובעים על מספר מכתבי וויתור דבר שיש בו כדי ללמד על כך, שהנתבעת ביקשה בדרך זו להרתיע את התובעים מלתבוע פיצויי פיטורין ויתר זכויותיהם. ב"כ התובעים מצביע גם על כך שאחד המכתבים שעליהם הוחתמו התובעים הוא מתאריך 1.8.04 ובו וויתור על שכר שעות נוספות. ב"כ הנתבעת מבקש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורין של התובע 1 מאחר והתובע חתם על מכתב ויתור והן מאחר וסרב לשמוע כל הצעה לעבודה חלופית באחד מאתרי העבודה של הנתבעת. לטענתה התובעים לא פוטרו והנתבעת רצתה בהמשך עבודתם בשירותה. בפסקי הדין ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה שמירה וכו' - מתוקה דמרי ואהובה צמח נקבע כי אין מניעה כי ישולמו פיצויי פיטורין לעובדי שמירה וניקיון בעת חילופי קבלן מעסיק וכי העובדים של הקבלן שמסיים את ההעסקה בעקבות ההפסד במכרז יהיו זכאים לפיצויי פיטורין כחוק. נראית לנו גרסת התובעים כי משהנתבעת הפסידה את המכרז להמשך השמירה באתר של חב' סאני בפ"ת, נדרשו העובדים ששמרו במקום, מיד עם היוודע דבר חילופי המעבידים במקום, לחתום על מסמך ויתור על זכויות שצורף לתצהירי התובעים וזאת כתנאי להמשך עבודה במקום אצל החברה שזכתה במכרז חברת "יבטח". הנתבעת לא הראתה כל מסמך או ראיה המלמדת על כי הנתבעת הציעה לתובעים עבודה באתר אחר. שוכנענו כי התובעים חתמו על כתבי הויתור כדי שיוכלו להמשיך לעבוד אצל החברה שזכתה במכרז, כמו כן אין בפנינו כל ראיה לכך שאכן נעשה לתובעים גמר חשבון ע"י הנתבעת וכי שולמו להם זכויות בגין העילות שמפורטות בכתב הויתור. אשר על כן מתקבלת תביעת התובע 1 לפ"פ הנתבעים בסך 4,300 ₪ . באשר לתמורת הודעה מוקדמת לשני התובעים, הרי שלא הובאה כל ראיה לתמוך בטענת הנתבעת כי התובעים התפטרו מהעבודה לאלתר וכאמור לא היתה גם כל דרישה מצד הנתבעת להשלמת תקופת ההודעה המוקדמת ולכן אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום הסכומים הנתבעים בגין הודעה מוקדמת. לתובע 1 בסך 1,721 ₪ ולתובע 2 בסך 573 ₪. הפרשות למבטחים- שני התובעים דרשו פיצוי בגין אי העברת הפרשות משכרם למבטחים כמחויב בהסכם הקיבוצי ו/או צו הרחבה. אי לכך דורשים התובעים, פיצוי המחושב על פי מספר חודשי העבודה של כל אחד מהם. הנתבעת טוענת בעניין זה כי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה קבע כי החובה להפריש לגמל קמה לאחר תום תקופת הניסיון, שהיא 6 חודשים. אי לכך לתובע 2 לא קמה כלל זכאות להפרשה לגמל . הנתבעת טענה כי לא הפרישה לגמל עבור התובע 1 כי התובע 1 ביקש להאריך את תקופת הניסיון ל -12 חודשים. בסיכומיו טוען ב"כ התובעים כי הנתבעת לא הציגה בפני ביה"ד הוראה המחייבת תקופת ניסיון לצורך הפרשות לגמל וכי אף שנטען ע"י עד הנתבעת כי לתובעים היה הסכם העסקה זה לא הוצג. עד הנתבעת גם ענה בחקירה הנגדית כי הוא לא מוכן להציג ההסכם. המסקנה מכך לטענת ב"כ התובעים כי בפועל לא היה הסכם העסקה כלל וכי התובעים זכאים לפיצוי הנתבע בגין רכיב זה. ב"כ הנתבעת בסיכומיו הפנה לפסיקה הקובעת כי דרך המלך במקרה של אי הפרשה לגמל היא הגשת תביעה ע"י העובד כנגד המעביד כדי לחייבו להעביר התשלומים לקופת הגמל וכי רק אם מתברר כי הדרך הזו לא ישימה יובאו בפני בית הדין הוכחות לעניין הנזק הנגרם לעובד עקב אי העברת התשלומים. לטענת ב"כ הנתבעת בנסיבות תיק תביעה זה, התובע 2 כלל אינו זכאי להפרשות לגמל עקב העובדה שעבד 3.5 חודשים בלבד וטרם השלים תקופת הניסיון ואילו התובע 1 לא הביא כל ראיה לכך שפנה למבטחים וזו סירבה לקבל הפרשות עובד ומעביד רטרואקטיבית ואף להוכיח הנזק שנגרם לו. אכן התובע 2 אינו זכאי להפרשות לגמל כבר מהטעם שטרם השלים תקופת הניסיון של חצי שנה. באשר לתובע 1 ומשאין כל תמיכה לטענה הסתמית של עד הנתבעת כי כביכול הסכים להארכת תקופת הניסיון בחצי שנה נוספת, עדיין יש לבחון האם על פי הפסיקה קמה בנסיבות העניין זכאות לפיצוי בגין אי הפרשה לגמל. התובע הינו, על פי עדותו, עולה חדש אשר עבד בנתבעת שנה אחת. התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו עקב אי ביצוע הפרשות לגמל . על פי הלכת פסק הדין דב"ע ש"נ 66/3 שקריאת נאצר נ רחמים, בהעדר הוכחות לנזק לא יהיה העובד זכאי להפרשות לגמל באופן רטרואקטיבי. בית הדין הארצי חזר על הצורך להוכיח נזק כדי להצדיק חיוב בהפרשה רטרואקטיבית לגמל. הדבר גם נאמר בעב 99/ 357993 עמית נ' חברת השמירה וב-עב 300538/99 אביב נ' אסי ביטחון. משכך בהעדר ראיה לכך כי אכן נגרם לתובע 1 נזק בגין אי ההפרשה לגמל, אנו קובעים כי דין התביעה בגין רכיב זה להדחות. שעות נוספות- התובע 1 טוען כי מתחילת עבודתו ועד חודש 3/04 עבד 8 שעות בכל משמרת ומאותו מועד עבד שעות נוספות רבות עד סיום עבודתו אצל הנתבעת, בלא תמורה בגינן. בתקופת העבודה עד אותו מועד עבד משמרת של 8 שעות בכל פעם. התובע 2, שהחל לעבוד בחודש 8/04 טוען אף הוא כי עבד שעות נוספות בלא שקיבל תשלום תמורתן במהלך תקופת העבודה של 3.5חודשים. התובעים דוחים את טענת הנתבעת כי במהלך כל התקופה עבדו מידי משמרת 8 שעות בלבד וכי הנתבעת העמידה מידי יום (24 שעות), 6 שומרים באתר שבו עבדו ושהיה צריך לשמור על שני שערים במשך 24 שעות. ב"כ התובעים מפנה לתמיכת גרסת התובעים לדוחות נוכחות שנערכו באתר ונרשמו בכתב יד. כן מפנה הוא לעדות עד הנתבעת שאמר כי הוא מאשר שמפקחים מטעם הנתבעת חתמו על החוברת ובה רשימת השעות הנוספות שהוצגה בפניו. נוכח דברים אלה ומשהנתבעת לא הציגה דוח נוכחות וכן לא זימנה את המפקחים ולא ציינה שמות השומרים ששמרו מידי יום מבקש ב"כ התובעים לקבל את התביעה ברכיב זה. נראית לנו טענת ב"כ התובעים וזאת ככל שהתובעים צרפו לגבי מספר חודשים רשימת שעות הנוכחות שביצעו במהלך עבודתם באתר שבו שמרו מטעם הנתבעת. הרשימה שצורפה לתצהיר התובע 1 מתייחסת לתקופת בין 9.11.03 ועד 19.12.03 ומ-18.7.04 ועד 7.11.04. התובע 2 צירף רשימה בהתייחס לעבודתו בחודש 9/04 בלבד. כאשר מבקשים למצוא תמיכה לגרסת התובעים באשר לתביעה לשכר שעות נוספות מהדוחות, עולה מעיון בדוחות הנוכחות בכתב יד שצרפו, כי בחודשים 11-ו-12 בשנת 2003 עבד התובע 1 מידי משמרת 8 שעות ולא ביצע עבודה בשעות נוספות. עוד עולה מהדוחות כי ב-,26/07 ,23/07 ,27/07 וב 30/07 אכן עבד התובע 1 משמרות כפולות וממילא עבד שעות נוספות. עבודת השעות הנוספות מופיע גם בדוחות הנוספים שצורפו לחודשים 8, 9 ,10 בשנת 2004. הנתבעת כאמור לא הציגה דוחות נוכחות בטענה כי אלה מושמדים לאחר ביצוע התשלום לעובדים. גם עיון בתלושי השכר של התובעים אינו מלמד על מספר השעות שעבדו מידי חודש בהעדר פירוט . מנגד, הדוחות שצורפו לתצהירי התובעים כמפורט לעיל, נרשמו בכתב יד ע"י השומרים השונים שעבדו ברצף זה אחר זה ואין לנו סיבה לפקפק באמינותם מה גם שמנכ"ל הנתבעת מר רון סגל אישר בחקירתו הנגדית עמ' 7 שורה 25, כי המפקחים מטעם הנתבעת חתומים על הדוחות שצורפו. אשר על כן התביעה לשכר שעות נוספות בהתייחס לחודשים 7,8,9,10/2004 כפי שהיא מופיע בחישובי התובע בנספח לתצהירו מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע סך של 4,269 ₪ עבור חודש 7/04, הפרש של 4,586 ₪ לחודש 8/04, הפרש של 3,007 ₪ לחודש 9/04 והפרש של 4,792 ₪ לחודש 10/04, סה"כ 16,654 ₪. באשר לחישובים המופיעים בתצהיר התובע 1 בהתייחס לחודשים שאין להם תמיכה בדוחות נוכחות, התביעה לשכר שעות נוספות נדחית משאין כל הסבר מאין נלקחו השעות שמפורטות בתצהיר ובתביעה. באשר לתובע 2, נוכח תקופת עבודתו הקצרה ומשצורף דוח חודש 9/04 בלבד המלמד על עבודת שעות נוספות, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום תוספת לשכר ספטמבר בסך 5,607 ₪. חופשה שנתית התובעים טוענים כי אף שבתלושי המשכורת מופיע רכיב של חופשה שנתית, למעשה לא קיבלו כלל תשלום עבור חופשה שנתית וזאת כיוון שהנתבעת כללה את התשלומים בגין חופשה שנתית ודמי הבראה מידי חודש במסגרת השכר החודשי, כך שלמעשה בשכר הנטו ששולם לתובע על פי חישובי שכר המינימום נכללו גם רכיבים אלה. ב"כ התובעים מכנה על כן את התלושים כפיקטיביים ומבקש לערוך חישוב מחודש לשלם לתובעים את שכר המינימום בהתאם לחוק. אף אנו סבורים כי תשלום באופן ששולם לתובעים עבור חופשה והבראה לא נעשה כדין וזאת נוכח העובדה עליה הצביע ב"כ התובעים בסיכומיו. משכך אנו מקבלים את התביעה בהתייחס להשלמת חופשה לתובע 1 ומחייבים הנתבעת בתשלום בסך 1,460.75 ₪, ולתובע 2 בסך 706.05 ₪. דמי הבראה מהטעמים שפורט בחלק פדיון חופשה אנו מקבלים את גרסת התובע 1 כי הוא זכאי להשלמה בסך 1,281.60 ₪. לתובע 2 לא קמה כלל זכאות לדמי הבראה משטרם השלים שנת עבודה אצל הנתבעת. נסיעות גם ביחס לדמי הנסיעה, הנתבעת לא טרחה לסביר כיצד חושב סכום דמי הנסיעה שאף הוא נכלל מידי חודש בתלוש השכר על פי ערך שהנתבעת קבעה ובלא התייחסות לעלות הנסיעה המוזלת בתחבורה הציבורית. ולכן מתקבל החישוב של ב"כ התובעים ביחס לרכיב זה והנתבעת תשלם לתובע 1 סך 1,754 ₪ כתביעתו ולתובע 2 סך 1,023 ₪ על פי החישוב בתצהיר עדותו. דמי מחלה התובע 1 צרף לתצהיר עדותו אישורי מחלה המלמדים על כך שנעדר עקב מחלה בחודש 4/04 במשך 15 ימים, בחודש 9/04 במשך 6 ימים ובחודש 11/04 במשך 13 ימים. הנתבעת טענה כי התובע כלל לא הגיש את אישורי המחלה וממילא לא יכלה לשלם לו את התשלום המחויב על פי חוק. ב"כ הנתבעת בסיכומיו הדגיש כי החישוב שנעשה בתצהיר התובע אינו נכון כיוון שחישב זכאות למלוא ימי המחלה מבלי להתייחס להיקף הצבירה על פי תקופת העבודה. הצדק עם גרסת ב"כ הנתבעת כי בעת שהתובע חלה ב 4/04 עמדה לזכותו צבירה של 6.75 יום בלבד לפי 75% מהשכר. וב-9/04 היה זכאי על פי הצבירה ל-3 ימי מחלה בלבד בתשלום של 75% ליום. לאחר שאנו דוחים את טענת הנתבעת כי לא קיבלה את טופסי המחלה ולכן לא שילמה ולאחר חישוב הזכאות לימי מחלה על פי הצבירה בחוק, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום בסך 376.5 ₪ עבור ימי המחלה ב 4/04 בסך 301.2 ₪ עבור ימי המחלה ב 9/04 ובסך 701 ₪ עבור ימי המחלה 11/04 , סה"כ 1378.7 ₪. רכיב הניכויים מהשכר נדחה לאחר שנוכחנו כי אכן הניכוי בסך 127.5 ש"ח הוחזר לתובע 1 בתלוש 11/04 . דמי חגים לתובע 2 התובע דרש דמי חגים בגין העובדה שעבד בחודשים 9/04 ו-10/04 ולא קיבל תשלום עבור ימי החגים. על פי הוראות צו ההרחבה, הזכאות לדמי חגים קמה לעובד לאחר 3 חודשים וזאת לאחר שעבד יום לפני ויום אחרי החג. במקרה זה התובע 2 החל לעבוד רק בחודש 8/04 וממילא לא השלים 3 חודשי עבודה במועד תחולת חגי תשרי ואין הוא זכאי לתשלום הנתבעת. תוספת וותק ב"כ התובעים לא חזר על הדרישה לרכיב זה בסיכומיו וייתכן וזנח את התביעה בגין עילה זו. אך גם אם לא, אין בפנינו כל ראיה לדרך חישוב הסכום הנתבע ומשכך התביעה בגין עילה זו נדחית. לסיכום: הנתבעת תשלם כדלקמן: לתובע 1 פיצויי פיטורין בסך 4,300 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. שכר שעות נוספות בסך בסך 16,654 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. תמורת הודעה מוקדמת בסך 1721 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. פדיון חופשה בסך 1,216.3 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. דמי הבראה בסך 1,067.2 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. נסיעות בסך בסך 1,912 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. דמי מחלה בסך 1,378.7 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. לתובע 2 תמורת הודעה מוקדמת בסך 573 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. דמי נסיעה בסך 1,023 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.04 ועד הפרעון תוך 30 יום. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. ענף השמירהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםקבלן