אי התאמה בין התשריט לשטח לפניי בקשה מטעם א.פ נחום חברה לבניין והשקעות בע"מ, התובעת והנתבעת שכנגד בהליך העיקרי (להלן: "המבקשת" ו/או "התובעת"), להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 16.9.10 על-ידי בית משפט זה (להלן: "פסק הדין"), עד למתן החלטה בערעור. לחלופין, עתרה המבקשת על הפקדת סכום פסק הדין בחשבון נאמנות. כן עתרה המבקשת להורות למשיבים להימנע ממכירת הדירה לצדדים שלישיים וזאת עד למתן פסק הדין בערעור. בין הצדדים חברה קבלנית לבניה לבין הנתבעים התגלעה מחלוקת באשר להסכם מכר דירה שנכרת ביניהם. התובעת עתרה מבית המשפט להצהיר כי הסכם המכר בוטל על ידה כדין. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד להצהיר שהסכם המכר בוטל שלא כדין על ידי התובעת וכן עתרו לפיצויים בגין נזקים שהסבה להם לטענתם התובעת. בית המשפט דחה את בקשת התובעת ליתן פסק דין הצהרתי שהסכם המכר שבינה לבין הנתבעים בוטל כדין, וכפועל יוצא מכך קיבל בחלקה את התביעה שכנגד לאכיפתו של ההסכם. עיקרי פסק הדין בימ"ש דחה את טענת הנתבעים בקשר לאי מסירת ערבות בנקאית בגין התשלום הראשון נוכח העובדה שהסכום ששולם כתשלום הראשון קטן מ 15% ממחיר הדירה ולכן התובעת היתה יכולה לקבל סכום זה ולא למסור כנגדו ערבות בנקאית כלל; טענת הנתבעים באשר למועד הנפקת הערבות הבנקאית המתייחסת לתשלום השני התקבלה, מאחר שהתובעת לא הרימה את הנטל להראות שהשיהוי בהנפקת הערבות נגרם באשמת הנתבעים; מאחר שעל התובעת החובה לצרף להסכם מפרט שלו מצורפות לפחות שלוש תכניות, כולן בקנ"מ של 1:100 ומאחר שלא צורפו התכניות בהתאם לדין, טענת הנתבעים בעניין זה התקבלה בחלקה מאחר שבמועד בו נחתם ההסכם, לא חלה חובה לצרף תכניות נוספות על אלה המצוינות לעיל. אשר לשטח הדירה - שטח הדירה הינו נתון יסודי בכל עסקת מכר דירה. בהסכם המכר ובנספחיו לא מצוין שטח הדירה במפורש. אלא שהוכחה גרסת הנתבעים כי הובטח להם לקבל דירה שגודלה כ-154 מ"ר. המצגים הטרום חוזיים לא בוטלו בהסכם ויש לראות את התובעת כמי שהתחייבה למכור לנתבעים דירה בשטח כאמור. המידות החיצוניות של הדירה מתאימים לתשריט, עם סטייה המגדילה את השטח לטובת הנתבעים. יש אי התאמה מהותית בין התשריט לבין החלוקה הפנימית של הדירה. ככל שמדובר בשטח הכללי של הדירה אין לראות בהבדל אי התאמה שכן אין גריעה משטח הדירה. השוני במבנה הפנימי של הדירה הוא שוני מהותי וסטייה גדולה מהמתואר במפרט. כמו כן, השינויים בדירה לא נעשו לבקשת הנתבעים, ולכן יש לראות את הדבר כאי התאמה מהותית. הנתבעים, כאנשים מהשורה, לא יכולים היו לדעת מתוך התשריט שצורף להסכם המכר את גודל הדירה שרכשו, באמצעות חישוב אריתמטי פשוט. מאחר ששטח הדירה לא נכתב במפורש בשום מקום והמפרט אינו בקנה מידה כנדרש בחוק, ולא ניתן לגזור ממנו את שטח הדירה בחישוב אריתמטי פשוט, קבע בית המשפט כי התנהגות התובעת בעניין זה עולה כדי מצג שווא. מאחר שהיה מצג טרם חתימת הסכם המכר לגבי שטח הדירה, ולא ניתנה תוכנית בגין הדירה כנדרש בהתאם לדין או שאדם מהיישוב לא יכול לחשב מתכנית הדירה עצמה, ללא עזרים טכניים מקצועיים, בקלות, את שטח הדירה, נקבע שמקרה זה גובר המצג הקדם חוזי שמהווה הלכה למעשה חלק מהסכם המכר. יתר על כן, נקבע שלאור אופיו הקוגנטי של חוק המכר (דירות) אין לומר שהמצג הטרום חוזי בטל, משום שבהסכם המכר נכתב שעם חתימתו, הצדדים אינם קשורים בכל הבטחות, פרסומים, מצגים והתחייבויות בע"פ או בכתב, אשר תוכנן אינו נזכר בהסכם המכר ושנעשו, אם בכלל, לפני חתימתו. לפיכך, יש לראות את התובעת כמי שהתחייבה למכור לנתבעים דירה בשטח של 154 מ"ר. לאור האמור, קבע בית המשפט כי על התובעת לפצות את הנתבעים בשל גריעת שטח הדירה ב-45 מ"ר בסך המכפלה של שווי מטר רבוע בהתאם להסכם המכר (מחיר הדירה ביחס לשטח המובטח) בסך של 348,000 ₪. לאור כל האמור, הנתבעים זכאים לסעד הצהרתי שההסכם לא בוטל כדין ולסעד של אכיפה והשלמת הדירה בהתאם למפרט. אשר לתביעה הנזיקית של הנתבעים, קבע בית המשפט כי הנתבעים הוכיחו את הנזק הנטען בחלקו והם זכאים לסכום זה וכן לתשלום בגין מסירה באיחור של חודשיים. הבקשה לצו עשה המורה לנתבעת להביא את הדירה למצב בו היא הייתה אמורה להימסר בהתאם למפרט והתשריט שצורפו להסכם המכר נדחתה שאחרת יהיה בכך משום מתן פיצוי כפול לנתבעים. עוד נקבע שעל הנתבעים לשלם לתובעת סך של 317,000 ₪ בגין יתרת התמורה. טענות הצדדים: לטענת המבקשת, בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין נועדה למנוע מצב בו במידה ויתקבל ערעור המבקשת יגרם לה נזק בלתי הפיך או קושי רב להשיב את המצב לקדמותו. המבקשת מבקשת להדגיש כי המדובר בעיכוב מחצית מהחיובים שהוטל על המבקשת לשלם למשיבים וזאת על רקע העובדה כי בפסק הדין נקבע כי המחצית השנייה תקוזז מיתרת חובם של המשיבים למבקשת. במסגרת פסק הדין נקבע כי על המשיבים לשלם למבקשת סך של 317,000 ₪ בגין יתרת התמורה הבלתי משולמת עבור הדירה, סכום זה צמוד מיום קבלת טופס 4 עומד על כ- 334,700 ₪. המבקשת חויבה לשלם למשיבים סך של כ-558,000 ₪, אשר, בהתאם להנחיות ביהמ"ש סכום זה עומד על כ- 630,000 ₪. בית המשפט הורה על קיזוז סך של 317,000 ₪ מהחיובים הכספיים אשר הוטלו על המבקשת. לפיכך, לאור העובדה כי המשיבים תפסו חזקה בדירה מבלי ששילמו את יתרת התמורה, ניתן לראות סכום זה כסכום אשר התקבל בידיהם. טענה אחרת של המבקשת היא כי יומיים בלבד לאחר שהומצא למבקשת פסק הדין של בית המשפט, בחרו המשיבים, כך לטענת המבקשת, לעשות דין לעצמם ובאמצעות פורץ פרצו בשעת לילה, לדירה נשוא התובענה, תוך שהם משליכים חפצים מהדירה. זאת תוך עשיית דין עצמי ובמבלי שבית משפט נתן צו עשה בעניין זה ואף מבלי לפנות למבקשת קודם לכן. בגין פריצה זו הגיש אלחנן נחום תלונה במשטרה על השגת גבול והיזק לרכוש במזיד. המשיבים אשר תפסו חזקה בדירה הגדילו לעשות כאשר הותירו בידיהם את הערבויות הבנקאיות אשר ניתנו להם על ידי המבקשת. לשיטת המבקשת, בהתנהגות זו של המשיבים יש כדי לתמוך בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין. ויש חשש כי המשיבים ינהגו באופן דומה בעתיד במידה ויתקבל הערעור ובית המשפט יורה על השבת הכספים. המבקשת בבקשתה מבקשת להעמיד את בית משפט זה על טעותו בפסק הדין, תוך שמפרטת את סיכויי הערעור. באשר להכרעה לעניין ביטול ההסכם, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים שכן המשיבים אינם יכולים לאחר בתשלום במשך ימים רבים ואף חודשים שלמים, להתעלם ממכתביה של המבקשת, "להיזכר" לפתע, רק לאחר הגשת המרצת הפתיחה כנגדם, כי הסיבה לאי התשלום נובעת מהיעדר אישור מהנדס ועדיין לזכות לחסדיו של בית המשפט. כמו כן, הקביעה לפיה החוזה בוטל שלא כדין מנוגדת לדרישה לקיום חוזה בתו"ל ועל כן שגה ביהמ"ש בקובעו כי ההסכם שריר וקיים. באשר להעדפת מצג טרום חוזי על פני החוזה והתשריט, טוענת המבקשת כי בית המשפט שגה בקובעו כי המשיבים לא יכולים היו לדעת את גודל הדירה שרכשו מהתשריט, ועל כן יש לפנות למצגים הטרומיים חוזים. ביהמ"ש קבע כממצא עובדתי כי מידותיה החיצוניות של הדירה מתאימות לתשריט שצורף להסכם המכר, ואף עם סטייה אשר מגדילה את שטח הדירה בחישוב אריתמטי פשוט יש לפנות למצגים הטרום חוזים. מאחר שביהמ"ש נתן אימון בעדותה של המשיבה 2, הוא מצא כי למשיבים הובטחה בעל פה דירה בגודל 154 מ"ר. באשר להכרעה בשאלת מתן פיצוי בגין השטחים החסרים כאשר לא הוגשה חוות דעת שמאי, טוענת המבקשת כי לחילופין, אף אם מצא בית המשפט כי לא ניתן ללמוד מהתשריט את מידות הדירה וקבע כי נוכח הקביעה שהמצג הטרום חוזי גובר על הוראות ההסכם, גודל הדירה הינו 154 מ"ר, לא היה עליו לפסוק למשיבים פיצוי בגין השטחים החסרים, מקום בו המשיבים לא צירפו חוות דעת שמאי אשר תקבע מה גובה הפיצוי לו הם זכאים. באשר לשינויים שנעשו בדירה ומתן סעד שלא התבקש, טוענת המבקשת כי השינויים שנעשו בדירה לא התבקשו על ידי המשיבים וכי המשיבים לא ביקשו להפוך את הדירה לבעלת ארבעה חדרים במקום חמישה חדרים. בית המשפט שגה בכך שהעדיף את עדותה של המשיבה 2, שהינה עדות של בעל דין יחידה על פני עדותו של האדריכל שפירא שהינו צד שאינו בעל עניין בהליך. לחילופין, אף אם מצא בימ"ש שהשינויים שנעשו בדירה לא התבקשו על ידי המשיבים, לא היה עליו לפסוק להם פיצוי כספי מקום בו התבקש צו עשה. מעיון בכתב התביעה, ניתן ללמוד כי המשיבים ביקשו צו עשה כנגד המבקשת כך שיחייבה לשנות את המפרט הנבנה בדירת התובעים באופן כזה שיתאים לדרישתם כפי שהובאה בהסכם המכר ולמעשה המשיבים זכו לסעד שלא עתרו לו. לעניין מאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי במידה והמשיבים יבצעו שינויים ו/או התאמות בדירה וכן יבצעו דיס פוזיציות בזכויותיהם בדירה הרי שהמבקשת לא תוכל להחזיר את המצב לקדמותו, במידה וטענותיה בכל הנוגע לביטול ההסכם כדין ובכל הנוגע למתן צו העשה יתקבלו. על פי ההלכה הפסוקה די בכך בכדי ליתן למבקשת סעד של עיכוב ביצוע. במידה וטענותיה של המבקשת בנוגע לביטול הסכם המכר יתקבלו, יתייתר הצורך בדיון לגבי הסעדים הכספיים אשר נפסקו למשיבים. כמו כן, אי מתן עיכוב ביצוע של החיובים הכספיים, יגרום למבקשת קושי ממשי להחזיר את המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור המוגש על פסק הדין. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ישנו חשש שהמשיבים ישקיעו את הכספים אשר יתקבלו לצורך עריכת שינויים בדירה, שהרי חלק מהפיצוי מיועד לתכלית זו ובמידה ויפסק שעליהם להחזיר אותם לא תהיה להם אפשרות לעשות זאת. בנוסף, המשיבים הדגישו לאורך ההליך המשפטי כי מדובר ב"זוג מן היישוב אשר חסכו בזיעת אפם פרוטה לפרוטה"- המשיבים למעשה מעידים על עצמם כי מדובר בזוג אשר הפרוטה אינו מצויה בכיסו ומשכך ישנו חשש ממשי שעם קבלת פסק הדין לא יהיה בידיהם להשיב את הכספים, כך במיוחד ככל והמשיבים יעשו שימוש בפיצוי שנפסק, בהתאם לתכליתו ואכן ישפצו את הדירה. המשיבים הגישו תגובתם, אשר מחזיקה כ-63 עמודים, הכוללים בין היתר, נספחים. אסכם בקצרה את טענותיהם. לטענת המשיבים, סיכויי הערעור אשר אמור להיות מוגש על ידי המבקשת הינם קלושים והערעור חסר כל סיכויי הצלחה. כלל הטענות שמעלה המבקשת כלפי פסק הדין הינן טענות המשוללות כל בסיס עובדתי ומשפטי כאחד ואין בהן כדי לצאת חיץ כנגד קביעות עובדתיות ומשפטיות והנוגעות בין היתר, גם למהימנות המבקשת ונושאי המשרה בה. לא זו בלבד שאין סיכויי הערעור של המבקשת גבוהים, כי אם קלושים הם ומכל מקום גם אם היה בהם ממש, אין בכוחם לבטל חיוב המבקשת מעיקרא. מעבר לטענות בעלמא שהופרחו לחלל האוויר והבקשה בדבר חשש ממשי שהמשיבים לא יוכלו להחזיר את הכספים במידה ויתקבל ערעור המבקשת ו/או נזק בלתי הפיך שיגרם למבקשת, המבקשת לא עמדה בנטל הראיה הבסיסי והכבד להראות כי מקום בו תזכה בערעור לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו. כך גם המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי במידה ותזכה בערעור לא תוכל להיפרע מן המשיבים. כן טוענים המשיבים כי כלל יסוד הוא כי אין לעכב הזוכה מלממש את פירות זכייתו ובפרט נכונים הדברים למקרה דנן, בו עסקינן בפסק דין המטיל בעיקר חיוב כספי מובהק שניתן לטובת המשיבים. הבקשה דנן, אינה עומדת בדרישות הדין לפיהן ייעתר בית המשפט לבקשה ויעכב את פסק דינו. ראשית, לערעור שהוגש על ידי המבקשת אין כל סיכויי הצלחה. ליבת הערעור נסובה על קביעות עובדתיות ומהימנות ו/או טענות שלא הועלו במסגרת הערכאה הדיונית, ובהן ערכאת הערעור אינה מתערבת אלא במקרים קיצוניים וחריגים. המבקשת לא הראתה כל נסיבות חריגות וקיצוניות המצדיקות התערבות כזו, וממילא הן אינן מתקיימות במקרה דנן. לכך ש להוסיף, כי גם יתר נימוקי הערעור שמעלה המבקשת אין בהם ממש וממילא אין להיתר להם. כמו כן המבקשת לא הראתה ולא הוכיחה כי עסקינן במצב בו ייגרם לה נזק בלתי הפיך, מקום בו תזכה בערעור, כמו גם שלא הראתה ולא הוכיחה כי לא תוכל להיפרע מן המשיבים במידה ותזכה בערעור. המשיבים מצהירים במסגרת תגובתם כי ישיבו את הערבויות למבקשת כנגד רישום הערת אזהרה לטובתם על דירתם וכן קבלת מכתב שחרור/ החרגה ספציפי על שמם, המחריג דירתם מהמשכנתאות שנרשמו לטובת הבנק המלווה על המקרקעין עליהן נבנתה דירת המשיבים והכל כאמור בהסכם המכר ובהתאם לדין. תשובת המבקשת, בתשובתה חוזרת המבקשת על עיקרי טענותיה ועל כך שסיכויי עירעורה גבוהים. בנוסף, מציינת כי לאור הצהרת המשיבים על החזרת הערבויות למבקשת בתנאים, מתחייבת המבקשת להפקיד את הסכום שנפסק לחובתה בחשבון נאמנות או בקופת ביהמ"ש, תוך 30 יום לאחר שיעבירו המשיבים פרוטוקול מסירה חתום ולפיו הם קיבלו את הנכס לידיהם וכן יחזירו את הערבויות הבנקאיות באופן שניתן יהיה לשחרר את הכסף מחשבון הליווי הבנקאי. דיון והכרעה כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו, כפי שמורה הוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן הנחה היא כי זוכה בפסק דין רשאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין בו נקבעו זכויותיו (בש"א 4403/94 ויצמן נ' ניצן, (14.8.1994)). עוד נפסק, כי רק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של פסק דין. על בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין שניתן נגדו, מוטל הנטל להוכיח, כי קיים טעם מיוחד לכך, המותנה בהצטברותם של שני תנאים: האחד, סיכויי הצלחה טובים של המבקש בערעורו, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, והשני, מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין לא יעוכב. כך כב' השופט א' לוי בע"א 7609/01 בר שלום נ' קירשנבוים, לא פורסם (21.11.2001) בקובעו לאמור: "על המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור". (ראו גם, ע"א 4887/08 בנאי נ' סמולנסק דיאמונד (ישראל) בע"מ, (17.11.2008); ע"א 7725/08 ורסצ'ה 83 בע"מ נ' Gianni Versace S.P.A., (22.9.2008); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, (13.11.2006); ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר, (14.2.2006); ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל, (27.10.2003); בש"א 8240/96, חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405-406 (1997); בש"א 86/89, הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1), 334, 336 (1989); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 859-860). יתרה מזאת, הלכה פסוקה היא, כי פסק דין הקובע חיוב כספי אינו יוצר, ככלל, נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו (ראו גם, ע"א 8621/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" נ' ניזאר, (11.11.2009); ע"א 7502/08 שלום נ' עו"ד גרנות, (30.11.2008); ע"א 7645/07 עיריית קרית אתא נ' אברהם, (1.11.2007); ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט, (3.4.2006)). כפי שהטיב לבטא זאת כב' השופט א' א' לוי בע"א 7609/01, לעיל: "הנזק שיכול להיגרם למבקשים בעקבות ביצועו המיידי של פסק הדין הוא כספי, ובתור שכזה יכול להימצא לו בעתיד מזור מאותו תחום." על רקע העקרונות והכללים דלעיל שהותוו בפסיקה בהידרש בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אפנה לבחון תחולתם בנסיבות המקרה דנן. תחילה, חרף טענת המבקשת, לפיה יהא זה קשה להשיב את המצב לקדמותו בשל מצבם הכלכלי של המשיבים, המבקשת לא הניחה בפניי כל תשתית ראייתית לדבר. בהקשר דנא, ההלכה הפסוקה היא שעל המבקש עיכוב ביצוע פסק דין לתמוך הטענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה, בעטיו יהא קשה להשיב המצב לקדמותו, בראיות ממשיות ומוצקות, המעידות על אמיתותה. משניתן פסק דין לזכות המשיב אין די בהעלאת הטענה על דרך הסתם (ראו גם, ע"א 8621/09, לעיל; ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח(4) 572, 575 (1984)). ויוטעם, המבקשת לא הפנתה לחלקים הרלוונטים בעדות המשיבים בבית המשפט, מהם למדה כי לא יהא בידו להשיב הכספים שזכאי לקבלם בהתאם לפסק הדין, אלא הסתפקה באמירה לאקונית בעניין כי המדובר בזוג מן היישוב אשר חסכו בזיעת אפם פרוטה לפרוטה. אין באמירה זו כדי ללמד על יכולתם הכלכלית של המשיבים כלל ועיקר, שכן יתכן כי המדובר בזוג מן היישוב שחסך פרוטה לפרוטה ועתה יש בידיו ממון שכן עלה בידיו לרכוש דירה. ברי כי אין די בהינף קולמוס כדי ללמד על העדר יכולת כלכלית של המשיב לגבות ממנו בחזרה כספים, שיגיעו למבקשת אם תזכה בערעור. יתרה מזאת, המבקשת אומנם צירפה לבקשה תצהיר, כמתחייב על-פי דין, אך במסגרתו לא עלה בידיה לפרט בראיות ובנתונים פוזיטיביים טענותיה בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים אשר יקשה על השבת המצב לקדמותו, וכן הנסיבות המלמדות כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול להסב לה נזק בלתי הפיך (ראו גם, ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, (17.9.2009); ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' לוביאניקר, (4.12.2008); רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ממו ז"ל, (29.3.2006); ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור, (30.1.2002); בש"א 3158/91 פלטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499, 504 (1991)). די באמור כדי לדחות הבקשה. למעלה מן הצריך לענייננו, גם הכבדה על חייב המתקשה לפרוע את חובו ואף קשיי נזילות המחייבים מימוש נכסים, אינם מהווים כשלעצמם עילה לעכב את ביצועו של פסק דין (ראו גם, ע"א 5811/09 יהורם גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ, (30.8.2009); רע"א 7576/08 בית החולים מוקסאד נ' דעיס, (7.9.2008)). אשר לסיכויי הערעור, הנבדקים כאמור בשלב זה באופן לכאורי, סבורני כי ככלל אין בהם, כשלעצמם, כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. במסגרת פסק הדין נתתי דעתי - בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה לפניי - לכל הטענות שהעלתה המבקשת בערעור (ראו גם, בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 8621/09, לעיל). אין די בכך שהמבקשת חוזרת על טענותיה כפי שהוצגו בסיכומיה, כדי להצביע על טעות שנפלה בפסק הדין או על הסיכויים בערעור. לא זו אף זו עיקר הערעור מופנה כלפי קביעות עובדתיות אשר בהן לא נוטה בית משפט שלערעור להתערב אלא במקרים חריגים. באשר לטענה בדבר קביעת פיצוי בגין השטחים החסרים ללא חוות דעת שמאית, כפי שהוסבר ונקבע בפסק הדין, הצדדים קבעו מחיר לדירה לאחר שהוצג למשיבים מצג שווא ששטחה הוא 154 מ"ר. לאור קביעה עובדתית זו, ערכו של מטר נגזר מהמנה של מחיר הדירה שנקבע בין הצדדים לשטח הדירה המובטח. לכן במקרה זה חוות דעת שמאית באשר לשוויו של מטר רבוע חסר, לא הייתה מעלה ולא מורידה. באשר למאזן האינטרסים בין הצדדים - המדובר בבני זוג אשר שילמו עוד לפני תחילת ההליכים סך של כ - 72% ממחיר הדירה (874,000 ₪ מתוך סך של 1,195,965 ₪). המדובר כאמור בדירה הדרושה למשיבים למגוריהם ולכן במידה שביצועו של פסק הדין יעוכב עד להחלטה בערעור והמשיבים לא יוכלו לקבל את הדירה יגרם להם נזק גדול לאין שיעור מהנזק שיגרם למבקשת במידה שביצוע של פסק הדין לא יעוכב. יחד עם זאת, לשם איזון נאות בין האינטרסים של הצדדים ראיתי לקבל את עתירת המבקשת למנוע מהמשיבים למכור את הדירה לצד שלישי עד מתן פסק הדין בערעור. באופן זה יוכלו המשיבים לעשות שימוש בדירה ובמידה שיתקבל הערעור ביצועו לא יתקל בקשיים מחמת עובדת מעורבותו של צד שלישי. תוכנית בניהבניהתשריטאי התאמה (חוק המכר)