מענק "עבודה מועדפת" לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי בפנינו תביעה לתשלום מענק "עבודה מועדפת" לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). בכתב ההגנה נטען כי תביעת התובע לתשלום מענק "עבודה מועדפת" נתקבלה לאחר חקירה יסודית של הנוגעים בדבר ושקילה מעמיקה של מכלול הנתונים שהובאו בפני המוסד, אשר העלו באופן חד משמעי כי התובע לא "עבד" בתקופה הרלוונטית לתביעה בחברת טיפ טופ גרפיקה בע"מ (להלן החברה), ואין בתלושי השכר ו/או באישורי משרד רו"ח, אשר אישרו העסקתו כשכיר בחברה מחודש 3/01 ועד לחודש 1/02, ואשר צורפו לתביעתו, כדי להוות ראיה לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין החברה. לפיכך, דין התביעה להידחות. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע עצמו, של מר אלי אזרד (להלן- מר אזרד), של הגב' עליזה דורנפלד, אמו של התובע (להלן - הגב' דורנפלד) ושל מר איתי פרחיה (להלן - מר פרחיה). מטעם הנתבע העידו הגב' דפנה הובר שעבדה בבית הדפוס כגרפיקאית (להלן - הגב' הובר), מר איגור דבורקין עובד לשעבר בחברה (להלן- מר דבורקין), מר שרעבי עמוס עובד לשעבר בחברה (להלן - מר שרעבי). בנוסף העידו מר יצחק גואטה (להלן - מר גואטה), מר קסורלה אמנון (להלן- מר קסורלה) וכן הגב' דליה קלדס (להלן- הגב' קלדס) - שלושתם חוקרים מטעם הנתבע. הרקע העובדתי: התובע יליד 1979, השתחרר משירות צבאי סדיר ביום 23/3/01. החברה מפעילה בית דפוס הממוקם ברח' תובל ברמת גן שהינו בבעלותה ובניהולה של הגב' דורנפלד, אמו של התובע. בית הדפוס הוקם לפני למעלה מ- 10 שנים על ידי אבי התובע מר שמואל דורנפלד, שעבד בפועל בבית הדפוס עד חודש פברואר 2001, עת חלה במחלה שלא איפשרה לו להמשיך ולעבוד. ביום 23.9.01 הגיש התובע לנתבע "תביעה לתשלום מענק לחייל משוחרר". תביעת התובע נדחתה בהודעת הנתבע מיום 14.4.02 בנימוק שלא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מי ששילם שכרו, היינו, החברה, כנדרש עפ"י סעיף 174(א)(2) לחוק. בבסיס המחלוקת בענייננו עומדת, אם כן, השאלה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין החברה. בחינת התשתית העובדתית שנפרשה בפנינו מביאה למסקנה, כי התובע הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי בינו לבין החברה נתקיימו יחסי עובד ומעביד, כפי שיובהר להלן. סעיף 1 לחוק מגדיר "עובד" כדלקמן: "לרבות בן משפחה, אף אם בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל סדיר בעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות." הלכה פסוקה היא ש: "שעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד - מעביד בכלל, לרבות בנושא זכאות מכח חוק הביטוח הלאומי, יש ליתן את הדעת למכלול הגורמים והעובדות, ובמסגרת זאת "יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות בדין" (דב"ע לט/3-112 [10] בע' 313). על כוונה זו "יש ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו: אחד הביטויים המובהקים לאותה כוונה היא התמורה" (דב"ע נא/0-6 דורית שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג' 202, 208). מאחר והורי התובע הינם בעלי ומנהלי החברה בה הועסק התובע והמדובר בקרבה ולפיכך, על אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה בעניינה של העסקה שמקורה ב"קרבה משפחתית" הן החלות על ענייננו דנן. הנחת היסוד בהלכה הפסוקה היא כי: "קרבה משפחתית, ולו קרבה שבין הורים לבנים, אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד, אולם כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולנטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת חובות וזכויות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני ההיכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או סמלי וכדומה... הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה. וקביעת המהות הנ"ל היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק". (דב"ע נא/0-6 הנ"ל בעמ' 206 והאסמכתאות שם). עוד נפסק כי: "הטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חרגו מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד" - עליו חובת ההוכחה (דב"ע לג/0-159 בטי מרקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה' 134, 136). וכן: "שני תנאים מצטברים צריך שיתמלאו על מנת ש"בן משפחה" יחשב כעובד. האחד - עבודה במפעל באופן סדיר והשני - אילולא נעשתה העבודה ע"י אותו קרוב - היתה נעשית בידי עובד." (דב"ע מז/6-0 מרדכי סרוסי נ' המוסד, פד"ע יח 434). בהקשר זה יוער כי התובע מסר, אומנם, בתצהירו כי לאחר שסיים עבודתו, ועם נסיעתו לחו"ל, לא היה צורך בכח עבודה נוסף שיחליפו, אולם הסביר כי הדבר נבע מן המצב הכלכלי העגום של המשק בכלל והחברה בפרט, אשר גרמו לירידה בהזמנות, דבר שהוביל, בין היתר, גם לפיטוריו של מר עמוס שרעבי באותה התקופה, עובדה שאושרה על ידי מר שרעבי בחקירתו ע"י חוקר המוסד, ביום 1.1.02 (ר' נ/14). גם בחקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו בתצהיר והבהיר כי עם נסיעתו לחו"ל, אחותו היתה זו שהחליפה אותו בתפקידו ועבדה באופן רצוף עד שובו ארצה, כדבריו: "העסק "הכפיל" את עצמו במינוס, לא היתה עבודה, היה לנו "מזל" ולא היה צורך במחליף." הסבר זה מהימן בעינינו, וממילא לא נסתר על ידי הנתבע בכל דרך שהיא. התובע איננו דפס במקצועו ולא עסק בתפקיד דפס אלא כפועל דפוס המבצע את העבודות שפירט בהודעתו בפני החוקר, בתצהירו ובעדותו בבין הדין. בתצהירו מוסר התובע, כי עם שחרורו משירות סדיר בצה"ל הועסק בבית הדפוס המופעל ע"י החברה החל מיום 22/3/01 ועד ליום 31/1/02, למעט התקופה 28/10/01 - 19/12/01 עת טייל בחו"ל. התובע הועסק בתפקיד של כורך וכשליח, בהיקף משרה של 5 ימים בשבוע, בין השעות 08:00 - 17:00 לערך, ושכר עבודתו, בסך של 5,000 ₪ נטו, שולם לו באמצעות שיקים ובהתאם לתלושי השכר שצורפו לתיק בית הדין. בנוסף, מסר התובע בתצהירו כי מלבדו הועסקו בבית הדפוס שני דפסים מקצועיים נוספים, מר דבורקין ומר שרעבי, הגב' הובר, כגרפיקאית, אביו, שהינו דפס במקצועו, אימו, הגב' דורנפלד, כאחראית הזמנות ומנהלת בית הדפוס בפועל ואחותו - בעבודות של כריכה ושליחויות. בהודעתו בפני חוקר המוסד, מר גואטה, מיום 30/12/01 (נ/3) פירט התובע את מהות עבודתו בבית הדפוס כ"תפקיד מגוון", איסוף, חיתוך, כריכה, אריזה וביצוע שליחויות ללקוחות, כאשר את השליחויות המהוות כ- 40% מכלל עבודתו, ביצע באמצעות קטנוע או רכב מסחרי השייכים לעסק. (ר' גם בחקריתו הנגדית - עמ' 2 לפרוטו' וכן את עדותה של הגב' דורנפלד בחקירה הנגדית בעמ' 12 לפרוטו'). לתצהירו של התובע צורפו תלושי שכר ודפי חשבון המעידים על הפקדת השיקים בבנק, הפקדות שסכומיהן תואמות את תלושי השכר. (נספחים א' וב' לתצהיר) בנוסף, צורף מכתב מטעם משרד רו"ח יגאל דן המאשר כי התובע הועסק על ידי החברה כשכיר החל מחודש 3/01 עד לחודש 1/02 ועד בכלל (נספח ו' לתצהיר), ולא עלה בידי הנתבע לשכנענו מדוע אין לראות במסמכים אלה כראיה להיותו עובד החברה. בפרט, שכפי שיובהר להלן, יתר הראיות שהוצגו ו/או הושמעו בפנינו תומכות במסקנה זו. גרסתו של התובע אושרה הן בהודעות עדי התובע ועדי הנתבע לחוקרי המוסד והן בחקירתם הנגדית: בהודעתה לחוקר המוסד (נ/4) גב' דורנפלד מסרה הגב' דורנפלד גרסה העולה בקנה אחד עם עדותו של התובע, הן לעניין מהות העבודה ןהן לעניין היקפה, ועצם העובדה שהעידה כי שיעור השתכרותם של התובע ואחותו אינו זהה, על אף שמבצעים עבודה דומה, אין בו כדי ללמד, בהכרח, על העדר יחסי עובד ומעביד בין התובע לחברה. גרסה זו לא עלה בידי הנתבע לסתור בחקירה הנגדית. בהודעתו הראשונה לחוקר המוסד מיום 3.12.01 (נ/6), מסר מר דבורקין, אשר עבד בבית הדפוס, נכון ליום החקירה, משך חודשיים בלבד, כי הוא העובד היחיד בדפוס וכי אינו מכיר את התובע. בחקירתו הנוספת מיום 1.1.02 (נ/12) הבהיר מר דבורין כי לא הבין את השאלות שהפנה אליו חוקר המוסד ביום 3.12.01 לאשורן וכי סבר ששאלות החוקר התייחסו לקיומם של עובדים נוספים בדפוס ולא לעובדי בית הדפוס כולו. במענה לשאלות החוקר בחקירה השנייה (נ/12) ציין מר דבורקין כי התובע עבד בבית הדפוס באופן סדיר, הגיע לעבודה מדי יום, ועבד בקומת הגלריה שבבית הדפוס בחיתוך נייר, הפקת חשבונייות וביצוע שליחויות ללקוחות. למותר לציין, כי כעולה מחקירתו הנגדית מר דבורקין החל לעבוד בבית הדפוס לאחר 7 חודשים בלבד מיום עלייתו ארצה, וברי כי במצב דברים זה, במועד החקירה הראשונה, נתקל בקשיי הבנת השפה העברית. לפיכך, בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום להטיל ספק במהימנות תשובותיו בחקירתו השנייה ובהסבר שנתן, לפיו לא הבין באיזה הקשר תושאל על ידי חוקר המוסד, הסבר עליו עמד גם בחקירתו הנגדית. כלשונו: "...בחקירה השנייה אמרתי שהוא עבד פה כי פעם ראשונה לא הבנתי איפה עבד. כי חשבתי שהדפוס שה איפה שמדפיסים ומיכאל לא עבד כמדפיס....חשבתי שדיברו על עובד בדפוס. הכרתי את מיכאל." (ר' עמ' 19 לפרוטו') הגב' הובר מסרה בהודעתה (נ/15) גרסה התומכת בגרסת התובע ולפיה, עבד התובע באופן סדיר בחברה בביצוע שליחויות ועבודות של כריכה, חיתוך, הדבקה וכיוצ"ב, והגם שהעידה כי "חושבת" שאין הוא עובד בשעות קבועות וכי סבורה היא ש"כשאין לחץ" אין התובע חייב להגיע לעבודה, אישרה הגב' הובר כי התובע אכן "עבד" בבית הדפוס ומאז שחרורו במשך שעות רבות, והסיבה לכך שבהודעתה הקודמת לחוקרי המוסד (נ/5) לא ציינה את שמו של התובע כאחד מעובדי בית הדפוס נבעה מכך שנשאלה באופן מפורש "מי מדפיס?" ולא "מי עובד בבית הדפוס?". גם בחקירתה הנגדית שבה הגב' הובר והבהירה את דבריה בחקירה הראשונה, כדלקמן: "ת. שהחוקרים נכנסו לדפוס, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי שעומדים לחקור אודות בעלה של עליזה, שבדיוק באותה תקופה היה במשבר והפסיק לעבוד, חשבתי שביטוח לאומי בא לחקור אותנו על מצבו הנפשי...מסביב לשמואל היתה בעיה מאוד רצינית...הוא הפסיק לעבוד, וחשבתי שיש קשר בין חקירת חוקר הביטוח הלאומי לבין הבעיה של שמוליק...לא ידעתי מה שמוליק ועליזה אומרים למס הכנסה ומה מצבו בשטח זה...הייתי מרוכזת בעניין של שמוליק ועל מיכאל לא חשבתי...לא נשאלתי בכלל" (ר' עמ' 17- 18 לפרוטו') אשר למתכונת העסקתו של התובע מסרה הגב' הובר: "הוא התחיל לעבוד ביום הראשון של השחרור שלו...עד יום נסיעתו...שהוא חזר מחו"ל הוא חזר לעבוד ועובד עד היום." על יתר הדברים שמסרה לחוקר המוסד, לא נחקרה הגב' הובר כלל ועל כן אנו מוצאים אותה כאמינה וכמשקפת את אופן העסקתו של התובע בפועל בחברה. מר שרעבי מסר בהודעתו לחוקר המוסד (נ/11) כי נכון לתקופת עבודתו שלו (של מר שרעבי) בחברה, התובע, ששירת אז בצבא, היה מגיע לעיתים רחוקות לבית הדפוס, ובתדירות של פעם בארבעה-חמישה חודשים, על מנת לסייע בשליחויות ולמשך כשעה וחצי בלבד, וכי לא עבד בדפוס עצמו. בעדותו בבית הדין מסר מר שרעבי כי אמירתו לגבי התובע כי הגיע "מדי פעם" לבית הדפוס התייחסה לתקופה שקדמה לשחרורו של התובע מהצבא, וכי תשובותיו לחוקר המוסד התייחסו רובן ככולן לתקופה זו (ר' עמ' 31, 32 לפרוטו') עוד ציין מר שרעבי בהודעתו כי, למיטב ידיעתו, התובע שוחרר מן הצבא בערך באותה תקופה שבה הוא פוטר מעבודתו בחברה, וכי מאז פיטוריו אין לו כל קשר עם החברה עם בעליה, ועל כן אין בהודעתו זו כדי לתרום למחלוקת נשוא התביעה שבפנינו. בעדותו בפני בית הדין מסר מר שרעבי כי לא קרא את החקירה לפני שחתם עליה (עמ' 30 לפרוטו'), כי איננו זוכר אם הקריאו לו אותה, כי לא תיאמו עימו כל פגישה לשם ביצוע החקירה וכי בתקופה אז נהג לשתות אלכוהול כל יום, ובבוקר החקירה "ראשו היה מעורפל" וכל שרצה הוא "שיילכו וייעזבו" אותו (ר' עמ' 31-32 לפרוטו'). אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לייחס לגרסה שהציג מר שרעבי בהודעתו בפני חוקר המוסד משקל ראייתי נמוך ביותר. מר אזרד מסר בחקירתו הנגדית כי, במסגרת ניהול עסקו, "א.א. הדפסות משי", הממוקם בצמוד לבית הדפוס של החברה, הסתייע בשירותיו של בית הדפוס שנוהל ע"י החברה באופן עקבי ואינטנסיבי מדי יום וראה את התובע עובד ב"כריכיה" של בית הדפוס משך 5 ימים בשבוע החל מהשעה 09:00 ועד 17:00. (ר' עמ' 7 לפרוטו') גרסה זו נתמכה גם בתצהירו של מר פרחיה שלא נסתרה בחקירה הנגדית. (ר' עמ' 8 לפרוטו') מהמקובץ לעיל, עולה המסקנה כי התובע עבד בחברה באופן סדיר, במסגרת קבועה של ימי ושעות עבודה, ושכרו שולם לו מדי חודש בחודשו באמצעות שיקים שהוצאו על שם החברה. התובע היווה לאור תפקידו ועיסוקיו בבית הדפוס חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מתפקודו הרגיל והיום יומי של "עסק" החברה ככלל ובית הדפוס בפרט. זו היתה עבודתו היחידה של התובע, בה עבד במשרה מלאה החל מיום שחרורו ועד לעצם היום הזה (למעט תקופת חופשתו בחו"ל). התובע מסר בחקירתו הנגדית, כמו גם בתצהירו, כי בתקופת העדרותו מן העבודה, אחותו היא שהחליפה אותו בעבודה וכי לא הועסק כל "עובד" אחר עקב קשייה הכלכליים של החברה, ובכל מקרה משהוכרה אחות התובע כזכאית למענק "עבודה מועדפת", עקב הכרתה כ"עובד" החברה, הרי שבכך נתמלא גם התנאי השני הנדרש עפ"י סעיף 1 לחוק, כאמור לעיל. עולה, איפוא, שהן עפ"י הגדרת המונח "עובד" בחוק והן עפ"י מבחן ההשתלבות, יש לראות ביחסיו של התובע עם החברה, שבבעלות הוריו, יחסי עובד ומעביד. סיכומם של דברים - משעלה בידי התובע להציג בפנינו גרסה עקבית ומהימנה, הנתמכת בעדויותיהם של עדי התביעה וההגנה כאחד, לרבות, בחומר הראיות וביתר המסמכים שהוצגו לתיק ביה"ד, ומשלא עלה בידי הנתבע לסתור בכל ראיה שהיא גרסה זו, אנו קובעים כי בין התובע לחברה התקיימו יחסי עובד ומעביד בתקופה הרלבנטית לתביעה ומשכך דין התביעה להתקבל והתובע זכאי לקבלת מענק "עבודה מועדפת". הנתבע יישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. נ.צ. מר אריה המר נ.צ. מר ישי יהושוע ורדה סאמט - שופטת עבודה מועדפת / מענק שחרורמענקביטוח לאומי