הבטחת תשלום סחורה - ערבות אישית בפני תביעה לתשלום 291,455 ₪. תחילתו של תיק זה בבקשה לביצוע שטר. לאחר שההתנגדות לביצוע שטר התקבלה, וניתנה לנתבעים רשות להגן, הוגש כתב תביעה מתוקן. הנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן. התובענה כנגד הנתבעת מס' 1, חברת בלקר שיווק בע"מ, הופסקה לאור הליכי כינוס נכסים, (להלן: "החברה"). פסק דיני זה מתייחס לנתבעים 2-3 בלבד, אשר יכונו להלן: "הנתבעים". מטעם התובעת העידה הגב' מרינה טודידשוילי, מטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם ועו"ד וילקומר. באי כוח הצדדים הגישו סיכומים בכתב, ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת התיק לגופו והגשת סיכומים. אין מחלוקת ביחס לסכום התביעה. טענות התובעת: התובעת טוענת כי סיפקה לנתבעת מס' 1, (להלן: "החברה"), סחורה בסכום התביעה - כאמור, על כך אין מחלוקת. התובעת טוענת, כי הנתבעים ערבו בכתב ערבות אישית להבטחת תשלום מלוא סכום החוב של החברה לתובעת. התובעת טוענת עוד, כי הנתבעים חתמו על שטר חוב בסכום של 300,000 ₪, שנערך על ידי החברה בערבות הנתבעים, באופן אישי. התובעת טוענת, כי הנתבעים חייבים לשלם לה את סכום התביעה מכוח ערבותם האישית, ולחילופין מכוח שטר החוב לו הם ערבים באופן אישי. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים, כי אכן חתמו על שטר החוב כערבים לחיובי החברה, ואולם שטר החוב החליף את כתב הערבות שניתן ונחתם על ידם. הנתבעים טוענים, כי לאור החלפת כתב הערבות בשטר החוב, פקע כתב הערבות ופס מהעולם. הנתבעים טוענים, כי שטר החוב נועד להבטיח סחורה שתסופק בעתיד, כלומר, בשלב המאוחר למועד החתימה על שטר החוב, ומאחר שסחורה כזו לא סופקה אין לחייבם על פי שטר החוב. לפיכך עותרים הנתבעים להורות על דחיית התביעה. דיון: לאחר שמיעת התיק ועדויות הצדדים אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, ואבאר. ביהמ"ש בבואו לבחון את מהימנות העדויות שבפניו עליו לשקול מעבר להתרשמותו האישית מהעדים המעידים בפניו, את תוכן הדברים וכיצד הם מתיישבים עם ראיות אחרות בתיק, תוך הפעלת הכושר השיפוטי, ניסיון החיים והתבונה האנושית. העדות נבחנת לכשעצמה, מתוכנה, ותוך התייחסות למכלול הראיות האחרות, המסמכים, נסיבות העניין והשכל הישר. בענייננו, התרשמותי מעדותם של הנתבעים הייתה, כי יעשו כל שביכולתם להתחמק מתשלום חובה של החברה לה ערבו. אין מחלוקת כי הנתבעים חתומים על מסמך - כתב ערבות אישית, נספח 2 לתצהיר התובעת, (להלן: "נספח 2"), וכן על מסמך - שטר חוב, נספח 4 לתצהיר התובעת, (להלן: "נספח 4"). אין מחלוקת כי שטר החוב נחתם ביום 31.5.03, וכי לא נאמר בו כי הוא מבטל ערבות קודמת. ראשית אבחן את עדותו של עו"ד וילקומר. עו"ד וילקומר, ייצג את החברה והנתבעים במועד עובר לחתימת המסמכים הנ"ל. עו"ד וילקומר נראה בעיני כמי שמצוי בקושי רב בעדותו. מחד, הנתבעים מעלים טענה על פיה שטר החוב, נספח 4 , ביטל את כתב הערבות, נספח 2, מאידך, עו"ד וילקומר, אשר נכח במועד החתימה על שטר החוב וכן על כתב הערבות, לא דאג, (אם אכן הטענה נכונה), כי ירשם בשטר החוב כי הוא בא במקום כתב הערבות. לכן, כאשר נשאל עו"ד וילקומר בעניין זה, העיד כי לא ייצג את הנתבעים ביחס למסמכים, אלא פעל רק לשם אימות חתימת הנתבעים, וכי לא התערב בנושאים הקשורים למשאים ומתנים בין הנתבעים , החברה לבין התובעת. הנתבע מס' 2 העיד כי עו"ד וילקומר עסק בין היתר במתן, "ייעוץ לנתבעים במעמד חתימה על שטר חוב, סליחה: ערבויות." לכאורה דקות לשונית, ואולם ההבדל נעוץ בכך שלדעתי עו"ד וילקומר מצא עצמו במצב עדין, לכאורה, נתן ייעוץ לא טוב, שכן הנתבעים טענו, כי הגב' טודידשווילי, העדה מטעם התובעת, הבטיחה להחזיר להם את כתב הערבות האישית, נספח 2, ואילו הוא עו"ד וילקומר, לא דאג כי הדבר ירשם באיזה מסמך, או לכל הפחות על גבי שטר החוב. כאשר אני בוחנת את עדותו של עו"ד וילקומר לאור האמור לעיל, אני סבורה כי אין בה כדי להועיל לנתבעים. שכן בסופו של דבר, כאשר עו"ד וילקומר, נדחק לפינה, ונשאל מפורשות, האם הגב' טודידשווילי, או מר וולניק, נתבע מס' 2, אמרו לו במפורש כי תמורת שטר החוב שנחתם בנוכחותו, תחזיר התובעת את כתב הערבות האישית, אישר כי הדבר לא נאמר לו במפורש על ידי מי מהצדדים. כלומר, עדותו של עו"ד וילקומר, בתצהיר עדות ראשית, על פיה התובעת הבטיחה להחזיר לנתבעים את כתב הערבות האישי, תמורת חתימתם על שטר החוב, לא הצליחה לעמוד במבחן החקירה הנגדית, ויותר מכך, הסתבר כי הדבר כלל לא נאמר. ודוק, לא נאמר לא על ידי הנתבע ולא על ידי הגב' טודידשווילי. עוד העיד עו"ד וילקומר, כי שטר החוב נמסר בגין הזמנת סחורה עתידית שאמורה החברה לקבל בחודש אוגוסט. אני סבורה כי מעולם לא נאמר לעו"ד וילקומר דבר וחצי דבר בעניין סחורה עתידית. במסגרת החקירה הראשית העיד עו"ד וילקומר כי: "שאלתי, שהרי במסמך הזה כתוב "תמורת סחורה שתסופק". שאלתי מתי ההספקה ונעניתי: "בתחילת אוגוסט". גם פרומן וגם מרינה...כתבתי במסמך "השטר בתוקף עד 4.8.03." זה מה שזכור לי." (פרוטוקול מיום 8.7.04 עמוד 12 שורות 3-5.). בחקירתו הנגדית העיד כי: ש. לגבי התאריך: מדוע הוספתו? ת. משהו ביקש ממני, או מרינה או וולניק. אני זוכר שהיה לכך צורך לקבלת האספקה האחרונה. (שם עמוד 15 שורות 9-11.). בחקירתו הנגדית העיד: "ש. אמרת שרשמת את התוקף על נספח 4 וענית שתאריך זה נרשם כי הוא סמוך לאספקה אחרונה, הסבר? ת. אינני יודע. מישהו, מרינה או וולניק אמר שאנו צריכים לקבל סחורה עד לתאריך זה." (שם, עמוד 16 שורות 2-5.). בתחילה זוכר עו"ד וילקומר כי הוא שאל מתי אמורה הסחורה להיות מסופקת, אח"כ טוען כי רשם את התאריך על גבי שטר החוב כי מישהו ביקש ממנו, בסופו של דבר אומר "אינני יודע". השינויים הללו , אומנם שינויים קטנים ואולם, הם מתיישבים עם הסברי לעיל ותחושתי כי עו"ד וילקומר, ניסה לסייע ללקוחותיו בעדותו, ודי לחכימא ברמיזה. על גבי שטר החוב נרשם כי הוא בתוקף עד ליום 4.8.03. הנתבעים טענו כי המועד נרשם הואיל ועד למועד זה היו אמורים לקבל סחורה עתידית מהתובעת. התובעת טענה כי המועד נרשם שכן, הנתבעים מסרו שיקים של החברה לפירעון החובות, וכי השיק האחרון נמסר ליום 31.7.03, ולכן נרשם המועד של 4.8.03, לבקשת הנתבעים. בחודש אפריל 2003, הודע לגב' טודידשווילי כי התובעת עתידה להיסגר בארץ, ולכן כל סחורה שתוזמן תוזמן ותישלח ישירות על יד החברה האם ברוסיה, (ראה ת/1). טוענת התובעת כי הודיעה סמוך למועד זה לנתבעים על כוונתה לסגור את שעריה. הנתבעים כפרו בטענה מכל וכל. והנה נמצא כי הנתבעים רכשו מהתובעת ציוד משרדי, שמכרה להם בעקבות החלטתה על סגירתה. ת/3. מועד הרכישה הינו מיום 22.5.03, כמופיע על גבי החשבונית והקבלה. כלומר, שטר החוב נחתם ביום 31.5.03, לאחר שהנתבעים באמצעות החברה, רכשו מהתובעת את הציוד המשרדי. עיסוקה של התובעת לא היה במכירת ציוד משרדי, אלא באספקת משקאות קלים. ת/3 תומך בגרסת התובעת, ובעדותה של הגב' טודידשווילי, כי הודיעה לנתבעים על סגירת משרדי התובעת בארץ, ואף מכרה להם את הציוד המשרדי. הגב' טודידשווילי העידה ועדותה אמינה עלי, בין היתר, שכן התרשמתי כי העדה מתקשה להאמין לטענות הנתבעים, חזרה ואמרה שוב ושוב, כי ביקשה מהם פעמים רבות לחתום על שטר חוב, הסבירה כי היה בידיה שטר חוב ישן, בסכום של 50,000 ₪, (חתום רק על ידי החברה, ולא על ידי הנתבעים באופן אישי), שטר החוב הישן לא שיקף את היקף החוב, והיא מצאה עצמה למול חוב שתפח לכמעט 300,000 ₪, וללא שטר חוב בסכום זה. לכן, ביקשה שוב ושוב מהנתבעים לחתום על שטר החוב נשוא דיוננו. כאשר אני משווה עדותה לעדותו של מר וולניק, אשר העיד כי אכן שטר החוב נספח 4 היה ברשותו מיום 16.5.03, והנתבעים לא חתמו עליו, וכי רק ביום 31.5.03, חתמו על שטר החוב, וכן עדותו של עו"ד וילקומר, כי נתבקש מספר פעמים על ידי הגב' טודידשווילי, לבוא לפגישה על מנת לאשר את חתימת הנתבעים על גבי שטר החוב, אני מוצאת לעדותה תימוכין בגרסת הנתבעים. העדה העידה כי אכן התכוונה להחזיר לנתבעים את שטר החוב הישן של החברה, וכי הוא הוחזר. גם בכך יש תימוכין לגרסתה אשר מתיישבת עם השתלשלות העניינים. העדה מטעם התובעת, העידה כי שטר החוב נועד להבטיח את החוב הקיים, כאשר נשאלה מדוע אם כך נרשם על גבי שטר החוב כי תמורתו הינה בגין "סחורה שתסופק" , העידה כי השתמשה בנוסח שטר חוב שהיה קיים אצל התובעת. כלומר, העדה לא הבחינה במועד הרלוונטי, כי על גבי שטר החוב רשום כי הוא בגין סחורה שתסופק. שכן במועד הרלוונטי היה קיים חוב בסכום של כמעט 300,000 ₪. לכן נרשם שטר החוב על סכום זה. גם הסכום בו נרשם שטר החוב תומך בגרסת התובעת. הנתבעים טענו כי שטר החוב נועד להבטיח הזמנה עתידית בסכום של 300,000 ₪. הדבר בלתי סביר בעיני, ראשית משום שהחברה מעולם לא הזמינה בהזמנה אחת סחורה בהיקף כזה. שנית, במועד הרלוונטי, 31.5.03, כבר הייתה החברה מצויה בקשיים כלכליים, והראיה, הנתבעים מאשרים כי פנו לתובעת בבקשה לדחיית תשלומים, ופריסת שיקים שנתנו לתובעת בגין החוב בפריסה ארוכה יותר, אלא שהם טוענים כי הדבר ארע בחודש יוני ולא במאי, כלומר, בגרסתם יש אישור לכך כי החברה בסוף חודש מאי כבר מצאה עצמה בקושי לשלם לתובעת את החוב נשוא דיוננו, אם כך, כיצד יתכן כי עתידה הייתה להזמין סחורה בסכום כה ניכר? אין הדבר סביר. עדותם של הנתבעים הייתה פתלתלה, ונועדה לאפשר להם מלהתחמק מתשלום חובם לתובעת. כך לדוגמא נשאל מר וולניק, מתי היה אמור להזמין את הסחורה העתידית? וענה כי בסוף אפריל. ואילו השטר תוקפו עד לאוגוסט 2003. כיצד מתיישב תאריך זה עם המועד הנטען של הזמנת הסחורה העתידית? יותר מכך, מר וולניק נשאל, כיצד יתכן שהשטר נועד להבטיח סחורה שתסופק, אם לפי תנאי התשלום, הסחורה אמורה הייתה להיות משולמת לאחר שיפוג תוקפו של השטר, ותשובת העד הייתה , בהעדר כל הסבר הגיוני אחר, כי יש לשאול את הגב' טודידשווילי. הצדדים הסכימו כי המוציאה והמביאה בבשם התובעת הייתה הגב' טודידישווילי. עדה זו העידה, כי במשך חודשים ושבועות "רדפה" אחרי הנתבעים בבקשה ובדרישה כי יחתמו על שטר חוב בו הם ערבים באופן אישי להתחייבויות החברה, ונתבעים סרבו. כאשר החברה, ביקשה לשנות את מועדי התשלומים של שיקים שמסרה, ולהאריך את המועד לתשלום, ניצלה הזדמנות זו, ודרשה חתימה על שטר החוב כתנאי להעברת בקשתם לתובעת. הנתבעים שניהם נשאלו, כיצד יתכן כי הגב' טודידשווילי, תסכים לוותר על כתב ערבות אישית, תמורת שטר חוב להבטחת סחורה עתידית, שטרם הוזמנה. לא היה בפיהם כל מענה, ותשובתם הייתה כי זה היה התנאי שלהם. יותר מכך, הנתבעים טענו בתצהיריהם כי שטר חוב עדיף על פני כתב ערבות. מדוע הועלתה טענה זו? משום שהשכל הישר אינו מקבל החלפת שטר חוב המבטיח חוב, שטרם בא לעולם, בכתב ערבות אישית המבטיח חוב קיים, היה צורך בהסבר, והנתבעים שהיו ערים לצורך בהסבר כלשהו, שכן טענתם בלתי הגיונית ומופרכת בעליל, סיפקו את ההסבר בצורה של : שטר חוב עדיף על פני כתב ערבות. אכן ברגיל שטר חוב עדיף על פני כתב ערבות, ואולם, כיצד שטר חוב שאינו מבטיח דבר שכן במועד הרלוונטי, מועד החתימה על גבי שטר החוב, לא הוזמן דבר, ואין חוב עתידי, עדיף על לפני כתב ערבות המבטיח חוב קיים. ולא סתם חוב, חוב בשיעור של 300,000 ₪? הנתבעים לא ידעו מה שיענו. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי את שטר החוב הראשון לא היה צריך להחליף משום שכבר היה בידי התובעת שיקים של החברה. זה המקום בו עלי להבהיר את חוסר סבירותה של טענת הנתבעים. שטר החוב החליף את כתב הערבות. ואולם שטר החוב היה רק בעבור סחורה עתידית. דהיינו, שטר החוב לא החליף את כתב הערבות בפועל משום שלא הבטיח את החוב הקיים שהיה מובטח באותו כתב ערבות. אם נכונה טענת הנתבעים, הרי שטר החוב שחתמו לא הבטיח את חובות העבר אם כן כיצד הוא יכול להחליף את כתב הערבות האישית שהבטיח את חובות העבר. ברור מדוע לנתבעים לא היה כל מענה כאשר נשאלו על כך במפורש וענו כי זה היה התנאי שלהם, לחתימת שטר חוב. כאשר אני בוחנת את עדותם של הנתבעים, גם באופן ישיר, התחמקויותיהם מתשובות, חוסר יכולתם לענות כאשר התשובה אינה מתיישבת עם הנתונים המוצגים להם, למול עדותה של הגב' טודידישווילי, אין ספק כי עדותה של הגב' טודידשווילי מהימנה, ומשקפת נכונה את השתלשלות העניינים. התובעת, קיבל הודעה על סגירת שעריה, מהחברה האם ברוסיה. נוכח הודעה זו מכרה התובעת לנתבעים את הציוד המשרדי שלה. התובעת קיבלה מהחברה שיקים לפירעון חובה הפרוסים עד ליולי 2003, וכאשר נתבקשה התובעת לפרוס את החוב בפריסה רחבה יותר, דרשה וקיבל השטר חוב חתום על ידי הנתבעים באופן אישי, בנוסף לערבות האישית שלהם. בשטר החוב נאמר כי הוא בתוקף עד ליום 4.8.03, מועד זה מתיישב עם המועד השיק האחרון. ויש הגיון בחתימת הנתבעים על גבי שטר החוב, שכן הם לא שינו את מצבם לרעה בעצם החיוב, כלומר, מהותית, לא היה כל הבדל בין חתימתם כערבים לשטר חוב לבין תחימתם כערבים על גבי כתב ערבות אישית, גם כאן וגם כאן הם ערבים באופן אישי, ההבדל הינו אופן הגביה, ולא מבחינה מהותית ההתחייבות האישית. לכן לדעתי הסכימו לחתום על גבי שטר החוב, שנועד לדעתי להבטחת החוב הקיים. אינני מקבלת את גרסתם של הנתבעים, ואת עדותם, שכבר הבהרתי שהייתה חמקמקה ופתלתלה. אני סבורה כי עדותם בפני הייתה בלתי מהמנה בעליל, ולכן לא הצליחו לענות על השאלה המהותית, כיצד יתכן שהתובעת תסכים לוותר על כתב ערבות, בזמן בו החברה מצויה בקשיים כלכליים, ולהמירו בשטר חוב שתוקפו על פי טענתם צופה פני עתיד בלבד? הנתבעים לא נתנו כל הסבר מניח את הדעת לחוסר סבירות זה, ולכן כאשר הם מיוצגים על ידי עורך דין, אשר אינו כותב במפורש על גבי שטר החוב כי הוא מבטל את כתב הערבות שנחתם קודם לכן, ואף אינו מעלה את ההסכמה הנטענת על הכתב, ואין כל אסמכתא אחרת כי בוטל כתב הערבות הרי אין לקבל את גרסת הנתבעים ואת עדותם. הן התובעת והן הנתבעים מעלים טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. התובעת טוענת כי למרות שעל גבי שטר החוב נאמר : "עבור סחורה שתסופק", הרי המדובר היה בשטר חוב בגין חוב קיים. הנתבעים טוענים כי שטר החוב החליף את כתב הערבות, למרות שהדבר לא נאמר בו, או בכל מקום אחר, לא נרשם כי כתב הערבות בטל או פקע. יש לזכור כי הנתבעים היו מיוצגים באותה עת, ולדעתי אם אכן הייתה אמירה כלשהי על שינוי כתב הערבות אני סבורה כי היא הייתה מוצאת את ביטוייה בשטר החוב. לכן, בכל הנוגע לטענה כי שטר החוב החליף את כתב הערבות האישית יש לדחות את הטענה גם מהנימוק כי מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. למרות שלדעתי שטר החוב ניתן להבטחת החוב הקיים ולא חוב עתידי כלשהו שטרם נולד, אני סבורה כי לאור קיומו של כתב ערבות אישית, שלדעתי לא הוחלף לא פקע לא בוטל, והוא תקף ושריר וקיים, אין צורך לקבע כי שטר החוב תקף. אני סבורה, כי כתב הערבות האישית, מחייב את הנתבעים ודי בו לדעתי כדי לקבוע כי על הנתבעים לשלם לתובעת את החוב במלואו. לאור כל האמור לעיל אני בסבורה כי דין התביעה להתקבל. הנתבעים ישלמו לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. כמו כן ישאו בהוצאות התובעת, ובשכר טרחת העד אותו אני קובעת בסכום של 250 ₪ + מע"מ. הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליכים שבפני בסכום של 35,000 ₪ + מע"מ. ערבות אישיתסחורהערבות