1. בפניי מונח ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בנצרת ( כב' השופטת לילי יונג - גופר ) שניתנה בב"ש 2257/07 ( ת"פ 1546/07) מיום 20/5/07 ולפיה דחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטתה מיום 1/4/07 בה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. 2. כנגד העורר הוגש לביהמ"ש השלום בנצרת כתב אישום ( מתוקן מיום 28/3/07) הכולל שלושה אישומים והמייחסים לו עבירות של תקיפת אשתו ( להלן תיקרא " המתלוננת") בנסיבות מחמירות , כליאת שווא ופציעה בנסיבות מחמירות במספר מקרים. בנוסף מיוחס לעורר בנסגרת כתב האישום השלישי ביצוע עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. ע"פ הנטען בכתב האישום הראשון הרי העורר נהג, במשך כחמש השנים האחרונות, להכות את המתלוננת בתדירות של פעם בשבוע, ובין היתר נהג להשליך עליה פירות, למשוך בשערה, להכותה בראשה ובחלקי גופה השונים, לעקם את ידיה ולדחוף אותה אל הקיר. ע"פ הנטען באישום,הרי תדירות התקיפות עלתה במחצית השנייה של שנת 2006 כך שהעורר נהג לתקוף אותה מידי יום, תוך שהוא תופס בשערה מלפף אותו סביב ידו ותוקף את המתלוננת במכות בראשה. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו לה למתלוננת בחלק מהמקרים חבלות הנראות לעין. עוד נטען כי במספר מקרים במהלך חצי השנה האחרונה נעל העורר את המתלוננת בבית , יצא לעבודתו והותירה כלואה בבית עד שעות הצהריים. כתב האישום השני מפרט מספר מקרים שאירעו בין 2/02 לבין 2/07 בהם תקף העורר את המתלוננת. כך במקרה אחד הוא בעט ברגלה של המתלוננת כשהיתה בחודש התשיעי להריונה . במקרה אחר ובהיותה בחודש השביעי להריון, הוא הכה אותה בצד בטנה. במקרה נוסף הוא העיף עליה צלחת אוכל שהכינה לו. העורר נהג להשליך על המתלוננת פירות וכן נהג לתקוף אותה בידיו בפניה תוך שהוא גורם לה נפיחות וסימן כחול. במועד אחר שפך העורר על רגלה של המתלוננת תה רותח וגרם לה לכוויה. עוד נטען כי העורר נהג לכבות על המתלוננת סיגריות בוערות , לגרום לה כוויות . במהלך חודש 9/06 ועל רקע ויכוח שהיה בין העורר למתלוננת הוא השליך כוס זכוכית על הרצפה ולאחר שהתנפצה הוא דחף את המתלוננת . עקב דחיפה זו נחתכה המתלוננת ברגלה מהזכוכית של הכוס ונאלצה לבקש מאחיה שיקח אותה לבית חולים. במועד אחר קשר העורר את המתלוננת לכסא, הכה אותה בפניה , נעל את הבית, והותיר את המתלוננת קשורה עד שחזר הביתה. בחודש 2/07 המתלוננת ניגשה למרפאה בה עבד העורר כדי לשוחח עם אחיו ולספר לו על יחסו של העורר כלפיה. העורר התרגז למשמע הדברים והשליך עליה תפוח שפגע בכתפה וגרם לה לסימן כחול בכתף. בימים שלאחר מכן הכה העורר את המתלוננת מספר פעמים ואף נעל אותה ואת הילדים בבית , נטל עימו את המפתחות ולא אפשר לה ולילדים לצאת מהבית במשך 4 ימים. במהלך אחת התקיפות הוא תפס את המתלוננת בכוח, החזיק בידיה מאחורה גבה וכיבה עליה 4 סיגריות בוערות וכן בעט בכל חלקי גופה ושרט אותה בציפורניו ברגליה עד שנגרמו לה חבלות והתעלפה. למחרת היום נטלה המתלוננת כספים מתוך הכספת שבבית, לקחה עימה את הילדים וברחה מפני העורר למשך שלושה שבועות. בכתב האישום השלישי נטען כי המתלוננת סיפרה לחברה שלה בשם ג'האד אבו תאיה על יחסו של העורר כלפיה. העורר הגיע לביתה של ג'האד ואמר לה שלא לספר דבר על מעשיו, כי הוא יידע מי דיבר ומה אמר ואם מישהו ידבר הוא " יסתדר איתו". 3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הנ"ל הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים . 4. ביום 1/4/07 בהחלטה מפורטת ומנומקת הורה ביהמ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים תוך קביעה כי קיימות ראיות לכאורה במידה מספקת לצורך כך וכן קיימת עילת מעצר ( למעשה לא היתה מחלוקת בין הצדדים על עניין זה) כנגד העורר וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה ( להלן : "ההחלטה הראשונה"). הראיות כללו הודעות המתלוננת , תיעוד מצולם של החבלות האחרונות שנגרמו לה , תיעוד רפואי לפציעה שנגרמה לה ועדויות של בני משפחתה של המתלוננת. 5. ביום 22/4/07 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל. בבקשה נטען כי ישנן ראיות חדשות שיש בהן כדי לערער את התשתית הראייתית ולהביא לשינוי ההחלטה הראשונה, ושחרורו של העורר ממעצר או למצער כדי להביא להסתפקות בחלופת מעצר. ב"כ העורר טען כי קיים " הרבה יותר מאשר חשש גרידא " שהתלונה ששימשה בסיס לכתב האישום, אינה תלונת אמת והיא "פוברקה" ע"י המתלוננת . לתמיכה בבקשתו הציג העורר חוו"ד דעת של מומחה , פרופ' דן מלר, מומחה לכירורגיה פלסטית, ולפיה ההמטומות הנראות בסרטון שלטענת המתלוננת צולם ביום 24/2/07 והמהווה חלק מראיות התביעה הן תוצאה של חבלות ופגיעות שאירעו בין 7-14 ימים שקדמו לצילום הסרטון והן סותרות את טענתה של המתלוננת לפיה הן נגרמו לה חודש בטרם צילום הסרטון ( בעקבות האירוע מיום 24/1/07 וכאשר אין חולק כי מבוקר יום 25/1/07 העורר והמתלוננת לא נתראו). ב"כ העורר טען גם כי העובדה לפיה המתלוננת ביקרה אצל עורך דינה ביום 24/1/07 טרם צאתה לחו"ל, והוא לא שלח אותה לבדיקה מראה כי הוא לא ראה כל חבלות על גופה של המתלוננת, ועל כן אין יסוד לטענתה כי היא הותקפה ע"י העורר טרם צאתה לחו"ל. עוד נטען כי תמליל חקירת בתם של בני הזוג אשר הגיע לידי העורר לאחר מתן ההחלטה הראשונה, מלמד כי אירועי התקיפה מעולם לא היו, שכן הילדה שתקה באופן תמוה בחלק מן החקירה. 6. בהחלטתו נשוא הערר דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה הנ"ל לאחר שקבע כי אין בראיות החדשות לשנות ממסקנתו בהחלטתו הראשונה מיום 1/4/07 באשר לקיומה של תשתית ראייתית מספקת , ועל כן, ובהעדר טענות חדשות בנוגע לעילת המעצר, הרי אין מקום לשנות ממסקנתו בהחלטתו הראשונה, ולפיה "אין מקום בנסיבות העניין להסתפק בחלופת מעצר". ביהמ"ש קמא התייחס לחוות הדעת של פרופ' מלר ואמר כי גם מומחה זה אינו שולל מכל וכל את טענות המתלוננת בדבר היווצרות החבלות על גופה באמצעות סיגריות בוערות או בבעיטות בחלקי גופה. ביהמ"ש אמר כי המומחה מסייג את טענותיו ואינו קובע בוודאות כי גרסתה של המתלוננת בדבר תאריך התקיפה (24/1/07 ) אינה נכונה. המומחה מציין כי לאור העובדה שלא בדק פיזית את המתלוננת, אין הוא יכול לקבוע מסמרות בעניין וכל קביעותיו נשענות על הערכות בלבד. ביהמ"ש קמא קבע, כי גם אם עשויה חוות הדעת להביא לזיכויו של העורר בסוף ההליך, הרי אין בה בשלב זה, כדי לפגוע בראיות התביעה עד כדי קביעה של העדר ראיות לכאורה, מאחר ואינה הוכחה ניצחת הסותרת באורח חד משמעי את ראיות התביעה . ביהמ"ש קמא קבע כי אין בחוות הדעת, בשלב זה, כדי לאיין את ממצאי התביעה. ביהמ"ש קמא הוסיף, כי כתב האישום מייחס לעורר מקרים רבים של אלימות קשה נגד המתלוננת שעל חלקם סיפרה המתלוננת לבני משפחתה סמוך למועד התרחשותם, תוך שהיא משתפת אותם בחששותיה הרבים מהעורר. בני המשפחה מעידים עוד כי ראו את סימני חבלה על גופה של המתלוננת, וביניהם פנס ונפיחות סביב העין וסימני המטומות אחרים. ביהמ"ש הפנה גם לעדות חברתה של המתלוננת, לה סיפרה המתלוננת על מעשי העורר, ואשר גם ראתה במו עיניה סימני חבלה על גופה של המתלוננת, וגם ראתה את העורר כשזרק עליה סיגריה באחד המקרים בו ביקרה בביתם. באשר לעדות בתם של בני הזוג ביהמ"ש קמא ציין, כי אין בתמליל השיחה כל ראיה חדשה שיש בה להפריך את הראיות שהיו בפניו עת החליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. לעניין הטענה של ב"כ העורר לפיה העורר לא יכול היה לתקוף את המתלוננת ביום 24/1/07 מאחר ובאותו יום היא היתה אצל ב"כ עו"ד פייסל. ביהמ"ש קמא ציין בין היתר כי לפי הודעת עו"ד פייסל הרי המתלוננת יצרה עימו קשר לראשונה ב 25/4/07 ( צ.ל 25/1/07) יום לאחר תקיפת העורר, כאשר היא לא שיתפה אותו במאומה. באשר לסתירות שבין תאריך חתימת ייפוי הכוח בפני עו"ד פייסל וטענות ב"כ העורר לעניין התנהגותה של העוררת. ביהמ"ש קמא אמר כי אלה מצריכות ליבון ובירור במסגרת ראיות שיובאו במשפט אך לצורך ענייננו, אין בהן משום הפרכה מיניה וביה של ראיות התביעה וגרסת המתלוננת. לבסוף קבע ביהמ"ש קמא כי חרף קיומן של שאלות המחייבות ליבון והסבר במהלך המשפט, הראיות המפלילות בעניינו, הן בעלות פוטנציאל ראייתי המעלה סיכוי סביר להרשעה. על החלטה זו, הערר שבפניי. 7. טענות העורר בתמצית: בבקשתו חוזר ב"כ העורר על הטענות שביססו תשתית לבקשתו בפני ביהמ"ש קמא. בנוסף טען ב"כ העורר כי קיימים נימוקים אשר מצדיקים את קבלת הערר. אקדים כבר עתה ואדגיש, כי הערר דנן הינו על החלטת בית משפט קמא מיום 20/05/07, על פיה דחה את בקשת העורר לעיון חוזר, ואין בפניי ערר על החלטת בית משפט קמא מיום 01/04/07 לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. אם ברצונו של ב"כ העורר להפנות טענות כנגד ההחלטה הראשונה מיום 01/04/07, הדרך הראויה והנכונה הייתה שיגיש ערר על החלטה זו, ולא להמתין עד לדחיית הבקשה לעיון חוזר, ולאחר מכן להגיש ערר אשר כותרתו ערר על החלטה לעיון חוזר, אולם בפועל ולאמיתו של דבר מעלה ב"כ העורר טענות שונות ומשונות כלפי ההחלטה הראשונה, דבר שאין להתיר אותו. נוכח האמור, אתמקד במסגרת החלטתי זו אך ורק בנושאים שהועלו במסגרת הבקשה לעיון חוזר, ואתעלם מכל הטענות אשר נטענו באריכות הן בנימוקי הערר, והן בטיעוניו של ב"כ העורר בפניי בעל פה, להלן הטענות בתמצית: א. ביהמ"ש קמא טעה עת קבע בס' 9 להחלטתו כי המומחה סייג את חוות דעתו בכך שציין בס' 11 שבה כי קשה לו לאמוד באופן מדויק את המועד המשוער בו נגרמו למתלוננת החבלות והפגיעות אשר נראות בסרטון. לטענת העורר, המומחה סייג את הערכתו, רק לעניין הפצעים המוקדיים ( קרי, הכוויות) . קביעתו לעניין שטפי הדם הינה נחרצת וחד משמעית. ב. השילוב בין האמור בחוות דעתו של המומחה לבין המראה שעולה מהתמונות שצולמו ע"י טכנאי הזיהוי המשטרתי כשבועיים וחצי לאחר המועד הנטען בקשר לצילום הסרטון ואשר אין בהן זכר לשטפי הדם המצולמים בסרטון וביחד עם ממצאים שנקבעו בהחלטה הראשונה וביחד עם אופן התנהלותה של המתלוננת לאורך כל התקופה ממועד האירוע הנטען, מצביעים על כך שלא ניתן להסתמך על הסרטון שהוצג ע"י המתלוננת כראיה לכאורה לכך שהעורר הוא שגרם לשטפי הדם ולכוויות הנראות בקלטת. ג. ביהמ"ש קמא לא נתן משקל לכך שהמשיבה לא הציגה חוו"ד נגדית. לטענת ב"כ העורר מחדל זה ביחד עם המחדל הראשוני של המשטרה עת נמנעה מלשלוח את המתלוננת לבדיקה רפואית מיד עם חזרתה מירדן ביום 11/3/07, יש בהם כדי ליתן משקל מכריע לחוו"ד המומחה פרופ' מלר. ד. טעה ביהמ"ש קמא עת קבע כי הסניגורים מתעלמים מהעובדה שמקרי האלימות המנויים בכתב האישום והמקימים חזקת מסוכנות של העורר נסמכים על ראיות נוספות, שכן הראיות היחידות שהובאו בפני ביהמ"ש קמא היו סרטון הוידאו, צילומי הסטילס שצולמה המתלוננת במשטרה ביום 13/3/07 ומכתבו של הרופא הירדני מיום 10/3/07 כאשר ראיות אלה מתייחסות לאירוע הנטען מיום 24/1/07. לטענתו, למעט ראיות אלה לא הובאה כל ראיה לעניין אירוע התקיפה הנטען מיום 24/1/07 או לעניין כל אירוע אחר הנטען בכתב האישום. ה. ביהמ"ש טעה כאשר לא התייחס לעניין עדויותיהם של בני המשפחה, לדבריו של עו"ד פייסל , פרקליטה של המתלוננת שאמר במשטרה כי המתלוננת אמרה לו שהיא בורחת מהארץ מחשש שלה מהעורר ומבני משפחתה. ו. ביהמ"ש התעלם מהטענות שהעלה ב"כ העורר במהלך הדיון בבקשה לעיון חוזר ולפיהן המתלוננת פעלה בכל דרך אפשרית בכדי למנוע בדיקה אמיתית של טענותיה לעניין ההתעללות והחבלות שנגרמו לה כביכול ע"י העורר. ז. ב"כ העורר מבקש לטעון כי העובדה שהמתלוננת פנתה לבדיקה אצל רופא ירדני רק ביום 10/3/07 ( כחודש וחצי לאחר האירוע מיום 24/1/07 ויום אחד לפני חזרתה לארץ ) מלמדת כי החבלות הנטענות ע"י המתלוננת ואשר לטענתה הם תוצאה של האירוע מיום 24/1/07 , בפועל אינם כך. לטענתו, גם העובדה שהיא לא ביצעה את הבדיקה בארץ , תמוהה ומעלה ספקות באשר לגרסתה של המתלוננת. לטענת ב"כ העורר שילוב כל האמור מביא למסקנה כי חבלות נגרמו במועד מאוחר יותר מזה הנטען על ידי המתלוננת, כאשר אין חולק כי מבוקר יום 25/1/07 המתלוננת והעורר לא התראו . ח. לטענת ב"כ העורר ישום המבחנים שנקבעו בעניין זאדה ( בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (2) 133) אליו התייחס ביהמ"ש קמא, מביא למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיון חוזר. 8. טענות המשיבה: א. לטענת ב"כ המשיבה חלק גדול מהטענות המועלות בערר כגון טענות לעניין אימון בעדים או משקל שיש לייחס לעדויות הן טענות שנטענות בשלב סיכומים ולא בשלב זה ועל כן אין להתייחס אליהן . ב. לטענת ב"כ העורר השאלה היחידה שיש לדון בה היא האם חל כרסום בראיות ואשר יש בו כדי להביא לשחרור העורר. השאלה היא אם יש בראיות שהגיש העורר בכדי לשנות באופן דרמטי את מצב הראיות בתיק. השאלה אליה יש ליתן את הדעת היא האם חוות הדעת הרפואית והתמליל עליהם מסתמך העורר מכרסמות את הראיות הקיימות ויוצרות שינוי דרמטי השולל אפשרות שהעורר יורשע והתשובה לשיטת ב"כ המשיבה הינה שלילית. ג. לטענת ב"כ המשיבה ביהמ"ש קמא ניתח בצורה מעמיקה את חומר הראיות, ובמסגרת החלטתו הראשונה, ביצע בדיקה של כל מסכת הראיות בתיק ופירט את הראיות הרבות לאלימות הנמשכת ורבת השנים כלפי המתלוננת. ד. ב"כ המשיבה טען כי חוות הדעת מתייחסת לאירוע האחרון כאשר היא מפריכה את גרסת המתלוננת ביחס לחלק מהחבלות. העורר לא נעצר רק על סמך סרט הוידאו שאליו מתייחסת חוות הדעת. חוות הדעת היא ראיה לכאורית שלצידה ישנן ראיות אחרות . לעניין התמליל של חקירת הילדה, חזר ב"כ המשיבה על הדברים שאמר ביהמ"ש קמא בעניין זה והוסיף כי בקשת המעצר לא נסמכה על עדות הילדה כיוון שחוקרת הילדים אסרה על העדתה. ה. לעניין הרף הנדרש לגבי טענה של כרסום בראיות הפנה ב"כ המשיבה להחלטה בבש"פ 6570/96 מ"י נ' סלים אדם . ו. לעניין חלופת מעצר טען ב"כ המשיבה כי התמונה העולה מהראיות היא שמדובר באלימות ואכזריות נמשכת כולל כליאה ואיומים על עדת תביעה כאשר במקרים רבים חלופת מעצר בעבירות של אלימות במשפחה אינה מספיקה משום שמדובר בעבירות המבוססות על כעס. בנוסף קיימת עילה בגין שיבוש והדחה כאשר במקרה דנן מדובר בבני משפחה שאפשר להפעיל עליהם לחץ. ב"כ המשיבה הגיש פסיקה לתמיכה בטענותיו ועמדתו. 9. דיון והכרעה: א. השאלה שנדונה ע"י ביהמ"ש קמא היא אם יש בראיות שהציג העורר כדי להפריך את ראיות התביעה או להפחית מעוצמתן עד כדי שחרור העורר ממעצרו כאשר תשובת ביהמ"ש קמא לשאלה היתה שלילית, ועל כך הערר שבפנינו. ב. ראיתי דווקא להתחיל מהנקודה אליה התייחס ביהמ"ש קמא בס' 14 להחלטתו נשוא הערר ולהדגיש כי כתב האישום מייחס לעורר מספר רב של מעשים אלימים כלפי המתלוננת ושל עבירות שיש בהן כדי להקים נגדו חזקת מסוכנות ועילה למעצר עד תום ההליכים ואין המקרה מיום 24/1/07 הוא המקרה היחיד המיוחס לעורר. במסגרת החלטתו מיום 1/4/07 שבמסגרתה הורה ביהמ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, סקר ביהמ"ש קמא את "הראיות לכאורה" להוכחת אשמתו של העורר ולא רק בקשר לאירוע מיום 24/1/07. כך ביהמ"ש קמא התייחס להודעות שמסרה המתלוננת ואשר מטבע הדברים היוו את הבסיס לטענות המועלות בכתב האישום. ביהמ"ש קמא מצא חיזוקים רבים לדברים שמסרה המתלוננת ובין היתר בדברי אביה , אימה ושלושת אחיה וכן בעדותה של חברתה של המתלוננת , ג'יהאד. חומר הראיות שהיווה תשתית למעצרו של העורר אינו כולל רק את סרטון הוידאו ואת התמונות ובנוסף וכאמור כתב האישום מתאר מקרים רבים ושונים שהסרטון כלל אינו רלוונטי אליהם. מכאן לשאלה אם יש בחומר הראיות " החדש" כדי לכרסם בחומר הראיות ולהביא למסקנה כי אין תשתית ראייתית מספקת כדי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ג. ע"פ הפסיקה , לצורך התערבות במסגרת בקשה לעיון חוזר ישנו צורך בשינוי משמעותי בראיות התביעה באופן שמשנה באופן משמעותי מהערכת תשתית הראיות הקיימת ( ראה בש"פ 1368/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו , אליו הפנה ב"כ המשיבה). "על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות. אין בית משפט זה, בדונו בערר, בודק את העדויות אחת לאחת, שוקל את הסתירות בדברי העדים לעומת דבריהם הם בחקירה המשטרתית או לעומת דבריהם של עדים אחרים. אין זה מתפקידו לבדוק את מהימנותם של העדים, דבר שממילא לא ניתן לעשותו בהליך זה. כל אלה ייעשו בבוא העת על ידי השופט השומע ורואה את העדים ומתרשם מהם. כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או כדי לכרסם בה כרסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר" (ראה בש"פ 4794/95 יואב שאבי ואח' נ. מדינת ישראל, תק-על 95 (3) 263 (1995), בש"פ 3716/91 מדינת ישראל נ' דוד לויאן, תקדין עליון כרך 3)91) תשנ"א-תשנ"ב 1991 עמ' 96 בעמ' 97; בש"פ 2884/95 מרים ויסמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 3940/93 אליהו אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 3)93) תשנג-תשנ"ד 488 ,1993). בענייננו, בית משפט קמא בחן לעומק את הראיות החדשות שהועלו במסגרת הבקשה לעיון חוזר. באשר לחוות הדעת של המומחה מטעם העורר, בית משפט קמא בחן חוות דעת זו, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי גם מומחה ההגנה אינו שולל מכל וכל את טענות המתלוננת בדבר היווצרות החבלות על גופה באמצעות סיגריות בוערות או בבעיטות בחלקי גופה. בנוסף לכך, מסייג מומחה העורר את טענותיו, ואינו קובע בוודאות כי גרסתה של המתלוננת בדבר תאריך התקיפה, אינה נכונה, המומחה בהגינותו מציין כי לאור העובדה שלא בדק פיזית את המתלוננת, אין הוא יכול לקבוע מסמרות בעניין, וכי קביעותיו נשענות על הערכות בלבד. בית משפט קמא הוסיף, כי חוות הדעת של המומחה הינה ראיית הגנה הנבדקת כמו כל שאר טענותיו של העורר, גם אם עשויה ראיה זו להביא בסופו של דבר לזיכויו של העורר, אין בה בשלב זה כדי לכרסם בראיות המשיבה עד כדי קביעה של העדר ראיות לכאורה, מאחר ואינה ראיה ניצחת הסותרת באורח חד משמעי את ראיות התביעה. קבע עוד, כי כתב האישום כנגד העורר מייחס לו מקרים רבים של אלימות קשה נגד המתלוננת, בעוד התמונות והסרטון מעידים אך ורק על מקרה אחד שהיה המקרה האחרון. מקרי האלימות האחרים נסמכים על ראיות רבות נוספות ועל עדותם של עדים המהווים חיזוק לגרסת המתלוננת. באשר לעדות בתם של בני הזוג, גם עדות זו בחן בית משפט קמא והגיע למסקנה, שאין בתמליל השיחה כל ראיה חדשה שיש בה כדי להפריך ראיות שהיו בעת מתן ההחלטה הראשונה. בית משפט קמא הוסיף, כי בהחלטתו הראשונה, קבע כי על פי חומר הראיות הקיים, ללא כל היזקקות לעדותה של הבת, העורר תקף את המתלוננת. בית משפט קמא הוסיף עוד, כי מקריאת התמליל עולה, כי הבת אינה משתפת פעולה לאורך רוב חקירתה, ולא ניתן ללמוד בבירור מה אכן ראתה ומה שמעה מאמה. מכל מקום, הטענות בדבר משמעות עדות הילדה, ייבחנו לכשיישמע התיק לגופו של עניין. הנני שותף לקביעותיו של בית משפט קמא. אוסיף, כי גם אני עיינתי בתמליל של הודעתה של הבת. הבת מספרת על מספר אירועים של דחיפה, כווית סיגריה על רגלה של המתלוננת, זריקת לימון על המתלוננת ועוד עניינים, בהרבה מקומות היא אכן שותקת, כך שמהודעה זו לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית, לכיון זה או אחר, על כל פנים עדות זו תיבחן לעומק במהלך שמיעת התיק העיקרי, ואין בשלב זה ובנסיבות העניין מקום לייחס לעדות זו משקל. סיכומו של דבר, הנני שותף לקביעותיו של בית משפט קמא, כי אין בראיות החדשות כדי להצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות המשיבה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בראיות אלה. 10. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.מעצראלימותמסמכיםעיון חוזרבקשת מעצרמעצר עד תום ההליכיםתקיפה