1. התובעת רכשה, ב 3.12.98 דירה ברח' חלוצים 13/9 סיטי באשדוד (להלן:"הדירה"). 2. את הדירה בנו הנתבעות, אשר התקשרו עם מי שמכרו לתובעת את הדירה (להלן: המוכרים). את החזקה בה קיבלו המוכרים במאי 1997. על פי ההסכם בין הקונה והמוכרים, נכנסה הקונה בנעליהם בכל הנוגע לזכויותיהם כלפי הנתבעות. 3. בתביעתה כנגד הנתבעות, אשר הוגשה במרץ 2004, טענה התובעת כי זמן מה לאחר שהחלה להתגורר בדירה, החלה לסבול מליקויי רטיבות קשים בה. לטענתה, לאחר שבדקו את תלונותיה השיבו הנתבעות כי חול המילוי מתחת לריצוף רטוב ויש להמתין לחכות מספר שנים עד שיתייבש, וסרבו לבצע פעולת תיקון כלשהי. 4. התובעת שכרה שירותיו של מהנדס אשר ערך חוות דעת ומצא כי עלות הליקויים שיש לתקן הינה בסכום של 62,062 ₪. 5. התובעת טוענת כי בעקבות תשובת הנתבעות ועל מנת לאפשר מגורים נאותים בדירה, תיקנה בעצמה מקצת מהליקויים, בסכום של 33,000 ₪ אך מחסרון כיס לא סיימה את כל העבודות הנדרשות. 6. סכום תביעתה של התובעת 84,562 ₪ והיא כוללת, בנוסף לתיקונים ולהוצאות המומחה,גם פיצוי על עגמת נפש בשיעור של 20,000 ₪. 7. הנתבעות כפרו בטענות התובעת, טענו לחוסר יריבות ואף הגישו הודעת צד ג' כנגד החברה אשר ביצעה את עבודות האינסטלציה בבניין ובדירה (להלן: "הצד השלישי"). לטענתן, על פי חוות הדעת של המהנדס מטעם התובעת, כ- 85% מהליקויים - קשורים לעבודת הצד השלישי. חברה זו הינה האחראית על פי דין ואף מכוח תנאי ההתקשרות בינה לבין שולחת ההודעה, לכל נזק שייגרם כתוצאה מעבודתה. 8. עוד טענו הנתבעות כי בעת שהעבירו המוכרים את זכויותיהם לתובעת, ביקשו את הסכמתה לכך, וזו ניתנה , בכפוף למסמך וויתור מיום 14.2.99 בו הצהירו המוכרים כי הינם משחררים את הנתבעות לאחריות בגין ליקויי בניה ואף התובעת עצמה, בקבלה את הזכויות, התחייבה כי "ביודעי את כל תנאי החוזה ובהסכימי לכל ההצהרות, האישורים וההתחייבויות שבבקשת המעביר, אני מצהירה, מסכימה ומתחייבת כדלקמן: ...2. הסכמתי לקבל והריני מקבלת בזה, בכפוף לאישורכם, את החזקה בנכס במצב בו הוא נמצא ולא אבוא אליכם בשום דרישה ו/או טענה ו/או קובלנה בקשר לאופן בנייתו, ו/או בקשר למצב שבו נמסר לחזקתנו, ו/או בקשר לכל ליקוי שנתגלה ו/או יתגלה בו ו/או בקשר לצורך בביצוע תיקונים ו/או שיפורים כלשהם בנכס." 9. בית המשפט מינה את מהנדסת הבניין הגב' עופרה גלבוע לבדוק את דירת התובעת. בחוות דעת המומחית נכתב : " כל הצדדים מאשרים כי היו בדירה זו בעיות בצנרת המים, אשר גרמו לרטיבויות קשות עד הצפת הדירה. אין זה מעניני מדוע לא תוקנו הנזילות ע"י נציגי סו"ב ו/או נציגי חב' הטובים אשר הוזמנו ע"י הדיירים לדירה וראו את הרטיבות הרבה בה. כל הצדדים מסכימים גם כי הבעיה העיקרית היתה בצינור מים דולף שעבר בשכבת החול שמתחת לריצוף במטבח." 10. חוות הדעת התבססה על העובדות שנמסרו על ידי הצדדים ועל חוות הדעת שנערכה על ידי מומחה התובעת. המומחית תיארה את הדירה במצבה כפי שנבדקה לאחר השיפוץ הנרחב שעברה. חוות הדעת מתחלקת לשניים: 1. ליקויים שנותרו - הניתנים לתיקון והכוללים תיקוני טיח וצבע, הוספת כתוביות בלוח החשמל הדירתי ותיקון ויטרינת האלומיניום ביציאה לסלון, שעלותם 1900 ₪. (לעניין זה הפחתתי עלות פיקוח הנדסי שאיננו נדרש בעבודות אלה). 2. פיצוי כספי בגין הוצאות שהוציאה התובעת ואשר יש להשיבן לה בגין: א. החלפת ריצוף במטבח. ב. החלפת 50% מדלתות העץ (כולל משקופים) בכל הדירה. ג. תיקונים בצנרת המים ברצפת המטבח. ובסה"כ 8,600 ₪ בצירוף מע"מ. המחירים כולם הם מחירים לדייר, אך אילו היו העבודות מתבצעות ע"י הנתבעות, הייתה העבודה מוזלת, על פי המומחית בכ 40%. להזכיר, הסכום מהווה עשירית מסכום חוות הדעת של מומחה התובעת. 11. הפיצוי הוסבר על ידי המומחית כך : "הריצוף בכל הדירה אינו הריצוף המקורי...בחוו"ד מהנדס נצר אין תיאור ליקויים בריצוף עצמו, פרט להתייחסות לבעיית הרטיבות בו. לכן, סביר שהריצוף המקורי היה תקין והיה צורך להחליפו רק במטבח, כיון שנפגם בעת החיפוש אחר מקור הנזילה מתחתיו כיון שהיום הריצוף תקין לחלוטין, יש , לדעתי לפצות את הדיירים לפחות בשווי החלפת ריצוף במטבח בלבד, על פי שווי עלות הריצוף שהיה במקום במקור". באשר לדלתות ומשקופי העץ כתבה : "עקב הרטיבות הרבה והממושכת שהיתה, סביר מאד כי חלקי עץ שנרטבו, ניזוקו מהמים. בהיעדר נתונים, לא ניתן לי כיום לקבוע עד כמה ניזוקו הדלתות ומשקופיהן...לכן, לדעתי, יש לפצות את הדיירים בלפחות ב- 50% מעלות החלפת הדלתות באחרות, סטנדרטיות, כולל המשקופים." בקשר לצנרת המים כתבה : "כיום, אין כל סימני רטיבות ומערכת המים תקינה. כל הצדדים מאשרים כי התיקון בצנרת בוצע ע"י גורם אחר שהוזמן ע"י הדיירים. לא ניתן כיום להעריך במדויק את היקף הבעיה ועלות תיקונה אך ברור שיש לפצות את הדיירים בשווי עלות תיקון סטנדרטי." 12. הנחת היסוד של המומחית כי הרטיבות נבעה מליקויים שבאחריות הנתבעות, אולם הנתבעות שללו הנחה זו: לטענתן, המקובלת עלי, לא פנתה אליהן התובעת מעולם והפניה הראשונה באה מהדיירים שבדירה מתחת לדירת התובעת דווקא, עקב רטיבות שחלחלה מדירתה של האחרונה. הנתבעות הציגו את מכתבו של מנהל הפרויקטים, מיום 30.7.98: "בדירה הנ"ל קיימת אמבטיה ג'קוזי האמבטיה אינה מחוברת כראוי, המים נוזלים מחוץ לצנרת ומרטיבים את חול המילוי. דבר זה גורם נזקים בדירה שמתחת (13/5), כמו כן בדירה זו כל החול מתחת לריצוף רטוב. אבקשכם להודיע לדייר לא להשתמש בג'קוזי עד שלא פותרים את בעית הנזילה." 13. ביום 12.4.00 כתב מנהל הפרויקט לתובעת: "בתשובה לתלונתך אבקש לציין כי: 1. הדירה נרכשה יד שניה. 2. התרענו בפני הדייר הקודם כי האמבטיה ג'קוזי אינה מחוברת וכל המים נוזלים חופשי מתחת לריצוף, עקב זאת הקירות רטובים והטיח מתקלף." 14. הנני סבורה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה. עדותה של התובעת איננה אמינה. טענותיה בכתב התביעה סותרות את עדותה. בכתב התביעה כתבה כי הרטיבות התגלתה לאחר כניסתה לדירה. בעדותה אמרה: "חיפשתי דירה, הלכתי למתווך, ונמצא לי דירה שהוא אמר לי בואי לראות, ראיתי את הדירה והיא מצאה חן בעיני, שאלתי למה יש רטיבות, הוא אמר שעדין הדירה באחריות, ובעל הדירה נפטר במהלך שנת הבדק ולכן הם ממתינים שסולל בונה יתקנו. אני רכשתי את הדירה, הלכתי לעו"ד, הראיתי לו את הרטיבות ואמרתי שאני קונה בכפוף לכך שתסודר הרטיבות, שני עורכי הדין של המוכרים ושל הקונה אמרו שזה יסודר... הקירות היה עובש, בסלון בפרוזדור, בחדרים, ביציאה של הדלת, במטבח לא כל כך כמו בפרוזדור והחדרים." חרף האמור לעיל ותיאורה הדרמטי את הדירה- חתמה התובעת על סעיפי הויתור. 15. בחקירת העדים, ניסו באי כוח הצדדים ללמוד את מקור הרטיבות: הוסבר על ידי הגב' גלבוע כי צנרת מים וצנרת דלוחין אינן זהות בתכונותיהן שכן בראשונה, קיים זרם מים תמידי. המומחית העידה כי "המים יכולים ללכת לכל הכיוונים ואחרי זמן לא גדול זה מגיע לכל המקומות, לכן לא משנה מהו המקור. אני יודעת שהמים הולכים דרך החול שמתחת הריצוף, לכל הדירה". 16. התובעת העידה כי הצנרת הייתה מפוצצת והיה צורך להחליפה. עוד העידה: "במטבח לא הייתה רטיבות, הייתה רטיבות בפינת אוכל בחדרים בסלון וביציאה של הכניסה לבנין...היו כמה מוקדי נזילות מהצינור עצמו, זה לא היה במקום אחד, זה סלון, בכניסה בדלת, ביציאה מהפרוזדור, הוא הרים את כל הריצוף בבית." התובעת נשאלה : "אמרת שראית פיצוץ בצינור שבסלון, מה אם אומר לך שלא עוברת צנרת בסלון? ותשובתה :"אני לא יודעת, אבל איך מצאו בסלון צנרת." 17. מר קופרשמיט, מנהל הפרויקט מטעם הנתבעות העיד כי :"ג'קוזי כשהוא מתמלא יש לו מאתיים ליטר, כשמרוקנים אותו הוא מציף את כל הדירה. הרטיבות בגלל שהחול הוא קפילרי, סופג. באיזה שלב הרטיבות משתווה בכל הדירה. יש שני סוגי צנרת, צנרת מים שהיא נמצאת תחת לחץ ואם משתמשים או לא משתמשים תמיד נוזל. אם זה מים הבניין היה צף מזמן אחרי שש שנים. קיבלתי תלונה באתי לבדוק עם מנהל העבודה ומצאנו שהג'קוזי נוזל... מכיוון שהג'קוזי הוא התקנה פרטית של הדייר לא המשכנו לטפל בכך." 18. מר חזיזה מוריס , מנהל הצד השלישי, עוסק כשלושים וחמש שנים באינסטלציה. החברה התקינה את מערכת האינסטלציה בדירת התובעת, אך לא את הג'קוזי. במערכת היחסים החוזית שבינו, כקבלן משנה, לבין הנתבעות, נתן אחריות ואף ערבות לטיב עבודתו. בחלוף תקופת הבדק ולאחר שלא נקרא אל הדירה ולא נדרש לתקנה, הוחזרה לו ערבותו. אין מחלוקת כי לו היו הנתבעות מודעות לתלונות התובעת בגין ליקויי אינסטלציה שאינם נובעים מהג'קוזי, לא היו משחררות ערבות זו לצד השלישי. 19. העד נשאל אף הוא לגבי הצנרת בדירה: "חוק קובע שאסור שיעבור צינור בתוך סלון, גם מכון התקנים לא יעביר את התקן הזה, צנרת עוברת מהפרוזדור למטבח ולאמבטיה. יש קיר משותף לאמבטיה ולמטבח, האמבטיה הורכבה בצורה פרטיזנית...יש בסך הכל קו אחד של צינור שבא מהשעון ומתפזר לכל הדירה ומגיע לנקודת הדוד, אין שום צינור לא בחדרים ולא בתוך הסלון. משנשאל האם יתכן שבצינור יהיו חמישה פיצוצים השיב: "אם יש חור הנזילה הולכת ומתפתחת, אחרי שבוע חייב להתפוצץ." 20. המומחה מטעם התובעת, מר אברהם נצר ערך את בדיקתו ב- 26.6.03, לאחר שהמרצפות הורמו וחשפו את הצנרת קודם להחלפתה. הליקויים המפורטים בחוות דעתו, הינם של רטיבות כללית בכל הדירה עקב פיצוץ בצנרת האינסטלציה, רטיבות קשה מעל השיפולים, רטיבות קשה מתחת לאריחים, ולכן "יש להחליף את הריצוף בכל הדירה לאחר החלפת הצנרת הרקובה והחלודה במערכת אינסטלציה תקנית." כך גם לגבי החלפת משקופים רטובים. המומחה איננו מפרט מהו מקור הרטיבות. 21. לנוכח האמור לעיל הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את מקור הרטיבות בדירה. התובעת אף גרמה לנזק ראייתי בעת שהרימה את הריצוף והחליפה אותו מבלי שהודיעה על כך לנתבעות. ניתן לתמוה האם אין עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעות כי התובעת קיבלה את הדירה במצבה, נהנתה מהנחה עקב כך ולכן אף לא תבעה את המוכרים ולא הזמינה את הנתבעות לתקן את הליקויים? 22. "... גם בדיני הנזיקין המסורתיים סוגיית קיומו של קשר סיבתי, בין התנהגות מעוולת לבין תוצאתה המזיקה, מוסדרת על-ידי מספר דוקטרינות, שלעתים מתחרות ביניהן ולעתים מופעלות זו בצד זו... היווצרותן של דוקטרינות סיבתיות שונות נבעה מן הצורך להתמודד עם היבטים שונים של התופעה הסבוכה והמורכבת, שזכתה לכינוי "סיבתיות עמומה"... דיני הנזיקין המסורתיים מציעים פתרונות מעשיים למצבי "סיבתיות עמומה" שבהם יהיה זה מרחיק-לכת לדרוש מן התובע להוכיח, באורח פוזיטיווי, קיום קשר סיבתי עובדתי ישיר בין עוולתו של הנתבע לבין הנזק שנגרם לו, על-פי "מבחן האלמלא" (הוא "מבחן הסיבה בלעדיה אין"). בנסיבות כאלה, משהוכיח התובע את עוולתו של הנתבע, וכן הוכיח את נזקו שלו ואת ייתכנותו האפשרית של קשר סיבתי עובדתי בין העוולה לבין הנזק, עשוי משפט הנזיקין לסייע בידו למלא את החסר בהוכחת קיומו של קשר סיבתי עובדתי. "סיועו" של המשפט עשוי להתבטא בדרכים מוכרות שונות: בהעברת הנטל לנתבע, שיידרש להוכיח היעדרו של קשר סיבתי; בקביעת חזקות לחובת הנתבע ביחס לגזרות מסוימות של יריעת המחלוקת הסיבתית; בהטלת אחריות על "מעוולים במשותף", שחלקו של כל אחד מהם בגרימת הנזק אינו ידוע; בהגדרת נזק כ"נזק שאינו ניתן לחלוקה", אשר על המעוול לשאת בכולו, אף שגרם רק לחלקו; ובהכרה במבחני סיבתיות עובדתיים אלטרנטיוויים למבחן ה"אלמלא" (כגון "מבחן הדיות" או מבחן "הגורם המהותי"... כן יצוין, כי על דוקטרינות הסיבתיות המסורתיות נוספו בשנים האחרונות דוקטרינות חדשות, שעיקר פועלן הוא בעקיפת הבעייתיות ואי הצדק הכרוכים לעתים בהפעלה נוקשה של "מבחן האלמלא" המסורתי." (עא 03 / 7469 המרכז הרפואי שערי צדק נ' זכריה כהן [פדאור (לא פורסם) 05 (9) 663], עמוד 3) בענינינו, משלא הצליחה התובעת להרים את הנטל להראות את רשלנותן של הנתבעות, לא הועבר הנטל אליהן להוכיח את היעדרו של הקשר הסיבתי בין המעשה לבין הנזק. 23. סיכומו של דבר: הפיצוי אשר היה מגיע לתובעת לו הייתה מצליחה להוכיח את תביעתה, עומד על כ-11,000 ₪ בצירוף מע"מ. התובעת לא הוכיחה את התשתית העובדתית לה טענה בכתב התביעה. בשל כל האמור לעיל במקובץ, אני דוחה את התביעה ואף את הודעת צד ג'. סיכוניה המשפטיים הובהרו לתובעת בעת שנסתיימה שמיעת הראיות, אך היא המשיכה לעמוד על טענותיה ותביעתה. לפיכך- התובעת תשלם לנתבעות (ביחד) סכום של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. הואיל והגשת הודעת צד ג' הייתה מחויבת המציאות, בנסיבות העניין, הנני מורה לתובעת לשלם לצד השלישי סכום של 3000 ₪ בצירוף מע"מ. אין צו להוצאות נוספות. ניתן היום י"ח בניסן, תשס"ו (16 באפריל 2006) בהעדר הצדדים. ניב ריבה - שופטת נזקי מיםפיצוץ בצנרתשאלות משפטיות