תביעת בנק ע"ס 47,304 ₪ מיום 2.7.02 שעניינה דרישה לכבד הסכם ערבות עליו חתמו הנתבעים להבטחת תשלום חוב של אחיהם מר אסמעיל אחמד. כתב הערבות נחתם ב- 6.10.00 והוא צורף כנספח 1 לכתב התביעה וכותרתו "כתב ערבות מתמדת לכל חוב מוגבלת בסכום" כאשר בגוף כתב הערבות נרשם בסעיף 4 כי היקף הערבות 45,000 ₪ בצירוף חיובים שונים כמפורט בסעיפים 4,5. כנגד החייב העיקרי הוגשה תביעה בבית משפט זה ב- 26.12.00 ע"ס 31,631 ₪ . ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה ביום 23.4.01 וב- 4.3.02 אישר כב' ראש ההוצל"פ כי מוצו הליכי ההוצל"פ כנגד החייב העיקרי וניתנה הרשות לפעול כנגד הערבים. מכאן התביעה דנן. לבקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד 1 כנגד הנתבעים משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן צורפו תצהירים בחתימת שני הנתבעים. הנתבעים טענו כי לא קבלו את מסמכי התביעה ולגופו של עניין הסבירו בנוסח זהה בזו הלשון: ” הנני מצהיר כי חתמתי על ערבות עד לגובה של 15,000 ₪. כב' בית המשפט מופנה לעיין בכתב הערבות ולראות בבירור שאכן גם בכתב הערבות במספר נעשה שינוי. דבר האומר דרשני. הנני מצהיר כי במעמד החתימה על כתב הערבות הוסבר לי כי הנני חותם על כתב ערבות אשר לתקופה מסויימת עד שתיכנס קופת התגמולים של החייב ובזה פוקעת תקופת הערבות. יצויין כי מדובר על חיייב שהיה פקיד בנק אצל המשיבה וכו'. על פי ייעוץ משפטי שקבלתי הנני מצהיר כי הבנק הפר חובת הגילוי הנאות וכו' ובניגוד להסבר ולהבטחת הבנק שאכן הנני חותם על סך של 15,000 ₪ ובמעמד כניסת קופת התגמולים של החייב פוקעת ערבותי ובכך לא אטול שום סיכון הואיל וקופת התגמולים נכנסת וכו'.” בתאריך 15.4.03 ובמהלך הדיון לעניין הבקשה לביטול פסק הדין הודיע ב"כ המבקשים כדלקמן: ”אני מבקש לדייק, מרשיי לא טוענים שטופס הערבות זויף במובן זה שהסכום שונה או שהחתימה זויפה אלא שאנו טוענים שהמבקשים חתמו על כתב הערבות כאשר הסכום לא היה מלא ונאמר להם שהם חותמים על ערבות 15,000 ₪ לחודש חודשיים עד שתיכנס קופת תגמולים ולאחר מכן מילאו בניגוד להסכמה את הסכום על 45,000 ₪ ללא ידיעתם”. לאחר שבוטל בהסכמה פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, נשמעו ראיות הצדדים והנתבעת 1 חזרה והבהירה את גירסת ההגנה ביתר פירוט: ”אני הלכתי לסניף הבנק כדי לחתום על ערבות ע"ס 15,000 ₪. הלכנו ביחד , אני וחאלד ומרי ואחמד וכו'. חאלד הוא אחי ומרי היא גיסתי , היא אשתו של אחמד וכו'. הלכנו ביחד , ישבנו מול עוסאמה שהיה מאחורי הדלפק שהסביר לנו שבאנו לחתום על ערבות של 15,000 ₪ ואחר כך תיכנס קופת תגמולים של 15,000 ₪ ואתם תהיו משוחררים. הוא אמר שזה יקח שבוע , שבועיים , חודש- חודשיים, הוא לא יודע בדיוק. אנחנו באנו כדי לחתום על הלוואה לטובת אחמד. אחמד עבד בבנק . אני גם יודעת שהוא הפסיק לעבוד. אני לא יודעת את ההתחשבנות שבינו לבין הבנק. אחמד ביקש ממני לבוא ולחתום על הלוואה על סך 15,000 ₪ למשך שבוע ,שבועיים, חודש-חודשיים וזה מה שסיפר לי אוסאמה ואז אמרו לי לחתום על ניירת ואני חתמתי. אני לא קראתי שום דבר. אפילו לא היה ממולא השם שלי. אני רק חתמתי. לא הסתכלתי כלום. הוא אמר לי תחתמתי פה ופה ואני חתמתי וכו'. לא היה כתוב סכום של 15,000 ₪. היה ריק, ריק. רק מה שמודפס והחתימה שלי. ” עד התובע מר אוסאמה חווא אשר בפניו חתמו הנתבעים על כתב הערבות הסביר את גרסתו במסגרת תצהיר עדות ראשית וצירף לתצהיר נספחים. מתברר שהחייב העיקרי, מר איסמעיל אחמד, הועסק בסניף הבנק בבקה אל גרבייה עד סוף אוגוסט 2000. הושג הסכם לפרישתו מרצון אשר צורף לתצהיר עדות ראשית ועל פי ההסכם אישר החייב העיקרי כי רשום לחובתו חוב בסך 46,816.22 ₪ לא כולל חיובי כרטיס אשראי. החייב הסכים להעביר לבנק התובע כספי קופת תגמולים שעמדו להשתחרר לזכותו בתוך פרק זמן קצר ואכן מתוך עיון בדפי החשבון עולה שבתאריך 20.10.00 הועברו הכספים לחשבון , סה"כ 15,800 ₪. הבנק הסכים לתת הלוואה לחייב בסכום של 29,005 ₪ וגם הסכום הזה נזקף לזכות החשבון באותו תאריך. טוען התובע כי מצידי צדדים יש לדחות גירסת הנתבעים: ראשית - הנתבעים שינו את גירסת הגנתם שינוי מהותי מעת החתימה על התצהירים לצורך הבקשה לביטול פסק הדין ועד לשמיעת גרסתם המלאה בעת שנשמעו הראיות. בעוד שבתחילה טענו למעשה טענה של זיוף והסבירו כי מלכתחילה נכתב כתב הערבות על הסכום הנכון 15,000 ₪ אלא שבוצע לאחר מכן שינוי ללא סמכות וללא הרשאה, הרי שלאחר מכן חזרו בהם מגרסה זו וטענו שבעת שחתמו על כתב הערבות לא היה רשום סכום הערבות על המסמך. שנית - אין כל הגיון כלכלי בהחתמת הערבים על כתב הערבות בהיקף של 15,000 ₪ כטענתם. הרי קופת התגמולים נמצאת בחזקת גוף הקשור אל הבנק התובע ובמסגרת ההסכם עם החייב העיקרי הוא הסכים להטלת עיקול על סכום זה. לא היה כל צורך להבטיח את הכספים המצויים ממילא בקופת התגמולים ואשר עומדים להשתחרר בתוך זמן קצר. הדעת נותנת שהבנק התובע ביקש להבטיח את החיובים שלגביהם אין בטחונות. סכום כתב הערבות מתאים לסכום החוב של החייב העיקרי באותה עת. שלישית - תוכן כתב הערבות מדבר בעד עצמו. מדובר בערבות מוגבלת בסכום לכל חוב במסגרת של 45,000 ₪. רביעית - הרי הנתבעת 1 טוענת כי לא קראה כלל את כתב הערבות וחתמה באותם מקומות עליהם הצביע פקיד הבנק. אם כך הוא, הרי שלא יכולה היתה להבחין אם חסרים פרטים כלשהם בנוסח כתב הערבות. מאידך טוענים הנתבעים, שיש לאמץ את גרסתם אשר נסתייעה ואוששה דווקא מחקירתו של עד התובע פקיד הבנק מר חווא אוסאמה, מתברר מתוכן כתב הערבות של הגב' מרי עתאמנה, המסמך נ/1 שבניגוד לעמדתו הראשונית של העד לפיה אין סיכוי שהוא החתים את הנתבעים על כתב ערבות מוגבל בסכום כאשר הסכום איננו מצויין בכתב הערבות, הרי את הגב' מרי עתאמנה, אשת החייב, הוא החתים על כתב ערבות כזה וכאשר מצרפים לעובדה זו את אשורו של העד שהוא לא היה מעורה בפרטי החוב שהנתבעים ערבו לתשלומו וכי ביצע רק פעולה טכנית של החתמת ערבים כאשר את האינפורמציה הנחוצה קיבל ממאן דהוא אחר, הרי שמתחזקת טענת הנתבעים שבזמן שחתמו על כתב הערבות אכן לא היה הסכום רשום במסמך וכי בעל-פה נמסר להם שמדובר על ערבות מוגבלת בסכום ובזמן על סך 15,000 ש"ח עד שתפדה קופת תגמולים של החייב העיקרי. הנתבעים מוסיפים ותוהים כיצד זה ולמה היה צורך לשיטת התובע להחתימם על כתב ערבות על סך 45,000 ש"ח כאשר בניגוד לטענת התובע עולה שבסופו של דבר ניתנה רק הלוואה אחת על סך 29,000 ש"ח וזאת על סמך הידיעה כי בתוך מספר ימים יוזרם סכום קופת התגמולים לחשבון, כפי שאכן נעשה בפועל. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים אני בדעה כי דין התביעה להתקבל ויש לדחות הגנת הנתבעים. באוגוסט 2000 נכרת הסכם עם אחי הנתבעים מר אחמד איסמעיל להסדרת תנאי פרישתו מן הבנק. מתוכן ההסכם עולה כי יתרת חובו של החייב העיקרי לבנק במועד החתימה על ההסכם היתה כ - 45,000 ש"ח. הוסכם שעל חשבון יתרת החוב יתן החייב הוראה בלתי חוזרת לקופת התגמולים של פקידי מרכנתיל דיסקונט להעברת כל הכספים שהצטברו ויצטברו בקופה, לזכות הבנק וכי להבטחת ביצוע ההתחייבויות יוטל עיקול על הכספים המוחזקים ושיוחזקו בקופת התגמולים וזאת עד למועד שבו ניתן לשחרר הכספים. יתרת החוב לאחר הפקדת כספי התגמולים תשולם בתשלומים חודשיים שווים בתוספת ריבית פריים + 3% בראשון לכל חודש כאשר כל תשלום יהיה בסך של 2,700 ש"ח עד לסילוק מלוא החוב. ההלוואה אשר ביקש החייב על סך כ - 29,000 ש"ח ביום 18.10.00 לפרעון ב - 11 תשלומים היא למעשה יתרת חובו של החייב לבנק לאחר הזרמת כספי קופת התגמולים ובהתאם להתחייבויות שנטל על עצמו בהסכם הפרישה. בסעיף 10 להסכם הפרישה נרשם: "לכל התחייבויותיו של התובע על פי הסכם זה יערבו: עתאמנה מרי וכו', אמסעיל חאלד וכו', אסמעיל אינאס וכו'. העובד יגרום לכך כי הערבים וגם הוא יחתמו על טפסי הלוואה הערבויות וכל מסמך נוסף שיידרש לעניין זה לפי שיקול דעתו של הבנק כפי שינוסחו על ידי הבנק בסניף הבנק בבקה אל גרבייה וזאת בתוך 5 ימים מהיום". כתב הערבות עליו חתמו הנתבעים ב - 6.10.00 עוקב אחר המוסכם בין הצדדים בהסכם הפרישה. מכאן שביום החתימה על כתב הערבות עמד חובו המוסכם של החייב העיקרי כלפי הבנק התובע על סך של כ - 45,000 ש"ח, כאשר ניתנה התחייבות כתובה להמציא ערבים "לכל התחייבויותיו של התובע על פי הסכם זה" (התובע לעניין זה הינו החייב העיקרי שעתר לבית הדין לעבודה כנגד הליך של פיטורים שיזם הבנק, א.ש.). מקובלת עלי טענת הבנק התובע שלא היה כל הגיון לבקש להחתים את הערבים על ערבות מוגבלת בסכום של 15,000 ש"ח דווקא כאשר לגבי סכום זה עומדת לזכות הבנק התובע בטוחה אחרת של כספי קופת תגמולים המצויים למעשה בשליטתו. העובדה שהסכום הנקוב בכתב הערבות תואם את חובו הכולל של החייב העיקרי על פי הסכם הפרישה וביום חתימת כתב הערבות ונוסח כתב הערבות כפי שהוא תואם את ההתחייבויות שנטל על עצמו החייב העיקרי כלפי הבנק התובע, מכריעה את הכף לטובת עמדת הבנק. ניתן להניח במידה סבירה של ודאות שמסמכי הערבות נוסחו בדיוק לפי ההנחיות בהסכם הפרישה וכי בקשת החייב העיקרי מאחיו הנתבעים היתה לקיים את אשר התחייב לקיים כלפי הבנק התובע בפרט כאשר בגוף ההסכם נרשם שאם לא יקיים החייב העיקרי את אשר נטל על עצמו הרי שההסכם בטל ומבוטל על כל המשתמע מכך מבחינת ההליך המשפטי שהיה תלוי ועומד בין הצדדים בבית הדין לעבודה באותה עת. כנגד הנתונים האובייקטיביים הללו לא עומדת אלא גרסת בעלי הדין הנוגעים בדבר אשר מלכתחילה מחייבת מידה של זהירות לעניין קבלתה. גרסה זו אכן נמסרה לכל הפחות בשני קולות ושונתה בין יום הגשת התצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין לבין מועד שמיעת הראיות. התמיכה היחידה אשר מבקשים הנתבעים למצוא לגרסה זו, איננה על דרך של הצגת נתונים מהימנים ממקור חיצוני ועצמאי אשר עשוי לתמוך דווקא בגרסתם לעניין עובדה השנויה במחלוקת אלא על דרך של הצגת נתונים המצביעים על כך שגרסתם לפיה ביום החתימה על כתב הערבות לא מולא סכום הערבות, אפשרית. מכאן ועד להסקת מסקנות כנגד עצם גרסת הבנק התובע, עדיין ארוכה הדרך, אף לשיטת הנתבעים. יש לציין כי אם נתקבלת גרסת הנתבעים, אזי נוסח הערבות שגוי מיסודו שכן אין מדובר בערבות מתמדת לכל חוב אלא לערבות מוגבלת בסכום ואף בזמן כאשר תקופת הזמן בה עומדת הערבות בתוקפה קצרה ביותר. פקיד הבנק אשר החתים את הערבים על נוסח שגוי אינו יכול להצדיק עניין זה "בתפקידו הטכני" אין זה סביר שהבנק התובע ביקש בטחון לתקופה של שבועות בלבד על סכום אשר ממילא היה בגדר של "פת בסלו". כאמור לעיל מעדיף אני את עמדת הבנק התובע המתיישבת ומשתלבת עם תוכן ההסכם שבינו לבין החייב העיקרי, עם ההגיון הכלכלי העומד בבסיס ההסכם ועם נוסח הערבות כפי שהיא. לכן אני דוחה הגנת הנתבעים. עם זאת מתברר שלחובו של החייב העיקרי ערבו שלושה וכתב התביעה הוגש כנגד שניים בלבד. השניים הללו הינם ערבים מוגנים ואילו השלישית, הגב' מרי עתאמנה היא אשת החייב העיקרי ועל כן איננה מוגנת על פי התיקונים לחוק הערבות מתשנ"ב ומתשנ"ח. בין כך ובין כך לא ברור מדוע חושב חובו של כל ערב כפי שחושב כאשר לחוב ערבו שלושה. לפיכך אני מחייב כל אחד מן הנתבעים לשלם לתובע על ידי בא כוחו סך 15,768 ₪ בצירוף ריבית בשיעור הנוהג אצל התובע מעת לעת לגבי משיכת יתר החורגת מקו האשראי בעת התשלום והמחושבת ומצטברת אל הקרן לכל רבע של שנת לוח החל מ - 1.6.02 ועד יום התשלום בפועל וכן את החלק היחסי של הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ (לכל אחד מן הנתבעים) והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום ט"ו בשבט, תשס"ה (25 בינואר 2005) בהעדר הצדדים. אליעזר שחורי, שופט ערבות