תנאי פרישה חריגים של עובד רשות מקומית זו תביעה לתשלום תוספת של 8% לגמלת פרישה, הוספת דרגה אחת לפרישה וחודש הסתגלות. לחילופין, תשלום בגין הוספת דרגת פרישה אחת. לחילופי חילופין, תשלום פיצויים בגין הטעייה במהלך מו"מ, חוסר תום לב ורשלנות. להלן עובדות המקרה: 1. התובעת הינה עובדת סוציאלית במקצועה. התובעת הועסקה בנתבעת מס' 1, כמנהלת היחידה לשירותים חברתיים, החל מחודש 9/82 ועד חודש 4/04 מועד פרישתה מהעבודה לפנסיה מוקדמת. 2. משרתה של התובעת כאמור, הינה משרה ייעודית, אשר ממומנת בשיעור של 75% ע"י משרד הרווחה, ו- 25% ע"י הנתבעת מס' 1. 3. במסגרת תכנית הבראה, בחודש 2/04 הציעה הנתבעת מס' 1 לעובדיה לפרוש מרצון לפנסיה מוקדמת. לאור נכונותה של התובעת לפרוש מעבודתה, זומנה לפגישה בתאריך 2.3.04 בנוכחותם של מנכ"ל הנתבעת מס' 1 דאז, מר ישראל ענתבי, מנהל משאבי אנוש דאז בנתבעת מס' 1, מר מאיר לוי יו"ר ועד העובדים מר מרדכי ארצי. 4. בתאריך 16.3.04 פנה מר לוי אל מר ענתבי במזכר לאישור תנאי הפרישה שסוכמו עם התובעת כדלקמן - "1 - גמלא בשיעור מס' השנים X 2% עפ"י החוק 2 - המלצה למש' הפנים להגדלת תוספת אחוזים בגין בריאות 3 - דרגת פרישה - תוספת של דרגה אחת לפרישה 4 - תוספת 8% לגימלא בגין תוכנית ההבראה ולפי חוזר 4/97 5 - 2 חודשי הודעה מראש 6 - 6 חודשי הסתגלות 7 - מענק פרישה כחוק 8 - פדיון ימי חופשה שנתית + הבראה וביגוד לתקופה עד 31.3.04 9 - מענק יובל לשנת 2003 שנדחה תחולה מ- 1.4.04." 5. בתאריך 17.3.04 אישר מר ענתבי את תנאי פרישתה של התובעת כאמור לעיל. 6. בתאריך 22.3.04 מונתה הגב' קליין כמ"מ מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים במקומה של התובעת. 7. בתאריך 31.3.04 פרשה התובעת מעבודתה. 8. בתאריך 22.4.04 פנה מר לוי אל מר שפיצר מנהל אגף כ"א בנתבע מס' 2, בבקשה לקביעת קיצבה ותנאי פרישתם של 6 עובדים שהוצאו לפנסיה מוקדמת במסגרת תכנית ההבראה, וביניהם התובעת, עפ"י חוזר מנכ"ל 4/97. 9. בתאריך 26.4.04 פנה מר לוי אל מדור שכר בנתבעת מס' 1 בבקשה לשלם לה גימלה בשיעור של 43.16%, דרגת פרישה רמה 12 עו"ס, 7 חודשי הסתגלות, הבראה + ביגוד, 2 חודשי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית בגין 36 יום. 10. בתאריך 19.5.04 פנה מר שפיצר, ראש מנהל השירות בנתבע מס' 2, אל ראש עיריית טבריה, מר עובד, במכתב ואישר את הגדלת קצבת הפרישה של התובעת בשיעור של 4.5% בגין בריאות וכן מענק פרישה. 11. בתאריך 25.7.04 נשלח מכתב מטעם גב' קלפנר, ראש ענף פיקוח ובקורת בנתבע מס' 2, אל גזבר הנתבעת מס' 1, על פיו יש להוריד את התובעת מדרגת פרישה א לדרגה ב ולבטל תוספת באחוזים בשיעור של 20%. כמו כן, צוין כי התובעת זכאית ל- 6 חודשי הסתגלות בלבד. 12. בתאריך 2.9.04 פנתה גב' אסתר מלר, מ"מ מנהל משאבי אנוש בנתבעת מס' 1, אל מדור שכר במכתב על פיו, בהתאם להוראות הנתבע מס' 2 יש לנכות משכרה של התובעת חודש הסתגלות אחד, ולבטל את התוספת באחוזים שקיבלה בטעות מיום יציאתה לפנסיה. 13. במכתב נוסף מיום 2.9.04 ביקשה גב' מלר ממדור שכר להחזיר את התובעת לדרגתה בטרם פרישתה לרמה 11 בדירוג עו"ס. טענות התובעת: 14. התובעת פרשה מעבודתה בשל ההטבות שסוכמו בינה לבין הנתבעת מס' 1 בהסכם הפרישה, ולא ידעה כי ההטבות מותלות באישורו של הנתבע מס' 2. 15. הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה טענתה בדבר התניית ההטבות באישורו של הנתבע מס' 2. 16. הנתבעת מס' 1 נהגה כדבר שבשגרה לאפשר לעובדיה לפרוש בטרם התקבל אישורו של הנתבע מס' 2 מתוך הנחה כי מדובר באישור פורמאלי בלבד. 17. הנתבעת מס' 1 הטעתה את התובעת וניהלה מו"מ בחוסר תום לב, שכן לא יידעה את התובעת כי לא ניתן להכלילה בתכנית ההבראה בשל היות משרתה משרה ייעודית. 18. הנתבע מס' 2 ידע על התנהלות הנתבעת מס' 1 לאפשר לעובדים לפרוש בטרם התקבל אישור תנאי פרישתם, אך הוא לא עשה דבר למיגור התופעה. 19. הנתבע מס' 2 לא שלח הוראות ברורות לעיריות המבהירות מי זכאי ומי אינו זכאי להיכלל בתכנית ההבראה. 20. עמדת הנתבע מס' 2 בדבר אי הוספת דרגת פרישה נוגדת את חוזר מנכ"ל מס' 405 מינואר 2003 המזכה פרישה של עובדים סוציאליים בדרגה נוספת. 21. על כן, זכאית התובעת לתוספת בשיעור של 8% לגמלת הפרישה ותוספת דרגה אחת, בסך כולל של 131,508 ₪. לחילופין, זכאית התובעת לתוספת דרגה אחת לפרישה בסך כולל של 85,875 ₪. לחילופי חילופין, זכאית התובעת לתשלום פיצויים בגין הטעייתה וחוסר תום לב בנהיול מו"מ בסך של 250,000 ₪. טענות הנתבעת מס' 1: 22. התובעת ידעה על הצורך באישור הנתבע מס' 2 לתנאי פרישתה. אף אם נניח כי התובעת לא ידעה שתנאי פרישתה מותנים באישורו של הנתבע מס' 2, אין בכך בכדי להקנות לה תנאים בניגוד להוראות הדין. 23. הנתבע מס' 2 לא אישר את הגדלת קצבת הפנסיה של התובעת ב- 8% ומתן דרגה נוספת, מאחר ומדובר במשרה ייעודית הממומנת ברובה ע"י משרד הרווחה ולא ניתן לבטלה. 24. המניע לפרישתה של התובעת היה מינויו של מר מנשה כהן למנהל האגף בו עבדה, מינוי עימו לא יכלה להשלים לאור מערכת היחסים העכורה ביניהם. וזאת ללא קשר לתכנית ההבראה. 25. מאחר ואין אפשרות לבטל את משרתה של התובעת, לא חל עליה חוזר מנכ"ל 5/97. 26. הנתבעת מס' 1 ו/או מי מטעמה לא התרשל ולא הציג מצג שווא בפני התובעת. טענות הנתבע מס' 2: 27. התובעת אינה יכולה להשתתף בתכנית הפרישה שהוצעה לעובדי הנתבעת מס' 1 במסגרת תכנית ההבראה לפי חוזר 5/97, מאחר ומשרתה לא בוטלה, פרישתה נעשתה מיוזמתה ואין בה משום חסכון תקציבי לנתבעת מס' 1 והנתבע מס' 2 לא אישר את תנאי פרישתה. 28. הנתבעת מס' 1 לא מוסמכת להציע תנאי פרישה שלא על פי הדין. 29. לפנים משורת הדין, אישר הנתבע מס' 2 לתובעת קצבת פרישה בשיעור של 47.67% ממשכורתה הקובעת, הכוללת הגדלת הקצבה בשיעור של 4.5% מטעמי בריאות, וכן מענק פרישה, חרף העובדה כי אינה זכאית לתנאי פרישה אלה עפ"י הדין. כמו כן, שולמו לתובעת 6 חודשי הסתגלות לפי חוזר מנכ"ל 5/97, על אף שאינו חל עליה. 30. הדרגה המרבית המאושרת לעו"ס ברשות מקומית בסדר גודל של הנתבעת מס' 1 הינה ב'. בביקורת שערך הנתבע מס' 2 סמוך למועד פרישתה של התובעת, נמצא, בין היתר, כי לתובעת משולמת דרגה א', ותוספת של 20% על בסיס שכר חורג. על כן, הורה הנתבע מס' 2 לנתבעת מס' 1 לתקן את דרגתה של התובעת לדרגה ב'. אולם, הנתבעת מס' 1 תיקנה את דרגת התובעת בחודש 8/04 לדרגה א11 במקום א12 ששולמה לה מיום פרישתה. לפיכך, אושרה לתובעת לפנים משורת הדין, דרגה חריגה א' כדרגת פרישה. 31. התובעת מילאה בנתבעת מס' 1 תפקיד בכיר, ועל כן ידעה או היה עליה לדעת כי קבלתם של תנאי פרישה חריגים מותנית באישור הנתבע מס' 2, והיה עליה לוודא כי תנאים אלה אכן מגיעים לה בטרם פרישתה. משלא עשתה כן אין לתובעת אלא להלין על עצמה. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 32. חוזר מנכ"ל מיום 19.5.97 שנושאו "פרישת עובדים בגין צמצומים ועדוד פרישה מרצון", קובע כדלקמן - "לאור החלטת הממשלה על הפחתה בשיא כוח האדם ברשויות המקומיות והצורך לעודד פרישתם מרצון ובהסכמה של עובדים, מפורטים בזאת קריטריונים ייחודיים להטבות פרישה... פרישת עובדים בהתאם להטבות הרשומות מטה תהיינה בגין משרות שיפונו. הפרישה טעונה אישור הממונה על כ"א ברשומ"ק במשרד הפנים" (ההדגשות אינן במקור) 33. היינו, חוזר מנכ"ל 5/97 קובע באופן מפורש כי קבלת הטבות הפרישה המפורטות בחוזר מותנות בביטול המשרה ואישור הנתבע מס' 2. במקרה דנן, אין מחלוקת כי משרתה של התובעת לא בוטלה, ואף כי אין בביטולה משום חיסכון תקציבי לנתבעת מס' 1, שכן מדובר המשרה ממומנת בשיעור של 75% ע"י משרד הרווחה. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבע מס' 2 לא אישר את תנאי פרישתה של התובעת. 34. סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985 (להלן - חוק יסודות התקציב), קובע כי רשות מקומית בהיותה גוף מתוקצב אינה רשאית להסכים על תנאי פרישה "אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר". סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב אוסר על הנתבעת מס' 1 להציע תנאי פרישה החורגים מהמקובל ללא אישורו על הממונה על השכר. סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב קובע כי הסדר שאינו עומד בתנאי ס"ק (א) בטל. (ראה בעניין זה - ע"ע 264/08 עיריית צפת נ' ציפורה יעקובי, ניתן ביום 1.7.09). 35. החלטת הממונה על השכר האם לאשר או לאו, תנאי פרישה חריגים של עובד רשות מקומית הינה החלטה מנהלית, הכפופה לכללי המשפט המנהלי. וכלל הוא, כי בית הדין לא יחליף שיקול דעתה של רשות מנהלית בשיקול דעתו הוא, אלא אם נפל בהחלטה המנהלית פגם המצדיק התערבות שיפוטית כגון חוסר סמכות, שיקולים זרים, אפליה, חוסר סבירות, העדר מידתיות וכו. (ראה - ע"ע 1420/04 מדינת ישראל נ' אירית אורון ואח', לא פורסם, ניתן ביום 02.01.06) 36. בנסיבות המקרה הנ"ל, לאור העובדה כי התובעת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בחוזר מנכ"ל 5/97, מאחר ומשרתה הינה משרה ייעודית שלא בוטלה, ואף אילו הייתה מבוטלת לא היה בכך משום חיסכון תקציבי לנתבעת מס' 1 במסגרת תכנית ההבראה ועידוד פרישה מרצון, הרי שהיא אינה זכאית להטבות הפרישה המפורטות בחוזר 5/97. כמו כן, חרף העובדה כי חוזר 5/97 אינו חל על התובעת כאמור, אישר לה הנתבע מס' 2 הטבות פרישה חריגות הכוללות, בין היתר, הגדלת קצבת הפרישה בשיעור של 4.5% מטעמי בריאות, מענק פרישה, 6 חודשי הסתגלות, ודרגה א' כדרגת פרישה. 37. אשר על כן, אנו קובעים כי החלטת הנתבע מס' 2 בכל הנוגע לתנאי פרישתה של התובעת הינה סבירה ובהתאם לדין, וכי אין מקום והצדקה להתערבות שיפוטית. על כן, התובעת אינה זכאית לקבל תנאי פרישה נוספים מעבר לאלה שאושרו לה ע"י הנתבע מס' 2, והמשולמים לה מיום פרישתה. 38. התנהלותה של הנתבעת מס' 1 - התובעת פרשה מעבודתה בתאריך 31.3.04, וכשבוע לפני פרישתה, בתאריך 22.3.04, מונתה לתפקיד במקומה הגב' קליין. בתאריך 22.4.04, כשלושה שבועות לאחר פרישתה של התובעת מהעבודה, פנה מר לוי - מנהל משאבי אנוש דאז בנתבעת מס' 1, אל הנתבע מס' 2 לאישור תנאי פרישתם של 6 עובדים, וביניהם, התובעת. חרף העובדה כי טרם התקבל אישור הנתבע מס' 2 לתנאי פרישתה של התובעת, פנה מר לוי הנ"ל, בתאריך 26.4.04 אל מדור שכר בנתבעת 1 בדרישה לשלם לתובעת את תנאי הפרישה החריגים שסוכמו עימה. מר לוי העיד בביה"ד כי הנתבעת מס' 1 נהגה לבקש אישור על תנאי פרישתם של עובדים רק לאחר פרישתם, כפי שנעשה גם במקרה של התובעת. "כך נהגנו עם כולם. קודם הפרשנו אותם בפועל ואח"כ התקבלו האישורים. זה היה הנוהל בעירייה." (ראה פרוטוקול דיון מיום 4.5.10 עמ' 9) מהמסמכים והראיות בתיק הנ"ל עולה מר מאיר לוי, מנהל משאבי אנוש של הנתבעת מס' 1, לא הבהיר לתובעת כי מאחר ומשרתה הינה משרה ייעודית לא ניתן לבטלה וכי מאחר והמשרה ממומנת בשיעור של 75% ע"י משרד הרווחה ביטולה אף לא יביא לחיסכון תקציבי, ועל כן ייתכן והנתבע מס' 2 לא יאשר לה תנאי פרישה מטיבים בהתאם לחוזר מנכ"ל 5/97. 39. הנתבעת מס' 1 ו/או מי מטעמה לא וידאו בטרם פרישתה של התובעת מעבודתה כי הנתבע מס' 2 מאשר את תנאי הפרישה החריגים שסוכמו עימה. בקשה לאישור תנאי פרישתה של התובעת נשלחה מטעם הנתבעת מס' 1 כאמור, רק לאחר פרישתה בפועל של התובעת מהעבודה בתאריך 31.3.04. יתרה מזאת, הנתבעת מס' 1 מינתה מחליפה במקומה של התובעת לתפקיד מנהלת מחלקת שירותים חברתיים עוד בטרם יציאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת. 40. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת מס' 1 נהגה בחוסר תום לב, ובחוסר מקצועיות שכן היה עליה להבהיר בצורה חד משמעית לתובעת עוד במהלך ניהול המו"מ עימה על תנאי הפרישה, כי ייתכן וחוזר 5/97 לא יחול עליה, ועל כן לא יאושרו לה תנאי פרישה מטיבים כמפורט בחוזר הנ"ל. כמו כן, היה על הנתבעת מס' 1 לוודא כי תנאי הפרישה החריגים שהוצעו לתובעת אושרו ע"י הנתבע מס' 2, וזאת בטרם הוצאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת. בנוסף, היה על הנתבעת מס' 1 להמתין לאישור הנתבע מס' 2 להסכם הפרישה עימה בטרם מינוי מחליפה לתפקיד במקומה, ולאפשר לתובעת לחזור לעבודתה באם אישור כאמור לא יינתן. 41. אשר על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת פיצויים בגין התנהגות וחוסר תום לב בסך של 50,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. 42. אין צו להוצאות ביחס לנתבעת מס' 2, אשר פעלה כחוק. 43. כמו כן, על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי המדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. רשויות מקומיותפרישה