1. בפנינו בקשה של המבקש, צעיר החולה במחלת הטרשת הנפוצה (להלן - טרשת נפוצה או המחלה), בשלב ההתקפים, המטופל במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל-השומר (להלן - בית החולים), להורות לשירותי בריאות כללית (להלן- קופת החולים) להעניק לו בדחיפות את תרופת האימונוגלובולינים (להלן-התרופה), הכלולה ברשימת התרופות אשר ב"סל שירותי הבריאות" (להלן-סל הבריאות) הניתן לתושבי ישראל, על פי חוק בטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן-חוק הבריאות) אך אינה מותווית לטפול בטרשת הנפוצה, וזאת לאחר שהנסיון הטיפולי במבקש בשתי תרופות אחרות, המותוות למחלה, נכשל, והכל בהתבסס על רישום התרופה שנעשה על ידי ד"ר ענת אחירון על פי תקנה 29(א)(5) לתקנות הרוקחים (להלן-הבקשה). יודגש כי גם ההתוויה הרשומה של תרופה זו, על פי תקנות הרוקחים (תכשירים רפואיים), התשמ"ו-1986 (להלן-תקנות הרוקחים), אינה כוללת טיפול בטרשת נפוצה. יצויין כי במצורף לסיכומי המבקש, הוגש לבית הדין מסמך רפואי החתום על ידי ד"ר ענת אחירון מיום ,26.12.2001 המופנה לרופא המטפל, שבו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "מר ענבוסי זיאד נמצא במעקב וטיפול מרפאתנו עקב טרשת נפוצה עם מהלך היתקפי. טופל בעבר באבונקס בתאריכים 11.99 עד 3.4.2001 אך הטיפול הוחלף עקב הארעות של 3 היתקפים. עקב כך הוחל טיפול בקופקסון מאז 24.5.2001 אך גם טיפול זה לא היה יעיל עקב הארעות של 2 התקפים נוספים האחרון לפני חודש. לפיכך המלצתי על ניסיון בטיפול באימונוגלובולינים לאחר כישלון 2 התרופות שהוזכרו לעיל. ברצוני לציין בפניך שמדובר באדם צעיר עם מהלך מרובה היתקפים ובשנתיים האחרונות נזק נוירולוגי מצטבר". 2. השאלה שבמחלוקת האם רישום תרופה למבוטח, על פי תקנה 29(א)(5)לתקנות הרוקחים, מזכה אותו בקבלת התרופה במימון קופת חולים כחלק מהתרופות הכלולות בסל הבריאות, למרות שההתוויה הרשומה של התרופה אינה כוללת טיפול במחלה. על פי ההלכה הפסוקה, סמכותו של בית הדין "לדון ולהחליט בשאלה זו מושתתת על סעיף 54(ב) לחוק הבריאות, ובנושא זה 'ינהג בית הדין לעבודה על פי עקרונות המשפט המינהלי ודיני הבטחון הסוציאלי...(דב"ע 97/4-7 קופת חולים נ' לילי כרמל, עבודה ארצי, כרך לא(1) (להלן-הלכת לילי כרמל). נציין כבר בשלב זה כי השאלה שבמחלוקת בתיק זה שעניינה, כאמור, חובתה של קופת החולים לספק למבוטחי הקופה תרופה הכלולה ברשימת התרופות שבצו התרופות, אך למטרה שאינה כלולה בהתוויה הרשומה של אותה תרופה, הוכרעה כבר ב"הלכת לילי כרמל" - שם קבע בית הדין הארצי לעבודה כי תרופת האימונוגלובולינים אינה כלולה בסל הבריאות לעניין הטפול בטרשת נפוצה, ועל כן "אין מקום - על פי חוק הבריאות - לחייב את קופת חולים לתתה למבוטחים" (הלכת לילי כרמל, עמ' 14) . משחוייבים אנו להלכה הפסוקה כפי שנקבעה, כאמור לעיל וכפי שיפורט במהלך הדברים, השאלה שעומדת לפתחנו היא האם יש, לכאורה, בנסיבות העניין שבפנינו תשתית כלשהי, בין עובדתית ובין משפטית, נוספת שבהתקיימה מן הראוי לאבחן מקרה זה שבפנינו מהמקרים מושא "הלכת לילי כרמל", והאם בקשה למתן צו המורה לקופת החולים ליתן תרופה שאינה כלולה בסל הבריאות, כהגדרתו בחוק הבריאות, לעניין הטיפול במחלה, מצויה בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה . 3. טענות המבקש המבקש טוען בסיכומיו כי הוא זכאי לתרופה וזאת בשל הנימוקים כדלקמן:- 3.1 מ"הצהרת קופת החולים ובאי כוחה" בדיון שהתקיים בפני בית הדין הארצי בערעור 1245/01 שירותי בריאות כללית נ' טל גנץ ואיריס עבאדה ומעיקרי הטיעון שהוגשו על ידי קופת חולים בתיק זה עולה, לטענת המבקש, עמדת קופת חולים ושיטתה, על פיה, במקרה בו מיצה החולה את הטיפול התרופתי בתרופות, המתוות במפורש בסל הבריאות כנגד המחלה, הטיפול נכשל ומצבו של החולה לא הוטב, ובית החולים מתווה לחולה את התרופה - קופת החולים מתחייבת להעניק לו את התרופה המבוקשת. מהצהרות אלה, טוען המבקש, אין קופת חולים יכולה לסגת עתה. עוד טוען המבקש, בהקשר זה, כי "היה סיכום של הקופה להעניק את התרופה לחולה אשר מיצה את הטיפול בתרופות המקדימות וטיפול זה נכשל. סיכום זה נתגבש כבר בהליכים קודמים בענין עו"ד טל גנץ וכן חזרה הקופה והצהירה על עמדתה והסכמתה זו לפני בית הדין הארצי אך ורק אתמול, וכן בעיקרי טיעונה שצורפו לבית הדין הארצי" (סעיפים 5-1 לסיכומי המבקש שלהם צורפו עיקרי הטיעון ופרוטוקול הדיון מיום 1.1.2002). 3.2 מכוח פסק הדין בתיק חי 3858/98 דליה גורן נ' קופת חולים כללית בו נקבע ע"י כב' השופט מייבלום ז"ל כי אם "הטפול התרופתי הכלול בסל נכשל, והטיפול המבוקש שאינו כלול בסל הינו זול יותר מהטיפול התרופתי הכלול בסל - על קופת חולים להעניק את הטיפול החילופי, הגם שאינו כלול בסל, וזאת מכוח חובת הנאמנות המוטלת על הקופה והנוצרת לפי מבנה, מהות ואופי חוק ביטוח הבריאות".(סעיף 7.1 לסיכומי המבקש). הלכה זו והרציונל העומד בבסיסה, טוען המבקש, יפה בענייננו "כפי שכבר הוכח..., הרי שתרופת הIVIG, זולה בהרבה מהחלופות הכלולות בסל, ומדובר על עלות של 800$ כל ארבעה חודשים כעלות התרופה המבוקשת לעומת עלות של 1500$- עלות הטפול החודשים, מדי חודש בחודשו של התרופות הכלולות בסל במפורש לטרשת הנפוצה (הקופקסון או האנווקס או הביטאפרון" (סעיף7.1 פיסקה 5 לסיכומי המבקש). בתגובתו לסיכומי קופת החולים, הוסיף המבקש, בהקשר זה, כי טענה זו לא נסתרה על ידי קופת החולים בהליכים קודמים וכן לא נסתרה עדותה של ד"ר אחירון באותם הליכים על פיה "התרופה זולה גם זולה בכשני שלישים של עלות מהתרופות היקרות שנכללו בסל, ולמעשה השימוש בתרופה זו הינו שימוש חליפי, כתחליף לתרופות היקרות יותר הכלולות בסל" (סעיף 5 לסיכומי התגובה של המבקש). 3.3 מכוח ההחלטות של כב' השופטת וירט ליבנה בעניין אלכסנדרוני נ' קופת חולים כללית וכן מכוח החלטתה בעניין גנץ ועבאדה נ' קופת חולים. החלטות אלה, טוען המבקש, "ישימות ומחייבות את קופת חולים אף בעניין שלפנינו, שכן הרציונל מכוחו חייבה שם השופטת הראשית את הקופה, חי קיים ורלוונטי, ואולי אף ביתר שאת- לגבי החולה שלפנינו, אשר מיצה את הטיפול הראשוני הכלול בסל, טיפול שנכשל (מה שלא עשו החולים טל גנץ ואיריס עבדה ומיכל נולר...ולמרות כן זכו בסעדם הזמני וקבלו את התרופה בסעד זמני מעם הקופה עד עצם היום הזה"). (סעיף 7.2 לסיכומי המבקש). 4. טענות קופת חולים קופת חולים טוענת כי אין מחלוקת כי על פי הוראות חוק הבריאות וההלכה הפסוקה אין המבקש זכאי לקבל התרופה מקופת חולים וכי נימוקי המבקש להענקת התרופה משוללות יסוד עובדתי ומשפטי כאחד:- 4.1 לעניין "סיכום של הקופה להעניק את התרופה לחולה אשר מיצה את הטיפול בתרופות המקדימות וטיפול זה נכשל" -טענה זו של המבקש, לטענת קופת החולים, משוללת כל יסוד. ה"סיכום" לו מתייחס המבקש אינו אלא הסברו של פרופ' פינגולד לסיבות בעטיין אישר באופן חריג את מתן התרופה לשתי החולות שנזכרו בפרשת אלכסנדרוני. המבקש מתעלם מן העובדה כי האשור בו מדובר, על אף שניתן תוך הפעלת שיקול דעת רפואי מטעמו של פרופ' פינגולד, הוא בניגוד למדיניות הקופה בעבר וכיום, מדיניות שפרופ' פינגולד לא היה ער לה. 4.2 לעניין פסק הדין בעניין דליה גורן - המדובר בפסק דין של בית דין אזורי ואין הוא מחייב את בתי הדין האזוריים, כל שכן בנסיבות בהן קיימת פסיקה רבה של בית הדין הארצי לפיה אין חובה על קופת חולים לספק ו/או לממן תרופות שאינן כלולות בסל שירותי הבריאות, בלא קשר לשאלת עלות התרופה. על פסק הדין הוגש ערעור, אך הערעור בוטל על ידי קופת חולים מאחר והתרופה נשוא פסק הדין בעניין דליה גורן הוכנסה לסל שירותי הבריאות, ולפיכך הפך הערעור לאקדמי-תיאורטי ולא היה כל טעם בקיומו. 4.3 לא הובאה על ידי המבקש כל ראיה לעניין עלות התרופה לעומת עלות התרופות הכלולות בסל הבריאות לא במסגרת הליך זה ולא במסגרת ההליכים האחרים הנטענים על ידו. 4.4 על פי סעיף 8 לחוק הבריאות הסמכות הבלעדית להוסיף ו/או לשנות את סל שירותי הבריאות, לרבות צו התרופות המהווה חלק בלתי נפרד מהסל היא בידי שר הבריאות וזאת גם כאשר מדובר בהוספת שירותי רפואיים שאין בהם כדי להוסיף לעלות סל הבריאות. לפיכך, כל טענה שיש בפי המבקש בקשר עם הצורך בהכללת התרופה בסל הבריאות, בין מחמת יעילותה הרפואית, דבר המוכחש, ובין מחמת היותה "זולה" מן הטפול הכלול בסל, דבר המוכחש אף הוא, יש להפנות למשיבה 2 ולא לקופת חולים. 4.5 מתן צו שיפוטי האוכף על הקופה לספק שירות רפואי שאינו בסל, בהסתמך על טענה שלא הוכחה כי מדובר בתרופה זולה ביותר מאלה הכלולות בסל, הוא בבחינת מעשה של חריגה מסמכות ו/או נטילה שלא כדין של סמכות המוקנית לרשות אחרת (לשר הבריאות). 4.6 בשים לב להוראות חוק הבריאות וההלכה הפסוקה באשר לחובתה של קופת חולים לספק למבוטחיה אך ורק שירותי בריאות הכלולים בסל הבריאות, ולדרכים שנקבעו בחוק לעריכתם של שינויים בסל הבריאות - אין לבית הדין כל סמכות לאכוף על הקופה ליתן ו/או לממן למבוטחיה שירותי בריאות מעבר למה שנקבע בחוק. 4.7 לעניין פרשת אלכסנדוני - בשני המקרים שהוזכרו בפרשת אלכסנדרוני אכן אושר מתן התרופה לשתי חולות באופן חריג הואיל ובפני הגורם המאשר הוצג על ידי הרופא המטפל (ד"ר ענת אחירון) מצג של החמרת המצב הרפואי, עד כדי נכות ומוות, כתוצאה מהטיפול הקונבנציונלי הכלול בסל הבריאות. 4.8 הגורם שאישר את מתן התרופה בשני המקרים היה פרופ' פינגולד המשמש בתפקיד ניהולי בחטיבת הקהילה בהנהלת קופת חולים ובמסגרת תפקידו אחראי על פניות חריגות של רופאים המבקשים כי קופת חולים תספק למטופליהם תרופות שאינן כלולות בסל שירותי הבריאות ו/או שאינן מותוות לטיפול בבעיה הרפואית ממנה סובלים המטופלים. בעת שאישר פרופ' פיינגולד את מתן התרופה לשתי החולות כיהן כאחראי על פניות חריגות כשבועיים בלבד וסבר בטעות ובתום לב, באותה עת, כי מדיניות קופת חולים היא לספק את התרופה מחוץ להתוויתה הרשומה, לכל חולי הטרשת הנפוצה של הרופא המטפל ולא היה מודע לאבחנה בין חולי טרשת נפוצה "ותיקים" ובין חולים "חדשים". במעשיו, כמפורט לעיל, פעל פרופ' פינגולד תוך חריגה ממדיניות הקופה ביחס לחולי טרשת נפוצה "ותיקים" לעומת החולים "החדשים", וכן תוך חריגה ממסמך מדיניות הקופה מחודש נובמבר 1996 בנושא התרופה. 4.9 הנתונים הרפואיים הנוגעים למבקש, כעולה מהמסמך הרפואי של ד"ר אחירון, אינם דומים כלל לשני המקרים החריגים שנזכרו בפרשת אלכסנדרוני, הואיל ובמקרה זה לא דווח על החמרה במצב הרפואי כתוצאה מהטיפול הקונבנציונלי. 4.10 בכל מקרה, שתי החולות שנזכרו בפרשת אלכסנדרוני, על אף מצבן הרפואי הקשה, כפי שהוגדר, על ידי הרופאה המטפלת בהן (ד"ר אחירון) לא היו זכאיות לקבל את התרופה ולפיכך אישורו של פרופ' פינגולד נעשה תוך חריגה ממדיניות הקופה. 4.11 שני מקרים חריגים אלה שאושרו בניגוד למדיניות הקופה אינם מקנים, על פי ההלכה הפסוקה, למבוטחים אחרים זכות לקבל את התרופה. עוד, על פי ההלכה הפסוקה, כאשר אדם מבקש לעצמו מה שאינו מגיע לו, לא יכולה לעמוד לו טענת אפליה, הנסמכת על הטענה כי מה שהוא מבקש כעת הותר לפנים לאחר. 5. עמדת המדינה עמדת המדינה היא כי קופת החולים אינה חייבת לספק למבוטחיה את תרופת האימוגלובולינים לטיפול בחולי טרשת נפוצה, וזאת בין השאר, מהנימוקים כדלקמן:- 5.1 אין לכלול בסל הבריאות תרופות שאינן רשומות בפנקס התרופות או התוויות שאינן רשומות. רק משעה שנרשמה התרופה וברור, כי היא כשרה לשימוש להתוויות ידועות ואין השימוש בה כרוך בסיכונים רפואיים המונעים רישומה יש מקום לשקול הוספתה לסל לפי השיקולים המנחים בעניין זה. 5.2 העובדה כי במקרים מסויימים ניתן לאפשר שימוש בתרופה בלתי רשומה או שימוש בתרופה להתוויות שאינן רשומות, לפי תקנה 29(א)(5) לתקנות הרוקחים, אינה יכולה להוות בסיס להכנסתה של התרופה לסל הבריאות. התקנה מאפשרת שימוש בתרופה למקרה ספציפי לפי נסיבותיו, וזאת לאחר שיקול דעת המשלב איזון נקודתי בין האינטרס הציבורי שבשימוש בתרופות רשומות באופן שיבטיח את בריאות ציבור המטופלים, לבין מצבו של המטופל הספציפי ושיקול הדעת הרפואי ביחס לטפול בו, תוך מתן משקל מיוחד לאופיו החריג של השמוש בתרופה לצורך המטופל הספציפי, והקפדה על התרת השימוש בו במקרים מיוחדים בלבד, כאלה העשויים להצדיק, בנסיבות מיוחדות גם פניה לטכניקה רפואית שטיבה טרם הוכח. הצורך המיוחד והחריג של מטופל ספציפי בתרופה לא יכול להוות בסיס להכרה ממסדית בכשירותה של התרופה לשימוש ציבור המטופלים ולהכרה בסגולותיה להתוויות להם נרשמה. 5.3 חיוב המדינה לכלול את התרופה בסל הבריאות לא רק שתהיה בגדר התערבות בלתי מוצדקת בשיקול הדעת שנמסר על פי חוק למשרד הבריאות, תוך כפייתו לבצע מהלך המנוגד להבנתו המקצועית אלא אף מתן חופש מוחלט לגורם מבצע הניסוי לקבוע את רמת ההוצאות הציבוריות לטיפול בתרופה ומבלי שמשרד הבריאות, כרגולטור, וקופת החולים ,כאחראית על מתן השירות, יכולת להגדיר את מסגרת מתן הטיפול והיקפו. 5.4 הלכת לילי כרמל הינה בבחינת תקדים מחייב ואין לסטות ממנה. 5.5 על פי ההלכה הפסוקה, הואיל ומקורות המימון לעלותם של השרותים הרפואיים הכלולים בסל הבריאות מוגבלים, אוסר החוק תוספות לסל הבריאות, אלא אם כן יימצא לכך מימון מתאים. גם כאשר תרופה או התויה נרשמת אין היא הופכת אוטומטית לחלק מסל הבריאות ויש לבחון מהי העלות הנוספת הכרוכה בשימוש בה וזאת בראיה כוללת של מקורות המימון העומדים לרשות המערכת ועל פי סדרי העדיפות הנגזרים ממגבלת המקורות הקיימת. 5.6 העובדה כי חולי טרשת נפוצה מקבלים את התרופה מכוח החלטות ביניים שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים אינה מקימה, כשלעצמה, זכות דומה למטופלים אחרים. 5.7 הטענה כי אפליה משמעותה מקום בו בית הדין נמנע מלתת סעד ביניים לעומת הסכמתו ליתן את הסעד במקום אחר, בעניין זהה - הינה טענה בטלה, בפרט בנסיבות בהן ישנה פסיקה מפורשת של בית הדין הארצי הקובעת כי אין חובה על הקופה ליתן תרופות שאינן כלולות בסל הבריאות. 6. המסגרת המשפטית 6.1 חוק הבריאות קובע, בין השאר, את זכותו של כל תושב בישראל ל"סל הבריאות" כפי שהוגדר בחוק זה. האחראית לספק את סל הבריאות היא קופת החולים בה הוא חבר. סל הבריאות כולל גם רשימת תרופות אותן חייבת קופת החולים לספק למבוטח על פי התוויתה של אותה תרופה. סל שירותי הבריאות אינו מתיימר לספק לחברי קופות החולים את כל השירותים הרפואיים, לרבות התרופות, הנדרשים. חוק ביטוח בריאות עוסק לא רק בסוג וטיב השירות הרפואי שיוענק, אלא גם ברמתו ובמידת סבירותו, ובמגבלותיו, בהתחשב במקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים, וכן מסדיר גם את דרך ומקורות המימון של שירותי הבריאות, תוך קביעת אחריותה של המדינה למימון סל שירותי הבריאות ממקורות אלה. 6.2 סעיף 3 (ג) לחוק הבריאות קובע: - "קופת חולים אחראית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה". 6.3 סעיף 6(א) לחוק הבריאות קובע:- "שירותי הבריאות יתנו על פי סל שירותי הבריאות בתחומים אלה..." 6.4 סעיף 7(א) לחוק הבריאות מגדיר את סל הבריאות כדלקמן:- "'סל שירותי הבריאות' - הפירוט שבסעיף 7 א ושבתוספת השניה והשלישית של שירותי הבריאות שינתנו לכל מבוטח בכל תחום מהתחומים המנויים בסעיף 6 ובתוספת הראשונה בכפוף לאמור בסעיף 8; 'סל השירותים הבסיסי'-..... ...... (ב) סל השירותים הבסיסי הוא סל הבריאות" 6.5 סעיף 8 (א) לחוק הבריאות קובע כי: "שר הבריאות רשאי בצו, לערוך שינויים בסל שירותי הבריאות המפורט בתוספת השניה והשלישית ובלבד שלא יעשה שינוי הגורע מן הסל או המוסיף לעלותו" (ההדגשות לא במקור). סעיף 8 (ז)(1) לחוק הבריאות קובע כי: "שר הבריאות יפרסם בצו את רשימת התרופות הכלולות בסל שירותי הבריאות ואת גובה תשלום החבר בעדן בהתאם לרשימת התרופות והתשלומים שהיו נהוגים בקופת חולים...ביום הקובע" וסעיף 8(ז)(2) לחוק הבריאות קובע כי: "שר הבריאות רשאי בצו לשנות את רשימת התרופות או לשנות את התשלומים בעדן, ובלבד שהשינוי לא יוסיף לעלות סל הבריאות...". (ההדגשות לא במקור).ׁ 6.5 כעולה מהאמור לעיל, סל הבריאות, על פי חוק הבריאות, כולל, בין השאר, תרופות. רשימת התרופות הכלולות בסל הבריאות, פורסמה, כמתחייב מסעיף 8(ז)(1), בצו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות), התשנ"ה-1995 (להלן-צו התרופות). 6.6 כל התרופות המשווקות בישראל טעונות רישום בפנקס התכשירים הרשומים המתנהל על פי תקנה 2 לתקנות הרוקחים. תקנה 3 לתקנות הרוקחים קובעת, בין השאר, כי לא יורה אדם על שימוש בתכשיר אלא אם נרשם על פי התקנות. רישום התרופה כולל גם את ההתוויה של התרופה המהווה חלק מהותי של הרישום. אולם יש להבחין "בין רישומה של תרופת על פי תקנות הרוקחים לבין הספקת אותה תרופה על ידי קופת חולים למבוטחיה. הרישום של תרופה בפנקס התכשירים הרשומים, על פי תקנות הרוקחים, כשלעצמו אינו מחייב את קופת חולים לספק את אותה תרופה למבוטחי הקופה, אלא אם התרופה נכללה ברשימת התרופות שבצו התרופות" (הלכת לילי כרמל בעמ' 10). 6.7 תקנה 29 (א)(5) לתקנות הרוקחים מאפשרת פטור, בין השאר, גם מתחולת תקנה 3 כאשר, בין השאר, התכשיר "מיועד לטיפול תרופתי במעקב, למחקר רפואי או מדעי אחר, בהסכמת המנהל" (ההדגשות לא במקור). הגדרת המנהל בהקשר זה היא "המנהל הכללי של משרד הבריאות לרבות עובד המדינה שהוא אצל לו בכתב את סמכויותיו" (תקנה 1 לתקנות הרוקחים). 5.7 על פי ההלכה הפסוקה, "התחום וההיקף של שירותי הבריאות הניתנים על פי חוק הבריאות, נקבע בחוק הבריאות או או על פיו, והם הבסיס לחובתה של קופת חולים לתת לחבר הקופה את שירותי הבריאות שנקבעו, ולזכותו של חבר הקופה לקבל את שירותי הבריאות האמורים במסגרת זו, ככל שמדובר בפירוש הוראה מהוראות חוק הבריאות או חקיקת המשנה על פיו, ינקוט בית הדין לעבודה בדרך הפרשנות המקובלת לגבי חקיקה סוציאלית, וזאת לשם השגת מטרתה ותכליתה של החקיקה. עם זאת, לעומת המאפיין את דיני הבטחון הסוציאלי... המאפיין את ביטוח הבריאות הממלכתי הוא כי על פי מבנה חוק הבריאות וגורם התחרות שבין קופות החולים, השירותים הרפואיים אשר קופת חולים חייבת לתתם הם בגדר 'רצפה', וקופת חולים מוסמכת ורשאית להעניק שירות רפואי או תרופה נוספים, מעבר לקבוע בחוק או על פיו. זאת כמובן בשים לב למשאביה הכספיים של קופת החולים ומילוי הוראות החוק ועקרונותיו כמפורט בסעיף 1 בו, ובשים לב למעמדה של קופת החולים כגוף ציבורי... ההיבט התקציבי של מתן שירות הבריאות מוצא את ביטוי ברור בעקרונות חוק הבריאות (ר' סעיפים 3(ד) ו-8 לחוק). לפיכך, מקובלת עלינו טענת קופת חולים, שנתמכה על ידי נציג היועץ המשפטי לממשלה, כי רשימת התרופות שבצו התרופות מביאה בחשבון, בין השאר, את ההתוויות לגבי אותן תרופות, בעת הכללתן בצו התרופות, המצביעות על היקף השימוש הצפוי בתרופות, וכתוצאה מכך - העלות הצפויה של התרופות. בצדק טען לפנינו נציג היועץ המשפטי לממשלה כי לא יהיה זה נכון לחייב את קופות החולים לספק תרופה שעלותה גבוהה ושהתוויתה היא למחלה בלתי נפוצה, אם מתברר כי אותה תרופה יעילה אף למחלה נפוצה, וזאת מבלי שהדבר ימצא ביטוי הן התוויה לפי תקנות הרוקחים והן בהליך על פי חוק הבריאות. מכאן, שאת התרופה בעניין שלפנינו, אשר אין חולק על כך שהתוויה לגביה לא שונתה, אין מקום - על פי חוק הבריאות - לחייב את קופת חולים לתתה למבוטחים" (הלכת לילי כרמל בעמ' 13 ו-14 לפסק הדין). 7. כמתחייב מהלכת לילי כרמל ולעניינו המסקנות המבקשות הן: א. סל הבריאות אינו כולל את תרופת האימונוגלובולינים. ב. מכיוון שכך, ונאמנים לאמור בהחלטתנו מיום 3.2.02 על פיה כל תביעה שעניינה שירות רפואי, לרבות תרופה, שאינם כלולים בסל הבריאות, אינה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה, הרי שגם אם נשתכנע, לכאורה, כי יש ממש בטענות המבקש לזכאותו לתרופה, למרות הלכת לילי כרמל, אין אנו סבורים כי על פי חוק הבריאות יש לבית הדין הסמכות לאכוף את קופת החולים להעניק תרופה שאינה כלולה בסל הבריאות. ג. למעלה מן הדרוש נציין, כי לא מצאנו כי יש, לכאורה, בנימוקים, שהועלו בפנינו על ידי המבקש, כדי לסטות מהלכת לילי כרמל. לא שוכנענו, ולו לכאורה, כי "הצהרותיה של קופת החולים ובאי כוחה", ככל שבאו לידי ביטוי בעיקרי הטיעון בערעור בעניין גנץ ועבאדה ובדיון שהתקיים בבית הדין הארצי, יש בהם כדי ליצור מחוייבות כלפי כלל מבוטחי קופת החולים - מחוייבות שמכוחה ניתן לאכוף על קופת חולים מתן תרופה שלא לפי התוויתה הרשומה ובכך למעשה לערוך שינוי בסל הבריאות - סמכות המוקנת, על פי חוק הבריאות, לשר הבריאות. דברים אלה יפים גם לעניין "סיכום של הקופה", ככל שהיה, להעניק את התרופה לחולה אשר מיצה את הטפול בתרופות המקדימות וטיפול זה נכשל, מה גם שלא שוכנענו ולו לכאורה כי אכן היה סיכום כזה. גם אם נכונה עובדתית הטענה שהתרופה זולה יותר מאלה המותוות למחלה, דבר שלא הוכח בפנינו ולו לכאורה, עדיין סבורים אנו כי גם בנסיבות כאלה, הענות לבקשה יש בה משום עריכת שינוי בסל הבריאות - סמכות שאינה מוקנית לנו. עוד נציין כי לאור הנתונים הרפואיים, העולים לכאורה מהמסמך של ד"ר אחירון, אין המקרה של המבקש דומה למקרים שנדונו בפרשת אלכסנדרוני - שם דווח על החמרה במצב הרפואי כתוצאה מהטיפול הקונבנציונלי ומשכך פני הדברים, אין, לכאורה, באי הענקת התרופה למבקש משום אפליה, מה גם שעל פי ההלכה הפסוקה אין לקבוע על סמך מקרים בודדים בהם חרגה קופת החולים ממדיניותה, כעולה לכאורה מהראיות שהובאו בפנינו, כי היא הפרה כלפי המבקש חובתה לנהוג בשויוניות וכי היא הפלתה אותו משום כך לרעה (ע"ע 001267/01 קופת החולים הכללית - שירותי בריאות כללית נ' גיל אייל דקל ואח' ניתן ביום 13.11.2001 (טרם פורסם) (להלן- פסק הדין בעניין דקל). דבריו של כבוד השופט פליטמן בפסק הדין בעניין דקל, כפי שיובאו להלן, יפים גם לעניינו, וזאת ,לכאורה, לאור התשתית העובדתית שהובאה בפנינו: "בנסיבות שהוכחו, לא יתכן, שהמקרים הבודדים של מתן המשעל, יגזר כלל מדיניות חדש העומד בסתירה מפורשת למדיניות שנקבעה על ידי קופת החולים על פי הנחייתה; שאם לא כן עלול להיווצר מצב, לפיו יקבע כלל חדש המחייב לממן את רכישת המשעל בכל אחד מן המקרים הפרטיים האחרים כדוגמת המשיב הגם שהמכשיר אינו כלול בסל הבריאות. בכך הרי יהפך כלל המדיניות על פיו מבלי שנטען או הוכח כל עיקר, שנפל בו פגם כלשהו המחייב לעשות כן". משכך פני הדברים דין הבקשה להידחות. 8. יחד עם זאת, אנו פונים לקופת החולים, ברוח הדברים שהופנו אליה על ידי בית הדין הארצי בהלכת לילי כרמל, "לנהוג על פי מידת הצדק והאחריות הציבורית המוטלת עליה ולמצוא את התשובות המתאימות למצוקתם של המבוטחים" וזאת "ועל מנת למצוא מזור לסבלם" גם כאשר אין המדובר בחובה הנגזרת מחוק הבריאות. 9. סוף דבר - הבקשה נדחית. 0 ב"כ המבקש יודיע לבית הדין על עמדתו באשר להליך העיקרי וזאת תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ג' סיון תשס"ב, 14 במאי 2002, בהעדר הצדדים. נ.צ. גב' טל בירנפלד נ.צ. מר שלמה פטל דינה אפרתי - שופטת נ.צ. מר שלמה פטל נ.צ. גב' טל בירנפלד דינה אפרתי - שופטת רפואהשאלות משפטיותקופת חוליםמימון תרופות / טיפולים