מדובר בתביעת לשון הרע שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, בין היתר, בגין אירוע מיום 28/8/01. במהלך הדיונים שבפני נדחתה בהסכמה התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3. בכתב תביעתה ציינה התובעת, בין היתר, כדלקמן: התובעת הינה מורה לחינוך יסודי מזה כ- 30 שנה ובמועדים הרלוונטיים שימשה כמורה בבית הספר הממלכתי אזורי "מבואות" שבבאר טוביה (להלן: "בית הספר"). הנתבעים 1 ו- 4 היו במועדים הרלוונטיים לתביעה, הורים לילדים ששובצו ללימודים בכיתה שאמורה הייתה התובעת לחנך. הנתבעת 5 שימשה כמנהלת בית הספר במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה. בשנת 1999 או בסמוך לכך, זקפה רכילות זדונית ומרושעת את ראשה המכוער ובין הורי התלמידים נפוצה שמועה לפיה עושה התובעת שימוש באלימות פיזית ומילולית כלפי תלמידיה. התובעת המומה, נותרה חסרת אונים, עת הצמידה לה הנתבעת 5, "מורה מלווה" בבחינת אות קלון ולאחר מכן אף שללה ממנה את עבודתה בתחום התמחותה המקצועי - חינוך כיתות א'. פעולות הנתבעת 5 יצרו אצל הורי התלמידים את הרושם כי התובעת נענשת על מעשיה או מורחקת מילדיהם לבל תתקוף אותם ולפיכך החלו ההורים יוצרים לחץ על הנהלת בית הספר לבל תחנך התובעת בשנת הלימודים לאחר מכן, את ילדיהם. ביום 28/8/01 נפגשו הנהלת בית הספר ובכללה הנתבעת 5 עם הנתבעים 1 ו- 4 ועם הורים נוספים שלא בידיעת התובעת, ובין היתר נטענו באותה פגישה והועלו על הכתב בפרוטוקול הטענות הבאות: "טענת ההורים לפיהם קיבלו "מידע" וחלקם אף "חווה" שיטות השלטת סדר ומשמעת בהם נוקטת התובעת "הבאות לידי ביטוי בכוחניות והשפלת הילדים ולאור העובדה כי נמצאה לא ראויה לחנך כיתה בשנה שעברה. טענת המנהלת לפיה התובעת "מאמינה בשיטות הישנות". טענת המנהלת לפיה בחר בית הספר להוציא התובעת "לשנה של התאווררות בה תנוח מחינוך כיתה ותעבור מספר קורסים שהוו הכשרה נוספת בשיטות החדשות כ"אינטליגנציה ריגשית" וכו'. שנה זו שינתה אותה לחלוטין ואף במהלך ימי ההערכות ישבה עם צוות המורים, חייכה ושיתפה פעולה". טענת המנהלת לפיה "אנו מאמינים כי בעקבות הפיקוח מצד ההורים והנהלת בית הספר הידוע לה שקיים עליה ובעקבות ההכשרה שעברה בשנה האחרונה, השתנתה לחלוטין ותשמש כמחנכת כיתה טובה". טענת המנהלת לפיה היא לוקחת על עצמה "אחריות מלאה לכל דבר חריג שהתרחש בכיתה ובמידה ויהיה כזה, מתחייבת כי תופסק עבודתה של המורה לאלתר". טענת ההורים לפיה מאז פרסום השיבוץ "אנו נתקלים בהורים לא מרוצים ע"פ שנים שילדיהם חוו והיו עדים להשלטת סדר ומשמעת באמצעות מסכת השפלות". במכתב המנהלת, הנתבעת 5, להורי התלמידים מיום 25/10/01, דווח כי לתובעת מונתה מורה מלווה. ביום 27/6/02 או בסמוך לכך התקיים ברור בפני הגב' גילה נגר - מפקחת המחוז בנוכחות מר דוד מנצור נציג הסתדרות המורים וכן בנוכחות המפקח, ובאותו דיון השמיצה הנתבעת 5 את התובעת וטענה כי התובעת אינה רגישה לצרכי הילדים ואינה מתאימה לחינוך ילדים. כתוצאה ישירה ממסכת השמועות הזדוניות שהפיצו ההורים, והתעמרות הנתבעת 5 בתובעת, נגרם נזק כבד לשמה הטוב של התובעת ולמוניטין הטוב שלה. לאור זאת, מתבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 600,000 ₪. במהלך הדיון שבפניי העידה התובעת והעידו כל הנתבעים ובנוסף לכך העידו, הגב' סימי ארז וסגנית מנהלת בית הספר, הגב' קרטר, שנכחו בפגישה הנדונה. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו לי, הגעתי למסקנות כדלקמן: התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 4 הגנת תום הלב המסמך מיום 28.8.01 במהלך הדיון מיום 10.7.07, הוסכם על הצדדים כי התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 4 תיסוב אך ורק סביב האירועים שארעו ביום 28/8/01. לכתב תביעתה צירפה התובעת מסמך שכותרותו "פרוטוקול פגישה בביה"ס מבואות מיום 28.8.01" אשר נערך לאחר הפגישה מיום 28.8.01 (להלן: "המסמך מיום 28.8.01). עיון במסמך שנערך ביום 28/8/01 שהוא הבסיס לכתב התביעה מעלה כי באותו מסמך צויינו, בין היתר, דברים המיוחסים לנתבעים 1 ו- 4 כדלקמן: "ההורים: אנחנו הורי ארבע בנות מתימורים איננו מרוצים משיבוצן בכתה א'5 בה תחנך המורה רותי כהן. זאת בעקבות מידע שקבלנו וחלקנו חווינו אודות שיטות השלטת הסדר והמשמעת שלה הבאות לידי ביטוי בכוחניות ובהשפלת הילדים ולאור העובדה שנמצאה לא ראויה לחנך כתה בשנה שחלפה. מאחר ואיננו מעונינים בהתאגדויות לביטול מינוי המורה תוך מאבק באדם אשר נמצא ע"י הנהלת ביה"ס מתאים לחנך כתה ומאחר ומדובר בארבע בנות בלבד אנו מבקשים שיבוצן בכתה אחרת.... ההורים: למרות כל המצויין לעיל ולאור העובדה שמאז פרסום השיבוץ אנו נתקלים בהורים לא מרוצים ע"פ שנים שילדיהם חוו והיו עדים להשלטת סדר ומשמעת באמצעות מסכת השפלות (חלקם מוכנים להעיד), לא שוכנענו שהרגלים של שנים יעלמו בין רגע. אנו מוחים על השיבוץ וחוזרים לבקשתנו לשיבוצם בכתה אחרת". (פרוטוקול פגישה בביה"ס מבואות מיום 28.08.01). עדות התובעת באשר לאירועים שקדמו לפגישה מיום 28/8/01. בעדותה העידה התובעת בכל הנוגע לשנת הלימודים תש"ס - 1999-2000, בין היתר כדלקמן: "ש. מפנה לסעיף 8 (מצטט)? את מצהירה שבתש"ס, שנתיים לפני הפגישה נשוא התביעה כנגד ההורים הופצו טענות שאת מפגינה אלימות פיזית ומילולית כלפי תלמידייך. ת. נכון, אבל אני התכוונתי לסוף שנת 2000. אני מדברת על שנת 2000-99. לקראת אוגוסט 2000, בתקופה שחיה פנתה אלי..." (עמוד 15 שורות 4-7 לפרוטוקול מיום 10/7/07 - בכל מקום שבו פסק הדין מפנה לפרוטוקול, יש לפנות לפרוטוקול בתיק האלקטרוני). מתוך דבריה אלה של התובעת עולה, כי התובעת הודתה בפועל שכבר בשנת הלימודים 1999-2000 ולמעלה משנה לפני האירוע הנדון בפני, "הופצו" כנגדה טענות שהיא מפגינה אלימות פיזית ומילולית כלפי תלמידיה. זאת ועוד, במכתבה מיום 10/9/00, לנציג הסתדרות המורים מר דוד מנצור ציינה התובעת בעצמה, בכל הנוגע לאירוע מיום 30/8/00, כשנה לפני האירוע נשוא דיוננו, כדלקמן: "במשך שבועיים הועברתי כמו ח פץ מכתה אחת לשניה, ניכפו עלי דברים אחר-כך שונו, חשתי מושפלת ונטולת זכויות כל זאת בגלל "גלים גלים" של הורים שעלו לרגל לביה"ס על מנת לבקש את הדחתי מחינוך כתות".............האם מותר להדיח אותי מתפקידי כמחנכת בגלל בקשות ותלונות (לחץ) של הורים". (מתוך נ/2 מכתב מיום 10/9/00). בדבריה אלה למעשה הודתה התובעת כי בימים שקדמו ליום 30.8.00 ביקשו הורים רבים מהורי תלמידי בית הספר, שלא תחנך כיתה בבית הספר (ראה על כך גם בהמשך). גרסת הנתבע 1: בעדותו העיד הנתבע 1, בין היתר, כדלקמן: "ש. ממי נמסר לך על התנהגותה של התובעת עובר לאותה פגישה מיום 28/8/01? ת. ...הנתבעת 4, סמדר לוי, התקשרה לבית שלי, אמא נרגשת ונסערת וסיפרה לי מה בתה חוותה אצל התובעת... ש. מיהם ההורים הנוספים? ת. אמא אחת, זו אמא השניה, שהגעתי אליה בעקבות השיחה עם ההורה הראשון. שמה אורנה פקין. לפני הפגישה, סיפרה לה האמא, שהתובעת התנהגה בצורה משפילה לבן שלה והיא אמרה לי שהיא מוכנה לפגישה עם המנהלת ולהעיד בפניה. זוהי האמא השניה. (עמוד 36 שורות 26-29 לפרוטוקול מיום 24/2/08). ... ש. למי עוד התקשרת? ת. לא התקשרתי. דיברתי בשיחה עם ארבע עיניים עם מורה. ש. ששמו? ת. אבקש מבית המשפט לא להגיד את השם שלו כי הבת שלו, לפי מה שההורה סיפר לי, הייתה בטיפול פסיכולוגיית ובין היתר, סיפרו לפסיכולוגית מה עברה הילדה שלהם. הוא סיפר לי מה הילדה שלהם עברה עם אותה מורה. אם בית משפט יורה לי, אמסור את השם. (עמוד 37 שורות 12-18 לפרוטוקול מיום 24/2/08)). ... ש. וגב' פקין, מה היה? ת. היא ציינה בפני, נושא של קללות, טלטול הילד, עמידה של הילד מאחורי הדלת. ש. איזה סוג של קללות? ת. לא נכנסתי לעומקם של דברים. ש. שהמורה עמדה בפני הכיתה וקיללה את הילד? ת. זה מה שאמרה. קללות, בוטות, הפחדה. זה מה שאמרה. מה שאני הלכתי בסה"כ, בזמן הקצר שהיה לי, לאמת את הדברים שאמרה הנתבעת 4. ש. נעבור למס' 3, פלוני אלמוני, שאמרת שהילדה נזקקה לטיפול פסיכולוגי. ת. אני סיפרתי שהיו בטיפול פסיכולוגי והם סיפרו לפסיכולוגית מה חוותה הילדה בכיתה של התובעת. הם אמרו שהילדה הייתה מפוחדת מאוד להיכנס לכיתה. ..". (עמוד 38 שורות 26-30 ועמ' 39 שורות 1-5 לפרוטוקול מיום 24/2/08). מתוך דבריו אלה של הנתבע 1 עולה, כי עובר לפגישה שנערכה עם הנתבעת 5 ביום 28/8/01, הוא שוחח עם הנתבעת 4 שציינה בפניו לדבריו את חוויותיה של בתה בכיתת התובעת, וכן שוחח עם אמא נוספת מהורי תלמידי בית הספר, שציינה בפניו שהתובעת התנהגה בצורה משפילה לבנה והדברים הגיעו גם לקללות, טלטול הילד והעמדה של הילד מאחורי הדלת. כן ציין כי עובר לשיחה עם הנתבעת 5, שוחח גם עם הורה נוסף מהורי תלמידי בית הספר, שציין בפניו כי בתו שהייתה בטיפול פסיכולוגי, דווחה שהיא מפוחדת מאוד להכנס לכיתתה של התובעת. דבריו אלה של הנתבע 1, נשמעו כדברים ענייניים והם לא נסתרו. גרסת הנתבעת 4 בתצהירה ציינה הנתבעת 4, בין היתר, כדלקמן: "6. במהלך אחד השיעורים, צעקה המורה רותי בגסות על מאי בפני שאר תלמידי הכיתה. המורה רותי לא הסתפקה באקט משפיל זה, ותלשה דף מלא וכתוב בחומר שהעתיקה מאי מן הלוח, ממחברתה של מאי, ובנוסף לזאת אף כתבה על המחברת באותיות גדולות שהילדה הפריעה לשיעור. מאי סיפרה לי כי הרגישה מושפלת ונפגעה קשות מהתנהגותה של המורה רותי, במיוחד כשהשפלה זו נעשתה בפני יתר תלמידי הכיתה ולוותה בהתנהגות כוחנית של צעקות, תליש דף ממחברתה של מאי וכתיבה על גבי מחברתה של מאי. 7. כאשר סיפרה לי מאי על המקרה, ולאחר מכן לבעלי, פנה בעלי בשיחה טלפונית אל התובעת במטרה לברר את העניין. לתדהמתו, כמו גם לתדהמתי, המורה רותי ענתה לו בגסות ובצעקות, סירבה לשוחח עמו על העובדות, ואף הטיחה בפניו כי החינוך שאנו מעניקים לידלנו לקוי ופגום. 8. יצוין כי מאי סיפרה לי ולבעלי על אירועים נוספים בהם נהגה המורה רותי בגסות ובשיטה של הפחדות ואלימות מילולית כלפי תלמידים אחרים בכיתה...". מתוך האמור לעיל עולה, כי על פי גרסת הנתבעת 4, בשנת הלימודים שקדמה לישיבה אצל הנתבעת 5, שמשה התובעת כמורה מקצועית של בת נוספת של הנתבעת 4 ואותה בת סיפרה, כי התובעת נהגה בגסות ובשיטה של הפחדות ואלימות מילולית כלפי תלמידיה ובאירוע אחד, אף תלשה דף ממחברתה של הילדה (תלמידת כיתה ב') וכתבה על המחברת באותיות גדולות שהילדה הפריעה לשיעור, דבר שפגע קשות בילדה שהרגישה מושפלת בגין כך שהדברים נעשו בפני כל תלמידי הכיתה. הדברים שצויינו לעיל, צויינו גם בכתב הגנתה של הנתבעת 4. התובעת לא הכחישה בתצהירה הדברים האמורים לעיל ובא כחה לא חקר את הנתבעת 4 על הדברים האמורים ובנסיבות אלה יש לקבוע כי גרסת הנתבעת 4, לא נסתרה. זאת ועוד, במהלך הדיונים שבפני ציינה הגב' סימי ארז (שהתביעה כנגדה נדחתה בהסכמה), שביום 28.8.01 נערכה פגישה שבה השתתפו כ- 15 הורים ופגישה זו נערכה ככל הנראה, עובר לפגישה עם הנתבעת 5. לטענת הגב' ארז, באותה פגישה דיברה גב' בשם יעל ברל שהיתה אף היא מורה בבית הספר וציינה כי לא תסכים שילדתה תלמד בכיתתה של התובעת וכדבריה "כמו שאמרה על גופתי המתה, אנו כח אנו נתנגד... היא אמרה שהיא משפילה ילדים" (עמ' 59 שורות 1 - 14 לפרוטוקול). הנתבעת 4 מצידה אישרה כי השתתפה בפגישה שבה נכח מספר רב של הורים ומכאן שככל הנראה השתתפה אף היא בפגישה שבה נכחה הגב' סימי ארז ושמעה את דבריה של הגב' יעל ברל (עמ' 13 שורות 1 - 9 לפרוטוקול. גם ראה מסמך לא חתום מיום 30.8.01 שצורף לתצהיר הנתבעת 4) . לא זאת אף זאת, לבית המשפט הוצג מסמך שכותרתו "הנדון א 5" (צורף לתיק מוצג הנתבעת 4). מסמך זה שנחזה להיות מסמך שנערך בעקבות הפגישה האמורה שבה נכחו הורים רבים נוסח ע"י אדם אחר שאינו הנתבעת 4 ועליו היו אמורים לחתום כ- 20 הורים המאיימים שיסרבו לשלוח ילדיהם לכיתה בה תלמד התובעת (ראה עמ' 13, 12 לפרוטוקול מיום 18.3.10). מתוך הדברים האמורים, עולה כי בטרם הגיעה הנתבעת 4 לפגישה נשוא התיק עם הנתבעת 5 ביום 28.8.01 שמעה לפחות הורה נוסף שהתלונן על התנהלות התובעת, וזאת בנוסף לדברים ששמעה מפי בתה שלה. סעיף 15 - רישא לחוק איסור לשון הרע סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1975 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") קובע, בין היתר, כדלקמן: "במשפט הפלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ... (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום; (3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר; (4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו , מעשיו או דיעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;...... (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהגושה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". תום הלב הבסיסי עיון ברישא לסעיף 15 לחוק לשון הרע מעלה, כי על מנת שאדם יזכה להגנת החוק, יהיה עליו להוכיח תחילה כי עשה את הפרסום בתום לב. במהלך הדיון שבפני, ציין הנתבע 1, בין היתר, כי העביר את המסמך מיום 28/8/01 אך ורק למנהלת בית הספר (הנתבעת 5) ולמפקח (ראה עמוד 45 שורה 28 ועמוד 49 שורה 5,) ודבריו נשמעו כנים. כן ציין, כי את העברת המסמך בפקס למנהלת בית הספר נעשתה בצורה זהירה ביותר, תוך כך שהרים טלפון לבית הספר, ביקש את מספר הפקס, ושאל אם המנהלת נמצאת ולאחר שנענה כי המנהלת תהיה בעוד רבע שעה בחדרה, הרים שוב טלפון למזכירה והודיע כי הוא מעביר את המסמך על מנת שימסר מיידית לנתבעת 5. (עמוד 51 שורה 5 לפרוטוקול). מתוך האמור לעיל, עולה כי הנתבעים העבירו את האינפורמציה המפורטת במסמך מיום 28/8/01 למנהלת בית הספר ולמפקח על האיזור בלבד, והדבר נעשה תוך נקיטת אמצעי זהירות שהמסמך לא יגיע לגורמים נוספים . זאת ועוד, עיון במסמך עצמו מעלה, כי באותו מסמך ציינו הנתבעים מפורשות כי : "...מאחר ואיננו מעוניינים בהתאגדויות לביטול מינוי המורה תוך מאבק באדם אשר נמצא ע"י הנהלת ביה"ס מתאים לחנך כתה ומאחר ומדובר בארבע בנות בלבד, אנו מבקשים שיבוצן בכתה אחרת...". מתוך לאמור לעיל עולה, כי במהלך השיחה עם הנתבעת 5, דאגו הנתבעים 1 ו- 4 להבהיר כי אין בכוונתם להביא לפיטורי התובעת וכל כוונתם לדאוג לכך שילדיהם יועברו מהכיתה, ועובדה זו תוכיח כי פעלו בתום לב תוך ניסיון למזער הנזק שיגרם לתובעת. לא זאת אף זאת, על פי דבריו של הנתבע 1 נודע לו על "התנהלותה" של התובעת מספר ימים לפני תחילת שנת הלימודים ולכן לא יכל לפנות אל התובעת בעצמה וכדבריו, "היה לי זמן קצר שיום אחד, 28 פגישה 29 יום שבת ולאחר מכן לימודים, מה אני חוקר? יש לי חברת חקירות?" (עמוד 39 שורה 18 לפרוטוקול). בנוסף, בחקירתו ציין בעלה של הנתבעת 4 מר שי לוי, כי במהלך שנת הלימודים שקדמה לשיחה עם הנתבעת 5, ניסה לשוחח עם התובעת, והתובעת ענתה לו בגסות ובצעקות. בנסיבות האמורות לעיל, לא ניתן יהיה לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שלא פנו לתובעת קודם שפנו למנהלת בית הספר בעניין האינפורמציה המצויה בידם. סעיף 16 לחוק לשון הרע, קובע, כי אם הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות (וקמו הנסיבות המפורטות בסעיף 15), חזקה שהפרסום נעשה בתום לב. כלל הפרטים שצויינו לעיל מעלה, כי הדברים שציינו הנתבעים 1 ו- 4 לא חרגו מתחום הסביר באותן נסיבות ומכאן שאם יוכחו נסיבות המפורטות בהמשך סעיף 15 לחוק, תקום החזקה שהפרסום נעשה בתום לב. הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק כפי שצויין לעיל, בענייננו מדובר בהורים לילדים כבני 6, שקיבלו הודעה ולפיה התובעת עתידה ללמד את ילדיהם בכיתה א'. כן עולה מתוך הדברים שצויינו לעיל, כי הנתבעת 4 הצליחה להוכיח שעובר לפגישה עם הנתבעת 5, סיפרה לה בתה כי חוותה אירוע שבו השפילה אותה התובעת וכן סיפרה לה בתה כי התובעת נהגה בגסות ובשיטה של הפחדות ואלימות מילולית גם כלפי תלמידים אחרים בכיתה. בנוסף, ראו הנתבעת 4 ובעלה את מחברתה של הבת שדף תלוש ממנה ואת דבריה הכתובים של התובעת ולפיהם הבת הפריעה בשיעור. עוד הוכח כי הנתבעת 4 השתתפה בפגישה שבעקבותיה נערך ע"י אדם אחר מסמך שבו מצוין כי הורים רבים יסרבו לשלוח ילדיהם ללמוד בכיתה שבה תלמד התובעת. בנוסף, עולה מתוך הדברים שצויינו לעיל, כי הנתבע 1 הצליח להוכיח שעובר לאירוע הנדון דיבר עם שני הורים שאחד מהם ציין בפניו כי בנו חווה התנהגות פוגענית ומשפילה מצד התובעת והאחר ציין בפניו כי בתו חוששת להכנס לכיתתה של התובעת. כן הוכח כי בטרם הפגישה עם הנתבעת 5, שוחח הנתבע 1 עם הנתבעת 4 שסיפרה לו על הדברים שסיפרה לה בתה. בענייננו מדובר במורה שעתידה הייתה ללמד את ילדיהם הרכים של הנתבעים 1 ו- 4, ובנסיבות אלה, ניתן לומר כי היחסים שבין הנתבעים לבין מנהלת בית הספר, הנתבעת 5, והמפקח שאליהם הופנה הפרסום הטילו על ההורים חובה חוקית ומוסרית לומר את הדברים, ומכאן שהתמלא התנאי המפורט בסעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע. כן ניתן לקבוע, כי מסירת הדברים לידי המנהלת והמפקח, נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבעים וכי הפרסום היה הבעת דעה על מעשיי התובעת בתפקיד ציבורי ובכך התמלאו הוראות סעיפים 15 (3) ו- 15 (4) לחוק איסור לשון הרע. בנוסף ניתן לקבוע כי הפרסום האמור על ידי הנתבעים 1 ו- 4 נעשה בפועל כהגשת תלונה על התובעת בעניין שבו הנתבעת 5 והמפקח שאליהם הוגשה "התלונה" היו ממונים על התובעת מכח דין או חוזה ומכאן שהתמלאו גם תנאי סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע. מתוך כלל האמור לעיל, אני קובע כי לאחר שהוכח קיומן של מספר נסיבות המפורטות בסעיף 15, ולאחר שהוכח שהנתבעים 1 ו- 4 לא ביצעו את הפרסום באופן שחרג מתחום הסביר באותן נסיבות, יהיה מקום לקבוע, כי בצעו את הפרסום בתום לב וקמה להם הגנתו של סעיף 15 לחוק לשון הרע. אמת דיברתי ככלל לא היתה מחלוקת על כך, שבמקטעים הנוגעים לדברים שנאמרו ע"י הנתבעים במסמך מיום 28.8.01, שיקפו הדברים באופן כללי את הדברים שנאמרו בפגישה עצמה. בדברים המיוחסים להורים, הנתבעים 4 ו- 1 , במסמך מיום 28.8.01, צויין בין היתר כדלקמן: "בעקבות מידע שקבלנו וחלקנו חווינו אודות שיטות השלטת הסדר והמשמעת שלה הבאות לידי ביטוי בכוחניות ובהשפלת הילדים ולאור העובדה שנמצאה לא ראויה לחנך כתה בשנה שחלפה"........... "למרות כל המצויין לעיל ולאור העובדה שמאז פרסום השיבוץ אנו נתקלים בהורים לא מרוצים ע"פ שנים שילדיהם חוו והיו עדים להשלטת סדר ומשמעת באמצעות מסכת השפלות (חלקם מוכנים להעיד), לא שוכנענו שהרגלים של שנים יעלמו בין רגע". המידע שעמד בפני הנתבעים 1 ו- 4 - כפי שצויין לעיל, הוכח בפניי כי עובר לפגישה עם הנתבעת 5 אכן הגיע לידי הנתבעים מידע אודות שיטות השלטת סדר ומשמעת של התובעת הבאות לידי ביטוי בכוחניות ובהשפלת ילדים. המילים "חלקנו חווינו" - זאת ועוד, במהלך הדיון הסתבר שמבין כל משתתפי הפגישה רק הנתבעת 4 טענה כי היא ובעלה חוו את שיטת הסדר והמשמעת הנטענת של התובעת. יחד עם זאת, בנסיבות העניין ולאחר שהוכח (כפי שיפורט בהמשך) שהנתבעת 4 שנכחה בפגישה ובעלה אכן קיבלו מידע מבתם וחוו את שיטות השלטת הסדר והמשמעת של התובעת, שהתבטאו בכוחניות, ניתן יהיה לקבוע כי המילים "חלקנו חווינו", הציגו מצג אמת. זאת ועוד, סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע הדן בהגנת האמת בפרסום, מורה, בין היתר, כדלקמן: "הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". בנסיבות העניין ולאחר שהוכח שלכל הפחות הנתבעת 4 אכן חוותה דרך בתה את התנהגותה הכוחנית של התובעת, לא יהיה בביטוי "חלקנו חווינו" כדי למנוע מהנתבעים להוכיח כי קמה לטובתם הגנת האמת בפרסום. גרסת בתה של הנתבעת 4 - כפי שצויין לעיל נטען בפגישה מיום 28.8.01 כי חלק מהמשתתפים חווה את שיטות השלטת הסדר והמשמעת של התובעת הבאות לידי ביטוי בכוחניות ובהשפלת ילדים. בתצהירה ציינה הנתבעת 4 בין היתר כדלקמן: "6. במהלך אחד השיעורים, צעקה המורה רותי בגסות על מאי בפני שאר תלמידי הכיתה. המורה רותי לא הסתפקה באקט משפיל זה, ותלשה דף מלא וכתוב בחומר שהעתיקה מאי מן הלוח, ממחברתה של מאי, ובנוסף לזאת אף כתבה על המחברת באותיות גדולות שהילדה הפריעה לשיעור. מאי סיפרה לי כי הרגישה מושפלת ונפגעה קשות מהתנהגותה של המורה רותי, במיוחד כשהשפלה זו נעשתה בפני יתר תלמידי הכיתה ולוותה בהתנהגות כוחנית של צעקות, תליש דף ממחברתה של מאי וכתיבה על גבי מחברתה של מאי. כפי שצויין לעיל, נטענה הטענה בכתב הגנתה של נתבעת 4, והתובעת לא הכחישה האמור בתצהירה. זאת ועוד, הנתבעת 4 ובעלה גם לא נחקרו ע"י ב"כ התובעת אודות הדברים האמורים. אמרתו של אדם שנאמרה באופן ספונטני בדבר הלך רוח בעת האמירה, קבילה כראייה לאמיתות תוכנה גם אם האומר עצמו אינו מעיד. (ראה י. קדמי על הראיות (2009) כרך שני, 596). זאת ועוד, בחקירתו העיד בעלה של הנתבעת, בין היתר, כדלקמן: "ת. זה היה אירוע יחיד וקשה. הילדה שלי הגיעה בצהריים לבית, התקשרה לאמא שלה, בכתה, לא רצתה ללכת לבית הספר. כשאני באתי אני ראיתי מחברת קרועה, שנתלש ממנה דף שבו הילדה כתבה. על המחברת היה כתוב בכתב מאוד גדול שמאי הפריעה לשיעור, לא זוכר בדיוק מה היה כתוב שם, אבל הפריעה לשיעור או מהלכו התקין של השיעור. שמורה רוצה להעביר מסר להורים, היא צריכה לעשות זאת בכתב. מתוך דבריו אלה של בעלה של הנתבעת 4, מר שי לוי, עולה כי על פי דבריו זמן לא רב לאחר אירוע תלישת הדף ממחברת בתו, הוא ראה את המחברת הקרועה של בתו ואת הכיתוב באותיות גדולות מאוד שהשאירה עליו התובעת. לא זאת אף זאת, עיון במסמך מיום 28.8.01 מעלה כי בדבריהם ציינו הנתבעים 1 ו- 4 גם כי התובעת נמצאה כלא ראויה לחנך כיתה בשנה שחלפה, ובמהלך הדיונים שבפני הוכח כי בשנת הלימודים שקדמה לפגישה עם הנתבעת 5, אכן לא חינכה התובעת כיתה מכיתות בית הספר, בשל כך שלא נמצאה ראויה לחנך כיתה בשנה האמורה. מתוך כל האמור לעיל, עולה כי עומדת לנתבעים 1 ו- 4 גם הגנת האמת בפרסום הקבועה בחוק איסור לשון הרע, בכל הנוגע לדברים המפורטים במסמך מיום 28.8.01 בעניין התנהלות התובעת ובעניין העובדה שלא נמצאה ראויה לחנך כיתה בשנה שקדמה לעריכת המסמך. סיכום ביניים לעניין התביעה כנגד נתבעים 4, 1 לאור כל האמור לעיל, יש לדחות התביעה כנגד נתבעים 4, 1. התביעה כנגד הנתבעת 5 הגנת האמת בפרסום בכתב תביעתה ציינה התובעת, בין היתר, כי דברים שפורטו במסמך מיום 28.8.01 ונאמרו על ידי הנתבעת 5 בפגישה עם הנתבעים 1 ו- 4, היו דברי לשון הרע. במהלך העדות שבפני העידה הנתבעת 5, בין היתר, כדלקמן : "ש. באותו תצהיר את מספרת שבשנת 98', 3 שנים לפני הפגישה של ההורים הנתבעים, הגיעו שני הורים והתלוננו בפניך. ספרי במה מדובר? ת. זה ממש ערב כניסתי לבית הספר. הגיעו הורים ואמרו שיש מורה שהיא משפילה, מעליבה. הילדה שלי לא רוצה לבוא לבית ספר. מאחר וזו הייתה שנה ראשונה, ביקשתי להכיר את הצוות. לדאבוני, באמת כל מה שהם אמרו צף ועלה. ש. זה היה ב- 98'? ת. כן. (עמ' 78 שורות 11 - 15 לפרוטוקול) מתוך האמור לעיל עולה, כי על פי גירסת הנתבעת 5, בשנת 98', 3 שנים לפני הפגישה מיום 28.8.01, עם כניסתה לתפקיד מנהלת בית הספר, התיצבו בפניה הורים וציינו כי התובעת משפילה ומעליבה את ילדיהם. זאת ועוד, במהלך עדותה אישרה הנתבעת 5, כי בשנת 99' אירע אירוע של הכאת תלמיד בישבן ע"י התובעת (עמ' 78 שורה 18 לפרוטוקול) , אותו תיארה במילים: ש. התובעת הודתה שהיכתה את התלמיד? ת. כן. היא גם התנצלה. ש. איך זה מתיישב עם טענתך שהתובעת תמיד הכחישה? ת. במקרה הזה היא לא יכלה להכחיש. הילד אומר, נתנו לי בישבן. ההורים מגיעים כועסים. איך אפשר להכחיש. היא אמרה סליחה, התרגשתי, אפילו היו דמות בחדר. האמא גם הייתה מורה, היה להם קצתקשה אבל קיבלו את זה. זה לא שהכניסה אותו עם רגש אמהי לכיתה, זה להכות אותו היטב בישבנה. (עמ' 72, שורות 1 - 7 לפרוטוקול) במהלך עדותה בעניין העידה התובעת בעניין זה כדלקמן : ת. כן. ההורים התלוננו שהכיתי את התלמיד מתן נווה. חיה הזמינה אותי לשיחה, באותה שיחה הסברתי להורים שלא הכיתי אותו. נכנסתי לכתה והוא היה עם הגב אלי, נגעתי לו בטוסיק ואמרתי לו "שב במקום". הוא היה בכתהא'. זה היה שנתיים לפני המקרה.גם כששאלתי את ההורים אם זה כאב לילד הם אמרו שלא. התנצלתי, אמרתי שיכול להיות שלא היהבסדר שנגעתי לו בטוסיק". מתוך דבריה אלה של התובעת עולה, כי התובעת מצידה הודתה כי אכן הוגשה כנגדה תלונה על ידי הורים על כך שהיכתה את בנם כשנתיים לפני האירוע הנדון בפנינו והנתבעת 5 הזמינה אותה לשיחה, שבה היא הסבירה להורים שלא היכתה את התלמיד, אלא נגעה לו "בטוסיק" ואמרה לו "שב במקום". מעבר לנדרש יצוין, כי בתיק המוצגים מצויה תלונה נוספת שהוגשה על ידי הורים והפעם למשטרת ישראל ביום 21.9.02 על כך שהתובעת היכתה את בנם (נ/5). תיק זה נסגר על ידי המשטרה. בנוסף יצויין, גם בכל הנוגע לשנת הלימודים שלפני הפגישה עם הנתבעים 1 ו- 4, העידה הנתבעת 5, כי הורים התלוננו על יחס משפיל שבו התובעת צועקת, מעליבה ומדברת לילדיהם בצורה לא יפה, לרבות קללות כגון "טיפש" (עמ' 79 שורות 4 - 7 לפרוטוקול). לא זאת אף זאת, בחקירתה ציינה הנתבעת 5 כי היתה עדה לאירוע שבו הורתה הנתבעת לתלמידיה שהיו בכיתה ב' לנקות את נעליהם ביום חורף בנייר טואלט, על מנת שהכיתה תראה נקיה ובדבריה ציינה כי מדובר בהתנהגות שיש בה כדי להשפיל את הילדים. עדותה של הנתבעת 5 נשמעה עניינית לחלוטין ומהימנה ומתוך הדברים האמורים עולה, שבמהלך 3 השנים עובר לפגישה עם הנתבעים 1 ו- 4, התלוננו בפניה הורים רבים על התנהלות כוחנית ומעליבה של התובעת כלפי ילדים בכיתות א' וב' ובאחד האירועים אף התלוננו הורים כי התובעת היכתה בבנם והתובעת לא הכחישה הדבר בפניה. במהלך הדיונים שבפני העידה סגנית מנהלת בית הספר בעת הרלבנטית, כי הגב' רות קרטר ובדבריה ציינה בין היתר כדלקמן : "ש. איך היית מגדירה את האינטליגנציה הרגשית של התובעת? ת. מאד קשה לי להגיד את הדברים אך אני אומר אותם. רותי כהן בהבעות פניה ובהתנהלות שלה בתוך חדר המורים, הם היו מאד בעייתים. לגבי הילדים, אני רוצה לספר, שאני קיבלתי הרבה מאד תלונות של הורים לגבי יחס של רותי לילדים. היו תלונות אנונימיות בטלפון. היו מכתבים. היו דברים ששמרתי, היו דברים שלא שמרתי"...... (עמ' 84 שורות 26 - 30 לפרוטוקול) ש. איך יכול להיות שבתום כל אחד מהשנים הללו, ההורים כותבים מכתבים נרגשים על המורה, כמה טוב להם? ת. (העדה מחייכת). יש איזה רציה חברתית שאנשים מנסים לעמוד בה ולהיות נחמדים בסוף שנה. אני גם קיבלתי הרבה מכתבים מימי ואני מאמינה שלא כולם נכתבו מכל הלב. אני כן יכולה לספר לך, על טלפונים שקיבלתי, שניים, על זה שרותי נכנסה לכיתה וביקשה מכל הילדים להוציא דף ולרשום לה איזה מורה היא. שיעורים שלמים היא עברה באותו שבוע בכל הכיתות. (עמ' 91 שורות 7 - 11 לפרוטוקול). מתוך דבריה אלה של הגב' קרטר עולה, כי היא עצמה כסגנית מנהלת קיבלה תלונות רבות מאוד מהורים רבים לגבי יחסה של התובעת לילדים ולדבריה, היא אף שוחחה עם הורים שטענו בפניה שהתובעת ביקשה מילדי כיתתה לכתוב לה מכתב ובו לרשום "איזה מורה היא". במהלך הדיונים שבפני ציינה התובעת כי במהלך שנות ההוראה החליפה 8 בתי ספר (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 9 - 10). לא זאת אף זאת, בעדותה הודתה התובעת כי מעת לעת היתה הנתבעת 5 מזמנת אותה לחדרה ומודיעה לה כי קיבלה תלונות על לחץ ומתח בכיתה, ודברים אלה היו על רקע התלונות שהוגשו כנגדה על ידי הורים (עמ' 27 שורות 3 - 8 לפרוטוקול) כן הודתה התובעת כי כל המורות בבית הספר קמו כנגדה וכדבריה, "עובדה שהיום גם כל המורות נגדי". במהלך כל הדיונים שבפני ובכתבי טענותיה חזרה התובעת וטענה, כי התלונות שהוגשו כנגדה מקורן בשמועות ורכילויות. לבית המשפט הוצג המסמך שנערך על ידי "יושב ראש ועד ההורים" מר דניאל חן, מיום 28.8.01, שבו מצויין כי בכוונת ההורים בכיתה שלא לשלוח את ילדיהם לכיתה שבו תלמד התובעת, מסמך שיהיה בו להעיד על כך שהדברים שיוחסו לתובעת אכן קנו אחיזה בתחושותיהם של הורים רבים ולא של הורה בודד כזה או אחר. בכלל נסיבות הענין ומאחר והתובעת לימדה בבית הספר מספר שנים עובר לאירוע הנדון, לא ניתן יהיה לקבל את טענתה כי מקור התלונות הרבות כנגדה הינו בשמועות בלבד וזאת מאחר ומדובר בבית ספר שבו לומדים מאות בודדות של ילדים וקיים ספק מסוים אם שמועות אודות אלימות מיליולית ופיזית של מורה יכולות לתפוס אחיזה ממשית לאורך מספר שנים אצל מאזינים רבים שיודיעו שלא ישלחו ילדיהם לכיתה בו מלמדת התובעת בלא ביסוס כלשהו. מתוך כל האמור לעיל, הוכח בפני כי עובר לפגישת הנתבעת 5 עם הנתבעים 4, 1 ביום 28.8.01 ובמשך כשלוש שנים הוצגו בפניה תלונות רבות ביותר של הורים על התנהגות פוגענית מצד התובעת ובאחד המקרים אף הוגשה ע"י הורים תלונה על כך שהתובעת היכתה בבנם. הדברים הרשומים במסמך מיום 28.8.01 עיון במסמך מיום 28.8.01 מעלה, כי באותו מסמך מיוחסים לנתבעת 5 הדברים הבאים: "הנהלת ביה"ס: המורה רותי כהן הנה מורה טובה, ותיקה במערכת המאמינה בשיטות הישנות, המורה הנה מורה טובה המעבירה את החומר, מקנה הרגלים ומשליטה סדר ומשמעת. בשנה שעברה עקב התנגדות עזה של הורים לשיבוצה כמחנכת כתה, ביה"ס בחר להוציאה לשנה של "התאווררות" בה תנוח מחינוך כתה ותעבור מספר קורסים שיהוו הכשרה נוספת בשיטות החדשות כ"אינטילגנציה רגשית" וכו'. שנה זו שנתה אותה לחלוטין ואף במהלך ימי הערכות ישבה עם צוות המורים חייכה ושתפה פעולה. אנו מאמינים כי בעקבות הפיקוח מצד ההורים והנהלת ביה"ס הידוע לה שקיים עליה ובעקבות ההכשרה שעברה בשנה האחרונה השתנתה לחלוטין ותשמש כמחנכת כתה טובה. כ"כ מנהלת ביהמ"ש חיה, לוקחת על עצמה אחריות מלאה לכל דבר חריג שיתרחש בכתה ובמידה ויהיה כזה מתחייבת שתופסק עבודתה של המורה לאלתר". הוצאת התובעת לשנת "התאווררות". במכתבה של התובעת בעצמה לנציג הסתדרות המורים מה דוד מנצור מיום 10.9.00 (צורף נ/ 2) כשנה עובר לאירועים נשוא דיונינו, מציינת התובעת כי ביום 30.8 (שנת 2000 - א.ח.) הודיע לה המפקח כי לטובתה היא "מועברת מחינוך כיתה ג' לחינוך המיוחד" ולשיטתה במכתבה, הדבר נעשה בגלל "גלים גלים" של הורים שעלו לרגל לבית הספר על מנת לבקש הדחתה. בדבריה אלה של התובעת נמצאה ראיה לכך שטענתה של הנתבעת 5 כי בית הספר בחר להוציא התובעת "לשנה של "התאווררות", בה "תנוח" מחינוך כיתה, כפי המפורט במסמך מיום 28.8.01, היו דברי אמת. יצויין, כי בעדותה (עמ' 17 שורה 9 לפרוטוקול) ציינה בפועל התובעת, כי "גלים גלים" של הורים עלו לרגל לבקש "הדחתה" וכדבריה "אם גלים גלים של הורים עולים לרגל ואני מודחת מתפקידי כמחנכת, סביר להניח שאם אני אעבוד בכיתה אחרת.... שגם אותם הורים יפעלו בהתאם בכיתה העתידית". השתתפות בהשתלמויות במסמך מיום 28.8.01 צויין בין היתר, כי בית הספר בחר להוציא התובעת לשנת "התאווררות" כאמור, שבה "תנוח" מחינוך כיתה ותעבור מספר קורסים שיהוו הכשרה נוספת בשיטות חדשות כ"אינטלגנציה רגשית"". בתצהירה ציינה הנתבעת 5 כי במהלך שנת הלימודים תשס"א התקיימה בחדר המורים השתלמות מוסדית שבמסגרתה נחשפו המורים לנושאים כמו "אינטלגנציה רגשית" והתובעת כמו יתר המורים היתה שותפה להשתלמות זו (סעיף 6 לתצהיר). התובעת בעצמה לא הכחישה לא בתצהירה ולא בחקירתה כי במהלך השנה שלפני האירוע הנדון בפנינו היא השתתפה בקורס העוסק באינטלגנציה רגשית. זאת ועוד, במהלך הדיון הוברר כי המסמך מיום 28.8.01 לא היה פרוטוקול מדויק של הדברים שנאמרו בישיבה בין הנתבעת 5 ליתר הנתבעים ולצורך כך די אם נציין את דבריו של הנתבע 1 שציין בחקירתו כי הנתבעת 4 "הכינה סיכום תמציתי של הישיבה למחרת" (עמ' 44 שורה 1 לפרוטוקול) והנתבעת 4 בעצמה מגדירה את המסמך כמסמך "סיכום פגישה בלבד" ולא כפרוטוקול (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 18.3.10). מתוך האמור לעיל , עולה כי גם אם נעשה במסמך האמור ניסיון לשקף את הדברים שנאמרו בשיחה מיום 28.8.01, עדיין מדובר בסיכום שיחה שנערך לאחר הפגישה ולא בפרוטוקול שנערך תוך כדי הפגישה ומכאן שספק אם מדובר במסמך ששיקף באופן מדויק את הדברים שנאמרו על ידי הנתבעת 5. לא זאת אף זאת, במהלך חקירתה של הגב' סימי ארז שנכחה בפגישה האמורה, ציינה הגב' ארז מספר פרטים שלטענתה אינם מדוייקים במסמך מיום 28.8.01 (עמ' 56 שורות 1 - 17 לפרוטוקול). הנתבעת 5 ציינה בחקירתה שתי פסקאות המפורטות במסמך מיום 28.8.01 שלטענתה אינן מדויקות וזאת מאחר ולדבריה בעת השיחה עם הנתבעים 1 ו- 4 היא אמרה להם ש"חדר המורים עבר השתלמות בתחום האינטלגנציה רגשית" ולא שהתובעת לבדה עברה ההשתלמות וכן ציינה כי בדבריה לנתבעים אמרה, כי היא מקווה שההכשרה האמורה "תבוא לידי ביטוי בהשתנות שלה" ולא אמרה שהתובעת השתנתה, וכל שאמרה היה שמורי בית הספר עברו ההשתלמות וכי תקוותה היא שהתובעת תשתנה. מתוך כלל האמור לעיל ולאחר שדבריה של הנתבעת 5 בכלל עדותה נשמעו כדברים מהימנים, אני קובע כי הנתבעת 5 לא אמרה במהלך השיחה עם הנתבעים 1 ו- 4 כי התובעת לבדה עברה השתלמות באינטלגנציה רגשית וכי התובעת השתנתה, אלא ציינה הדברים שפורטו בחקירתה. בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שהוכח שהתובעת אכן עברה ביחד עם יתר המורים במהלך השנה שקדמה לאירוע הנדון השתלמות שנושאה "אינטלגנציה רגשית", אני קובע כי דברי הנתבעת 5 במהלך השיחה עם הנתבעים 1 ו- 4 בעניין זה היו דברי אמת. לא למותר יהיה לציין, כי תקוותה של הנתבעת 5 כי יחול שינוי כלשהו בהתנהלות התובעת במהלך שנת הלימודים שלאחר הפגישה האמורה התגלתה כתקווה שיש לה רגליים וזאת, לאחר שהוכח בפני שבשנת הלימודים האמורה פחת מספר התלונות כנגד התובעת ביחס לתלונות הרבות שהועלו כנגדה במהלך השנים שעד לאותה פגישה. בכלל נסיבות הענין, אני קובע כי הנתבעת 5 הוכיחה כי כלל דבריה במהלך הפגישה ביום 28.8.01 היו דברי אמת ומכאן שגם אם ניתן היה לראות בדבריה כלשון הרע, היתה עומדת לה הגנת האמת בפרסום. הגנת תום הלב במהלך חקירתה ציינה הגב' קרטר כי בפגישה האמורה גוננה הנתבעת 5 על התובעת (עמ' 82 שורה 17 - 21, עמ' 88 שורות 24 - 25). הגב' סימי ארז שנכחה אף היא בפגישה ציינה כי במהלך הפגישה ניסתה הנתבעת 5 להרגיע את ההורים, תוך כך שהזכירה את הניסיון האישי של התובעת (עמ' 55 שורות 4 - 7 לפרוטוקול), ובפועל תיארה אף היא מצב שבמהלך השיחה גוננה הנתבעת 5 על התובעת. בכלל הנסיבות האמורות לעיל ולאחר שקיבלתי גרסת הנתבעת 5 וגרסת הגב' קרטר והגב' ארז, ניתן יהיה לומר כי הדברים שנאמרו על ידי הנתבעת 5 נאמרו בתחום שלא חרג מהסביר ובאופן המקים את החזקה שהדברים נאמרו בתום לב (סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע). סעיף 15 (7) לחוק איסור לשון הרע קובע כי אחד מהתנאים לתחולת הגנת תום הלב יהיה התנאי אשר על פיו הפרסום היה "הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע מכח דין או חוזה והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור". בכלל נסיבות הענין ולאור כל שפורט לעיל, אני קובע כי גם אם ניתן היה לראות בדבריה של הנתבעת 5 כלשון הרע, היתה עומדת לה הגנת תום הלב הקבועה בחוק איסור לשון הרע. עילות נוספות המפורטות בכתב התביעה בכתב התביעה ציין ב"כ התובעת כי במכתב הנתבעת 5 להורי התלמידים מיום 25.10.01 דווחו ההורים כי לתובעת מונתה "מורה מלווה" ומתוך הדברים האמורים ניתן להסיק כי לטענת התובעת הוציאה הנתבעת 5 במכתב האמור דיבתה של התובעת. בסיכומיו לא חזר ב"כ התובעת על טענתו זו ומכאן שיש לדחות הטענה, אם נטענה. לא זאת אף זאת, במהלך הדיונים שבפני הוכח שההחלטה בדבר הוספת "מורה מלווה" לתובעת בכיתה לא נלקחה על ידי התובעת, אלא על ידי מפקחת המחוז ביחד עם מפקח בית הספר (ראה סעיף 12 לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת 5 שלא נסתר). זאת ועוד, הודעת הנתבעת 5 להורי התלמידים כי לתובעת נתמנה "מורה מלווה" שיקפה מצב אמת והודעה זו נעשתה על פי מחוייבות מנהל בית ספר לדווח להורי תלמידי כיתה מסויימת על מינוי מורה נוסף לילדיהם. בנוסף, בכתב התביעה (סעיף 10) מציין ב"כ התובעת כי ביום 27.6.02 או בסמוך לכך התקיים בירור בפני הגב' גילה נגר, מפקחת המחוז, ובאותו דיון השמיצה הנתבעת 5 את התובעת וטענה כי התובעת אינה רגישה לצרכי הילדים ואינה מתאימה לחינוך הילדים. בסיכומיו זנח ב"כ התובעת גם טענה זו ומכאן שיש לדחותה. יחד עם זאת יובהר, כי לאור כל המפורט בפסק הדין שלעיל שיקפו דבריה של הנתבעת 5, אם נאמרו, מצב אמיתי והדברים אף נאמרו מכח חובתה לומר אותם בפני הממונים עליה בפגישה מקצועית שתוכנה לא פורסם. זאת ועוד, אם נאמרו הדברים הרי שהם חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15 (7) לחוק איסור לשון הרע, הקובע כאמור כי הפרסום יחשב כפרסום בתום לב, אם נעשה בתום לב ואם היה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בענין שבו הנתבע הינו ממונה על הנפגע מכח דין או חוזה והפרסום היה מוצדק. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לכל אחד מן הנתבעים 1, 4 ו- 5 בנפרד הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000₪. ניתנה היום, 4 בינואר 2011 , בהעדר הצדדים. דיני חינוךמורים