יתרת חוב בגין דמי שכירות חנות 1. כל אחד מהצדדים הגיש תביעה, האחד כנגד יריבו, בנוגע למערכת היחסים ביניהם שיסודה בהסכם שכירות של שתי חנויות בטירה. שתי התביעות אוחדו לאחר ביטול פסה"ד שניתן בהעדר, (בת.א. 2187/05) והתביעות התבררו בסדר דין רגיל. 2. התובע בת.א. 2187/05 (להלן: חסן) ביקש לחייב את הנתבע בתיק הנ"ל (להלן: גאנם) בתשלום דמי שכירות, ארנונה, חשמל ופיצוי בגין הפרת הסכם בסך כולל של 51,372 ₪. פסה"ד מיום 11.12.05 שניתן בהעדר כתב הגנה בתיק זה, בוטל כפוף להשארת ההפקדה בסך של 27,059 ₪ בקופת ביהמ"ש עד למתן פסה"ד בתובענה. גאנם מנגד ביקש בתביעתו (בת.א. 3481/06) לחייב את חסן בגין תשלום עבור מדפים, אלומיניום, מזגן וסורגי ברזל שהותקנו במושכר, שנמכרו לחסן אך לא שולם בגינם, בסך של 33,511 ₪. רקע עובדתי: 3. הצדדים התקשרו בהסכם שכירות מיום 23.3.02 של שתי חנויות צמודות (להלן: המושכר) שבבעלות חסן. גאנם עשה שימוש במושכר למכירת צעצועים ומתנות. תקופת השכירות נקבעה למשך 60 חודש, החל ממרץ 02 ותמורת דמי השכירות נקבעה לסך של 1,500 דולר בעבור 12 חודש, שישולמו עד תום 12 החודשים מתחילת השכירות. 4. טרם בירור הראיות היו הצדדים חלוקים הן לגבי שיעור תמורת דמי השכירות החדשיים, והן לגבי אופן סיום השכירות. לאחר ישיבת ההוכחות, צומצמה המחלוקת בשני עניינים אלה; ראשית, מוסכם על הצדדים כי דמי השכירות בעבור המושכר עמדו על סך של 1500$. שנית, אין חולק כי גנאם הודיע, טרם תם תקופת השכירות, על רצונו לעזוב את המושכר והצדדים הגיעו להסכם נוסף ביניהם. המחלוקת נוגעת הן ליוזמת הפניה ולפרטי ההסכם הנוסף. בעוד שלטענת חסן היה זה גנאם שביקש לעזוב נוכח קשייו והביא שוכרת תחתיו, טען האחרון כי חסן פנה אליו בתחילת חודש נוב' 02 וביקש לרכוש את תכולת החנות ולהמשיך לנהל בה את העסק. 5. אין חולק כי בשעה שנכנס גנאם לחנות עם תחילת תקופה שכירות, טרח להתאימה לצרכיו ומילא בה תכולת מלאי. מוסכם על שני הצדדים כי מכח ההסכם הנוסף, שילם גנאם לחסן 25,000 ₪. לטענת שניהם, נותר ענין אחד שלא סוכם והואיל והטענות מנוגדות בדבר תוכנו של ענין זה, ביסס כ"א מהם את תביעתו עליו. לטענת חסן הואיל וגנאם לא צלח בעסקיו, סוכם כי חסן ירכוש את כל תכולת החנות והחל מחודש ינואר 03 יספק גנאם לחסן סחורה חדשה כנגד יתרת חובו בגין דמי השכירות וארנונה. משלא עמד בהתחייבויותיו ולא סילק את ית"ח דמי השכירות וחיובים נוספים, הוגשה התביעה ע"י חסן כנגדו. לטענת גנאם העריכו הצדדים באותו מעמד את עלות הסחורה בחנות, וסוכם כי חסן ישלם סך של 25,000 ₪ לאחר קיזוז דמי שכירות של 5 חודשים וחשמל בסך של 1,000 ₪. עוד סוכם כי חסן יעביר אליו בחזרה את המדפים החדשים, הסורגים והמזגן ולחילופין ישלם את מלוא התמורה בעבורם. חסן לא עמד בהתחייבותו הנ"ל על כן נתבע להשבת שווי הציוד במלואו. המחלוקת: 6. לאחר שחסן חזר בו מחלק של רכיבי תביעתו, כמו דמי פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם השכירות וחיובי ארנונה, נותרו במחלוקת שיעור ית"ח בגין דמי השכירות, ואם נפרעה וזכאותו של גנאם להחזר ציוד שהתקין במושכר, שיעור שוויו ופרעונו. דיון: תביעת חסן: 7. עפ"י סעיף 11 להסכם השכירות עמדה לגנאם הזכות לבטול הסכם והפסקת השכירות בתנאי שיודיע בכתב 90 יום מראש. חסן טען בעדותו כי גנאם ביקש לבחון אם יצליח בעסק לכן פיצל את תקופת השכירות המתוכננת ל-5 שנים, לאופציה של 60 חודש לאחר 60 חודש הראשונים. לדבריו הסכים ליציאה מוקדמת של השוכר, אולם כפוף לתשלום שנתי. וכך אמר: "בן אדם לוקח עסק, לא מצליח זכותו לצאת, אבל השנה הראשונה הוא חייב, אפילו אם היה שם שלוש ימים, אם העסק ילך לו בבקשה שישאר כמה שהוא רוצה....הוא היה אצלי שנה, אין 10 חודשים, חודש חודשיים זה שנה. לא עובדים לפי חודשי". (ראה: עמ' 12-11 לפר'). לעומתו העיד גנאם כי החוב היחידי שהיה חב לחסן במועד הפסקת השכירות, עמד על סך של 5 חודשים, זאת הואיל וקיבל את המפתחות לידיו רק ב-1.5.02 ונשאר במושכר עד 1.11.02. הסכם השכירות בכתב תומך בגירסת חסן בדבר חבות שנתית בדמי השכירות. אמנם אין הוראה המתייחסת למקרה של הפסקת השכירות קודם לכן, אולם גירסתו מתיישבת יותר עם הכתוב, מאשר גירסת גנאם ובמיוחד כשאין חולק כי לא קיים את התנאי המוקדם להפסקת השכירות עפ"י ההסכם. במצב זה הנטל היה לגנאם להוכיח כי ית"ח דמי השכירות עמדה רק על 5 חודשים. אני קובעת כי לא רק שלא עלה בידיו להוכיח טענה זו אלא שהיא סותרת את האמור בהסכם בכתב ומבוססת על עדות כבושה שאת פרטיה לא העלה קודם לכן. רק בעדותו נזכר גאנם לטעון, כי קיבל לידיו את מפתחות המושכר לאחר חלוף חודשיים מהמועד הנקוב בהסכם ולכן כביכול, סוכם על חוב דמי שכירות של 5 חודשים בלבד עובר לסיום השכירות בהסכמה. גירסה זו נפקדה מתצהירו בהעדר סיבה ברורה. בתצהיר ציין כי לא חוייב בגין דמי שכירות בגין שנה שלמה, לרבות בהודעה מוקדמת כיוון שלא היתה מצידו הפרת הסכם השכירות. אמנם, חסן ויתר על תביעתו בענין הפרת הסכם השכירות ובענין זה אדון בנפרד, אולם אין בכך לטעמי תנא דמסייע לטענת גנאם בדבר הסיכום לקבלת דמי שכירות חלקיים, מתוך שנת השכירות הראשונה שנקבעה בהסכם. 8. שאלה קשה יותר הנטושה בין הצדדים היא ,האם נפרעה יתרת החוב בגין דמי השכירות במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים עובר לרכישת תכולת החנות ע"י חסן. לטענת גנאם כאמור, לא מגיע לחסן דבר הואיל ובהסכם הנוסף סוכם על תשלום של 25,000 ₪ לאחר קיזוז כל יתרות חוב בגין השכירות. ב"כ גנאם בסיכומיו הצביע על עדויות הצדדים (לרבות בהתדיינות אחרת ביניהם אודות ההתנגדות לתשלום על פי שיק, שניתן במסגרת התשלומים המעותדים לסילוק הסך של 25,000 ₪) ולנוכח אלה, יש להניח לטענתו, כי סוכם ביניהם כי התשלום כולל גם כל יתרת חוב קיימת. חסן בעדותו הסביר כי עובר לעריכת ההסכם הנוסף בין הצדדים, נערכה על ידם ספירת תכולת החנות וזו הוערכה בסך של 20,000 או 23,000 ₪. לדבריו, נתקל גנאם בקושי כלכלי לשלם את יתרת החוב בגין דמי השכירות, העולה על הסכום הנ"ל ועל כן נאות לשלם לידיו את הסך של 25,000 ₪ ולהמתין להעברת סחורה לחנות בהמשך כנגד חוב דמי השכירות. הסכמה זו התבססה על מתן אמון ויחסים טובים בין הצדדים . ב"כ גנאם ביקש להסתייע בפרוטוקול הדיון מיום 6.2.05 במסגרת ההתנגדות שהוגשה ע"י חסן . לטענתו עולה מפרוטוקול זה כי ערך תכולת החנות היה גבוה יותר מ25,000 ₪ ועל כן הסכימו הצדדים, במסגרת ההתחשבנות בינהם, על קיזוז דמי השכירות מהסכום הנ"ל. דא עקא שאין לטענה זו תמיכה בראיה הנ"ל. מהעדות שם עולה כי חסן היה עקבי לגירסתו, כי חוב דמי השכירות היה גבוה משווי התכולה ולא כפי שנטען ע"י ב"כ גנאם. כמו כן גם שם, טען חסן כי הסכים להמתין לפרעון יתרת חוב דמי השכירות, שתפרע באמצעות אספקת סחורה ע"י גנאם ומשלא עמד בכך, ביקש להתנגד לתשלום השיק. במאמר מוסגר יצוין, כי הראיה הנ"ל לא הוגשה במסגרת הראיות בתיק זה אלא אוזכרה כאמור, רק בסיכומי ב"כ גנאם, שגם לא טרח לעמת את חסן בחקירתו עם הנאמר שם. הואיל וב"כ חסן לא התנגד לכך , מצאתי להתייחס לטענה כאמור. גנאם מסר בתצהירו גירסה כללית על פיה בעת ההתחשבנות בין הצדדים הוערכה עלות הסחורה בחנות ולאחר קיזוז הכספים שהיה חב לחסן, כמו דמי השכירות והחלק היחסי בחוב החשמל ,סוכם על תשלום של 25,000 ₪. בעדותו ציין לענין שווי תכולת החנות הכוללת כי: "מעל 30,000 ₪ הציוד והמזגן ו-25,000 ₪ הסחורה . סה"כ 55,000 ₪. " (ראה: עמ' 17 לפר') הואיל וטען כי בוצע בין הצדדים קיזוז משווי סחורת הצעצועים, נתבקש להסביר את גירסתו הסותרת כביכול ואמר: "אחרי שאני והבנים שלו ספרנו את החנות פריט פריט .אחרי שהגענו לסכום הזה של 30,000 ₪ הוא הוריד את החשמל ואת השכירות והגענו ל-25,000 ₪ ,אחרי שהוא קיזז, שילם לי 25,000 ₪. (ראה: עמ' 18 לפר) למעשה, סתר גנאם את גירסתו הוא, שבמקורה היתה כללית ולא מפורטת כלל. סתירה זו מעידה בעליל על חוסר מהימנותו ומסקנה זו מקבלת חיזוק גם נוכח המחלוקת היסודית בין הצדדים בדבר שיעור יתרת החוב שהגיעה לחסן. העדר הסכמה זו מעקר ממילא את טענת גנאם כי הצדדים פתרו את המחלוקת במספר הסכמות מצידו של חסן ,הן לענין ויתור על קבלת התמורה בגין כל שנת השכירות, הן בויתור על חלק מהתקופה הכוללת ( ובמקום דמי שכירות בגין 7 חדשים נאות לקבל רק בעבור 5 חדשים) והן הסכמה לקיזוז החוב מתמורת הסחורה ששילם. הסכמה משולשת זו מצידו של חסן , לא הוכחה לטעמי ובסיסה חסר גם הגיון כלכלי . יצוין כי מסקנה זו מתחזקת, גם נוכח אי אמינותו של גנאם, בשאלה הנוספת שבמחלוקת בנוגע לפרטי אותה התחשבנות, כפי שיובהר להלן. זאת ועוד, גם בחישוב פשוט של חלק יחסי מתמורת דמי השכירות הקבועה בהסכם, לפרק הזמן הנטען על ידו, מתברר כי אינה עומדת במבחן הסכומים שנקב. המסקנה המתחייבת היא כי לא עלה בידי גנאם להוכיח כי יתרת דמי השכירות שהוא חב לחסן נפרעה על ידו במסגרת ההסכם הנוסף. 9. חסן ביקש לחייב את גנאם גם בית"ח בגין צריכת חשמל במושכר בסך של 3500 ₪. לתמיכה בתביעתו צרף שתי חשבוניות של חברת החשמל, האחת לחודש 12/02 ו-3/03 בסך של 3665 ₪ וחשבונית על סך של 2002 ₪ לחדשים 5/02 ,7/02 ו-11/02 . חסן העיד כי מונה חברת החשמל פוצל למונה נפרד ל-3 חנויות, וכי ערך את חישוב החוב לאחר קיזוז חובה של החנות השלישית. כדבריו: "החנות השלישית שלא שייך לו יש לו מונה קטן,הוא מוציא מהמונה הגדול ומה שהוא מוציא אנחנו מורידים. הנה קיזזתי והורדתי לך. " (ראה: עמ' 10 לפר') ב"כ גנאם טען בסיכומיו כי לא עלה בידי חסן להוכיח את החוב בגין החשמל וכל נסיונותיו להוכיח כי מגיע לו חוב חשמל על פי הצריכה בפועל, לא עלו בידו. מקובלת עלי טענת ב"כ גנאם בענין. צרוף חשבוניות החשמל מבלי להוכיח את הצריכה בפועל והחיוב בהתאמה, אינו עולה כדי הדרישה להוכחת רכיב תביעה זה. כך אין להסתפק בטענת חסן, כי אין סבירות בדבר צריכה בשיעור של 1000 ₪ (כטענת גנאם) נוכח היקף השימוש במכשירי החשמל בחנות בתקופה הרלבנטית. משהגעתי למסקנה כי החוב לא הוכח, אייני צריכה להדרש לטענת הפרעון שהועלתה ע"י גנאם. תביעת גנאם: 10. גנאם ביסס את תביעתו על אותה ההתחשבנות שנערכה לטענתו, עובר לעריכת ההסכם הנוסף בין הצדדים. לדבריו, הואיל וחסן רכש רק את הסחורה כנגד התשלום של 25,000 ₪ ולא את האביזרים שהשקיע בחנות ,סוכם כי ישיבם לידיו מיד עם גמר ההתחשבנות או ישלם את שווים . הואיל וסרב, ביקש גנאם לחייבו בתשלום של 27,270 ₪ כשווים על פי חשבוניות רכישה שצרף. בעדותו העלה גנאם כמה גירסאות לפרטי הסיכום. בתצהירו ציין, כי נמכרה סחורת הצעצועים בתמורה לסך של 25,000 ₪(לאחר קיזוז), בעדותו אמר תחילה, כי במסגרת ההסכם הנוסף, נמכרו הצעצועים שהיו בחנות וכן כיסא עבודה ושולחן. היות שהחשבונית מיום 2.12.02 שהנפיק לחסן כוללת את הכיתוב: "מכירת חנות רשת 10 סניף טירה עם הציוד". הסביר כי לא היה צריך לפרט למעלה מזה, הואיל ולא נמכרו מדפים ומזגן שחסן הבטיח כי ישולם בגינם. ברם, לאחר מכן הוסיף וציין בעדותו כי : " אני מכרתי את הכל,אבל מה שהוא שילם לי הוא שילם לי חלק." (ראה: עמ' 17 לפר') לכשנשאל אם החשבונית הנ"ל כללה את הסחורה או את כל תכולת החנות השיב כי כללה את "כל החנות". מספר הגירסאות שחלקן גם סותרות אחת את השניה, מקעקעות את אמינותו של גנאם בשאלה שבמחלוקת. חסן העיד מנגד כי : "אני שילמתי על כלם בתוך החשבונית , כל מה שבחנות, מה שיש בחנות, אפילו מנורה מזגן כיסא, הכל כולל" (ראה: עמ' 13 לפר') 11. במבחן הראיות, אני נותנת אמון בגירסת חסן כי ההתחשבנות בין הצדדים היתה כוללת בכל הנוגע לתכולת המושכר לרבות הסחורה והציוד וכאמור גם החשבונית שהונפקה כוללת רישום מפורש של הציוד הנכלל במכר. לא רק שגנאם לא הצליח לסתור את המסמך בכתב, כי אם גירסאותיו הבלתי אמינות בענין, מחייבות דחית תביעתו. למעלה מן הצורך יצוין, כי גנאם לא טרח להעיד את הספקים מהם רכש את הציוד שהתקין לטענתו בחנות. ב"כ גנאם ביקש אמנם להסתייע בעדותו של חסן על פיה לא שילם בעבור הציוד בנפרד או כי המזגן הוערך על ידו בשקל, אולם כאמור, אני מצאתי כי גירסתו של חסן מתיישבת עם המסמך שהוצג ותכליתה של העסקה המסחרית ולא הופרכה ע"י גנאם. 11. רבות נדרש ב"כ גנאם לחזרתו של חסן מרכיבי תביעתו לענין שיעור דמי השכירות , הפיצוי המוסכם וחוב הארנונה. חזרה זו נבעה לטענתו על פי המלצת ביהמ"ש או לאחר חקירתו של חסן ומכאן, שלולא נחשפה פרכת תביעתו לא היה עושה כן מיוזמתו. ב"כ חסן טען כי חסן ויתר על חלק מתביעתו בתם לב והסתפק בחלקה . כשלעצמי, אני מסכימה עם ב"כ גנאם כי בהתנהלות כנ"ל מצידו של חסן יש טעם לפגם ובמיוחד כשגרר את גנאם להתדיינות ארוכה נוכח גיזרת המחלוקת הרחבה שיצר מלכתחילה. לפיכך, התנהלות זו אינה מזכה את חסן בהוצאותיו . לסיכום: 12. לאור האמור, אני קובעת כדלקמן: א. התביעה בת.א 2187/05 מתקבלת בחלקה וגנאם ישלם לחסן סך של 7796 ₪(כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. אין צו להוצאות. ב. התביעה בת.א. 3461/06 נדחית. גנאם ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪ + מע"מ. הצדדים יגישו הודעה ובתוך 7 ימים למזכירות לעניין ית"ח מעודכנת לצורך שחרור הפקדון שהופקד בזמנו ע"י גנאם. שכירותחובדמי שכירות