עניינו של פסק הדין אשר בפניי הוא הכרעה בתביעה שהוגדרה בכותרתה "תביעה רכושית" אשר הוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעת שהייתה בת זוגו, ואימה הנתבעת 2. הרקע ותמצית טענות הצדדים 1. התובע והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היו בני זוג אשר התגוררו לטענת התובע יחדיו בדירה ברח' ..... (להלן: "הדירה"). לטענתו של התובע, הצדדים נישאו ב"נישואים פרטיים אצל הרב בצלאל בבני ברק. הנתבעת סירבה לנישואים דתיים, בשל חששה לאיבוד ההטבות השונות כאם חד הורית". לצדדים אף נולדה בת משותפת ב-6.3.05. 2. התובע טען בתביעתו, כי כחודשיים לפני הגשת התביעה ביקשה הנתבעת לאפשר לבתה מנישואיה הקודמים להתגורר בדירה וכיוון שהוא התנגד לכך גרשה הנתבעת את התובע מהדירה ואפשרה לבתה ולבן זוגה לעבור להתגורר בדירה. 3. התובע טען בתביעתו, כי הזכויות בדירה נרכשו 3 שנים קודם לכן מעמידר אך נרשמו ע"ש הנתבעת בלבד "נוכח מגבלות הרכישה" ואולם מימון הרכישה נעשה מכספים משותפים של בני הזוג. 4. ועוד טען התובע בתביעתו, כי במהלך החיים המשותפים שלהם שיפצו הצדדים את הדירה בעלות של כ-47,000 ₪ ולפיכך עתר בתביעתו למתן חשבונות וגילוי מסמכים וליתן פסק דין המצהיר על היותו שותף מלא בזכויות בדירה או לחילופין לחייב את הנתבעת ללשם את מלוא עלות השיפוצים וכן את "מלוא עלות רכישת הדירה" והכול בצרוף הפרשי הצמדה וריבית. כן עתר התובע לפירוק שיתוף בכל הנכסים שייקבעו כמשותפים וליתן כל סעד "אשר יביא לאיזון מלא ושווה של כל הזכויות המשותפות". 5. מנגד טענה הנתבעת בהגנתה כי היא כופרת בכל הנטען בתביעה וכי יש לדחות את התביעה על הסף. 6. לטענתה של הנתבעת, הצדדים לא ניהלו חיי משפחה כבעל ואשה, וכי "לא התקיים קשר זוגי כלשהו". לטענתה "יחסי הצדדים התאפיינו ביחסי שכנות כמובהר להלן, וקשר אינטימי במועדים אקראיים לסירוגין, שנמשך זמן קצר ביותר ובמשך כ-3 חודשים ואשר הוביל להולדת הבת המשותפת". 7. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי עצם העובדה כי לצדדים בת משותפת והתקיים ביניהם קשר בכל הנוגע אליה, אינה מעידה כי הצדדים ניהלו קשר זוגי כלשהו או כי הם עונים על הגדרת "ידועים בציבור". הנתבעת הוסיפה וטענה בהגנתה כי הייתה שכנה של התובע ואף קיימה מערכת קשרים קרובה עם אחות התובע, אחיו של התובע ובת זוגו. 8. עוד טענה הנתבעת, כי הצדדים כלל לא התגוררו תחת קורת גג אחת ולא ניהלו משק בית משותף, הצדדים החזיקו כל אחד בדירה עוד קודם ההיכרות ולפיכך כלל לא היו הצדדים בחזקת "ידועים בציבור". ועוד טענה הנתבעת בהגנתה, כי בכל מקרה לא הייתה בין הצדדים כל כוונת שיתוף וכל אחד מהם פרנס את משפחתו מהאמצעים שלו. 9. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה כיוון שמדובר בהליך סרק טורדני וחסר שחר אשר נועד ליצור מנגנון לחץ בלתי ראוי כנגד הנתבעת "כדי להציק לנתבעת ולהתנכל לה, על מנת שתיכנע לתכתיבי התובע" וכי כל מטרת התובע "לסחוט מהנתבעת את רכושה הדל". לטענתה, התובע אף איים עליה ועקב כך נאלצה לעזוב את דירתה ולעבור להתגורר בדירת הוריה ביפו. הנתבעת ציינה כי התובע גם השתלט על רכבה והיא נאלצה להגיש עקב כך תלונה במשטרה. 10. הנתבעת ציינה כי תביעת התובע הוגשה בחוסר תום לב וכי לא פרט את כל הרכוש שברשותו ולא עמד בקריטריונים הקבועים בתקנות באשר לגילוי מסמכים מוקדם. 11. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא חשף בהגנתו כי מזה כ-9 שנים הוא מקיים קשר זוגי עם חברתו אסנת ואשר, למיטב ידיעתה, מתגוררת עמו בדירתו ברח' ...., תל-אביב. 12. בנסיבות אלה איפוא ביקשה הנתבעת לדחות התביעה. דיון מבוא דיוני 13. כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגד הנתבעת 2 והנתבעת 2 גם לא התגוננה מפניו, ואולם מאחר שאין כל טענה כלפי הנתבעת 2 (אמה של הנתבעת) אני דוחה התביעה כלפיה. 14. אציין כי, גם בסיכומי התובע לא מצאתי כל התייחסות באשר לעילת התביעה כנגד הנתבעת 2 וגם בכך אני רואה את "זניחת" התובענה נגדה. 15. יצוין כי בין הצדדים היו התדיינויות מרובות, הן באשר למזונות הקטינה והן תביעות עפ"י החוק למניעת אלימות במשפחה ונראה כי רמת הקונפליקט בין הצדדים גבוהה. האם היו הצדדים ידועים בציבור? 16. בשאלה זו הייתה בין הצדדים מחלוקת עובדתית חריפה. כזכור, טענה הנתבעת שקיימה עם התובע יחסים זוגיים רק במשך 3 חודשים ומעולם לא חיה עם התובע תחת קורת גג אחת ומיחסים אלה נולדה בתם של הצדדים וביתר הזמן, לטענת הנתבעת, התקיימו ביניהם רק יחסי שכנות ואילו התובע טען, כי הצדדים קיימו מערכת זוגית כ-6 או 7 שנים. לפיכך החלטתי בישיבת 18.10.11 כדלקמן: "נוכח הגרסאות השונות והקוטביות של הצדדים בית המשפט מציע לצדדים ללכת לבדיקת פוליגרף אשר תוצאותיה יכריעו בשאלה האם הם חיו כבני זוג תחת קורת גג אחת למשך תקופה אם לאו". (ראה החלטתי בעמוד 17 לפרוטוקול). 17. להלן אביא את הממצאים העיקריים מתוך חוות הדעת: "1. פרטי הבדיקה של מר ז.ט. ביום 12.6.11 ערכתי בדיקת פוליגרף למר ז.ט. יליד 1962 ת"ז.... השאלות בבדיקה נוסחו בהסכמת הנבדק ובלשונו. השאלות הרבלנטיות היו: 1. האם זה נכון שהיית עם ג. באותה דירה במשך 6-7 שנים? 2. באותו פרק זמן שאמרת שחיית עם ג. תחת קורת גג אחת האם יצא לך לגור במקום אחר? 2. ממצאים בתשובת הנבדק לשאלות הרלבנטיות אובחנו תגובות המצביעות על אמירת אמת. 3. פרטי הבדיקה של גב' מ.ג. ביום 12.6.11 ערכתי בדיקת פוליגרף לגב' מ.ג ילידת 1968 ת"ז.... השאלות בבדיקה נוסחו בהסכמת הנתבעת ובלשונה. השאלות הרלבנטיות היו: האם היית עם צ. באותה דירה במשך 6-7 שנים? בתקופה שצ. אמר שגר איך באותה דירה, האם הוא גר בדירה אחרת? הנבדקת השיבה בשלילה על שאלה 1, בחיוב על שאלה 2. 4. ממצאים בתשובות הנבדקת לשאלות הרלבנטיות אובחנו תגובות המצביעות על אמירת שקר. 5. חוות דעת ז.ט. - על סמך ממצאי בדיקת הפוליגרף אני בדעה כי הנבדקת דוברת שקר, בגרסתה כפי שזו באה לידי ביטוי בתשובותיה לשאלות הרבלנטיות הנ"ל". 18. נוכח הסכמות ב"כ הצדדים להצעתי, כאמור (ראה עמוד 17 לפרוטוקול) ניתן לקבוע שהסכמות הצדדים לתוצאות בדיקת הפוליגרף מכריעות את המחלוקת וניתן לקבוע שאכן הצדדים חיו מספר שנים כידועים בציבור וכבני זוג. 19. תמיכה לכך אני רואה בעצם העובדה שלצדדים נולדה בת משותפת והצדדים שניהם הצהירו על היותם הורים לקטינה שנולדה (ראה מוצג א' למוצגי התובע) ועצם עובדה זו אף היא מהווה תמיכה לעובדה שהצדדים היו בחזקת בני זוג ידועים בציבור במשך תקופה מסויימת ולפחות ביחס לתקופה הסמוכה ללידת בתם. 20. שאלה נפרדת היא, האם העובדה שהצדדים היו בני זוג ידועים בציבור, האם הייתה להם כוונת שיתוף מפורשת? 21. בכתב תביעתו לא טען התובע כי הייתה לצדדים כוונת שיתוף מפורשת, אך טען כי הדירה ורכב המזדה נרכשו מכספים משותפים. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע (בסעיף 15 הימנו) כי לו ולנתבעת הייתה "כוונה משותפת ורצון לצבור רכוש משותף, וכי הם מימשו כוונה זו בכל הנוגע לדירה אותה התכוונו למכור בשלב מסויים ולרכוש דירה אחרת תחתיה". כזכור, הכחישה הנתבעת כי הייתה לצדדים כוונת שיתוף מפורשת בנכסיהם. 22. כידוע קבעה הפסיקה, כי גם אם ייקבע שבני זוג חיו כ"ידועים בציבור" אין בכך משום החלה אוטומטית של הלכת השיתוף עליהם, ואין להסיק כי רכוש משותף הוא. עוד נקבע בפסיקה, כי כדי שתקבע שתחול הלכת השיתוף לגבי רכוש נפרד כזה, יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת. ראה: ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד ל"ח(1) 493. 23. הפסיקה הוסיפה וקבע כי: "ההבדל בין זוג נשוי לבין זוג ידוע בציבור הוא לצורך שלפנינו, רק בכך שרובץ נטל הוכחה כבד יותר על מי שמנסה להוכיח את כוונת השיתוף בנכסים של בן הזוג הידוע בציבור". ראה: ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן (שם). 24. ואכן הפסיקה חזרה וקבעה כי על בן הזוג הטוען לשיתוף מוטל נטל ראייתי מוגבר להוכיח כוונת שיתוף מיוחדת. ראה: ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נ"א(1) 337. 25. בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני אינה תומכת במסקנה כי לצדדים הייתה כוונת שיתוף מפורשת כלשהי, או כוונת שיתוף בכלל וכי התובע לא הרים את הנטל הראייתי המוגבר המוטל עליו וזאת, בין היתר, באשר: 25.1 לתובע ולנתבעת לא היה חשבון בנק משותף, ראה תשובת התובע בחקירתו הנגדית בעמ' 3 ל פרוטוקול. 25.2 הזכויות בדירה ברח' ..... נרשמו רק על שמה של הנתבעת וחזקת נכונות המרשם עומדת לטובתה. ההסבר שנתן התובע בחקירתו הנגדית אף הוא מסבירה שהלכה למעשה אין לו כל זכות בדירה. אביא תשובתו כלשונה מעמוד 3 לפרוטוקול: "לשאלת בית המשפט, למה הזכויות בדירה נרשמו רק על שמה, אני עונה שהיו לה זכויות מעמידר כי היא גרה לפני כן, ואז כשנכנסתי, פחדנו לאבד את הזכויות של הדירה שלה, היה אסור לה לגור עם בן זוג הם עושים לנו ביקורות, אסור לפי עמידר להכניס גבר. זה מה שהחוק אומר, כחד הורי, אסור לה. ואז רכשנו ביחד את הדירה שלא יהיה לה הביקורות של עמידר". כלומר - הזכויות בדירה ניתנו לנתבעת לבדה, בלי קשר אל התובע. 25.3 התובע לא צרף כל אסמכתא על הפקדות כספים לחשבון התובעת והתשובות שנתן בחקירתו הנגדית בעניין זה היו בלתי מספקות (ראה חקירתו הנגדית בעמוד 4 לפרוטוקול). 25.4 אני מקבלת לחלוטין את עמדת הנתבעת שהתובע לא השתתף ברכישת הזכויות בדירה ברח' .... הנתבעת רכשה הזכויות מחברת חלמיש 3 שנים לפני הגשת התובענה וניתן לה לרכוש זכויות אלה כיוון שהתגוררה בדירה מאז שנת 1991 עם בעלה לשעבר, מר ...... רכישת הדירה התבצעה ב-6.7.06 במבצע לדיירים בשכירות מחלמיש, בתמורה לסכום של 54,287 ₪ (ראה מוצגים נ/8 ונ/9). ברור שזכויות אלה של רכישת דיור ציבורי לשוכר שגר בשכירות במשך שנים ארוכות הגיעה לנתבעת לבדה. יתרה מזאת, לא רק שהתובע לא הוכיח שהשתתף ברכישת הזכויות, אלא שהוכח כי הנתבעת נטלה הלוואה מובטחת במשכנתא בסך 51,287 ₪ מבנק מזרחי טפחות לצורך רכישת הזכויות בדירה (ראה מוצגים נ/10 ונ/11). 25.5 הנתבעת מתגוררת בדירה עם ילדיה מנישואיה הקודמים (ראה נ/13). 25.6 התובע גם לא הוכיח טענותיו להשקעות בדירה. 25.7 הוכח כי לתובע ולאמו זכויות בדירה אחרת. 25.8 כל הנטען בתצהיר הנתבעת לעניין השיפוצים הנטענים והריהוט לא נסתר בחקירתה הנגדית ונמצא בעיני אמין. לפיכך אני מעדיפה גרסתה על פני גרסת התובע, אשר לא סיפק כל תימוכין לטענתו כי השקיע בדירה מכספו. 25.9 אין כל תמיכה לטענת התובע לעניין רכב המאזדה. אף הוא אינו קשור לתביעה כנגד הנתבעת וכתוצאה מיחסי הצדדים וכאמור לעיל, בהעדר טיעון בתביעה או הוכחה נדרשת אין בידי לקבל התביעה בעניין זה. 26. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, איפוא, היא כי אכן התובע והנתבעת היו בני זוג שהיו ביניהם קשרים רומנטיים לתקופה מוגבלת וכתוצאה מיחסים אלה נודלה בתם הקטינה, ואולם ללא ספק הם חיו בהפרדה רכושית מוחלטת ביניהם, ובוודאי ללא כל כוונת שיתוף. סיכומו של דבר 27. אני קובעת כי לא התקיימה ולא הוכחה כוונת שיתוף מפורשת בין התובע לנתבעת 1. 28. בנסיבות אלה התביעה נדחית. 29. מאחר שלא קיבלתי טענת התובעת באשר לכך שהצדדים לא התגוררו יחדיו, איני עושה צו להוצאות. 30. ניתן לפרסום בהשמטת שמות. ניתן היום, ט' אב תשע"א, 09 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמיש