תביעה בגין נכסי קריירה התובעת עותרת לחיוב הנתבע במזונותיה ובמזונות ילדיהם הקטינים, התובעים 2-3 (תמ"ש 2780/07), וכן לקביעת משמורתם של הקטינים בידיה (תמ"ש 2781/07). עוד עותרת התובעת לאיזון המשאבים בינה לבין הנתבע (תמ"ש 2782/07). התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום 10.10.01. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדיהם הקטינים - נ., ילידת 13.5.04 וע.יליד 6.5.06 . הצדדים החלו לחיות יחדיו כבני זוג עוד קודם לנישואיהם, ומחודש יולי 2000 אף החלו לנהל את ענייניהם הכלכליים תחת חשבון עו"ש משותף (ראה תדפיסי חשבון הבנק - נספח ג' לכתב ההגנה, עדות הנתבע עמ' 59 שורה 20-21 לפר' וכן עדות התובעת עמ' 33 שורה 4-5 לפר'). בשל קרע שנגלע בין הצדדים עזב הנתבע את דירת המגורים ביום 30.12.06. ביום 5.3.09 התגרשו הצדדים בגט פיטורין. תביעת המזונות (תמ"ש 2780/07) בעת הגשת תביעת המזונות לא עבדה התובעת ואולם במהלך שנת 2008 החלה לעבוד ובתצהיר העדות הראשית מטעמה הצהירה כי השתכרותה החודשית מעבודתה בחברת .... מגיעה לסך של 15,000 ₪ ברוטו לחודש שהינם כ- 9500 ₪ נטו (ראה סע' 28 לתצהיר וכן עמ' 41 שורה 22 לפר'). התובעת לא צירפה תלושי השתכרות עדכניים לתצהירה ואף לא הגישה כאלו לבית המשפט במהלך ישיבת הראיות. מכל מקום, ברי כי השתכרותה החודשית נטו של התובעת אינה נופלת מסך של 9500 ₪ וזאת ע"פ הצהרתה שלה . הנתבע עובד בחברת "ר. ת. בע"מ" (להלן - חברת ר.) העוסקת בשיווק ... והנמצאת בבעלותה של אימו (ראה עמ' 51 שורה 16-17 לפר'). השתכרותו החודשית ע"פ הנטען בתצהירו מגיעה לסך של 8500 ₪ נטו (ראה סע' 27 לתצהיר הנתבע), בעדותו בבית המשפט הבהיר הנתבע כי השתכרותו החודשית כיום מגיעה לסך של כ- 9000 ₪ נטו (עמ' 62 שורה 18-19 לפר') . הנתבע לא צירף תלושי השתכרות עדכניים ומכל מקום, אף כאן ברי כי השתכרותו אינה נמוכה מהמוצהר על ידו . כיום הנתבע מתגורר עם בת זוגו החדשה בדירתה ואינו נדרש לתשלום שכ"ד (עמ' 63 שורה 11-12 לפר') . התובעת טענה בכתב תביעתה כי הנתבע הינו למעשה הרוח החיה בחברה וכי הוא מגלה אך ורק חלק קטן מתוך ההכנסות המגיעות לידיו מעבודתו בה. לדבריה תלושי ההשתכרות אינם משקפים את מלוא ההכנסות והבונוסים המגיעים לידיו אותם הוא מקבל במזומן. כראיה לדבר מציגה התובעת את העובדה כי קודם לעבודתו בחברת ר. השתכר הנתבע מעבודתו כשכיר בחברת מ. סך של 14,000 ₪ לחודש, לטענתה אין זה סביר כי הנתבע יעזוב מקום עבודה ריווחי למקום חלופי בו השתכרותו פחותה. עוד מציינת התובעת את העובדה ששכרו של הנתבע, כפי שהוא משתקף בתלושי ההשתכרות פחת משיעור של כ - 10,000 ₪ ברוטו לסך של כ- 7500 ₪ בסמוך להתחלת ההליכים המשפטיים ומכאן שהנתבע שינה את הכנסתו אך ורק לצרכי התביעה ואין ללמוד מתלושי השכר על שיעור הכנסתו האמיתי. זאת ועוד, לטענת התובעת בצד חברת ר. ת. בע"מ מנהל הנתבע חברה נוספת בשם S. בע"מ (להלן - חברת S.) ואף ממנה יש לו הכנסות . 10. הנתבע מכחיש טענות התובעת ומבהיר כי אימו הינה בעלת 100% מהמניות בחברת ר. וכי מניות חברת S. רשומות מחציתן ע"ש אימו ו -מחציתן ע"ש צד ג'. טענתו זו של הנתבע אוששה בתדפיסי רשם החברות אשר צורפו לתצהירו (ראה נספחים ג' ו- ד' לתצהיר הנתבע). כאן המקום לציין, כי אף התובעת עצמה מודה כי חברת ר. הייתה רשומה מאז ומעולם ע"ש אימו של הנתבע וזאת אף קודם לנישואיהם (עמ' 34 שורה 12 -13 וכן עמ' 35 שורה 3 - 10 לפר'). כמו כן הכחיש הנתבע כי הוא משתכר או מקבל סכומים נוספים מעבר למפורט בתלושי השתכרותו. לדבריו הוא מעדיף לעבוד בחברה ר. השייכת לאימו, על אף שהוא משתכר בה פחות מעבודתו אצל צד ג', כשם שהתובעת עצמה הפסיקה עבודתה בחברת "ת.", שם השתכרה כ - 12,000 ₪ לחודש, ועברה אף היא לעבוד בחברת ר., וזאת מתוך הנוחות של עבודה בחברה משפחתית (עמ' 52 שורה 9-11 וכן עמ' 58 שורה 16-20 לפר'). אומנם עת עסקינן בבן זוג העובד בחברה משפחתית יש לבחון ביתר זהירות את ההשתכרות המוצהרת על ידו וזאת נוכח טיבה של חברה שכזו והקלות היחסית של עירוב כספים פרטיים עם כספי העסק ואפשרותם של בני המשפחה לשלוט ולנתב את כספי החברה על פי רצונם, ולכך יפים דבריו של כב' הש' בן ציון גרינברגר בענין ו' א' נ. י' ו' באומרו - " הלכה היא, כי כאשר בעל עובד במפעל משפחתי, יועבר אליו הנטל בכל הנוגע לקביעת גובה הכנסתו, ויהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי משכורתו הינה בסכום המוצהר על ידו . היה ולא יעמוד בהוכחתו, יוכל בית המשפט לקבוע כי גובה משכורתו גבוה מהמוצהר על ידו, וזאת על בסיס הראיות ה מסתברות לאור רמת החיים, רמת הצריכה, אופן ואופי ניהול משק הבית וכיוצ"ב" (תמ"ש (י-ם) 24940/01 ו' א' נ. י' ו' וכן ראה תמ"ש 52480/99 פלונית ואח' נ' פלוני) ואולם בעניין הנדון לא מצאתי מקום לקבוע כי הנתבע משתכר מעבר לנטען על ידו וזאת מכמה טעמים. ראשית דבר הוכח כי הסכומים המפורטים בתלושי השתכרותו של הנתבע לאורך זמן זהים לסכומים שאכן הופקדו בחשבון הבנק של הצדדים. למעשה מודה בכך גם התובעת אשר הבהירה בחקירתה כי תלושי ההשתכרות בתקופת חייהם המשותפים היו בשיעורים הנטענים ע"י הנתבע וכי הסכומים אשר הופקדו בפועל בחשבונם המשותף תאמו את הסכומים הנקובים בתלושי ההשתכרות, ובלשונה - "לשאלת ביהמ"ש בשנה האחרונה לפני הפירוד שלנו, סה"כ נטו לחשבון הבנק הגיעו 7500 ₪ ..." (עמ' 37 שורה 13 לפר') לבד מכך, רמת החיים לה הורגלו הצדדים אינה מעידה על השתכרות העולה באופן משמעותי על הנטען ע"י הנתבע. התובעת, מאידך גיסא, לא צלחה באישוש טענותיה באשר לשיעור השתכרותו המוגבר של הנתבע ולא הובאה על ידה כל ראיה של ממש כי הוא משתכר סכומים נוספים מעבר לנטען על ידו ולמפורט בתלושי ההשתכרות שצירף. 12. טענתה כי הנתבע קיבל ממקום עבודתו סכומים נוספים במזומן אשר לא הופקדו בחשבון העו"ש של הצדדים - לא הוכחה על ידה. בעניין זה אני מאמין לטענת הנתבע לפיה ככל שהגיעו לידיו כספים מזומנים הרי שהיה זה ממתנות כספיות שנתנו סבתו או אמו לצדדים. כך קיבלו הצדדים מהסבתא סך של 50,000 ₪ בעת חתונתם, סך של 10,000 ₪ בעת לידת בתם ועוד. סכומים אלו הופקדו ע"י הנתבע בחשבונם המשותף של הצדדים כפי שניתן לראות מתדפיס חשבון הבנק של הצדדים (ראה סע' 47 לתצהירו וכן נספח ו' לתצהיר וכן ראה עמ' 56 שורה 16-19 לפר'). לא הובאה לפני ולו ראשית ראיה באשר לסכומים אחרים אשר שולמו לנתבע מתוך עבודתו בחברת ר. או חברת S. ומתוך שכך יש לדחות טענות התובעת לעניין זה. אני מעריך, איפוא, את השתכרותו של הנתבע בשיעור של כ- 9000 ₪ נטו לחודש כפי שהוא עצמו הצהיר. התובעת מתגוררת עם הקטינים בדירה שכורה ונדרשת לדמי שכירות חודשיים בשיעור של 4100 ₪ (עמ' 27 שורה 18 לפר') יחד עם זאת התובעת שוכרת דירה בת 5 חדרים אף שלצרכיה ולצרכי הקטינים די בדירה קטנה יותר בת 4 חדרים. יצויין כי אף התובעת עצמה הבהירה כי ראוי שתעבור לדירת מגורים קטנה יותר, ובלשונה - "אני חושבת שאני צריכה לעבור (ל)דירה יותר קטנה, ניסיתי אך נכון לכרגע נשארתי בדירה" (עמ' 42 שורה 5-6 לפר') אני מעריך את עלות שכירת דירה בת 4 חדרים במקום מגורי התובעת בשיעור של כ - 3500 ₪ לחודש. כאן ראוי להוסיף ולציין כי בעת שחיו הצדדים יחדיו הם אף קיבלו לידיהם דמי שכירות שהתקבלו מהשכרת דירה בתל אביב הרשומה ע"ש אימו של הנתבע, דמי השכירות נעו בין 650$ קודם לשיפוץ הדירה ל - 950 $ לאחר שיפוצה ע"י הצדדים (ראה עדות הנתבע עמ' 44 שורה 44 לפרוטוקול). ע"פ הנטען בתצהירה נדרשת התובעת לתשלומי גן לבת נ. בשיעור של 1800 ₪ לחודש וכן 2250 ₪ בגין גן לבן ע. זאת בנוסף לחוגים בעלות שנתית של 1050 ₪ (ראה הקבלות אשר צורפו לתצהיר התובעת). התובעת אף צירפה ראיות להוצאות משק בית שוטפות בשיעורים כדלקמן - ארנונה - 500 ₪ לחודש חשמל - 350 ₪ לחודש מים - 75 ₪ לחודש טלפון - 80 ₪ לחודש גז - 30 ₪ לחודש כבלים - 200 ₪ לחודש סלולארי - 300 ₪ לחוש אינטרנט - 50 ₪ לחודש ועד בית - 200 ₪ לחודש מים מינרליים - 100 ₪ לחודש סה"כ - 1885 ₪ חלקם של שני הקטינים בהוצאות אלו הינו על פי הפסיקה המקובלת בשיעור של 40% מסך ההוצאות, היינו 754 ₪ לחודש (377 ש"ח לכל קטין) (ראה לעניין זה - ע"א 52/87 הראל נ' הראל פ"ד מ"ג (4) 201,205; תמ"ש (כפר-סבא) 4934/03 - פלוני נ' פלונית ואח' .; ע"מ (תל-אביב-יפו) 1109/99 - ז' ש' נ' ז' א' וז' ב'; תמ"ש (חדרה) 3710/06 - ש.ח ואח' נ' ר. נ. לפיכך, בהתחשב בצרכי הקטינים וברמת השתכרותם של הצדדים ורמת החיים לה הורגלו, אני מעריך את צרכי מזונותיו של כל אחד מהקטינים בשיעורים כדלקמן - מזון וכלכלה - 600 ₪ ביגוד, הנעלה, תספורת וכו' - 300 ₪ הוצאות משק בית -380 ₪ (כמפורט לעיל) נסיעות- 150 ₪ פנאי , תרבות וכיוצ"ב - 120 ₪ סה"כ - 1550 ₪ לחודש לא כולל הוצאות חינוך בריאות ומדור . הריני מחייב, איפוא את הנתבע לשאת במזונותיהם של הקטינים בשיעורים כדלקמן - הנתבע ישא במזונות ילדיו הקטינים בשיעור של 3100 ₪ (1550 ₪ לכל קטין) וכן ישתתף ב40% מעלות דמי השכירות להם תידרש התובעת לצורך מגוריה ומגורי הקטינים ובלבד שחלקו של הנתבע בגין רכיב זה לא יעלה על 1400 ₪ לחודש. סכום המזונות ישולם לתקופה החל מיום 10.10.09 ומדי 10 לכל חודש בגין חודש התשלום. עד למועד זה יחול חיוב המזונות ע"פ החלטתי למזונות זמניים מיום 16.7.07 . סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן אשר פורסם ביום 15.9.09 ויעודכן מדי שלושה חודשים ללא הפרשי עבר. עוד ובנוסף ישא הנתבע במחצית הוצאות החינוך חובה המשולמים בתחילת שנת הלימודים לרבות אגרות חינוך, אגרות שמירה, תל"ן, ספרי לימוד וכלי כתיבה ע"פ רשימה בית סיפרית וכנגד הצגת קבלות. הנתבע יהא רשאי לקזז לצורך חישוב חלקו בהוצאות הנזכרות כל גימלה או קיצבה אותה תקבל התובעת מהמוסד לביטוח לאומי בגין הוצאות אלו. כמו כן ישא הנתבע במחצית עלויות הגנים/מעון/צהרונים של הקטינים והכל כנגד הצגת קבלות . עוד ובנוסף ישאו הצדדים בחלקי שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים אשר אינן מכוסות ע"י קופ"ח הממלכתיות והכל כנגד הצגת קבלות . הצדדים ישאו בחלקים שווים בעלויות חוגים לקטינים ובלבד שחלקו של הנתבע לא יעלה על 100 ₪ לחודש לכל קטין . עוד ובנוסף ישאו הצדדים בחלקים שווים במחזור אחד של קיטנה, אשר עלותה לא תעלה על עלות קיטנה עירונית, לכל אחד מהקטינים בתקופת החופש הגדול ובלבד שחלקו של הנתבע לא יעלה על 600 ₪ בגין כל קטין. קיצבת הילדים המשולמת ע"י המל"ל תעבור לידי התובעת. סכום המזונות ישולם עד להגיעו של כל קטין לגיל 18 ו/או סיום לימודיו התיכוניים על פי המאוחר, ולאחרי כן עד לסיום השירות הצבאי ו/או הגיעו לגיל 21 ע"פ המאוחר יעמוד על שליש מהסך הנזכר. מזונות אישה - עבר הצדדים התגרשו, כאמור, ביום 5.3.09, ברי, איפוא, כי אין לפסוק לתובעת מזונות לאחר מועד זה. אשר למזונות העבר ממועד התביעה ועד ליום הגירושין הרי שבהחלטתי מיום 16.7.07 פסקתי לתובעת מזונות בשיעור של 2500 ₪ לתקופה בה לא עבדה עד למועד בו תמצא עבודה. מאחר התובעת החלה לעבוד והשתכרותה מגעת על פי הצהרתה שלה לסך של 9500 ₪ לחודש אינני מוצא כל מקום להוסיף על פסיקת מזונות העבר שנפסקו לתובעת (וראה החלטתי מיום 17.3.08 לעניין הפסקת תשלום המזונות לתובעת נוכח התחלת עבודתה). עוד יוער לעניין זה כי התובעת בסיכומיה כלל לא טענה לעניין השלמת מזונות העבר ומתוך שכך יש ללמוד כי אין היא עומדת על טענותיה לעניין זה . אף בשל כך אין כל מקום להוסיף ולפסוק בגין מזונותיה לעבר. משמורת (תמ"ש 2781/07) נוכח האמור בתסקירי רשויות הרווחה והמלצותיהן וכן התרשמותי שלי מהצדדים הרי שעסקינן בשני הורים מעורבים ואכפתיים בעלי הורות טובה, יחד עם זאת ברי כי התובעת הינה הדמות הדומיננטית והיציבה בחייהם של הקטינים (ראה, כדוגמה, עמ' 4 לתסקיר רשויות הרווחה מיום 19.2.08), לפיכך הריני קובע את משמורת הקטינים בידי אימם. בהערת אגב יאמר כי למעשה נראה שבעניין זה אין כלל מחלוקת בין הצדדים שכן הנתבע עצמו מבהיר בסע' 11 לתצהירו כי הוא "מעוניין להמשיך את הסדרי הראיה ולשמור על המצב הקיים" אלא שהוא מלין על התנהגותה של התובעת ונסיונותיה לחבל בהסדרי הראיה ולהקשות עליו. הריני מורה, איפוא, לצדדים לקיים את המלצות רשויות הרווחה בכל הקשור להסדרי הראיה ככתבן וכלשונן . מובהר לצדדים כי אי קיומן של המלצות רשויות הרווחה כמוהו כהפרה של החלטה שיפוטית על כל המשתמע מכך. הסדרי הראיה בין האב לקטינים יהיו כמפורט בתסקיר רשויות הרווחה מיום 19.2.08 בכפוף לשינויים שיעשו בהם ע"י פק"ס מכוח הסמכויות שניתנו לה בהחלטתי מיום 31.7.08. הסמכויות הניתנות לפק"ס מכח סע' 19 ו - 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפקח על הסדרי הראיה ולשנותם לפי שיקול דעתה הינן לשנתיים מהיום . התביעה הרכושית (תמ"ש 2782/07) בתביעתה הרכושית טוענת התובעת לאיזון המשאבים אשר נצברו ע"י הצדדים בתקופת חייהם המשותפים. ביתר פירוט טוענת התובעת לחלוקה שווה בנכסים ובזכויות כדלקמן - חלוקת הכספים המצויים בחשבון הבנק המשותף לצדדים בבנק הבינלאומי ו/או בכל חשבון בנק אחר המנוהל ע"י מי מהצדדים. חלוקת הזכויות ברכב מסוג סובארו ש.י 2004. חלוקת הזכויות בדירה הרשומה ע"ש אימו של הנתבע ברח' *** בתל אביב (להלן- הדירה) חלוקת הזכויות המוחזקות ע"י הנתבע בחברת ר. ובחברת S.. חלוקת הזכויות הסוציאליות אשר נצברו ע"י הצדדים במהלך תקופת חייהם המשותפת. התקופה הקובעת לצורכי חלוקת ואיזון המשאבים בין הצדדים אף שהצדדים נישאו זל"ז ביום 10.10.01 דומה כי אין מחלוקת בניהם כי החלו לחיות יחדיו כבני זוג לכל דבר ועניין אף קודם לנישואיהם, אלא שחלוקים הצדדים מהו המועד בו יש לראותם כבני זוג ידועים בציבור השותפים אף בזכויותיהם הכלכליות. לטענת התובעת החלו הצדדים לחיות חיים משותפים כבני זוג בשנת 1998, כארבע שנים קודם לחתונתם (ראה סע' 28 לכתב התביעה; סע' 25 לתצהירה). הנתבע מודה כי הצדדים הכירו אף קודם לנישואיהם ואולם מבהיר כי למעשה החלו לחיות כבני זוג לכל דבר ועניין אך ורק בראשית שנת 2000 לאחר נתק שחל ביחסי החברות בניהם כחצי שנה קודם לכן. בראשית שנת 2000 החלו הצדדים להתגורר יחדיו תחת קורת גג אחת ובחודש יולי 2000 צורפה התובעת כשותפה לחשבון הבנק אשר היה רשום על שמו (ראה סע' 26-28 לכתב ההגנה, עמ' 59 שורה 10-22 לפרוטוקול וראה העתקי חשבונות הבנק אשר צורפו כצרופות לתצהירי הצדדים). מתוך העדויות שהובאו לפני, ומתוך העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי היה נתק בין הצדדים עובר לשנת 2000, שוכנעתי כי הצדדים החלו לחיות יחדיו כידועים בציבור כשנתיים קודם לנישואיהם, כפי שמודה הנתבע עצמו - "כשנתיים לפני הנישואין היינו זוג מעבר לחברות" (שם, שורה 17). יחד עם זאת דומה כי החלטה מודעת ומושכלת באשר לשיתוף נכסיהם קיבלו הצדדים אך ורק בחודש יולי 2000 עת החליטו לנהל ענייניהם הכספיים בחשבון משותף (ראה, כדוגמה, דברי התובעת בעמ' 33 שורה 4 לפר' - "ברגע שחשבון הבנק הפך להיות חשבון משותף, היה ברור לנו לאן הדברים הולכים..."). כאשר עסקינן בבני זוג החיים יחדיו ללא נישואין יש לבחון במשנה זהירות ובאופן מוקפד ודקדקני האומנם קיבלו על עצמם לנהוג בשיתופיות מלאה ברכושם טרם שנבוא להחיל עליהם את חזקת השיתוף. כך סיכמה את ההלכה לעניין זה כב' הנשיאה הש' ד. ביניש בעניין פלונית - כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי "...מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא" (דברי השופט בך בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443, 457; כן ראו: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431, 438; עע"מ 4614/05, 6626 מדינת ישראל נ' אבנר אורן בפיסקה 22 לפסק-דיני). עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק (דברי השופט מצא בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337, פיסקה 14). הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור, נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להעדר הנישואין ביניהם. לעיתים, בני-זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם, להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו. במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא... (ההדגשות שלי- צ.ו; בג"צ 4178/04 - פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים ואח' .) לפיכך הריני קובע כי יש לראות את התקופה הקובעת לצורך חלוקת ואיזון רכושם כתקופה שמיום 1.7.00, עת החליטו הצדדים לשתף ולמזג את חשבונות הבנק האישיים שלהם, ועד למועד הקרע בו עזב הנתבע באופן סופי את דירת הצדדים ביום 30.12.06 (להלן- התקופה הקובעת). 27. כיוון שהצדדים נישאו אך ורק ביום 10.10.01 הרי שעל תקופת חייהם המשותפת מיום 1.7.00 ועד ליום 10.10.01 חלה בעניינם חזקת השיתוף וממועד זה ועד למועד הקרע ביום 30.12.06 יחולו הוראות חוק יחסי ממון. הדירה התובעת טוענת לזכויות בעלות במחצית הדירה הרשומה ע"ש אמו של הנתבע. התובעת מודה כי הדירה נרכשה ע"י אימו של הנתבע עוד קודם להיכרותם של הצדדים ואולם לטענתה על אף הרישום הפורמלי ניתנה הדירה על ידי האם במתנה לבנה, הנתבע, ולאחיו בחלקים שווים ואלו נהגו להשכירה לגבות לעצמם דמי השכירות שהתקבלו בגין השכרתה. לטענת התובעת במהלך חודש נובמבר 2000 היא רכשה יחד עם הנתבע את חלקו של אחיו בדירה תמורת סך של 150,000 ₪ אשר שולם לאח מתוך חשבונם המשותף של הצדדים (ראה דף חשבון הבנק אשר צורף כנספח א' לכתב תביעתה). לטענת התובעת היה ברור לצדדים כי מעת ששילמו לאחי הנתבע את הסך הנזכר הם שותפים בדירה בחלקים שווים, וראיה לדבר שהם גבו את דמי השכירות שהתקבלו בגין הדירה לעצמם למרות שזו נותרה רשומה באופן פורמלי ע"ש אימו של הנתבע מטעמים שונים הנובעים מרצונם של הצדדים שלא לידרש לתשלומי היטלים ומיסים שונים הכרוכים בהעברת הדירה על שמם. 29. התובעת מוסיפה וטוענת כי הצדדים השקיעו סכומים ניכרים בשיפוץ הדירה לצורך השבחתה ולצורך גביית דמי שכירות גבוהים יותר. התובעת אינה מפרטת בכתב תביעתה מה הם הסכומים הנטענים על ידה כסכומים שהושקעו בשיפוץ הדירה (ראה סע' 37 ה' לכתב התביעה) ואולם בתצהיר עדותה הראשית הבהירה כי הצדדים השקיעו כ - 20,000 $ בשיפוץ הדירה (סע' 33 י' לתצהירה). הנתבע מכחיש טענות התובעת מכל וכל. לדבריו הדירה נרכשה והייתה שייכת לאימו עוד קודם להיכרותם של הצדדים וכי הצדדים מעולם לא קיבלו או רכשו חלק מזכויות אלו - לא מאימו ולא מאחיו. לטענת הנתבע הסך של 150,000 ₪ אשר הועבר לידי אחיו, לבקשת אמו, מתוך חשבונם המשותף של הצדדים כחמישה חודשים לאחר צירופה של התובעת כשותפה בחשבון, הינו למעשה סכום כספי שהיה שייך לו ונצבר בחשבון קודם לצירופה של התובעת וכי הוא מעולם לא התכוון לשתפה בסך זה, כיוון שכך אין לה כל חלק בו. הנתבע מדגיש כי התשלום הנזכר לא נעשה כלל לצורך רכישת זכויותיו של האח בדירה שכן לא היו לו כלל זכויות בדירה, אלא נועד לעזור לאח בבניית ביתו, וזאת לבקשת אמו אשר הבטיחה לנתבע כי כנגד העזרה הכספית שהעניק לאחיו היא תעביר לצדדים את מלוא דמי השכירות אותם היא מקבלת בגין הדירה . הנתבע הודה כי בסמוך להצטרפותה לחשבון הבנק הופקדו בו ע"י התובעת 40,000 ₪ (סע' 13 לתצהירו) . הנתבע הוסיף והודה כי אכן הושקע סך של כ- 15,000$ בשיפוץ הדירה ואולם סך זה ניתן ושולם, לטענתו, בעיקרו ע"י סבתו, והצדדים נדרשו להשלים אך ורק כ -10,000 ₪ לצורכי השיפוץ (סע' 41 לתצהיר הנתבע). כיוון שכך טוען הנתבע כי אין לתובעת כל זכות כלכלית וכספית בדירה וככל שהושקע בה סכום זניח ע"י הצדדים הרי שהדבר נבע מתוך אינטרס הצדדים אשר קיבלו לידיהם את דמי השכירות ששולמו בגינה. הנתבע טוען כי התובעת נוהגת בכפיות טובה בעניינה של הדירה שכן לא זו בלבד שאימו תרמה לצדדים את דמי השכירות אשר התקבלו מדירה זו, דבר שהקל עליהם את התנהלותם היומיומית ואיפשר להם לכסות את עיקר דמי השכירות אותם נדרשו לשלם בגין דירתם השכורה, הרי שכעת היא באה ומנסה אף לטעון בזכות בנכס שמעולם לא היה שייך לה ולא היה לה כל חלק בו. נבחן, ראשית דבר, את מהותו וטיבו של סך ה- 150,000 ₪ אשר היה בחשבון הנתבע עת צירף אליו את התובעת . על פי רוב מעת שמצרף אדם את חברו כשותף וכבעלים לחשבון הבנק שבבעלותו מלמד הדבר כי יש בדעתו וברצונו לשתפו בכל הכספים המצויים בחשבון זה אלא אם הוכח אחרת, כגון שיוכח שהצירוף נעשה אך ורק ליפות כוחו של המצורף על מנת שיפעל בחשבון לטובת בעליו . כך הובהרה הלכה זו בענין גיברשטיין - "הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי חזקה על כספים המצויים בחשבון משותף, שהם שייכים לשני בעלי - החשבון בחלקים שווים, את כוונת השיתוף אין צורך להוכיח בראיות חיצוניות, אלא הטוען לבעלות מלאה בחשבון משותף - עליו הראייה. עצם פתיחתו של חשבון משותף מצביעה על כוונת שיתוף" (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פ"ד מו(5) 661 וכן ראה - ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב ואח' פ"ד כח (2) 673; ע"א 679/76 סלי נ' עזבון שפר פ"ד לב (12) 785 בע"מ 789 מול האות ה'; ע"א 575/78 ברנהיים נ' פרנקל פ"ד לג (3) 137 בע"מ 139 מול האות ה'; ע"א 584/82 קריינר נ' דניאלי פ"ד מ(1) 561 בע"מ 565 מול האות ב'; ע"א 655/89 מטלון נ' כץ פ"ד מה (3) 845 בע"מ 848 מול האות ז'). בנדון אין חולק כי התובעת צורפה לחשבון התובע כשותפה מלאה המפקידה מכספיה ומהשתכרותה לחשבון זה, מעת שכך נעשה - שותפה התובעת לזכויות ולחובות בחשבון. כשם שהצדדים לחשבון משותף שותפים לזכויות הכספיות בחשבון יש להניח כי הם שותפים אף לפעולות הכספיות השונות שנעשו בחשבון לרבות משיכת כספים ממנו, זולת אם הוכח אחרת או שבאו ערעור והתנגדות מצד מי מהשותפים לביצוע הפעולה המסוימת. בנדון יש להניח, איפוא, כי אף משיכת הסך של 150,000 ₪ מהחשבון המשותף לצדדים ונתינתו לאחי הנתבע נעשו בהסכמת הצדדים, שכן לא נטען כלל כי הדברים נעשו בהיחבא על דרך ההברחה או בניגוד לרצון התובעת. אלא שכאמור, חלוקים הצדדים מה הייתה תכליתה של המתת הכספית הנזכרת - התובעת טוענת כי זו ניתנה לצורך רכישת חלקו וזכויותיו של האח בדירה והנתבע טוען כי הסך של 150,000 ₪ ניתן לבקשת אימו ועל מנת לעזור לאחיו בבניית ביתו וזאת כנגד התחייבות האם להעביר לצדדים את דמי השכירות שיגבו מהדירה. אחר שבחנתי טענות הצדדים לעניין זה מצאתי כי גרסתו של הנתבע באשר למהות התשלום ע"ס 150,000 ₪ עדיפה ומהימנה מגרסת התובעת. טענתה של התובעת עומדת בניגוד לראיה בכתב ולרישומה של אם הנתבע כבעלת הזכויות בדירה. יתר על כן - הדעת נותנת כי לו אכן התשלום הנזכר נועד לרכישת זכויות האח בדירה היו הצדדים עורכים חוזה או מסמך אחר המעיד על הדבר, מעת שלא נערך כל מסמך שכזה הרי שהדבר מערער את גרסת התובעת. זאת ועוד, לטענת התובעת הזכויות בדירה לא נרשמו על שם הצדדים משיקולי מס והיא אף מזכירה את שמו של עורך הדין אשר יעץ לצדדים בעניין זה, אלא שהתובעת לא טרחה כלל להזמינו כעד מטעמה להוכחת טענתה זו. וענין נוסף - התובעת מודה כי הצדדים ניסו לרכוש דירה למגוריהם ואולם לא יכלו לעשות כן בגלל שלא היה להם די ממון לרכישתה. כאשר נשאלה התובעת מה הייתה עלות הדירה אותה ביקשו לרכוש הבהירה כי עלותה הייתה כ- 220,000 $ - 230,000 $ (ראה עמ' 36 שורה 12-13) ואולם זהו פחות או יותר ערך הדירה אותה השכירו הצדדים ואשר לטענת התובעת הצדדים רכשו את זכויות הבעלות בה. לו יצוייר שאכן כך הוא, הרי שיכלו הצדדים למכור את הדירה ולרכוש את הבית החלופי בו חפצו! וגם אם תאמר כי נדרשו להשלמה כספית מסויימת הרי שהתובעת מודה כי היה ברשות הצדדים סך כספי נוסף של כ- 400,000 ₪ שעמד לרשותם. אין לנו אלא שהזכויות בדירה לא הועברו לידי הצדדים, כטענת התובעת, לפיכך אף לא יכלו לממש זכויות אלו לצורך רכישת דירה חדשה כרצונם. ולבסוף - כיוון שהתובעת מודה שערכה של הדירה עומד על למעלה מ - 200,000 $ הרי שאין זה הגיוני כי הצדדים רכשו את חלקו הנטען של האח (מחצית) בשיעור של 150,000 ₪ בלבד. כלל יסוד יש לנו בכל עניין שהורתו בתביעה כספית של אדם כנגד חברו ויהא זה אף בן זוגו - "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל הראייתי המוטל על המבקש לטעון לזכות כספית אשר יש לו מחברו אינה עניין של מה בכך ואין לקבל לעניין זה טענות הנטענות בהבל פה ללא סימוכין של ממש, במיוחד בנסיבות כבעניין דנן בהן מבקשת התובעת לשנות כלאחר יד זכויות רשומות במקרקעין של אם הנתבע מבלי שביססה את טענותיה בראיות של ממש. מעת שקיבלנו גירסתו של הנתבע לפיה שולמו 150,000 ₪ לאחיו כנגד הבטחת אימו כי תעביר לידי בני הזוג את דמי השכירות הנגבים בגין הדירה, ומאחר ששוכנעתי כי לא נקבע מועד מסויים להפסקת העברת דמי השכירות ומתוך שכך אף השקיעו בני הזוג מממונם בשיפוץ הדירה, ומאחר ואין חולק כי הנתבע הפסיק להעביר לידי התובעת את דמי השכירות לאחר מועד הקרע (ראה סע' 33 ט"ו לתצהיר התובעת אשר לא נסתר ע"י הנתבע), הרי שיש מקום לפצות את התובעת בגין זכות זו שנמנעה ממנה ומגיעה לידיו של הנתבע בלבד. בנסיבות העניין שלפנינו בהן התקבלו בידי הצדדים במשותף דמי השכירות בגין הדירה משך כשש שנים אני סבור כי יש לפצות התובעת בגין חלקה במתת הכספית על דרך האומדנה בשיעור של 50,000 ₪ . כאן ראוי להוסיף ולהבהיר - אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה הסך אשר שולם לו היה כנגד ויתורו של האח על קבלת דמי שכירות המגיעים לו למשך 6.5 שנות שכירות בלבד כפי שטוען הנתבע בכתב הגנתו, שכן טענה זו אינה מתיישבת עם טענותיו בחקירתו הנגדית לפיהן הסך שולם לאחיו לבקשת אימו וכי מנגד הובטח לצדדים מלוא דמי השכירות המתקבלים מהדירה מבלי שנקבע מועד להפסקת תקבולים אלו (ראה עמ' 61 שורות 6-20 לפר'). התובעת הוסיפה וטענה כי הצדדים השקיעו בשיפוץ הדירה סך של כ - 20,000 $ לפיכך היא טוענת כי היא זכאית למחצית מסך זה וכן במחצית הסך בו הושבחה הדירה בשל השקעה זו. הנתבע טוען, מאידך, כי הסך שהושקע בשיפוץ הדירה הגיע ל - 15,000 $ אשר רובו ככולו ניתן לצדדים ע"י סבתו, ואולם במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 17.3.08 הודה הנתבע כי הצדדים השקיעו בשיפוץ הדירה סך של 20,000$ (עמ' 17 שורה 16 - 19 לפר'). בנסיבות אלו בהן הנתבע מוסר גרסאות שונות באשר לעלות השיפוצים יש לקבל את גרסת התובעת באשר לסכום הכספי אשר הושקע ע"י הצדדים בשיפוץ הדירה. 39. אינני מקבל את טענות הנתבע באשר למקורות כספי השיפוץ שכן הוא לא הביא לעניין זה כל ראיה ואף לא טרח בהבאת אימו על מנת שתעיד ותאיר את עיני ביהמ"ש בסוגיה זו. יתר על כן, הגירסאות שסיפק לעניין מתת זו היו סותרות - פעם טען כי הוא ביקש מסבתו כסף לשיפוץ וזו נתנה לצדדים 13,000 $ (עמ' 61 שורה 17-18 לפר') ולאחרי כן שינה גירסתו והבהיר - "הסבתה נתנה את הכסף לאמי, היא לא נתנה את הכסף לי, הכסף הושקע בדירה" (עמ' 62 שורה 4 לפר'), פעם טען שהצדדים הוסיפו מכספם לצרכי השיפוץ 10,000 ₪ (עמ' 61 שורה 19 לפר') ובאחרת שהצדדים לא השקיעו מאומה בדירה (עמ' 62 שורה 10 לפר') מכל מקום, מעת שהודה הנתבע כי הדירה שופצה ע"י הצדדים וכי הצדדים היו אלו שניהלו את השיפוץ בכוחות עצמם והשקיעו בו מעיתותיהם ומזמנם (ראה עמ' 61 שורה 16 ואילך) אני מקבל טענת התובעת באשר להשקעת סך 20,000 $ מכספם של הצדדים בשיפוץ הדירה . מאידך, התובעת לא הביאה כל ראיה באשר לשיעור עליית ערכה של הדירה כתוצאה מהשיפוץ. אומנם יש להניח כי ערך הדירה עלה בעקבות השיפוץ שכן לאחר שיפוצה הצליחו הצדדים להשכירה תמורת דמי שכירות של 900 $ לחודש בה בשעה שקודם לשיפוץ הושכרה הדירה תמורת דמי שכירות של כ-625 $ בלבד (ראה עמ' 17 שורה 16-18 לפר'). ואולם על אף השבחתה הלכאורית והמסתברת של הדירה לא הובאה לפני כל ראיה או ראשית ראיה לכך שערכה הושבח מעבר לסך - 20,000 $ שהשקיעו בה הצדדים, לפיכך בהעדר ראיות אחרות, אני סבור כי בנדון ראוי לפצות התובעת במחצית הסך שהושקע ע"י בני הזוג בשיפוץ הדירה, היינו 10,000$ כערכם בשקלים נכון להיום ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל. חיובו של הנתבע בסך זה נובע מכך שהוא זה המקבל לידיו או, למיצער, אמור לקבל לידיו את דמי השכירות של הדירה על פי הסכמת הצדדים עם אמו, כטענתו שלו עצמו, ולמעשה הוא הנהנה משיפוצה והשבחתה. הזכויות בחברת ר. ובחברת S. לטענת התובעת על אף שחברת ר. רשומה ע"ש אימו של הנתבע הרי שלמעשה הנתבע הוא הרוח החיה בה ובעל העסק בפועל. התובעת מוסיפה וטוענת כי הצדדים ערבבו בין כספם האישי לכספי החברה דבר שיצר לא פעם יתרת חוב בחשבונם הפרטי. לטענת התובעת הצדדים ראו בחברה נכס השייך להם בחלקים כאלו ואחרים והשקיעו בו ממיטב זמנם ומרצם . עוד טוענת התובעת כי חברת S. נרכשה למעשה מהון עצמי של חברת ר. ולפיכך יש לה חלק אף בזכויות בחברה זו . 42. יש לדחות טענות התובעת. שוב עסקינן בטענות הנטענות על דרך הסתם מבלי שהתובעת טורחת להביא ולו ראשית ראיה לטענותיה. ראשית דבר, וכפי שצויין לעיל, התובעת עצמה מודה כי חברת ר. הייתה רשומה מאז ומעולם על שם אמו של הנתבע (עמ' 35 שורה 3-4 לפר') וכי היא זו שהייתה "הרוח החיה בהקמתה" (עמ' 34 שורה 18-19 לפר'), כמו כן בעת הקמתה עבד הנתבע כשכיר בחברה אחרת (עמ' 34 שורה 16-17 לפר'), ומעת שעבר לעבוד בחברת ר. הוא שימש כעובד שכיר בחברה זו המקבל את השתכרותו כמפורט בתלושי השתכרות חודשיים. הוכח אף, כאמור לעיל, שסכומי הכסף שהועברו לחשבון המשותף של הצדדים תאמו את הסכומים הנקובים בתלושי ההשתכרות, התובעת לא הביאה כל ראיה לכך שהנתבע קיבל סכומים נוספים או בונוסים כספיים בשל מעמד מיוחד שהיה לו בחברה. זאת ועוד, התובעת עצמה עבדה תקופות מסוימות בחברת ר. כעובדת שכירה בדיוק כשם שהנתבע עבד שם כעובד שכיר, לפיכך לא ברורה כלל דרישתה לקבלת זכויות כאלו ואחרות בחברת ר.. אם כך הדברים לגבי חברת ר. ברי שכך הוא לגבי חברת S. המוחזקת מחציתה ע"י אם הנתבע ומחציתה ע"י צדדים שלישיים . זאת ועוד, בניגוד לטענות התובעת לפיהן היה "עירבוב כספים" בין כספם הפרטי של הצדדים לכספי החברה, הודתה התובעת בחקירתה כי הצדדים לא העבירו מעולם כספים השייכים להם לחברה (ראה עמ' 36 שורה 14-16 לפר'). כמו כן לא מצאתי כי השקעתם של הצדדים ממרצם ומזמנם בחברת ר. חרגה מהשקעתו של כל עובד שכיר אחר במקום עבודתו ואיני רואה מדוע השקעה שכזו תזכה את התובעת בחלק כזה או אחר מהזכויות בחברה . סוף דבר, לא מצאתי כל ראיה לכך שלנתבע יש זכויות בחברות הנזכרות מעבר להיותו עובד שכיר בהן ולפיכך יש לדחות תביעת התובעת ברכיב זה . מוניטין והון אנושי לטענת התובעת צבר הנתבע מוניטין פיתח את הקריירה שלו והשביח את יכולותיו הכלכליות עת שהיא השקיעה את עיקר מאמציה בבית הצדדים פנימה, כיוון שכך היא סבורה שיש מקום לחייב הנתבע בפיצוי כספי בגין ההון האנושי שצבר או לחלופין לבצע חלוקה בלתי שיוויונית של נכסיהם . אף טענתה זו של התובעת יש לדחות על הסף. מושכלת יסוד בכל הקשור לחלוקת הון אנושי, הינה קיומם של פערים משמעותיים ביכולת הכלכלית ובכושר ההשתכרות של בני הזוג. כפי שצוין בבע"מ 3664/07 פלוני נ' פלונית - "הצורך להזקק לחלוקה של נכסי קריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם- פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו" וכפי שהותווה ע"י כב' הש' ריבלין בע"א 4623/04 פלוני נ. פלונית - ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק" וכפי שציינתי בפסק דיני בתמ"ש (כפר-סבא) 24981/04 - פלוני נ' פלונית .- "בהעדר פער משמעותי מוכח בין הכנסות הצדדים לא יכניס ביהמ"ש ראשו בחישוב חלקו של בן זוג בנכסי הקריירה או המוניטין האישי של מישנהו, שהרי עסקינן בנכס שאינו מוחשי אשר מלאכת אומדנו ושיעורו אינה קלה כלל ועיקר" (ועוד לעניין זה ראה - תמ"ש (תל-אביב-יפו) 44221/05 - א. ה ואח' נ' א. ע .; תמ"ש (ירושלים) 21342/04 - א. ש. נ' ד. ש. .) לא כך הם פני הדברים בנדון דנן בו השתכרותם של הצדדים זהה בעיקרה ואפשר אף שהתובעת מרויחה מעט יותר מהנתבע עצמו. לא זו אף זו - דומה כי שני הצדדים התפתחו מבחינה כלכלית באופן דומה במהלך הנישואין ולאחריהם ואין זה נכון לומר כי האחד התקדם ופיתח את הקריירה שלו על חשבון משנהו. במהלך שנות נישואיהם עבדו שני בני הזוג תקופה ממושכת יחדיו בחברת ר. והשתכרותם הייתה זהה פחות או יותר. טענת התובעת כאילו פיתח הנתבע את הקריירה המקצועית שלו בשעה שהיא עסקה אך ורק בדאגה למשק הבית יש בה משום עיוות המציאות ואין היא מתיישבת עם נסיבות העניין לאמיתן . בנסיבות אלו יש לדחות אף את טענת התובעת לעניין זה . זכויות כספיות וזכויות סוציאליות מעת שקבענו כי בין הצדדים חל שיתוף כלכלי החל מיום 1.7.00 ועד למועד הקרע ביום 30.12.06 הרי שיש עליהם לחלוק בכל הרכוש, הזכויות הכספיות והזכויות הסוציאליות והפנסיוניות אשר צברו במהלך תקופה זו . באם ידרשו הצדדים למומחה חשבונאי לצורך ביצוע החלוקה האמורה הריני ממנה את האקטואר דן שפרינצק מרח' בר כוכבא 40 פתח תקווה 49261 טל- 03-5757117 פקס 03-7528244 על מנת שיתן חוות דעתו בכל הקשור לאיזון הזכויות הכספיות, הסוציאליות והפנסיוניות אשר צברו הצדדים לתקופה שמיום 1.7.00 ועד ליום 30.12.06 . בשכ"ט האקטואר ישאו הצדדים בחלקים שווים . תכולה הצדדים יחלקו בניהם את תכולת הבית אותה רכשו במהלך חייהם המשותפים באופן הבא - התובעת תכין שתי רשימות המפרטות את כלל המטלטלין . הנתבע יבחר את הרשימה הנראית בעיניו . רכב מאחר ואין חולק כי הרכב מסוג סובארו שנת 2004 הינו רכוש המשותף לצדדים הריני מורה כי הצדדים יפעלו למכירת הרכב למרבה במחיר ויחלקו בניהם את תמורת הרכב בחלקים שווים. מובהר כי תהא זכות קדימה לכל אחד מהצדדים לרכוש ממשניהו את הרכב על פי ערכו במחירון יצחק לוי, באם שני הצדדים יחפצו ברכישת הרכב יערכו התמחרות בניהם ומציע ההצעה הגבוהה יותר ירכוש את הרכב ממשניהו. סיכום להלן סיכום ההוראות הכספיות של פסק הדין - הנתבע ישא במזונות הקטינים כמפורט בסע' 18 לפסק הדין . הנתבע פטור ממזונות התובעת. הנתבע יפצה התובעת בגין אובדן הזכות לקבלת דמי שכירות בדירה בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל . הנתבע ישלם לתובעת בגין השתתפותה בשיפוץ הדירה והשבחתה סך של 10,000 $ כערכם בשקלים נכון להיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה עד ליום התשלום בפועל. הצדדים יחלקו בזכויות הכספיות, הסוציאליות והפנסיוניות שצברו בתקופה שבין 1.7.00 ועד 30.12.06 כמפורט בסע' 44 לפסק הדין . הצדדים יחלקו במטלטלין שרכשו בתקופה הקובעת באופן המפורט בסע' 45 לפסק הדין. הצדדים יחלקו בזכויותיהם ברכב כמפורט בסע' 46 לפסק הדין . הנתבע ישא בהוצאות משפט בסך 5000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בקביעת הוצאות המשפט התחשבתי, בין השאר, בכך שרבות מטענות התובעת נדחו. המזכירות תואיל לסגור תמ"ש 2780/07, תמ"ש 2781/07, ותמ"ש 2782/07. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים . ניתן ביום י"ג תשרי (1.10.09) בלישכתי. צבי ויצמן, שופט נכסי קריירה