לאחר הגשת הסיכומים בתיק זה, פרשה כבוד השופטת טובי פרידמן מכס השיפוט, ופסק הדין יינתן ע"י המותב בראשות השופט זאיד פלאח. כללי המערער, יליד 1983, גויס לצה"ל בשנת 2001 בפרופיל 82, עבר טירונות בבסיס ניצנים ושובץ בגדוד 593, הנמצא באזור שכם, כנהג. בתאריך 2.5.04 הגיש המערער תביעה להכרת זכות עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן: "חוק"), בגין פגימה בכתף שמאל אשר נגרמה לו במהלך שירותו הצבאי. קצין התגמולים, בהחלטתו מיום 29.11.04, הודיע על דחיית התביעה וקבע כי אין קשר בין בעיית כתף שמאל ובין תנאי שירותו הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק, ומכאן הערעור שבפנינו. כתמיכה לערעור הגיש המערער ביום 22.11.05 תצהיר, וזו תמציתו: המערער התגייס לצה"ל לשירות סדיר ביום 19.12.01. עם גיוסו שובץ לטירונות בבסיס ניצנים, אשר במהלכה, בשעות הלילה, נפל ונתקל ביתד (בזנ"ט) וכתוצאה מנפילה זו נחבל בכתף. בבדיקה שנערכה לו בסמוך לנפילה הודיע לו החובש שלא נגרם כל נזק, אך המערער המשיך לסבול מכאבים עזים ועל אף זאת, לא הופנה לבדיקת רופא. עם סיום הטירונות הועבר לבסיס הדרכה 6, שם ביצע קורס נהיגה ובסיומו שובץ בגדוד 593 כנהג - עבודה הכרוכה במאמץ רב, שכן נדרש להרמת משאות כבדים ביותר (פריקה וטעינה של מכולות וסידורן). בעקבות מאמצים אלה, החמירו הכאבים בכתפו והמערער ביקש כל העת לקבל טיפול רפואי, עד שהופנה לבסוף לבדיקת רופא אשר הפנה אותו לצילום רנטגן, אך באותה עת הועבר לבסיס ג'וליס שם שירת כנהג בוס, ועקב כך לא ביצע את הצילום הנדרש. בהמשך השירות שובץ כנהג משאית עד 15 טון במחנה 80, ותפקד באפסנאות בעבודה שדרשה שעות עבודה רבות וכן עבודה פיזית מאומצת. עקב כך החמיר מצב כתפו ולאחר מספר שבועות במחנה 80, הופנה לבדיקת אורטופד בבי"ח 10, אשר קבע כי אין לו כל נזק בכתף וזאת ללא שבוצעו כל צילומים ו/או בדיקות מקיפות. ביום 24.3.03, במהלך נסיעה במסגרת תפקידו, אירעה לו תאונת דרכים בשעות לילה מאוחרות, לאחר יום עבודה ארוך שהתחיל עוד בשעה 06:00 בבוקר. המערער פונה באמבולנס לבי"ח הלל יפה, שם נבדק ונשלח למנוחה בת 3 ימים. בתצהירו הדגיש המערער כי התלונן על כאבים עזים בכתף ובכל זאת הדבר לא נבדק. למרות שנשלח למנוחה, הורו לו מפקדיו לשמש כנהג כונן, וכן נדרש לא אחת לבצע נסיעות. עוד ציין המערער בתצהירו כי ביקש לא אחת לקבל הפניה לבדיקת אורטופד אך בקשותיו בעניין זה נדחו. המערער הוסיף כי בנוסף לכאבים בתקופה האמורה, סבל מפריקות כתף ואף התלונן על כך, ולמרות זאת לא הופנה לבדיקות רפואיות מתאימות. לאחר החמרת מצב כתפו, הופנה לבדיקת אורטופד וביום 21.12.03 נבדק בבי"ח 10, שם עבר בדיקת C.T. , וביום 3.2.04 בוצע בו ניתוח לתיקון ע"ש בנקרט. לאחר מכן נקבע כי איננו כשיר ארעית לשירות בצה"ל וזאת לתקופה של 5 חדשים, וביום 24.11.04 שוחרר משירותו עקב מגבלותיו הרפואית. לטענת המערער, עד היום הוא סובל מהגבלה ניכרת בתנועת הכתף, וכן נותרה בידו צלקת באורך של 7 סנטימטר. חוות הדעת מטעם המערער ד"ר סורין רואי הד, אורטופד מומחה, מנתח כתף ומרפק, כתב בחוות דעתו מיום 6.1.05, את תולדות המקרה כדלהלן: ביום 26.10.00 ובטרם גיוסו, נפל המערער מרכב חונה ונחבל בכף ידו הימנית ובכתפו השמאלית. הוא נבדק וטופל בחדר מיון של ביה"ח "הלל יפה" ונרשם כי ישנה רגישות סביב הכתף השמאלית ללא סימני חבלה, הגבלה באבדוקציה של כתף זו, שפשופים בכף יד ימנית, ללא הגבלה. הצילומים של שני המפרקים הנ"ל היו תקינים, ללא נקיעה של הכתף השמאלית, ללא פגמים גרמיים בראש עצם הזרוע או בגלנויד. ד"ר סורין כתב עוד, שבזמן הטירונות נחבל המערער בכתף שמאל כתוצאה מנפילה, חש בכאב עז בכתף השמאלית,שלפי הרגשתו יצאה ממקומה קדימה ולאחר ניסיונות חוזרים, הצליח להחזירה למקום. עוד נכתב שבהמשך שירותו עבר המערער מספר רב של נקיעות ותת-נקיעות קדמיות עם שחזור עצמי או בעזרת אנשים שבסביבתו. ביום 3.2.04 נותח המערער, כאשר בזמן הניתוח הודגם פגם לברלי-גרמי ע"ש בנקרט שתוקן בצורה פתוחה. לאחר הניתוח ביצע תוכנית שיקומית במסגרת צה"ל ואח"כ במשרד הביטחון. באשר למצבו הנוכחי, נכתב שהמערער מתלונן על חוסר יכולת לבצע תנועות סיבוביות של כתף שמאל בעוצמה ובטווח של כתף ימין, הצלקת שנוצרה מהניתוח כאובה במגע, ובעת שינויי מזג האוויר חש בכאב. עוד נכתב שאינו מסוגל לחזור לפעילות ספורטיבית. בבדיקה שערך ד"ר סורין ביום 26.12.04 קבע, כי המערער סבל מאי-יציבות כרונית של הכתף השמאלית כתוצאה מחבלות חוזרות ונשנות במסגרת שירותו בצה"ל, המתבטא בסימנים קליניים או הדמיה של נקיעות. בהקשר לחבלה מיום 26.10.00 לא היו סימנים קליניים או הדמיה של נקיעת הכתף השמאלית, אין בצילום הרנטגן הדגמה של הפגם הגרמי בגלנויד ע"ש בנקרט ולא פגיעה בראש ההומרוס ע"ש היל זקס, שהודגמו היטב בצילום C.T משנת 2003 ובצילום רנטגן משנת 2004. הרופא הוסיף כי הפגמים הגרמיים בראש עצם הזרוע ובגלנויד הם סימנים מובהקים לנקיעה חבלתית של הכתף. הם אובחנו ותועדו אך ורק במהלך שירותו בצה"ל ולאו דווקא קודם לכן מכיוון שאין אף נקיעה חבלתית שתועדה לפני גיוסו לצה"ל. לדעתו, אין ספק שהסימנים האובייקטיביים הללו נגרמו מנקיעות חבלתיות במהלך שירותו הצבאי. חוות הדעת מטעם המשיב תביעתו של המערער נדחתה ע"ס חוות דעתו של פרופ' ו. ביאליק מיום 12.11.04, בה קבע כי טרם השירות תוארו ממצאים המהווים סימנים ברורים לפגיעה בכתף שמאל. במשך השירות אין חבלות מתועדות, שיכולות לגרום או להחמיר נגע ע"ש בנקרט. לסיכום קבע כי אין לדעתו קשר, החמרה או גרימה בין השירות בצה"ל ובין בעיית כתף שמאל. ביום 3.1.06 ניתנה חוות דעת משלימה מטעם פרופ' ביאליק, בה נכתב כי לדעתו אין כל הוכחה הקושרת את השירות ותנאי השירות לפגיעה בכתף שמאל. תמצית סיכומי המערער ב"כ המערער סיכם בקצרה את השתלשלות העניינים, כפי שאלה פורטו בתצהיר, וציין כי מרשו סובל מאי-יציבות כרונית של הכתף השמאלית, אשר באה לידי ביטוי בפריקות כתף חוזרות ונשנות, דבר הגורם לכאבים ולהגבלה בתנועת הכתף. המערער הסתמך על חוות דעתו של ד"ר סורין רואי הד, אורטופד מומחה ומנתח כתף ומרפק, אשר קבע כי המערער סובל מאי יציבות כרונית של הכתף השמאלית כתוצאה מחבלות חוזרות ונשנות שאירעו למערער בתקופה שבין 12/2001 - 20003, התקופה בה שירת בצה"ל. ב"כ המערער התייחס להגדרת המונחים "נכה" ו"נכות" כהוראת סעיף 1 לחוק הנכים, וציין שחייל אשר אירע לו מקרה נכות, יהיה זכאי לתגמולים עם קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי הפגיעה אירעה במהלך שירותו הצבאי, והשני - הפגיעה אירעה עקב שירותו הצבאי (הקשר הסיבתי). ב"כ המערער הדגיש כי גישת ביהמ"ש בנוגע לחוק היא כי יש לפרשו ברוחב לב ומתוך רצון להיטיב עם הנכה, וכי מטרת חוקים אלה להיטיב עם הנכה, ובעניין נכה צה"ל לגמול ולהיטיב עם מי ששירת את המדינה ונפגע בעת שירותו ועקב שירותו. לתמיכה בטענותיו הפנה ב"כ המערער לדברי השופט זוסמן בע"א 55/69 קצין תגמולים נ' דורית שפירא, פ"ד כג(1) 527, וקביעות השופט בך בע"א 192/85 קצין תגמולים נ' פרומה הכט. ב"כ המערער הוסיף, שגם במקרה בו השירות הצבאי אינו הגורם היחידי שגרם למחלה, עדיין יש לראות בכך כמחלה שנגרמה במלואה עקב השירות וזאת היות וטרם השירות לא היו גילויים של המחלה, ולא ניתן לדעת אם אלמלא השירות היה המערער סובל מאותן בעיות רפואיות מהן הוא סובל כעת. ב"כ המערער הצביע על כך שפרופ' ביאליק הינו מומחה בתחום האורטופדיה, אך לא הוצג בפני הועדה האם הוא מומחה לעניין הכתף ו/או המרפק. לעומת זאת, ד"ר סורין רואי הד הינו אורטופד מומחה, ותחום מומחיותו מתמקד בכתף ובמרפק והוא אף מנתח כתף ומרפק. לטענת ב"כ המערער עניין המומחיות האמור לעיל, יכול ומביא לבלבול במונחים ויכול לגרום לטעות באבחנה רפואית, כפי שיפורט להלן: פרופ' ביאליק ערבב את האבחנות של פריקה וקרע של שרוול המסובבים כאשר פעם הוא ייחס להגבלה בהרמת היד הצידה כסימן מובהק לפגיעה בשרוול המסובבים, ופעם אחרת הוא דיבר על פרידה ואי יציבות שנגרמה לפני שירותו הצבאי. פרופ' ביאליק הסבי לאחר מכן, כך נטען, שכאשר הוא השתמש במושג "שרוול המסובבים" כוונתו היא גם ליתר המבנים של מפרק הכתף. ב"כ המערער הבהיר כי המושג "שרוול המסובבים" מתייחס לארבעה גידים שמתחברים יחד בשתי הגבשושיות של הכתף, כאשר אין אפשרות לכלול בו מבנים אחרים של הכתף. ב"כ המערער טען כי מרשו התגייס עם פרופיל 82 וזאת עקב בעיות רפואיות בכפות הרגליים ולא עקב מגבלה כלשהי בכתף, ובוודאי שלא עקב מגבלה אשר ממנה הוא סובל כעת שבעקבותיה שוחרר משירותו בצה"ל. תמצית סיכומי המשיב ב"כ המשיב סיכם את הרקע העובדתי, והדגיש שאין כל תיעוד מכל סוג שהוא אודות החבלה הנטענת במסגרת הטירונות. עוד נטען כי עפ"י רישומים בכרטיס קופת חולים, הרי שזמן רב לפני הגיוס, ביום 21.2.00, התלונן המערער על כאבים בכתף שמאל, וביום 26.10.00 (לפני גיוסו) נפל ונחבל בכתף שמאל ופונה לחדר מיון שם נבדק ונמצאו רגישות בכתף ומגבלות תנועה. בחוות הדעת המשלימה מטעם פרופ' ביאליק, מיום 3.1.06, הובהר כי לא ניתן לקשור את הפגימה בכתף עם החבלה הנטענת ו/או השירות הצבאי, בשל סיבות אלה: אין כל תיעוד רפואי לחבלה הנטענת במהלך הטירונות, ואין כל תיעוד כתוב על כך שהמערער פרק את כתפו, וכי התיעוד דן בתלונות כאילו הכתף נפרקה. קיים תיעוד בנוגע לכתף מאירוע עובר לשירותו הצבאי. אילו היה אמת בטענת המערער בדבר החזרת הכתף שנפרקה בכוחות עצמו, היה הדבר אמור להיות מתועד בצורה כשלהי, ותיעוד כזה איננו. זאת ועוד, כאשר מדובר בפריקה ראשונה, הרי שנדירים מאוד המקרים בהם הנפגע מסוגל להחזיר בעצמו את הכתף למקומה, שכן הכאב וחוסר הידע מונעים זאת ממנו. לטענת ב"ר המשיב, יש לדחות את האמור בחוות דעתו של ד"ר סורין הד, מאחר וזה נסמך על תשתית עובדתית חסרה ולקויה וזאת בין היתר, בשל אלה- ד"ר הד נסמך על טענת המערער בדבר ה"חבלה" שנחבל לכאורה במהלך הטירונות, וקיבל את הטענה כאילו כתפו של המערער יצאה מאותו אירוע ממקומה, והוחזרה למקומה ע"י המערער עצמו, והכל,כאמור, ללא כל תיעוד רפואי התומך בטענה. ד"ר הד קיבל את טענות המערער בדבר פריקות חוזרות ונשנות של הכתף, גם זאת ללא כל תיעוד או אסמכתה התומכת בכך. ד"ר הד התעלם מהעובדה שחייל לא מיומן לא יידע להבחין בכיוון הפריקה, וכי פריקה ראשונה של הכתף אינה ניתנת להחזרה ללא עזרת רופא או חובש מיומן, ואין כל תיעוד בנוגע לעזרה או טיפול שניתנו למערער. ב"כ המשיב טען שגרסת המערער נמצאה לא אמינה, לא בתצהירו ולא בחקירתו הנגדית, תוך שניסה ליצור גרסה המבססת קשר לכאורי לשירות. ב"כ המשיב הפנה לנקודות אלה: בחקירתו הנגדית אמר המערער, ש"הנפילה הראשונה שלי על הכתף היתה בטירונות"; בהמשך תיקן עצמו ו"נזכר" שנחבל בכתפו קודם לגיוס. כאשר נשאל המערער על הפעם הראשונה בה פרק את כתפו, השיב, כי זה היה בעת שירותו בגדוד, ואילו בפרטים שמסר לד"ר הד הוא טען כי בעת הנפילה בטירונות הרגיש שהכתף יצאה ממקומה וכי הוא החזירה. בסיכום דבריו ביקש ב"כ המשיב לדחות את ערעורו של המערער. דיון והכרעה בשורה של פסקי דין נקבע, כי יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי קונקרטי בין המחלה לבין השירות הצבאי. כך למשל נקבע ברע"א 3705/06, פלוני נ' קצין התגמולים: "על פי המבחנים בעניין הקשר הסיבתי שסוכמו בפרשת אביאן, שלפיה הנטל להוכיחו מוטל על החייל, יש להוכיח את הקשר הסיבתי הקונקרטי (אירוע או מצב שהחייל היה נתון בו), את הדיקות הקשר בין השירות לפגיעה, וכן התפרצות מחלה בעת השירות ובשל אירוע הקשור בו...". ובע"א 472/89, קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה(5), 203, בעמ' 214, קבע הנשיא שמגר, כי: "לעניין מידת ההוכחה ... אין די בהצבעה על אפשרות תיאורטית גרידא לקיומו של קשר סיבתי". בר"ע 187/83, רדוזיצקי נ' ק. התגמולים, פ"ד לז(4) 361, מפי כבוד השופט בך, נקבע: "... אין הוא (התובע, ז.פ.) חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שיכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה". במקרה שבפנינו, ולאחר שעיינו בכל הראיות שהוגשו ע"י הצדדים, כולל חוות הדעת הרפואיות וסיכומי הצדדים, החלטנו להעדיף את גרסת המשיב המבוססת על חוות דעתו של פרופ' ו. ביאליק, על פני חוות דעתו של ד"ר סורין רואי הד. אנו מקבלים את הטענות שהועלו ע"י ב"כ המשיב ופרופ' ביאליק כנגד חוות הדעת של ד"ר סורין הד, כמפורט בתמצית סיכומי ב"כ המשיב דלעיל, ומקבלים את נימוקיו של ב"כ המשיב. כפי שנקבע בבר"ע 187/83, רדוזיצקי נ' ק. התגמולים, פ"ד לז(4) 361, אין צורך להוכיח בדרגה של "קרוב לוודאי" אלא יש להראות כי "מתקבל מאוד על הדעת" שיש קשר סיבתי בין השירות לפגימה הנטענת, וגם במקרה בו כפות המאזניים שקולות, הרי שדין הערעור להידחות, מאחר ועל המערער לעמוד במאזן הסתברויות לשם הוכחת תביעתו, כלומר מעל לסבירות של 50%, ובמצב שקול - דין התביעה להידחות - ראה ע"א 192/85, ק. התגמולים נ' הכט, פ"ד מח (3) 646. המערער לא הרים את נטל ההוכחה ולא הוכיח כי הפגימה נגרמה עקב שירותו הצבאי. המערער לא הוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, כנדרש. המערער כשל בהוכחת הקשר הסיבתי, ואין בחוות דעתו של ד"ר סורין הד כדי לתמוך בערעורו ולבסס קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בכתף ובין תנאי השירות. אין בטענותיו של ב"כ המערער כנגד מומחיותו של פרופ' ביאליק וכנגד יתר ממצאיו, כדי להטות את הכף לטובת מרשו, והליקויים שבחוות הדעת מטעם ד"ר סורין, כפי שהצביע עליהם ב"כ המשיב, הינם ליקויים מהותיים, שאינם מאפשרים עמידה בנטל ההוכחה המוטל על המערער. דבריו של ב"כ המערער בדבר פרשנות החוק ברוחב לב ומתוך רצון להיטיב עם הנכה, הם דברי אמת וחכמה, ואולם, אין בהם כדי לסייע למערער שבפנינו, שהרי גם אם נמתח את רוחב ליבנו לאורך ולרוחב, עדיין רחוק המערער מלהגיע לנטל ההוכחה הנדרש. המדובר באדם שנפגע בכתפו עוד בטרם שירותו הצבאי, וכל טענותיו אודות פגיעתו במהלך השירות לא הוכחו בכל מסמך או עדות, למעט דבריו של המערער עצמו. התהיות בגרסת המערער, כפי שאלה פורטו בסיכום טענות ב"כ המשיב לעיל, וכל יתר דברי ב"כ המשיב המקובלים עלינו, מביאים אותנו לידי מחשבה, שמא מדובר כאן באדם המנצל את קיומו של חוק הנכים בכדי להכשיר פגיעה שאינה קשורה בשירותו הצבאי, ובכך ליהנות מהטבה שאינה מגיעה לו. לאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת האמור בערעורו, על כן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים. בהתחשב בעובדה שהמדובר בתביעה שלא היה כל מקום להגשתה, בשל מופרכותה המובהקת, אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב הוצאות ע"ס 4,000 ₪, אשר ישולמו ב-4 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1/12/07 ובכל 1 לכל חודש אחריו. המערער רשאי לערער בשאלה המשפטית בלבד לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים. פסק הדין יומצא לצדדים. המזכירות תעביר את תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב. ניתן היום כ"ו בתשרי, תשס"ח (8 באוקטובר 2007). זאיד פלאח, שופט ד"ר ג. וליש ד"ר א. זילברמן יו"ר הועדה חבר הועדה חבר הועדהכתפייםצבאשירות צבאי