פרולוג       למעלה מ- 7 שנים חלפו מאז ניתן פסה"ד המאלף בר"ע 312/03 פרידמן נ' פרידמן , ע"י כב' ס. הנשיא השופט בדימוס יעקובי-שווילי; הדיו של פסה"ד עדיין מהדהדים בפסיקת בתי המשפט, על ערכאותיו.       תיק זה מעלה את השאלות הנוקבות העומדות ביסוד הלכת פרידמן הנ"ל.  רקע 3.      הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1976; הצדדים התגרשו בשנת 1997, וערכו הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף פס"ד.  4.      לאחר הגירושין והסכם הגירושין, פנתה התובעת בתביעה רכושית, וביום 1/9/08 ניתן פסק דינה של כב' ס. הנשיא (כתוארה אז), לפיו אין ההסכם חוסם את דרכה של התובעת, לזכויות רכושיות; בהתאם, נקבע מועד איזון ליום 4/5/97 ומונה מומחה.  5.      על פסק הדין בא ערעור; הצדדים הגיעו להסכמה בפני כב' בית המשפט המחוזי, לפיו ההליך יוחזר לשמיעה בערכאה קמא, תוך שלכל צד תשמר הזכות לטעון כנגד היקף האיזון (להבדיל מעצם הזכות לאיזון עקב ההסכם).  6.      התיק הובא בפני, ולאחר מו"מ קצר שניהלו הצדדים ע"מ לנסות ולייתר הליך רב שנים זה, הסכימו הצדדים כי ההליך יוכרע על יסוד סיכומים.  7.        בין לבין נתקבלה הסכמה (ראויה יש לומר), בדבר ביצוע תשלומים ע"ח האיזון, תוך מתן האפשרות לקיום, מחד גיסא, ושמירה על זכות ההשבה מאידך.   הלכת פרידמן- תיאור 8.      בהלכת פרידמן הנזכרת לעיל, התנאים היו דומים; גם שם נקבע מועד הפירוד (להבדיל מהמועד לאיזון), למועד שלפני מועד פרישת הבעל מעבודתו, ולפני הסכם המעבר שנחתם ברפא"ל (11/2000) הסכם אשר שינה הלכה למעשה את מעמד רפא"ל והפכה לחברה ממשלתית מופרטת על דרך התאגדות של חברה בע"מ.  9.      במסגרת הסכם המעבר, ועקב אובדן הקביעות של העובדים (אשר היו עד למועד המעבר "עובדי מדינה קבועים"), ניתנו הטבות לעובדים בין היתר ע"י הגדלת השכר הקובע לפנסיה, הגדלת אחוזי הפנסיה, וקבלת מענקים כאו או אחרים.  10.    חלק מעקרונות הלכת פרידמן נדונו לאחרונה בהליך בפני במסגרת תמ"ש (קר') 1326/01, ש; אביא הדברים מתוך פסה"ד-:           "41.  נושא חלוקת זכויות בפנסיה מוקדמת, נדון ארוכות במסגרת תמ"ש קריות 4420/01 (לא פורסם) והערעור אשר הוגש עליו; פסה"ד, אשר זכה לכינוי "הלכת פרידמן" הביא בעקבותיו דיון מקיף בסוגיית איזון זכויות פנסיוניות, ואף זכויות של 'פנסיה פוטנציאלית'.   42.    כאמור, על בני הזוג חלה הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, אשר פותחה בהלכה הפסוקה ע"י כב' ביהמ"ש העליון. הבסיס להחלת הלכת השיתוף היה שיקולי צדק ועקרונות של שוויון לצרכי שיקום, בין בני הזוג. כך, הוחלה ההלכה אף על בני זוג שנישאו מחוץ למדינה, תחת דין זר, על ידועים בציבור, ואף על רכוש אשר במקורו נחשב "חיצוני". הכול, על מנת שתחושת הצדק תבוא על סיפוקה, ונאפשר לצדדים נקודת מוצא זהה לחייהם שלאחר הפירוד/גירושין.  43.    החלת הלכת השיתוף, בצורה אריתמטית, פורמאלית, קרה, יצרה לא אחת עיוותים של ממש. כך למשל, מקום בו צד יצא לגמלאות בפרישה מוקדמת, בהיותו כבן 55 ומעלה, ואילו הצד שכנגד הועסק במשרה מלאה, לכאורה אמור היה הצד הפורש לגמלאות, לחלוק את גמלתו עם הצד שכנגד וזה האחרון היה נהנה גם מהכנסה מעבודה, וגם ממחצית הגמלה.  44.    הבעיה הייתה טמונה בכך שאותו צד שפרש לגמלאות בפרישה מוקדמת, לא יכול היה להשתלב השתלבות של ממש בשוק העבודה, לאור גילו, ומשכך, לא יכול היה ליצור הכנסה שתעמיד אותו שווה בשווה אל מול הצד שכנגד, שנהנה הן מהכנסה והן מחלקו בגמלה.  45.    בהלכת פרידמן, הועלו שני טיעונים אשר נועדו לתקן את העיוות:           א.  הכרה ביציאה לשוק העבודה, בגיל מתקדם, כראש נזק אשר בו הצד האחר אינו שותף.           ב.   החלת עקרונות צדק כללים, בין על פי הסמכות הטבועה של ביהמ"ש, בין ע"י החלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון רטרוספקטיבית על הלכת השיתוף.  46.    כבוד ביהמ"ש המחוזי (כב' ס. הנשיא כתוארו אז, השופט יעקובי-שווילי), הכיר בטיעונים, כמאפשרים סטייה מהחלה אריתמטית של הלכת השיתוף. כב' ביהמ"ש המחוזי החיל עקרון כפול, לצורך יצירת איזון - הפחתת חלק הצד שטרם יצא לגמלאות בגמלת הצד שפרש, מכוח ראש הנזק המפורט לעיל, בצד החלת איזון של "פנסיה פוטנציאלית" בין הצד שפרש לגמלאות ובין הצד שטרם פרש. כלומר - כנגד הגמלה אותה מקבל הצד שפרש בפועל, חושבה גמלת הצד שכנגד כאילו פרש לגמלאות. 47.    יודגש - החלת העיקרון אינה פשוטה כלל ועיקר. יש לזכור כי שכר העבודה הינו פרי מאמץ, של עבודה, לו הצד שכנגד כבר אינו שותף (שכן הצדדים נפרדו זה מכבר). מנגד, זכות לגמלה הינה חסכון אשר נצבר, ככל חסכון אחר ולכאורה אין מניעה לחלקו. משכך, את הסטייה מעקרונות האיזון/ או הפירוק הרגילים, יש לבצע אך במקרים קיצוניים, בהם יישום חלוקת הגמלה יביא לתוצאות קיצוניות השומטות את אדני הצדק, עליהן ניצבת הלכת השיתוף בנכסים. תוצאות אשר יותירו צדדים בפערים עצומים זה מזה כנקודת מוצא להמשך חייהם." 11.    ראה גם סעיפים 11 עד 17 לסיכומי הנתבע, המיישמים הלכת פרידמן.  סוגיות משפטיות 12.    סיכומי הנתבע מעלים הטענות הבאות-:           א.     אין מקום לאזן גמלת פרישה מוקדמת.           ב.     אין מקום לאזן מענקי הסתגלות ופרישה.           ג.      יש מקום להחיל את הוראות הלכת פרידמן- הפחתה בשיעור הפנסיה מחד (עקב הפגיעה ביכולת להשתלב בשוק העבודה), וקיזוז הפנסיה הפוטנציאלית של התובעת מאידך.           ד.     יש להפחית העלאת אחוזי הגמלה שנתקבלו עקב בעיית בריאות.           ה.     יש להפריד תשלום הגמלאות.  13.    שאלות משפטיות נוספות הן- האם יש מקום להחיל הלכת פרידמן מקום בו חלות על בני הזוג הוראות חוק יחסי ממון (להבדיל מהלכת השיתוף כבפרשת פרידמן עצמה); ברי כי יש לבחון עובדתית האם יישום הלכת פרידמן ראוי במקרה בפנינו.  החלת שיקולי צדק- חוק יחסי ממון 14.    סבורני כי העובדה שעל הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון, אינה גורעת מהאפשרות ליצור צדק ושוויון בין הצדדים, בין היתר על ידי החלת הלכת פרידמן (בהתאם להתאמתה).  15.    ראשית- חוק יחסי ממון עצמו, כולל אפשרויות מגוונות, במסגרת סעיף 8, לסטות מבסיס האיזון, להרחיבו ולצמצמו, לשנות שיעור החלוקה, לכלול נכסים נוספים ולגרוע מהם (ראה ע"מ (חי') 363/06 מיום 8/2/07) .  16.    שנית- תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון הרחיב יכולת התערבות בית המשפט ביחס האיזון, והכליל שיקולי שיקום (ובכלל זה יכולת השתכרות), במסגרת שיקולי האיזון; אמנם- קיימת מחלוקת לגבי המיקום הראוי להחלת שיקולי איזון אלו (אם ראוי היה מלכתחילה להתייחס לנכסי קריירה כנכס במסגרת סעיף 5 או כשיקול סטייה במסגרת סעיף 8), אך בוודאי שאין חולק כי יכולת הכנסה מהווה פרמטר שיכול לשנות את בסיס ויחס האיזון.  17.    א.      שלישית- ניתן לטעון לשיתוף ספציפי בנכס (לרבות נכס סוציאלי), גם לאחר חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג (וראה לעניין זה רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6), 175) .           ב.      רביעית- הערכאה המנחה החילה הקבלה של ממש בהלכות שמקורן בהלכת השיתוף, גם ביחס להוראות חוק יחסי ממון- וראה למשל לעניין מועד הקרע (כהקבלה להחלת הלכות)- רמ"ש 22948-11-09 ; ראה גם ע"א 860/93 הדרי נ הדרי, פ"ד מח (3) 685 , המורה במפורש, כי "אין סיבה שתצדיק קביעת משטר רכושי שונה בהלכת השיתוף מזו הקבועה באיזון משאבים על פי חוק".  18.    חמישית- יש להבין כי אם הוחלה סטיה מיחס של מחצה על מחצה, משיקולי צדק, בהלכות לגבי הלכת השיתוף, שמהותה קניינית (ולכאורה נגרע חלקו של בעל קניין), בוודאי ובוודאי, בחינת קל וחומר, שניתן לגרוע חלקו של בעל זכות אובליגטורית, מאותם שיקולי צדק; ברי כי הגנה על קניין חזקה יותר, והנה גם זו נדחתה מפני שיקולי הצדק. יחד עם זאת יש לזכור כי סטיה כאמור תהיה במשורה במקרים חריגים בלבד- ע"מ (חי') 614/07 .  19.    בנסיבות אלו סבורני, כי את עקרונות "הלכת פרידמן" ודומיה, ניתן להחיל בנקל גם על בני זוג שנישאו לאחר תחולת חוק יחסי ממון.  איזון פנסיה מוקדמת 20.    קיתונות של דיו נשפכו בשאלה של חלוקת גמלה מוקדמת.  21.    א.     בע"מ (י-ם) 612/01 אסייג נ' אסיג , פסק השופט חבש כדלקמן-:                  "המענקים אשר קיבל המערער אינם קשורים לנושא הפנסיה. מדובר בהקדמת הפרישה במספר שנים, על פי תכנית אשר ערכה חברת "בזק", על מנת להצעיר את כוח האדם העובד בה. הייתה למערער הברירה לקבל את התכנית ולהקדים את מועד פרישתו, או להמשיך בתפקידו עד תום, ועד הגיעו לגיל הפרישה החוקי. מה שקיבל המערער איננו שונה מהיוון משכורתו למשך התקופה הנותרת עד לגיל הפרישה הרגיל. ב"כ המשיבה גם לא טען אחרת, ואף הסכים שאילו המשיך המערער בעבודתו לא הייתה למרשתו טענה. הוא לא הראה כיצד ההטבות יכולות לדור בכפיפה אחת יחד עם פנסיה. מאוד יתכן שמצבה הכלכלי של המשיבה איננו שפיר, וכי הנטל הכלכלי הרובץ עליה הוא די כבד. ברם, ועם כל ההבנה למצבה של המשיבה, מכאן ועד לקביעה, שבגין כך, סעיף 8 חל גם על ההטבות שקיבל המערער, סכומים שהם בעיקרם משכורת, או חליפי משכורת, נראה לי כי הדרך רחוקה"           ב.     ראה גם תמ"ש 13081/99 הנזכר בסיכומי הנתבע.           ג.       מנגד- ראה הלכת פרידמן לעיל; כן ראה ע"מ 143/03 הנזכר בסיכומי הנתבע. ראה גם תמ"ש (ת"א) 39423/02 .           ד.     ראה במיוחד פסק דינה המאלף של חברתי כב' השופטת אלון בתמ"ש (חי') 13630/08 מיום 26/5/10 , הקובע יישום מלא של חלוקת ואיזון פנסיה מוקדמת, אף בלא קיזוז; ראה גם תמ"ש (חי') 17930/02 ש.  23.    א.     הגישות השונות נובעות ממקור הראיה ואפיון הזכות.           ב.      כך- אם נאפיין את זכות הגמלה המוקדמת כ"תחליף שכר", ברי כי לא תקום זכאות לצד שכנגד, לקבל חלק בגמלה, שהרי אין זכות לקבל שכר אלא גמלה.           ג.       המתנגדים לחלוקת הפנסיה המוקדמת נתלים גם באילן ההסתמכות כמצדיק אי חלוקה- הנה כי כן בני זוג החיים ביחד וצוברים עתודה כלכלית, רואים לנגד עיניהם כי יזכו לקבל חלק בגמלת האחר, רק מעת פרישתו, בגיל פרישה, ולא במועד מוקדם לכך.  24.    המצדדים בחלוקת נכסי הפרישה המוקדמת סבורים כי אין לראות בזכויות כתחליף שכר, וממילא אין להידרש לטיעון ההסתמכות; בני הזוג החיים בהרמוניה, אינם מכלכלים צעדיהם לגיל כזה או אחר, אלא לכך כי מקורותיהם (יהיו אשר יהיו) יכלכלו את התא המשפחתי; בני הזוג רואים עצמם חיים יחד להמשך חייהם, מתוך אמונה כי גם אם יפרוש אחד מהם לפני גיל הפרישה, ממילא יכניס ההכנסה לתוך התא המשפחתי. ההסתמכות אינה לפירוד ממילא.  25.    ועדת שוחט, אשר עסקה בהסדרת חלוקת נכסי פרישה ופנסיה בין בני זוג, הגישה המלצותיה לעת האחרונה, והליכי חקיקה החלו; בועדה זו נתקבלה הגישה, ככל הנראה, כי אין מקום לחלוק גמלת פרישה מוקדמת, ויש לראות בה תחליף שכר.  26.    כל עוד לא נתקבלו הליכי החקיקה המוצעת, כמובן שאין המלצות הועדה מחייבות; לסברתי, הקו אותו הנחיל מורנו ורבנו כב' ס. הנשיא בדימוס השופט יעקובי- שווילי, הוא הקו לאורו יש לילך.  27.   לפרשנות המונח פנסיה מוקדמת, ניתן לפנות גם לאמור בסע' 345ב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, הקובע:           "פנסיה מוקדמת" - קצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, בטרם הגיעו לגיל הפרישה, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית, לרבות קצבה המשתלמת כאמור בשל נכות או אבדן כושר עבודה, מלא או חלק".  28.    הנה כי כן המחוקק הראשי ראה להגדיר הפנסיה המוקדמת כקצבה ולא כשכר- קצבה זו משולמת עקב תנאים סוציאליים (מכוח חיקוק או הסכם עבודה), כשהזכות במסגרתה משולמת הקצבה הנה זכות שנצמחה ונצברה לעובד מהלך עבודתו. העובד אינו נדרש ליתן תפוקת עבודה כנגד גמלה זו, ומשכך, לטעמי לא ניתן לראות בה תחליף שכר.  29.    מדובר בזכות המהוה הטבה סוציאלית, שהנה חלק מתנאי העבודה; העובדה כי מזכות זו מופרשות הפרשות שונות (אף לגמלה "רגילה" לאחר גיל פרישה), אינה מעלה ואינה מורידה, שהרי מטרת ההפרשות לשמר זכויות נוספות (ולשם הדוגמא- ברי כי הפרשת מס בריאות מגמלה רגילה אינה הופכת את הגמלה לשכר).  30.    המבחן האמיתי הנו מקור הגמלה ועילתה- ככלל, העובדה כי גמלה מוקדמת אינה מותנית בעבודה כנגד קבלת שכר, תלמד כי מדובר ב"חיסכון" שנצמח ביחסי העבודה, אשר הנו בר חלוקה או איזון; היוצא מן הכלל הנן נסיבות הדומות לאלו הקיימות בסעיף 5 לחוק יחסי ממון- קרי גמלה המשולמת עקב נזק גוף, מכוח חיקוק.  31.    ראה גם הנושא הנדון בעמ"ש (חי') 11628-07-10.  32.    לאור זאת אני קובע, כי דין הגמלה המוקדמת להיות מאוזנת.  מענק הסתגלות ופרישה 33.    לגבי מענק הסתגלות ומענק פרישה, אשר הסכם המעבר מחיל, דומה כי המחלוקת קטנה יותר; על אף טענות נרחבות מצד הנתבע בנוגע לכך- הרי דווקא בהלכת פרידמן שבה והוכרעה הסוגיה, ונקבע מפורשות כי מענקי הפרישה, מענקי ההסתגלות, ואף התוספת של 3% (בגין מצב בריאות), כל אלו מהווים נכסים לאיזון.  34.    אין חולק כי מענק הפרישה אינו חלק מדמי השכר- אלא מהווה סכום המשולם לעובד בעת הפסקת יחסי עוד מעביד- כעתודה כלכלית (ראה עמ"ה (ת"א) 152/97 קופ"ח נ' פ"ש ת"א, פ"מ תשנ"ח (2),1). אין חולק כי משמדובר בסכום המשולם בעת הפסקת יחסי עובד-מעביד, תהיה הפרשנות המתבקשת של מהות הסכום, כסכום המהווה חלק מנכסי ה"עתודה הכלכלית" של החלוקה.  35.    כך, עוד בהלכות אשר קבעו השיתוף על זכויות סוציאליות, הוגדרו הנכסים לחלוקה כ"נכסי פרישה" (ראה פרשת רון ע"א 841/87) ; מענקי פרישה חולקו לא אחת (וראה ע"מ (י-ם) 818/05 מיום 8/5/06). ראה גם ת.א (י-ם) 102/93 רגב , כב' השופטת פרוקצ'יה; ע"מ (ת"א) 1175/99 גם נ' גם (כב' השופט פורת) .  36.    אשר לעניין הקבלת מענק פרישה כפיצוי/ מענק בדומה לימי חופשה- אפנה הצדדים לתמ"ש (כ"ס)3591/02 מיום 5/12/07 ; עוד לחלוקת מענקים כאמור- הלכת נפשי המפורסמת (ע"א 7033/93 המאזכרת מענקי פרישה וכיו"ב) .  37.    לעניין מענק הסתגלות- ראה במיוחד ניתוחו במאלף של חברי כב' השופט שילה בתמ"ש (ת"א) 22575/03 מיום 1/8/10, אשר ; ואם בשאלה פרשנית הוכרע כי יש לכלול מענק הפרישה, קל וחומר כאשר השאלה אינה קיימת!; ראה גם תמ"ש (ראשל"צ) 22554/03 מיום 26/7/06 ; ראה עוד תמ"ש (ת"א) 51923/99 מיום 18/3/10- אגב, פס"ד זה מנתח את פערי הזמנים- זכויות שנצברו במועד פירוד למול זכויות שנצטברו לאחר מכן; התוצאה היא חלוקה של הזכויות במועד הפרישה, בשל עיקרון "העץ והפירות" כמפורט בהלכת חסל; מסכים אני עם גישה זו, והיא שיושמה הלכה למעשה גם בהלכת פרידמן המקורית.  38.    כאמור- כלל הסוגיות גם הועלו ונטענו עוד בהלכת פרידמן, ונדחו ע"י כב' ס. הנשיא בדימוס. ראה גם האסמכתאות בסיכומי התובעת - תמ"ש (י-ם) 21760/07;[] ראה גם תמ"ש (ראשל"צ) 22554/03 .  המציאות העובדתית הקיימת (על פי טענות הצדדים) 39.    על פי הנתונים בתיק עומדת גמלתו של הנתבע להיום ע"ס 16,500 ₪ לחודש; מגמלה זו אמור הנתבע להעביר לתובעת סך של 4,200 ₪. על פי טענת הנתבע, מאז פרש הנתבע לגמלאות, לא הצליח הנתבע להניב אלא הכנסה מינורית מעבר לגמלה (כ- 1,800 ₪ לחודש, ברוטו). הסיבה, לטענת הנתבע- הנה בדיוק כפי הנטען בהלכת פרידמן- כי עקב גילו וקרבתו לגיל הפרישה, אין הוא יכול להשתלב בשוק העבודה.  40.    התובעת משתכרת סך של 7,000בממוצע וכ- 6,000 ₪ נטו בממוצע למועד הקובע; היינו לאחר העברת הגמלה לתובעת תהיה הכנסה של כ- 11,000 ₪ להיום ולנתבע הכנסה של כ- 12,000 ₪ להיום; זאת, מבלי להתחשב בהכנסות שיכל להפיק הנתבע כנטען על ידו מעבודות נוספות.   41.    לכאורה, הפער בין הצדדים אינו מצדיק התערבות ושימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון; שני הצדדים מצויים ב"עמדת מוצא" כמעט שוויונית, כשהכנסות הנתבע אף גבוהות יותר קמעא, בשל עבודתו הנוספת, וחלקו בגמלה.  42.    על אף האמור, רואה אני להתערב בחלוקת זכויות הגמלה, אם כי בצורה מינורית, ואנמק.  43.    הבעל הנו יליד 1950 כבן 61 להיום. שאלת סיכוייו להשתלב בשוק העבודה ראויה לדיון.  44.    א.      בשנת 2000 הוקמה בישראל "עמותת 50 פלוס מינוס" אשר נועדה לבחון ולקדם תעסוקת בני 50+, כוח אדם מיומן אשר לעתים נפלט לשוק העבודה.           ב.      בחלק מהמאמרים המפורסמים באמצעות העמותה, נתבררה תמונה מדאיגה ממש, לגבי מצב שוק העבודה של בני 50+, כשככל שהגיל עולה הסיכוי פוחת משמעותית.           ג.       בין היתר ניתן ללמוד על הנושא במאמרו של ד"ר שוקי הנדלס (מטעם משרד התמ"ת) - "תחושת אפליה של מחפשי עבודה ועובדים ומה חושב הציבור על כך" (מפברואר 2010), והדו"ח המקיף (המבהיל יש לומר לגבי שיעורי אי התעסוקה) ב"מרכז לתעסוקת מבוגרים" (פורסם ביוני 2010).           ד.     מאמר נוסף המופיע הנו "להזדקן בישראל 2002" מאת ד"ר יעקב הכט.           ה.      כל המאמרים מלמדים כי היפלטות לשוק העבודה בגילאי 55+, מביאים כמעט תמיד למציאות של חוסר תעסוקה או תעסוקה חלקית, לגבי מרבית האוכלוסיה; במיוחד אמורים הדברים במקצועות הטכנולוגיה, שם תוחלת המשרה קצרה, והגיל המבוקש לעובד (גם בכיר) הנו צעיר יחסית.  45.    דומני כי מציאות זו היתה גם לנגד עיני מנסחי "הסכם המעבר" המפורסם אשר נחתם ברפא"ל; במסגרת הסכם המעבר הנ"ל, נקבע מעמדם של עובדים, אשר תעסוקתם לא תימשך (עובד עובר מיוחד וכיו"ב); בהתאם לגיל העובד נקבע שיעור של הגדלת אחוזי הגמלה, בדיוק מתוך הכרה בכך שסיכויי התעסוקה נמוכים יחסית.  46.    צא ולמד- המעביד ראה לנגד עיניו כי העובד לא יצליח (סטטיסטית) להשתלב בשוק העבודה, ו"פיצה" העובד על כך; הגדלת אחוזי הגמלה שניתנו לעובד כפיצוי, הנם מנת חלקה של הנתבעת, אך לא הנזק- החשיפה לאובדן מקום עבודה.  47.    הייחודיות במקרה הנ"ל היא לא רק בפער ההכנסות מכל מקור שהוא, אלא בעובדה כי שני הצדדים נהנים משיפור הגמלה כתוצאה מהוצאת הנתבע מחוץ למקום העבודה, בעוד בנזק נושא לכאורה רק הנתבע.  48.    בהלכת פרידמן העובדות היו קיצוניות- גמלה של כ- 10,000 ₪ חולקה לשניים, ולתובעת היתה הכנסה של 5,000 ₪; חלוקת גמלה "רגילה" היתה מביאה לתוצאת קיצון, לפיה הנתבע נותר עם סך של כ- 5,000 ₪ למחייתו ואילו התובעת עם למעלה מכפל הסך הנ"ל.  49.    במקרה בפנינו, שני הצדדים נותרים עם סכום די דומה (וראה התחשיב לעיל), כשבין היתר נובע הדבר מחלק הנתבעת בגמלה (שהנו נמוך ממחצית); יחד עם זאת יש להתחשב בכך כי בפועל זכתה התובעת בחלק "מוגדל" יותר, בגין נזק לו היא אינה שותפה.  50.    "הלכת פרידמן" מקורה בתחושת צדק ויישומה, לטעמי, אינו חייב להיות מכני; דומה כי טווח של אפשרויות של עשיית צדק, מכוח סעיף 8, מכוח עיקרון תום הלב, או מכוח החלת "מציאות כלכלית שוויונית" (כהלכת פרידמן- קיזוז מול גמלה פוטנציאלית), הנו אינסופי.  51.    בבחינת הדברים סבורני כי כדי לאזן בין הנשיאה החד-צדדית, לכאורה, בנזק, למול ההנאה מהגדלת הגמלה, ובהתחשב בכך כי עדיין רחוקים אנו מהעיוות כפי שהיה קיים בנסיבות הלכת פרידמן, יוחל אותו סעד בהיקף של ה"אומדנא דדיינא" שקבע כב' בית המשפט המחוזי בהלכת פרידמן, אך לא תקוזז הגמלה הפוטנציאלית מנגד.  52.    כדי לממש האמור, ובאותה דרך של הכרה בנזק הנוצר מהחשיפה לשוק העבודה, אקבע כי מערך הנטו בגימלה יעמוד החלק המשותף על 80% במקום השיעור של 84.48%; התוצאה תהיה כי עד למועד פרישת האישה או לחודש 06/2014 (המועד הקבוע בחווה"ד), יהיה חלק הגמלה המשותפת סך של - 7,853 ₪, במקום 8,292 ₪. היינו התשלום החודשי יעמוד ע"ס 3,927 ₪ לחודש, כשסך זה נכון למועד חוות הדעת ויעודכן בגין כל תוספת ששולמה בעליית שכר במגזר הציבורי ממועד חוות הדעת ואילך.  53.    לאור העובדה כי מדובר בהחלת שיקולי צדק גרידא, איני רואה לחייב בהחזר בגין העבר; הסך יחול ממועד פסק הדין ואילך.  הטענות הנוספות 54.    אשר ליכולת לבצע חישוב חד שנתי- איני רואה מניעה לעשות כן; אכן, הדבר יקטין החיכוך בין הצדדים ובכל מקרה הפערים יהיו מינוריים; אני מקבל עמדת הנתבע לעניין זה ומורה כי עדכוני השכר יבוצעו מדי שנה לפי טפסי 106 כשהצדדים יהיו רשאים לדרוש תלושי השכר לכל השנה מעבר לטפסי ה- 106; התחשיב יבוצע בין הצדדים ישירות ב- 1/4 לכל שנה, החל מיום 1/4/11 ואילך. אם ייזקקו הצדדים למומחה, יוכלו לפנות לכל מומחה מטעמם, שהרי מומחה בית המשפט לכאורה סיים תפקידו.  55.    אשר לטענה הנזכרת בסיכומי הנתבע בדבר הפרדת תשלומי הפנסיה, ומשמעות הנושא לעניין נטל המס, איני רואה להרחיב הדיבור.  56.    א.     ראשית- מדובר בקצבה עליה חלות הוראות חוק שירות עובדי המדינה (גמלאות).           ב.     כידוע- הגמלה מכוח הוראות חוק זה, אינה ניתנת לחלוקה, שיעבוד או הפרדה.           ג.      שנית- המעביד אינו צד להליך בפני, ומשכך אין מקום ליתן צו ישיר כנגדו.           ד.     אשר לחיוב הפנסיה כמיסוי ראשון- אפנה לתמ"ש (קר') 9168/03 על האסמכתאות .  57.    כאמור לעיל- בימים אלו ועדת שוחט הגישה המלצותיה, לרבות לגבי הפרדת זכויות הפנסיה; בשלב זה הצעות החלוקה הנן בגדר "הצעות" גדירא; אם וכאשר יבשיל המהלך לכלל חקיקה, כמובן ניתן יהיה לשוב ולהרהר באפשרות להפריד הגמלאות.  58.    סוף דבר- חוות הדעת תעמוד על כנה למעט האמור בסעיפים 52-53 לעיל; הצדדים יבצעו החישוב חד שנתית כאמור בסעיף 54 לעיל; לאור ההסדר הדיוני- אין צו להוצאות.  59.    המזכירות תסגור ותשגר לצדדים, ולמומחה. ניתן היום, כ "ז שבט תשע"א , 01 פברואר 2011 , בהעדר הצדדים. ניצן סילמן, שופט בני זוגפנסיהפרישה