נגד המשיבה הוגש כתב אישום שבו יוחסה לה עבירה על סעיף 39(א) לחוק העזר לתל-אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"מ-1980. על-פי הנטען חנה רכבה של המשיבה על המדרכה ברח' הברזל 3 בתל אביב, בתאריך 22.08.2000. מלכתחילה כפרה המשיבה בעובדות והתיק נקבע לשמיעת ראיות. אנו רואים לנכון לציין, כי המדינה אף הגישה בקשה בזמנו לתיקון הפרוטוקול באשר לדברים שנאמרו בישיבת ההקראה. לאחר שנקבע התיק לשמיעת ראיות כתבה המשיבה שבפנינו מכתב המצוי בתיק, ואשר כותרתו "בקשה להפחתת סכום קנס". במכתב פרטה המשיבה את נסיבותיה הכלכליות, היותה סטודנטית וכיוצא בכך, וכמו כן כתבה, כי "לאור האמור לעיל מתבקש את בית המשפט הנכבד להפחית את סכום הקנס לסכום של עד 100 שקל ובכך ימנע בזבוז זמנו של בית המשפט הנכבד בקיום הוכחות בתיק זה". למכתב צירפה המשיבה גם מסמכים נוספים, כגון חוזה שכירות הדירה ומסמכי בנק. בית משפט קמא כתב על הודעת הקנס, כי הסכום של הקנס יועמד על 200 ₪ במקום 360 ₪ ובכך נענה חלקית לבקשתה של המשיבה. עוד יש לציין, כי לפני המועד שהיה קבוע להוכחות הגישה המדינה את תגובתה לבקשתה של המשיבה, ובתגובה התנגדה לבקשה והסכימה רק לפנים משורת הדין "לאפשר לנאשמת לשלם קנס מקורי על סך 360 ₪". כאמור, בית משפט קמא קבע, כי הסכום לתשלום יהיה 200 ₪ בלי מילה אחת של הנמקה. על כך מערערת המדינה בפנינו. לטענת המדינה מדובר בתופעה, שעל כן היה מקום לפנות לערכאת הערעור, והיא מבקשת, כאמור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהגדיל את הקנס. מטעם המשיבה טענה סניגוריתה עו"ד גוטרמן, שהפנתה את תשומת לבנו לכך שבית משפט עיין, ככל הנראה, במסמכים שצורפו ואין סיבה להתערב בשיקול דעתו כאשר העמיד את הקנס על 200 ₪. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי ככל הנראה תגובתה של המדינה הגיעה לבית המשפט קמא לאחר שניתנה כבר החלטה, זאת היא למדה מהכתוב בשולי תגובתה של המדינה, המילה "נשפטה" המוקפת בעיגול. לחלופין, אם לא תתקבל עמדתה, עותרת המשיבה להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, משום שמלכתחילה טענתה היתה, כי הקנס הוטל עליה שלא כדין ורק כפתרון של פשרה "הסכימה" לקנס של 100 ₪. צר לנו שענין זה צריך להגיע לערכאת הערעור לדיון במותב של 3 שופטים. מכל מקום, בנסיבות שנוצרו, אנו רואים לנכון לומר את הדברים הבאים: מקובלת עלינו עמדת המדינה, כי הפחתת סכום קנס, כאשר מדובר בברירת קנס איננה יכולה להיות ענין אוטומטי ועל בית המשפט לנמק את שיקוליו. אנו מפנים לכך לסעיף 224 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר בו נאמר "לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהזמנה אלא אם ראה בית משפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו". כיוון שמדובר בנסיבות מיוחדות, הדעת נותנת, כי אלה צריכות להיות מפורטות גם בהחלטתו של כב' השופט קמא ואין להסתפק רק ברישום הסכום. לגופו של ענין, ספק בעינינו אם היותה של המשיבה סטודנטית המשלמת שכר דירה היא בגדר נסיבה מיוחדת שהרי כמותה מצויים רבים. משום שהמשיבה טענה בזמנו כי יש לה טענות לגופו של ענין, ומשום שזוהי עתירתה, אנו רואים לנכון להיעתר לבקשה החלופית להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, על מנת שבית המשפט ידון בטענותיה של המשיבה לענין עצם ביצוע העבירה. ולו גם מטעמי נימוס אנו רואים לציין, כי אין זה מן הראוי שהמשיבה תכתיב לבית המשפט את סכום הקנס שאותו היא מוכנה לשלם. בית המשפט איננו דוכן לממכר סחורה ולא יתכן לעמוד עמו על המקח. פסק הדין של בית משפט קמא יבוטל והתיק יוחזר לבית משפט קמא. ניתן היום י"ט בחשון, תשס"ב (5 בנובמבר 2001) במעמד הצדדים. נ' אחיטוב, שופטת ז' המר, שופט ד' ברלינר, שופטתאב"ד מסמכיםקנסהפחתת קנס