הפרשת 6% מהמשכורת לקרן פנסיה בפנינו תביעה לתשלום הפרשות לפנסיה בסך 35,745 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית. התובע הינו אופטומטריסט אשר הועסק אצל הנתבעת החל מחודש 3/93 ועד לחודש 3/99. לטענת התובע, על הנתבעת חלה החובה להפריש 6% ממשכורתו החודשית כהפרשות לגמל לקרן הפנסיה מבטחים וזאת מכוח הוראות ההסכמים הקיבוציים ו/או צווי ההרחבה הבאים החלים לטענתו על היחסים בין הצדדים: א. הסכם קיבוצי כללי בענף היבוא, יצוא, המסחר והשירותים או צו ההרחבה המרחיב תחולתו (להלן: "ההסכם הקיבוצי בענף היבוא, יצוא המסחר והשרותים"). ב. הסכם קיבוצי למקצועות המתכת, חשמל ואלקטרוניקה- מלאכה ותעשיה זעירה או צו ההרחבה המרחיב תחולתו (להלן: "ההסכם הקיבוצי בענף המתכת") ג. הסכם קיבוצי בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד) שנחתם בין התאחדות בעלי התעשייה מחלקת העבודה לבין ההסתדרות הכללית, המחלקה לאיגוד מקצועי, המדור לפועלי התעשייה ו- "מבטחים" ו/או צו ההרחבה לאותו הסכם שהרחיב את הוראותיו על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה, במלאכה ובתחנות דלק (להלן: "הסכם פנסיית יסוד") ד. ההסכם הקיבוצי הכללי שבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין לשכת המסחר בת"א (להלן: "הסכם קיבוצי בדבר פנסיה"). עוד טוען התובע, כי הנתבעת משתייכת לענף התעשייה והמלאכה גם בהסתמך על הסיווג הענפי של המוסד לביטוח לאומי בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1953 וכן לפי הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לאור האמור, טוען התובע, כי על פי ההסכמים ו/או צווי ההרחבה האמורים על הנתבעת להפריש עבורו לקרן פנסיה כספים בגובה 6% משכרו עבור כל חודש בסך של 35,745 ₪ (שהם 6%X73 חודשי עבודה X 8,161 ₪ שכר לחודש) או לחילופין לשלם לתובע סכום זה כפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה. הנתבעת טענה כי יש לדחות את תביעתו של התובע בשל התיישנות ככל שהיא מתייחסת לתקופה שלפני יום 27.02.1995. לגופו של עניין נטען כי התובע לא הניח כל תשתית עובדתית ו/או משפטית באשר לתחולת ההסכמים הקיבוציים ו/או צווי ההרחבה שנטענו בכתב התביעה ,לפיכך לא קמה לנתבעת כל חובה להפריש עבור התובע כספים לקופת גמל ומשכך דין התביעה להדחות. להלן הכרעתי: בפתח הכרעתי, אציין כי התובע העלה טענה כוללנית על פיה על הצדדים חלים הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה שונים זאת מבלי לנקוב בשמותיהם המדויקים של ההסכמים כפי שפורסמו בילקוט הפרסומים, ואף לא פירט בשום שלב בהליך, מהן ההוראות בהסכמים הקיבוציים או בצווי ההרחבה האמורים מכוחן תובע מהנתבעת להפריש עבורו את הסכומים המבוקשים. נדון תחילה בטענת ההתישנות בהתייחס לסכומים הנתבעים עבור התקופה שלפני 27.02.1995. הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן ובסיכומיה טוענת כי העילה נוצרת מידי חודש בחודשו ולפיכך, תקופת ההתיישנות נמנית בנפרד בהתייחס לכל אחד מהחודשים בהם לא הופקדו כספים, ולכן כל תביעה לתקופה העולה על שבע שנים התיישנה. בדב"ע לט/ 3-46 פלדון דוד נ' אריגי דן בע"מ ( פד"ע יא, 107 ) קבע בית הדין הארצי לעבודה: "המערער דנן רשאי היה לתבוע את המשיבה, כי תשלם ל"מבטחים" את הסכומים המגיעים ממנה ותעביר את הניכויים משכרו. תביעה מעין זו, שעילתה חוזית (הפרת חוזה), יכול היה המערער להגיש "מידי חודש בחודשו", כל אימת שהמשיבה הפרה את חובתה, היינו שתיים עשרה פעם בשנה. דא עקא שתביעות כנ"ל מתיישנות בזו אחר זו מקץ שבע שנים." על הלכה זו חזר בית הדין הארצי בדב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פד"ע כז 3) וכן בדב"ע שן/146-3 אריה מנדלבאום נ' עריית ראשון לציון. לאור זאת אני קובעת כי תביעתו של התובע לקבלת סכומים עבור התקופה שלפני ה- 27.02.1995, התיישנה ודינה להידחות. סעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957 קובע: הסכם קיבוצי כללי חל על- בעלי ההסכם; המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם או שנעשו לחברים תוך תקופת תקפו של ההסכם, חוץ מחברים שהוצאו מכלל ההסכם במפורש; כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועבדים , על ידי מעביד כאמור בפיסקה (2) במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם. השאלה האם הסכם קיבוצי מסוים חל על המעביד היא שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה. הנטל בעניין זה מוטל על כתפי התובע. התובע לא הביא כל ראיה לכך שהנתבעת חברה בארגון מעבידים כלשהו. הנתבעת העידה כי היא אינה משתייכת להתאחדות התעשיינים ואינה חברה בלשכת המסחר בתל אביב (סעיף 12 לתצהיר הגב' פאר וסעיף 3 לתצהירה המשלים), עדות אשר לא נסתרה. הסכמים א' ו-ד' שלעיל נחתמו בין הסתדרות העובדים הכללית לבין לשכת המסחר תל-אביב- יפו. הסכמים ב' ו-ג' שלעיל נחתמו בין הסתדרות העובדים לבין התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל/ התאחדות בעלי התעשייה. משלא הוכח כי הנתבעת חברה בלשכת המסחר או בהתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל/התאחדות בעלי התעשייה, אני קובעת כי ההסכמים הקיבוציים המצויינים לעיל אינם חלים על הנתבעת. חלות צווי ההרחבה על יחסי העבודה בין הצדדים:התובע לא הביא כל ראיה א. צו הרחבה בענף היבוא, יצוא המסחר והשירותים- התובע מסתמך בין היתר, על צו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות אשר פורסם ביום 07.03.88 בילקוט הפרסומים שמספרו 3539. לטענת התובע יש להחיל את הוראות צו ההרחבה על כל סוגי העובדים והמעבידים המפורטים בנספח, לרבות עסקים קימעונאיים דוגמת הנתבעת. כמו כן, טוען התובע כי הנתבעת אף עוסקת ביבוא. בסעיף 4 לתצהיר התובע מעיד התובע כי: "לפי מיטב ידיעתי הנתבעת מייבאת את עדשות המשקפיים וחלק מהעדשות מיוצרות בנתבעת במעבדה של הנתבעת, את העדשות לעיניים הנתבעת מייבאת". התובע אף העיד בבית הדין (ע"מ 5-6 לפרוטוקול מיום 13.04.04): "אופטיקנה עושה בדיקות ראיה, מייצרת עדשות, מייבאת עדשות… ....אני מסכים שחלק מהעדשות מיוצרות אצל הנתבעת. חלק מהעבודה של הנתבעת הוא יבוא, אני לא יודע להגיד אם זה החלק העיקרי. ... אני מאשר שעיקר העיסוק של הנתבעת הוא חנויות שעוסקות במכירת משקפיים." הנתבעת טוענת כי צו ההרחבה חל רק על עובדים ומעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות באותם שירותים וענפים המפורטים בנספח וכי אין הוראות הצו חלות על עסקים קימעונאיים מסוגה של הנתבעת. ב"כ הנתבעת טוען כי האות ו' המופיעה לפני המילים "המסחר בסיטונות" בשם צו ההרחבה, נועדה להדגיש את ענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות שבהם יש להחיל את הוראות צו ההרחבה ולא להוסיף תחומים נוספים שעליהם יש להחיל את הצו. באשר לטענה כי הנתבעת עוסקת ביבוא, העידה מטעם הנתבעת הגב' קרן פאר (ע"מ 9 לפרוטוקול מיום 13.04.04, שורות 1-3): "יש הרבה ספקים בארץ של משקפי שמש שהם מייבאים מחו"ל ואנחנו קונים מהם ואני לא יודעת לומר אם הנתבעת מייבאת משקפי שמש בעצמה, יכול להיות שיש מותג כלשהו שהיא מייבאת. הרוב נקנה מיבואנים." הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה, הוא על העובד ( דב"ע שן/ 7-1, אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כ"ג 45, דב"ע נד/37-3 מימרן נ' בן יעקב, לא פורסם) צו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (י"פ 3539, פורסם ביום 07.03.88) מרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 30.03.87 (שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7023/78) "על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, בשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי שמספרו 7010/77 במחוזות ת"א והמרכז (להלן-הנספח) למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם". הפרשנות הנכונה לצו ההרחבה היא שהשירותים והענפים המפורטים בנספח 1 אינם מהווים קטגוריה נפרדת ונוספת לענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, אלא מהווים פירוט של ענפים אלה. הצו חל על עובדים ומעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות. הענפים המפורטים בנספח הינם אותם ענפים בתחומי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות שרק עליהם חל הצו, כטענת ב"כ הנתבעת. משלא צוין בצו מפורשות כי הוא חל על תחום המסחר הקמעונאי- אין להרחיב את תחולתו מעבר למה שצוין בו במפורש. גם עיון בהסכם הקיבוצי שהוראותיו הורחבו (פסטרנק, הסכמים קיבוציים, ע"מ 50.1 וההערות שם) מלמד כי הוא חל על "כל המעסיקים בענפי היבוא, ו/או הסיטונות ו/או השירותים ו/או חברות היצוא הכלליות ו/או סוכני סחר חוץ המפורטים ברשימת הענפים שבנספח מס' 1". בהסכם לא נאמר כי הוראותיו יחולו על העוסקים במסחר קימעונאי. לו רצה השר להרחיב את תחום הוראות הצו על סוגי עובדים מעבידים שלא נכללו בהסכם, היה עליו לעשות זאת על ידי פירוט מפורש וחד משמעי של סוגי העובדים והמעבידים הנוספים בצו ההרחבה. באשר לטענת התובע כי הנתבעת עוסקת ביבוא: שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"ע נג/125-3, אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158) עוד נפסק כי, המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה צריך להיות מהו עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו הפעילות העיקרית במפעל של המעביד (ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, עבודה ארצי לג (23) 24) התובע לא עמד בנטל להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בייבוא. גירסת התובע באשר לעיסוקה של הנתבעת בין היתר ביבוא, אינה נתמכת בראיות נוספות זאת מעבר לעדותו של התובע. יתרה מזאת, התובע אף מאשר בעדותו כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא חנויות שעוסקות במכירת משקפיים (ע"מ 6 לפרוטוקול מיום 13.04.2004, שורות 5-6). לפי גירסת הנתבעת, כפי שעולה מעדותה של הגב' קרן פאר הנתבעת רוכשת את עדשות הראיה מיצרניות עדשות בארץ ואת משקפי השמש רוכשת מיבואנים, יתכן שיש מותג כלשהו שהיא מייבאת, אולם הרוב נקנה מיבואנים. מכאן שהתובע לא עמד בנטל להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת ביבוא ולפיכך אני קובעת כי צו ההרחבה האמור אינו חל על הנתבעת אשר עיקר עיסוקה במסחר קימעונאי ולא קמה לה מכוחו החובה להפריש כספים לקופת גמל עבור התובע. ב. הסכם עבודה קיבוצי כללי למקצועות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה- מלאכה ותעשיה זעירה (מספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7032/03): לטענת התובע, ההסכם חל על ענף האופטיקה כפי שעולה מסעיף ההגדרות בפרק א' ו/או אותן הוראות שבהסכם הקיבוצי האמור שהורחבו בצווי הרחבה שחלו על עובדים בענף האופטיקה. התובע טוען כי הנתבעת, בין היתר, מייצרת עדשות לפיכך, עיסוקה של הנתבעת הוא בגדר תעשייה ומלאכה. עוד טוען התובע, כי הנתבעת משתייכת לענף המתכת משהנתבעת עוסקת,בין השאר גם ביישור ותיקון מסגרות למשקפיים. בסעיף 4 לתצהירו של התובע מעיד התובע כי: " הנתבעת עוסקת, בין היתר, במכירת משקפיים- משקפי שמש ומשקפי ראייה, בעריכת בדיקות ראייה, בהכנת משקפי ראייה ולצורך כך גם בחיתוך עדשות והתאמתן למסגרת, תיקון מסגרות של משקפיים, יישור מסגרות של משקפיים, החלפת מסגרות של משקפיים, שירותי תיקון של משקפיים, החלפת עדשות. לפי מיטב ידיעתי הנתבעת מייבאת את עדשות המשקפיים וחלק מעדשות מיוצרות בנתבעת במעבדה של הנתבעת, את העדשות לעיניים הנתבעת מייבאת." התובע אף העיד כי (ע"מ 5 לפרוטוקול מיום 13.04.2004, שורות 19-25): " אופטיקנה עושה בדיקות ראיה, מייצרת עדשות, מייבאת עדשות. כרגע היא מייצרת עדשות בפתח תקוה, בעבר בבני ברק. אני לא מסכים הטענה שהם מתאימים עדשות ולא מיצרים. היא מייצרת עדשות מחומר סמיפיניש כפי שעושות כל חברות שמייצרות עדשות אופטלמיות בארץ. לשאלת בית הדין אני מבהיר כי החברות האחרות שמייצרות עדשות בארץ שאני מכיר הן אופטיפלסט בקיבוץ אושא וסגם בפתח תקוה ושם טוב בפתח תקוה." בהמשך מעיד התובע (ע"מ 6 לפרוטוקול, שורות 3-6): "אני מסכים שחלק מהעדשות מיוצרות אצל הנתבעת. חלק מהעבודה של הנתבעת הוא יבוא, אני לא יודע להגיד אם זה החלק העיקרי. אני יכול להגיד בוודאות הם מייצרים עדשות. אני מאשר שעיקר העיסוק של הנתבעת הוא חנויות שעוסקות במכירת משקפיים." הנתבעת טוענת כי היא אינה עוסקת בייצור וכי עיקר עיסוקה הינו במתן שירותי אופטיקה, דהיינו מכירת משקפי שמש, משקפי ראיה, בדיקות ראיה וחיתוך והתאמת עדשות למסגרות משקפיים. בסעיף 4 לתצהיר המשלים של הגב' קרן פאר נכתב: "אופטיקנה אינה משתייכת לתעשיית מכשירים אופטיים ובמשך כל תקופת עבודתו של התובע לא ייצרה מעולם עדשות. עיסוקה של אופטיקנה מתרכז במכירות משקפי שמש, משקפי ראייה, בדיקות עיניים וחיתוך והתאמת עדשות למסגרות משקפיים." ובפרוטוקול מיום 13.04.2004, ע"מ7-9 נאמר): " אני לא יודעת לומר אם ייצור עדשות זו תעשייה זעירה אך אני טוענת שהנתבעת לא עוסקת בה. הנתבעת עוסקת בחיתוך עדשות תוך התאמה למסגרות ואני סבורה שזה לא נחשב לתעשיה לשאלת בית הדין אני מבהירה: כשהתובע אומר שיש מפעל בבני ברק שעוסק בייצור מחומר סמיפיניש- זה לא מפעל אלא מעבדה מרכזית, מחסן עדשות ששומר אותן על מנת לספק לסניפים וליטוש סופי של העדשות. ... באשר לעדשה מסוג הג'נסיס- זו עדשה שמיוצרת ע"י קיבוץ שמיר וזו עדשת מולטי פוקל. אנחנו רוכשים את העדשה ומבצעים את הליטוש הסופי במעבדה המרכזית. ... העדשות שבמחסן במעבדה המרכזית והעדשות שבהן מבוצע ליטוש סופי נרכשות חלקן בארץ מאופטיפלסט, סגם ושם טוב שהם מפעלים לייצור עדשות ונמצאים בארץ ואנחנו קונים עדשות ישירות מהן..." הלכה פסוקה היא כי המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הינו עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו, הפעילות העיקרית של המעביד (ע"א 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, עבודה ארצי לג(23) 24). מחומר הראיות עולה כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא חנויות העוסקות בממכר משקפיים, מסגרות למשקפיים, תיקון מסגרות למשקפיים ועדשות ראייה. העובדה כי בסניפי הנתבעת ובמעבדתה המרכזית מבוצע ליטוש סופי של עדשות תוך התאמתן למסגרות המשקפיים, אינה הופכת את הנתבעת למפעל לייצור עדשות. הלכה היא כי לבחינת השאלה אם צו הרחבה חל על משלח יד או ענף מסוים, ניתן ורצוי להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד), המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג. (דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין נ' חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה, 137, דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ נ' סקילי, פד"ע ח, 321,326, דב"ע נג/125-3 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ) בית הדין הארצי קבע, כי אין כל פסול גם בהסתמכות על הסיווג הקיים בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) ת/שי"ד-1954 (דב"ע שן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע נ"ג 45,49, דב"ע נו/272-3 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מואסי מוחמד עבד אלעזיז, עבודה ארצי, כ"ט (ג) 364) המבחן לסיווג הענפי של המעביד הינו עיקר עיסוקו ופעילותו של המעביד (דב"ע נג/125-3 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158). כפי שהוכח בפנינו, עיקר עיסוקה ופעילותה של הנתבעת הינה מתן שירותי אופטיקה. לעניין השוני שבין מלאכה ותעשייה כבר נפסק כי ההבדל הוא כמותי גרידא (דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ נ' סקילי, פד"ע ח, 321,326 , דב"ע מב/1-6 גולד בע"מ נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע יג 302) מעיון בסיווג האחיד, לא מצאנו כי עובדי הנתבעת הינם עובדי תעשייה וייצור: על פי ההגדרה- "פועל ייצור: משתתף בתהליך ייצור אוטומטי של מוצר מסוים או חלקי מוצר, כאשר העבודה נעשית באמצעות מכונות ועיקר עבודתו היא בפעילות סביב המכונה, כגון הפעלתה והשגחה על העבודה המתבצעת בה. לרוב עוסק פועל ייצור בעיבוד תעשייתי". הליך הרכבת העדשות למסגרות למשקפיים הכולל חיתוך וליטוש העדשות תוך התאמתן למסגרות המשקפיים, איננו הליך ייצור אוטומטי ולא הוכח בפנינו כי עובדי הנתבעת עוסקים בפעילות כלשהי סביב מכונות. לפיכך, אין מקום לראות בעיסוקה של הנתבעת "תעשייה וייצור". אף עיון בתקנות הביטוח הלאומי מלמד כי לא ניתן לסווג את עיסוקה של הנתבעת תחת קבוצה כלשהי בענף 3-2 חרושת (תעשיה ומלאכה). לא הוכח שהנתבעת עוסקת ב"ייצור מוצרים פלסטיים בתהליכים הקשורים בשינוי המצב הפיזי או הכימי של החומר המשמש לייצור (קבוצה מס' 31- סעיף סיכון מס' 13) ואינה עוסקת ב"תעשיית מוצרי מתכת" (קבוצה מס' 34-סעיף סיכון מס' 350). כמו כן, לאור העדויות לא הוכח כי הנתבעת עוסקת ב"ייצור צרכי צילום ואופטיקה" (קבוצה מס' 39- סעיף סיכון מס' 391). משלא נמצא פריט דומה לעיסוקה של הנתבעת בתקנות הביטוח הלאומי, בענף החרושת, לא ניתן לשייכה לענף זה. כמו כן, אין אנו מוצאים כי הנתבעת משתייכת לענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה. עיון בהוראות ההסכם מעיד על כך שההסכם מכוון לעובדי התעשייה הכבדה ולא לעסקים דוגמת הנתבעת, העוסקת בממכר משקפיים. עיסוקה של הנתבעת ביישור מסגרות משקפיים ותיקון (סעיף 28 לסיכומי התובע) אינו יכול להצדיק הכללת הנתבעת בענף המתכת. יש לזכור כי הנטל להוכיח כי הנתבעת משתייכת לענף ה"תעשייה" או ה"מלאכה" שהיא טענה שבעובדה, מוטל על העובד. כאמור, לא מצאנו כל תימוכין לגרסתו של התובע כי הנתבעת עוסקת בייצור עדשות. התובע אף מאשר כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בחנויות לממכר משקפיים( ע"מ 6 לפרוטוקול, שורות 5-6) לאור האמור, אנו קובעים כי הנתבעת איננה מפעל יצרני ואינה משתייכת לענפי ה"תעשייה ומלאכה". כמו כן, איננה שייכת לענף המתכת- ולפיכך לא חל עליה צו ההרחבה האמור. ג. הסכם קיבוצי כללי בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד)- כפי שכבר קבענו לעיל, נטל ההוכחה בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי מוטל על כתפי התובע, הטוען לכך, התובע לא הציג כל ראיה לביסוס טענתו לגבי תחולתו של ההסכם הנ"ל על הנתבעת, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעת חברה בהתאחדות בעלי התעשייה מחלקת העבודה אשר הינה צד להסכם הנ"ל לפיכך אני קובעת כי ההסכם הקיבוצי הכללי לפנסיית זיקנה משלימה (יסוד) אינו חל על הנתבעת. באשר לתחולת צו ההרחבה- הרי שצו ההרחבה מרחיב את הוראותיו של ההסכם על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה, במלאכה ובתחנות דלק. כפי שקבענו לעיל, הנתבעת אינה משתייכת לענפי התעשייה והמלאכה וודאי שלא לענף תחנות הדלק, ולפיכך- צו ההרחבה האמור אינו חל עליה ולא חלה עליה מכוחו חובה להפריש כספים לקופת גמל. ד. ההסכם הקיבוצי הכללי שבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה של העובדים לבין לשכת המסחר בת"א- התובע לא הציג כל תימוכין לביסוס טענתו לגבי תחולתו של ההסכם הנ"ל על הנתבעת, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעת חברה בלשכת המסחר תל אביב אשר הינה צד להסכם הנ"ל או בכל ארגון מעבידים אחר,לפיכך אנו קובעים כי ההסכם הקיבוצי הכללי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה של העובדים בישראל, האגף לאיגוד מקצועי, הסתדרות הפקידים, חטיבת עובדי המסחר לבין לשכת המסחר תל אביב ולשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון אינו חל על הנתבעת. התובע לא טען לתחולתו של צו הרחבה המרחיב את הוראות ההסכם האמור על הנתבעת ולכן אני קובעת כי לא קמה לנתבעת חובה להפריש עבור התובע כספים לקופת גמל מכוחו. למעלה מן הדרוש, במכתב שנשלח מטעם משרד העבודה והרווחה בהמשך לבקשת הבהרה שהוגשה מטעם הנתבעת, נכתב כי : "אין כל הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה שעשויים לחול על חב' אופטיקנה האופטיסטור בע"מ. לכן, כאמור, אינה חייבת להפריש כספים עבוד קופת-גמל, לעובדיה." (נספח א' לכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעם הנתבעת). סוף דבר- התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד + מע"מ בסך 1,000 ₪. אם טרם שולמה האגרה הדחויה, היא תשולם ע"י התובע. פנסיהקרן פנסיהמשכורת