כללי 1. במסגרת הסדר טיעון שנחתם עם הנאשמים 1 ו-2 (להלן: "הנאשמים"). הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום") שהוגש נגדם בתיק, והורשעו בעבירות הבאות: "קשירת קשר לביצוע פשע", עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), שתי עבירות של "החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית" לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"), עבירה של "עשיית עסקה אחרת בסם מסוכן" לפי סעיף 13 לפקודה, עבירה של "החזקת נשק של כדין (רבוי עבירות)" לפי סעיף 144(א) רישא לחוק, עבירה של "החזקת אביזרי נשק ותחמושת שלא כדין (רבוי עבירות) לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק. כמו כן, הורשע נאשם 1 בעבירה נוספת של "סחר בסם מסוכן" לפי סעיף 13 לפקודה, ואילו נאשם 2 הורשע בשלוש עבירות נוספות של "סחר בסם מסוכן" לפי סעיף 13 לפקודה. 2. ולפירוט העבירות: האישום הראשון מתייחס לקשירת קשר ע"י הנאשמים לרכישת סמים מסוכנים ולמכירתם לאחרים. לשם כך שכרו והחזיקו יחדיו דירה (להלן "הקשר"). בתאריך 26/3/08 החזיקו הנאשמים בדירה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2614.71 גר' וסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 19.7205 גר'. כמו כן, נמצא בדירה משקל אלקטרוני לשם שקילת הסמים. על פי האישום השני - במסגרת הקשר ועל דעתו של נאשם 1, סיכם נאשם 2 עם אדם אחר רכישת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 100 ק"ג בתמורה ל-6,000 ש"ח לקילו. הצדדים סיכמו כי הסם יימסר לידי נאשם 1 לשיעורין ובהתאם לכך תועבר התמורה לאחר (להלן: "העסקה"). לצורך העברת כ-50 ק"ג סם סיכמו נאשם 1 והאחר, על דעתו של נאשם 2, להיפגש בקרבת "קניון הזהב" בראשון לציון. בתאריך 26/3/08 נפגשו נאשם 1 והאחר בתחנת דלק באיזור וכעבור מספר דקות חבר אליהם אדם נוסף שהוביל את הסם ברכב מסוג פז'ו. הם סיכמו על מקום מפגש, הנאשם 1 נסע לרח' לזרוב, ברכב המיצובישי פאג'רו, ושם חבר אליו האדם הנוסף ברכב הפז'ו והעביר לו סם מסכן מסוג חשיש במשקל 56.208 ק"ג. האישום שלישי מתייחס לאחזקת הנשק. בתאריך 26/3/08 החזיקו הנאשמים בדירתם חמישה אקדחים גנובים ותחמושת, שלושה מהם ארוזים עם מחסנית טעונה ומשתיק קול ושניים ארוזים עם מחסנית טעונה. כמו כן החזיקו רימון רסס צה"לי. אישום רביעי, חמישי ושישי מייחסים לנתבע 2 שלוש עסקות של מכירת סם מסוג קוקאין בשלושה מועדים שונים ולקונים שונים בתמורה לתשלומים של 1,000 ₪, 600 ₪ ו-700 ₪. האישום השביעי מייחס לנאשם 1 מכירת 2.341 ק"ג סם מסוכן מסוג חשיש בתמורה לתשלום -18,000 ₪. טיעוני המאשימה לעונש וראיותיה: 3. המאשימה הגישה את גליונות הרישום הפלילי של הנאשמים וביקשה להטיל על הנאשמים עונש מאסר ממושך למשך שנים ארוכות נוכח סוגי העבירות, חומרתן ועברם הפלילי של הנאשמים. ב"כ המאשימה הדגישה את השילוב הן של עבירות נשק קשות והן של עבירות סמים. באשר לעבירות הנשק, מפנה ב"כ המשימה לעובדות העולות מכתב האישום וחומרתן, בכך שנתפסו בדירת הנאשמים חמישה אקדחים, מחסניות טעונות, שלושה משתיקי קול ורימון רסס. הנאשמים בחקירתם לא מסרו כל גרסה בנוגע להחזקת הנשק ובחרו לשמור על זכות השתיקה בעניין. ב"כ המאשימה הפנתה ל-ב"ש 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל (16/8/82) שם סיווג ביהמ"ש העליון את עבירות הנשק עפ"י חומרתן. נסיבות המקרה דנן מצביעות על פי הנטען, על כך שכלי הנשק והתחמושת שנימצאו בחזקת הנאשמים ייועדו לאפשר פעולות פליליות עתידיות ולפיכך חומרת העבירות המייוחסות לנאשמים הינה בדרגה גבוהה. עוד טענה כי, ביהמ"ש העליון התווה מדיניות ענישה מחמירה והטלת עונשי מאסר ממושכים לנאשמים בעבירות נשק, הן נוכח האינטרס הציבורי שבהגנה על אזרחים תמימים הנקלעים לזירות הפליליות בהן נעשה שימוש בכלי הנשק והן נוכח האינטרס ההרתעתי. היא הפנתה לפסיקה עניפה ממנה נלמד הצורך להגן על האינטרס הציבורי, בדגש על עובדת החזקת רימון רסס בבניין מגורים שיכל לגרום נזק רב לדיירי הבניין. כמו כן ביקשה להסיק מהפסיקה שהציגה, כי ככל שהיה מדובר במספר רב יותר של כלי נשק, כך מספר שנות המאסר שנגזרו היה גדול יותר. באשר לעבירות הסמים טענה ב"כ המאשימה, כי מגמת פסיקת ביהמ"ש העליון הינה להחמיר תוך הענקת משקל נכבד לאינטרס ההרתעה. היא הצביעה על כמויות הסם שהנאשמים הודו בהחזקם כ- 20 גרם קוקאין ומעל -2.5 ק"ג חשיש ולכמויות הסם שמכרו, והשוותה לע"פ 2494/05 עודה אבו נ' מדינת ישראל (21/3/05) שדחה את ערעורו של צעיר, אשר הורשע במכירה של 20 גרם קוקאין ונידון ל-40 חודשי מאסר, למרות היותו נעדר עבר פלילי. וכן על ע"פ 2000/06 מדינת ישראל נ' וייצמן (20/7/06) בו ביהמ"ש העליון שם דגש גם על החומרה שבהחזקת כמות גדולה של סמים הנחשבים "קלים". עוד הפנתה לע.פ 251/95 פלוני נ' מדינת ישראל (23/10/95) בו דחה בית המשפט העליון ערעורם של הנאשמים שהורשעו בעבירת החזקת סם מסוכן ועשיית עסקה אחרת בסם מסוכן, עת נמצאוברשותם 51 ק"ג חשיש. העונש שנגזר על ידי ביהמ"ש המחוזי שדן את הנאשמים ל- 4.5 וכן 5 שנות מאסר נותר על כנו. בית המשפט שם לנגד עיניו את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים על פני נסיבותיהם האישיות של הנאשמים; היא הדגישה כי הנאשמים הודו רק לקראת תום פרשת תביעה ארוכה, לא וויתרו על עדים שוליים ולמעשה לא חסכו בזמן שיפוטי. שני הנאשמים לא הסיקו מסקנות מעברם, מאסרים קודמים לא הרתיעו אותם, ופעילותם העבריינית אף עלתה מדרגה הן מבחינת סוג הסמים, והן מבחינת בכמויות של הסמים, כאשר לכך, נוספות גם עבירות הנשק על משקלן המצטבר. עוד הוסיפה כי היתה הסכמה שביהמ"ש יכריז על הנאשמים כסוחרי סמים ויורה על חילוט ג'יפ הפג'רו המצויין בכתב האישום השייך לנאשמים והרשום על שמו של מר אלירן אזולאי שאינו מתנגד לכך ונמצא בביהמ"ש. וספציפית לגבי כל אחד מהנאשמים: לגבי נאשם 1: ב"כ המאשימה הגישה גיליון רישום פלילי של הנאשם וכן הרשעותיו הקודמות בגזרי הדין שניתנו בת"פ 8276/04 (מחוזי באר שבע) ובת"פ 5199/05 (שלום תל אביב) בהם נגזרו על הנאשם מאסרים על תנאי של 8 חודשים, ו-12 חודשים, אותם ביקשה להפעיל במצטבר. בין היתר בשל הטעם כי בנוסף לעבירות הנשק וקשירת הקשר לביצוע פשע, מיוחסת לנאשם 1 עסקת סמים בהיקף של כ-2.3 ק"ג חשיש. העיסוק של הנאשם בסחר בסם לא התחיל לאחרונה, כבר בתיק משנת 2004 (מחוזי-ב"ש) הורשע הנאשם בהובלת סם מסוג חשיש במשקל 8 ק"ג ובעוד ההליכים בתיק תלויים ועומדים נתפס שוב חשיש בכמות מכובדת. לגבי נאשם 2: אשר לנאשם 2 הוסיפה ב"כ המאשימה, כי יש לו הרשעות קודמות מגיל צעיר, עבירות אלימות, שבל"ר, סמים והפרות הוראה חוקית והוא כבר נדון לשלוש תקופות מאסר. גם העבירה הנוכחית בוצעה כאשר נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי ל-8 חודשים שלא הרתיע אותו. טיעוני הסנגוריה לעונש וראיותיה: נאשם 1: 4. ב"כ נאשם 1 הביא כעדת הגנה את אמו של הנאשם הגב' ננה פטימר אשר ביקשה רחמים על בנה, ציינה שהוא נשוי ויש לו תינוק וכי הוא הבין מה עשה, יש לו דרך להשתקם, והמשפחה תסדר לו עבודה. היא גם הדגישה שהיא עצמה היתה חולה במחלה קשה והיא בשלבי החלמה. ב"כ הנאשם מצידו טען כי לשמע טיעוני ב"כ המאשימה, ההתרשמות היא כי בית משפט מתבקש לתת דגש לפן ההרתעה שבענישה, כאשר הפסיקה קובעת כי הענישה היא אינדווידואלית ונבחנות נסיבותיו של כל מקרה. לדעתו בפסיקה שהוצגה אין מקרים דומים למקרה דנן הפסיקה הנוגעת לעבירות נשק מתייחסת לסחר בנשק, קנייה וניסיון לסחר. העובדה שנאשם 1 הודה והורשע במסגרת עסקת טיעון לקראת תום ההוכחות, אינה צריכה להזקף לחובתו וכתב האישום נגדו תוקן ובסופו של דבר, העבירה של סחר ב-56 ק"ג חשיש תוקנה לעבירה של אחזקה שלא לצריכה עצמית ולעסקה אחרת בסם. כמו כן נמחקו 3 אישומים נגדו. הסנגור הדגיש כי מדובר באדם בן 29, כיום יש לו ילד בן שנה וחצי ויש להותיר לו תקווה לשיקום חייו, כדי שיהיה לו ולמשפחתו אור בקצה המנהרה. אשר לקנס, ידו אינה משגת לשלם קנס במיוחד לאור העובדה שהוא שוהה במעצר כבר תקופה ארוכה. לדעת הסניגור, די בעונש של שנות מאסר בודדות ומאסרים על תנאי והפעלת המאסר המותנה באופן חופף. כמו כן, גם הנאשם עצמו הגיש לביהמ"ש מכתב בו הוא מביע חרטה ומתנצל על מעשיו. נאשם 2: 4. לטענת ב"כ נאשם 2, עבירת קשירת הקשר היחידה היא לצורך עשיית עסקת סם. יש להתייחס לעבירות כפי שהן מוגדרות ומנוסחות בכתב האישום ואין לייחס לנאשמים תוצאות שלא התרחשו. אין גם לזקוף לחובת הנאשם ניהול הוכחות, בסופו של דבר הוא הודה בכתב אישום מתוקן ובעבירות חמורות, דבר המצביע על חרטה, ועל ביהמ"ש להתחשב בכך. הסניגור הפנה לפסיקה שהגישה ב"כ המאשימה ואבחן אותה בכך שבחלק מפסקי דין הנאשמים ניהלו הוכחות עד תומן, ולא עלתה חרטה בשלב כלשהו. במקרים אחרים הנסיבות היו קשות יותר מאשר במקרה דנן, והעונשים היו מאוזנים. הוא גם הדגיש כי באשר לעבירות הנשק, הנשק לא נתפס על גופו או ברכבו של הנאשם, אלא הוא היה מוסלק בבית ולכן פסיקה בנושאי נשק המגיעה לעונשים של 7 שנות מאסר אינה הולמת את המקרה דנן. הוא הפנה לפסקי דין בהם בוצעו עבירות סמים ויבוא סמים בכמויות גבוהות בנסיבות של מלחמת לבנון, ויבוא ממדינת אויב ובימ"ש פסק 6.5 שנות מאסר. כמו כן הפנה לעובדה שהנאשם קרוב לשנה במעצר, כאשר התנאים שונים מתנאיו של אסיר שפוט. הוא הדגיש כי עברו של נאשם זה אינו מכביד, כמו כן הרקע שלו קשה ביותר. הוא עלה ארצה בגיל 9, מברית המועצות. הוא ומשפחתו סבלו מקשיי קליטה אשר כתוצאה מהם ההורים התגרשו, והנסיבות המשפחתיות השפיעו על הנאשם והביאו אותו לפנות לדרכים בלתי נורמטיביות. לדעת הסניגור, הנאשם זקוק בעיקר לטיפול ולעונש שיותיר לו תקווה הן כפרט והן לחברה בכלל. לפני מעצרו עמד להתחתן, חברתו ממתינה לו. כמו כן הציג הסניגור מסמכים רפואיים על מחלה ממנה סבל הנאשם ושלטענתו עלולה להשנות. עוד הדגיש כי הנאשם חסר תמיכה משפחתית, הוריו מתביישים בו ואפילו לא הגיעו לביהמ"ש. העובדה שהודה טרם סיום המשפט מהווה הבעת חרטה כנה ואמיתית ויש להתחשב בה. כחלק מהבעת החרטה הוסכם לחלט רכב של הנאשם ג'יפ מסוג פ'גרו ששוויו גבוה ונמדד בעשרות אלפי שקלים, כך שאין צורך להוסיף גם קנס. עוד ציין שהיות והנאשם מתקשה בהתבטאות בעל פה, רשם מספר מילים, לבית המשפט ודבריו הוצגו לי והם משקפים סקירה של תולדות חייו וקשייו ובקשה להקל עימו בעונש. דיון ומסקנות: נתתי דעתי לטיעוני שני הצדדים ועיינתי בפסיקה שהגישו לי. הנסיבות מלמדות כי הנאשמים שקועים בעולם הפשע ובחרו בו כדרך חיים. הם שלחו ידם בסוגי פשע מגוונים, ולא בחלו בעבירות נשק וסמים שהן מטבען עבירות שאופיין מצביע על מעורבות בעולם העברייני. למרות עונשי מאסר שנגזרו עליהם, המשיכו הנאשמים בפעילותם הפלילית. כך הנאשם 1 אשר השתחרר מהכלא רק באמצע שנת 2007 ולמרות 2 מאסרים על תנאי שריחפו על ראשו חזר לבצע עבירות קשות בשני תחומים מהמסוכנים ביותר נשק וסמים. כך גם נאשם 2 אשר השתחרר ממאסר רק בסוף שנת 2007 ועל ראשו ריחף מאסר על תנאי בר הפעלה. השילוב של העבירות מלמד כי אין לנאשמים כל מעצורים וכל רתיעה ודרכם היא דרך הפשע. כאמור, בחזקת הנאשמים נמצאו נשק ותחמושת בכמות גדולה: רימון רסס אחד וחמישה אקדחים טעונים במחסניות, אשר לשלושה מהם אף נלווה משתיק קול. כמות זו של חמישה אקדחים טעונים איננה מבוטלת כלל ויש בה כדי להצביע על חומרת העבירות נוסף לחומרת צירוף משתיקי הקול לשלושה אקדחים, נתון שיש בו כדי להצביע על השימוש העתידי הפלילי החמור, לו יועדו האקדחים. כמויות הסם ועצם ההרשעה בביצוע עסקאות המכירה הפרטניות, שופכים גם אור על נסיבות אחזקת הסם ועל פוטנציאל המסוכנות שכמות כה גדולה תגיע לשוק ותמכר לצרכנים שונים, בין היתר, צרכנים קטנים. הנאשמים היו מעורבים בשלבים שונים של שרשרת הסחר בסם, הן בקשר לביצוע עסקה, הן באחזקת כמויות גדולות והן במכירת כמויות שונות, לרבות של סמים כבדים, ברחובות מרכזיים בעיר. נראה שחייהם וזמנם הוקדשו לפעילות עבריינית עניפה ורחבת היקף. בכך הפכו הנאשמים להיות חוליות חשובות בשרשרת הסחר בסם ובהפצתו בציבור הרחב. במקום להשתלב בעבודה כאזרחים מהישוב, בחרו הנאשמים בעבריינות המביאה רווחים קלים ומיידים התנהגות היוצרת לצד הכלכלה הגלויה, עולם של כלכלה שחורה על כל הכרוך בה, ללא התחשבות בסכנה ובנזק לציבור הרחב מהתנהגות זו. חומרה נוספת יש בקשירת הקשר ובמעורבות של הנאשמים עם אנשים נוספים, לצורך ביצוע עבירות פליליות. 5. מניתוח הפסיקה שהוגשה על ידי שני הצדדים עולה, כי באשר לעבירות הנשק - קבע בית המשפט העליון בע.פ. 1530/04 מדינת ישראל נ' יצחק פס (19/4/04) (להלן: "הילכת פס"): "... כל מקרה והנסיבות האופפות אותו... בבוא ביהמ"ש לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק, עליו להתחשב בנסיבות בהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה בין היתר, ייתן ביהמ"ש דעתו לסוג הנשק, לכמותו, לתכלית שלשמה הוא מוחזק ולסכנה המוחשית שייעשה בו שימוש...".. (הדגשה שלי - י.ש.). במקרה דנן לא נתנו הנאשמים הסבר כלשהו מה היה להם להחזיק בחמישה אקדחים טעונים ותחמושת, שלושה מהם עם משתיק קול וכן ברימון רסס. לפיכך, אין מנוס אלא להפעיל את ההגיון הבריא והנסיון השיפוטי ולקבוע, כי הנאשמים שהם עבריינים בעלי עבר מוכח, אשר ממשיכים בפעילות עבריינית, בין היתר בתחום הסמים, אינם מחזיקים בכמויות נשק כאלה במקרה ובאופן תמים. הדעת נותנת, כי נשק זה נועד למטרות עברייניות, ובסופו של דבר עלול לגרום נזקים רציניים ולפגוע בשלום הציבור ובבטחונו. כך נקבע בע.פ. 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי (22/2/07) : "מקום שאדם נמצא מחזיק בנשק כשהוא טעון במחסנית ובתחמושת וללא רשיון, מותר להניח לחובתו כי הוא עושה זאת למטרות לא כשרות... חשד זה חמור שבעתיים מקום שהמחזיק בנשק הינו בעל הרשעות קודמות... ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא דרכו לעתים לידיים עוינות, ולעיתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם ולפגיעה בחפים מפשע... כדי להילחם בכל אלה צריך העונש לבטא סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות כלל, ומסוג זה בפרט". בפסק דין זה הכפיל בית המשפט העליון עונש מאסר משנה לשנתיים, כאשר ברשות הנאשם נמצא אקדח בודד, מחסנית ותחמושת. היבט החומרא בענייננו בולט לאור סוגי וכמויות הנשק בהם החזיקו הנאשמים, כאשר היבט הכמות מדבר בעד עצמו ויוצר אינדיקציה ברורה לגבי מטרות האחזקה. נתתי דעתי גם לע.פ. 40235/05 מדינת ישראל נ' סאלמה (16/5/06) אליו הפנה ב"כ המאשימה ואולם שם דובר בסחר בשלושה נשקים צה"ליים בלבד ובנאשם שסרב לומר להיכן הנשקים נעלמו, ובית משפט עליון הפחית בעונשו וגזר עליו 7.5 שנות מאסר. אשר לנאשמים שלפנינו, אין לי אלא להפנות לע.פ. 2839/95 ראיד עבד נ' מדינת ישראל (17/11/05) בו דחה בית משפט עליון ערעור על חומרת העונש וגזר שלוש שנות מאסר בגין החזקת אקדח אחד טעון בכדורים. במקרה דנן, הנאשמים אמנם לא החזיקו את הנשק בכיסם, אך הוא נמצא ברשותם טעון ולא מדובר באקדח אחד טעון, אלא בחמישה, חלקם עם משתיקי קול. אשר לעבירות הסמים - בע.פ. 2494/05 אבו קרון נ' מדינת ישראל (21/3/05) נדון ערעורו של הנאשם, בין היתר, על חומרת העונש עת הורשע בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין וסחר בו, כאשר הנאשם היה ללא הרשעות קודמות. בית המשפט העליון דחה את הערעור והתיר את עונש המאסר של 40 חודשים (3 שנים ו-4 חודשים) על כנו בפוסקו כי: "אכן המערער הוא אדם צעיר ונעדר הרשעות קודמות, אולם הצורך להילחם בנגע הסמים מחייב לנהוג ביד קשה...". במקרה דנן שני הנאשמים הינם אנשים צעירים, כבן 28 וכבן 23. אולם, עפ"י פסיקת בית המשפט העליון הנ"ל, אין בכך כדי להקל בעונשם ולפגוע באינטרס הציבורי וההרתעתי, מה גם שהנאשמים במקרה דנא, לא רק שאינם נעדרי עבר פלילי, אלא לחובתם עבר עשיר ומאסרים על תנאי. פסקי דין נוספים אליהם הפנתה ב"כ המאשימה בהם נגזרו עונשים חמורים כגון 6 וחצי שנות מאסר, כמו בת.פ. 35/03 (מחוזי-נצרת) מד"י נ' בן חנוך (6/10/08) דובר, בין היתר, בעבירות רבות של ייבוא סם בנוסף לעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקה שלא לשימוש עצמי וקשירת קשר לביצוע פשע. זאת ועוד, מדובר היה בכמויות של מאות קילוגרם של חשיש. במקרה דנן מדובר בהחזקה ועשיית עסקה אחרת ביחס לכ-56 ק"ג ולא ביבוא, אך זאת בנוסף לעבירות של מכר. יש גם לתת את הדעת לעונשים המירביים הקבועים בחוק ביחס לעבירות הנדונות. לענין החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, העונש עומד על 20 שנה, ולעניין עשיית עסקה אחרת בסם מסוכן וכן לסחר בסם מסוכן, גם לגביהם העונש המירבי הוא של 20 שנה. בכך גילה המחוקק את מידת החומרה שיש בעבירות אלה ואת רף הענישה, שבמסגרתו יש להתייחס לעבירות אלה. הוסף לכך, שהנאשמים עברו גם עבירות של אחזקת נשק שלא כדין, שהעונש המירבי עליהן - 7 שנים ואחזקת אביזרי נשק ותחמושת שלא כדין, כשהעונש המירבי הוא 3 שנים. נתתי דעתי לגיל הנאשמים ובמיוחד הנאשם 2 שהוא כבן 23 וההיסטוריה המשפחתית שלו אינה קלה, כפי שגם עולה מהמכתב שהגיש לי ולצורך להשאיר קרן תקווה לעתיד. עם זאת, האינטרס הציבורי במקרה דנן כה מרכזי ומודגש בפסיקה עד כי יש לתת לו את המשקל הראוי, הן ע"י הרחקת הנאשמים מהחברה ומביצוע עבירות נשנות והן על ידי הרתעת אחרים מביצוע עבירות דומות, תוך התחשבות פחותה באינטרס האישי של הנאשמים. בשקלול ואיזון בין כל ההיבטים לעיל, העונש הראוי לנאשמים הוא מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית. אשר על כן אני גוזרת על נאשם 1: א. מאסר בפועל למשך 7 שנים. כמו כן, אני מפעילה את המאסרים על תנאי הבאים: מאסר על תנאי שנגזר על הנאשם בת"פ 8276/04 (מחוזי באר שבע) ביום 2/1/06 למשך 12 חודש ומאסר על תנאי שנגזר על הנאשם בת"פ 5199/05 (שלום-ת"א) ביום 16/5/06 למשך 8 חודשים, שירוצו במצטבר. סה"כ ירצה הנאשם מאסר של 8 שנים ושישה חודשים שתחילתם מיום מעצרו. ב. מאסר על תנאי למשך 16 חודשים, כאשר התנאי הוא כי לא יעבור במשך 3 שנים משחרורו מהכלא עבירת נשק לפי סעיף 144 לחוק. ג. מאסר על תנאי למשך 18 חודש כאשר התנאי הוא כי לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת סחר בסם או עבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית עפ"י הפקודה , או עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בנוגע לעבירות הנ"ל, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. ד. אני מכריזה על הנאשם כסוחר סמים ומורה על חילוט ג'יפ פג'רו מ.ר. 35-880-36 השייך עפ"י הנטען לנאשמים והרשום על שם מר אלירן אזולאי אשר התייצב בבימ"ש והצהיר כי אין לו התנגדות שהג'יפ יחולט לטובת אוצר המדינה בעניינם של הנאשמים בתיק זה. ה. בהתחשב בנסיבות האישיות ובתקופת המאסר שאיננה קצרה, אני מטילה על הנאשם קנס כספי בסך 9,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתם. על נאשם 2 אני גוזרת: א. מאסר בפועל למשך 7 שנים. כמו כן, אני מפעילה את המאסר על תנאי למשך 8 חודשים אשר נגזר על הנאשם בת"פ 3629/05 (שלום ראשון לציון) ביום 25/2/07. סה"כ ירצה הנאשם מאסר של 7 שנים ו- 8 חודשים שתחילתו מיום מעצרו. ב. מאסר על תנאי למשך 16 חודשים, כאשר התנאי הוא כי לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא עבירת נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין. ג. מאסר על תנאי למשך 18 חודשים כאשר התנאי הוא כי לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת סחר בסם, או עבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית עפ"י הפקודה, או עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בנוגע לעבירות הנ"ל, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. ד. אני מכריזה על הנאשם כסוחר סמים ומורה על חילוט ג'יפ פג'רו מ.ר. 35-880-36 השייך עפ"י הנטען לנאשמים והרשום על שם מר אלירן אזולאי אשר התייצב בבימ"ש והצהיר כי אין לו התנגדות שהג'יפ יחולט לטובת אוצר המדינה בעניינם של הנאשמים בתיק זה. ה. בהתחשב בנסיבות האישיות ובתקופת המאסר שאיננה קצרה, אני מטילה על הנאשם קנס כספי בסך 9,000 ₪, או 3 חודשי מאסר תמורתם. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום. ניתן והודע היום, ה' באדר, תשס"ט (1 במרץ 2009), במעמד הצדדים. יהודית שיצר,שופטת סמים