זוהי בקשה למתן רשות ערעור על שתי החלטות שנתן בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ו' פלאוט): הראשונה - החלטה מיום 5.9.2010, בה נדחתה בקשת המבקשת למתן רשות להגשת הודעת צד ג', נוכח האיחור בהגשתה, והשניה - החלטה מיום 31.10.2010, אשר דחתה את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג'. ואלה הטענות והעובדות העיקריות הצריכות לעניין: 1. המשיב הינו עורך דין במקצועו. ההליך המתנהל בבית משפט קמא עניינו תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום שכר טרחה אשר על-פי הנטען מגיע לו מן המבקשת בגין שירותים משפטיים שסיפק לה (להלן: התביעה). התביעה נסמכת על הסכם שכר טרחה מיום 16.1.2008 שנקשר בין המשיב למבקשת, באמצעות מנהלה הכללי דאז - מר שמואל רופא (להלן: מר רופא). ביום 18.4.2010 פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" מכתב התביעה ולבירורה בדרך של תביעה רגילה (להלן: הבקשה למחיקת כותרת). במוקד הבקשה עמדה טענת המבקשת, כי הסכומים הנתבעים על ידי המשיב אינם סכומים קצובים. לצד בקשה זו, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן עד לאחר ההכרעה בבקשה למחיקת הכותרת. ביום 22.4.2010 דחה בית משפט קמא את בקשת ההארכה והורה כי בקשת הרשות להתגונן תוגש במועד. בית המשפט הוסיף וקבע עוד כי "שתי הבקשות (להארכת מועד ומתן רשות להתגונן) יידונו במאוחד". כפי שמציינת המבקשת בבקשה שבפני, נראה כי בנוסח ההחלטה הנ"ל נפלה טעות וכי כוונת בית המשפט הייתה שהבקשה למתן רשות להתגונן תידון יחד עם הבקשה למחיקת הכותרת (ולא במאוחד עם בקשת הארכת המועד כפי שנכתב בהחלטה). מכל מקום, בעקבות החלטה זו, הגישה המבקשת ביום 29.4.2010 בקשת רשות להתגונן מטעמה (להלן: בקשת הרשות להתגונן) ובה טענה בין היתר, כי הסכם שכר הטרחה עליו מבסס המשיב את תביעתו נחתם על ידי מר רופא בחריגה מהרשאה ובניגוד לזכויות החתימה אשר נהגו במבקשת באותו המועד וכי המשיב ידע או למצער היה עליו לדעת כי כך הוא. עוד טענה המבקשת כי מדובר בהסכם שהינו הלכה למעשה תוצר של קנוניה ששותפים לה מר רופא והמשיב, אשר נועדה להוציא כספים מן המבקשת שלא כדין. בית המשפט הורה למשיב להגיש את תשובתו לבקשת הרשות להתגונן בתוך 20 ימים ומשלא הגיש המשיב את תשובתו במועד שנקצב, פנתה המבקשת אל בית משפט קמא ביום 24.5.2010 וביקשה ליתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן. ביום 25.5.2010, נוכח העדר תגובה מטעם המשיב, נעתר בית המשפט לבקשה והתיר למבקשת להתגונן מפני התביעה. כן נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 5.9.2010. 2. משניתנה לה רשות להתגונן כאמור, ביקשה המבקשת כי יותר לה להגיש הודעת צד ג' נגד מר רופא. באותה בקשה הטעימה המבקשת כי זו מוגשת לשם הזהירות בלבד באשר לשיטתה אין התביעה ראויה כלל להתברר בסדר דין מקוצר ולפיכך, ממילא זכאית היא להגיש הודעת צד ג' נגד מר רופא ללא נטילת רשות. יחד עם זאת ציינה המבקשת כי אם יותר לה להגיש הודעת צד ג' לא יהיה עוד צורך להכריע בבקשה למחיקת הכותרת. על כן, ביקשה המבקשת לחלופין כי ככל שבית המשפט לא ימצא לנכון להיעתר לבקשתה להגשת הודעת צד ג', יכריע הוא בבקשה למחיקת כותרת. ביום 5.9.2010 התקיים דיון בבקשת המבקשת ליתן לה רשות להגשת הודעת צד ג'. המשיב התנגד למתן הרשות המבוקשת בטענה כי הבקשה הוגשה באיחור ומבלי שנתבקשה הארכת מועד להגשתה. המבקשת, מצידה, טענה כי הואיל והבקשה למחיקת כותרת טרם הוכרעה, לא חלף המועד להגשת הבקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג'. לאחר שמיעת עמדות הצדדים כאמור, מצא בית משפט קמא לדחות את הבקשה. נקבע, כי משהגישה המבקשת בקשה למתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן בהעדר תגובה מצד המשיב, יש לראותה כמי שויתרה על הבקשה למחיקת כותרת וכי הבקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג' מיום 28.8.2010 הוגשה באיחור. עוד קבע בית המשפט כי מדובר במועד הקבוע בחיקוק ולפיכך היה על המבקשת לפנות לבית המשפט בבקשה להארכת מועד ולפרט בה טעם מיוחד לאיחור. משלא עשתה כן, כך נקבע, יש לדחות את הבקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג' בשל האיחור בהגשתה. 3. על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי מרכז, בסוברה כי ההחלטה ניתנה על ידי השופטת ו' פלאוט כרשמת בית המשפט המחוזי. במקביל פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה להארכת המועד להגשת בקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג' (להלן: הבקשה להארכת מועד). ביום 31.10.2010 דחה בית משפט קמא (כבוד השופטת ו' פלאוט) את הבקשה להארכת מועד בקובעו כי משנדונה הבקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג' בהרחבה ונדחתה, לא היה מקום להפוך את היוצרות ולהגיש בקשה להארכת מועד אשר תכשיר את הבקשה שכבר נדחתה. אף לגופו של עניין לא מצא בית משפט קמא להיעתר לבקשה להארכת מועד וזאת מן הטעמים עליהם עמד המשיב בתגובתו לבקשה הנדונה. המבקשת ערערה גם על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז ובדיון שהתקיים בשני הערעורים שהגישה המבקשת קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' יעקב) בהחלטתו מיום 29.11.2010 כי ההחלטות העומדות במוקד הערעורים ניתנו על יד כבוד השופטת פלאוט בסמכותה כשופטת במינוי בפועל ולא בסמכותה כרשמת ועל כן, אין הוא מוסמך לדון בערעורים. בהתאם, הורה בית המשפט על העברת הדיון בשני הערעורים לבית משפט זה ועוד הורה כי יש לראות בערעורים בקשות רשות ערעור. 4. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני המופנית, כאמור, נגד ההחלטה מיום 5.9.2010 וכן נגד ההחלטה מיום 31.10.2010. לגישתה של המבקשת, הפלוגתאות המתעוררות בינה לבין צד ג'  - מר רופא - הינן בעיקרן אותן הפלוגתאות השנויות במחלוקת בינה לבין המשיב. לפיכך, סבורה המבקשת כי מטעמים של יעילות דיונית כמו גם לשם מניעת אפשרות של מתן הכרעות סותרות בשני הליכים משפטיים שונים, ראוי היה לאפשר את בירורה של הודעת צד ג' מטעמה לגופה. לעניין זה מציינת המבקשת כי טרם נשמעו ההוכחות בתיק ואף תצהירי העדות מטעם הצדדים טרם הוגשו. לפיכך לא יגרם למשיב כל נזק אם תותר הגשת הודעת צד ג' מטעמה. המבקשת מוסיפה וטוענת לטעויות שונות אשר נפלו לשיטתה בהחלטות בית משפט קמא. אשר להחלטה הראשונה מיום 5.9.2010 נטען, כי מהשתלשלות העניינים שקדמה להחלטה זו עולה שהמבקשת מעולם לא ויתרה על הבקשה למחיקת כותרת. בייחוד כך, בהינתן ההלכה הפסוקה לפיה ויתור על זכות צריך שיעשה באופן ברור ומפורש. מכל מקום, המבקשת סבורה כי גם אם יקבע שהיא אכן ויתרה על הבקשה למחיקת הכותרת, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה מוטלת חובה על בית המשפט לבחון מיוזמתו אם תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר אכן ראויה להתברר ככזו. עוד סבורה המבקשת כי הבקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג' כלל לא הוגשה באיחור. לעניין זה נסמכת המבקשת על הטענה, כי הפרשנות הראויה והסבירה להוראת תקנה 217 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות) מחייבת את הקביעה כי ככל שהדבר נוגע לתביעות בסדר דין מקוצר, מניין הימים להגשת בקשת רשות להגשת הודעת צד ג' יחל ביום בו ניתנה הרשות להתגונן משום שקודם לכן לא ניתן להגיש הודעת צד ג'. עוד טוענת המבקשת כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, המועד להגשת בקשת רשות להגשת הודעת צד ג' אינו מועד הקבוע בחיקוק ולפיכך, אין צורך בקיומו של טעם מיוחד לשם הארכתו. אשר להחלטה השניה מיום 31.10.2010 טוענת המבקשת כי הנימוקים שעמדו ביסוד החלטה זו אינם יכולים לעמוד. ראשית, טוענת המבקשת כי העובדה שבקשת הרשות להגשת הודעת צד ג' נדחתה לא היוותה מחסום דיוני בפני בירור בקשתה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג'. זאת הואיל ובהתאם להלכה הפסוקה רשאי בית המשפט להאריך מועדים, אף כאשר המדובר במועד שחלף זה מכבר והדברים יפים גם למקרה בו המדובר במועד להגשת בקשת רשות להגשת הודעת צד ג' בתביעה שנפתחה בסדר דין מקוצר. יתרה מכך, לגישת המבקשת טעה בית משפט קמא משסמך החלטתו לדחות את הבקשה להארכת המועד על נימוקי המשיב בתשובתו לבקשה זו. לבסוף, סבורה המבקשת כי גם אם ימצא שהיא טעתה טעויות פרוצדוראליות כלשהן, יש לאפשר לה לתקן טעויות אלו על מנת למנוע את הפגיעה הקשה הכרוכה בחסימת דרכה מלהגיש הודעת צד ג'.  5. המשיב, מצידו, סבור כי דין הבקשה להידחות. ראשית, טוען המשיב כי ההחלטות העומדות במוקד בקשת רשות הערעור דנן נוגעות לתחום סדרי הדין, לגביו מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת זה, אלא במקרים חריגים ולמניעת עיוות דין. סירובו של בית משפט קמא להתיר למבקשת לשלוח הודעת צד ג', בוודאי אין בו כדי לגרום לה עיוות דין הואיל ופתוחה בפניה הדרך לתבוע שיפוי מאת צד ג', ככל שתמצא חייבת כלפי המשיב. אף לגופו של עניין סבור המשיב כי לא נפל כל פגם בהחלטות בית משפט קמא. אשר להחלטה הראשונה - טוען המשיב כי בהתאם להוראת תקנה 217(א) לתקנות, היה על המבקשת להגיש את בקשתה למתן רשות להגשת הודעת צד ג' בתוך 30 ימים מהיום שהומצא לידיה כתב התביעה. אולם, בקשתה להגשת הודעת צד ג' הוגשה 120 ימים ויותר לאחר שהומצא לה כתב התביעה, ומשלא התבקשה הארכת מועד להגשתה בדין מצא בית המשפט לדחות את הבקשה. אשר להחלטה השניה סבור המשיב כי משנדחתה הבקשה להגשת הודעת צד ג' במסגרת ההחלטה הראשונה, מדובר בהליך שעבר מן העולם ולפיכך לא ניתן להאריך את המועד להגשתו. לבסוף, טוען המשיב כי התובענה עומדת בפני שלב שמיעת ההוכחות, לאחר שתצהיר העדות מטעמו כבר הוגש. בנסיבות אלה, סבור המשיב כי מתן היתר למבקשת להגיש הודעת צד ג' יגרום להתמשכות ההליך וסרבולו וזאת ללא כל הצדקה. 6. לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובתשובת המשיב לה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי על פי תקנה 410 לתקנות ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לא מצאתי מקום לקבל את טענת המבקשת כי בקשתה להגשת הודעת צד ג' הוגשה במועד. זאת נוכח לשונה המפורשת של תקנה 217 לתקנות הקובעת כי בתובענות דוגמת אלה המוגשות בסדר דין מקוצר, שלא נפתחו במסירת כתב תביעה והוגש בהן כתב הגנה, לא ניתן להגיש הודעת צד ג' אלא ברשות בית המשפט (ראו לעניין זה: ע"א 387/82 קרנית נ' אסידו, פ"ד מ(4) 213, 226 (1985)). עוד קובעת תקנה 217 כי המועד להגשת בקשת הרשות להגשת הודעת צד ג' בתובענות אלה הינו: " תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לו [לבעל הדין] כתב התביעה, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם". במקרה שלפנינו לא קבע בית המשפט מועד אחר להגשת בקשת הרשות להגשת הודעת צד ג' ומשכך, היה על המבקשת להגיש את בקשתה בענין זה תוך 30 ימים מהיום שהומצא לידיה כתב התביעה. אין חולק כי המבקשת לא עשתה כן ואף לא פנתה לבית המשפט בבקשה מתאימה להארכת מועד טרם הינתן ההחלטה הראשונה. לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט בדחותו את הבקשה מחמת האיחור בהגשתה. כמו כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו השניה של בית משפט קמא לדחות את הבקשה להארכת המועד, אשר הוגשה על ידי המבקשת בדיעבד. לעומת זאת, סבורני כי יש ממש בהשגות שהעלתה המבקשת כנגד הקביעה לפיה ויתרה (בהתנהגותה) על הבקשה למחיקת הכותרת. כמפורט לעיל, בקשת הרשות להתגונן הוגשה בעקבות החלטת בית המשפט מיום 22.4.2010, בה נקבע כי שתי הבקשות - למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן יתבררו בצוותא חדא. משלא הגיש המשיב את תשובתו לבקשה למתן רשות להתגונן כהוראת בית המשפט, עתרה המבקשת למתן החלטה בה ואילו ביחס לבקשה למחיקת כותרת לא הוגשה בקשה דומה מן הטעם שלגביה הוגשה תשובתו של המשיב במועדה. בבקשת הרשות להתגונן אף הדגישה המבקשת במפורש כי היא עומדת על בירור הבקשה למחיקת הכותרת לגופה, בציינה כי הבקשה למתן רשות להתגונן מוגשת "בכפוף ומבלי לגרוע מהבקשה שהגישה המבקשת ביום 18.4.10 למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה". המבקשת הוסיפה וציינה כי לדידה יש מקום להכריע תחילה בבקשה למחיקת כותרת, שכן ככל שבקשה זו תתקבל ממילא לא תהיה היא מחויבת בנטילת רשות להתגונן ותהא זכאית להגיש כתב הגנה ויחד עימו תוכל להגיש גם הודעת צד ג', אם תמצא זאת לנכון. משהחליט בית המשפט להיעתר, בנפרד, לבקשת הרשות להתגונן בשל העדר תגובה מצד המשיב, אין לראות במבקשת בנסיבות אלו כמי שויתרה על הבקשה למחיקת כותרת וקביעתו של בית משפט קמא לפיה ויתרה המבקשת על בקשה זו אין לה מקום. אשר על כן, הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא לשם בירור הבקשה למחיקת הכותרת לגופה. המשיב ישלם למבקשת שכר-טרחת עורך-דין בגין בקשה זו בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ט' באדר ב', תשע"א (‏15.3.2011).  הודעה לצד שלישיערעור