בפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין. רקע - בעבר, בסמוך לשנה 2001, בין התובעת (להלן - "עורכת הדין") לבין הנתבעת (להלן - "הנתבעת") שררה מערכת יחסים חברית. במסגרת יחסים אלו, רכשה עורכת הדין מאת הנתבעת בגדים. התמורה כנגד הבגדים לא שולמה - ובהתאם הוגשה על ידי הנתבעת תביעה לתשלום החוב בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (ת.ק. 1784/02, להלן - "התביעה הקטנה"). ביחד עם הגשת כתב ההגנה הגישה עורכת הדין תביעה שכנגד לגבי נזק שנגרם לה עקב פגיעה במוניטין. ביום 24/2/2004 ניתן פסק הדין בתביעה הקטנה על ידי כב' השופטת ג'דעון, ובו חוייבה עורכת הדין לשלם לנתבעת 11,000 ₪ (תוך חיובה בהוצאות משמעותיות יחסית להוצאות הנפסקות בתובענות שכאלו בדרך כלל וזאת לאור הערות בהמ"ש באשר לאופן ניהול התיק על ידי עורכת הדין). כמו כן, נדחתה התביעה שכנגד של עורכת הדין. פסק הדין בתביעה הקטנה יכונה להלן - "פסה"ד הקודם". ביום 22/6/2004 הוגשת בקשה לביטול פסה"ד הקודם, וביום 11/8/2004 נדחתה הבקשה. עקב כך, והיות ופסה"ד הקודם לא שולם פתחה הנתבעת בהליכי הוצל"פ כנגד עורכת הדין (במסגרת תיק הוצל"פ 2-04-11644-02, להלן - "תיק ההוצל"פ"). ביום 29/5/2005 הוגשה מטעם עורכת הדין בקשה לעיכוב כל הליכי ההוצל"פ שנפתחו כאמור, וזאת עד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידי עורכת הדין כנגד הנתבעת באותו היום (בש"א 10119/05). תביעה זו שהוגשה על ידי עורכת הדין, הינה נשוא פסק דין זה, ובה נדרשת הנתבעת לשלם לעורכת הדין שכר טרחה בסך של כ-31,000 ₪. ביום 29/5/2005 ניתן צו עיכוב הליכי ההוצל"פ במעמד צד אחד וביום 10/7/2005 התקיים דיון במעמד שני הצדדים. במהלך הדיון הוסכם כי סכום פסה"ד הקודם יופקד בקופת בהמ"ש (כ-14,000 ₪), כי כנגד ההפקדה ימשיך עיכוב הליכי ההוצל"פ עד להכרעה בתיק העיקרי וכי התיק העיקרי יקבע לשמיעת הוכחות ביום 2/8/2005. ביום 27/7/2005 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לפי פקודת בזיון בהמ"ש היות והסכום אשר על הפקדתו הוריתי כתנאי להמשך עיכוב הליכי ההוצל"פ - לא הופקד (בש"א 13686/05). היום - נשמעו ההוכחות בתיק העיקרי, ובפני העידו עורכת הדין, הנתבעת ומר ראובן לחובסקי מטעם הנתבעת. בפתח הדיון החלטתי כי התייחסותי לבקשה לבזיון בהמ"ש תנתן במסגרת פסה"ד בתיק העיקרי, וזאת לאחר שעורכת הדין הסבירה כי אין היא יודעת מדוע ההפקדה לא בוצעה היות והיא מסרה את הסכום להפקדה לידי בן דודה אשר היה אמור להפקידו עבורה. דיון - לאחר שמיעת הראיות, עיון בנספחים של כתבי בית הדין ושקילת טענות הצדדים - מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות - והכל מהנימוקים שלהלן. עילת התביעה כאמור הינה אי תשלום שכר טרחה מכח הסכם שכר טרחה שנכרת לכאורה בין עורכת הדין לבין הנתבעת ביוני 2001. צילום שחלקו בלתי קריא של ההסכם צורף לכתב התביעה ובו מצויין כי ההתקשרות מתייחסת להכנת כתבי תביעה מטעם הנתבעת כנגד בן זוגה לחיים באותה העת, מר לחובסקי וכי עבור הכנת שני כתבי תביעה אלו אמורה היתה הנתבעת לשלם לעורכת הדין 3,000 $ ארה"ב בתוספת מע"מ. העתק ההסכם הינו בכתב ידה של עורכת הדין ועליו, לטענתה, מתנוססת חתימתה של הנתבעת ליד מספר תעודת הזהות שלה. כך גם צורפו לכתב התביעה שתי טיוטות של כתבי התביעה שהוכנו כנטען על ידי עורכת הדין בעבור הנתבעת. עורכת הדין טוענת כי הכינה את שתי הטיוטות לבקשת הנתבעת, כי מסרה לה אותן וכי לכן מגיעה לה התמורה בגין עבודתה. הנתבעת טוענת כי מעולם לא חתמה על הסכם שכר הטרחה, כי מעולם לא ראתה את המסמך עד הגשת התביעה כאן, כי לא הזמינה מאת עורכת הדין את שירותיה המשפטיים וכי לא ביקשה או קיבלה מעולם את שתי טיוטות כתבי התביעה שכביכול הוכנו עבורה. כפי שציינתי בפתח הדברים - דין התביעה להדחות ואינני מוצאת לאמץ את גרסת עורכת הדין באשר להסכם שכר הטרחה הנדון. ראשית, ההסכם עצמו אינו קריא בחלקו ולא הוצג לי המקור. טענת עורכת הדין היתה כי המקור ניתן לנתבעת אך טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעת, לא הוכחה באמצעות כל ראיה חיצונית אחרת ואף אינה הגיונית. במקרה זה - ובמיוחד לאור הטענות של הנתבעת לפיהן היא לא חתמה על ההסכם וכי חתימתה זויפה - נראה שאין לסטות מהכלל בדבר הצורך בהגשת המסמך המקורי, ודי בהעדרו כדי לחייב את דחית התביעה. שנית, ובהמשך לאמור מעלה, הרי שעדותה של הנתבעת לפיה היא מעולם לא חתמה על ההסכם הותירה רושם מהימן. כמובן שאין באפשרותי לחוות דעה על האותנטיות של החתימה עצמה, ואין לי אלא לקוות שמשטרת ישראל תברר עד תום את התלונה שהגישה הנתבעת ביום 20/6/2005 באשר לזיוף חתימתה על ההסכם (אישור הגשת התלונה צורף כנספח א' לכתב ההגנה), אך אעיר כי החתימה המופיעה בתחתית המסמך אינה ניצבת ליד השם של הנתבעת, ותמוה בעיני שקיימת רק חתימה ללא השם של הנתבעת. שלישית, עורכת הדין לא זכרה לתאר את נסיבות החתימה על ההסכם, המועד המדויק של החתימה ו/או מקום החתימה (משרדה או משרדו של עורך דין סגל) - והדבר מצטרף לאמור מעלה. רביעית, אני מעדיפה את עדותה של הנתבעת על פני עדותה של עורכת הדין - ומאמצת את דבריה לפיהם היא מעולם לא ביקשה ומעולם לא קיבלה את "התוצר" מאת עורכת הדין, דהיינו את שתי הטיוטות של כתבי התביעה כנגד מר לחובסקי. בהקשר זה אני אף מאמצת את עדות הנתבעת אשר נתמכה בעדותו של מר לחובסקי - לפיה במועדים הרלבנטיים מערכת היחסים בינה לבין מר לחובסקי היתה כזו אשר במסגרתה לא היה לה כל אינטרס או צורך להגיש את שתי התובענות כנגד מר לחובסקי, וכי הוא היה זה אשר הגיש נגדה תביעה אחרת בספטמבר 2002 (כלומר שנה ושלושה חודשים לאחר מכן). חמישית, הוכח שעורכת הדין מעולם לא שלחה כל דרישה - בעל פה או בכתב - לתשלום שכר הטרחה הרלבנטי - מאז 2001 ועד היום, והדרישה הועלתה רק לאחר שהוטלו עיקולים כנגדה במסגרת תיק ההוצל"פ. ששית, הרי שלא רק ששכר הטרחה מעולם לא נדרש אלא שאף במסגרת התביעה שכנגד שהוגשה על ידי עורכת הדין בתביעה הקטנה היא לא העלתה טענת קיזוז ולא התייחסה שם לחוב הנטען כאן. תשובתה לשאלה שהופנתה אליה בהקשר זה היתה שהיא לא מצאה את המסמכים הרלבנטיים עד היום - אך תשובה זו אינה מהימנה עלי ואף אם היא נכונה, ניתן היה להעלות טענת קיזוז גם ללא המסמכים הרלבנטיים ולנסות ולהוכיח את הקיזוז בדרכים אחרות (כגון, בין היתר, על ידי דרישה לקבל את המקור של ההסכם שנותר בידי הנתבעת, אליבא דגרסת עורכת הדין). ושביעית, באופן כללי - עדותה של עורכת הדין היתה רצופה אי דיוקים ותמיהות, יש לזכור כי המדובר בעדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות וכי נטל ההוכחה רובץ על שכמה של עורכת הדין - ולכן, מהמקובץ עולה שדין התביעה להדחות. לאור האמור מעלה - התביעה נדחית וניתן להמשיך בכל ההליכים במסגרת תיק ההוצל"פ 2-04-11644-02. לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב להערותי לעיל באשר לבזיון החלטתי מיום 10/7/2005 (אשר ניתנה בהסכמת הצדדים) - התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין