כתב האישום מיחס לעירית בת-ים (להלן: "העירייה"), למנהל אגף חזות העיר בעירייה צבי כץ (להלן: "כץ"), לחברת אחים רויכמן (שומרון") תשתיות 1993 בע"מ (להלן: "החברה") ולמנהלה לאון שחף ( להלן: "שחף"), עבירות על סעיפים 2 ו- 6 לחוק למניעת זיהום מי ים ממקורות יבשתיים תשמ"ח-1988 (להלן: "החוק למניעת זיהום מי ים") ביחד עם סעיפים 2 ו - 4 לחוק לשמירת הניקיון תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק הניקיון"). בכתב האישום נטען שב- 12.6.98 גלש ביוב משוחה עירונית לכביש, ודרך פתחי הניקוז הגיע לים וזיהם אותו במשך 30 שעות. האירוע קרה בשל פגיעת טרקטור בשוחת ביוב ברחוב בלפור 99 (להלן: "הרחוב" או "מקום האירוע"). על פי כתב האישום העירייה וכץ התרשלו בפיקוח על עבודות סלילת הכביש שביצעה החברה ברחוב. כץ ושחף מואשמים מכוח היותם בעלי תפקידים בתאגידים. כל הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום. לביסוס האישום העידו לתביעה הטרקטוריסט, שתוך כדי עבודה בפיזור חומר מסוג מצע פגע בשוחה (יעקב כהן עמ' 5-8 לפרוטוקול והודעתו ת/3), עובדי משרד איכות הסביבה (דורון אינשטיין עמ' 14 - 16 לפרוטוקול והודעתו ת/6, ויצחק קודוביצקי עמ' 22 - 28 לפרוטוקול והודעתו ת/9 + ת/10), עובדי העירייה (דניאל וקסמן עמ' 9 - 14 לפרוטוקול והודעתו ת/4 וזאב יאסין עמ' 29 - 37 ומכתבו ת/11) ומהנדסת המחוז של לשכת הבריאות (גב' פוהורילס עמ' 8 - 9 לפרוטוקול והודעתה ת/5). הודעותיהם של כל העדים הוגשו בהסכמת הסניגורים כמו כן הגישה התביעה את הודעות הנאשמים כץ ושחף ת/1 וכץ ת/2. בתום ראיות התביעה טענו הסניגורים עו"ד לבנון בשמם של כץ והעירייה ועו"ד קורנהויזר בשמם של שחף והחברה, שאין לחייב את הנאשמים להשיב לאישום כמפורט בעמ' 38 - 41 לפרוטוקול. התובעת עו"ד סבירסקי ביקשה לדחות את הטענה ולחייב הנאשמים כולם להשיב לאשמה, עמ' 41 - 46 לפרוטוקול. חלק ניכר מטיעוניהם ייחדו ב"כ הצדדים לשאלת מידת אחריותם של הנאשמים (התאגידים ונושאי תפקידים בתאגידים) מכוח אחריות ישירה או שילוחית, כשלדעת הסניגורים אין במקרה זה אחריות שילוחית שניתן לחייב בה מי מהנאשמים, במיוחד שאחרים המעורבים באירוע במישרין (חברת רוטמן והטרקטוריסט) לא הועמדו לדין. לאחר ששמעתי את העדים והטיעונים ועברתי על חומר הראיות לכאורה שהוצג בפני הגעתי למסקנות כדלקמן: בחירת הנאשמים - לא נעלמה מעיני טענת הסניגורים, כי התביעה נמנעה מלהעמיד לדין את מי שבאמת אחראים לאירוע. הטענה איננה רלוונטית. נקודת המוצא היא שהתביעה שקלה ובדקה את חומר הראיות והגישה כתב אישום נגד מי שלדעתה קיימות נגדו ראיות לכאורה לביסוס הרשעה. עומדת לתביעה חזקת התקינות, שעשתה מלאכתה ביושר וללא משוא פנים, על פי מיטב שיקול הדעת המקצועי. אין בידי כלים לקבוע כפי שטענו הסניגורים שמקומם של הנאשמים העיקריים נפקד מכתב האישום. אך גם אם אקבל שהיה נכון להעמיד לדין נאשמים נוספים, אין בכך להביא למסקנה שיש לשחרר הנאשמים שבפני מלהשיב לאשמה מטעם זה בלבד. חובתי לבדוק הראיות לכאורה ולהחליט על פיהן. אין להשיב לאשמה - על מנת לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה די בראיות בסיסיות . ראו לעניין זה ספרו של כב' השופט קדמי סדר הדין בפלילים עמ' 891 - 892 . בע"פ 70643/01 [ת"א] מדינת ישראל נ. קהלני, פסק הרכב בראש כב' השופטת ברלינר שבשלב זה על בית המשפט לבחון אם הצליחה התביעה להעיב על חזקת החפות של הנאשם ולו עננה קלה, שאז יחויב לעזור בפיזורה: "שלב ה"אין להשיב לאשמה" הוא שלב טכני בעיקרו, בו נבדקת דיות הראיות בלבד. קיומן של ראיות בסיסיות, אפילו דלות, לקיומן של יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, בהנחה שהראיות מהימנות ובעלות משקל. בשלב זה אין שוקלים שיקולי מהימנות ואין בוחנים את משקל הראיות". 3. אחריות שילוחית בפלילים - אינני בדעה כי בשלב זה יש צורך בקביעה האם חלה על מי מהנאשמים אחריות ישירה או שילוחית. מפאת החשיבות שב"כ הצדדים נתנו לעניין זה בטיעוניהם, אתייחס לנושא בתכלית הקיצור. העיקרון הכללי הוא שאחריות שילוחית בפלילים קיימת במקום שבו הדין הפלילי הספציפי קבע קיומה במפורש. בע"פ 232/62 תוסיה כהן ושות' נ. היועמ"ש פד"י י"ז 1920 פסק כב' השופט לנדוי שאחריות שילוחית פלילית, שלא נקבעה מפורשות בחקיקה, תוטל כאשר היא מתבקשת מפירוש לשון החוק ועל פי תכליתו. בע"פ 35/89 סלמה נ. מ.י. פד"י מ"ד (1) עמ' 102 נפסק שאחריות שילוחית תוטל על מעביד שלא נקט בכל האמצעים הדרושים למניעת עבירה שעבר עובדו. 4. אחריות תאגיד בפלילים - המשפט הישראלי מטיל אחריות פלילית על תאגיד בסעיף 23 (א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 הקובע: תאגיד ישא באחריות פלילית- לפי סעיף 22, כשהעבירה נעברה על ידי אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד. לעבירה המצריכה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות, אם, בנסיבות העניין ולאור תפקידו של האדם, סמכותו ואחריותו בניהול עניני התאגיד, יש לראות במעשה שבו עבר את העבירה, ובמחשבתו הפלילית או ברשלנותו, את מעשהו, מחשבתו או רשלנותו של התאגיד...." וראו לעניין זה פסקי הדין ע"פ 115/77 לב נ. מ.י. פד"י ל"ב (2) 523, ע"פ 137/79 גלנט נ. מ.י. (3) 746 וע"פ 3027/90 מודיעים נ. מ.י. פד"י מ"ה (4). בהם נפסק כי היסוד הנפשי והרכיב ההתנהגותי המתקיימים אצל נושא משרה בתאגיד מגבשים את היסוד הנפשי והרכיב ההתנהגותי של התאגיד עצמו, ובלבד שמי שביצע את המעשה השתייך על צמרת התאגיד המכוונת את ניהול עסקיו וקובעת את מדיניותו, באופן שנושא המשרה הוא בבחינת ה - ALTER EGO של התאגיד ורצונו ופעולותיו הם רצונו ופעולותיו של התאגיד. 5. תכליותיהם של החוקים הרלוונטיים - החוק למניעת זיהום מי ים - הים וחופיו הם ממשאבי הטבע החשובים של המדינה. על מנת לשמור עליהם מפני זיהום בפסולת ושפכים, מצא המחוקק להרחיב את מעגל האחראים, והטיל אחריות לא רק על מי שעבר את העבירה במישרין אלא גם מי שאחראי לה בעקיפין וראו לעניין זה הצעת החוק 1884 ה' בתמוז תשמ"ח. חוק שמירת הניקיון - הלכלוך והזוהמה ברשות הרבים הם בבחינת חזיון נפרץ במקומותינו ופוגעים קשות באיכות החיים. כדי להשיג ולאפשר פעילות יעילה לביעור התופעה, ניתנו סמכויות והוטלו חובות על הרשויות המקומיות, וראו לעניין זה הצעת חוק 1665 כ"ז בשבט תשמ"ד 164. 6. תפקידיה ואחריותה של העירייה - על פי ההגדרות שבסימן ב' ו-ג' לפקודת העיריות, על העיריה לעשות כל מעשה הדרוש לשמירה על תחומה המוניציפלי של העירייה ועל בריאות הציבור. בין השאר עליה האחריות לבניית רחובות - סעיף 235 (1), תיקונם, ניקיונם, וניקוזם, סעיף 235 (2). ולנקיטה באמצעי זהירות נאותים מפני תאונות (ללא התייחסות לסוג התאונות) בשעת בניית הרחובות, סעיף 235 (5) ועליה חובת הפיקוח על מערכת הביוב, סעיף 237. 7. מן הכלל אל הפרט העירייה (מכוח הוראת סעיף 7 לפקודת העיריות) והחברה (מכוח פקודת החברות) שתיהן תאגידים על פי דין. על פי ההתקשרות שבין העירייה לגורמי חוץ לביצוע עבודות ברחוב שמטרתן להסדיר את התחבורה הציבורית במקום וליצור נתיב מיועד לתחבורה ציבורית (עמ' 11, ש.14), העיד דניאל וקסמן סגן מנהל מחלקת הביוב בעירייה. לדבריו מע"צ, שזכתה במרכז עירוני התקשרה עם החברה והעבירה לה את ביצוע העבודה בפועל. העד קיים לדבריו, קשרים עם נציג החברה, אדם בשם גיא. שחף הוסיף בהודעתו ת/1, שלמרות העברת ביצוע העבודה לחברת רוטמן הציבה החברה במקום את מר גיא לירן כמהנדס מפקח. יעקב כהן הטרקטוריסט, עובד חברת רוטמן נשלח על ידי מנהל העבודה שלו למקום האירוע לפזר את המצע. בהגיעו, ערימת המצע היתה על הקרקע, מוכנה לפיזור. הוא לא ראה את השוחה, איש לא הזהיר אותו מפניה ולא כיוון אותו. וכך קרה שתוך כדי העמסת הכף בחומר לפיזור, השוחה נפגעה. הוא מסר גירסתו גם בהודעתו ת/3 שהוגשה, כאמור, בהסכמת הסניגורים, ועמד עליה בעדותו בבית המשפט עמ' 6. לדבריו בזמן האירוע נכחו במקום עובדים של חב' רוטמן ושל החברה, ביניהם יצחק לוי מנהל העבודה של החברה ( עמ' 7 ש' 27 -28). עובדיה של החברה עסקו בקירצוף הכביש בקרבת מקום (עמ' 7 ש' 12-11). על המקרה דיווח למנהל העבודה מטעם החברה. לכאורה, כתוצאה מהפגיעה בשוחה, באפקט הדומינו, נגרמה שרשרת של תקלות בכל המערכת, שתוצאתן זיהום נשנה ומתמשך, כפי שהעידו שאר העדים. בשלב לכאורי זה, די בעדויותיהם באשר לזיהום מי הים, גם ללא תוצאות בדיקה מעבדתית. העירייה הזמינה את העבודות והאירוע קרה בשטח המוניציפלי שלה. על פי תפקידיה שהגדרתם בחוק רחבה, כאמור לעיל, חלה עליה אחריות למנוע גם תקלות מסוג כזה ואין צורך, לכאורה, בהוראה חוקית ספציפית באשר לחובתה לנקוט באמצעי מניעה סבירים כגון אלו שפורטו בכתב האישום. לכאורה, לא עשתה העירייה די למניעת האירוע, למרות שיכולה וחייבת הייתה לצפות תקלה כזו, במהלך ביצוען של עבודות חפירה וסלילה מסיביות כגון אלו. ובפועל המשאבות העירוניות לא פעלו, משאבה רזרבית חסרה, קבלן שיבוא מיד ויתקן לא היה זמין, וצינורות הניקוז לא נוקו כראוי. בפני העיריה פתוחה הדרך להוכיח שלא התרשלה, נקטה באמצעי זהירות (בין מסוג אלו המפורטים בכתב האישום, ובין מסוגים אחרים) באופן שיש בו לפטור אותה מאחריות לאירוע. במסגרת תפקידו כמנהל אגף, אחראי כץ על איכות הסביבה וחוף הים. סעיף 6 לחוק למניעת זיהום מי ים בהשתלבו עם הוראת סעיף 15 לחוק הניקיון קובע שנושא משרה בתאגיד יופטר מאחריות פלילית אם יוכח שנקט באמצעים סבירים למניעת העבירה ו/או לא יכול היה לדעת עליה. לכאורה, התפקיד איננו ריק מתוכן ובחובו החובה לנקוט באופן אקטיבי ואפקטיבי באמצעים לשמור על ניקיונם של העיר וחופיה. מחובה זו נגזרת החובה להיות מעורה בנעשה בעיר ולנקוט באמצעים למניעת פגיעות שתוצאתם זיהום הרחובות, הים וחופיו אגב ביצוע עבודות על ידי צד ג' שהעירייה התקשרה אתו. הדבר נלמד מההגיון וניסיון החיים ומהעובדה שמיד כשהתגלתה התקלה הוזעק כץ למקום האירוע. משכך עובר הנטל בשלב זה לכץ על מנת שישכנע כי מבחינתו עשה את שיכול וחייב היה לעשות למניעת התקלה. הרשלנות הלכאורית הרובצת לפתחה של העיריה מחייבת גם את כץ מתוקף תפקידו כמנהל פעיל שהתחום הרלוונטי בסמכותו. החברה קבלה על עצמה לבצע את העבודות כקבלן משנה של מע"צ עבור העיריה. הגם שלטענתו של שחף כעולה מהודעתו ת/ 1 ביצוע העבודה בפועל הועבר לחברת האחים רוטמן, שהעסיקה את הטרקטוריסט, נשארה היא, החברה, אחראית לכאורה על העבודה והציבה במקום מנהל עבודה כפי שהעיד יעקב כהן, (עמ' 6 ש' 10 ועמ' 7 ש' 10) ומהנדס מפקח כפי שהודה שחף בת/1. גם אחריות ופיקוח אלו אינם ריקים מתוכן ועל החברה החובה להסביר ולשכנע, שעשתה את שיכולה וחייבת היתה לעשות למניעת התקלה הראשונית, בין השאר, שאיננה אחראית לפיזור המצע על השוחה באופן שהיווה מבחינת הטרקטוריסט מכשול שהושם בפני עיוור וגרם לו לפגוע בה. וגם אם אין חיוב מפורשת בחוק לסמן שוחות נגזרת חובה כזאת מחובת הזהירות הכללית החלה על מי שמבצע עבודות פיתוח. שחף נמנה על מנהליה של החברה, שלטענתו פועלת באמצעות חברת בת ולה פירמידה ניהולית ועל המקרה הספציפי נודע לו טענתו רק ביום בו נחקר, חודשים רבים לאחר האירוע. הטענות לא נעלמו מעיני. יחד עם זאת היותו מנהל בחברה שידע על הפרוייקט כולל "מעמדה" של החברה בין מע"צ לחב' אחים רוטמן, הצבת מהנדס אחראי באתר מטעם החברה והלחץ הגדול שהפעילו גם העיריה וגם מע"צ לסיים את העבודה, מעיבים עננה ולו קלה על גם חזקת החפות שלו, שעליו לעצור בפיזורה. אשר על כן ולנוכח התכלית החקיקתית הרחבה, אני מחייבת את כל הנאשמים להשיב לאשמה. כאמור בהחלטה קודמת, תשלח המזכירות העתק החלטה זו למשרדו של עו"ד קורנהוייזר, מרח' האורנים, ת.ד. 1350, פרדס חנה 37113. פקס: 6373777 - 06. אני קובעת את התיק לתזכורת צדדים לתאריך 5.12.02 בשעה 09:00 על מנת לתאם מועד להמשך הוכחות. ניתנה היום ל' בחשון, תשס"ג (5 בנובמבר 2002) במעמד הצדדים. דורית רייך שפירא, שופטת משפט פליליאחריות פלילית