רקע ותמצית טענות הצדדים 1. תובענה זו עניינה תביעת שיבוב שהגיש המוסד לביטוח לאומי, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 29/12/98, בו נפגע מר X כנגד הנתבעות, מגדל חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, האחראיות לפיצוי הנפגע, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ופקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970 (להלן: "המל"ל", "הנתבעות", וה"התאונה" בהתאמה). 2. התובע, המוסד לביטוח לאומי, תובע מהנתבעות החזר 80% מסך הגמלאות והתשלומים ששילם לנפגע ואשר ישלם לו בעתיד, במסגרת ענף נכות כללית, וזאת מכח ההסכם רב השנים שנכרת בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח המבטחות בביטוחי חובה, ושצורף כנספח א' לכתב התביעה. 3. סלע המחלוקת נשוא החלטה זו, הינו כפירתן של הנתבעות בקיומו של קשר סיבתי בין קביעות רופאי ועדות הנכות הכללית במל"ל לבין אירוע התאונה, במיוחד על רקע הפער בין הקביעות והממצאים שנתקבלו בתביעת הנפגע, לבין קביעת רופאי המל"ל, והעובדה כי המדובר בענף נכות כללית הקובע נכויות מבלי לייחסן לאירוע זה או אחר. כיון שכך, סבורות הנתבעות כי לשם הוכחת קיומו של קשר סיבתי, שהוא תנאי יסוד לתחולת ההסכם, על המל"ל לתמוך טענותיו בחוות דעת רפואית עצמאית. ברם, לא כך סובר המל"ל ודבק הוא בעמדתו, לפיה רשאי הוא להסתמך על החלטות ועדותיו הרפואיות ולהוכיח באמצעותן קיומו של קשר סיבתי. בנסיבות אלה הגישו הצדדים סיכומיהם בשאלה המשפטית האמורה ובהתאם ניתנת החלטתי זו. עובדות מוסכמות 4. אין מחלוקת בין הצדדים הן באשר לתחולת ההסכם שבין הצדדים והן באשר לצורך בקיומו של הקשר הסיבתי. נוסחו של סעיף 3 בהסכם בין הצדדים הקובע את חובת השיפוי, הוא כדלקמן: "שילם או משלם המוסד - על פי הוראות החוק - גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן - התביעה), והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות אותו נפגע מכח היותה המבטחת של השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן: (1) כאשר הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב - 62.5% מסכום התביעה. (2) כאשר הנפגע אינו הנוהג בכלי הרכב - 80% מסכום התביעה." (ההדגשה שלי - י.ש.) אין כאמור גם מחלוקת בדבר הקשר הסיבתי הנדרש, בין התגמולים המשולמים לבין פגיעת הנפגע בתאונה, על מנת שתקום חובת הפיצוי על פי ההסכם. המחלוקת 5. המחלוקת בין הצדדים נסבה למעשה לשאלת אופן הוכחת הקשר הסיבתי, האם אך ורק באמצעות חוות דעת רפואית עצמאית כשיטת הנתבעות, או שמא ניתן להסתמך על חוות דעת רופאי המל"ל, בוועדות, שעה שקביעת הקשר הסיבתי עולה מהן באופן ברור. דיון 6. ככלל מקובלת עלי עמדת הנתבעות, כי מקום שתובע המוסד לביטוח לאומי תגמולים המשולמים על ידו, מכח זכותו לתבוע עפ"י סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נושא הוא בנטל להוכחת זכותו בכל מקרה ומקרה באופן פרטני, ולשם כך עליו להוכיח טענות שברפואה באמצעות חוות דעת עצמאית, כמתחייב מהוראות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 7. עם זאת, מעת שהושג בין הצדדים הסדר חוזי, אשר מטרתו מניעה וצמצום התדיינויות בכל מקרה פרטני, אין עוד לומר כי המדובר בתביעת שיבוב סטאטוטורית, כי אם תביעה חוזית, הכפופה לכשעצמה להוראות ההסכם. 8. לחידודם של דברים ניתן לערוך השוואה בין קביעת בית המשפט העליון ברע"א 7474/00 עיריית תל אביב-יפו נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו (2) 193, (מיום 20.11.01 (עליו מסתמכות הנתבעות)) לבין דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חב' לביטוח (מיום 5.1.06 לא פורסם). בפסה"ד נשוא רע"א 7474/00, המדובר היה בתביעת שיבוב סטאטוטורית, עפ"י סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ולא עפ"י הסכם דוגמת ההסכם נשוא התובענה. לפיכך, ובהעדר נימוק לחריגה מגדרי תקנה 127 לתקסד"א, דחה בית המשפט את בקשתו של המוסד, לפטור מהגשת חוות דעת לצורך הוכחת עניין שברפואה. לעומת זאת, פסה"ד נשוא דנ"א 10114/03, עוסק בזכות המל"ל להשבה מכח ההסכם, דהיינו - עילת תביעה חוזית, ומבהיר באופן מפורט ובהיר את ההבדל המעשי והרעיוני בין התובענות משני הסוגים: בעוד זכותו של המל"ל להשבה מכח החוק נגזרת מעקרונות התחלוף (סוברוגציה), הרי שההסדר החוזי סוטה באופן משמעותי מהסדר השיפוי הסטאטוטורי, בכך שאיננו כולל את סממני התחלוף ואפיוניו, ואיננו תלוי במאפיינים הפרטניים של כל מקרה ומקרה, שאם לא כן, יהא הכרח בכל מקרה פרטני, להביא את העניין להכרעה שיפוטית, דבר המנוגד לתכליתו הבסיסית של ההסכם, היא מניעת התדיינויות. 9. כנגד תכליתו המובהקת של ההסכם (חסכון בהליכים משפטיים) מונחת ביסודו חובת שיפוי מופחתת, ובכך מושג איזון בין מחיר היעילות והוודאות, תוך העדפה של הכרעה קבועה מראש, על פני קיום הליך פרטי לכל מקרה. קביעת אותם פיצויים מופחתים בהסכם, מגלמת לדעתי, הלכה למעשה, את כוונת הצדדים לקיומה של מערכת איזונים, לפיה "מרוויחה" חברת הביטוח חיובים מופחתים, כשלפעמים עליה לשאת בתשלום יתר (כפי שנקבע בפועל במקרה שם, שעה שהמבטחת חויבה בתשלום גמלאות לנפגע בחישוב תוחלת חיים מלאה, חרף קיומה של קביעה לא שנויה במחלוקת בדבר קיצור משמעותי בתוחלת חיי הנפגע). 10. ברוח דברים אלה, ואף קודם לכן, המשיכה הפסיקה העניפה הקיימת בסוגיה זו לסבור, כי בתביעות לשיפוי מכח ההסכם ומאחר והמשטר החל על הצדדים הוא משטר חוזי, יש ליתן עדיפות לקביעות רופאי המל"ל, לרבות בשאלת הקשר הסיבתי, עת הוכח קיומו של קשר סיבתי על פי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי. כך למשל בע"א (י-ם) 2053/08 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 17/8/08, לא פורסם), שם נסתרה קביעת המל"ל בתביעת הנפגע ונקבעה נכות נמוכה מזו שנקבעה ע"י רופאי המל"ל, ואעפ"י כן חוייבה המבטחת, בתביעת השיבוב מכח ההסכם, במלוא הגמלאות. "בהתייחס למקרה השני (תביעת השיבוב), הרי שקודם להסכם, מקור זכותו של המערער (המיטיב) לשיפוי מחברות הביטוח בגין מה ששילם לנפגע היה בהוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי - המכונה הסדר שיפוי סטטוטורי... בענייננו, כאמור, מקור זכות המערער לשיפוי מחברות הביטוח הינו בהסכם. אנו סבורים, כי בתביעות שיבוב בין המערער למשיבות, לאור האמור בהוראות ההסכם, על בית המשפט להעדיף את קביעות הרופאים בחוות הדעת של הוועדות הרפואיות ולראות בהן קביעות מחייבות, בכפוף לכך שיש התייחסות מבדלת למאפייני הנכות הרפואית השונים של הנפגע. שיעורם היחסי של תגמולי המערער ייקבע על-פי שיעורי הנכות הרפואית שמקורה בתאונת הדרכים ... (ס' 12-13 לפסה"ד). "ויוטעם, ככל שמדובר בקביעות הוועדות הרפואיות של המערער במסגרת ענף נכות כללית, הרי שברגיל, הוועדות הרפואיות אינן נותנות דעתן לגורם לנכות (ראו סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי). דהיינו, בניגוד לענף נפגעי עבודה, בענף נכות כללית ניתן לקבוע דרגת נכות ללא התייחסות לשאלה האם הנכות נגרמה עקב תאונת דרכים. זכאותו של אדם לגמלה בענף נכות כללית מתבררת ללא בחינת הקשר הסיבתי לתאונת הדרכים. ייתכן שהנכות הכללית שנקבעה מקורה בתאונת הדרכים ובגורמים נוספים, כגון נכויות שקדמו לתאונה. יחד עם זאת, עמדתנו היא, כי מכוח ההסכם, קביעת הוועדות הרפואיות בענף נכות כללית מחייבת גם את חברות הביטוח, כאשר הוכח קשר סיבתי לתאונה " (ס' 14 לפסה"ד והאסמכתאות שפורטו שם. הדגש אינו במקור). בהקשר זה נבקש להדגיש, כי מחלוקת בין מומחים רפואיים בשאלת הקשר הסיבתי ובשאלה מהי דרגת הנכות היא חזון נפרץ. כך כפי שקרה גם בענייננו... בקבלת גישתו של בא-כוח המשיבות, לקבוע שיעור הנכות הרפואית של הנפגע כפי שנקבעה בתביעת הנפגע, כשיעור הנכות הרפואית המיוחסת לתאונה במסגרת תביעת השיבוב, נפתח פתח ולא כחריץ להתדיינויות נוספות בין הצדדים, החותרות תחת תכלית ההסכם, למנוע ריבוי התדיינויות. זו גם הסיבה מדוע המערער מקבל מהמשיבות רק 55% מסכום הגמלאות ששילם וישלם. זה מה שמכונה בדנ"א 1114/03, שם, הסדר "תן וקח". המקרה שלפנינו מדגים את מה שנאמר בדנ"א 10114/03, שם." (סעיף 15 לפסה"ד). 11. בענייננו, עיון במסמכי המל"ל שהוגשו בעניינו של הנפגע, מלמד כי ועדות התובע, על חוות הדעת עליהן הן מתבססות, נתנו גם נתנו דעתן לגורם למצבו הרפואי של הנפגע, אשר הביא לאי הכושר המזכה בגמלה, והיו בדעה כי הגורם הוא תאונת הדרכים נשוא התובענה. לפיכך, די בקביעת רופאי התובע כדי לבסס קיומו של קשר סיבתי ברמת הוודאות הדרושה במשפט אזרחי ובנסיבות - כמובן שאין להטיל על התובע חובת הוכחה נוספת באמצעות חוות דעת עצמאית. הנפגע עמד מספר פעמים בפני ועדות רפואיות מטעם התובע, ונקבעו לו מעת לעת נכויות זמניות, עד אשר נקבעה נכותו הצמיתה ואף נקבעה דרגת אי הכושר המזכה אותו בקצבת הנכות. 12. להלן סקירה תמציתית של קביעות רופאי התובע, מהן עולה כי נזקיו הרפואיים של הנפגע אשר הביאוהו לאי הכושר המזכה בגמלה, נובעים מהתאונה: א. חוו"ד רופא א.א.ג. מיום 27.12.99 - בפרק פרטי הליקויים מלין הנפגע על ירידה בשמיעה וסחרחורות מאז התאונה. בפרק ה' מצוין כי עמדו בפני הרופא מסמכים בעניין ולאחר בדיקה, ממליץ הרופא בפרק ז' להעניק נכות זמנית בגין "vertigo post road accident". בפרק ח', הערכת רופא לעניין כושר לעבוד מציין הרופא "בגלל הסחרחורת לא מסוגל לעבוד". ב. חוו"ד רופא נוירולוג מיום 21.11.00 - בפרק פרטי הליקויים מצוין, כי המדובר בחולה עם הפרעות נפשיות... "וסיפור של סיבובי ראש אחרי מעורבותו בתאונת דרכים לפני שנתיים וחצי". בממצאי הבדיקה מציין הרופא: "אין התרשמות שרוב התלונות קשורות למצב נוירולוגי" וקובע נכות נוירולוגית בשיעור 10% בלבד. ג. ביום 27.12.99 נערך לנפגע אבחון רפואי נפשי, ובסיכום האבחון מיום 3.1.00 מציין הרופא "הפרעה הסתגלותית בעקבות התאונה מ- 29.12.98", ונקבעת לנפגע נכות זמנית בשיעור 50% בגין "מצב תגובתי לאחר תאונת דרכים הפרעה הסתגלותית" (למעט נכות זמנית בשיעור 100% שניתנה למשך כשבועיים בהם היה הנפגע מאושפז) ונכות זמנית בשיעור 20% בגין ורטיגו. ד. באבחון פסיכיאטרי מיום 15.1.01 נקבע כי מצבו של הנפגע לא הוטב והוא ממשיך לסבול ממצב פוסט טראומטי, P.T.S.D, ונקבעו נכויות זמניות נוספות. ה. באבחון רפואי מיום 2.1.02 שב הנפגע ומתלונן על תופעות נפשיות לאחר תאונת הדרכים שעבר, ורופא פסיכיאטר שבודק אותו קובע כי הוא סובל מ- P.T.S.D קשה עם סימנים פסיכוטיים, וקובע כי נכותו הנפשית הצמיתה הינה בגובה 50%. ו. בהחלטה ודרגת אי כושר מיום 9.1.00 מנמקת הועדה החלטתה בכך שהנפגע "סובל ממצב תגובתי לאחר ת"ד - הפרעה הסתגלותית... ורטיגו...". ז. בהחלטה ודרגת אי כושר מיום 15.1.01 מנמקת הועדה: "בהמשך להחלטה קודמת - מדובר בגבר הסובל מ- P.T.S.D אחרי תאונת דרכים. כמו כן סובל מסחרחורת. לפי חוו"ד רופא אינו מסוגל לעבוד." ח. בהחלטה ודרגת אי כושר מיום 9.1.02 מנמקת הועדה: "בהמשך לבדיקה קודמת - סובל מ P.T.S.D אחרי תאונת דרכים עם סימנים פסיכוטיים וסחרחורת. לפי חוו"ד רופא לא מסוגל לעבודה. לכן יש לקבוע המשך דרגת אי כושר מלאה." 13. נראה אם כן, כי קביעת רופאי התובע לא נעשתה כלאחר יד, אלא דוקא תוך קביעת קשר סיבתי ברור לתאונה, חרף העובדה כי לא היו מחוייבים לעשות כן. 14. לאור כל המפורט לעיל, לאחר בחינת ממצאי המוסד, ולאור העובדה כי הצדדים בתובענה זו מצויים במסגרת של מערכת שיקולים ואיזונים הנובעת מן ההסכם שנכרת ביניהם, נראה לי כי התובע לא נדרש להוכיח טענותיו באמצעות חוות דעת עצמאית, אלא די בהחלטות הועדות הרפואיות שנתקבלו. 15. לאור התוצאה אליה הגעתי, יש לחייב את הנתבעות בסכום התביעה, בסך של 805,885 ₪ וכך אני מחליט. הצדדים יבואו ביניהם בדברים בנוגע לשאלת הפרשי הריבית ויודיעו עמדתם המשותפת עד יום 1.10.08. ככל שלא יגיעו הצדדים לידי הסדר עד המועד האמור, מומלץ כי ישקלו מתן פסק דין בנושא הריבית בהתאם לסעיף 79 א'. היה ולא יוסכם על הצדדים האמור, יגישו טיעוניהם בכתב, התובע עד יום 15.10.08 והנתבעות עד יום 30.10.08. היקף הטיעונים לא יעלה על שני עמודים, גופן דוד 13 רווח וחצי בתנאי תקנה 68 לתקסד"א. פסק דין משלים ינתן בהתאם וישלח לצדדים בדואר. תאונת דרכיםביטוח לאומי