עירית נהריה היתר בניה תובענה כספית חוזית/נזיקית ע"ס 700,000 ₪ שהתובעים, בני זוג, הגישו נגד הנתבעים. שמות הנתבעים עברו תהפוכות במהלך הדיונים, כאשר לכתחילה הוגשה התובענה נגד הנתבעים 1 ו- 2 וכן נתבע נוסף "תיווך אדיר" שהתובענה נגדו נדחתה, בהסכמה, עפ"י החלטה מיום 4/10/05. בהמשך הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, בו הוסיפו נתבעים נוספים שהם: עיריית נהריה וכן בנק לאומי למשכנתאות, כאשר בנק לאומי למשכנתאות נמחק סופו של דבר מכתב התביעה המתוקן ובמקומו בא כתב תביעה מתוקן, בשלישית, כאשר בו הוספה נתבעת נוספת היא: "הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה נהריה", כך שהנתבעים, כפי שהתגבשו סופו של יום, הם הנתבעים כפי שמפורטים בכותרת פס"ד זה. הנתבעות מס' 3 ו- 4 ייקראו להלן: "הנתבעות" או "עיריית נהריה וועדת התיכנון". הנתבעת מס' 3, עיריית נהריה הגישה מצידה הודעת צד שלישי נגד חברת הביטוח הראל בע"מ וזאת מכוח חוזה ביטוח שביניהם. התובענה העילה וראיות התובעים: התובעים טענו בכתב התביעה כי ביום 25/11/98 רכשו דירה מאת הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים" או "המוכרים"), דירה בת ארבעה חדרים, הנמצאת בקומת הקרקע ברח' ויצמן 5/13 א' והידועה כחלקה 97/1 בגוש 18166 (להלן: "הדירה") וזאת במחיר של 130,000 $. התובעים טענו בסעיף 8 לכתב התביעה : "ביום 14/10/04, בשעות הבוקר המקודמות שרר באיזור הגליל המערבי מזג אוויר חורפי סועד, משקעים רבים ירדו תוך פרק זמן קצר וגרמו לשיטפונות והצפות מים בעיר נהריה ובנחלים הסמוכים לה, ברחובות ובחצרות הבתים, סחף מים ובוץ גרמו להצפת הדירה ונזקים ממשיים נגרמו לדירה ולתכולתה". התובעים טענו כי בעקבות הנזקים דלעיל הם הגישו תובענה נגד חב' הביטוח (חב' ביטוח ישיר) אשר ביטחה את הדירה ואו אז נתגלה להם, לאחר בדיקת שמאי מטעם חב' הביטוח, כי הדירה הינה למעשה "חניון לשעבר" שנסגר באמצעות קירות בלוקים והוסב לשמש כדירת מגורים. בעקבות הגילוי הנ"ל פנו התובעים אל עיריית נהריה, אשר השיבה כי לדירה אין היתר בנייה, כך טענו התובעים. התובעים הוסיפו וטענו כי המוכרים חייבים לפצותם בסכום התביעה עקב הפרת הסכם המכר, עת מכרו להם את "הדירה" ביודעם כי מדובר בחניון לשעבר שנסגר בבלוקים וכי הפרו את חובת תום הלב החלה עליהם עת מכרו להם דירה השונה בייעודה מהמוסכם בין הצדדים. לגבי עיריית נהריה טענו התובעים: היא, רשות מקומית הפועלת עפ"י דין, הנפיקה אישורים הנדרשים לשם העברת הדירה עפ"י דין, ציינה כי תשלומי חובה בגין ארנונה והיטלי השבחה שולמו, אף גבתה ארנונה ותשלומי חובה אחרים, זאת בשעה שהדירה אינה דירת מגורים ובכך היא התרשלה והפרה חובת הזהירות המוטלת עליה בהיותה גוף סטטוטורי הפועל עפ"י דין. גם לגבי הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה - המופקדת על אכיפת חוק התיכנון, לרבות מתן היתרים, פיקוח על הבנייה, הריסת מבנים שנבנו בניגוד לחוק וכן העמדת העבריינים בנדון לדין, טענו התובעים שגם היא הפרה חובת הזהירות כלפי התובעים, עת לא מנעה בניית הדירה שאין עליה היתר כדין, לא פיקחה על הבנייה, לא העמידה את העבריינים לדין וגם לא דאגה להריסת הדירה ולהסרת המחדל במועד ובכך היא התרשלה ולא פעלה כפי שרשות סבירה היתה פועלת. לפיכך ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם את נזקיהם בהיקף של 700,000 ₪, מבלי לפרט, ובתוספת הוצאות ביהמ"ש ושכ"ט עו"ד. ראיות התביעה: מטעם התובעים הוגשו העדויות והראיות כדלקמן: תצהירי עדות ראשית של שני התובעים, שהינם זהים, אליהם צורפו זיכרון דברים והסכם המכר שנערך בינם לבין המוכרים ביום 25/11/98. שני המצהירים ציינו עניין הצפת הדירה שהיתה בחורף 2004, סיפרו על הנזקים שנגרמו לדירה, שהם לא יכלו לראותם או לצפותם מראש וכן צירפו את שומת הנכס של השמאי אלי בוכריס מיום 22/11/98, שנערכה לקראת רכישת הדירה, חוות דעת השמאי אבי חזן מטעם ביטוח ישיר, שניתנה לאחר ההצפה בחורף 2004, תכתובת עם עיריית נהריה לפיה לא נמצא היתר בנייה לדירה וכן חוות דעתו של המהנדס פאדל פאעור, שהוזמנה לאחר האירועים דלעיל. בחוות דעת של השמאי אבי חזן מיום 1/3/04, שניתנה בעקבות אירוע ההצפה, הוערכו הנזקים שנגרמו לדירה בעקבות ההצפה בסך של 5,500 ₪ וכן תוארה הדירה, בפרך תיאור המבנה, כ: "מדובר בחניון לשעבר שנסגר באמצעות קירות בלוקים והוסב לשמש כדירת מגורים". בדו"ח השמאות של השמאי אלי בוכריס מיום 22/11/98, לקראת רכישת הדירה ע"י התובעים, תוארה הדירה בהאי לישנא: "הדירה בקומת קרקע, כוללת 4 חדרים אמבטיה ושירותים, שטח הדירה 90 מ"ר, מצב תחזוקה: טוב, רמת הדירה: טובה". שווי הדירה הוערך על ידי השמאי בוכריס בסך של 565,000 ₪. פאדל פאעור, מהנדס אזרחי, נתן חוו"ד מקצועית בעניין הדירה הנושאת תאריך 28/4/2004, אשר בה הוא תיאר את הבניין וכן את הדירה וציין: "מחיצות הגבס מתפרקות, רטיבות בכל הקירות החיצוניים, הקרמיקה במקלחת מתפרקת, חלק מהקרמיקה ברצפה שקע וחלק נשבר, סדקים בקירות החיצוניים, רטיבות בכל המחיצות הפנימיות, צבע מתקלף בכל הקירות החיצוניים, הדירה הוצפה בחורף האחרון". לפיכך הוא הציע פירוק המרצפות, פירוק קירות פנימיים וחיצוניים, עבודות טיח וכו' וכן הציע להגביה את הרצפה בכ- 10 ס"מ כאשר היא בפועל במפלס אפס עם רצפת החניון ובנייה הכול מחדש. המהנדס פאעור העריך את עלות הפירוק והבנייה מחדש כנ"ל בסך של 205,266 ₪ כולל מע"מ. הגנת הנתבעים מס' 1 ו- 2 - המוכרים - וראיותיהם: המוכרים הגישו כתב הגנה, אשר בו הכחישו את כל פרטי החיוב המיוחסים להם. הנתבעים טענו כי רכשו את הדירה עוד בשנת 1995, מבעליה הרשומים, תמורת השווי של 115,000 $, זאת לאחר שהיא נבדקה והוערכה ע"י שמאי מטעמם או מטעם הבנק ממנו נטלו הלוואה, בסך של 352,000 ₪, אשר לא מצא כל פגם או פסול בדירה, כי הם שילמו היטל השבחה כנדרש ע"י עיריית נהריה וכי הם השביחו את הדירה ע"י שיפוצים והחלפת פריטים שונים בה. המוכרים הוסיפו וטענו כי גרו בדירה תקופה של כשלוש שנים עת החליטו למכור אותה, כי ביקרו בה קונים פוטנציאליים עפ"י הפניית משרד התיווך וביניהם התובעים אשר החליטו לרוכשה, לאחר שבדקוה, כך שהיא נמכרה להם במחיר של 130,000 $ עפ"י הסכם מכר מיום 25/12/98. המוכרים הוסיפו וטענו כי מסירת החזקה בדירה לידי התובעים נעשתה בחודש ינואר 1999. כן טענו התובעים כי בחורף 2004 היתה הצפת מי גשם למספר רב של דירות בעיר נהריה, וביניהם הדירה, כאשר הכתובת של התובעים בעניין נזקיהם היא לעיריית נהריה או לחברות המבטחות. המוכרים סיכמו וטענו כי לא הפרו את ההסכם עם התובעים ולא ביצעו כל עוולה כלפיהם, כך שיש לדחות את התובענה נגדם. מטעם המוכרים הוגש תצהיר המוכר מס' 1, אשר בו הועלו טיעוניהם כנ"ל, אליו צורפו, בין היתר, המסמכים הבאים: הסכם רכישת הדירה על ידם עפ"י הסכם מכר מיום 7/11/95. מכתב שמאות מיום 26/11/95. קבלות בגין שיפוצים שבוצעו בדירה. מכאן ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה נגדם ולחייב את התובעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד. הגנת עיריית נהריה וועדת התיכנון, ראיותיהן וטיעוניהן: עיריית נהריה וועדת התיכנון הגישו כתב הגנה, אשר בו הכחישו את הנטען נגדם בכתב התביעה והעלו בו, בין היתר, טענות מקדמיות בעניין התיישנות והיעדר עילה. הנתבעות ציינו כי עילת התביעה, עפ"י הנטען בכתב התביעה, נולדה עוד בשנות ה- 70, עת נבנתה הדירה, עפ"י טענת התובעים, ללא היתר כדין ועת החל החיוב בארנונה ובתשלומי חובה אחרים. מכאן ברור כי עילת התביעה הוגשה כחלוף זמן רב של תקופת ההתיישנות, כך שהתובענה התיישנה ויש מקום לדחותה על הסף. כן טענו הנתבעות כי התובעים לא הציגו כל מסכת עובדתית, עפי"ה תקום נגדן עילת תביעה, לרבות לא בעניין הנזקים שנגרמו להם וכן בעניין הקשר הסיבתי שבין הנזקים לבין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים להם. הנתבעות הוסיפו וטענו כי אף אם יוכח כל הנטען בכתב התביעה, עדיין אין בדבר כדי להקים נגדם עילת תביעה. גם לגופו של עניין טענו הנתבעים שיש לדחות את התביעה נגדם הואיל והן לא ביצעו עוולת נזיקין כלשהי כלפי התובעים והן הואיל ולא הוכחו כל נזקים שנגרמו כתוצאה ממעשיהן או מחדליהן. מכאן ביקשו הנתבעות לדחות את התביעה נגדן תוך כדי חיוב התובעים בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. ההודעה לצד שלישי: עיריית נהריה הגישה הודעת צד שלישי נגד חברת הביטוח הראל, אשר בה ביקשה, למידה שהיא תחוייב לשלם סכום כלשהו לתובעים, לחייב את חברת הראל לשפותה בגין כל סכום שתשלם וזאת על יסוד פוליסת ביטוח מס' 6004000123/6, אשר היתה בתוקף במועד הרלוונטי לתובענה ועפי"ה חברת הראל ביטחה אותה, בין היתר גם בביטוח אחריות מקצועית כלפי צד ג'. חברת הביטוח מצידה הגישה כתב הגנה בו ביקשה לדחות את ההודעה לצד שלישי נגדה מסדרה של נימוקים כדלהלן: התיישנות, היעדר עילה, היעדר יריבות, היעדר קשר סיבתי והיעדר אירוע ביטוחי. חברת הביטוח הראל הוסיפה וטענה כי לכאורה ועפ"י הנטען בכתב התביעה עילת התביעה נולדה בשנות השבעים, עת הדירה נבנתה ללא היתר בנייה, כאשר עפ"י הפוליסה היא הוחלה רטרואקטיבית, רק החל מיום 1/1/88, כך שהפוליסה אינה מכסה את האירוע הביטוחי שהיה, לפי הנטען, בשנות השבעים. ראיות הנתבעות - עיריית נהריה וועדת התיכנון: מטעם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית של רוני לוי, המשמש כמנהל מחלקת התיכנון של עיריית נהריה, אשר בו חזר על טיעוני הנתבעות כפי שפורטו לעיל. העד מסר בתצהיר כי הדירה בנויה בקומת קרקע של בניין דירות מגורים, כאשר בנייתו הושלמה בסוף שנות השבעים והוא נבנה על ידי החברה הקבלנית "גוב ארי - חב' לבניין והשקעות בע"מ". כן ציין העד כי ביום 24/3/74 ניתן היתר בנייה לבניין הדירות, כאשר אותו היתר לא כלל את הדירה וכי בהמשך, ביום 1/1/75 הוגשה על ידי החברה הקבלנית בקשה למתן היתר לבניית דירה בקומת הקרקע של הבניין, היא הדירה, שהוגדרה בבקשה כ: "תוספת דירת נכה בקומת קרקע", אשר נדחתה בהתחלה על ידי וועדת התיכנון עפ"י החלטה מיום 6/1/75, אך בהמשך בישיבה נוספת של הוועדה מיום 4/11/75 היא אושרה בזו הלשון: "התוכנית אושרה בסה"כ 90.6% אחוזי בנייה הכוללים את 13 הקומות המותרות בתוספת דירת נכה בקומת העמודים בבניין על חלקה 97 (גוש 18166) בתנאי שהמחסנים הנוספים בשני הבניינים שנוספו מזרחית למחסנים הביתיים המחולקים יימסרו לבעלי הדירות בבניינים כמחסנים ביתיים משותפים..." לתצהירו של מר לוי צורפו בקשת החברה הקבלנית לקבלת היתר עבור הדירה, מפרט, מכתב החברה הקבלנית והחלטת וועדת התיכנון מיום 4/11/75, כפי שצוטטה דלעיל. ההסכמה הדיונית: בישיבת יום 3/6/09 הגיעו ב"כ הצדדים לידי הסכמה בהאי לישנא: "אנו מקבלים הצעת ביהמ"ש, לפיה נגיש סיכומים עפ"י החומר כפי שהונח בתיק ביהמ"ש, כל אחד לפי התשתית העובדתית לה הוא טוען וביהמ"ש ייתן פס"ד לאחר מכן". לפיכך המצהירים של כל הצדדים לא נחקרו, ב"כ הצדדים הגישו סיכומים ולהלן ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים. דיון והכרעה: התשתית העובדתית הרלוונטית כמעט שהיא אינה שנויה במחלוקת והיא כדלקמן: הדירה נמצאת בקומת הקרקע בבניין דירות הבנוי בחלקה 97 בגוש 18166, בנוסף לבניין דירות אחר, שניתן לו היתר בנייה ע"י וועדת התיכנון ביום 24/3/74. אותו בניין דירות, שניתן לו היתר, לא כלל מלכתחילה את הדירה בקומת הקרקע. בקשת החברה הקבלנית להוסיף בבניין הדירות דירה בקומת הקרקע, שהוגדרה "כדירת נכה", תחילה נדחתה על ידי וועדת התיכנון, אך בהמשך, ביום 4/11/75, היא אושרה בתנאים אשר אינם נוגעים למחלוקת אשר בתיק. בתיק וועדת התיכנון הרלוונטית לא נמצא היתר בנייה כדין עבור הדירה ולא הוצג בביהמ"ש כל היתר עבור בניית הדירה. הדירה נמכרה ע"י החברה הקבלנית לאותו נכה מיועד - מר דניאל בוהדנה - והיא נבנתה במיוחד לפי דרישותיו ומידותיו (ראה מכתב החברה הקבלנית מיום 1/1/75). בניית בניין הדירות, לרבות הדירה בקומת הקרקע הושלמו בשלהי שנות השבעים והא נירשם כבית משותף לאחר מכן. הדירה שימשה למגורים החל מאז והיא עברה מספרת בעלויות, כך שביום 7/11/95 רכשוה הנתבעים מבעליה הרשום הקודם: משפחת גורברג, במחיר מוסכם של 115,000 $. עובר לרכישתה על ידי הנתבעים, כנראה לשם קבלת משכנתא עליה, נתקבלה הערכת השמאי יהודה שנקר, מיום 26/11/95, עפי"ה הוערכה הדירה בסך של 352,000 ₪ שהם שווי של 115,000 $. אותו שמאי ציין כי הדירה "מוחזקת טוב" ולא ציין בהערכתו כל פגם או פסול בדירה. המוכרים גרו בדירה כשלוש שנים, אף ערכו בו שיפוצים עד אשר החליטו למוכרה לידי התובעים, באמצעות משרד תיווך, במחיר מוסכם של 130,000$, כך שנערך בין הצדדים הסכם מכר, שנערך על ידי עו"ד, ביום 25/11/98. גם לשם רכישת הדירה ע"י התובעים וקבלת משכנתא עליה הוזמנה הערכת שמאי, הפעם של אלי בוכריס, אשר העריך מחירה, ביום 22/11/98, בסך של 565,000 ₪, ציין כי מדובר בדירה בת ארבעה חדרים וכי: "מצב תחזוקה: טוב, רמת הדירה: טובה" וכן ציין: "בניין הדירות נבנה לפני כ- 15 שנים". גם השמאי אלי בוכריס לא ציין כל פגם או פסול בדירה. בהסכם המכר שבין התובעים לבין הנתבעים הצהירו הקונים כי בדקו את הדירה "בעיני קונה", כשהיא מתאימה לצרכיהם, שהיא במצב תקין וכי "אין להם ולא תהיה להם כל טענות או תביעות שכנגד המוכרים, באשר לטיב הדירה, מתקני הדירה ו/או בגין אי התאמה מכל סוג שהוא". התובעים קיבלו את החזקה בדירה בתחילת שנת 1999 ועד לאירוע הנזקים וההצפה, שהיו בחורף 2003/2004, לא העלו כל טענה או תביעה בעניין פגמים או ליקויים בדירה, לא כלפי המוכרים ולא כלפי כל גורם אחר. בחורף 2003/2004 היתה הצפת מי גשמים למספר בניינים בעיר נהריה, וביניהם הבניין בו ממוקמת הדירה, כך שמי הגשמים חדרו לתוך הדירה וגרמו נזקים לה ולתכולתה, כך שהוזמנה הערכת שמאות של החברה המבטחת, אשר העריכה את הנזקים, עפ"י מכתב הערכה מיום 1/2/04, לרבות עבודות תיקון ריצוף, טייח וצבע, בסך של 5,500 ₪. כן השמאי מר אבי חזן קבע בהערכתו (לא במסגרת חוו"ד כדין) כי: "מדובר בחניון לשעבר שנסגר באמצעות בלוקים והוסב לשמש כדירת מגורים". עם קבלת מכתב-הערכתו של שמאי הנזיקין חזן התחיל כל התהליך אשר הניב את התובענה דנן. ב"כ התובע הזמין חוות דעתו של המהנדס פאדל פאעור, אשר העריך את עלות תיקון הנזקים בדירה שכללו פירוק והתקנה מחדש, כמעט כל מרכיבי הדירה (קירות, ריצוף, טייח וכו') לרבות הגבהת רצפת הדירה, בסכום כולל של 205,266 ₪, נכון ליום 28/4/04. יש לציין כבר עכשיו כי המהנדס פאעור תיאר את הנזקים ואת עלות התיקונים אך לא קבע בחוות דעתו מהו הגורם לאותם נזקים. כן בהמשך היו פניות של ב"כ התובעים לעיריית נהריה בדבר הסטאטוס התכנוני והמשפטי של הדירה אשר הניב ממצאים כפי שתוארו דלעיל. התובענה נגד המוכרים - הנתבעים 1 ו- 2: תמצית טענות התובעים כנגד המוכרים היא שהם הפרו את ההסכם בכך שמכרו להם דירה שאינה מיועדת למגורים, כי אם חניון לשעבר שנסגר בבלוקים, שהם הפרו חובת תום הלב בניהול המו"מ ושהתעשרו על חשבונם שלא כדין. אינני סבור שיש יסוד לטענות התובעים כנגד הנתבעים. מכל מקום לא הונחה תשתית עובדתית כלשהי עפי"ה ניתן לקבוע כי התובעים הפרו את ההסכם, בכך שהם מכרו את הדירה ביודעם שהיא אינה מיועדת למגורים או לכך כי אכן הדירה אינה מיועדת למגורים. ראשית אציין כי עפ"י הסכם מכר שבין הצדדים ציינו התובעים כי בדקו את הדירה בעיניים של קונה וכי אין להם ולא תהיה להם כל טענות לגבי טיבה, מצבה או מהותה. בהצהרתם כנ"ל בהסכם המכר יש כדי לחסום אותם מלהעלות כל טענה בדבר מהות וטיב הדירה, מלבד פגם נסתר שהנתבעים ידעו עליו. אינני סבור כי הנתבעים ידעו על פגם נסתר כלשהו בדירה, אם בכלל קיים פגם שכזה. מכל מקום התובעים לא הוכיחו ולא הביאו ולו בדל של ראייה כי אכן המוכרים/הנתבעים ידעו על פגם כלשהו לרבות בעניין היעדר היתר בנייה לדירה, אם בכלל. נזכור כי מדובר בבניין ודירה שנבנו בשלהי שנות השבעים ומאז הדירה היתה מאוכלסת ע"י בעלים שונים והיא נמכרה לתובעים כחלוף כ- 20 שנה מיום בנייתה. לא הובאה כל ראייה שמאן דהוא מהבעלים הקודמים העלו טענות לגבי היעדר היתר בנייה או פגמים מובנים בדירה. הנתבעים רכשו את הדירה בשנת 1995 במחיר של 115,000$ זאת לאחר הערכת שמאי לפיה מחיר זה הינו סביר והולם. השמאי מטעם הנתבעים/חברת הביטוח, בדק את הדירה ולא ציין שקיים בה פגם כלשהו, נהפוך הוא הדבר הוא ציין כי טיב ורמת הדירה הינם טובים, כך מן הסתם סברו וידעו גם הנתבעים. הנתבעים גרו בדירה כשלוש שנים ואף שיפצוה, כאשר לא הובאה כל ראייה או עדות עפי"ה הם העלו טענות לגבי מצבה וטיבה, עד שמכרוה לידי התובעים. גם השמאי מטעם התובעים - אלי בוכריס - בדק את הדירה, לשם אישור משכנתא ולא מצא כל פגם בה. נהפוך הוא הדבר, הוא העריך את מחירה בסך של 565,000 ₪, המתקרבים מאוד למחיר המוסכם שבין הצדדים (130,000$). גם השמאי מטעם התובעים קבע, בטרם רכישה, כי מצב תחזוקה ורמת הדירה הינם טובים. אם אנשי מקצוע, גם של התובעים עצמם לא מצאו כל פגם בדירה, לא גלוי ולא נסתר, הכיצד ניתן לייחס את הדבר לנתבעים? הינני סבור כי הנתבעים פעלו והתנהלו בתום לב עת מכרו את הדירה לידי התובעים וכי הם לא הפרו כל הסכם איתם, כך שדין התביעה נגדם להידחות. התובענה נגד עיריית נהריה וועדת התיכנון: ניתן לתמצת עילת התביעה נגד עיריית נהריה, כפי שהדבר מועלה בכתב התביעה, כי העירייה התרשלה ולא פעלה כשם שרשות מקומית סבירה היתה צריכה לפעול בכך שגבתה ארנונה עבור הדירה וכן תשלומי חובה אחרים, בשעה שאין מדובר בדירת מגורים או בדירה בכלל. לגבי וועדת התיכנון נטען כי עילת התביעה נגדה מתבטאת בכך שלא קיימה חובותיה עפ"י דין, לרבות פיקוח על עבודות בנייה, הפסקת עבודות שנעשו ללא היתר כדין, העמדת עבריינים עפ"י חוק התיכנון והבנייה וכן הריסת מבנים שהוקמו ללא היתר כדין, הכול עפ"י הסמכויות הרחבות שהוענקו לה עפ"י חוק התיכנון והבנייה. לפיכך התובעים מייחסים לוועדת התיכנון מעשים ו/או מחדלים שאפשרו את בניית הדירה ללא היתר כדין ולא מימשו את סמכותם להורות על הפסקת עבודות הבנייה והעמדת העבריין לדין, לרבות הריסת אותן עבודות - הדירה עצמה - ואילו פעלו כן, כפי שכל רשות סבירה דומה היתה עושה, היה נמנע הנזק מאת התובעים. סיכום הדברים הוא שהתובעים מייחסים לעיריית נהריה ולוועדת התיכנון עוולת רשלנות, כאשר אנחנו יודעים כי הדירה נבנתה עוד בשלהי שנות השבעים ומאז היא משמשת למגורים עבור בעליה השונים, לרבות התובעים עצמם. טענת ההתיישנות: עיריית נהריה וועדת התיכנון העלו טענה מקדמית של התיישנות. טענת ההתיישנות אינה בלתי מבוססת ויש מקום לקבלה ולהלן נימוקיי: לכאורה אכן העובדות אשר יש בהן כדי להקים עוולת רשלנות, אליבא טענות התובעים, שהן בתמצית אי מניעת בניית הדירה ללא היתר בנייה ובהמשך גביית תשלומי חובה בגינה כדירת מגורים, אף שאינה כזאת, אירעו והתהוו בשלהי שנות השבעים של המאה הקודמת. הנתבעות העלו טענות ההתיישנות עוד בכתב ההגנה שהוגש מטעמן, כאשר התובעים לא הגישו כתב תשובה כדי להדוף טענת ההתיישנות ולראשונה התייחסו לטענת ההתיישנות במסגרת סיכומיהם וטענו לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות (התיישנות שלא מדעת כך שנעלמו מהתובעים העובדות הרלוונטיות, מסיבות שלא תלויות בהם ואף בהשתדלות סבירה לא יכלו לגלותן). עובדות רלוונטיות בעניין ההתיישנות, כגון דא, יש להעלות במסגרת כתב תשובה לכתב ההגנה ולאותה טענת ההתיישנות המועלית בכתב ההגנה ואין אפשרות להעלותן אך במסגרת סיכומים. ראה בנדון ספרו של המלומד השופט ד"ר זוסמן, "סדר הדין האזרחי" מהדורה שישית, עמ' 297. מכל מקום לא הונחה בפני ביהמ"ש תשתית עובדתית לכאורית כלשהי, לפיה אכן יסודות סעיף 8 לחוק ההתיישנות אכן התקיימו. נהפוך הוא המצב, הדעת נותנת כי התובעים, כמו הבעלים הקודמים יכלו בהשתדלות סבירה לדעת באם לדירה קיים היתר בנייה ובאם לאו. למעשה זהו אחד הדברים החשובים שעל קונה לברר אצל המוסדות המתאימים: עירייה או רשות מקומית וגם אצל רשם המקרקעין בעניין קיום צו הריסה שנירשם שם. בעניינו מוסכם כי התובעים או מי מטעמם לא ביצעו כל בדיקות שכאלה. אף אם תתקבל טענת התובעים בדבר תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, עדיין אין בדבר כדי להושיע את התובעים הואיל וסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין מגביל את תקופת ההתיישנות לתקופה של 10 שנים מיום אירוע הנזק וזאת ללא קשר למועד ידיעת התובעים עליו בפועל. לפיכך סברתי היא שאכן התביעה התיישנה ויש לדחותה אך מטעם זה. עניין קיומו של היתר לדירה? הינני סבור כי כפות המאזניים בעניין קיום היתר בנייה לדירה או אי קיומו הינן מעויינות. מצד אחד קיימת החלטת וועדת התיכנון מיום 4/11/75 עפי"ה הותר לבנות את הדירה. כן אין חולקין כי מאז שלהי שנות השבעים הדירה משמשת למגורים ולא התגלה רמז או שמץ כלשהו שמאן דהו עבר על החוק בעצם הקמת הדירה. אין זה בלתי אפשרי שאכן הונפק היתר בנייה נוסף עבור הדירה וכן שלוש דירות נוספות באותו בניין, מעבר להיתר הבנייה הקודם של הבניין. אוסיף כי בניית בניין הדירות, כמו גם הדירה עצמה, התנהלו במקביל והם הושלמו בשלהי שנות השבעים והוא נרשם כבית משותף ביחד עם הדירה. אין מקום להניח, בהיעדר תשתית ראייתית כלשהי, כי המפקחים מטעם הנתבעות או רשם המקרקעין עשו על מנת שלא למלא את תפקידם נאמנה והעלימו עין מבניית הדירה, כמו גם דירות נוספות, עפ"י החלטת וועדת התכינון מיום 4/11/75. מנגד אכן אין בנמצא היתר בנייה שכזה עבור הדירה, כאשר היה מקום לצפות ולהניח כי אותו היתר נוסף יימצא בתיק הרלוונטי של וועדת התיכנון, כאשר אותו תיק קיים ולא נעלם, כך שאי הימצאותו שם יש בו כדי להעיד שהוא לא ניתן בסופו של יום, חרף החלטת וועדות התיכנון מסיבה זו או אחרת. נטל השיכנוע בדבר קיום כל העובדות המהוות את עילת התביעה מוטל על שכם התובעים, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה ומשכפות המאזניים מעויינות יוצא כי התובעים לא הרימו את נטל השיכנוע בעניין בניית הדירה ללא היתר בנייה, כאשר אי קיום היתר בנייה הינו המסד עליו נשענת עילת התביעה המיוחסת לנתבעות. אף בהנחה שאין קיים היתר בנייה, עדיין דין התביעה נגד הנתבעות להידחות כפי שיפורט להלן. לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות: יסודותיה של עוולת הרשלנות הינם כדלקמן: חובת זהירות (נורמטיבית וגם קונקרטית). הפרת אותה חובת זהירות (לפי מבחן האדם הסביר). גרימת נזק. קשר הסיבתי (עובדתי ומשפטי) בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם. הינני מוכן להניח, לצורך העניין, כי אכן הנתבעות חבות בחובת זהירות כלפי תושביהם וביניהם התובעים, על שני סוגיה, הכול במתחם הסמכויות שהוענקו להן עפ"י חוק, הן בפקודת העיריות והן עפ"י חוק התיכנון והבנייה או כל דין אחר. אין מקום לקבל מצב עפי"ו יוענקו לרשות ממלכתית או ציבורית סמכות אכיפה או אחרות והיא לא תחוב בנזיקין בגין הפרת אותן סמכויות, כאשר נגרם לאזרח נזק בגין אותם מעשים או מחדלים שהיו תחת פיקוחם ואחריותן של אותן רשויות ציבוריות. כן אני מוכן להניח, לצורך העניין, כי אכן היתה הפרה של וועדת התיכנון לאותה חובת זהירות, בכך שלא גילתה את עובדת בניין הדירה ללא היתר כדין, בכך שלא ביקשה הפסקת עבודות הבנייה עפ"י הסמכויות הרחבות המוענקות לה בחוק התיכנון ובכך שלא דאגה להריסת אותן עבודות, בין עפ"י צו הריסה מינהלי ובין בעתירה לביהמ"ש במסגרת כתב אישום או בלעדיו, לשם קבלת צו הריסה שיפוטי. יחד עם זאת, הינני סבור כי התובעים לא השכילו להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו להן לבין הפרת חובת הזהירות על ידי הנתבעות. כאמור, הדירה שימשה למגורים תקופה של כ- 25 שנים ולא נתגלה בה פגם כלשהו. ראו בעניין זה לפחות הערכות שני שמאים שהוצגו. הנזקים הופיעו לראשונה בחורף 2003/2004, עת היתה הצפה של הדירה במי גשם. שמאי מטעם חברת הביטוח העריך את הנזקים, לרבות בגין תיקונים, ריצוף וטיח בסך של 5,500 ₪. אומנם מומחה אחר, המהנדס פאעור, נתן חוו"ד מאוחרת יותר, מחודש 4/2004, עפי"ה הגדיר את הנזקים ושם את עלותם בהיקף של כ- 200,000 ₪, אך הוא לא הזכיר, לא במפורש ולא מכללא, כי הנזקים נגרמו עקב היעדר פיקוח בעת בניית הדירה או בגין בנייה לקוייה של הדירה, או בגין כך שהדירה נבנתה ללא היתר כדין. נהפוך הוא, מחוות דעתו ניתן ללמוד כי הנזקים נגרמו עקב הצפת הדירה במי גשמים. בעניין בניית מפלס הדירה במפלס אפס של רצפת החנייה, אין להוציא מכלל אפשרות כי הדבר היה וגם אושר, לפי בקשת המיועד לגור באותה דירה: הנכה מר בוהדנה. כן אינני סבור כי הסמכויות שיש לוועדת התיכנון, שהן סמכויות אכיפה וסמכויות על, אף אם היו ממומשות כדבעי ואף אם היה היתר בנייה, יכלו למנוע את הנזקים הנטענים. סמכויות הפיקוח על הבנייה, לרבות טיבה ותנאיה, מוטלות, לפי חוק התיכנון והבנייה ותקנותיו, על המהנדסים, המודדים ובעלי מקצוע אחרים מטעם מבצעי הבנייה ואין אפשרות לבוא בטענה כנגד וועדת תיכנון בכך שבניין קרס עקב התרשלות או תרמית מצד קבלן או מהנדס כל עוד היא ביצעה עבודות הפיקוח בכך שקיבלה את אישורי בעלי המקצוע הנדרשים עפ"י דין וכאשר לא היה לה יסוד סביר להניח כי יש התרשלות או תרמית מצד אותם בעלי מקצוע. סיכום הדברים הוא שיסודות עוולת הרשלנות המיוחסת לנתבעות לא הוכחו במלואן על מנת שהן תחוייבנה בתשלום פיצויים לתובעים. ההודעה לצד ג': משהגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות הינני פטור מלדון ולהכריע בעניין הכיסוי הביטוחי לו טענה עיריית נהריה, כך שדין ההודעה לצד שלישי גם כן להידחות. התוצאה: מורה על דחיית התובענה, כמו גם הודעת צד שלישי שהוגשה על ידי עיריית נהריה נגד חברת הביטוח הראל. בנסיבות העניין ולאור כך שכנראה מצב דירתם של התובעים אינו תקין ועליהם להשקיע בה לא מעט עקב נזקים, שלא נמצא אף אחד אחראי להם בנזיקין, אינני עושה צו להוצאות. בניההיתר בניה