זוהי תביעה להכיר בזכאותו של התובע לבצע 9 כוננויות בחודש מתוקף תפקידו, זכאותו להעלאה בדרגה החל מחודש 12/96, ולתשלום בגין כונניות שביצע ולא קיבל שכר גינן. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת 1. התובע החל לעבוד בנתבעת, בבית החולים בנהריה, משנת 1987 כעובד ארעי ולאחר מכן בחוזה מיוחד- כטכנאי חשמל הממונה ואחראי על צוות חשמלאים (ראה מסמך נ/א1 לתצהיר התובע). החל מיום 2.4.90 עובד התובע בשירות הנתבעת במעמד של עובד קבוע לאחר שעבר מכרז פומבי לאיוש משרת מנהל עבודה בבית החולים. 2. מאז שנת 1990 התובע עובד בנתבעת בתפקיד מנהל עבודה א', ביחידת המנהל והמשק כפי שהוגדר במסמכי המכרז הפומבי מס' 223 אליו ניגש, וכהגדרתו שם "מנהל עבודה א' (אחזקת חשמל)" - בדירוג טכנאים. (ראה נספחים א-ד לתצהיר משה כפיר). 3. אין מחלוקת כי התובע נמנה על עובדי מחלקת מנהל ומשק בנתבעת, והוא התקבל לעבודה למילוי משרה בתקן מספר- 12293 . 4. בכתב התביעה טען התובע, כי הוא ביצע מספר כוננויות במהלך השנים ולא קיבל בגינן שכר, ולפיכך תבע סך של 3,101.89 ₪ (קרן). הנתבעת הודתה בכתב ההגנה המתוקן, כי מבירור שערכה התובע אכן קיבל אישור לבצע כוננויות אשר לא קיבל בגינן שכר, ולפיכך במשכורת חודש מאי 2004 שולם לו סך של 3,331.45 ₪. 5. כאמור בהחלטתו של כב' השופט מיכאל שפיצר מיום 5.9.04, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשלושה נושאים עיקריים: 1) זכאותו של התובע לתוספת תשלום בגין כוננויות. 2)זכאותו של התובע לקידום בדרגה. 3) זכאותו של התובע לתשלום בעד כוננויות שבוצעו בשנים קודמות. להלן עיקר טענות התובע 3. לטענת התובע, מתוקף תפקידו כמנהל. הוא משויך לדירוג מינהלי ביחידת המנהל והמשק בנתבעת. והיות והינו בעל השכלה של "טכנאי", הוא מדורג כטכנאי לצרכי שכר. 4. לטענתו,מכוח הסכם אשר נחתם ביום 6.12.84, בין המדינה לבין ההסתדרות והועד הארצי של עובדי בתי החולים הממשלתיים, חלות עליו הוראות ההסכם אשר מצויות בחוברת הנושאת כותרת "תפקוד עובדי מינהל ומשק בבתי החולים" אשר פורסמה במרץ 1985 (להלן - חוברת התפקוד). 5. בחוברת התפקוד ישנן הוראות הקובעת בין היתר כי, על פי תאור תפקידו, הינו מסווג לדרגה 370. ובהתאם להשכלתו הוא משויך לדירוג "טכנאי", כאמור בחוברת התפקוד,ומכאן שהוא זכאי לתנאי עבודה בהתאם. ובנוסף, יש להחיל עליו את הוראות ההסכם המקצועי אליו הוא משויך. 6. לטענתו, בטבלת הכוננויות למשרות מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים (ראה נספח ב' לתצהיר בתיה לוי), הוסכם כי עובד שעל פי הגדרת תפקידו הינו בדרגה 370 זכאי לבצע 9 כוננויות בחודש. ולכן על הנתבעת לקיים את ההסכם, ולא למנוע ממנו הטבה זו. 7. התובע הוסיף וטען כי הוא זכאי לקידום בדרגה מלאה (היינו דרגה מספר 39 בדירוג טכנאים), מתאריך 1.12.96 בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי לשנים 93/96 העוסק בשכר ותנאי עבודה של הטכנאים והנדסאים, ובהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה בנושא זה. ולא רק לחצי דרגה כפי שטוענת הנתבעת. להלן עיקר טענות הנתבעת 8. הנתבעת מסכימה שהתובע משויך לעובדי המינהל והמשק, אך לטענתה, חל עליו דירוג הטכנאים ולא הדירוג המנהלי. לגרסתה, מדובר בשתי קבוצות שונות אשר לכל אחת מהן הסכמי עבודה נפרדים מהם נשאבות זכויות העובדים. 9. משנת 1982 מישרה מס' 12293 אליה שובץ התובע לאחר המכרז מסווגת בסוג תפקיד שמספרו 37001 ולא 370 כפי שטוען התובע. לטענתה, הדבר בא לידי ביטוי באינדקס הסוגים שהינה רשימה ארצית של כל סוגי התפקידים הקיימים במשרד הבריאות, וחל על כל עובדי משרד הבריאות, ללא יוצא מהכלל. 10. מאחר וטבלת הכוננויות איננה כוללת את משרתו של התובע מס' 37001, אשר מזכה בכוננויות הוא אינו זכאי להיות משובץ במספר כוננויות כלשהו, אלא באישור מיוחד של משרד הבריאות אשר מתקצב את התשלום החריג. 11. בסיכומים- הסכימה הנתבעת לפנים משורת הדין, ומבלי להודות בטענות התובע, להמיר את משרתו של התובע למישרה מינהלית בסיווג 370 כל עוד הוא ממשיך למלא תפקיד של מנהל עבודה, וזאת על מנת לאפשר לו לקבל כוננויות כדין משמע 9 כוננויות בחודש, ומשכורתו תשולם על פי דירוג הטכנאים. 12. לטענת הנתבעת, חוברת התפקוד, אליה מתייחס התובע לא חלה עליו היות והיא מתייחסת לעובדים בעלי השכלה של הנדסאי או טכנאי המשובצים במישרות בדירוג מינהלי, ולא לעובדים בדירוג טכנאי כדוגמת התובע. ומכאן שהתובע לא זכאי למכסת כוננויות . 13. עוד טוענת הנתבעת, כי עקב סמיכות זמנים מקרית בין המועד שבו היה זכאי התובע לתוספת שהייה (פז"מ ) לבין המועד בו קיבלו עובדים המשתייכים לדירוג המנהלי (תוספת של דרגה שלמה נוספת), בטעות- נשלח אליו מכתב הנושא תאריך 13.12.93 המודיע לו על זכאותו לדרגה נוספת שלמה ביחד עם העובדים בדירוג המינהלי, למרות שלא היה זכאי. 15. בדיון ביום 24.12.06 לבקשת הצדדים, ולאור העובדה שהמדובר בשאלות משפטיות ולא עובדתיות, הוחלט כי, התצהירים שבתיק ישמשו כראיה - ללא חקירת המצהירים. והתיק יוכרע על פי הסיכומים בכתב. 16. מטעם התובע הוגשו תצהירים של: התובע בעצמו, גב' בתיה לוי - יו"ר ועד העובדים הארצי של עובדי בתי החולים הממשלתיים. מר אסף פורת - יו"ר הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בהסתדרות החדשה -מחוז חיפה והצפון. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר משה כפיר המשמש, מנהל כוח אדם בבית החולים גליל מערבי בנהריה. 17. כדי להכריע בתיק צריך לדון תחילה ולקבוע לאיזה סוג תפקיד משוייך התובע, ואשר ממנו יש לגזור את כל זכויותיו. האם התובע משויך לסוג תפקיד שמספרו 370 כפי שטוען, או שמא הוא משויך לסוג תפקיד 37001 כפי שטוענת הנתבעת. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 18. התובע משמש כמנהל עבודה, במחלקת המנהל והמשק בבית החולים בנהריה, מאז 2.4.1990 לאחר שעבר מכרז, כאשר במסמכי המכרז נרשם תחת הכותרת תאור המשרה "מנהל עבודה". 18. בזיכרון דברים שנחתם בין המדינה לבין הסתדרות עובדי המדינה והועד הארצי של העובדים בבתי החולים הממשלתיים מיום 6.12.84 (נספח ב1-ב7 לתצהיר התובע), הוסכם על חוברת תפקוד לעובדי המשק בבתי החולים הממשלתיים (להלן-חוברת התפקוד) (נספח א' לתצהיר בתיה). 19. אין מחלוקת בין הצדדים,שהתובע משויך למחלקת המנהל והמשק בבית החולים. 20. לטענת הנתבעת חוברת התפקוד אינה חלה על התובע, מהטעם שחוברת התפקוד מרכזת את ההסכמות שהושגו להסדרת דירוג אחיד ולימים הדירוג המינהלי, והיות והתובע אינו משויך לדירוג המינהלי אלא לדירוג "טכנאי" הוראות חוברת התפקוד אינה חלה על התובע. 21. מעיון במבוא לזיכרון הדברים מיום 6.12.84 עולה כי הוסכם על הצדדים להסכם על שינויים בסדרות הארציות בדירוג האחיד, והוטל על ועדת משנה "לערוך שינויים בתפקוד עובדי מינהל ומשק בדירוג האחיד בבתי החולים (להלן העובדים) בהתאם לסיכום על השינויים בסדרות הארציות כדירוג אחיד". במבוא לחוברת התפקוד שהופצה לעובדים על ידי משרד הבריאות המחלקה הארצית לכוח אדם נרשם : "הננו שמחים להעמיד לרשותכם חוברת הכוללת סיכומים של ועדת המשנה של "ועדת פדה" לגבי תפקוד עובדי המנהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים מיום 6.12.84. השתדלנו לכלול את מירב התפקידים בסקטורים האמורים ולצרף הנחיות והבהרות כפי שסוכמו עם נציבות שירות המדינה באשר להפעלת ... לצד התפקידים מצויינים מספרי הסוגים (תיאורי תפקידים) המופיעים בחוברת תאורי התפקידים המשרדים. ... התפקוד המצ"ב מבטל מסמכי תפקוד אחרים הקודמים לו ..." (ראה נספח ב2 לתצהיר התובע) 20. אין חולק כי התובע נמנה על עובדי המנהל והמשק, טענת הנתבעת לעניין זה, אינה מתיישבת עם נוסח הכתוב בזיכרון הדברים והוראות חוברת התפקוד שכותרתה "תפקוד עובדי מינהל ומשק בבתי החולים"(הדגשות-לא במקור), אשר קובעת באופן מפורש שאינו מצריך פרשנות, כי הוראות ההסכם יחולו על כל עובדי מינהל ומשק בבתי החולים ולא רק של הדירוג המנהלי כפי שניסתה לטעון הנתבעת. 21. משה כפיר מטעם הנתבעת- אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כמנהל כוח אדם בבית החולים הצהיר, כי למשרה אליה התקבל התובע יכלו לגשת גם מועמדים ועובדים שהינם בדירוג טכנאי וגם עובדים בדירוג מנהלי(בסעיף 10 לתצהיר המשלים). לטענתו מאחר והתובע היה טכנאי כבר עם קבלתו לעבודה, הוא שובץ למשרה בדירוג טכנאי. יוצא אפוא, שהיה יכול להתקבל למשרה זו עובד ללא השכלה של טכנאי/הנדסאי כמו שהיתה לתובע, ואז הוא היה מדורג בדירוג מנהלי. 21. בעמ' 13 לחוברת התפקוד נרשמה הערה בתחתית העמוד אשר קובעת כי: "בעלי תפקיד אשר להם השכלה של הנדסאי או טכנאי ידורגו בדרוג הנדסאים/טכנאים" (להלן- ההערה) בסעיף 4 לסיכומי הנתבעת נטען על ידה, כי תכלית ההערה כפי שנרשמה לקדם עובדים מנהליים שפנו לרכוש השכלה בתחום הטכני ולאפשר שיבוצם בדירוג הטכנאי (שהינו שיבוץ בכיר יותר)אף אם משרתו הינה בדירוג המינהלי. ובמצב זה לטענתה העובד ישאר במישרה המינהלית לה שובץ מלכתחילה ויקבל משכורת על פי דירוג טכנאים. בהתאם לפרשנות הנתבעת-התובע התקבל למשרה ניהולית לאחר שהוא כבר רכש השכלה בתחום הטכני ולפיכך לצרכי שכר בלבד קיבל דירוג טכנאי כפי שטען. לא יעלה על הדעת שבמצב דברים זה התובע יופלה לרעה אל מול עובד אחר שיכול היה להתקבל למשרה גם אם הוא לא טכנאי, ולאחר שהיה רוכש תעודת טכנאי/הנדסאי ואז היה מתוגמל בשכרו בהתאם להשכלתו ומדורג בדירוג מנהלי. 22. לאור האמור, אני קובעת כי המשרה אליה התקבל התובע הינה משרה ניהולית וכשמה כן היא "מנהל עבודה א' (אחזקת חשמל)", והנתבעת לא חולקת על כך שהתובע משמש בפועל כמנהל עבודה, וזה לא רק תיאור תפקידו . לפיכך מתקבלת את טענת התובע שהוא התקבל לעבודה למשרה ניהולית ביחידת מינהל ומשק בבית החולים בנהריה, ולכן הוא משויך לסקטור המינהלי בדירוג טכנאי - לצורכי שכר וזכויות, בהתאם להערה אשר נכתבה בחוברת התפקוד. 23. זה המקום לציין כי בעמ' 12 לחוברת התפקוד אשר לדעתי חלה על התובע,תחת הכותרת "שירותים טכניים" ישנה טבלה המציינת כי מס' סוג התפקיד 370 הינו לעובד אשר על פי תאור משרתו הינו "מנהל עבודה א'", לפיכך אנו מקבלת את טענת התובע, כי הוא משויך לסוג תפקיד שמספרו 370 . 24. לא נעלמה מעני טענת הנתבעת כי כבר משנת 1982 מישרה מס' 12293, בה שובץ התובע לאחר המכרז, מסווגת בסוג תפקיד שמספרו 37001 והסיווג לא שונה מאז, והדבר גם בא לדי ביטוי באינדקס הסוגים שהינה רשימה ארצית של סוגי תפקידים הקיימים במשרד הבריאות וחל על כל עובדי משרד הבריאות ללא יוצא מן הכלל. מן הראוי לדחות טענה זו ולו בשל העובדה שבחוברת התפקוד אשר נחתמה ב- 6.12.84 והופצה במרץ 1985 ואשר הוחלה על כל עובדי מינהל ומשק אשר אין מחלוקת שהתובע בכללם, נרשם כי לצד התפקידים המופיעים בחוברת צויינו מספרי הסוגים ותיאורי התפקידים, ובהמשך נרשם כי "התפקוד המצ"ב מבטל מסמכי תפקוד אחרים הקודמים לו", כלומר שחוברת התפקוד מבטלת את אינדקס סוגי התפקידים המשויכים לעובדי מנהל ומשק בבתי החולים, שהיא קודמת לחוברת התפקוד. 25. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע משויך לסוג תפקיד שמספרו 370 על פי תאור תפקידו ובהתאם לחוברת התפקוד וזאת מהיום שהחל לשמש כמנהל עבודה ב- 2.4.1990. זכאות התובע לכוננויות 25. לטענת הנתבעת, על פי הנחיות משרד הבריאות הזכאות לכוננויות מתקיימת באם נתקיימו במצטבר 3 תנאים: העובד מועסק במשרה המשויכת לסוג המזכה, תואר התפקיד של משרתו זהה לתואר התפקיד המזכה, והעובד מועסק במשרה המשויכת לתקן בית חולים מזכה- בהתאם לסדר הגודל . 26. מעיון ב"טבלת כוננויות למשרות מינהל ומשק בבתי"ח ממשלתיים" מחודש מאי 1999 (להלן- טבלת הכוננויות) (נספח א' לסכומי הנתבעת) עולה כי, התובע עונה על הנחיות משרד הבריאות, וכן על התנאים המזכים בכוננויות כפי שהם מופיעים בטבלת הכוננויות, היות והינו משויך לסוג משרה 370 כפי שנקבע לעיל, ועל פי תאור תפקידו הוא עובד כמנהל עבודה א' בתחום החשמל, ובית החולים בנהריה עונה על הגדרת גודל ואפיון, מאז 1.7.99 (ראה נספח ג1 לתצהיר התובע). 27. בנסיבות אלה קמה לתובע הזכאות למכסת -9 כוננויות בחודש, בהתאם לסוג המשרה אליה הוא משויך- מנהל עבודה א' בתחום החשמל. בדירוג טכנאי- על פי סוג משרה 370 בהתאם לטבלת הכוננויות, החל מחודש 7/99. שיעור התשלום בגין כוננויות 29. בתאריך 1.12.79 נחתם זיכרון דברים בנושא הכוננויות לעובדי מנהל ומשק בבתי החולים אשר קבע בין השאר את מספר הכוננויות המירבי בחודש לבעלי תפקידים שונים, את שעות הכוננות במהלך השבוע, בשבת ובחג, ואת שיעור התשלום בגין כוננות כאשר העובד בבית, או כשהוא נדרש להגיע לבית החולים ומבצע עבודה בפועל. (נספח ג' לתצהירה של בתיה לוי). 31. סעיף 6 לזיכרון הדברים קובע: "תמורת מכסת הכוננויות המאושרות, מתחייבים בעלי התפקידים המפורטים בנספח א' ובנספח ב' להיענות בחיוב לכל קריאה במשך כל החודש לרבות שבתות וחגים." הצדדים חלוקים בנוגע לשאלת עצם התשלום שיש לשלם לעובד אשר ביצע מספר כוננויות מעבר למכסת הכוננויות שנקבעה לו, וזאת בהקשר לשאלת פרשנותו של הסעיף הנ"ל, לגרסת הנתבעת - כל מטרתו של סעיף זה היא לאפשר לבית החולים לשלב עובדים בכוננויות נוספות מעבר למכסה המאושרת ללא כל תמורה נוספת על מנת לאפשר שירות טוב לחולים בכל עת. לגרסת התובע - משמעותו של סעיף זה היא,שבעל תפקיד שנקבעה לו מכסת כוננויות מאושרות כאמור, ואשר לא היה רשום ככונן, אך ביה"ח קרא לו לעבוד בפועל, עקב צורכי עבודה מחייבים, הוא חייב להיענות לכל קריאה בכל יום כולל שבת וחג ולהגיע לעבודה. ובגין שעות אלה יקבל תשלום בשיעור של שעות נוספות ולא תשלום בשיעור של קריאת פתע. 33. עמדת התובע בעניין זה, שכן פרשנות זו של התובע לסעיף, עולה בקנה אחד עם הוראות אחרות אשר מטרתן למנוע פגיעה בעובדים- כאמור בהחלטת ועדת המעקב מיום 14.1.96 בעניין תשלום עבור הכוננויות (נספח ד' לתצהיר בתיה לוי). שם נקבע בין היתר כי עובד אשר מבצע עבודה בשעות נוספות בשעה שהוא כונן, יהיה זכאי לתשלום הן בגין שעות נוספות והן בגין הכוננות. כלומר - לא הייתה הסכמה לכך שעובד יבצע עבודה ולא יקבל תשלום, כפי שניסתה לטעון הנתבעת. בענייננו, יש לקחת בחשבון את ההקשר התעשייתי בו מדובר, במובן זה שעסקינן במוסד שהינו בית חולים, הפעיל ומספק שירותים 24 שעות ביממה, ועל כן מרבית עובדיו נדרשים לעבוד בפועל וגם לעמוד לרשות העבודה בשעות בלתי שגרתיות. 34. פירושו של התובע לסעיף 6 משקף נכונה את ההיבט הביצועי של זכאות למכסת הכוננויות המרבית. הנתבעת מסכימה כי מטרתה של תוספת כוננות שניתנת לעובד, מחד נועדה לתת פיצוי לעובדים הצריכים להיות זמינים ונכונים לצרכי בית החולים, ומאידך מאפשרת לבית החולים להפעיל מגוון שירותים מנהליים ומשקיים בהתאם לצרכיו, ולאופי השירותים אותם הוא מעניק. אולם סעיף 6 לזיכרון הדברים נועד לתת מענה למצבים ולשעות בהן יש לבית החולים צורך בתגבור עובדים מתוקף היותו מספק שירותים חיוניים, ואז גם אם עובד נקרא לעבודה מעבר למכסת הכוננויות להן התחייב מראש, הוא חייב להיענות בחיוב לכל קריאה נוספת, ברם, לא הוסכם שהעובד לא יקבל שכר בגין עבודתו במקרים כגון אלו. 35. על פי החלטת ועדת המעקב מיום 14.1.96 (נספח ד' לתצהיר בתיה לוי), כל עובדי המנהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים המקבלים תשלום בגין מכסת כוננויות, צריכים לדווח כל חודש באיזה ימים במהלך החודש היו בכוננות. ולמעשה הפירוש שנתנה הנתבעת לסעיף 6 לזיכרון הדברים מרוקן מתוכן, את ההסכמים בדבר זכאותם של בעלי תפקידים שונים למכסת תורנויות, שהרי לטענתה עליהם להיענות בחיוב לכל קריאה במהלך כל החודש גם אם נקראו לעבודה מעבר למכסת הכוננויות ומבלי לקבל כל תגמול נוסף, אם כן לשם מה נקבעה מכסת כונניות מוגדרת . תיקון עולם אינו יכול לעודד ולו בעקיפין עבודה ללא תמורה. "ככלל,העסקת אדם בעבודה ללא תמורה גובלת בניצול והיא מנוגדת לנורמה משפטית וחברתית תקינה (ראה את פסה"ד עע 300018/98 א.ו.ב.א מהנדסים בע"מ נ' אלון נוי -לא פורסם). 34. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הוראות סעיף 6 לזיכרון הדברים מכירות בנסיבות בהן עובד משמש ככונן בהיקף כוננויות מעבר לזה שאושרו לו לתשלום מראש, כאשר צרכי המערכת מחייבים זאת. לפיכך, יש לקרוא את הוראות סעיף 6 הקובעות כי מוטלת חובה על כל עובד להיענות בחיוב לכל קריאה במהלך כל החודש לרבות שבתות וחגים, כך שהן מתייחסות אך ורק לחובת ההיענות לקריאה,למרות שהיא מעבר למכסה המאושרת מלכתחילה. סעיף זה לא עוסק בהסדרת התשלום בעבור הכוננויות, ובוודאי שלא עולה מהסעיף, כי במצב דברים שכזה העובד לא יהיה זכאי לשכר עבור עבודתו. תוספת דרגה 36. התובע טוען כי בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי לשנים 93/96 העוסק בענייני שכר ותנאי עבודה של הטכנאים והנדסאים, ובהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה בנושא זה. הוא זכאי לקידום בדרגה מלאה (היינו דרגה מספר 39 בדירוג טכנאים), מתאריך 1.12.96 , ולא רק לחצי דרגה כפי שטוענת הנתבעת. 37. מנגד טוענת הנתבעת, כי עקב סמיכות זמנים מקרית בין המועד שבו היה זכאי התובע לתוספת שהייה (פז"מ) לבין המועד בו קיבלו עובדים המשתייכים לדירוג המנהלי (תוספת של דרגה שלמה נוספת), בטעות- נשלח אל התובע מכתב הנושא תאריך 13.12.93 המודיע לו על זכאותו לדרגה נוספת שלמה ביחד עם העובדים בדירוג המינהלי, למרות שלא היה זכאי. 38. ברם, על פי נוסח המכתב שקיבל התובע מהמנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים בנהריה, אושרה לו העלאה בדרגה אישית מיום 1.12.93 על פי הסכם שכר 86 כדלהלן: "אישור העלאה בדרגה אני שמח להודיעך כי אישרתי את העלאתך לדרגה 8 בדירוג טכנאי מדרגה 7 במשרה... בתפקיד מנהל עבודה א' (אחזקת חשמל) . ההעלאה הינה בתוקף מיום ...(1.12.93) ומוענקת עפ"י המלצת הממונה כהסכם ע"פ הסכם שכר 86- דרגה אישית. ... "(נ/ ה1 לכתב התביעה המתוקן). 39. סלע המחלוקת בסוגיית ההעלאה בדרגה האישית של התובע נעוצה בכך שהנתבעת טוענת כי העלאה בדרגה שקיבל התובע בתאריך 1.12.93 מקורה בטעות. לטענת הנתבעת לא ניתנה ולא יכולה הייתה להינתן לתובע דרגה אישית בשנת 93 משני טעמים: הראשון - דרגה אישית ניתנת רק באישור מיוחד וחריג לעובדים מצטיינים במיוחד ברמה הארצית. והטעם השני- משנת 97 ניתן לאשר דרגה אישית רק לאחר שהייה של 4 שנים לפחות בדרגת שיא. 40. במסמך אשר צירפה הנתבעת לתצהירו של משה כפיר (ראה נספח ו') נרשם בסעיף 2: "הנהלת נציבות שירות המדינה החליטה על מתן כלי ניהולי למנהלים בשדה באמצעות הענקת דרגות אישיות לעובדים שהומלצו לכך בגין תרומתם לארגון וכדי לפתור בעיות יחודיות עפ"י הקריטריונים להלן: א. קריטריונים וזכאות לדרגות אישיות הסדר דרגות אישיות חל על הדרוגים: מינהלי,מח"ר,מהנדסים,טכנאים... ניתן להמליץ על דרגה אישית בגין הצטיינות או לפתרון בעיות יחודיות. היקף הדרגות האישיות לא יעלה על אחוז אחד מסך כל המשרות התקניות במשרד/יחידת סמך. ניתן לדון בדרגה אישית רק לאחר שהעובד שהה לפחות 4 שנים בדרגת השיא" 41. מנוסח המסמך עולה כי המלצה על מתן דרגה אישית הינה בסמכותו של המנהל האחראי על העובד המומלץ להעלאה בדרגה אישית. אין מחלוקת שהתובע קיבל מכתב מאושר מהמנהל האדמניסטרטיבי של בית החולים המאשר לו את קבלת ההעלאה בדרגה, החל מתאריך 1.12.93. שנית, הנתבעת בעצמה טוענת כי ההנחיה בסעיף 4 המצוטט לעיל הקובעת כי ניתן לאשר דרגה אישית רק לאחר שהייה של 4 שנים בדרגת שיא, נכנסה לתוקף רק בשנת 97 ולכן ההוראה לא יכולה לחול רטרואקטיבית. 42. עוד טענה הנתבעת כי בהיעדר אישור מנציבות שירות המדינה לדרגה האישית לא יתכן כי התובע קיבל אותה. אולם על פי הוראות התקשי"ר (ראה פרק 21. העוסק בהעלאה בדרגה) די שהאחראי על העובד ינפיק אישור העלאה בדרגה, בהתאם לקבוע בסעיף 21.253 לתקשי"ר וזה לשונו: "אישרה נציבות שירות המדינה או אישר האחראי העלאת עובד בדרגה, יפיק האחראי במשרד הודעת אישור העלאה בדרגה מתוך המערכת המרכזית לניהול משאבי אנוש. עותק מהאישור יקבל העובד. עותק נוסף מהאישור יועבר למדור משכורת,העותקים יקבעו על-ידי המשרד. " באישור העלאה בדרגה שניתן לתובע (ראה נספח ה' לתצהירו), בתחתית המכתב נרשמה הערה וזהו נוסחה: "האישור ניתן ע"פ הוראות פרק 21 בתקשי"ר והוא ניתן לביטול על ידי נש"מ אם מתברר שניתן מתוך הפרת הוראות תקשי"ר" 43. הנתבעת לא הוכיחה שאישור ההעלאה בדרגה אישית אשר ניתן לתובע ניתן בחוסר או חריגה מסמכות או שניתן תוך הפרת הוראות התקשי"ר. כמו כן ובהתאם להערה שנרשמה בתחתית האישור, לא הוכח שהאישור בוטל על ידי הגורם המוסמך לבטלו שהינו- נציבות שירות המדינה בלבד. 44. מנהל מחלקת כוח אדם של בית החולים הודיע לתובע במכתב מיום 30.4.97 כ-4 שנים לאחר האישור להעלאה בדרגה אישית, כי הדרגה ניתנה לו בטעות, ולפיכך הוא לא יקבל דרגה נוספת לה הוא זכאי מכוח הסכם 93/93, היות והדרגה שניתנה לו בטעות נלקחה בחשבון העלאה בדרגה מכוח הסכם 93/96 (נספח ט' לסכומי הנתבעת). דא עקא, הגורם המוסמך להחליט על ביטול העלאת הדרגה האישית של התובע הוא הנש"מ ולא מנהל מח' כוח אדם של בית החולים בנהריה. 45. לפיכך, הוראות סעיף 21.254 לתקשי"ר הקובעות כי דרגה שניתנה תוך הפרת הוראה בחוק, הסכם או הסדר קיבוצי, הוראות התקשי"ר או כל נוהל אחר בשירות המדינה, אם לא בוטלה מכל סיבה שהיא, אין בכוחה ליצור זכות להטבה או לדרגה נוספת מכוח הסכם קיבוצי או הסדר מחייב אחר - אינן רלוונטיות לעניינו שכן לא הוכח שהדרגה האישית שניתנה לתובע ב- 1.12.93 ניתנה לו שלא כדין. יחד עם זאת, על פי הוראת הסעיף רק נש"מ רשאית לבטל אישור למתן הטבה ולא כל גורם אחר. 46. נוכח האמור, אני מקבלת את תביעת התובע, בעניין זכאותו לקידום בדרגה מכוח הסכם 93/96, החל מ- 1.12.96 . וטענות הנתבעת לעניין זה דינן להידחות לאור הנימוקים לעיל. על הנתבעת לקדם את התובע בדרגה שלמה נוספת החל מיום 1.12.96, לדרגה 39 בדירוג הטכנאים ולשלם לו את כל הפרשי השכר להם הוא זכאי וזאת תוך 30 יום מהיום. סוף דבר 46. לאור כל מה שנקבע לעיל, התובע זכאי למכסת 9 כוננויות בחודש בהתאם לסוג תפקידו אותו הוא ממלא בפועל שמספרו 370. למען הסר ספק- במידה ולאחר מועד הגשת התביעה (9.9.02), התובע ביצע כוננויות,מעבר למכסה שנקבעה לו, כמתחייב בסעיף 6 לזיכרון הדברים, על הנתבעת לשלם לו את שכרו בהתאם. 47. לאחר בחינת נסיבות המקרה - לא מצאתי לנכון לפסוק פיצויי הלנה, על הסכומים שהנתבעת חייבת לשלם לתובע. אין ספק בעיני, כי עסקינן במחלוקת כנה, הן ביחס לשאלת סוג התפקיד אליו משתייך התובע. והן ביחס לשאלת חובת התשלום בגין ביצוע כוננויות מעבר למכסה המזכה, עקב חילוקי דעות בדבר עצם החובה לשלם . 48. באשר לתביעת התובע לפיצוי בגין כוננויות שהנתבעת מנעה ממנו לבצע החל מחודש 3/00 ולטענתו נגרם לו נזק בסך 31,015 ₪ . יש לזכור כי מדובר בתוספת כוננות אשר במסגרתה התובע היה אמור לקבל את התשלום, לאו דווקא תמורת ביצוע עבודה בפועל. אלא בגין עצם הנכונות לעמוד בפועל לרשות מקום העבודה. על כן מן הראוי שהנתבעת תפצה חלקית את התובע. בנסיבות אלה אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי שיבוץ לכוננות, בסך של 10,000 ₪ בלבד. 49. על יסוד כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל על כל מרכיביה, למעט התביעה לפיצויי הלנה. 50. כן תשלם הנתבעת לתובע בגין שכ"ט עורך דין סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הדיון התקיים בפני כדן יחיד. דירוג שכר (דרגה)שירות המדינה