חתימה בהרשאה תובענה שראשיתה בקשה לביצוע שטר חוב על סך 40,000 ₪, שהוגש לביצוע כנגד הנתבעת כערבה ושלושה אחרים: שניים כעושי השטר, הנתבעת ובעלה, מר מרגיי יובל, כערבים. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר, בה טענה כי מעולם לא חתמה על כתב הערבות; המדובר בזיוף חתימתה ובמתן ערבות ללא אישורה וידיעתה. הנתבעת ציינה בתצהירה מיום 11.3.08 כי בעלה הוכרז כפושט רגל ולא היה עולה על דעתה לחתום על שטר ערבות כגון זה המבוצע בתיק. בראשית הדרך לא היתה מיוצגת הנתבעת ע"י עו"ד, ולאחר מכן הופיעה מלווה בסיועו של יועץ משפטי. במסגרת הדיון בבקשה להארכת מועד ולהתנגדות לביצוע השטר, הגיעו הצדדים להסכמות, כי תינתן הארכת מועד להגשת התנגדות, וההתנגדות תתקבל, בכפוף להמצאת חוות דעת שיהא בה כדי לתמוך בטענת הנתבעת. עוד הוסכם כי אין בהסכמה אליה הגיעו הצדדים כדי לפגוע בטענה מטענות הצדדים או להוות הסכמה לטענה מטענות הצדדים. ואכן, הוגשה חוות דעת גרפולוגית, ולאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ניתנה רשות להגן והתיק נקבע לישיבת הוכחות. היום נשמעו הראיות בתיק. מטעם התובעת העידו שתיים: התובעת ובתה. מטעם הנתבעת העידו שניים: הנתבעת ובעלה. התובעת פירטה בתצהירה את נסיבות קבלת שטר החוב לידיה. התובעת ציינה כי היא השכירה את דירתה לשניים: ה"ה אכטנברג רחל ויונתן, שהם אחותה של הנתבעת ובעלה. התובעת מפרטת כי עקב שינויים בתנאי חוזה השכירות בשנת 2004 נדרשו השוכרים להביא שני ערבים טובים כבטוחה לחוזה השכירות, ואכן ביום 6.7.04 הם הביאו את שטר החוב לבטוחה לתשלום השטר. בסעיף 6 לתצהירה ציינה התובעת כי באותו יום בו הגיע השוכר, מר אכטנברג, למסור את שטר החוב החתום, הוא הגיע יחד עם הערב השני, מר יובל מרגיי. מר מרגיי ציין בפני התובעת, כך לשיטתה, כי הוא גיסו של השוכר, הוא ואשתו (היא הנתבעת) חתומים כערבים על שטר החוב והוא אף ציין לפניה כי הוא בעלים של מפעל והוא איש עסקים. כמו כן ציינה כי הן השוכר והן מר מרגיי ציינו בפניה כי הם מירושלים. תצהירה של גב' סיגל כהן, אין בו כדי לשנות או להוסיף לעניין טענות התובעת, באשר לנסיבות עריכת שטר החוב וקבלתו, אלא יש בהן כדי לתמוך בגרסתה כי במועד כלשהו בחודש יולי 2004, התקשרה בטלפון לאמה, וזו ציינה בפניה כי בעת שיחת הטלפון יושבים בביתה יוני (הוא השוכר) יחד עם גיסו, הוא הערב, למסור לה את שטר החוב. אציין כבר עתה כי גרסת התובעת לא נסתרה בחקירה נגדית. יחד עם זאת, עסקינן בתביעה שטרית, ויש לבחון האם יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם את הסכום על גבי שטר החוב. טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי חתימתה על גבי השטר זויפה, היינו: החתימה אינה חתימתה. אמנם, בראשית ישיבת ההוכחות, ביקש ב"כ התובעת להוציא את חוות דעת הגרפולוגית מתיק ביהמ"ש, מאחר והגרפולוגית לא זומנה ע"י ב"כ הנתבעת, והחלטה המורה על משיכת חוות הדעת ניתנה כמבוקש. בשלב זה, ואין בכך כדי לשנות כלל את האמור לעניין גרסת התובעת בדבר נסיבות השטר, אציין כי המסמכים שצורפו לתצהיר העדות הראשית של התובעת, מלמדים כי שטר חוב נשוא תיק זה נמסר לה לאחר ששטר חוב קודם, שנמסר, אבד או נעלם ושטר החוב המבוצע בתיק זה מחליף את השטר החדש. התובעת ציינה בהגינות רבה כי לא זכרה אם בעלה של הנתבעת חתם על גבי השטר בפניה, אם לאו, אולם אין חולק כי היא לא ראתה את הנתבעת כמי שחתמה על השטר לפניה. בנסיבות אלה, הנטל להוכיח כי המדובר בחתימתה של הנתבעת על גבי השטר, עובר לשכמי התובעת (ר' עא5293/90). לאחר שתעמוד התובעת בנטל זה, יועבר הנטל לשכנוע לכתפי הנתבעת, להוכיח את טענתה כי המדובר בחתימה שאינה חתימתה. אני סבור, לאחר עיון בראיות שהוגשו בתיק, שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל לפתחה. התובעת קיבלה שטר חוב שעליו מתנוססת חתימת הנתבעת. נראה לי כי טוב היה והיה על התובעת לברר את זהות החותמים על גבי השטר, או למצער, להעלות עניין זה בשיחה טלפונית, אותה תעשה מול מי שלכאורה חתמה על גבי השטר. משלא עשתה כן, ומשלא הוכח כי העלתה כלל את סוגייה זו, לא בפני בעלה של הנתבעת ולא בפני מר אכטנברג, אני סבור כי התובעת לא הוכיחה כי חתימתה של הנתבעת מתנוססת על גבי השטר. סעיף 92 לפקודת השטרות, קובע כי מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר, בהרשאתו, או על פיה או בחותמות שהוטבע עליהן בידי עצמו או בהרשאתו. סעיף זה מוביל את הדיון כעת לשאלה: האם המדובר בחתימה שחתם יובל מרגיי בהרשאה. כאמור, ציינתי כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי המדובר בחתימתה של הנתבעת. יחד עם זאת, בנסיבות מסירת השטר, כפי שהוכחו לפניי, יש לבחון האם המדובר בחתימה בהרשאה, והאם יש בנסיבות אלה כדי לחייב את הנתבעת. למען הסר ספק ספיקא, אציין כפי שציינתי בשלב מוקדם יותר, כי טענת הזיוף היתה טענתה המרכזית של הנתבעת, אולם לא הטענה היחידה. בתצהיר בתמיכה להתנגדות, אותו הגישה כשלא היתה מיוצגת, ציינה כי המדובר באישור וב"מתן ערבות ללא אישורי וידיעתי", היינו: גם אם התכוונה לכך או לא התכוונה לכך הנתבעת, הרי טענה כי גם אם קיימת חתימה, הרי היא לא ניתנה בהרשאה. לדברים אלה יש חשיבות, ואליהם אתייחס בהמשך. בספרו של זוסמן, "דיני שטרות", מהדורה 6, נאמר לעניין חתימה בהרשאה כדלהלן: "מקום שניתנה לשמעון הרשאה לחתום על שטר בשם ראובן, יכול הוא לחתום באחת משתי דרכים: יכול הוא לחתום את שם מרשהו ממש, היינו, לחתום ראובן. סעיף 92 מסמיך מורשה לעשות כן ואם ניתנה לו הרשאה לחתום בשם המרשה, חתימת שם המרשה אינה זיוף אף על פי שהעובדה כי החתימה לא נכתבה בידי ראובן עצמו אינה גלויה לעין". עם זאת, מסביר זוסמן כי המורשה שחתם יכול לגלות שהוא חותם בשמו של אחר. אין זה המקרה לפנינו. אכן, כפי שציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו, בעא1286/90, בנק הפועלים נ' ורד אלבשר, התנהגות השלוח אינה יוצרת הרשאה אלא התנהגות השולח עצמו. בפסק דין ורד אלבשר הסביר כבוד הנשיא שמגר את דיני השליחות השטריים. נקודת המוצא על פי פקודת השטרות היא דיני השליחות הכלליים, אלא אם כן קיימת התייחסות ספציפית לסוגייה מסוימת במסגרת דיני השטרות. כך למשל מכירים דיני השליחות בשליחות נסתרת, ואילו פקודת השטרות אינה מכירה בשליחות שטרית נסתרת. בפסק דין ורד אלבשר נקבע כי היתה אכן חתימת היסב בתוקף הרשאה, ולאחר שנבחנו דיני השליחות השטריים, עבר כבוד הנשיא שמגר לבחון את קיומה של עצם ההרשאה. אינני סבור כי די בפסק דין ורד אלבשר. בעא4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי נ' רחמני, הרחיב ביהמ"ש העליון את בחינת השליחות הקבועה בפקודת השטרות. באותו מקרה התייחס כבוד הנשיא ברק לדוגמא בה נמשך שיק לפקודתו של שמעון, אשר היסב אותו ליהודה. לוי הוא בעל החשבון ולקוחו של הבנק הנמשך. שמו, כתובתו ומספר הטלפון שלו וכן מספר חשבון, מופיעים בפינה הימנית העליונה של השיק. רישום אלקטרוני של מספר החשבון מוטבע בתחתית השיק, בפינה השמאלית התחתונה של השיק מופיעה חתימת מושך קשה לזיהוי, ומסתבר כי זו חתימת ראובן, שהוא שלוח של לוי. ראובן משך את השיק והרשאתו של לוי. השאלה שהתעוררה באותו פסק דין הוא מי אחראי כמושך השיק: ראובן, שחתם עליו, או לוי, שולחו של ראובן, ובעל החשבון. כבוד הנשיא ברק הפנה להוראות סעיף 25 לפקודת השטרות וקבע כי עולה ממנו שמקום בו שלוח פועל בגדר הרשאתו וחותם עליו את שמו שלו בלבד, בלא שניתן לראות כי הוא חותם בתור שלוח, השלוח חב אישית על פי השטר, ואילו השולח אינו חייב על גבי השטר. "לעניין זה אין נפקא מינא אם הצד האחר, שקיבל את השטר מידי השלוח, ידע על דבר הרשאת השולח או שהשליחות מבחינתו היא נסתרת... דין השטרות שונה, בעניין זה מדין השליחות... על פי דין שטרות אפילו פעל השלוח בהרשאה, ואפילו דבר ההרשאה ידוע לצד השני, השלוח יחוב (אישית על השטר(, אם הוא חתם חתימה עירומה, כלומר חתם את שמו שלו בלבד ולא חתם בתור שלוח, ואילו השולח אינו אחראי על פי השטר, ביסוד תפיסה זו עומד העקרון כי הזכויות על פי השטר צריכות להיקבע על פי חזות השטר. אין להפנות את האוחז לנתונים לבר שטריים". יצוין כי כבוד הנשיא ברק העלה את השאלה מדוע לא יחויב גם השולח במצב דברים זה, אולם השאלה אינה פשוטה לדבריו, והוא ביקש להשאיר אותה ב'צריך עיון'. בנסיבות תיק זה ניתן ללמוד כי יובל מרגיי, לאור דבריה המהימנים של התובעת, שלא נסתרו כלל, אכן הופיע יחד עם מר אכטנברג בדירתה, ונתן לה את התחושה כי חתימת הנתבעת נחתמה בהרשאה. יובל מרגיי נתן לתובעת להאמין כי החתימות על גבי השטר הן חתימותיו שלו, וחתימתה של הנתבעת, רעייתו. בפ"ד רינסקי, אמר הנשיא ברק והבהיר שקו הגבול בין חתימה עירומה של שלוח הפועל בהרשאה ובין חתימתו בתור שלוח, הוא לעיתים חד וברור. כאשר ראובן השלוח החותם בהרשאה את שמו בלבד, בלא שניתן ללמוד מחזות השטר כי הוא פועל כשלוחו של שמעון, יחוב אישית על פי השטר, ושמעון לא יחוב על פיו. כאשר ראובן חותם בתור שלוח, תחול החבות השטרית על שמעון ועליו בלבד. מצב של חוסר ודאות הוא מצב בו חתימת השלוח עצמו, תוך בידודה ממכלול השטר, אינה בתור שלוח ואין בה תוספת שלפיה חתימה היא של השלוח או עבור שולח. עם זאת, מצויים על גבי השטר נתונים נוספים, מהם ניתן ללמוד על קיומה של שליחות. כך למשל במקרה של שיק מודפס, כאשר עליו מופיע שם השולח וכאשר החתימה היא חתימת השלוח כחתימה עירומה. לאחר שניתח וסקר את הדין האמריקאי הגיע הנשיא ברק למסקנה שיש לאמץ את הגישה המתחשבת במסמך כולו ובפרשנותו. כבוד הנשיא הפנה לספרו של זוסמן בו נאמר כי אין צידוק לפרשנות כאשר השטר אינו מגלה דבר ולא שהחתימה אינה מגלה דבר. לדברי כב' הנשיא ברק, "כאשר עיון בשטר מצביע על אופיה של החתימה כ'חתימה אישית', או כ'חתימת שלוח', יש לתת תוקף למובן זה, שכן זהו המובן שהאוחז בשטר נתן לשטר שעה שקיבל אותו. שנית - גישה זו תואמת את הדין הכללי. שטר הוא חוזה וחוזה יש לפרש מתוך עיון בכל חלקיו. אין מפרשים חוזה מתוך התמקדות בסעיף אחד או במילה אחת בלבד". עוד הוסיף הנשיא ברק כי ניתן להתחשב ולהיזקק לנסיבות חיצוניות בפרשנות החתימה המצויה בשטר כאשר עוסקים בצדדים קרובים, כלומר צדדים שביניהם קיימת עסקת יסוד, ולעניין זה יחולו הדינים הכלליים. באותו מקרה דובר בשיק שהודפס ע"י בנק ועליו נתוניה האישיים של המערערת, והחתימה עצמה אינה קריאה. נקבע כי כל האוחז בשטר היה מניח שהחתימה היא של בעלת החשבון או של אדם אחר הפועל בשמה. פירוש סביר של השיק בכללותו, מוביל למסקנה בלתי נמנעת שהחתימה אינה חתימתו האישית של החותם אלא חתימתו בתור שלוח של בעלת החשבון. גם אם קיים ספק באשר לאפיון החתימה כחתימה אישית או כחתימה בתור שלוח של בעלת החשבון, ניתן לפנות לנסיבות חיצוניות לשם הבאת ראיות חיצוניות באשר למהות החתימה. באותו מקרה ביססו הראיות החיצוניות את המסקנה כי המושך פעל כשלוח של בעלת החשבון. מן הכלל אל הפרט. כאמור, בשלב מוקדם יותר בפסק דין זה, כבר בראשית הדרך, עוד בהיותה בלתי מיוצגת, טענה הנתבעת שלא הרשתה לאחר לחתום בשמה. נראה כי מר יובל מרגיי חתם על השטר שלא בהרשאתה של הנתבעת. בסופו של יום ולאחר ששמעתי את הצדדים ואת מכלול הנסיבות, ולאחר שאף שמעתי את עדותו של מר יובל מרגיי עצמו, אני סבור כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים מהאמור והנטען על ידו. כך למשל, בסעיף 8 לתצהירו של מר מרגיי, ציין כי לא קיבל הרשאה מאף אחד, לרבות אשתו, לחתום בשמה, ולא נתן הרשאה לאדם לחתום בשמו או במקומו בשום תחום או נושא כלשהו, אולם עניין זה עלה על ידו אך לאחר הדיון הקודם, בו עלתה סוגיית החתימה בהרשאה, מה גם שהתרשמתי מכנותה ואמינותה של התובעת באשר לנסיבות מסירת השטר ע"י מר אכטנברג ומר מרגיי בעצמו, שהם נתנו לה להאמין כי החתימות הן חתימות אותנטיות ומקוריות של החותמים עליו. מר מרגיי הציג מצג שווא בפני התובעת. יחד עם זאת, אין בכך כדי לחייב את הנתבעת עצמה על פי השטר, וזאת לאור העובדה שלא נתנה הרשאה לבעלה לחתום על גבי השטר. לאור כל האמור לעיל, הרי אין לחייב את הנתבעת על פי השטר המבוצע בתיק. אני מורה על מחיקת שמה של הנתבעת מתיק הוצלפ0118559083 וביטול כל ההליכים כנגדה. אין באמור בפסק דין זה כדי לגרוע מזכותה של התובעת להמשיך ולפעול לגביית השטר מאת השוכרים, הם החייבים העיקריים, ומאת מר מרגיי עצמו, שממילא אף לא הגיש התנגדות לביצוע שטר. הפיקדון שהופקד בתיק זה מעוקל לבקשת ב"כ התובעת, ויועבר ע"י גזברות ביהמ"ש לזכות תיק הוצלפ0118559083. בנסיבות תיק זה, אינני עושה צו להוצאות. מסמכים