להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה במכונת כיפוף: תמצית העובדות וטענות הצדדים לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 7.9.62, בתאונת עבודה מיום 5.7.00 (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") מי שהייתה מעבידתו של התובע בתקופה הרלבנטית וכנגד מבטחתה בביטוח חבות מעבידים, הנתבעת מס' 2. התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל). הנתבעת היא חברה העוסקת, בין היתר בעבודות פחחות. התובע עבד בשירות הנתבעת החל מיום 1.1.91. במשך 4 שנים שקדמו לכך עבד התובע בחברת "סטיל רולינג" אשר בבעלות אותם בעלי שליטה בנתבעת. עיקר עבודתו במשך השנים הייתה כיפוף פחים בגדלים שונים ובאופן שונה בהתאם למטרות היצור, וזאת באמצעות מכונת כיפוף פח הממונעת חשמלית אשר נמצאת ברשות הנתבעת משנת 1993 (להלן: "המכונה" - ראו גם תמונה ת/1). אורך מכונת כיפוף הפח הינו 8.3 מטרים. לצד המכונה עמד שולחן עבודה עליו הונחו הפחים לצורך הזנתם לפתח המכונה. כמו כן למכונה חלק הנקרא "שולחן מתרומם" שרוחבו 40 ס"מ. באמצעותו בין היתר מתבצע הכיפוף. חלק זה מחובר למכונה בזוית של °90 כלפי מטה וכאשר המכונה מופעלת הוא נזקף כלפי מעלה עד זווית ישרה (שינוי מצב של ?180) בהתאם לזווית הכיפוף הרצויה (עמ’ 25 לפרוטוקול). לטענת התובע, ביום התאונה נתבקש לייצר מרזבים. לצורך כך השתמש בלוחות פח בעובי 2 מ"מ רוחב 1.5 מ' ואורך 7 מ' (סעיף 11 לתצהיר התובע). משקל לוח פח היה 168 ק"ג. בכל לוח פח היה צורך ליצור ארבעה כיפופים והעבודה התבצעה, עבור כל כיפוף, כך: הזנת הפח למכונה, ביצוע הכיפוף, משיכת הלוח החוצה, הפיכתו בכיוון המתאים (על גבי המכונה) והזנתו מחדש לצורך הכיפוף הבא. הנחת הפח על שולחן העבודה וסילוקו ממנו לאחר גמר העבודה עליו בוצעו באופן מכני, ואילו משיכת הפח והפיכתו נעשתה ידנית, כך על פי שיטת העבודה שהייתה נהוגה. בדרך כלל, נעזר התובע לטענתו, בעובד אחר שהיה מקצועי ומיומן בעבודה על המכונה, והבין את השפה. אותו עובד נעדר מהעבודה מתחילת חודש התאונה כנראה עקב סגר בשטחים שמנע הגעתו לעבודה. לטענת התובעת, בבעלות בעלי השליטה בנתבעת- בשם דוד דורון (להלן: דורון") ושמעון, מפעל נוסף כאמור בשם "סטיל רולינג". הבעלים או המנהלים של הנתבעת ו"סטיל רולינג" היו מעבירים עובדים ממפעל זה לאחר, כאשר היו חסרים עובדים. לטענת התובע, יום קודם לתאונה, העביר דורון לנתבעת עובד, שהחל את עבודתו מספר ימים קודם לכן במפעל "סטיל רולינג", על מנת שיהיה לו לעזר. לטענת התובע מדובר היה בעובד דובר השפה הרוסית בשם אלכס (להלן: "אלכס") שלא שלט כלל בשפה העברית (הן בהבנת השפה והן בדיבור). אי לכך, לא התאפשרה עמו תקשורת מילולית והתקשורת עמו בזמן ביצוע העבודה נעשתה באמצעות סימנים. כמו כן טען התובע, כי מדובר היה בעובד בלתי מיומן וחסר ניסיון בעבודה על המכונה. לגרסת התובע, התאונה אירעה בזמן העבודה על הלוח הראשון ולאחר שכבר בוצעו שני כיפופים מנוגדים בפח כך שנוצרה צורה של האות Z. לצורך משיכת הפח והפיכתו לקראת הזנתו מחדש לצורך כיפוף נוסף, נזקק התובע לעזרת אלכס. התובע ביקש מאלכס בעזרת סימנים להפוך את הפח לכיוון המכונה אולם אלכס לא הבין את דבריו והפך את הפח לכיוון ההפוך מהנדרש וביצע משיכה לכיוון השולחן דווקא, איבד שליטה על הלוח בקצה שבו החזיק, נפגע קלות בכתפו מהלוח ושמט את הלוח לכוון השולחן. כתוצאה מכך, נתפסה ידו השמאלית של התובע בין לוח הפח ששמט העובד ולוח פח אחר שהיה מונח על שולחן העבודה. ידו של התובע נפגעה בעיקר באצבע 3 וכן נקטע חלק מאצבע 2. משלא מצא דבר לחבוש בו את ידו ניגש התובע אל מנהל עבודה של מחלקת מבנים בשם ח'ליל אחמד עבדאללה (להלן: "ח'ליל") אשר הזעיק רכב של הנתבעת שהביא את התובע לטיפול בחדר המיון של בית החולים "רמב"ם". בחדר המיון אובחנה לטענת התובע קטיעה של הקצה הדיסטלי של אצבע 2 ובוצעה לו תפירה וחבישה. בהמשך עבר התובע ביום 29.11.00 ניתוח נוסף לתיקון הגדם בבית חולים המשפחה הקדושה בנצרת. נטען, כי בניתוח זה נכרתה למעשה מחצית מהגליל האמצעי, בנוסף לגליל המרוחק שכבר נכרת. מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר האשם קאסם, קבע, כי נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה בשיעור של 10% בגין קטיעה של גליל וחצי באצבע ה- II ביד שמאל לפי סעיף 43(2) ג' שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן: "התקנות"). גם במל"ל נקבעה לתובע, לאחר נכויות זמניות, נכות צמיתה בשיעור זהה על פי אותו סעיף. כן הופעלה תקנה 15 באופן שהגמלה שקיבל חושבה לפי 13.3% נכות. במישור האחריות טוען התובע, בעיקר, כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנות הנתבעת או בשל הפרת חובה חקוקה מצידה שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שחייבה אותו לעבוד בעבודה מסוכנת המצריכה תקשורת שוטפת בין מבצעיה עם עוזר שאינו יודע לדבר עברית ובנוסף גם חסר ניסיון או רשלני, בכך שלא וידאה ופיקחה על מידת הבנתו את הנחיות העבודה ואת כללי הבטיחות לרבות אזהרה אודות הסיכונים שבעבודה. נטען גם בעניין זה שהנתבעת לא הזהירה את התובע על כך שמדובר בעוזר חסר ניסיון וחסר מיומנות בעבודה. התובע מציין, כי יום קודם לתאונה ביצע עם אלכס עבודות קלות עם פחים קטנים. עוד טען, כי הנתבעת לא נקטה באמצעים למניעת נפילת לוחות הפח. לטענת התובע הנתבעת חייבה אותו להפוך את הפח הכבד ולהזינו למכונה באופן ידני, על אף שקיים ציוד מכני מתאים שיכול היה להחליף את העבודה הידנית הנ"ל. לטענתו, הנתבעת שקלה לרכשו אך החליטה שלא לעשות כן מטעמי עלות. עוד טען, כי הנתבעת נקטה בשיטת עבודה מסוכנת אשר העמיסה על עובדיה יתר על המידה והביאה אותם לקצה גבול היכולת שלהם. עוד לטענתו, הנתבעת לא סיפקה לו עזרה של מספר עובדים המספיק לעבודה עם לוחות כבדים. בנוסף, לטענתו הנתבעת לא מילאה אחר הוראות בטיחות שעניינן קיום אמצעים לצורך הגשת עזרה ראשונה במקום עבודה. התובע מפנה לסעיפים 147- 148 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, שעניינן עזרה ראשונה ולתקנות הבטיחות בעבודה (עזרה ראשונה במקומות עבודה), התשמ"ח-1988. לטענתו, הנתבעת אף לא קבעה נוהל לטיפול בעובדים הנפגעים במפעלה, או הגנה במקרה של נפילתם. עוד טען, כי הנתבעת הפרה את תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1997 בכך שלא סיפקה לתובע כפפות מגן או לא דאגה שישתמש בן. התובע טוען, כי יש מקום להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעות לפי הכללים הראיתיים שבסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינו, חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים וסעיף 41 לפקודה שעניינו, חובת הראיה ברשלנות כאשר הדבר מעיד על עצמו. במישור הנזק טוען התובע הוא לא היה מסוגל להמשיך לעבוד בעבודה שדורשת שימוש בשתי הידיים ומשום כך פוטר מעבודתו. התובע טוען להפסדי שכר בעבר ולאובדן כושר עבודה בעתיד לרבות תנאים סוציאליים. כן טוען לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, הוצאות בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכן פיצוי בגין כאב וסבל. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעות את עצם קרות התאונה ונסיבותיה, אך בהמשך הודו, כי התובע נפגע בתאונה במועד הנטען בזמן שעבד אצל הנתבעת כפחח. לטענתן, התובע המציא מעורבות של אותו עובד בשם אלכס על מנת ליצור אחריות של הנתבעת לתאונה. לטענתן, לא עבד בשירות הנתבעת במועד התאונה עובד בשם אלכס כפי שעולה מבדיקה שערך דורון. הנתבעות מתבססות בטענתן בין היתר על כך שחלק מתיאור נסיבות התאונה הקשור בעובד אלכס, הוסף בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה למל"ל, לאחר שהנתבעת כבר חתמה עליו וללא ידיעתה וכי ממילא הגרסה שעליה חתומה, לפיה "בזמן כיפוף פח התחלק הפח ונפל על אצבע II יד שמאל", נרשמה מפיו של התובע. נטען, כי גם שמו של אלכס אינו מצוין כעד לתאונה בטופס. לטענת הנתבעות, התובע המציא את העובד האחר מאחר ועבר אינספור תאונות לרבות עם מעורבות של "פח" ו"קטיעת אצבעות" ומכאן שהיה מודע לאופן שבו עליו להציג את השתלשלות העניינים לצורך קבלת פיצוי. לטענתן, נסיבות התאונה האמיתיות הן שהתובע שמט את לוח הפח בזמן עבודתו השגרתית באופן שאינו מקים אחריות לנתבעת בנזיקין כלפיו. לטענתן, הגרסה בטופס לפני שהוספו פרטים נוספים מהווה "הודאת בעל דין" של התובע. עוד טענו, כי עדות התובע לנסיבות התאונה היא "עדות יחידה" ובנסיבות התיק לא התקיימו טעמים להעדיפה וכי יש לנקוט בה זהירות יתרה מפני שאין כל ראיה חיצונית נראית לעין שתתמוך בה. בנוסף טענו הנתבעות, כי באופן מחשיד לא עשה התובע דבר על מנת לברר את זהות העובד אלכס ומכאן שעדותו הייתה פועלת לרעתו. לטענתן, העד שהתובע בחר לזמן לעדות מטעמו (ח'ליל) לא ראה את התאונה ועל כן עדותו חסרת משמעות. עוד טענו, כי השתהות התובע במשך 4 שנים בהגשת התביעה הייתה מכוונת ונועדה לסכל את סיכויי הנתבעות לאתר את העובד שהינו "עד מפתח". שיהוי זה מצדיק לטענתן את דחיית התביעה. מעבר לכך טוענות הנתבעות, כי גם בנסיבות הנטענות על ידי התובע אין להטיל עליהן אחריות לתאונה שכן היא נגרמה כתוצאה מסיכון סביר במסגרת העבודה. לטענתן, נפילת פח מידיו של עובד הינה סיכון סביר ורגיל עבור פחח שעוסק דרך שגרה בעבודה פיסית מאומצת. לטענתן, התובע היה בעל ניסיון ומיומן בעבודה על מכונה שאינה מורכבת או שמצריכה הדרכה. לטענתן, אין צורך בניסיון מקצועי על מנת לעבוד עליה ואף סופקה לו עזרה- אותו עובד בשם אלכס- לצורך הרמת המשקל הכבד. לטענתן, גם אם העובד סובב את הפח לכיוון הלא נכון יכול היה התובע לשמוט את הלוח כך שיפול על הרצפה. לטענת הנתבעות, אין לבצע היפוך של הלוח על גבי המכונה והתובע כעובד ותיק ומנוסה ידע זאת. לטענתן, ניתנו לתובע הנחיות כיצד לבצע את עבודתו והנתבעת קבעה לכך כללים מפורשים. הנתבעות משערות, כי התובע סטה מנוהל העבודה ורצה לבצע קיצורי דרך מסיבות השמורות עמו ולכן לא הפך את הפח על גב השולחן המיועד לצורך כך אלא על גבי המכונה, דבר שהביא לשמיטת הלוח מידיו. לטענתן, בכל מקרה לצורך הוכחה, כי שיטת העבודה לא הייתה בטוחה וכי היה צורך בציוד הרמה מתאים יש צורך בעד מומחה שכן מדובר בשאלות מקצועיות שאינן בידיעה שיפוטית. בהיעדר חוות דעת זו התובע לא סתר את דברי העד מטעם הנתבעת. כן טענו, כי הטענה להיעדר תקשורת עם אלכס ניתקה את הקשר הסיבתי בין העדר אמצעי הרמה מכניים. לחלופין טוענות הנתבעות, כי יש להטיל אשם תורם מכריע על כתפי התובע שהיה ותיק ומנוסה, אחראי על פעולת היפוך הפח ומי שנתן לעובד אלכס הוראות בקשר לכך. לטענתן, אם סבור היה, כי אלכס אינו מתאים לעבודה היה עליו להתריע על כך. לעניין הנכות הרפואית, הגישו הנתבעות חוות דעת מטעמן, של ד"ר משה דניאל אשר העריך את נכות התובע בשיעור 5% לפי סעיף 43(2) ב' לתקנות. להבדיל ממומחה התובע ומוועדת העררים של המל"ל, סבור מומחה זה, כי מצב האצבע מעיד על קטיעה של גליל אחד בלבד ולא קטיעה של גליל ומחצה (של הגליל האמצעי) ומפנה בעניין זה למסקנות הועדה מדרג ראשון של המל"ל. טוענות הנתבעות, כי מדובר בנכות מינימלית שאין לה השפעה על התפקוד, כי פיטורי התובע אינם קשורים לתאונה. כן טענו, כי נזקיו הנטענים של התובע, מופרזים. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים התקיימה בתיק ישיבת הוכחות. מטעם התובע העיד הוא עצמו וח'ליל. מטעם הנתבעות העיד דורון. כן נחקרו המומחים הרפואיים מטעם הצדדים. דיון ומסקנות מישור האחריות לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמכלול הראיות שעמדו לפני הגעתי למסקנה, כי הנתבעות אחראיות כלפי התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה, משקיבלתי את גרסתו לנסיבות התאונה ומשסברתי, כי הנתבעת התרשלה כלפיו וכי התרשלות זו גרמה לתאונה. לעניין נסיבות התאונה, טוענת הנתבעת בעיקר, כי לא היה מעורב בהתרחשותה עובד בשם אלכס. עדות התובע לעניין זה, שהייתה אמינה בעיני, נתמכה בעדות ח'ליל, העד מטעמו. ח'ליל מסר בתצהיר עדותו הראשית, כי היה נוכח במפעל הנתבעת ביום התאונה והוא זוכר, כי אחד ממנהלי הנתבעת, דורון או שמעון, "הביא איתו פועל רוסי" שאינו זוכר את שמו מ"סטיל רולינג" והורה לתובע לעבוד עמו ולהיעזר בו בעבודה על המכונה. כן מסר העד, כי זכור לו שאותו עובד "לא דיבר עברית מובנת ולא הבין עברית פשוטה". כן זכר, כי אותו עובד עבד עם התובע תקופה קצרה של כיום או יומיים ולאחר מכן לא ראה שוב את אותו עובד. עוד מסר העד, כי התובע נגש אליו כשידו קמוצה בכח והוא רועד. כששאל אותו כיצד ארעה התאונה השיב, כי "הפועל הרוסי הפך את הפח בכיוון הנגדי להוראות והפח נפל על אצבעו של עדנאן". ח'ליל גם תמך בעדות התובע, כי בדרך כלל היה נעזר בעובד אחר מסוים על המכונה וכי אותו עובד היה מקצועי וידע כיצד לעבוד על המכונה. מצאתי עדות זו בעלת משקל רב לתמיכה בטענות התובע. התרשמתי, כי מדובר בעד מהימן שאין לו אינטרס בתוצאות המשפט לטובת צד זה או אחר. אדרבא, במהלך עדותו ועדות דורון מטעם הנתבעת עלה, כי הם נותרו בקשרים טובים על אף שח'ליל כבר אינו עובד בשירות הנתבעת. לעומת זאת העד לא נותר בקשרים עם התובע. כמו כן, עלה, כי דורון כעס על ח'ליל, כי "לא אמר את הדברים בצורה הנכונה ביותר" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 9) אלא "חצאי אמיתות" ורק מפני שהתובע בכה לו. אי שביעות רצון זו לא גרמה לח'ליל לשנות מעדותו במהלך חקירתו הנגדית והוא נותר במהלכה איתן בגרסתו. יצוין, כי גם בחקירתו הנגדית של דורון ציין בתחילה, כי כעס על ח'ליל רק מפני שהעיד לגבי שיטות העבודה באופן חלקי ולא מעבר לכך; "אני אמרתי משהו על הפועל הרוסי? לא באתי בתלונות על הפועל הרוסי" (עמ' 22 ש' 24). בהמשך הוסיף, כי הבעיה שראה בכך הייתה, שח'ליל אינו יודע אם הפועל דיבר עברית או לא. כנגד עדויות אלו מטעם התובע העיד דורון מטעם הנתבעת. אני סבורה, כי עדותו לא סייעה לנתבעות לסתור את גרסת התביעה בנושא זה. ראשית, לא הוצגו לפני מסמכים התומכים בטענת המצאת העובד אלכס. בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית מצהיר דורון כי "מבדיקה שערכתי בזמנו לא מצאתי ברישומים שלנו תיעוד על העסקה של עובד רוסי בשם אלכס". משנשאל אודות רישומים אלו ענה, כי מדובר "ברשימות שכר שלנו" (עמ' 21 ש' 17). רק מנשאל האם בדק גם ברשימות "סטיל רולינג" השיב, כי התצהיר מתייחס גם לרישומים שם, על אף שלא ציין זאת בתצהיר מטעמו. כמו כן העד לא ידע לומר במדויק מתי ערך בדיקה ברישומים, על אף שבדיקה זו נעשתה כבר לצורך ההגנה מפני התביעה והיה מצופה כי העד יזכור נתון זה. אילו קיימות רשימות עובדים בזמנים הרלוונטיים לתביעה, אשר יש בהן כדי לסתור את טענות התובע, כי עבד עמו עובד בשם אלכס, איני רואה סיבה מדוע לא הוגשו רשימות אלו כראיה מטעם הנתבעות. זאת, במיוחד לאור העובדה כאמור, כי דורון מסתמך בידיעתו על מסמכים אלו ולאור זאת שהטענה, כי אותו עובד "הומצא", הינה טענה מרכזית של הנתבעות. אי הגשת ראיות אלו פועלת לחובת הנתבעות במישור הראיתי שכן חזקה שהיו מוגשות אילו היו תומכות בגרסתן. זאת ועוד, מעדות דורון עלה, על אף אותן רשימות, כי אינו שולל שעבד ביום התאונה עובד דובר רוסית בשם אלכס וכי טענתו מתמקדת בכך שלא העסיק עובד שאינו יודע עברית, בניגוד לתצהירו שם טען את שתי הטענות. משנשאל דורון איזה עובד כן עבד עם התובע ביום התאונה לאחר שאישר שלצורך העבודה שביצע התובע יש צורך בשני עובדים ולנוכח העדויות, כי העוזר הקבוע של התובע נעדר מהעבודה, השיב (בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 22 ש' 1-2): "ת. עברו המון שנים מאז המקרה, אני לא יכול לדעת אם עבד עובד רוסי בשם אלכס או בשם אחר. עבד עובד, אני לא יודע אם היה רוסי או מה שמו ש.לפי מה שאמרת עכשיו, אתה לא זוכר. יתכן גם שהיה פועל רוסי כמו שהם טוענים. ת. אתה מנסה להכשיל אותי בלשון. אני לא מקבל לעבודה בנאדם שלא יודע לדבר עברית. אם אני מקבל אדם לעבודה צריך לתקשר איתו" יובהר, כי קיים פער גדול בין ההאשמה הראשונית החמורה של הנתבעת, כי כל קיומו של אותו עובד בשם אלכס הומצא באופן מכוון ומחושב על ידי התובע ובין הטענה, כי כל העובדים היו דוברי עברית ומכאן שלא תיתכן טענת התובע שלא היה באפשרותו לתקשר מילולית עם מי שעבד עמו. באשר להוספת חלקו של אלכס בהתרחשות התאונה לטופס ההודעה למל"ל לאחר חתימת הנתבעת, הרי התובע אינו מכחיש, כי הדבר נעשה לטענתו בעצת בא כוחו. ראיתי יותר מטעם לפגם בכך שהוסף חלק בגרסת התאונה לטופס הודעה למל"ל כך שנחזה כאילו הנתבעת חתומה על הגרסה כולה. עם זאת איני מקבלת, כי הגרסה החלקית מהווה "הודאת בעל דין של התובע" לגבי אי מעורבותו של אלכס באירוע התאונה. איני סבורה גם, כי בהוספת חלק זה בגרסה יש, כשלעצמה, כדי להראות כי מדובר בהמצאה. מדובר במעשה שלא יעשה ויש בו כדי לשמש בדרך כלל לרעת התובע, במידה התלויה בשאר הראיות. במקרה זה, לאור האמור לעיל, על אף התוספת בדיעבד אני מקבלת טענת התובע, כי מדובר בחלק עובדתי שאכן קרה. יצוין, כי לא ראיתי לנכון, בנסיבות העניין, להביא לחובת התובע את העובדה, כי לא רשם את שמו של אלכס בטופס כעד שכן גם העדים שציין יכולים לאשר עבור המל"ל את עצם קרות התאונה. כמו כן, איני מקבלת טענת הנתבעות, כי השתהות התובע במשך 4 שנים גרמה לה לנזק ראייתי. נזק כזה לא הוכח והטענה אף אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעות, כי קיימות נכון למועד הגשת התביעה והדיון בה רשימות מהן ניתן ללמוד את רשימת העובדים למועד התאונה. כמו כן, המידע לגבי העובדים או מי עבד בשירות הנתבעת במועד מסוים נמצא ברשות או בשליטת הנתבעת ועל כן הנטל להביא ראיות בעניין זה מוטל על הנתבעות אם מבקשות לסתור את גרסת התובע. מכאן גם שהנתבעות לא סתרו את עדות התובע וח'ליל, שלה כאמור אני מייחסת משקל רב, כי אותו עובד בשם אלכס לא שלט בשפה העברית והיה חסר ניסיון בעבודה על המכונה. בחקירה הנגדית העיד ח'ליל, כי הוא התקשר לדורון ואמר לו שלתובע חסר פועל ודורון הביא את "הפועל הזה מהמפעל השני". ח'ליל ציין, כי ראה אותו וכי הוא לא דיבר עברית וכי ראה שעבד עם התובע באמצעות סימני ידיים (עמ' 10 -11 לפרוטוקול). מתיאור אופן ביצוע העבודה (הזנת הפח, כיפוף, הוצאה, הפיכת הלוח וחוזר חלילה, ארבעה כיפופים עבור כל לוח) ובתנאים המתוארים שלא נסתרו כגון משקל לוח הפח (בתמיכה לטענת התובע הוצגו לוחות טכניים לפיהם מחשבים משקל של לוח פח), מידותיו הגדולות שמן הסתם מקשות ומסרבלות את העבודה, מתקבלת המסקנה, כי קיימת חשיבות ליכולת תקשורת טובה בין שני מבצעי העבודה, במיוחד כאשר אחד מהם חסר ניסיון. מסקנה זו מתיישבת עם דברי דורון בתצהירו- "ברור לי לחלוטין לאור אופי העבודה כי עובד שאינו דובר עברית אינו יכול לעבוד כעוזר במכונה לכיפוף פחים אפילו דקה אחת" ואפילו מדובר בעבודה קלה, שכן גם לצורך עבודה זו "יש לקשר האחד עם השני". בכך יש לתמוך בטענת התובע, כי התאונה נגרמה בשל אי הבנה של עוזרו אשר לא שלט בשפה העברית ועל כן לא הבין את הנחיותיו. יצוין, כי איני מקבלת את טענת דורון שהטענה, לפיה התובע ואלכס עבדו משך יום שלם יחדיו אינה מתקבלת על הדעת בשל קשיי התקשורת ובכך יש כדי לסתור את גרסת התובע. לא מן הנמנע, כי נדחה האסון, בשל העובדה שיום קודם עסקו התובע ואותו אלכס בלוחות פח קטנים ובעבודה בלתי מורכבת כפי שהעיד התובע. לאחר שקיבלתי את גרסתו העובדתית של התובע, ונוכח גירסת הנתבעת עצמה כפי שמשתקפת בדברי דורון בתצהירו כאמור לעיל, אזי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שהורתה לו לבצע את העבודה על המכונה בעזרת עובד שלא ניתן לתקשר עמו בזמן העבודה ויצרה סיכון אותו ככל הנראה, גם לאור דברי דורון, צפתה או שהיה באפשרותה לצפותו מראש ובכל מקרה הייתה צריכה לעשות כן. טענה נוספת של הנתבעת היא, שהתובע לא פעל על פי שיטת העבודה הנהוגה אשר הייתה מונעת את התאונה, גם בנסיבות המתוארות על ידו, בכך שלא ביצע את היפוך הלוח על שולחן העבודה. יצוין, כי הנתבעות אינן מכחישות, כי למעט טענה זו נהוג היה לבצע את העבודה כפי שתיאר התובע. ח'ליל אישר בתצהירו את תיאור התובע (ס' 13 לתצהירו) ודורון העיד, כי כעס עליו מפני ש"שלא אמר את הדברים בצורה הנכונה ביותר" ומכיוון שלא אמר "את כל השיטות" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 9 ו- 13-14). בחקירתו הנגדית ציין ח'ליל, כי עסק בכיפוף פחים. על המכונה לא ידע לעבוד "אבל זו עבודה באותו סגנון כמו המכונה שעבדתי עליה. במכונה של התובע יש מחשב, שעליו לא עבדתי" (עמ' 10 ש' 1-2). כן העיד ח'ליל כי: "לא תמיד אפשר לכופף על השולחן ולפעמים צריך להפוך את הפח על המכונה" (עמ' 11 ש' 17). ראשית, הנתבעות לא הוכיחו, כי זו הייתה שיטת העבודה הנהוגה וגם לא, כי הודגשה לעובדים עדיפות הבטיחות בעבודה על פני היעילות. דורון לא ציין בתצהירו שמדובר היה בנוהל עבודה והנחיות מפורשות, אלא כי התובע היה צריך לדעת זאת לאור ניסיונו הרב. גם בחקירתו ציין: "אני אמרתי להם תמיד לעבוד בזהירות ולכופף על השולחן גם אם יקח יומיים". כמו כן, לא הוכח לי, כי דורון נקט באמצעים על מנת להבטיח שהעובדים נענים להוראה זו שלו ולא הראה לי את המאמצים בהם נקט על מנת לאכוף הוראותיו, בהנחה ואלו ניתנו. יצוין, כי מלבד הדרכה על המכונה שניתנה בשנת 1993 לגבי המחשוב ואופן העבודה על המכונה (עמ' 30 ש' 21) לא הוזכרה הדרכה נוספת בכלל ולגבי הוראות בטיחות על המכונה בפרט. שנית, מחקירת דורון עלה, כי הוא עצמו אינו יכול לומר אם היפוך הכוון על שולחן העבודה בסוג העבודה שעסק התובע, כלל אפשרי (ראו עמ' 26 לפרוטוקול), במיוחד לאור טענה נוספת שלו, כי היה על התובע לשמור מרחק מספק בין שולחן העבודה למכונת הכיפוף על מנת שאצבעו לא תיתפס בין הלוח לשולחן. משנתבקש להסביר, לאור הנתונים שהיו בזמן עבודת התובע, הכיצד ניתן להפוך את הפח על השולחן ולהזינו למכונה, לא ידע להשיב והתברר כי טענה זו שלו מבוססת על בדיקה שערך בדיעבד שהעלתה לטענתו, כי מי שביצעו את העבודה למחרת התאונה על המכונה הפכו את הלוח על השולחן (ראו עמ' 25 לפרוטוקול ש' 25-30) ועל אמירות של אנשים עמם בדק את הנושא (עמ' 27 ש' 6-9). מיותר לציין, כי אותם אנשים לא הובאו לעדות. לעניין זה ראו גם תשובת ח'ליל לאחר שנאמר לו בחקירה נגדית, כי דורון אומר שאי אפשר להפוך פח אלא רק על השולחן: "דורון הוא המנהל, הוא לא עושה עבודות בידיים בכיפוף פח" (עמ' 11 ש' 18). התובע לעומת זאת, הסביר בחקירתו מדוע בהזמנת העבודה שבה עסק באותו היום היה בלתי אפשרי להפוך את הלוח שלא על גבי המכונה (עמ' 16 ש' 4-11). לטענתו, מדובר בעבודה ידנית ולאור משקל הלוח היה זה בלתי אפשרי להרימו לשולחן ללא כלי עזר שיסייעו להם. בחקירה חוזרת הסביר: "אם היינו שמים על השולחן היה משקל עצום ולא היינו יכולים להרים. על המכונה אנחנו לא מרימים אף פעם. כשהופכים על המכונה משחילים את הפח. שנינו לא יכולים להרים את המשקל הזה. המכונה היא כלי עזר שבולם". יצוין, כי מהחקירה עלה שדורון לא הביא בחשבון, כי מדובר בלוח במשקל 168 ק"ג שכן לא ידע על איזה פח עבד התובע (עמ' 28 ש' 10). איני מקבלת גם את טענת הנתבעות המשתמעת, כי די בשני עובדים על מנת לשאת 168 ק"ג על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפעולה עליה צריך לחזור מספר פעמים עבור כל לוח. לאור האמור לעיל, איני מקבלת טענת הנתבעות, כי התובע סטה מנוהל עבודה שהיה מונע את התאונה, הן משום שלא הוכח קיומו של נוהל או נוהג עבודה כזה והן מפני שלא הוכח לי, כי מדובר בשיטת עבודה אפשרית. כמו כן, מהאמור לעיל, ולאור טענת הנתבעות, כי היפוך על שולחן עבודה בטיחותי יותר מהיפוך על המכונה, מתבקשת המסקנה, כי היה על הנתבעת לצייד את התובע בציוד מכני מתאים ולהורות לו להשתמש בו לכל הפחות כאשר מדובר במידות ומשקל של לוח פח כגון זה שעמו עבד התובע ביום התאונה. כמו כן, איני מקבלת השערתו של העד מטעם הנתבעת, כי התאונה ארעה מכיוון שנתפסה אצבעו של התובע בין לוח הפח לשולחן העבודה. מדובר בהשערה שאינה נסמכת על דבר ומוטב שלא הייתה מועלית שכן חקירתו הנגדית של דורון, שלטענתו אחראי על הכיפופים במפעל שבו עבד התובע, העלתה, כי כלל לא בוצע על ידו תחקיר של האירוע, על אף פציעת התובע. כך לדוגמא, דורון לא ידע אף לומר כאמור מה גודל הלוח שעמו עבד התובע ביום התאונה ואף לא באיזה מרחק מהמכונה עמד השולחן (עמ' 24 ש' 1). באשר לטענת הנתבעות, כי ממילא אין להטיל עליהן אחריות לתאונה שכן נפילת פח מידיו של עובד הינה סיכון סביר ורגיל עבור התובע. הרי שאיני מסכימה עמן. הלכה פסוקה היא, כי מעביד חב חובת זהירות לעובדיו. מכאן שעל הנתבעת הייתה מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי התובע, לשמור במהלך העבודה על ביטחונו ושלמות גופו. במסגרת חובה זו, היה עליה לדאוג, בין היתר, לשיטת עבודה בטוחה ולנקוט צעדים סבירים על מנת למנוע סיכונים מיותרים מהתובע הניתנים מבחינתה לצפייה מראש בהתאם לאופי העבודה וטיבה. כך, מוטלת על הנתבעת בין היתר החובה להשתמש באמצעים מתאימים לצורך ביצוע העבודה, לנקוט בשיטת עבודה בטוחה ולמנוע מראש סכנות אשר עלולות לגרום לנזק לכל עובד ולהתריע מפניהן. ככל שהעבודה מורכבת או מסוכנת יותר, יידרשו אמצעי זהירות מוגברים יותר (ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט(1) 30, 32). טיבה של חובת הזהירות הקונקרטית נבחן לאור מהות הסכנה שנוצרה בנסיבות הספציפיות של המקרה; מיהות הניזוק שהועמד בסכנה והערך שעליו חפצה החברה להגן מפני הסכנה (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72). אמנם חובתו של מעביד לשלום עובדיו כמובן אינה מוחלטת, שכן המעביד אינו בגדר מבטח כנגד כל תאונה שעלולה לקרות בעבודה (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת בישראל, פ"ד מז(3) 345) וישנן סכנות אשר נובעות מאופי העבודה עצמה ואין כל אפשרות לסלקן. כך, מעביד רשאי להביא בחשבון ידיעת עובד סיכונים מסוימים הכרוכים בעבודה וכי עובד זהיר וממוצע יודע להיזהר מהם, כגון פעולות שגרתית אשר אינן מצריכות מיומנות או הדרכה מיוחדת והינן בגדר פעולות שאינן טומנות בחובן סכנה ממשית. לכך טוענת הנתבעת כאן. ברם, נפילת לוח פח במשקל 168 ק"ג מידיו של עובד על ידיו של עובד אחר, הגם אם מנוסה ומורגל בעבודה פיסית, באופן שעלול לגרום לקטיעה של אצבע (ולא מן הנמנע גם לנזק גדול יותר) אינה סיכון אשר נובע מאופי העבודה עצמה ואשר אין אפשרות לצפותו ולנקוט באמצעים לסלקו וכל הפחות לצמצמו. כך, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת דורון בתצהירו, כי מדובר בעבודה שלאור אופייה הכרחי שתהיה תקשורת בין מבצעיה. הקלות שבה מתייחסות הנתבעות לקשיים הכרוכים בעבודה זו שבאה לידי ביטוי, לדוגמא בטענה, כי עם התרופפות האחיזה יכול היה התובע לשמוט את הלוח על הרצפה ללא שיפגע, מלמדת אותי ביחד עם המפורט לעיל על גישה אולי קצת חסרת אחריות וזהירות של הנתבעת כלפי עובדיה להם היא מחויבת לצפות סיכונים ולמנוע אותם. קלות זו באה לידי ביטוי בטענת העד מטעם התובעת בתצהירו (סעיף 13), כי גם אם אחד משני העובדים מסובב בכיוון לא נכון או שומט אותו אזי לכל היותר תיתכן "מכה יבשה". איני נדרשת לדון בטענות התובע בדבר הפרה של חובה חקוקה, אולם אעיר, כי התובע לא הוכיח טענותיו בדבר העדר ציוד רפואי כנדרש בהוראות הבטיחות. בנסיבות, גם לא מצאתי להטיל על התובע אשם תורם כלשהו. ראשית, לא הוכח לפני עובדתית, כי התובע נקט בפעולות שיצרו סיכון כלשהו שעשוי היה לגרום לתאונה. כמו כן, התרשמתי שהתאונה ארעה בגין קשיי תקשורת של התובע עם אלכס אותו סיפקה לו הנתבעת לעזר ועל כן מיומנותו וניסיונו של התובע לא יכלו להיות לו לעזר במניעת התאונה. לסיכום פרק זה אני קובעת, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע, באופן שגרם לקרות התאונה ולנזק. מישור הנזק הנכות הרפואית על אף פער הנכויות הנמוך ועל אף שלגובה הנכות הרפואית אין כל משמעות בטיעוני הצדדים בנושא הנכות התפקודית, הכרעתי נדרשת במחלוקת שבין שתי חוות הדעת- האם הכריתה בניתוח השני מהווה כריתה של עוד חצי גליל מהאצבע, היינו, האם התובע סובל מכריתה של גליל או של גליל וחצי. יצוין, כי מדובר בשאלה עובדתית בעיקרה. לאחר ששמעתי את המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, התברר, כי גדר המחלוקת מצומצם משסברו הצדדים תחילה. אם בחוות דעתו ציין ד"ר דניאל, כי בניתוח השני "נעשתה הורדה של הגליל המרוחק" ובבדיקה מצא "חוסר גליל מרוחק באצבע 2 יד שמאל", בחקירתו התברר, כי על אף שלא ציין זאת בחוות דעתו, הכוונה היא גם לקטיעת החלק המקורב שנשאר בגליל המדיאלי. המומחה לא ציין שמעבר לכריתת הגליל המרוחק בוצעה גם כריתה של חלק מהגליל שאחריו מפני שלטענתו כריתה זו כרוכה בכריתה של הגליל המרוחק. גם ד"ר קאסם מציין, כי כרת חלק מרוחק של הגליל האמצעי. השאלה שנותרה היא האם יש בכריתה זו שלגביה הצדדים אינם חלוקים, כדי להוות "המחצית הנדרשת" לצורך מעבר מסעיף 43(2) ב לסעיף 43(2) ג'. להלן נוסח הסעיף כולו: 43. קטיעה של אצבע בודדת או חלק ממנה .... (2) אצבע 2 א. קטיעת אצבע 2 עם עצם המסרק או חלק ממנה 15% 12% ב. קטיעת לפחות 2.5 גלילים 12% 10% ג. קטיעת 2 או 1.5 גלילים 10% 10% ד. קטיעת הגליל הסופי או חצי ממנו 5% 5% לאור תמימות הדעים בין הרופאים בסופו של דבר, כי הניתוח השני כלל גם כריתה של חלק מהגליל האמצעי, אך גם לשיטת מומחה התובע, שאינו מגיע למחצית הגליל האמצעי, הרי שלפי שיקול דעתי שיעור נכותו הרפואית של התובע הינו 7.5%. הנכות התפקודית והפסדי השתכרות לעבר ולעתיד התובע טוען, כי אינו מסוגל לשוב לעבוד בכיפוף פחים, עבודה בה עסק במשך 19 שנים עובר לתאונה ובה היה צפוי להתקדם ואף להיות לעצמאי. במכתב רופא תעסוקתי מיום 11.1.01 צוין, כי במצבו היום אינו יכול לעבוד במקצוע כיפוף פחים. במכתב הוזכרו קטיעות של שתי אצבעות בידיו מתאונה 18 שנים קודם לכן. לטענתו, על אף המלצה זו שב לעבודה אצל הנתבעת בתקווה לשוב לאותה עבודה. אולם לאחר כשבוע עבר תאונת עבודה נוספת מיום 14.1.01 בה נפגע כתוצאה מהתערערות של לוח פח שאחז בידיו, בשל מצבן. לאחר מכן לא חזר לעבודה והנתבעת פיטרה אותו בשל מצבו הרפואי, החל מיום 14.2.01. לטענת התובע (הנתמכת בחוות דעת המומחה מטעמו), בעבר נקטעו אצבעות 2 ו- 3 ביד ימין. מאחר ומדובר היה באצבע 2 (אינדקס) עבר לתפקד בעיקר ביד שמאל, שגם בה נקטעו בעבר אצבעות 3 ו- 4. לטענתו ניסה לחפש עבודה שתתאים למגבלותיו ואף עבד במספר עבודות שונות אולם מכולן פוטר לאחר זמן קצר בגלל קשיים בתפקוד. כך גם קרה כאשר העסיק אותו אחיה של אשתו, קבלן עבודות צבע, שקיבל אותו לעבודת ניקיון. כן שהה התובע באבטלה והציג אישור על תשלום דמי אבטלה עבור חודשים 10/01-9/02. כמו כן עלה בחקירה הנגדית, כי התובע קיבל דמי הבטחת הכנסה עבור חמישה חודשים בשנת 2004. התובע טוען לנכות תפקודית בשיעור 100% עד לשנת 2003 ולנכות בשיעור 50% החל משנת 2004 . כן טוען להפסדי השתכרות בעבר ובעתיד לרבות תנאים סוציאליים. לטענת הנתבעות, מדובר בשיעור נכות רפואית מינימלית שאין לה השלכה תפקודית. הראיה ששב לעבודה. נטען, כי גם קודם לכן סבל מקטיעות אצבעות (תביעות למל"ל בגין תאונות עבודה שאירעו לו במהלך השנים הוגשו) והדבר לא הפריע לתפקודו בסוג העבודה שבה עבד. דורון מטעם הנתבעת, מסר בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי התובע שב לעבודה לאחר התאונה באותה עבודה ובאותו שכר. פיטוריו נגרמו מפני שתפס אותו בגניבה. לטענתו, לא הוגשה תלונה במשטרה מפאת כבוד לאביו של התובע אשר עבד אצלו שנים רבות. לטענת הנתבעות, הימנעותו של התובע מלהציג תלושי שכר ממועד שלאחר התאונה, על אף שעבד במקומות שונים וגם הוכשר כמטפל מוסמך דרך לשכת התעסוקה, מכוונת ומלמדת על כך שהנתונים מעידים שרמת השתכרותו לכל הפחות לא ירדה. לטענת הנתבעות, התובע יושב בחיבוק ידיים רק בשל הליך משפטי זה. כמו כן מבקשות הנתבעות ללמוד מהחלטת ועדת הרשות במל"ל שלא להפעיל את תקנה 15 הואיל והקטיעה אינה מונעת ממנו לשוב לעבודה. סבורני, כי תפקודו של התובע בתאונה שלפני אכן נפגע במידה שאינה מאפשרת לו עבודת כפיים כגון כיפוף פחים או בכל עבודה המצריכה תקינות פעולת "הצביטה" (תפיסה באמצעות האצבע השנייה לאגודל) בשתי הידיים או צורך בשימוש עדין בידיים. כאמור, לתובע נקטע אינדקס יד ימין וכיום, כך גם על פי עדות המומחה מטעם הנתבעת בעקבות התאונה נשוא תיק זה, נפגעה יכולת "הצביטה" ביד שמאל (ראו עמ' 7 ש' 7). יצוין, כי ועדת עררים מסכמת מיום 2.9.02 לא קיבלה את מסקנת ועדת הרשות מפני שלא התייחסה לקטיעת האצבעות האחרות. העובדה, כי כבר היו לו קטיעות באצבעות שונות אינה משנה ממסקנתי אם כן, אלא להיפך. אם עד לתאונה נשוא תיק זה יכול היה התובע על אף קטיעותיו הקודמות לעסוק בעבודות פחחות וכך עשה בפועל, הרי באה התאונה שלפני וקטעה לו את עתידו התעסוקתי בתחום זה ועל כן התרשמתי, הופסקה העסקתו אצל הנתבעת. התיעוד מהמל"ל שהגישו הנתבעות אודות פגיעות בעבודה של התובע במהלך שנות עבודתו גם הוא אינו פועל לחובת התובע בקשר לטענת הנתבעות שמדובר ב"תובע סדרתי" או כי מדובר בעובד רשלן. התובע עובד כפיים ולא ניתן להסיק לגביו מסקנות רק מעצם העובדה שנפגע פעמים רבות בתאונות ועמד על זכויותיו במל"ל. כן קיבלתי את טענת התובע שפיטוריו מהעבודה אצל הנתבעת היו על רקע מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה. במכתב הפיטורים צוינה הסיבה "צמצומים". לאור העובדה שהתובע פוטר לאחר שנות עבודה כה רבות אצל הנתבעת מבלי שנטען, כי היו תלונות לגביו, שבוע לאחר שחזר מחופשת המחלה ולאחר שנפגע בתאונה נוספת (ראו עדות דורון בעמ' 29 ש' "ביום שהוא הפסיק לעבוד, אז פוטר מהעבודה"), הרי הנטל הוא על הנתבעת להראות שהסיבה לפיטורין הינה גניבה ולא מצבו הבריאותי. אולם הנתבעות לא עמדו בנטל זה וטענת הגניבה נטענה ללא ביסוס. יצוין, כי עדותו של דורון בנושא זה, כמו גם בשאר הפרטים הקשורים בחזרה של התובע לעבודה, לא הייתה משכנעת. מאידך, סבורני, כי התובע הפריז בתיאור מצבו ובנזקיו הנטענים. יצוין, כי במכתב הרופא התעסוקתי צוינה קטיעה ולא צוינה נוירומה או רגישות למגע בגדם (סיבות בגינן עבר את הניתוח השני). כמו כן לא צוינה הגבלה בטווחי התנועה. ביום התאונה היה התובע כבן 38 שנים. כפי שהעיד, עבד אצל אחיה של אשתו בעבודות ניקיון תקופה של כחצי שנה. התובע לא העיד את אחיה של אשתו בדבר הטענה שפיטר אותו בשל מגבלותיו הפיזיות. כן עלה בחקירתו הנגדית, כי פוטר לא משום שהתקשה בעבודות ניקיון אלא משום שנדרש לבצע בנוסף לעבודות הניקיון עבודות נוספות שלטענתו לא התאימו למגבלותיו. כמו כן עלה בחקירה הנגדית, כי עבד כנהג ותלושי שכר מעבודה זו לא צורפו. על כן, סבורני שטענות התובע באשר לשיעור הירידה בתפקודו כתוצאה מהתאונה, מופרזות הן. הנתונים שלפני מעלים כאמור שהתובע אמנם אינו מסוגל לשוב לעבודה שבה עסק והתמחה שנים רבות עובר לתאונה, לנוכח קטיעת האינדקס ביד שמאל ביחד עם שאר הפגיעות בשאר האצבעות בשתי הידיים אשר עד לפגיעה הנוכחית לא מנעו ממנו מלעסוק בתפקידו אצל הנתבעת. נתון זה בהחלט הובא בחשבון לצורך חישוב פיצוי הנזק עבור ניזוק ספציפי זה. יחד עם זאת, על אף שהתובע אינו מסוגל לעבוד במקצוע שרכש לו לפני התאונה, הרי הנתונים שלפני מעידים, כי כושר השתכרות התובע לא נמנע ממנו באופן שאינו מסוגל לבצע עבודות אחרות כגון ניקיון ונהיגה. תלושי השכר ושאר הראיות שלפני בוודאי אינם משקפים פגיעה בשיעור הגבוה הנטען. כמו כן, מאז התאונה חלפו כשש שנים, די זמן על מנת לאפשר לתובע, שלפניו יותר מ- 20 שנות עבודה עד לגיל הפרישה, למצוא עבודה בכפוף למגבלותיו כפי שעולה מהראיות, כי עשה כן לאחר התאונה. אי לכך, בנסיבות העניין, אני מעריכה שלתובע נגרמה נכות תפקודית כתוצאה מהפגיעה בתאונה בשיעור 15%. לאור האמור לעיל, אני מעריכה את הפסדי שכרו, כדלקמן: עבור תקופת אי הכושר מיום 5.7.00- 3.1.01 -הפסד השתכרות מלא. שכרו של התובע עובר לתאונה (4,241 ש"ח) משוערך להיום 4,769 במכפלת 6 חודשים- 28,614 ₪. עבור תקופה מיום 3.1.01 ועד ליום 3.7.01, אני מעריכה את הפסד השתכרותו של התובע בשיעור 50%. אמנם, לתובע נקבעו נכויות זמניות על ידי ועדות רפואיות של המל"ל בשיעור 20% עד ליום 28.2.01 בלבד, אולם הבאתי בחשבון את העובדה כי התובע, שעסק והתמחה בתפקיד אחד במשך שנים רבות, נזקק בוודאי לתקופת הסתגלות על מנת למצוא עבודה המתאימה למגבלותיו. תקופת הסתגלות בת חצי שנה מעבר לתקופת אי הכושר, נראית לי מספיקה בנסיבות העניין. בסך הכל יש לפצות את התובע עבור תקופה זו, כדלקמן: 4,769 X 50% X 6 (חודשים) = 14,307 ₪. החל מחודש 1/02 ועד היום אני מעריכה את הפסד השתכרותו של התובע באופן גלובלי בסך 35,000 ₪. כאמור, התרשמתי שהתובע לא מיצה את יכולותיו התעסוקתיות ועל כן אין באפשרותי לחשב את הפסד ההשתכרות כפי שהוא בפועל. סך הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר: 77,921 ₪. לעתיד, אני מעריכה את הפסד השתכרותו של התובע עד גיל 67 על פי נכות התפקודית בשיעור 15%, ע"פ החישוב כדלקמן: 4,769 ₪ X 15%X 199.19 (מקדם היוון ל- 23 שנים) = 142,491 ₪. סכום זה אינו כולל הפסד תנאים סוציאליים שכן לא הוכח לי שלתובע הופרשו סכומים בעבר לצורך כך. יצוין שלא הוכח לי, כי לאחר 10 שנים בעבודה באותו תפקיד ועל אותה מכונה, צפוי היה התובע לקידום בשכרו או שהיה הופך להיות עצמאי. עזרת צד שלישי לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה היה במעקב רפואי, מרותק לביתו, נזקק לעזרה בפעולות יומיומיות מבני משפחתו ונעזר בבני משפחתו בכל פעולה המצריכה שימוש מדויק באצבעות או אחיזה עדינה. כן נטען, כי יגרמו לו הוצאות בגין עבודות אחזקה בביתו שהיה מבצען בעצמו לפני התאונה. לטענת הנתבעות אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה. על אף שהתובע לא הוכיח ראש נזק זה בדווקנות ולא זימן לעדות עדים מטעמו בתמיכה לתביעתו לפיצוי בגין ראש נזק זה, אולם נוכח טיב פגיעתו של התובע והעובדה, כי סבל מכאבים ונוירומה בגדם וכן עבר ניתוח נוסף, אני מעריכה את הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה לעבר, בסך 5,000 ₪. אין מקום להערכתי לפיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד. הוצאות רפואיות ואחרות לטענת התובע בעקבות התאונה נאלץ לשאת בעצמו בהוצאות שונות עבור עזרים רפואיים, טיפולים פיזיותרפיים, הוצאות לשיקום והוצאות לנסיעות עבור הטיפולים ועוד. לטענתו לא שמר על חלק גדול מהקבלות ולא ערך רישום מסודר של ההוצאות. אלא שהתובע לא צירף גם את חלק מהקבלות שכן שמר. כמו כן, היה מצופה, כי לכל הפחות מהרגע שידע התובע שבכוונתו להגיש תביעה כנגד הנתבעות, היה שומר על קבלות. מאחר שמדובר בנזק מיוחד, היה על התובע להוכיחו באופן דווקני. יצוין, כי בדו"ח ועדה רפואית מדרגה ראשונה מיום 20.5.02 צוין שאינו ממשיך לקבל טיפול רפואי (ס’ 19). על אף האמור לעיל, ובשים לב שעסקינן בתאונת עבודה ועל כן הוצאות התובע מכוסות ע"י המל"ל, אני רואה לנכון לפצות את התובע בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר בלבד על דרך האומדנא, בסכום של 3,000 ₪. כאב וסבל בנסיבות העניין ולאור מכלול הנתונים אני רואה לנכון לפצות את התובע בסכום של 30,000 ₪. סך הפיצוי: 258,412 ₪. ניכויי מל"ל ניכוי תגמולי מל"ל על פי חישוב התובע בשיעור של 63,910 ₪. בנוסף, יש לנכות בנוסף מסכום הפיצוי סך של 12,000₪ לגביו העיד התובע כאמור שמדובר בדמי שיקום אותם קיבל במשך 4 חודשים מהמל"ל (3,000 ₪ עבור כל חודש) בזמן קורס מטפל מוסמך בן חצי שנה שעבר במסגרת מרכז השיקום בנצרת (עמ' 19 לפרוטוקול). לטענת התובע, בסיכומי התשובה, יש לנכות סכום זה רק במידה ונקבע אי כושר מלא בתקופה זו. מאחר ולא הוצגו לפני נתונים המלמדים לאיזו תקופה מתייחס התשלום ומכיוון שאי הבאת ראיות אלו פועלת לחובת התובע, איני מקבלת טענתו. יצוין שהתובע לא הצהיר בתצהיר עדותו הראשית על קבלת סכום זה והדבר עלה רק בחקירתו הנגדית. מאחר ולא הוכח לפני, כי גמלאות הבטחת הכנסה ודמי האבטלה שולמו לתובע עקב הפגיעה נשוא התביעה, אין מקום לנכותן. יצוין, כי ממילא ההפרש שבין סכום הגמלאות ושכר התובע עובר לתאונה, אינו עולה על הפסד שכרו המוערך של התובע לעבר. סך הניכויים אם כן: 75,910 ₪. סיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 182,502 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק. בנוסף ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וכן ישיבו לתובע אגרת בית משפט ששולמה על ידו משוערכת להיום וישאו ביתרת אגרה. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. תאונות עבודה עם מכונהתאונת עבודה