עסקינן בתביעה כספית ע"ס 50,000 ₪, להשבת שכר טרחת עו"ד, ששילמה התובעת לנתבע, במסגרת הסדר שכר טרחה שנחתם בין הצדדים ואשר לפיו התחייבו הנתבע ועו"ד נוסף ממשרדו, לתת לתובעת שירותים משפטיים בקשר עם הגשת תביעה כספית ותביעה בעניין הפרת הבטחת נישואין. המחלוקות העיקריות בין הצדדים סובבות סביב מספר שאלות עיקריות ובהן - תוכנו ופרשנותו של הסדר שכר הטרחה, היקף השירותים המשפטיים והתמחור שלהם, טיב הטיפול המשפטי שניתן לתובעת, שאלת תום הלב של התובעת בהפסקת הטיפול המשפטי והעיקר - האם מחויב הנתבע להשיב לתובעת את מלוא שכר הטרחה ששולם או חלקו, בשל העובדה שמתן השירותים הופסק על ידי התובעת כבר בשלב של הכנת טיוטת כתב התביעה. רקע עובדתי במהלך חודש יוני 2009, נפגשה התובעת עם הנתבע, אשר ביניהם היכרות קודמת משנים קודמות. בפגישה השתתף גם עו"ד רון מיור, אשר עבד במשרדו של הנתבע. במועד זה, הוצגה לתובעת טיוטת הסכם שכר טרחה לצורך ייצוגה בקשר לתביעה כספית בעניין הפרת הבטחת נישואין. לאחר זמן, ההסכם נחתם על ידה. במקביל, עו"ד מיור החל לטפל בהכנת כתב התביעה, שהיה מיועד להגשה לבית משפט שלום בהרצליה ואשר נוסח כתביעה כספית אזרחית להפרת הבטחת נישואין בסכום מיועד של כ-600 עד 700 אלף ₪ . התובעת שילמה את מלוא שכר הטרחה שהוגדר בהסכם כ"שכר טרחה יסודי", בסך של 41,000 ₪ + מע"מ ואשר לפי סעיף 2 להסכם, נקבע כי ישולם עבור לימוד העובדות והכנת כתב הטענות העיקרי. טיוטת כתב התביעה הועברה לעיון התובעת בתחילת חודש ספטמבר 2009. התובעת העירה הערות לטיוטה ואף התקיימה לפחות פגישה אחת בנושא זה, כמו גם שיחות טלפון והתכתבויות בדואר אלקטרוני. בין התובעת ולבין עו"ד מיור והנתבע, התפתחו חילוקי דעות לגבי ניסוח כתב התביעה, לגבי עילת התביעה, כמו גם לגבי בית המשפט המוסמך שאליו יש להגיש את התובענה. כמו כן, לתובעת היו טרוניות על היחס שגילה עו"ד מיור כלפיה ואשר לדעתה היה בוטה ואילו לנתבע ולעו"ד מיור היו טענות כלפיה התובעת בשל הערות בלתי פוסקות שהעירה ואי שביעות הרצון התמידית שלה, גם לאחר שהנתבע נענה לכל בקשותיה. בסופו של דבר, התובעת הודיעה לנתבע, בסמוך ליום 21.9.09, על הפסקת הייצוג, תוך פריסת טענותיה ומענותיה לגבי הייצוג המשפטי ותוך כך שהיא דורשת השבה של מלוא שכר הטרחה ששולם על ידה לנתבע. הנתבע, במכתבו מיום 23.9.09, הכחיש את טענות התובעת מכל וכל. ביום 21.12.09 ולאחר התכתבות קצרה נוספת בין הצדדים, הגישה התובעת את התביעה דנא. אין מחלוקת כי מעבר ללימוד החומר והכנת טיוטה של כתב התביעה, לא ניתן טיפול משפטי נוסף וכי בשל הפסקת הטיפול, לא שולם שכר הטרחה הנוסף שנקבע בהסכם עבור דיונים בבית המשפט. דיון והכרעה התנהלות הצדדים והפסקת הטיפול המשפטי לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי לא הוכח לפני כי הנתבע או עו"ד מיור כשלו בייצוג התובעת מבחינה מקצועית. מנגד, לא הוכח לפניי כי התובעת הפסיקה את הטיפול המשפטי שלא בתום לב או מסיבה לא הוגנת. ההתרשמות שלי הנה כי בתחילת הדרך ובמהלך העברת המידע על ידי התובעת לעו"ד מיור לצורך הכנת התביעה, היחסים שבין הצדדים היו תקינים (ראה בין היתר מכתבי התובעת אל עו"ד מיור נ/2, נ/3 ו-נ/4 והודעות מייל של עו"ד מיור אל התובעת מימים 8.9.09 ו-10.9.09). חילוקי הדעות וחוסר הכימיה שבין הצדדים התגלעו רק לאחר המצאת טיוטת התביעה. בעיקר אז, נוצרו חילוקי דעות בין הצדדים ביחס לניסוח התביעה, עילות התביעה, הסעדים, כמו גם בית המשפט שאליו יש להגיש את התביעה מבחינת סמכות עניינית. עקב כך וגם עקב התערערות היחסים הבין אישיים בין הצדדים, עלו היחסים בכללותם על שרטון והסתיימו עם הפסקת הטיפול המשפטי על ידי התובעת, זמן קצר יחסית לאחר תחילת ההתקשרות. התובעת העידה על ההערות הרבות שנאלצה להעיר לטיוטת ההסכם הראשונה שהוצגה לה (ראה ס' 25 לתצהירה וכן עמ' 2 לפר', 17 שורות לפני סוף העמ'). התובעת העידה גם על כך שטענה בפני הנתבע ועו"ד מיור, כי יש להגיש את התביעה בבית המשפט לענייני משפחה ובעילה של ידועה בציבור (ראה ס' 28 לתצהירה , עמ' 2 לפר', 10 שורות לפני סוף העמ' וכן מכתבה מיום 21.9.09 -נספח ג' לכתב התביעה). עובדות אלה אינן מוכחשות ברובן על ידי הנתבע, אשר גם הוא הודה כי היה דין ודברים שכזה ואף עשה שימוש בכך במסגרת הגנתו, כדי לטעון שלא ניתן היה לספק את רצונה של התובעת וכי מדובר באישה שתלטנית (ראה עמ' 16 לפר' , 13 ש' לפני סוף העמ'). כל צד ראה, אפוא, את הדברים מהזווית שלו. התובעת, כעולה מעדותה וטענותיה, ראתה בנתבע ובעו"ד מיור כמי שאינם מעניקים לה מספיק תשומת לב, המבקשים לקיים הידברות מרחוק באמצעות טלפונים, פקסים ואי מיילים, במקום לקיים פגישות פרונטאליות (ראה עדותה בעניין זה בעמ' 2 לפר', 17 ש' לפני סוף העמ' וכן סעיף 15 לתצהירה). התובעת הלינה על היחס של עו"ד מיור כלפיה ועל חוסר הסבלנות שלו (ראה עמ' 3 לפר' בסוף העמ' וכן סעיף 24 לתצהירה). התובעת הלינה על חוסר המקצועיות של הנתבע ועו"ד מיור וטענה כי הסתבר לה שאין כל ממש בעצותיהם המקצועיות, שלפיהן לא עומדת לה עילה של ידועה בציבור בשל היות בן זוגה לחיים עודנו נשוי (ראה סעיף 39 לתצהירה). הנתבע מנגד מלין על האופי השתלטני של התובעת, האובססיביות שלה לבצע הכל בכוחות עצמה, הטרחנות שלה והעדר יכולת לספק את רצונה, כאשר כל תיקון של הטיוטה גרר תמיד הערות נוספות (ראה עמ' 11 לפר' בסוף העמ'). לא הוכח לפני כי הנתבע פעל בחוסר מקצועיות. הנתבעת לא הוכיחה כי הכנת התביעה כתביעה אזרחית לבית המשפט השלום, במקום כתביעה בעילה של ידועה בציבור בבית המשפט לענייני משפחה, הייתה בבחינת רשלנות מצד הנתבע. הנתבעת לא הוכיחה כי תביעה כאמור הייתה מזכה אותה בהכרח בכספים רבים יותר או בסעדים שלא הייתה יכולה לקבל בבית משפט אזרחי. הנתבעת גם לא צירפה לחומר הראיות שלה עותק מכתב התביעה שבסופו של דבר הוגש על ידה לבית המשפט לענייני משפחה, כדי לערוך השוואה בין זו ולבין טיוטת התביעה שהכין עבורה הנתבע. גם לא הוגשה חוות דעת מטעמה של הנתבעת על ידי עו"ד המתמחה בדיני משפחה ובמשפט אזרחי, כדי להוכיח את טענתה. לא די בכך שהאגרה בבית המשפט לענייני משפחה נמוכה יותר משמעותית, כדי להביאני למסקנה, כי היה מקום בהכרח להגשת התביעה שם. שיקולי האגרה באים בנוסף לשיקול המרכזי, שהנו בחינת עילות התביעה מבחינה מהותית. עוד אציין כי אין מחלוקת שלפי נוסח הסדר שכר הטרחה עצמו, נרשם כי הטיפול המשפטי הנו בתביעה כספית ותביעה להפרת הבטחת נישואין, שהנה מטיבה תביעה אזרחית הנסמכת על הפרת חוזה ולא תביעה הנסמכת על היות התובעת ידועה בציבור. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי העבודה שנעשתה, תאמה את סוג התביעה שהוסכם בין הצדדים כי תוכן על ידי הנתבע. גם טענת התובעת בדבר איחור בהמצאת הטיוטה אינה נראית לי. ההסכם לא כולל התחייבות של הנתבע להגשת התביעה עד למועד מסוים. גם לפי גרסת התובעת, סוכם כי התביעה תוגש לאחר פגרת הקיץ. לפיכך, משהומצאה הטיוטה בתחילת חודש ספטמבר, איני רואה בכך הפרה של ההסכם, גם אם משמעות הדבר כי התביעה הייתה יכולה להיות מוגשת רק באמצע חודש ספטמבר ולא בתחילת חודש זה. יש גם לקחת בחשבון שהרצון של התובעת להיות מעורבת עד לפרט האחרון, כולל בניסוח התביעה והערותיה הרבות, האריכו את משך הזמן של הליך הכנת התביעה. גם לא הוכח לפני כי נגרם נזק כלשהו כתוצאה מכך וממילא לא מבוקש כל סעד בנושא זה בתיק דנא. מנגד, שוכנעתי כאמור בתום ליבה של הנתבעת בנושא של הפסקת הטיפול המשפטי. שוכנעתי מעדותה ומהחומר שלפני, כי היא באמת ובתמים לא ראתה בעין אחת עם הנתבע את עילת התביעה וגם לא את בית המשפט שאליו יש להגיש את התביעה. שוכנעתי כי הפסקת הטיפול על ידה נבע מכך ולא ממניע נסתר או זר. הסיבה להפסקת הטיפול פורטה על ידה בצורה נרחבת במכתבה נספח ג' לתביעה, אשר אינו מותיר ספק לגבי המניעים שלה להפסקת ההתקשרות. ודוק: מרבית המכתב הנ"ל מתייחס לפן המקצועי ולחילוקי דעות ביחס לטיוטת התביעה ולא להתנהלות הבין- אישית שבין הצדדים. אמנם, סבורני כי יש ממש בטענות הנתבע לגבי הקושי לרצות את הנתבעת. גם מותב זה התרשם, על סמך חומר הראיות שלפניו וגם מהתנהלות התובעת בתיק זה (שהגישה בקשות חוזרות ונשנות, חלקן לא מוכרות בסדרי הדין וחלקן קנטרניות), כי סביר להניח שייצוגה בידי הנתבע לא הייתה סוגה בשושנים. עם זאת, נראה לכאורה כי הנתבע ועו"ד מיור לא הצליחו, בתום לב אמנם, למצוא שפה משותפת עם התובעת, נוכח האופי המיוחד שלה והרצון העז שלה להיות מעורבות בצורה מקסימאלית בכל תג ותג של תביעתה, כולל ניסוח התביעה עד הפרט האחרון בדיוק לפי רצונה, שעה שהנושא כה בער בעצמותיה. מסקנתי הנה, אפוא, כי כל צד אחראי במידה כזו או אחרת לכך שהיחסים שבין הצדדים עלו על שרטון ועל כך שהתובעת החליטה להפסיק את הטיפול המשפטי, אולם לא מצאתי כי מי מהצדדים בנקודה זו הפר את ההסכם או את החובות החלות עליו לפי כל דין. בנסיבות אלה, הלכה פסוקה היא, כי בעקבות הבאת ההסכם לסיומו בדרך האמורה על ידי התובעת, לנתבע מגיע שכר טרחה אך ורק עבור הטיפול שניתן עד למועד הפסקת ההתקשרות (ראה לעניין זה ע"א 136/92 ביניש- עדיאל- עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד (5) 114 בעמ' 124). היקף השירותים שהוזמנו לפי ההסכם על רקע מסקנתי, יש לבחון האם יש לקבל את גרסת הנתבע, שלפיה הסכום ששולם בפועל, הנו, לפי הסכם שכר הטרחה עצמו, בדיוק הסכום שהוסכם כי הנתבע יקבל עבור העבודה שנעשתה עד להפסקת הטיפול המשפטי או שמא הסכום ששולם, עולה על הסכום המגיע לנתבע ויש להורות על השבת כולו או חלק ממנו. עם זאת, בטרם אדרש לכך, יש להכריע בטענה נוספת שהעלה הנתבע ואשר לפיה, מלכתחילה הזמינה התובעת ממנו אך ורק שירותים של לימוד החומר והכנת התביעה וכי היא התכוונה להגיש את התביעה בגפה ולייצג את עצמה. טענה זו הועלתה בצורה לאקונית, בלתי מפורטת וכמעט מרומזת בכתב ההגנה (סעיף 1ג') וביתר שאת רק במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע (ראה עמ' 14 לפר' , 7 ש' לפני סוף העמ') וסיכומיו (סעיף 24 לסיכומיו). התובעת מנגד טוענת כי מלכתחילה סוכם על כך שהנתבע לא רק יכין את כתב התביעה אלא גם ייצג אותה בבית המשפט בהליך התביעה ואף לאחר מתן פסק הדין ולמעשה עד למימושו. בשל החשיבות הרבה של נוסח ההסכם, להלן מובא נוסחו המלא: תל - אביב, 24 ביוני, 2009 לכבוד עו"ד רון מיור, עו"ד א. פני - גיל מרח' ז'בוטינסקי 102 תל - אביב א"נ, הנדון: הזמנת שירותים משפטיים והתחייבות לשלם שכר טרחה והוצאות אני הח"מ, אתי הדר, מזמין/ה ממך בזה שירותים משפטיים בקשר עם הגשת תביעה כספית ותביעה להפרת הבטחת נישואין, נגד ברקו קוני (להלן: "הטיפול המשפטי המוזמן"). בגין לימוד העובדות נשוא הטיפול המשפטי המוזמן ועבור הכנת כתב הטענות העיקרי לבית המשפט, אני מתחייב/ת לשלם לך סך 41,000 ₪ + מע"מ (להלן: "שכר הטרחה היסודי"). סכום שכר הטרחה היסודי לא מותנה בתוצאות המשפט, לרבות אם יושג בפשרה בכל שלב של המשפט ואף אם יושג מחוץ לכותלי בית המשפט, או אף טרם פניה לערכאות. מוסכם כי בכפוף להזמנת שירותים משפטיים זו, תלווה את ההליך המשפטי עד למימוש פסק הדין, ככל שזה יינתן לטובתי. 3. בנוסף לשכר הטרחה היסודי, אשלם לכם כדלהלן: א. עבור כל דיון משפטי שאיננו דיון הוכחות, אשלם לך סך של 1,600 ₪ + מע"מ. ב. עבור דיון הוכחות, אשלם לכם סך של 1,600 ₪ + מע"מ. 4. הוצאות ו/או שכר טרחת עו"ד שייפסקי לזכותי בבית המשפט מעת לעת + מע"מ, ישולמו לי. 5. בנוסף, אשלם לך את כל הוצאותיך הקשורות בטיפול המשפטי המוזמן, לרבות נסיעות, הוצאות חניה, צילומי מסמכים, הוצאות טלפון, פקס, דואר, שליחויות, מסירות אישיות, שכר עדים, שכר מומחים וכל הוצאה שתחליט להוציאה בקשר לטיפול המשפטי המוזמן על-פי המקובל במשרדך, עם דרישתך הראשונה. 6. תהייה רשאי לנכות תשלומים שיגיעו לך ממני מתוך כספים שיגיעו לידיך עבורי מכל מקור שהוא. 7. פירוט בכתב של שכר טרחתך ואו הוצאותיך שטרם שולמו על - ידי להלן: "חובי כלפיך"), ישמש ראיה מוסכמת לחובי כלפי על - פי כתב התחייבות / הסכם זה, בכל הליך משפטי שבינינו לרבות בתביעה בסדר דין מקוצר. 8. אני מתחייב שלא לקזז ו/או לעכב כספים המגיעים ממני על פי הסכם זה ו/או לטעון לקיזוז ו/או לעיכבון. 9. ככל שיהיה צורך בפניה לערכאת ערעור, יסוכם שכר הטרחה בגינה בנפרד. ייפוי הכוח שהפקדתי בידיך בקשר עם הטיפול המשפטי המוזמן, אינו כולל הרשאה לקבל עבורי כתבי בי - דין מערכאת ערעור. ובכן, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שלפני, נחה דעתי כי גרסת התובעת עדיפה מגרסת הנתבע ובהתאם לכך, יש לקבל את טענתה, כי ההסכם כלל מלכתחילה טיפול משפטי מעבר להכנת התביעה ולמעשה עד למימוש פסק הדין. ראשית, יש לציין כי נוסחו של הסכם שכר הטרחה, אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע. גרסת הנתבע הנה כי מבחינת הטיפול המשפטי שהוזמן, סוכם על לימוד והכנת התביעה בלבד, כאשר כל טיפול נוסף הנו מחוץ להסכם ויתומחר בנפרד (ראה ס' 1ג' לכתב ההגנה - "פעולות משפטיות נוספות שהיה עושה הנתבע עבור התובעת, אם וככל שהייתה התובעת חפצה להידרש לשירותיו המשפטיים של הנתבע לאחר הכנת כתב התביעה...היו פעולות כאלה, אקס-טריטוריאליות להסכם שכר הטרחה ומתומחרות בנפרד" - ההדגשה בקו הנה במקור). מדוע אם כן כבר בסעיף 1 להסכם שכר הטרחה, הוגדר הטיפול המשפטי שהוזמן, בצורה רחבה בהרבה, ממנה משתמעת טיפול בתביעה עד לסיומה כאשר נקבע במפורש כי חלק מהטיפול כולל את הגשת התביעה ולא רק את הכנתה (ראה ס' 1 הנ"ל, שם נכתב - "אני הח"מ, אתי הדר, מזמין/ה ממך בזה שירותים משפטיים בקשר עם הגשת תביעה כספית ותביעה להפרת הבטחת נישואין..." תוך הגדרת שירותים אלה כ"הטיפול המשפטי המוזמן"). זאת ועוד: אם גרסת הנתבע נכונה, מדוע בפסקה השנייה של סעיף 2 להסכם, נרשם במפורש על ידי הנתבע עצמו, אשר אין מחלוקת כי הוא זה אשר ניסח את ההסכם כי "מוסכם כי בכפוף להזמנת שירותים משפטיים זו, תלווה את ההליך המשפטי עד למימוש פסק הדין, ככל שזה יינתן לטובתי" (ההדגשה בקו שלי-י.ד.), פסקה שממנה עולה במפורש כי הטיפול המשפטי המוזמן ואשר הנתבע התחייב לתת, כולל ייצוג עד למתן פסק הדין ויתרה מכך - עד למימושו ובוודאי שלא רק עד הכנת כתב התביעה. אם התובעת אמורה הייתה להגיש את התביעה בעצמה ולייצג את עצמה, מדוע בסעיף 4 להסכם נקבע כי הוצאות ו/או שכר טרחת עו"ד שבית המשפט יפסוק יהיו שייכים לתובעת. האם אין זה מובן מאליו שכך הדבר אם הנתבע לא היה אמור כלל לייצג אותה בבית המשפט. הוא הדין לגבי ההתחייבות של התובעת לפי סעיף 5 להסכם לשלם לנתבע שכר עדים ושכר מומחים. אם הנתבע לא אמור היה לייצג את התובעת בבית המשפט, על שום מה קיימת התייחסות לנושאים אלה בהסדר. אם גרסת הנתבע נכונה, מדוע בהסכם שכר הטרחה, התחייבה התובעת לשלם לנתבע סכומים כאלה ואחרים עבור ישיבות בבית המשפט?! טענת הנתבע שלפיה הסכם שכר הטרחה לא כלל התחייבות מצידו לייצג את התובעת וכי הכוונה הייתה כי היא תגיש את התביעה בגפה, נסתרת מחומר ראיות נוסף שהוצג לפני. כך למשל, בטיוטת כתב התביעה ששלח הנתבע לתובעת בתחילת חודש ספטמבר 2009, רשם עו"ד מיור מתחת לשמה של התובעת בכותרת התביעה "על ידי בא כוח עו"ד רון מיור..." (ראה נספח 8 לרשימת המסמכים של התובעת). ככל שגרסת הנתבע נכונה, לא היה אמור עו"ד מיור לרשום את שמו בכותרת התביעה, כמייצג את התובעת, שהרי לגרסת הנתבע, סוכם בין הצדדים כי התובעת תגיש את התביעה בגפה. לכל היותר, אפוא, היה אמור שמו של עו"ד מיור להופיע בשולי התביעה, בהערה שמציינת כי התביעה נוסחה על ידו עבור התובעת. ויודגש: טענת הנתבע שלפיה התובעת דרשה כי רק שמה יתנוסס בכותרת התביעה ובשל כך שונה הדבר בטיוטה האחרונה, לא נומקה בשל טענה לסיכום שלפיו התובעת תגיש את התביעה בגפה, אלא בשל סיבה אחרת לחלוטין והיא - אופייה השתלטני ושאיפתה לנקם ורצונה להיות זו אשר תראה לנתבע (ראה ס' 6 לכתב ההגנה). הנימוק הנ"ל, שהעלה הנתבע בסעיף 6 לכתב ההגנה וטרונייתו שם, על התנהלות התובעת שדרשה הסרת שמו כמייצג אותה, מחזקת דווקא את גרסת התובעת, שכן רק אם הצדדים סיכמו כי התביעה תוגש על ידי משרד הנתבע שייצג אותה בהליך המשפטי, יכול היה הנתבע ו/או עו"ד מיור, לבוא בטרוניות כאמור אליה בעניין זה. אם לא די בכך, בהודעת הדואר האלקטרוני ששלח הנתבע לתובעת ביום 15.9.09 (נספח ד' לכתב ההגנה), נכתב במפורש - "כמו כן נא להעביר התשלום לאגרה, כדי שנוכל להגיש את התביעה עוד לפני החג". נשאלת השאלה, אם התובעת הייתה אמורה להגיש את התביעה בגפה והנתבע סיים את מתן השירותים בהכנת התביעה בלבד, מדוע מבקש הנתבע מהתובעת להעביר לידיו את סכום האגרה ומדוע הוא כותב שמשרדו יגיש את התביעה. כך גם נרשם במיילים של יום 16.9.09 ו-17.9.09 (נספח ד' להגנה). זאת ועוד: בא כוח הנתבעת כלל לא חקר את התובעת בנושא היקף השירותים שעליהם סוכם בהסכם שכר הטרחה כי יינתנו ולא לגבי טענתו שלפיה מלכתחילה הכוונה הייתה להגשת התביעה על ידי התובעת בגפה. עובדה זו פועלת לרעת הנתבע ויש להחיל כאן את אותו ההיגיון שעומד מאחורי הכלל של הימנעות בעל דין מלהביא ראיה. מנגד, הנתבע נחקר בנושאים אלה ולא עלה בידו לתת תשובות ממשיות, אם בכלל, לכל הראיות והעובדות הפועלות נגדו לעניין היקף השירותים שעליו סוכם ואשר פורטו על ידי לעיל. אשר על כן, אני קובע כי מלכתחילה, הכוונה הייתה כי משרדו של הנתבע, ע"י עו"ד מיור, ייצג את התובעת בהליך התביעה משלב הכנתה ועד למתן פסק הדין, כולל מימוש פסק הדין ולא רק ילמד את החומר ויכין את כתב התביעה עבורה. תמחור הטיפול המשפטי שהובטח התובעת טוענת כי שכר הטרחה ששולם על ידה ואשר מוגדר בהסכם כ"שכר טרחה יסודי", הנו שכר טרחה שנועד למעשה לכסות את כל הייצוג המשפטי מתחילתו ועד למימוש פסק הדין, כולל המימוש. התובעת מסתמכת בעניין זה, בין היתר, על הפסקה השנייה של סעיף 2 להסכם, שם נרשם כי הנתבע ילווה את ההליך המשפטי עד למימוש פסק הדין. לפיכך, לשיטתה, לא ייתכן שהסכום של 41,000 ₪ + מע"מ, הנו באמת ובתמים עבור לימוד החומר והכנת כתב התביעה בלבד, שכן לאחר הגשת התביעה, אמורים עוד להתקיים הליכים רבים שדורשים השקעה של זמן רב, כגון הגשת תצהירי עדות ראשיים, הגשת סיכומים, הליכי ביניים, הליכי מימוש וכו' וזאת מעבר לישיבות בבית המשפט שתומחרו בנפרד בהסכם. הנתבע מנגד טוען כי התובעת קיבלה את מלוא הטיפול המשפטי שהנתבע התחייב לתת בגין הסכום ששולם בפועל. מאחר ולשיטת הנתבע, לא יכולה להיות מחלוקת כי הוא ועו"ד מיור למדו את התיק והכינו את כתב התביעה, שהיה מוכן להגשה בטרם הפסיקה התובעת את ההתקשרות, לשיטתו, פרשנות ההסכם מובילה למסקנה חד משמעית כי מדובר בתביעה להשבת סכום ששולם בגין שירותים שניתנו ועל כן יש לדחות את התביעה כליל. לטענת הנתבע, כתוב בהסכם ברחל בתך הקטנה, כי הסכום ששולם הנו עבור לימוד החומר והכנת התביעה בלבד. לטענת הנתבע, אם וככל שהייתה חפצה התובעת להיזקק לשירותי הנתבע לאחר הכנת כתב התביעה, היו פעולות אלה בבחינת אקס-טריטוריאליות להסכם ומתומחרות בנפרד. מעיון בהסכם ניתן להיווכח כי קיים תמחור מפורש לנושא לימוד החומר והכנת התביעה שהוגדר אמנם כשכר טרחה יסודי, בסך 41,000 ₪ + מע"מ. כמו כן, קיים תמחור נפרד ומפורש גם להופעה בדיונים משפטיים שתומחרו בסך של 1,600 ₪ + מע"מ לכל דיון כאמור, בין אם הוכחות ובין אם דיון אחר. דא עקא, למרות שלפי ההסדר התחייב הנתבע לייצג את התובעת עד למתן פסק הדין ואף עד למימושו (כפי שקבעתי לעיל), אין התייחסות בהסכם או תמחור נפרד לפעולות הנוספות אשר מטבע הדברים נעשות בכל תביעה משפטית, כדוגמת זו שהכין הנתבע עבור התובעת, כגון העבודה הכרוכה בהליכי הביניים, כגון גילוי מסמכים, שאלונים, הגשת בקשות, תגובות וכו', כמו גם עבודה הכרוכה הכנת תצהירי עדות, הכנת עדים לעדותם והכנת החקירות הנגדיות, שכידוע אורכת לא מעט זמן, הגשת סיכומים בכתב וכמו כן, אין תמחור בהסכם למלאכת מימוש פסק הדין. לפיכך, עולה השאלה הפרשנית המתבקשת, האם שכר הטרחה היסודי, שנקבע לתשלום עבור לימוד החומר והכנת התביעה, יחד עם השכר שנקבע בהסכם עבור הדיונים בבית המשפט, הנם באמת ובתמים שכר המשולם רק בגין פעולות אלה וכי בגין הפעולות הנוספות הייתה אמורה התובעת לשלם שכר טרחה נוסף, שטרם סוכם ושאינו מוזכר כלל בהסכם או שמא השכר הנקוב בהסכם נועד למעשה לכסות גם את שאר הפעולות שעל הנתבע היה לבצע במסגרת הטיפול המשפטי. גם כאן עדיפה עליי גרסת התובעת מגרסת הנתבע. כבר בעת הגשת כתב ההגנה, טען הנתבע (ס' 43ה') כך - "...ככל שכוונת הצדדים הייתה כי משרד הנתבע ילווה את התובעת גם לאחר הכנת כתב התביעה, אל תוך ההתדיינות המשפטית, הסכם שכר הטרחה מתמחר את הפעילות הצפויה ו/או האפשרית הזו, בנפרד" (ההדגשה בקו שלי-י.ד.). ויודגש - הנתבע השתמש במילה "מתמחר", המלמד על כך שלשיטתו, הסכם שכר הטרחה הקיים, כבר תימחר את הפעולות הנוספות שמעבר להכנת התביעה ולימוד החומר. טענה זו של הנתבע, מלמדת לכאורה על כך שההסכם הקיים מתמחר באופן מלא את כל הטיפול המשפטי שלאחר הגשת התביעה וכזכור, כבר קבעתי כי הפרשנות הנכונה של ההסכם הנה כי הנתבע התחייב לתת טיפול משפטי עד למימוש פסק הדין. מכאן לשיטת הנתבע בכתב הגנתו, התשלום עבור הישיבות כולל גם את כל שאר הפעולות שיש לבצע במסגרת הייצוג המשפטי עד למתן פסק הדין לכל הפחות. העובדה שהנתבע טען טענה סותרת בסעיף 1ג' לכתב ההגנה, שלפיה כל פעולה שמעבר ללימוד החומר והכנת התביעה, הנה מחוץ להסכם וכי פעולות אלה, ככל שהיו מתבקשות ממנו, היו אמורות להיות מתומחרות ולא כי כבר תומחרו, טענה שאינה עולה בקנה אחד לא רק עם האמור בסעיף 43ה' הנ"ל, אלא גם עם עצם קביעת שכר לדיונים משפטיים, מחזקת את המסקנה כי אין לקבל את גרסתו גם כאן. זאת ועוד: כאשר נחקר הנתבע בעניין זה ונשאל האם שכר הטרחה שנקבע, כולל את מימוש פסק הדין, בא כוחו נזעק והתנגד לשאלה זו, למרות שמדובר בשאלה מתבקשת שמכוונת ללב המחלוקת בתיק ולא הייתה כל עילה להתנגדות (עמ' 14 למעלה). לאחר שדחיתי את ההתנגדות והוריתי לנתבע להשיב על השאלה, אמר הנתבע כי שכר הטרחה הנוסף שנקבע בהסכם, נקבע עקב החשש שהביעה התובעת בפניו, שמא לא תצליח לייצג את עצמה בבית המשפט וכדבריו - "היא אמרה שהיא תלך לתעשייה האווירית ותעשה לו בושות. ותעשה הכל לבד. היא אמרה רגע אבל אם אני אצטרך, אמרנו או קיי אם תצטרכי אנחנו קובעים שכר טרחה נוסף" (עמ' 14 למטה). כאשר נשאל הנתבע, האם שכר הטרחה היסודי נקבע רק לגבי הכנת התביעה וענה שכן, נשאל הנתבע, מה היה, אם כן, ההיגיון לרשום בהסכם כי הוא ילווה את ההליך המשפטי עד למימוש פסק הדין. הנתבע לא נתן תשובה ממשית לשאלה זו וניכר כי הוא מתקשה להסביר זאת (ראה תשובתו, המדברת בעד עצמה, ואשר לא היה בה משום תשובה ממשית או ישירה לשאלה שנשאלה בעמ' 15 למעלה לפר', "ש. הסבר את ההגיון, מה בעצם מקופל בתוך המלים תלווה את ההליך המשפטי עד למימוש פסק הדין? ת. שאם ובמידה ש.... (נקודות אלה הנן במקור ומעידות על כך שהנתבע התחיל לענות על השאלה אינסטינקטיבית או אז בהעדר תשובה ממשית הפסיק את רצף הדיבור ונתן תשובה שאינה עונה על השאלה למעשה -י.ד.) אין ספק שהנסיבות של הלקוחה הזו הן נסיבות יוצאות דופן. אם היה מדובר בלקוח רגיל שרוצה ייצוג לאורך כל הדרך , אז אתה אמרת פה שאני אמרתי, אתה ציינת כאן 20 אלף דולר, אמנם איני עוסק בתחום זה, אבל אני יורו ועדת שכ"ט אני יודע תעריפים, הם לא 41 אלף שקלים, הם הרבה יותר". לאחר מכן, נשאל הנתבע למה הכוונה, "ליווי של ההליך המשפטי עד למימוש פסק הדין" וענה כך - "היא אמרה מה יקרה אם זה יסתבך. אם לא אצליח לבד. אמרתי לה אוקיי אם לא תצליחי תבואי אלינו ואז תשלמי לפי ישיבות" - (עמ' 15, למטה). לפיכך, נשאל הנתבע האם התשלום לפי ישיבות כולל גם הגשת תצהירי עדות ולכך השיב הנתבע - "לא" ולגבי סיכומים השיב "לא היה מדובר בשלב זה שאנחנו מייצגים אותה". אני מוצא חוסר קוהרנטיות בתשובות אלה ובגרסת הנתבע בכלל בסוגיה זו של תמחור שכר הטרחה עבור הטיפול המשפטי. ככל שלא דובר כי הנתבע ייצג את התובעת בהליך המשפטי, אותו הדין היה אמור לחול על סיכומים, תצהירי עדות וישיבות בבית המשפט, שלפי גרסת הנתבע, כולם לא היו צפויים מבחינתו לחייב טיפול משפטי כלשהו. לפיכך, תמחור ישיבות בית המשפט למרות הכל וגם אם לפי גרסת הנתבע, רק לבקשת התובעת למקרה שבכל זאת תאלץ להיות מיוצגת על ידו, היה אמור לחייב את הנתבע לתמחר בד בבד גם את שאר העבודה הכרוכה בייצוג המשפטי ולפחות זו הצפויה עד לפסק הדין כגון - גילוי מסמכים, שאלונים, הגשת בקשות, תגובות וכו'. הנתבע נשאל בחקירתו בדיוק על כך ולדידי לא נתן תשובה משכנעת כלל ועיקר. תשובתו שלפיה התובעת שאלה אותו מה אם היא תיתקע ותזדקק למי שיחקור חקירה נגדית או אם יהיה דיון הוכחות, הנה בעיני יותר ניסיון להתאים את התשובה לגרסתו, מאשר תשובה כנה שמסבירה באמת מדוע לא דאג לתמחר גם את התצהירים ואת הסיכומים (עמ' 15 למטה). הייתכן כי נמנע הנתבע במפורש מלתמחר את שכר הטרחה, למרות שידע כי הוא לוקח על עצמו לייצג את התובעת עד למימוש פסק הדין או, אם ללכת לפי גרסתו (שלא קיבלתיה), הייתכן כי נמנע הוא מלקבוע את שכר הטרחה למרות שהתבקש לתמחר את הטיפול המשפטי עד למימוש פסק הדין, למקרה שהתובעת תבקש ייצוג כאמור. לעניות דעתי התשובה לכך שלילית. ההתרשמות שלי ממכלול הראיות והטענות הנה, אפוא, כי הצדדים סיכמו על טיפול משפטי לכל הפחות עד למתן פסק הדין והנתבע תימחר את מלוא הטיפול הנ"ל. הנתבע בחר לעשות כן על ידי קביעת שכר טרחה יסודי ותשלום לפי ישיבות, כאשר היה ברור לו לחלוטין, כי בשכר זה, כלולה כל העבודה הכרוכה בייצוג עד לפסק הדין לפחות, כולל הליכי ביניים בקשות וכו', תצהירים וסיכומים. כל העובדות שציינתי עד כה בפסק הדין ולרבות הניתוח שלהן והממצאים העובדתיים שקבעתי, כמו גם שאר החומר בתיק, מורים כי הסכום של 41,000 ₪ + מע"מ, יוחסו ללימוד החומר והכנת התביעה באופן מלאכותי אך ורק בשל הרצון של הנתבע להקדים את התשלום ובשל היתרון שהדבר מקנה לו ולא בשל העובדה שהסכום הנ"ל מייצג באמת ובתמים ומבחינה מהותית את התמורה המגיעה עבור העבודה המושקעת בפעולות אלה בלבד. העבודה הכרוכה בניהול הליכי ביניים, הליכים מקדמיים של שאלונים וגילוי מסמכים, הכנת תצהירים וחקירות נגדיות גם כתיבת סיכומים, הנה בדרך-כלל רבה ביותר ולא ניתן לומר כי הזמן שיש להקדיש לעבודה זו, הנו פחות מהזמן שיש להשקיע בדרך-כלל בלימוד החומר והכנת התביעה והוא הדין במקרה הספציפי שלפני, עת היה מדובר בתביעה כספית על סכום משמעותי. למסקנתי בדבר ייחוס שכר הטרחה היסודי וזה שנקבע לפי ישיבות גם לכיסוי שאר העבודה שנדרשת עד למימוש פסק הדין, יש להגיע גם מכוח הכלל של פרשנות כנגד המנסח (ראה ת.א. (תל אביב) 27829/96 שרה פרום (רוזנפלד) נ' עו"ד יוסף ברוך ,[] פורסם בדינים שלום , 1997 (6) 1227) וגם מכוח חובתו של כל עו"ד לפרט ולהסדיר את שכר הטרחה המבוקש בתום לב וכן בצורה ברורה ובהירה (ראה ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יחיאל, פד' נח(5), עמ' 20, בעמ' 32). לדידי, כל לקוח סביר היה מפרש את ההסכם ככולל מלוא שכר הטרחה עבור כל הפעולות עד לפסק הדין ולא היה מעלה בדעתו כי יידרש לשלם בנפרד ובנוסף על סיכומים, או תצהירים או בקשות וכו'. כך גם התובעת במקרה זה. מסקנתי נותרת בעינה גם אם בזמנו סייעה לתובעת בתה, שהנה עו"ד. על רקע הניסוח שנבחר, לדידי, גם עורך דין סביר מן השורה היה מתרשם כך. מסקנה זו נכונה גם אם ניתן לשער כי עורכי-דין מסוימים, שמקפידים יותר, היו בנסיבות העניין, ערים לניסוח הלא ברור של ההסכם בנקודה זו והיו דורשים מהנתבע הכללת הבהרה מפורשת בהסכם. ככל שסבר הנתבע כי הוא יהיה זכאי לתשלום נוסף מאת התובעת, מעבר לשכר יסוד ושכר לפי ישיבות, בגין פעולות שגרתיות וצפויות מראש, האמורות להיעשות על ידו בדרך-כלל במסגרת ייצוגה בתביעה משפטית, ואשר לא תומחרו בהסכם, היה צריך לקרוא לילד בשמו ולא להצניע או להסתיר זאת באמצעות ניסוח מתוחכם של ההסכם. דברים אלה חלים ביתר שאת, שעה שמדובר בעו"ד אשר מכהן כיו"ר וועדת שכר טרחה בלשכת עורכי-הדין המודע לחשיבות של ניסוח הסכם שכר טרחה בכלל וניסוחו בצורה הוגנת וברורה בפרט. כאן המקום לצטט מדבריו הקולעים והנוקבים של כב' הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק אשר קבע דברים שמתאימים לעניינינו בספרו "פרשנות במשפט-פרשנות החוזה" (ירושלים, 2001) בעמ' 638-639: "בחוזה כזה, כך יש להניח, הצד בעל השליטה דאג היטב לאינטרסים של עצמו. אין כמוהו המכיר את חוסר הוודאות שבלשון, וחזקה עליו שפעל באופן הנמרץ ביותר להבטחת זכויותיו. כן יש להניח כי בעל השליטה ניצל את מלוא כוחו ליטול לעצמו את כל טובות ההנאה והזכויות שהוא רצה בהן בעת כריתת החוזה. ועל כל פנים, היה בכוחו ליטול לעצמו אותן זכויות וטובות הנאה אם רצה בכך. אין זה ראוי להעניק לו טובות הנאה וזכויות נוספות בדרך פרשנית. אכן, אם בעל השליטה צפה את הזכות או את טובת ההנאה שלהן הוא טוען עתה, מדוע לא דאג לקבוע בעניין זה הוראה מפורשת, שהרי כוח השליטה היה בידיו? האם ביקש להסתיר הדבר מהצד השני, בחששו שהלה לא ייכנס להתקשרות חזיתית? האם ביקש לשמור לעצמו את האופציה הפרשנית בעתיד? ...זאת ועוד, בעל השליטה הוא לרוב במצב הטוב ביותר לדעת את חוסר הוודאות של הטקסט ולדאוג לאינטרסים של עצמו לעתיד. אין דבר שימנע ממנו לתקן את נוסח החוזה ולדאוג לכך כי בעתיד תקבע הוראה מפורשת המיטיבה עמו. הנה כי כן, בשל משקלם המצטבר של שיקולים אלה-שחלקם שיקולים של צדק מחלק, חלקם שיקולים של תום לב (אובייקטיבי) וחלקם שיקולים של משפט וכלכלה - מוצדק הוא לפרש את החוזה בניגוד לאינטרס של בעל השליטה על הטקסט" [ההדגשות אינן במקור-י.ד.] לסיכום, היעדר תמחור נפרד וספציפי בהסכם לפעולות רבות שהיו חלק מהטיפול המשפטי שהתחייב הנתבעת לבצע עבור התובעת, נבע, אפוא, מכך שהתמורה עבור פעולות אלה נכללה מלכתחילה בכוונת מכוון בשכר הטרחה היסודי ובשכר הטרחה הנקוב עבור ישיבות בית המשפט. הנתבע לא הצליח להראות פרשנות קוהרנטית אחרת להסכם. פרשנות ההסכם כמכלול, תוך יישוב כל סעיפי ההסכם האחד עם השני, אינה סובלת את הפירוש שמבקש לייחס הנתבע להסכם ואשר נסמך אך ורק על פרשנות מילולית גרידא של אחד מסעיפיו. בכל הנוגע להסתמכות הנתבע על הסיפא של סעיף 2 להסכם, גם כאן איני מקבל את טענתו. אין כל סתירה בין הסכמת הצדדים לכך ששכר הטרחה היסודי ישולם גם במקרה של פשרה בכל שלב של ההליך ואף פשרה "טרם פניה לערכאות" ולבין מסקנתי. במקרה דנא, התיק לא הסתיים בפשרה, ולפיכך הסיפא אינה רלוונטית כלל לעניינינו ואינה חלה ולו לפי הפרשנות הלשונית גרידא של ההסכם. גם לפי פרשנות מהותית של כוונת הצדדים, אין בסיפא כדי לסתור את מסקנתי. ההיגיון שחל בעת סיום תיק בפשרה ואשר בהתאם לו, זכאי עורך הדין לשכר טרחה מינימאלי מסוים שייתכן והנו אף גבוה יותר משכר הטרחה הראוי והסביר שהיה משולם לו עבור אותה העבודה שהושקעה בפועל עד לאותו השלב בדיוק, לו התיק היה ממשיך להתנהל, לא חל בנסיבות של הפסקת הטיפול המשפטי עקב חילוקי דעות כנים בין הצדדים. זאת ועוד: דווקא עצם קיומה של הסיפא, מחזקת את המסקנה הפרשנית שלפיה שכר הטרחה היסודי היה אמור לכסות את כל הפעולות הדרושות עד למתן פסק הדין ומימושו ולא רק עד להכנת התביעה. ככל שהכוונה הייתה כי שכר הטרחה היסודי, אכן ישולם רק עבור לימוד החומר והכנת התביעה, מדוע היה צורך לרשום בהסכם, כי שכר זה לא מותנה בתוצאות המשפט או כי הוא ישולם לרבות אם הושגה פשרה בכל שלב של המשפט. הרי סעיף 2 עצמו קובע כי השכר היסודי ישולם עבור לימוד החומר והכנת התביעה, פעולות הנעשות ממילא לפני שמוגשת התביעה לבית המשפט. לעניות דעתי, תניה זו נרשמה, אפוא, למרות הכל, בדיוק בשל העובדה כי הנתבע ידע היטב ששכר הטרחה היסודי משמש למעשה בחלקו גם עבור הפעולות הנוספות הרבות שייעשו לאחר הכנת התביעה ואשר לא תומחרו בנפרד בהסכם, בשל הכללתן בשכר הטרחה היסודי. באמצעות הסיפא, ביקש, אפוא, הנתבע, להבטיח לעצמו, כי במקרה של פשרה, עדיין תשולם מרבית שכר הטרחה שהיה משתלם לו התיק היה מתנהל עד למימוש פסק הדין. לגבי הפעולות שכרוכות במימוש פסק הדין, הגעתי למסקנה כי מרבית שכר הטרחה בקשר לכך, אמור היה להשתלם מכוח שכר הטרחה הפסוק בהוצל"פ. העובדה שמימוש פסק דין נכלל במפורש כחלק מהטיפול המשפטי ומנגד לא ננקב לגביו שכר נפרד, מחייב את המסקנה הפרשנית כי הנתבע לא מצא לנכון לדרוש מהתובעת לשלם מכיסה, שכר טרחה נוסף עבור פעולות הגבייה והסכים להסתפק בשכר הפסוק שייפסק בתיק ההוצל"פ ואשר אמור להיות משולם על ידי החייב. מסקנה זו מתחזקת לנוכח ההיכרות הקודמת שבין הנתבע ולבין התובעת וכן לנוכח סכום התביעה המשמעותי שעמד על כ-600 עד 700 אלף ₪, לפי עדות הנתבע (עמ' 15 באמצע). אשר על כן, מסקנתי הנה כי הסכום ששולם בפועל על ידי התובעת, היה אמור לכסות את כל העבודה שהייתה צריכה להיות מושקעת עבור טיפול בלימוד החומר והכנת התביעה דרך הגשתה וניהולה ועד למתן פסק הדין. קביעת היחס שבין העבודה שבוצעה בפועל ולבין מלוא העבודה שהתחייב הנתבע לבצע עבור השכר המוסכם והשבת חלק משכר הטרחה לתובעת בהתאם על רקע מסקנותיי עד כה, יש מקום כעת לערוך חישוב כדלקמן: יש לקבוע מה סכום שכר הטרחה שהיה משתלם לפי ההסכם לנתבע, לו ייצג את התובעת עד למתן פסק הדין. לאחר מכן, יש לקבוע איזה חלק יחסי מהווה לימוד החומר והכנת התביעה מתוך כלל העבודה שהייתה נדרשת עד למתן פסק הדין. לבסוף, יש להכפיל את החלק היחסי הנ"ל בסכום שכר הטרחה המלא שהיה משתלם בגין ייצוג עד לפסק הדין. הסכום שמתקבל, הנו הסכום שלו זכאי הנתבע ואשר אותו יש להפחית מהסכום ששילמה התובעת ואת היתרה להשיב לה. ויודגש, לא עסקינן בקביעת שכר טרחה ראוי, מקום שהצדדים לא קבעו כלל שכר טרחה. במקרה דנא, על יסוד הממצאים שקבעתי, שכר הטרחה המוסכם שנקבע בהסכם, התייחס למלוא הטיפול עד למתן פסק הדין והוא מורכב מהסכום ששילמה התובעת בסך של 41,000 ₪ + מע"מ ומשכר הטרחה שהיה אמור להשתלם לפי ישיבות. מלאכתו של בית המשפט כאן הנה, אפוא, לא קביעת שכר טרחה ראוי, אלא ייחוס שכר טרחה מוסכם שנקבע למכלול של פעולות, לפעולות חלקיות מתוך מכלול זה, אשר בוצעו עד להפסקת הטיפול המשפטי. לפיכך, העובדה שהתובעת לא הגישה חוות דעת לעניין השכר הראוי, אינה פוגעת בתביעתה ואינה יכולה למנוע השבת חלק משכר הטרחה לידיה. ויודגש: לא מצאתי בסיכומי הנתבע, טענה שלפיה בהעדר חוות דעת לעניין השכר הראוי, לא ניתן לפסוק לתובעת השבת שכר טרחה (טענה זו הועלתה רק בהקשר של הוכחת הרשלנות המקצועית של הנתבע ועו"ד מיור). לעניין הראיות שהייתה התובעת צריכה להביא לצורך הוכחת הסכום שיש להשיב לה, הסתפק הנתבע בסיכומיו בטענה שלפיה התובעת לא טענה מה הוא השכר הראוי לפי שיטתה עבור הפעולות שבוצעו וכי יש להחיל על כך את ההלכה בדבר הימנעות בעל דין מהבאת ראיה. דא עקא, בניגוד לטענת הנתבע, התובעת כן טענה כבר בכתב התביעה כי השכר הראוי המגיע לנתבע עבור העבודה שבוצעה בפועל עומד על 3,000 ₪ (ס' 27 לתביעה). בנסיבות אלה, ושעה שקיימת תשתית עובדתית שתומכת במסקנה כי העבודה שבוצע בפועל הנה חלקית ביותר לעומת העבודה שהובטח כי תעשה עבור הסכום ששילמה בפועל התובעת לנתבע, שורת הדין והצדק, מאפשרת ואף מחייבת את בית המשפט, לאמוד את שיעור שכר הטרחה שיש לייחס לעבודה שבוצעה בפועל, אל מול כלל העבודה שהתחייב הנתבע לעשות ולהורות על השבת חלק משכר הטרחה לתובעת. כך נקבע לגבי פסיקת פיצויים לפי אומדנא דדיינא (ראה ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2)800) וכך יש לנהוג לעניות דעתי גם בנסיבות דנא, תוך אימוץ העיקרון שעל בסיסו מושתתת ההלכה האמורה. ומן הכלל אל הפרט: לדידי יש לייחס את שכר הטרחה היסודי והשכר לפי ישיבות לעבודה שהייתה אמורה להתבצע עד למתן פסק הדין, שכן שכר הטרחה העיקרי שהיה אמור להיות משולם לנתבע עבור מימוש פסק הדין, אמור היה להיות השכר הפסוק בהוצל"פ, כפי שכבר ציינתי קודם לכן. על רקע סוג התביעה המדובר וההיקף הכספי שלה, אני מעריך את מספר הישיבות שאמורות היו להתקיים בתיק מסוג זה, בשלוש ישיבות קדם ובשתי ישיבות הוכחות. מתוך כך ומתוך הנחה כי הסיכומים היו מוגשים בכתב, השכר הכולל עבור הטיפול עד למתן פסק הדין היה מגיע לכדי 49,000 ₪ + מע"מ (1,600 ₪ כפול 5 בתוספת 41,000 ₪ והכל בתוספת מע"מ ובסך הכל 56,840 ש"ח). לאחר שעיינתי בהיקף טיוטת כתב התביעה שהוכן ותוכנו והתרשמתי ממידת ההשקעה שנדרשה לצורך הכנתה ולאחר שהתרשמתי ממספר הפגישות וההתכתבויות שהתקיימו בין הצדדים ובקשר עם לימוד החומר והכנת התביעה ולאחר ששקלתי את היקף העבודה שהייתה עוד נדרשת להגשת תביעה מסוג זה לבית המשפט ולניהולה עד למתן פסק דין (הליכי ביניים, הליכים מקדמיים, דיונים בבית המשפט, הכנת תצהירים וחקירות נגדיות ומעבר על תצהירי הצד שכנגד, הכנת סיכומים ומעבר על סיכומי הצד שכנגד וכו'), הגעתי למסקנה כי הפעולות שבוצעו בפועל על ידי הנתבע (לימוד החומר והכנת טיוטה כמעט סופית של התביעה), מהוות כ-25% מכלל הפעולות הנדרשות לצורך ייצוג מלא למן לימוד החומר ועד למתן פסק הדין. מסקנתי זו נשענת על הנחת יסוד שלפיה בתביעה מהסוג הנדון, הזמן הכולל נטו שמושקע בייצוג מתחלק בממוצע כך - 25% ללימוד החומר העובדתי והמשפטי והכנת התביעה, 25% נוספים לניהול הליכי ביניים, כמו גם הליכים מקדמיים, כולל הגשת בקשות ותגובות לפי הצורך והופעה בישיבות קדם, 25% נוספים מוקדשים להכנת תצהירי עדות, הכנת חקירות נגדיות והופעה בישיבת הוכחות ו-25% אחרונים מוקדשים להכנת סיכומים ועיון בסיכומי הצד שכנגד. בהתאם לכך, אני קובע כי לנתבע הגיע סכום של 14,210 ₪ (כולל מע"מ) עבור העבודה שנעשתה על ידו עד להפסקת הטיפול (56,480 ₪ כפול 25%). אין מחלוקת כי התובעת שילמה לנתבע 47,765 ₪ (כולל מע"מ). לפיכך, יש להשיב לתובעת את ההפרש בסך של 33,555 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הפסקת הטיפול המשפטי (לצורך העניין יום 1.10.09) ועד לתשלום בפועל. נושא החשבוניות הצדדים טרחו להקנות חשיבות לנושא החשבוניות בגין שכר הטרחה ששולם. נושא זה אינו רלוונטי בצורה ישירה לסעד המבוקש. לפיכך, אין בכוונתי להכריע בנושא זה. עם זאת, מאחר והצדדים טרחו וטענו בנושא זה, מצאתי לנכון לפרט את הראיות שהובאו בנקודה זו ואת מסקנתי הלכאורית בנושא זה. הוכח לפני כי בגין תשלום ע"ס 27,765 ₪ שביצעה התובעת לנתבע, הנפיק הנתבע בגינו קבלה ע"ש התובעת מסוג פיקדון (ת/1). כמו כן, הוכח לפני כי הנתבע הנפיק חשבונית מס לטובת התובעת ועל שמה על חלק מסכום זה, בסך 11,106 ₪ (ת/2) וכי עו"ד מיור הנפיק חשבונית מס על היתרה בסך של 16,659 ₪, אולם חשבונית זו הוצאה על ידי עו"ד מיור על שם הנתבע ולא על שם ועבור התובעת (ת/3). לאחר מכן, בשלב הסיכומים, ביקש הנתבע להביא ראיות הזמה בנושא זה (תצהיר שלו ומכתב רואה החשבון שלו), אולם לא התרתי זאת, מהנימוקים שכבר צוינו בהחלטתי מיום 11.1.11). מכל מקום, גם בראיות ההזמה הנ"ל, לא הוצגה חשבונית ע"ש התובעת עבור הסכום של 16,659 ₪. נראה לכאורה כי גם אם ביחסים שבין הנתבע ולבין עו"ד מיור הסכימו השניים להתחלק ביניהם בשכר הטרחה שמשולם על ידי התובעת, האחרונה הייתה צריכה לכאורה לקבל, ללא קשר לכך, חשבונית מס על שמה, בגין מלוא הסכום הנ"ל ששילמה לנתבע. נראה לכאורה כי בנסיבות העניין, היה על עו"ד מיור להוציא את חשבונית המס ישירות ע"ש התובעת ולהוציא לנתבע קבלה מסוג פיקדון ולא חשבונית מס. כך, לכאורה, התובעת הייתה מקבלת חשבונית מס על שמה בגין הסכום במלואו, ספרי הנהלת החשבונות של הנתבע היו מאוזנים, כמו גם ספריו של עו"ד מיור. לחילופין, לכאורה היה על הנתבע להוציא לתובעת חשבונית מס ע"ש התובעת בגין מלוא הסכום ומנגד להצהיר על חשבונית המס שקיבל מעו"ד מיור בגין חלק מהסכום כהוצאה ולהתקזז על המע"מ. כאמור, איני מכריע בשאלה זו, הן בשל העדר הרלוונטיות הישירה שיש לכך בתיק דנא וגם בהעדר חוות דעת של רו"ח בנושא זה. מכל מקום, לא התרשמתי כי הנתבע פעל בנושא זה בחוסר תום לב, אלא לכל היותר ואם בכלל, וכאמור איני מכריע בכך, בטעות ובתום לב. הוצאות המשפט הכלל הנו כי בעל דין שזכה בדינו, זכאי לשכר טרחה וכי יש לפסוק שכר טרחה ריאלי. עם זאת, בית המשפט רשאי להתחשב לעניין שיעור שכר טרחה, גם בעובדה שהתביעה התקבלה בחלקה וכן רשאי להתחשב בהתנהלותו של בעל דין במהלך ההליך המשפטי וגם בהוצאות שכבר נפסקו בהליכי הביניים (ראה בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר, ). על רקע קבלת התביעה באופן חלקי מבחינת סכומה, על רקע העובדה שלא כל טענות התובעת התקבלו (כך למשל, נדחתה הטענה של רשלנות מקצועית), על רקע ההוצאות שכבר נפסקו לתובעת עבור בקשתה בנושא אורך סיכומי הנתבע ועל רקע ההתנהלות של התובעת בתיק זה (הגשת בקשות רבות, בחלקן חוזרות ונשנות אשר נדחו, ובחלקן האחר בקשות שסדר הדין לא יכירנה, כמו גם הגשת סיכומי תשובה מעבר להיקף שהותר), החלטתי כי אין מנוס מלהפחית את שיעור שכר הטרחה שייפסק לה, כביטוי לכך. לאחר ששקלתי, אפוא, מחד את שכר הטרחה הריאלי המגיע לתובעת בהתחשב בתוצאה, בהתחשב גם בהיקף המסמכים שהוגשו לתיק וכן במספר הישיבות, ומאידך לאחר שמצאתי להפחית את שכר הטרחה בשל התנהלות התובעת הנזכרת לעיל, מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (אגרת המשפט וכל הוצאה אחרת כדין שהוציאה התובעת ככל שהוציאה במידה ותאושר) ובנוסף שכר טרחת עו"ד מופחת, בסך של 4,000 ₪. סוף דבר אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת סך של 33,555 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.09 ועד לתשלום בפועל וכן את הוצאות המשפט ובנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪. כל הסכומים שפסקתי, ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבע. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ז' סיון תשע"א, 09 יוני 2011, בלשכתי. עורך דיןמיסיםשאלות משפטיותחשבונית