צ'ק אכמ שהופקד פעם שנייה 1. רקע עובדתי ודיוני במוקד התביעה שיק ע"ס של 135,000 ₪ , אשר נמשך ע"י הנתבע לפקודת חברת א.ג.י בניה ופיתוח בע"מ (להלן : א.ג.י.) והוסב ע"י האחרונה לתובע . השיק הוצג ע"י התובע לפירעון אך חזר בגין "אכמ" (אי כיסוי מספיק), ומשכך הגיש התובע ביום 14/09/06 בקשה לביצוע שטר, בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, כנגד הנתבע וכנגד חברת א.ג.י (ברם, לאור צו הפירוק ועיכוב ההליכים שניתן כנגד א.ג.י. ביום 05/09/06 נמחקה החברה מהבקשה לביצוע שטר, והנתבע - מושך השיק - נותר צד לבקשה לבדו. ביום 26/10/06 הגיש הנתבע התנגדות לבקשה לביצוע שטר, בעקבותיה הועברה הבקשה לבית המשפט דנן). המדובר בשיק, אשר נמשך ע"י הנתבע מחשבונו הפרטי בבנק דיסקונט, ונמסר על ידו לידי אילן גורדו, הבעלים והמנהל של א.ג.י, אשר היה שותפו של הנתבע לעסקים באותה תקופה (להלן: גורדו). לדברי הנתבע, השיק נמסר על ידו לגורדו במסגרת התחשבנות שנערכה בין א.ג.י. לבין החברה שהיתה אז בבעלותו, נגה סאן החזקות ובניה בע"מ (להלן: נגה סאן), במסגרת פרוייקט משותף שיזמו הוא וגורדו, לבניית 74 יחידות דיור ו-1000 מ"ר של יחידות מסחריות באילת. לגרסת הנתבע, במסגרת אותו פרוייקט, הוא וגורדו היו אמורים לקבל סך של 720,000 ₪ מרשת המרכולים קו-אופ הריבוע הכחול בע"מ (להלן: הקו-אופ), עבור יחידה שרכשה האחרונה בפרוייקט. סכום זה, ממשיך וטוען הנתבע, היה אמור להשתחרר לחשבון משותף של א.ג.י ונגה סאן (להלן: חשבון השותפות), בכפוף לקבלת טופס 50 לפרוייקט, והשיק הנ"ל ניתן על ידו לגורדו (בתור מנהלה של חברת אג"י) כ"שיק על תנאי " - כאשר התנאי היה, הפקדת הכספים ע"י הקו-אופ בחשבון השותפות. לטענת הנתבע, תנאי זה בא לידי ביטוי בהתחייבות מפורשת בכתב שניתנה לו ע"י גורדו, בה נאמר, בזו הלשון: "יורם חי נותן 135,000 ₪ במסגרת התחשבנות בין א.ג.י לנוגה סאן. א.ג.י מתחייבת לא להעביר את הכספים מחשבון השותפות לנוגה סאן קודם העברת סך של 135,000 ₪ מכספי ההתחשבנות בפרוייקט ומחשבון הבנק הבינלאומי סניף הל"ה חשבון השותפות. אילן אחראי אישי כלפי יורם חי על סכום זה והסכום ייפרע במידה וישוחררו כספים מקבילים לא.ג.י ונוגה סאן" . והנה, ביום 04/04/06 הסב גורדו (בתור מנהלה של א.ג.י) את השיק "על החלק" לתובע, ומסרו לאחראי על יחידת הגביה אצל התובע , מר יעקב מן , על מנת שיופקד בחשבון הבנק של חברת עידן דוגה השקעות בע"מ (להלן: דוגה השקעות), חברה אשר להתחייבויותיה הכספיות שימש גורדו כערב כלפי התובע, במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין דוגה השקעות לבין התובע, שנתיים קודם לכן. מאחר וזמן פרעונו של השיק היה 03/07/06 הופקד השיק במועד זה (04/04/06) בחשבון הבנק של דוגה השקעות למשמרת בלבד, על דעת שייפרע במועד המצוין על גביו. ביום 21/06/06 שלח גורדו פקס למנהל יחידת הגבייה אצל התובע, יעקב מן, בו ביקשו לדחות את מועד פרעונו של השיק ב-60 ימים, בקשה אשר נדחתה ע"י האחרון . ביום 16/07/06 (כשבועיים לאחר מועד הפרעון הנקוב בשיק) הוצג השיק לפרעון ע"י התובע , אך הוחזר, כאמור, בהעדר כיסוי. 2. גרסאות בעלי הדין הנתבע טוען, כי פרעונו של השיק נשוא התביעה היה מותנה בקבלת כספים מהקו-אופ, וכי בעת הפקדת השיק בחשבונה של דוגה השקעות , התובע ידע על קיומו של התנאי הנ"ל. על כן, משנודע לתובע כי התנאי לא התקיים, ולא הועברו כספים לחשבון השותפות - היה עליו, לשיטתו של הנתבע, להימנע מהצגת השיק לפרעון. את גרסתו סומך הנתבע על עדותו של גורדו בתצהיר עדותו הראשית : "בעת מסירת השיק הבהרתי למנהל סניף התובע דאז, יעקב מן, כי מדובר בשיק על תנאי, כלומר אני לא זכאי לדרוש את פרעונו אלא לאחר התקיימות התנאי, שהינו העברת הכספים מהקו-אופ כאמור" (ס' 12 לתצהירו). "כחודש לפני מועד פרעונו של השיק, משנוכחתי כי קבלת הכספים מהקו-אופ מתעכבת והכספים לא יתקבלו עד למועד הפרעון הנקוב בשיק כפי שסברתי בתחילה, פניתי בכתב למנהל הסניף בדרישה לדחות את מועד פרעונו של השיק ב-60 יום. עם קבלת הפקס חזר אלי מר מן טלפונית, והבטיח לטפל בנושא מול הנהלת הבנק. לאחר מספר ימים הודיע לי הנתבע כי השיק הוצג לפרעון..." (ס' 13 לתצהירו) (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין, לא במקור - י.מ.). עוד טוען הנתבע, כי כלל לא ידע, שגורדו הסב את השיק לתובע והפקיד אותו בחשבונה של דוגה השקעות, כשיק בטחון בגין הערבות שנתן להתחייבויותיה של האחרונה כלפי התובע, וכי הדבר נודע לו רק במסגרת התביעה דנן . התובע מצידו טוען (באמצעות מנהל יחידת הגבייה בתקופה הרלבנטית, ע"ת/1 יעקב מן), כי גורדו, מעולם לא טען בפניו, ולא ברמז, כי השיק נשוא התביעה הוא "שיק על תנאי", אשר פרעונו מותנה בהעברת כספים מהקו-אופ לחשבון השותפות. נהפוך הוא, לטענת ע"ת/1, לאור "נסיון העבר" שלו עם גורדו, כאדם אשר "אינו עומד במילתו" - הוא הקפיד להבהיר לו, במעמד מסירת השיק, באופן ברור ומפורש, כי השיק ייפרע במועדו וללא כל דיחוי (ס' 7 לתצהירו). למרות זאת, טוען ע"ת/1 יעקב מן, שיגר אליו גורדו ביום 21/06/06 פקס, בו ביקש ממנו לדחות את פרעונו של השיק בחודשיים ימים. לפנים משורת הדין, ממשיך וטוען ע"ת/1, הוא ניסה ליצור קשר טלפוני עם גורדו, על מנת להבהיר לו, כי אין בכוונתו לדחות את מועד פרעון השיק, ואף הודיע אישית למזכירתו, כי הוא מעונין לשוחח עם גורדו בענין זה, אך גורדו התעלם מהודעותיו ואף לא יצר קשר בעצמו, ומשכך הופקד השיק לפרעון ביום 16/07/06 . עוד טוען ע"ת/1, כי רק לאחר שהשיק חזר בהעדר כיסוי, פנה אליו גורדו, וביקש ממנו לעכב את הגשת השיק לביצוע בהוצאה לפועל בחודש ימים , בהבטיחו להביא עד אז סכום של 135,000 ₪ במזומן, חלף השיק . לדברי ע"ת/1 הוא המתין עד ליום 14/09/06 , ומשנוכח לדעת, כי גורדו לא עומד בהבטחתו זו - הציג את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בשום שלב, הדגיש ע"ת/1 בתצהירו, גורדו לא הזכיר בפניו קיומו של תנאי כלשהו, לו היה כפוף כביכול השיק, ואילו היה יודע, לדבריו, כי השיק כפוך לתנאי כלשהו - היה מסרב לקבלו, כשיק בטחון לערבותו של גורדו כלפי דוגה השקעות . 3. דיון והכרעה 3.1 המסגרת המשפטית ונטל ההוכחה שלוש הן השאלות הטעונות הכרעה במסגרת התביעה דנן: האחת: האם השיק נשוא התביעה היה כפוף לתנאי, שעניינו העברת כספים מהקו-אופ לחשבון השותפות? השניה : אם השיק הוא אמנם שיק "על תנאי" - האם התנאי הזה היה ידוע לתובע במועד הפקדתו בחשבונה של דוגה השקעות, כבטחון לערבותו של גורדו כלפיה ? השלישית: האם התנאי, בו היה מותנה כביכול השיק, לא התקיים בפועל ? נטל ההוכחה של שלושת הרכיבים הללו, קרי - קיומו של תנאי, ידיעתו של הבנק על התנאי, ואי התקיימותו של התנאי ("כשלון תמורה" ) - מוטל על הנתבע. בנוגע לנטל הוכחת עצם קיומו של תנאי, קובעת פקודת השטרות [נוסח חדש]: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר" (ס' 20)ג) לפקודה), קביעה המתחייבת, למעשה, גם מהכלל הראייתי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". בנוגע לנטל הוכחת אי התקיימותו של התנאי נקבע בהלכה הפסוקה: "נטל הראיה מוטל על החייב השטרי להוכיח הן שהיתה מסירה על תנאי והן שהתנאי לא התקיים..." (כב' השופט י' מלץ ע"א 623/88 משה (מוקי) גולדנברג ואח' נ' המשביר המרכזי בע"מ פ"ד מד(2) 801, 803ה (1990)). "טענת הנתבע שאין הוא חייב לפרוע את השטר מורכבת למעשה משתי טענות-מ שנה: ראשית, כי חיובו על פי השטר איננו מוחלט, אלא מותנה בקרותו של אירוע פלוני; ושנית, התנאי לחובתו לא התקיים. הפקודה [פקודת השטרות [נוסח חדש]-י.מ.] קובעת במפורש כי עול ההוכחה ביחס לגורם הראשון מוטל על הנתבע ... הפסיקה הוסיפה כי על הנתבע להוכיח גם את הגורם השני, קרי-כי התנאי לא קוים. מדיניות הפסיקה היא להעביר את נטל כללי הראיה בתביעה שטרית לשכמו של הנתבע" (שלום לרנר, דיני שטרות (תשנ"ט-1999) 350-351). נבחן, אפוא, האם עמד הנתבע בנטל הוכחה משולש זה. ראשון - ראשון, ואחרון- אחרון : 3.2 קיומו של תנאי בו הותנה פרעון השיק הנתבע טוען, כזכור, כי השיק נמסר על ידו לגורדו, במסגרת התחשבנות שנערכה בין א.ג.י לנגה סאן, בקשר לפרוייקט משותף שיזמו השתיים באילת, בו מכרה השותפות יחידה מסחרית לקו-אופ. לדבריו, פרעון השיק ע"י גורדו היה מותנה בהעברת כספים בסך של 720,000 ₪ מהקו-אופ לחשבון השותפות. דא עקא, הנתבע לא המציא לביהמ"ש, ולו מסמך אחד, שיש בו כדי להעיד על עצם הפרוייקט המשותף שנרקם בין א.ג.י לבין נגה סאן, שיש בו כדי להעיד על מכירת יחידה מסחרית לקו-אופ במסגרת אותו פרוייקט, או על ההתחייבות של הקו-אופ להעביר לשותפות סך של 720,000 ₪. לאמיתו של דבר, גרסתו של הנתבע בענין זה נשענת, כל כולה, על עדותו שלו. מחדל ראייתי זה מתעצם, נוכח עדותו של הנתבע בביהמ"ש, לפיה כל המסמכים הקשורים לפרוייקט באילת שרירים וקיימים, ונמצאים בידי מי ששימש כרואה החשבון של השותפות באותה תקופה, ע"ת/3 רוני זילכה . הנתבע נשאל והעיד בענין זה: ת: .... יש את הרו"ח של הפרוייקט שהולך להעיד תוך כמה שניות ותוכל לשאול אותו. הוא הכי יודע כי הוא הרו"ח שלה פרוייקט כולו גם של אגי ויש לו את המסמכים המתאימים. ש: אתה יכול להפנות אותי למסמכים המתאימים שצורפו לתצהירו? ת: נמצאים אצל רו"ח רוני זילכה. יש הסכם משותף אצל רוני זילכה עם הבנק הסכם בין הבנק המלווה שבו צויין כל הנושא של העברת ה 720,000- ₪ שהבנק מודע לכך שזה חלק מההסכם"(ע' 15, ש'9-23). כשנשאל הנתבע, מדוע הוא עצמו לא צירף את כל המסמכים הרלבנטיים לתצהיר, השיב: "ת: יש לי את ההסכם המשולש עם הבנק. אני לא יודע למה לא צורף לתצהיר" (ע' 15 ש' 23) . ובהמשך סיפק נימוק אחר: "ת: אני ואחי בסכסוך בפרוייקט הזה וכל המסמכים הוחזקו בידיו של אחי...לא היו לי מסמכים ולפני שנה קיבלתי חלק מהמסמכים... (ע' 16 ש' 3-6). אך למרות שלדבריו, מסמכי הפרוייקט מצויים כיום ברשותו - לא טרח הנתבע להמציאם לביהמ"ש, מאחר ולטענתו הם נמצאים ברשותו של רו"ח רוני זילכה ו"רוני זילכה הוא המומחה הגדול ביותר לגבי הפרוייקט הזה (ע' 16 ש' 12) . אלא מאי ? משנשאל רו"ח רוני זילכה (ע"ה/3) במהלך חקירתו הנגדית, היכן הם אותם מסמכים מהותיים, ומדוע לא צורפו לתצהיר עדותו הראשית, השיב כלאחר-יד: "ת: להזכירך אני לא עו"ד אני רק עד. מה שאמרו לי עשיתי .אין ספק שקל מאד להמציא את המסמכים הללו הם קיימים ברגע זה "(ע' 21 ש' 3-4). חרף ה"קלות" בה ניתן היה, לדברי ע"ה/3, להמציא את מסמכי הפרוייקט לביהמ"ש - לא טרחו לא הוא ולא הנתבע להמציאם לביהמ"ש - גם לא בשלב שלאחר שמיעת הראיות. בהתאם להלכה הפסוקה, מחדל זה יוצר חזקה עובדתית, שמקורה בשכל הישר ובנסיון החיים, לפיה המסמכים הללו לא היו יכולים לתמוך בגרסתו של הנתבע. לא זו אף זו: בחקירתו הנגדית סיפר ע"ה/3 רו"ח רוני זילכה, לראשונה, כי השיק נמסר ע"י הנתבע לגורדו במהלך פגישה שנערכה במסעדה בתל אביב מתחת למשרדו, בה נכחו גם הנתבע, אחיו של הנתבע וגורדו , וכי במהלך הפגישה הבהיר הנתבע לגורדו, כי השיק הוא "שיק מותנה", שעל גורדו להשאירו בחזקתו, עד לקבלת התמורה הכספית מהקו-אופ. עוד העיד ע"ה/3, כי ייתכן שדברים אלו אף הועלו על הכתב, במסמך "סיכום ישיבה" : "יכול להיות שיש איזה שהוא סיכום ישיבה. דווקא אילן נוהג לעשות סיכומי ישיבה לנושאים כאלה. אני לא יכול לומר אם במסעדה נעשה משהו כתוב. מאוד יכול להיות שיש כן איזה שהוא נייר" (ע' 22 ש' 20-22). טענות עובדתיות אלו- בנוגע לקיומה של פגישה , לתוכן הפגישה, ולעובדה שאולי נערך מסמך כתוב במהלכה- לא בא זכרן בתצהיר עדותו הראשית של ע"ה/3 רו"ח רוני זילכה (ואף לא בתצהיר עדותם של הנתבע או של גורדו), והיא הועלתה על-ידו, לראשונה, רק במהלך חקירתו הנגדית, עובדה אשר אומרת דרשני. אך יותר מכך: גם אם נניח, כי גרסתו של הנתבע, בנוגע לפרוייקט המשותף, ובנוגע לכספים שהשותפות אמורה היתה לקבל במסגרתו מהקו-אופ - היא גרסה נכונה, עדיין אין בכך, בכל הכבוד, כדי לקשור בין השיק נשוא התביעה דנן לבין הפרוייקט והכספים שהיו אמורים להתקבל במסגרתו, שכן המדובר בשיק פרטי, סחיר, עליו מוטבעים פרטיו האישיים של הנתבע, אשר נמשך מחשבונו האישי של הנתבע בבנק דיסקונט, ולא בשיק שנמשך מחשבונה של נגה סאן (אשר היתה אז בבעלותו של הנתבע), או מחשבונה של השותפות, כפי שניתן היה לצפות. משנשאל הנתבע, מדוע מסר לגורדו, כמנהלה של א.ג.י, שיק פרטי שלו, ולא שיק של נגה סאן- טען הנתבע, כי באותה תקופה נתגלע סכסוך בינו לבין אחיו, אשר היה שותף עמו בחברה, וכל המסמכים והשיקים של החברה הוחזקו בידי אחיו (ע' 16 ש' 3-7) . בסתירה מוחלטת לכך , סיפק ע"ה/3 רו"ח רוני זילכה סיבה שונה לחלוטין, לכך שהשיק הוא שיק פרטי של הנתבע, ולא שיק של החברה: " ת: כי לנוגה סאן אין שיקים מספר שנים לפני כן... בגלל שעיקר הפעילות שלה היתה אחזקה בעסקת שחמון-אילת ולא היה שום צורך להחזיק חשבון שיקים.... כל חברה שאתה מכיר מתנהלת בדרך נורמלית. לחברה הזאת לא היתה פעילות נוספת של תשלומים או תקבולים שותפים, ולכן לא היה צורך בהנפקת פנקסישיקים. אילו היה צורך אולי מנפיקים. בדיעבד היה צורך" (ע' 22 ש' 6-16). יתרה מכך: ע"ה/3 רו"ח זילכה העיד, כזכור, כי השיק נמסר לגורדו במהלך פגישה, בה נכח גם אחיו של הנתבע, גרסה אשר סותרת את עדותו של הנתבע, לפיה הוא היה מסוכסך באותה תקופה עם אחיו - ונמצא, אפוא, כי הסתירה בין גרסתו של הנתבע, לבין גרסתו של ע"ה/3 רו"ח רוני זילכה- הינה כפולה ומכופלת . בהעדר מסמכים בקשר לפרוייקט באילת, נסמכת גרסתו של הנתבע כולה על מסמך ההתחייבות בכתב שניתנה לו על ידי גורדו ביום 30/03/06, בה נכתב, כדלקמן: "א.ג.י מתחייבת לא להעביר את הכספים מחשבון השותפות לנגה סאן קודם העברת סך של 135,000 ₪ מכספי ההתחשבנות בפרוייקט ומחשבון הבנק הבינלאומי סניף הל"ה חשבון השותפות. אילן אחראי אישית כלפי יורם חי על סכום זה והסכום ייפרע במידה וישוחררו כספים מקבילים לא.ג.י ונוגה סאן" (נספח א' לכתב התביעה). לדידו של הנתבע, התחייבות זו מהווה ראיה חותכת, הקושרת בין השיק נשוא התביעה לבין העברת הכספים מהקו-אופ לחשבון השותפות. ואולם, גם לאחר שעיינתי במסמך , והפכתי ועיינתי בו - לא מצאתי קיומו של קשר כזה העולה מהמסמך : כל שנאמר במסמך זה, הוא שבמסגרת "הפרוייקט" אמור להשתחרר סך של 135,000 ₪ מחשבון השותפות, כי גורדו אחראי אישית כלפי הנתבע על "סכום זה" , וכי ה"סכום" ייפרע במידה וישוחררו כספים לשותפות של א.ג.י ונגה סאן. לא צויין במסמך: באיזה פרוייקט בדיוק מדובר ? מהו מקור הכספים שאמורים להיכנס לחשבון השותפות ? איזה סכום בדיוק ייפרע ? ומהם אותם "כספים מקבילים"? אך החשוב מכל: במסמך לא מוזכרת, ולו ברמז, המילה "שיק " (לא כל שכן פרטיו של השיק הספציפי נשוא התביעה דנן) , המילה "תנאי", או המילה "פרעון", ולמעשה גם לאחר עיון מדוקדק במסמך אי אפשר להסיק ממנו, שההתחייבות המקופלת בו, נוגעת לשיק סחיר שנמשך מחשבונו הפרטי של הנתבע לפקודתה של חברת א.ג.י, ושהיא מגלמת למעשה תנאי לפרעונו של השיק. ההתחייבות הנ"ל נוסחה בצורה כה עמומה, וכה רב בה הנסתר על הגלוי, כך שבלי "הסברי הרקע" של הנתבע לא ניתן לעמוד למעשה על פשרה. מה גם, שמדובר במסמך פנימי, אשר נערך בין הנתבע (כמושך השיק), לבין גורדו (כמי שקיבל את השיק לידיו בשמה של חברת א.ג.י), כלומר- במסמך אשר אינו יכול להוות ראיה אובייקטיבית , חיצונית, להוכחת עצם קיומו של הפרוייקט המשותף באילת, או להוכחת התמורה הכספית שהשותפות היתה אמורה לקבל מהקו-אופ. ייתכן אפילו- ואין בכוונתי לקבוע כל ממצא בענין זה - שהמסמך הנ"ל (אשר גם אליבא הנתבע, מעולם לא נמסר לבנק התובע ולא הובא לידיעתו) נערך אך ורק לצורך התביעה דנן , ובהקשר זה יצוין, כי מסמך ההתחייבות שצורף לכתב התביעה הוא העתק צילומי של המסמך המקורי, אשר משום מה לא הוגש לבית המשפט, ועל כן גם מסיבה זו אין לייחס למסמך זה משקל של ממש . אכן, לאור האמור, בצדק טען ב"כ התובע בסיכומיו, כי בידי הנתבע אין, למעשה, כל ראיה הקושרת בין השיק נשוא התביעה לבין הפרוייקט באילת, או בין השיק לבין הכספים שהיו אמורים להתקבל לכאורה מהקו-אופ, והיוו כביכול תנאי לפרעונו של השיק. משעומת הנתבע , במהלך חקירתו הנגדית , עם מחדל ראייתי זה, טען בהתחמקות : "אין לי תשובה לשאלה. אני לא מבין את השאלה" (ע' 16 ש' 19). ומשנשאל : "האם רואה החשבון לשיטתך יוכל לקשור בין השיק הספציפי הזה לבין הפרוייקט ?" השיב בבטחה :"בהחלט כן" (ע' 16 ש' 23). דא עקא, שגם ע"ה/3 רוני זילכה, לא הצליח כאמור לספק, ולו ראיה אחת לרפואה, לביסוס גרסתו של הנתבע. יוצא אפוא, כי גרסתו של הנתבע, בנוגע לפרוייקט המשותף באילת, בנוגע לכספים שהשותפות אמורה היתה לקבל במסגרתו מהקו-אופ, ובנוגע לתנאי אליו הוכפף לכאורה השיק - איננה אלא אוסף של טענות בעלמא, אשר הופרחו לחלל האויר, ללא כל הוכחה וביסוס, בחינת : "נשיאים ורוח - וגשם אין". הנתבע לא השכיל להוכיח, כי פרעונו של השיק נשוא התביעה הותנה בהעברת כספים מהקו-אופ לחשבון השותפות, ובכך קרס הנדבך הראשון והעיקרי עליו נשענת הגנתו. 3.3 ידיעת התובע בעת מסירת השיק אודות קיומו של תנאי לו הוכפף השיק משוכה נוספת, אותה היה על הנתבע לעבור, נוגעת לחובת ההוכחה, כי התובע ידע שהשיק אשר נמסר לו ע"י גורדו הוא שיק "על תנאי" . ואולם, גם את המשוכה הזאת לא השכיל הנתבע לעבור: בענין זה העיד הנתבע, בפה מלא, כי אין לו כל ידיעה בפועל , וכי טענתו לפיה התובע ידע על קיומו של התנאי היא בגדר "עדות שמיעה", שכן היא נשענת, כל כולה, על עדותו של גורדו: ש: כל מה שאתה יודע לכאורה שהבנק ידע על התנאי הוא רק מפיו של אותו גורדו ? ת: נכון (ע' 12 ש' 17-19). ש:את כל הנושא של הסיכום שלו עם הבנק אתה יודע ממנו, כלומר אתה חי מפיו. אתה עצמך לא יודע את זה באופן אישי ? ת: רק מפיו " (ע' 13 ש' 20-22). ש:איך הוא ידע ? אתה דיברת אישית עם מישהו בבנק, שלחת מכתב, שלחת פקס שזה שיק על תנאי וכל הסיפור שסיפרת עכשיו? ת. באופן אישי לא. לא היה לי כל קשר אישי עם הבנק" (ע' 12 ש' 14-16). ואמנם, גורדו הוא שהסב את השיק "על החלק" לתובע, ומסרו למנהל הגבייה בתובע, ע"ת/1 יעקב מן, כבטחון לערבות שהוא נטל על עצמו כלפי חברת דוגה השקעות בשנת 2004. על הרקע להפקדת השיק בחשבונה של דוגה השקעות , העיד ע"ת/1 יעקב מן : " ת :גורדו היה ערב לפרעון הלוואה של עידן דוגה השקעות בע"מ. החברה הנ"ל לא עמדה בהתחייבותה ושלחו מכתבי אזהרה לערבים, ולפני מועד התביעה של הערבים, גורדו אמר שהוא מביא לי שיק לפרעון חובו כלפי עידן דוגה בע"מ. אילן גורדו היה אחד מהערבים. היות והכרתי אותו לצערי בתקופה האחרונה לא רק בחוב הזה, אמרתי לו אז אתה מביא לי שיק לאותו יום. כאשר הוא הגיע אלי הוא הגיע עם השיק הזה לפרעון יותר מאוחר. קיבלתי אישור מההנהלה שלי לקבל את השיק למרות התאריך מאוחר, להפקידו כבטחון לסכום שהוא היה צריך לשלם כערב לחברה של עידן דוגה השקעות בע"מ. ... ש:כאשר קיבלת את השיק, ראית שהשיק רשום עליו יורם יחזקאל חי, הוא מושך השיק. שאלת את אילן גורדו מי המושך, על מה אילן קיבל את השיק? ת: אילן אמר לי שזה שיק מהשותפים שלו מאילת" (ע' 28 ש' 6-21). בעדותו חזר ע"ת/1 יעקב מן, חזור והדגש, כי במעמד מסירת השיק, גורדו לא אמר לו מאומה,בנוגע לתנאי כלשהו, בו הותנה לכאורה השיק : ת. נתן לי שיק, אמר תפקיד את זה בחשבון. שום תנאי לא היה. לא רק שום תנאי, שום דיבור לא היה... הוא נתן את השיק אמרתי לו תפקיד בחשבון אני לא מפקיד בחשבון" (ע' 32 ש' 9-12). לא זו אף זו, לדברי ע"ת/1 יעקב מן, במעמד מסירת השיק הוא כבר היה למוד נסיון מהבטחות השווא של גורדו, ומשכך טרח להדגיש בפניו, כי על השיק להיות בר-פרעון : ת:... היות והכרתי טוב את אילן שאין לו אף פעם מילה. מילה ואויר זה אותו דבר אצלו, אמרתי לו, אני מקווה שהפעם השיק הזה ייפרע (ע' 32 ש' 13-15). גם עצם דרישתו של ע"ת/1 מגורדו להמציא לו שיק כבטחון לערבות שהוא נתן בזמנו לחברת דוגה השקעות, למרות שחלפו כשנתיים ימים מיום מתן ערבותו - נעוצה, לטענת ע"ת/1, בעובדה שגורדו התגלה כלקוח בעייתי, מבחינת עמידה בהתחייבויותיו הכספיות כלפי הבנק: ש: ... בשלב חתימת ההסכם לא ביקשתם בטחון לערבות אילן גורודו ? ת: לא. מספיק חתימה שלו. ש: אז מה קרה אחרי שנתיים, שביקשתם גם שיק לבטחון לערבות? ת: החייב לא עמד בהתחייבותו. הערב לא עמד בהתחייבותו ולכן ביקשנו הפעם שיהיה לנו שיק בטחון. הגם שבמהלך התקופה הזאת גורדו נפל עלינו בחשבונות אחרים בסכומים אסטרונומים" (ע' 32 ש' 20- ע' 33 ש' 3). והנה, בסתירה מוחלטת לגרסתו של ע"ת/1 יעקב מן, גורס גורדו, כי במעמד מסירת השיק הוא אמר לע"ת/1, מפורשות, שפרעון השיק מותנה בהעברת כספים מהקו-אופ לחשבון השותפות : "ת: אני הסברתי ואמרתי לו את מהלך הענינים שמתנהלים בין הקואופ ומה השיק הזה אמור לכסות. היתה נכונות רבה מצידנו לשחרר את הכסף מהקואופ, ולכן השיק הזה ניתן לי וזה הוסבר גם למנהל הסניף ..." (ע' 17 ש' 19-21). מבין שתי הגרסאות הסותרות יש להעדיף גרסתו של ע"ת/1 יעקב מן - אשר היתה עקבית, קולחת ומשכנעת- על פני גרסתו של ע"ה/2 גורדו, אשר היתה רצופת תמיהות, סתירות וחוסר הגיון : מה שטוען גורדו, למעשה, הוא שהבנק התובע הסכים לקבל ממנו שיק "על תנאי", אשר כלל לא בטוח כי ייפרע , על מנת שישמש כבטחון לערבות שהוא נתן לדוגה השקעות , זאת בשעה שהתובע ידע, כי גורדו מסובך בחובות כבדים, וכי הבטחותיו החוזרות ונשנות לפרוע את חובותיו הן בגדר "אבק פורח באויר" . כלום יש הגיון בכך ?! . נראה שגם ע"ה/2 גורדו היה מודע לחוסר ההגיון הטמון בכך, שכן כאשר נשאל בענין זה, במהלך חקירתו הנגדית , טען לפתע לראשונה במסגרת תביעה זו, כי הוא גם הציג בפני מנהל הגבייה מסמכים, התומכים בקיומו של התנאי האמור : ת. השיק הזה כן היה שווה, וגם מנהל הסניף ידע שהכספים אכן אמורים להשתחרר מהקואופ, וזה היה מלווה במסמכים שהראיתי. ..." (ע' 18 ש' 15-16). המדובר בטענה מהותית ביותר, אותה לא טרח ע"/2 לציין, ולו ברמז, לא בתצהיר שניתן בתמיכה להתנגדות שהגיש הנתבע ולא בתצהיר עדותו הראשית, והעלה אותה רק במהלך חקירתו הנגדית, כמענה לשאלה שנשאל ע"י ב"כ התובע. המדובר ללא ספק בגרסה כבושה, אשר מהווה נדבך נוסף בגרסתו המדורגת של ע"ה/2 , קרי- גרסה שנטוותה בהדרגה, ונחשפה טיפין טיפין, כנראה מתוך צורך להעצים ולחזק את הגנתו הרעועה של הנתבע: אכן, קשה להתעלם מכך, שבתצהיר עדותו הראשון של גורדו מיום 26/10/06 , אשר ניתן בתמיכה להתנגדות לביצוע שטר שהגיש הנתבע, טען גורדו, לאקונית, כי השיק שנמסר על ידו לתובע היה כפוף להעברת כספים מהקו-אופ לחשבון השותפות, וכי משנודע לו כי העברת הכספים מתעכבת הוא פנה בפקס לע"ה1 יעקב מן, וביקשו לדחות את פרעון השיק עד למילויו של התנאי האמור. הא ותו לא. בתצהירו זה כלל לא טען גורדו, כי במועד מסירת השיק למנהל הגבייה הוא דאג ליידע את האחרון, באופן ברור ומפורש, בדבר התנאי לו היה כפוף לכאורה השיק. למעשה, טענה מרכזית זו, עליה נשענת הגנתו של הנתבע כולה, הועלתה על ידי גורדו רק בתצהיר עדותו הראשית מיום 22/10/07, בו טען : "בעת מסירת השיק הבהרתי למנהל הסניף התובע דאז, מר יעקב מן, כי מדובר בשיק על תנאי, כלומר, אני לא זכאי לדרוש את פרעונו אלא לאחר התקיימות התנאי שהינו העברת הכספים מהקו-אופ כאמור" (ס' 12 לתצהיר). והנה, בחקירתו הנגדית עלה גורדו "שלב נוסף", וטען כי לא רק שאמר לע"ת.1 כי השיק הוא "על תנאי", אלא גם הציג בפניו את המסמכים התומכים בקיומו של התנאי האמור. מיותר לציין, שגם מסמכים עלומים אלו לא צורפו לתצהירו של הנתבע, ולא הומצאו לביהמ"ש בכל שלב שהוא- מחדל אותו תירץ הנתבע בנימוק הסתמי : " לא התבקשתי" (ע' 18 ש' 21-22). אין ספק, כי גרסתו הכבושה והמדורגת של גורדו פוגמת פגימה של ממש במהימנותו, ויש בה כדי ללמד שגרסתו לא נולדה אלא לצורך התביעה דנן (ראו : י' קדמי, על הראיות ,חלק שלישי (תשס"ד-2003) 1405).. בל נשכח גם , כי גורדו הינו עד בעל אינטרס בענין , שכן אם תתקבל התביעה דנן כנגד הנתבע - אזי גורדו עלול להיות חשוף לתביעה עתידית מצד הנתבע בגין הפרת ההתחייבות האישית (הכתובה) שהעניק לו- עובדה נוספת, אשר מערערת אמינותו של גורדו. עוד יש לציין, כי במסגרת חקירתו של הנתבע בפני ראש ההוצל"פ , הוא עצמו העיד כי גורדו הוליך אותו שולל , בכך שהסב את השיק שניתן לו על תנאי, והפקידו בחשבונה של דוגה השקעות , במקום להשתמש בו, לצורך כיסוי חוב שחבה אז א.ג.י למס-הכנסה. במהלך חקירתו הנגדית במסגרת התביעה דנן ניסה, אמנם, הנתבע לגמד את הדברים שאמר במהלך הדיון בהתנגדות , אך דומני כי לא הצליח ליטול את עוקצם, כפי שניתן להתרשם מעדותו כלשונה: "ש: אני חייב לומר לך, אני כשחקרתי אותך בחקירה נגדית בהוצל"פ, וגם בתצהירך הנוכחי, אמרת למעשה שאילן גורדו שיקר אותך. איך הוא שיקר אותך, בכך שבניגוד גמור למה שסיכמתם ביניכם, הוא לקח את השיק הזה, השתמש בו בפועל, והוא השתמש בו לא רק בזה שלא הפקיד אותו לאגי. כמו שסיכמתם, אלא הפקיד אותו כערבות לחשבון דוגה. כלומר, הוא לא עמד בשום סיכום ממה שסיכמתם ביניכם. הוא פעל הפוך לחלוטין. הדבר הזה נודע לך לראשונה בחקירה בהוצל"פ. האם נכון לומר, בלשון הרחוב, שאילן גורדו "עבד עליך בעיניים" ? ת: זה נכון שאילן גורדו אמר לי שהוא הולך להפקיד את השיק לחשבון של אגי כדי להשיג כסף ולשלם למס הכנסה. אבל יכול להיות שלא הבנתי במערכת הבנקאות שלו בבנק הפועלים, בבנק הבינלאומי מה המהלך. אני לא יכול להגיד שזה היה משהו חותך. אני הבנתי שהוא צריך להביא לי טופס 50. יש לחברה שלו חובות ואין לו כסף לשלם את החובות האלה למס הכנסה והוא מבקש ממני שיק כדי לשלם למס הכנסה. איך זה יכול להשתמע לשתי פנים. זאת הדרך העסקית שלו. אם תעמוד על כך שזה הופקד לחשבון אגי או דוגה, לא ידעתי שהוא הפקיד את הכסף לחשבון דוגה. זה מהלך עסקי של חברה להשיג כסף. בגלל זה גם נתתי לו את השיק" (ע' 12 ש' 20- ע' 13 ש' 11). ודוק: הנתבע מבקש מביהמ"ש ליתן אמון בגרסתו של עד, שהנתבע עצמו לא נותן בו אמון, לאחר שבעצם היתל בו והפר התחייבותו כלפיו, ודי בכך כדי להבין כי עדות גורדו היא בבחינת משענת קנה רצוץ. גם ההתחייבות בכתב שנתן לכאורה גורדו לנתבע- אין בה כדי לסייע לנתבע, שכן אפילו אם לנתבע עומדת עילת תביעה כנגד גורדו מכוחה, ברי כי אין בה כדי ליצור יריבות משפטית בין הנתבע לבין התובע, אשר אינו צד להתחייבות הנ"ל וכלל לא ידע עליה. העולה מהמקובץ הוא, שהנתבע לא הוכיח, כי התובע ידע כי פרעונו של השיק מותנה בהעברת כספים מהקו-אופ לחשבון השותפות (גם אם נניח כי היה תנאי כזה), ובכך קרס הנדבך השני עליו נשענה הגנת הנתבע. 3.4 ידיעתו של התובע לאחר מסירת השיק וטרם הצגתו לפרעון אודות קיומו של ה"תנאי" בענין זה סומך הנתבע על הפקס ששלח גורדו למנהל הגבייה אצל התובע, יעקב מן, ביום 21/06/06 , בו כתב כדלקמן: " אל: בנק הפועלים מר יעקב מן מאת: אילן גורדו הנדון: חשבון עו"ש עידן דוגה השקעות שלום רב! בהמשך לשיחתנו מאתמול, יורם חי בעל השיק שהופקד בחשבון עידן דוגה השקעות, ביקש ממני לדחות את השיק לתקופה של 60 יום כתוצאה מבעיה ביקורתית של טופס 50 של פרוייקט אילת . כל הנושא מתנהל בב"ש ולכן זה קצת מקשה על אישור הטופס 50 . אמורים לקבל את הכספים מהקו-אופ. אודה לך באם תיענה לבקשתנו . בכבוד רב, אילן גורדו ". לשיטתו של הנתבע , מסמך זה מוכיח, באופן נחרץ, שהתובע ידע, כי השיק הוא שיק "על תנאי", אשר פרעונו מותנה בהעברת כספים מהקו-אופ לשותפות . האמנם ? דומני, כי כל שנאמר במכתב זה הוא, שמושך השיק (הנתבע) נקלע לקשיים עקב עיכוב בקבלת כספים כלשהם, ועל כן הוא מבקש לדחות את פרעון השיק . המדובר למעשה במכתב בקשה המופנה לע"ת/1 יעקב מן, בו מבקש ממנו גורדו "להתחשב" בבעיה שנוצרה בקבלת טופס 50, ולדחות את מועד פרעונו של השיק בחודשיים. אין במכתב זה כל טענה בדבר היות השיק "שיק על תנאי", בדבר "סיכול" של התנאי או בדבר "כשלון תמורה", בגינו מנוע התובע מלפרוע את השיק. אך יותר מכך: האופן בו נוסח המכתב תומך למעשה במסקנה אליה הגעתי לעיל, לפיה גם במועד מסירת השיק לידי התובע - לא ידע הלה על קיומו של תנאי כלשהו, לו הוכפף לכאורה השיק. שכן, המכתב מגולל בעצם בעיה אשר "צצה" במפתיע, ונוגעת לקבלת טופס 50 לפרוייקט כלשהו באילת, קרי בעיה שנוצרה לאחר שהשיק כבר נמסר לתובע והופקד בחשבונה של דוגה השקעות. הדעת נותנת, כי אילו גורדו יידע אמנם את התובע, בעת הפקדת השיק בחשבונה של דוגה השקעות, בנוגע לתנאי בו הותנה פרעונו של השיק - אזי המכתב הנ"ל היה מנוסח באופן של אזכור התנאי ומתן הודעה לתובע על אי התקיימותו של התנאי ( למשל באופן שהיה נכתב: "התנאי לו היה כפוף השיק , עליו הודע למר יעקב מן במועד הפקדתו, לא התקיים, ומשכך לא ניתן לפרוע את השיק"). העובדה שגורדו לא נקט בניסוח כזה - היא הנותנת, כי הוא מעולם לא יידע את התובע שמדובר בשיק "על תנאי". 3.5 אי התקיימותו של התנאי גם הרכיב השלישי, שעניינו אי העברת הכספים מהקו-אופ לחשבון השותפות- לא הוכח ע"י הנתבע, וטענותיו בענין זה נותרו בגדר טענות בעלמא. ראשית, הנתבע לא טרח להמציא לביהמ"ש את מסמכי הפרוייקט באילת, המעידים על העיכוב שחל כביכול בקבלת טופס 50 לפרוייקט , ואף לא את הדוחות הכספיים של השותפות, אשר היו יכולים ודאי לתמוך בטענתו, בדבר אי העברת כספים מהקו-אופ לחשבון השותפות, במסגרת הפרוייקט המשותף (פרוייקט אשר עצם קיומו לא הוכח, כאמור, ע"י הנתבע). זאת, על אף שלדברי הנתבע כל המסמכים הרלבנטיים קיימים ונמצאים - בין אם בידי מפרק חברת א.ג.י (עוה"ד ירון רבינוביץ), בין אם בידי אחיו (משה יחזקאל חי) ובין אם בידי ע"ה/3 רו"ח רוני זילכה . כזכור, גם עד אחרון זה לא טרח לבסס את טענותו בתצהירו , לפיה : "יתרת התשלום של הקו-אופ לנגה סאן ולא.ג.י הינה 720,000 ₪ אשר אמורה להתקבל לאחר הוצאת טופס 50 לעסקה. נכון להיום טרם הוצא טופס 50 והנושא מצוי בטיפולי. לפיכך הריני לאשר כי טרם נתקבלה יתרת התמורה מן הקואופ" (ס' 3-6 לתצהירו), על אף שבביהמ"ש אישר ע"ה/3 , בפה מלא, כי כל המסמכים, ובכלל זה הדו"חות הכספיים של השותפות, מצויים ברשותו ואף שימשו אותו להכנת תצהירו, זה וכי בקלות ניתן להמציאם לביהמ"ש: ש.: ... כשהכנת את התצהיר חייב לראות שראית מולך את המסמכים מהם רשמת את העבודות שרשמת בתצהירך ? ת: כן. ש: אתה מוכן להראות לי איפה הם צורפו לתצהיר או לתת הסבר למה המסמכים שעל פיהם קבעת את עובדותך בתצהיר לא צורפו לתצהירך? ת: להזכירך אני לא עו"ד אני רק עד. מה שאמרו לי עשיתי. אין ספק שקל מאד להמציא את המסמכים הללו הם קיימים ברגע זה" (ע' 20 ש' 23- ע' 21 ש' 4). "ש: האם יש לך הוכחה בכתב שלא שולמה התמורה בגין הפרוייקט לחברות ? ת: כן. האסמכתא היא הדוחות הכספיים של השותפות. ש: אין לך אותם פה כרגע להציג? לא צורף לתצהיר? ת: אני מניח שלא צורף לתצהיר " (ע' 23 ש' 7-10). בהעדר כל ראיה, המאששת את גרסת הנתבע, בדבר אי קבלת כספי התמורה מהקו-אופ- ממילא לא ניתן לקבוע כי התנאי, בו הותנה כביכול פרעון השיק נשוא התביעה (בהנחה שהותנה) לא התקיים, וכי חל "כשלון תמורה", בגינו היה התובע מנוע מלפרוע את השיק. הנה כי כן: הנתבע כשל בהוכחת שלושת הרכיבים עליהם מבוססת הגנתו, והמסקנה הברורה העולה מחומר הראיות (או יותר נכון מהעדר חומר הראיות), כמו גם מגרסתו התמוהה וחסרת ההיגיון של הנתבע , היא המסקנה כי הגנתו של הנתבע מושתתת על אדני סרק. 4. סוף דבר 4.1 התביעה מתקבלת. כפועל יוצא מכך, מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 135,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפרעון הנקוב על גבי השיק (03/07/06) ועד לתשלום בפועל. 4.2 בשים לב להוראות תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בשים לב לסכום השיק, לכלל נסיבות הענין ולתוצאה, מחייב הנתבע לשלם לתובע 25,000 ₪ שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל , ובצרוף מע"מ כחוק ביום התשלום בפועל. שיקים