עיקול שיקים מעותדים 1. בקשה לפי ס' 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. המבקשת עותרת כי בית המשפט יאכוף על המשיבה 1 (להלן: "סקאפה"), על מנהלה המשיב 2 וכן על משיב 10 (להלן: "הבנק") להשיב למבקשת את הכספים וההמחאות שקבלה סקאפה מהמשיבה 9 (להלן: "אולטים"). רקע וההליכים הקודמים 2. ביום 21.4.05 התקשרו המבקשת וסקאפה בהסכם מכוחו קבלה סקאפה זכות להשתמש בנכס של המבקשת, לשם הפעלת אירועים. ראשיתו של ההליך דנן, בתביעה שהגישה המבקשת לבית משפט השלום, בה היא טענה כי סקאפה מפרה את ההסכם בין היתר בכך שלא שילמה למבקשת דמי שכירות וחיובים כספיים שונים. במסגרת התביעה בבית משפט השלום, הגישה המבקשת את בש"א 157981/07 בה עתרה כי יוטל עיקול זמני להבטחת התביעה. ביום 21.3.07 הוטל עיקול זמני (ר' החלטתו של כב' הרשם כהן מיום 21.3.07, נספח א' לתשובת משיבים 1-2). הבקשה לביטול צו העיקול נדחתה על ידי כב' הרשם כהן בהחלטתו מיום 23.10.08 (בש"א 160636/07, נספח ג' לתשובת משיבים 1-2), וערעור על החלטה זו נדחה אף הוא (ע"י כב' השופט סובל, בבש"א 178647/07). המבקשת בקשה להגדיל את סכום התביעה, ומאחר שהסכום הוגדל לסכום שבסמכותו של בית המשפט המחוזי, הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי. 2. ביום 17.1.08 התקשרה סקאפה בהסכם להרשאת משנה עם אולטים (הסכם שיכונה להלן "הסכם סקאפה - אולטים"). ביום 22.1.08 הופקדו בבנק הפועלים שיקים דחויים בגין דמי הרשאת המשנה שהיה על אולטים לשלם לסקאפה מכוח הסכם סקאפה - אולטים. ביום 14.2.08 נרשם שעבוד קבוע ברשם החברות לטובת בנק הפועלים, על כל הכספים שיגיעו לסקאפה מאולטים על פי הסכם הרשאת המשנה. 3. ביום 30.3.08, לאחר שהדיון בתביעה עבר לבית המשפט המחוזי, ניתנה החלטה על ידי כב' הרשם אורנשטיין (בבש"א 3491/08 ובקשות נוספות. החלטה זו תכונה להלן: "ההחלטה מ-30.3.08"). בהחלטה מ-30.3.08, קבע בית המשפט כי העיקול הזמני שהוטל על ידי בית משפט השלום על נכסי נתבע 2 ונתבע 8 - מבוטל (החלטה זו איננה רלוונטית לענייננו). כן הוחלט כי העיקול הזמני שהוטל על נכסי יתר הנתבעים יעמוד בעינו, וכי סכום העיקולים יועלה ויעמוד על גובה התביעה המתוקנת - 3,916,308 ₪. 4. ביום 12.6.08, ניתנה החלטה נוספת של כב' הרשם אורנשטיין בבש"א 11755/08 (להלן: "ההחלטה מ-12.6.08"), בה נקבע כי "הואיל וצו העיקול על נכסי המשיבה 1 (סקאפה, ר. ר.) לא בוטל, יורחב צו העיקול על נכסי משיבה 1 גם באשר למגיע לה מהמשיבה 9 (אולטים, ר. ר.) כאשר העירבון שהופקד בתיק ישמש גם לענין עיקול נוסף זה". 5. ביום 12.8.08, ניתנה החלטה נוספת של כב' הרשם אורנשטיין בבש"א 13728/08 (להלן: "ההחלטה מ-12.8.08"). בבקשה התבקש בית המשפט לבטל את הרחבת העיקול שעליה הוחלט בהחלטה מ-12.6.08. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי היא מהווה הלכה למעשה ערעור על החלטות שיפוטיות קודמות בהן נקבע חד משמעית כי יש מקום להטיל עיקול על זכויות סקאפה להבטחת התביעה. בית המשפט התייחס גם לטענה לפיה ממילא קיים שעבוד לטובת בנק הפועלים על דמי השכירות. הוא קבע כי טענה זו אינה מעניינה של סקאפה אלא של הבנק, שלא הגיש בקשה לפיה יש בעיקול כדי לפגוע בבטוחה שלו. עוד ציין בית המשפט בהחלטה מ-12.8.08 את טענת המבקשת - התובעת, לפיה השעבוד לבנק ניתן לאחר צו העיקול, כך שסקאפה היתה אמורה להביא בחשבון כי קיים עיקול על נכסיה הקודם להסכם סקאפה - אולטים ולשעבוד לבנק, והיה עליה להביא בחשבון כי העיקול יורחב גם על אלה. במיוחד נכון הדבר - כך נקבע - שעה שההתקשרות בין סקאפה לבין אולטים נועדה למלא חלל שנוצר כתוצאה מקריסה כלכלית של הגורם הקודם, חברת הניהול, אצלה לא תפס העיקול מחמת קשייה הכלכליים. למעשה - כך קבע כב' הרשם אורנשטיין, עסקינן בהטלת עיקול אצל מחזיק חלופי, ואין בדבר כדי לשנות באופן מהותי לסקאפה. 6. כב' הרשם ציין בשולי החלטתו: "מעל ומעבר, הבקשה אף חותרת תחת החלטתי מיום 31.3.08, בה הוריתי במפורש כי נוכח טענת הנתבעת (סקאפה, ר. ר.) שחברת הניהול הקודמת קרסה ולא ניתן לעקל אצלה כספים המגיעים לנתבעת, אזי אין מניעה כי התובעת תעקל את הכספים המגיעים לנתבעת מאולטים, וראה האמור בעמוד 18 שורה 27-19 ועמוד 19 שורה 1 (להחלטה מ-30.3.08, ר. ר)". טענות הצדדים 7. בבקשה הנוכחית טוענת המבקשת כי צו העיקול הופר ומופר בכך שההמחאות הדחויות שנמסרו לסקאפה מכוח הסכם סקאפה - אולטים, הופקדו בחשבונה הגירעוני של סקאפה בבנק הפועלים. בכך מונעים המשיבים במזיד את יישום צו העיקול מיום 21.3.07 אשר קבל משנה תוקף בהחלטה מ-12.6.08. באשר לבנק הפועלים, נטען כי הוא סירב להגיב לפניות המבקשת ולהחלטות בית המשפט למסור למבקשת בנאמנות את כספי העיקול הנ"ל. 8. המשיבים 1-2 וכן בנק הפועלים הגיבו לבקשה. משיבים 1-2 טענו כי אין מקום להליכי ביזיון בית משפט, מאחר שבקשה לפי ס' 6 לפקודת ביזיון בית המשפט היא לעולם צופה פני העתיד ואילו הבקשה דנן מתייחסת לדרישות כספיות לעבר. זאת ועוד, המבקשת עתרה כי כספים נושא צו העיקול ישולמו לה, בעוד בפועל הם היו אמורים לכול היותר להיוותר בידי המחזיק. עוד נטען כי לא ניתן לנקוט בהליכי ביזיון, כאשר יש דרך אחרת לאכיפת ההוראה השיפוטית. דרך אחרת כזו קיימת מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, ככל שהדבר נוגע למחזיק - שלא הודה כי הוא מחזיק בנכס נושא העיקול. מאחר שהמבקשת לא הגישה בקשה לאישור העיקול כנגד בנק הפועלים, המחזיק, צו העיקול הזמני בטל ככל שהוא נוגע לנכסים שבידי הבנק. 9. משיבים 1-2 טענו כי צו העיקול הזמני לא נכנס לתוקפו, משום שהוא הותנה בהפקדה בסך 40,000 ₪ מכוח ההחלטה של כב' הרשם כהן בבית משפט השלום מיום 23.10.07. בהחלטה זו נקבע כי העירבון יופקד תוך 3 ימים. בפועל, הסכום הכולל הופקד על ידי המבקשת רק ביום 10.7.08, ועד אז לא היה אם כן צו העיקול תקף. מכאן שהשעבוד לזכות בנק הפועלים נרשם עוד בטרם נכנס צו העיקול לתוקפו. עוד נטען כי יש למחוק את הבקשה ככל שהיא נוגעת למשיב 2. המשיבים אף טענו כי צו העיקול לא הופר, משום שהכספים נושא צו הרחבת העיקול מיום 12.6.08 שולמו למשיבה על ידי אולטים עוד ביום 22.1.08. כלומר, במועד הרחבת צו העיקול, נמסרו הכספים על ידי סקאפה לבנק הפועלים. סקאפה קבלה את הזכות לקבל את הכספים רק ביום בו היא התקשרה בהסכם עם אולטים - ביום 17.1.08. לכן, כספים אלה לא יכלו להיתפס במסגרת צו העיקול שניתן 10 חודשים קודם לכן. 10. בנק הפועלים טען כי צו העיקול נגד הבנק בטל, משום שהבנק התנגד לעיקול, בטענה כי חשבון סקאפה היה ביתרת חובה במועד הטלת העיקול, והמבקשת לא הגישה בקשה לאישור העיקול, כפי שהיה עליה לעשות מכוח תקנה 380 לתקנות סד"א. עוד נטען כי הרחבת צו העיקול היתה רק מול אולטים, ולא נגד הבנק. עוד נטען כי עיקול זמני אינו תופס שיקים מעותדים, שכן הפקדת שיקים למשמורת איננה מקימה לבעל החשבון זכות לכספים. בנוסף העיקול לא היה יכול לתפוס את השיקים המעותדים, שכן הם שועבדו לזכות בנק הפועלים לפני שהם עוקלו. הבנק אף טען כי החל מיום 8.7.08, החלו השיקים לחזור, והשיקים המאוחרים יותר לחודשים ספטמבר ואוקטובר - בוטלו כולם. 11. בתשובתה לתגובות, טענה המבקשת כי העיקול הוטל על כספים שמצויים ו/או שיימצאו בעתיד בחשבון סקפאה בבנק. לכן, העיקול תפס גם כספים שנכנסו לחשבון מאוחר יותר - 12 השיקים המעותדים. אף על פי כן, בנק הפועלים שיתף פעולה עם סקאפה, ואיפשר לה לשעבד לזכותו את הכספים והשיקים שהיא קבלה מאולטים. המבקשת טענה כי אין לקבל את הטענה לפיה העיקול לא נכנס לתוקפו בשל אי הפקדת מלוא סכום העירבון, משום שכב' הרשם אורנשטיין נתן למבקש ביום 19.6.08 אורכה לשלם את מלוא הסכום שהיה עליה לשלם כתנאי לכך שהעיקול ייכנס לתוקף. המבקשת טענה כי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט היא הכרחית כדי לכפות על המשיבים לבצע את החלטת בית המשפט. עוד נטען כי בבקשה כזו בית המשפט איננו מתעלם מהפרות הצו בעבר, כאמת מידה חשובה לבימ"ש בבואו לאכוף את הצו בעתיד. 12. באשר לשעבוד לזכות בנק הפועלים, נטען כי בית המשפט דחה את טענת המשיבים בהקשר זה בהחלטה מ-12.8.08. בהחלטה זו נסתרה גם הטענה כי לא ניתן לעקל זכות שעילתה טרם התגבשה. המבקשת טענה כי יש להטיל חבות אישית על משיב 2 בהיותו מנהל המשיבה 1 שאחראי אישית למעשיה. באשר לטענות בנק הפועלים, טענה המבקשת כי לא היה מקום לכך שהיא תגיש בקשה לאישור העיקול, משום שבנק הפועלים הודה כי חשבון סקאפה מתנהל אצלו. עוד נטען כי חובתו של בנק הפועלים היתה לא לפרוע את השיקים המעותדים שנמשכו על ידי אולטים והופקדו בחשבון סקאפה בבנק. באשר לטענת בנק הפועלים לפיה שעבוד השיקים נעשה כאשר העיקול מיום 21.3.07 לא היה בתוקף, טענה המבקשת כי הבנק נהג שלא בתום לב. הוא התעלם מצו העיקול, איפשר לסקאפה להמשיך לנהל את עסקיה תחת העיקול, והתיר לסקאפה להמשיך להימצא בגירעון מתמיד בחשבון הבנק שלה. יצוין, כי אני סבורה שבמקרים מסויימים ניתן לאכוף ביצועו של צו עיקול באמצעות פקודת ביזיון בית משפט, למשל כאשר מי שכלפיו הופנה צו העיקול מתעתד להבריח את הנכסים או הכספים שעוקלו. יחד עם זאת, ומכול הטעמים שיפורטו להלן, אני סבורה כי דין הבקשה דנן - להידחות. העיקול נגד בנק הפועלים בוטל משלא הוגשה בקשה לאישור העיקול במועד 14. ראשית, אני סבורה כי העיקול כנגד בנק הפועלים כמחזיק - בוטל, משום שהמבקשת לא הגישה בקשה לאישור העיקול במועד. תקנה 378 א' לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכול טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך 15 ימים מתום המועד האמור, הכול לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת לאישור העיקול". 15. ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי למחזיק שנשלחה לו הודעה - יש שלוש אפשרויות פעולה - שלא להגיב עליה, לכפור בקיום החוב או להודות בחובו לנתבע. אין אפשרות אחרת. לכן, כך נפסק - "מקום שכמו במקרה הנוכחי מסר המחזיק הודעה מותנית בקיומו של חוב לנתבע, אין לפרש את הודאתו כהודאה בחוב אלא ככפירה, ועל הנושה מוטל, אם ברצונו לכפור בקיומו של התנאי, להגיש בקשה לאישור העיקול (ר' רע"א 2652/02 חכשורי נ. אפ סי סי בע"מ (לא פורסם)). 16. בתשובת בנק הפועלים לצו העיקול, השיב הבנק כי יש בידיו ממסרים דחויים לפקודת סקאפה - אם כי כל הזכויות בחשבון כפופות לזכוית הבנק. הבנק הוסיף כי הוא מתנגד לצו העיקול ככול שהצו פוגע בזכויותיו. הבנק ציין בהודעה גם כי חובותיה והתחייבויותיה של סקאפה לבנק במועד קבלת הצו גבוהים בהרבה מיתרות הזכות שלה. לאור האמור לעיל, בתשובתו של הבנק לצו העיקול - הבנק לא אישר את הצו. העובדה כי הבנק הודה כי חשבונה של סקאפה מתנהל אצלו, איננו הודאה בכך כי הוא מחזיק בנכסים של סקאפה. הבנק ציין כאמור כי חובות סקאפה כלפיו עולים על יתרות הזכות שלה, ולבמקרה כזה - על פי ההלכה הפסוקה (שהמבקשת איננה חולקת עליה), צו העיקול איננו תופס דבר (ר' ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד ל"ז(2) 673). 17. במקרה שהתובע לא הגיש בקשה לאישור העיקול, חלה תקנה 380 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת: "לא ביקש המבקש אישור עיקול כאמור בתקנה 378, יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו". 18. בענייננו כאמור, המחזיק - בנק הפועלים - לא הודה כי מצוי בידו כל נכס שהוא של סקאפה (וודאי שהוא לא הודה כי הוא מחזיק בשיקים המעותדים, שטרם באו לעולם במועד הטלת העיקול). לכן, ולאחר שהמבקשת לא הגישה בקשה לאישור העיקול תוך המועד שנקבע בתקנות - העיקול כנגד בנק הפועלים בטל. במועד הטלת העיקול, לא נתפסו זכויות של סקאפה מכוח הסכם סקאפה - אולטים 19. תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי לתת צו עיקול על "נכסים". המונח "נכסים" מוגדר בתקנה 1 לתקנות - "לרבות כל חוב, בין אם הגיע מועד פירעונו, ובין אם לאו, וכול זכות בין אם היגע מועד מימושה ובין אם לאו". 20. עיקול יכול לתפוס ברשתו רק זכויות של החייב שהיו קיימות במועד העיקול. אכן, עיקול יכול לתפוס גם זכויות עתידיות, ובלבד שהנתבע וה"מחזיק" כבר התקשרו בקשר ממנו נובע החוב המעוקל. תקווה או ציפייה שייווצר בעתיד חוב עקב חוזה, איננה ניתנת כידוע לעיקול (ר' גורן, סדר הדין האזרחי, מהד' 7 עמ' 582). בפסה"ד בנק הדואר בע"מ נ. אדר גלוב (ע"א (ת"א) 2724/03 ; אשר אושר בבית המשפט העליון (רע"א 10826/05)), נפסק בהקשר זה כי כאשר מדובר על זכויות עתידיות, ניתן לעקל אותה רק אם מדובר בחוב קיים שמועד פירעונו הוא בעתיד, אולם לא ניתן לעקל זכות שטרם באה לעולם. 21. העובדה שצו העיקול המקורי התייחס לכאורה גם לכספים ש"יימצאו בעתיד" בחשבון סקאפה בבנק, ולכספים ש"יתקבלו בעתיד" על ידי סקאפה (כעולה מלשון הבקשה לעיקול, עמ' 3 סעיף ג' וד'), אין בה כדי לשנות את המסקנה שלעיל. גם אם צו עיקול מתיימר להורות על עיקול של נכסים זכויות שטרם התגבשו, אין לכך משמעות, שכן "את החלטות בית המשפט יש לפרש פירוש העולה בקנה אחד עם גדר סמכותו על פי הדין" (ר' פס"ד אדר גולב בעמ' 12). 22. בענייננו, זכותה של סקאפה לקבל כספים מאולטים, לא התגבשה במועד בו הוטל העיקול המקורי - ביום 21.3.07. זאת, משום שכפי שפורט לעיל, הסכם סקאפה -אולטים נכרת לאחר שצו העיקול נכנס לתוקפו. לכן, במועד בו ניתן צו העיקול, לא נתפסו כל כספים שאולטים היתה צריכה לשלם לסקאפה ברשת העיקול. 23. המבקשת טענה כי לא מדובר בהטלת עיקול על זכות שטרם התגבשה, משום שההתקשרות בין סקאפה לבין אולטים באה לעולם כתוצאה מקריסה כלכלית של חברה אחרת - חברת הניהול. המבקשת טענה עוד כי מדובר בעיקול של דמי שכירות עתידיים, שהזכות לקבלם כבר התגבשה במועד בו הוטל העיקול. המבקשת הפנתה להחלטת כב' הרשם אורנשטיין, מיום 12.3.08, שם נקבע כי: "ההתקשרות בין הנתבעת לבין אולטים נועדה למלא חלל אשר נוצר כתוצאה מקריסה כלכלית של הגורם הקודם, חברת הניהול, אצלה לא תפס העיקול מחמת קשייה הכלכליים. כך שלמעשה עסקינן בהטלת עיקול אצל מחזיק 'חלופי' ושאין כדי לשנות באופן מהותי לנתבעת". 24. אינני מקבלת את הטענה. אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי אולטים היא "מחזיק חלופי". אין טענה לפיה קיימת זהות בין המחזיק הקודם לבין אולטים, ולכן הזכויות של סקאפה לקבלת כספים מאולטים לא התגבשו אלא לאחר שסקאפה התקשרה בהסכם עם אולטים, כאשר מועד זה היה כאמור לאחר שצו העיקול הוטל. 25. המבקשת טענה כאמור כי זכותה לעקל כספים מאולטים נובעת מההסכם בינה לבין חברת הניהול שהיה תקף במועד בו הוטל העיקול המקורי. אינני מקבלת טענה זו. אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי העיקול על הכספים שהגיעו לסקאפה מחברת הניהול, תפס גם את הכספים שהגיעו לסקאפה מחברת אולטים. במועד בו הוטל העיקול - חברת אולטים לא היתה עדיין בתמונה וסקאפה עדיין לא התקשרה איתה בהסכם. לכן, במועד בו הוטל העיקול, לא היתה לסקאפה זכות לקבל כספים מאולטים - ולכן גם למבקשת, כמי ש"נכנסה לנעליה" של סקאפה, לא היתה זכות כזו. זכותה של סקאפה לקבל כספים מאולטים לא היתה לכן "זכות עתידית", שכן היא טרם התגבשה במועד הטלת העיקול. הגם שמדובר בשני הסכמים שתוכנם דומה, הרי מאחר שההסכם הראשון עם חברת הניהול (שהכספים שהגיעו לסקאפה מכוחו עוקלו) הסתיים, ומאחר שסקאפה התקשרה בהסכם חדש, מכוחו קמה לה זכות חדשה כלפי שוכר חדש לקבל דמי שכירות - לא ניתן לקבוע כי זכותה של סקאפה לקבל כספים מאולטים עוקלה במועד בו הוטל צו העיקול המקורי. 26. לכן, מאחר שסקאפה התקשרה בהסכם סקאפה - אולטים, מכוחו היא היתה זכאית לקבל את "דמי הרשאת המשנה" לפני שצו העיקול הורחב - הרי שבמועד ההתקשרות בהסכם זה, לא היתה זכותה של סקאפה לקבל כספים מאולטים - מעוקלת. השעבוד לבנק הפועלים קדם להטלת העיקול על זכויות סקאפה בהסכם סקאפה - אולטים 27. כפי שתואר לעיל, עוד לפני שהעיקול הורחב, שעבדה סקאפה את זכותה לקבל כספים מאולטים מכוח הסכם סקאפה - אולטים, לזכות בנק הפועלים. המבקשת טענה כי מדובר בהברחת כספים המנוגדת לצו העיקול. אינני מקבלת את הטענה. לא היתה מניעה כי סקאפה תשעבד את זכותה לקבל כספים מאולטים, מאחר שכאמור זכותה לקבל את הכספים מאולטים לא היתה מעוקלת במועד השעבוד. השעבוד לזכות בנק הפועלים מוקדם לכן לעיקול שהוטל מאוחר יותר על הזכויות של סקאפה. השעבוד הזה גובר לכן על העיקול המאוחר. מאחר שכך, זכותו של בנק הפועלים - בעל השעבוד המוקדם - להיפרע מהכספים שסקאפה קיבלה מאולטים מכוח ההסכם ביניהן, קודמת לזכותה של המבקשת. 28. יתרה מזאת, סקאפה העבירה את השיקים המעותדים שנמסרו לה על ידי אולטים על חשבון דמי הרשאת המשנה לשנה הראשונה - לבנק הפועלים. גם העברה זו לא היוותה הפרה של העיקול, שכן במועד ההעברה לא היו זכויות סקאפה מעוקלות. לכן, במועד בו הוטל העיקול המורחב, גם על זכויות סקאפה מכוח הסכם סקאפה -אולטים, לא היו בידיה של סקאפה השיקים המעותדים עצמם, וזכותה לקבל את תמורת השיקים היתה משועבדת לזכות הבנק. 29. במועדים בהם נפרעו השיקים הראשונים, לא היתה התמורה מעוקלת. אולם, גם לאחר שצו העיקול המורחב נכנס לתוקפו, קדמה זכותו של הבנק כנושה לתמורת השיקים, לזכותה של המבקשת. גם מטעם זה לא ניתן לקבוע כי העובדה שהשיקים נפרעו לחשבון סקפאה בבנק הפועלים - היוותה הפרה של צו העיקול. 30. יתרה מזאת, כפי שטענו המשיבים, צו מכוח פקודת ביזיון בתי המשפט הוא צופה פני העתיד. הפרות צווים בעבר הן משמעותיות רק כ"אמת מידה" לאכיפת הצו בעתיד (ר' למשל קשת, ביזיון בית משפט (הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין 2002), עמ' 151). ככלל, סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית המשפט איננו עונש על הפרת הצו בעבר, אלא נועד לאכוף ציות לו בעתיד. לכן - צו מכוח הפקודה היה יכול להתייחס לכול היותר לתשלומים עתידיים של אולטים למבקשת מכוח הסכם ההרשאה סקאפה - אולטים. בהקשר זה יש לציין כי מתשובתו של בנק הפועלים עולה כי מאז חודש יולי 2008, השיקים המעותדים שנמסרו לסקאפה על ידי אולטים - בוטלו. גם מטעם זה אין מקום למתן צו מכוח פקודת ביזיון בית המשפט, שכן לא נראה כי קיים חשש להפרה עתידית של צו העיקול, כאשר השיקים בוטלו ולא ייפרעו. זאת ועוד, מאחר שמדובר ב-12 שיקים שנמסרו בחודש ינואר 2008, לא ברור כמה עוד שיקים עתידיים אם בכלל אמורים להיפרע בעתיד (כאשר החלטה זו נכתבת במחצית השנייה של חודש דצמבר 2008). צו העיקול לא נכנס לתוקף עד להפקדת העירבון במלואו ב-19.7.08 31. יצוין בשולי הדברים כי מקובלת עלי גם הטענה לפיה צו העיקול לא נכנס למעשה לתוקף עד למועד בו המבקשת הפקידה את מלוא הסכומים שהיה עליה להפקיד כתנאי לעיקול, מכוח החלטותיו של כב' הרשם כהן. 32. כב' הרשם כהן קבע בהחלטתו הראשונה כי העיקול כפוף לערבון על סך 20,000 ₪. בהחלטתו של כב' הרשם כהן מיום 31.10.07 נקבע כי על המבקשת להפקיד 20,000 ₪ נוספים. ביום 19.6.08, עתרו משיבים 1-2 בבש"א 12250/08 כי בית המשפט יקבע שצו העיקול הזמני לרבות ההרחבות מיום 30.3.08 ומיום 12.6.08, כלל לא נכנס לתוקף, משום שהמבקשת לא הפקידה את מלוא סכום העירבון. 33. בהחלטתו של כב' הרשם אורנשטיין נקבע כי "ללא אישורי גזברות בית המשפט ובהעדר אסמכתא לתשלום 10,000 ₪ שהמשיבה טוענת ששולם לה במזומן, אין מנוס אלא לקבוע כי המשיבה (היא המבקשת דנן, ר. ר.), לא הפקידה את הסכום שהושת עליה במלואו, ולכאורה היה עלי לקבוע שדין הבקשה להתקבל במובן זה". אכן, בית המשפט החליט גם - לפנים משורת הדין - להאריך למבקשת את המועד לבצע את ההפקדה עד יום 13.7.08 (ר' ההחלטה מיום 8.7.08, בבש"א 12250/08, נספח ו' לתשובת משיבים 1-2). הסכום החסר של 10,000 ₪ הופקד מכוח החלטה זו ביום 10.7.08 (ר' נספח ז' לתשובת משיבים 1-2). מהאמור לעיל עולה לטעמי כי עד יום 10.7.08 - המועד בו הופקד הסכום החסר, לא נכנס צו העיקול לתוקפו. הארכת המועד הביאה לכך כי רק לאחר ההפקדה האמורה - נכנס צו העיקול לתוקף. ההחלטות הקודמות 34. ב"כ המבקשת הפנה להחלטותיו הקודמות של כב' הרשם אורנשטיין, מהן עולה כי לא היה מקום להורות על ביטול הרחבת העיקול - חרף העובדה כי השיעבוד לבנק הפועלים ניתן לאחר צו העיקול. לשיטתו, סקאפה היתה אמורה להביא בחשבון כי קיים עיקול על נכסיה הקודם להסכם סקאפה אולטים, והיה עליה להביא בחשבון כי העיקול יורחב גם על אלה. 35. הכלל המשפטי החל בהקשר להחלטות ביניים הוא כי בית המשפט רשאי לסטות מהן, הן אם חל שינוי נסיבות, והן אם "ראה בית המשפט כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו" (ר' תקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי וע"א 3604/02, אילן אוקד נ' יחיאל שמי, פד"י נו'(4), 505, 508). בהתאם לכך, נפסק כי "החלטת ביניים שניתנה בבקשה למתן צו זמני, אינה יכולה לשמש מעשה בית דין" (ר' ע"א 8981/04 אבי מלכה נ' אווזי (לא פורסם)). 36. אני סבורה כי משעה שהעיקול לא תפס את זכויות סקאפה מכוח הסכם סקאפה - אולטים, לא היה על סקאפה להביא בחשבון כי העיקול יורחב בעתיד על זכויות אלה. כל עוד העיקול לא הורחב בפועל, בהחלטה של בית משפט, היתה סקאפה זכאית לפעול בקשר עם זכויותיה כפי שמצאה לנכון, ולא היה עליה להניח כי העיקול יורחב בהמשך. 37. עוד נקבע בהחלטה מ-12.8.08 כי בקשת סקאפה לבטל את הרחבת צו העיקול חותרת תחת ההחלטה מ-30.3.08, שם נקבע כי המבקשת תוכל לעקל את הכספים המגיעים לסקאפה מאולטים. אכן, בהחלטה מ-30.3.08 נקבע כי "אין מניעה כי התובעת (המבקשת, ר. ר.) תעקל את המגיע לה מאות גורם (הגורם שאליו הועברו זכויות ההפעלה בנכס לאחר שחברת הניהול נקעלה לקשיים, ר. ר. - ר' עמ' 19 להחלטה הנ"ל). יחד עם זאת, העובדה כי בהחלטה מ-30.3.08 צוין כי אין מניעה שהמבקשת "תעקל" בעתיד כספים שמגיעים לה מאולטים - אין פירושה לטעמי כי כספים אלה כבר עוקלו. לצורך עיקולם, היה על המבקשת להגיש בקשה נפרדת, להבהיר אילו כספים היא מבקשת לעקל ומאיזה טעם. רק משהוגשה בקשה כזו, ומשניתנה בה החלטה (ביום 12.6.08, להרחבת צו העיקול על הסכומים המגיעים לסקאפה מאולטים) - נכנס צו העיקול לתוקף, ורק ממועד זה ואילך היתה צריכה סקאפה לנהוג בהתאם לצו העיקול. 38. עם כל הכבוד, אינני סבורה גם, חרף האמור בהחלטות קודמות, כי צווי העיקול לא פקעו למרות שלא הוגשה בקשה לאישור העיקולים (בקשה שלא הוגשה למעשה עד היום) - וזאת מהטעמים שהבהרתי לעיל. אינני סבורה גם כי ניתן לראות באולטים מחזיק "חלופי" לחברת הניהול - שעל זכויות סקאפה כלפיה הוטל עיקול שלא תפס, שכן ההתקשרות איתה נועדה למלא חלל אשר נוצר כתוצאה מקריסת חברת הניהול אצלה העיקול לא תפס (ר' ההחלטה מ-12.8.08, עמ' 3). ראשית, העיקול לא הוטל על אולטים כ"מחזיק" אלא על זכויותיה של סקאפה. על כל פנים, לא נטען ולא הוכח כי קיימת זהות כזאת או אחרת בין חברת הניהול שהעיקול אצלה לא תפס, לבין אולטים. לכן, כל עוד לא הוטל באופן רשמי עיקול על זכויותיה של סקאפה כלפי אולטים, לא היתה סקאפה צריכה לנהוג כאילו עיקול כזה קיים. מאחר שהחלטותיו של כב' הרשם הן החלטות ביניים, שבית המשפט רשאי לסטות מהן, אני סבורה כי הן אינן מחייבות אותי. לכן, ומכול הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 1-2, ובהוצאות בנק הפועלים בסך 5,000 ₪ + מע"מ כל אחד.שיקיםעיקול