1. זוהי תובענה על סך של 551,288 ₪ אשר הגיש לקוח כנגד עורך דינו בטענה לרשלנות מקצועית בייצוגו. רקע עובדתי 2. התובע הינו סוכן ביטוח במקצועו. 3. הנתבע הינו עורך דין במקצועו אשר ייצג את התובע בהליכים שונים, וזאת במשך למעלה מעשרים שנה. 4. לטענת התובע, התרשל הנתבע בייצוגו בכך שזלזל והזניח את ענייניו, איבד מסמכים מהותיים אותם מסר לו, ניהל שלא כדבעי את תיקיו, ואף שלח ידו לכספיו. 5. מנגד, טוען הנתבע כי לא נפל פגם בייצוגו של התובע על ידו וכי ייצג את התובע נאמנה במשך שנים רבות. כמו כן, גורס הוא שקיבל מן התובע שכר טרחה זעום אשר אינו משקף את היקף עבודתו. דיון 6. התובע העיד בתצהירו ת/1 כי במהלך השנים הנתבע ייצגו במספר רב של תיקים. 7. התובע מונה בתצהירו את המעשים והמחדלים אותם ביצע הנתבע, לטענתו, בתיקיו השונים. להלן המעשים אותם מייחס הוא לנתבע: תביעת "הדר חברה לביטוח" נגד התובע 8. לעדותו, נדרש הוא בתובענה זו להפקיד סך של 4,000 ₪ כערבון להוצאות התובעים בתובענה. סכום זה העביר לידי הנתבע על מנת שיפקידם. 9. הנתבע הפקידם בקופת בית המשפט במקום בקופת תיק ההוצאה לפועל, כך שלמעשה נותר הוא חייב סכום זה. 10. כמו כן, פנה הוא לנתבע בבקשה להשבת סכום הפיקדון אותו הפקיד והאחרון סירב ומסר לו כי כספים אלו קוזזו כנגד תשלום שכר טרחתו. לדידו, לא נתן את הסכמתו לקיזוז סכומים אלו. תביעת חברת "בזק" נגד התובע 11. הנתבע לא התייצב לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן בתובענה זו, ובכך הותיר את התובע ללא כל ייצוג משפטי, וזאת חרף העובדה כי שולם לנתבע שכר טרחתו בשל כך. תביעת התובע נגד רוני אליאב בע"מ 12. התובע הגיש תובענה כנגד חברת רוני אליאב בע"מ בגין טענה להפרת הסכם שכירות שנחתם ביניהם. במסגרת הסכם השכירות הפקידה חברת אליאב בידי הנתבע שטר חוב לבטחון על סך 25,000 ₪. 13. התובע הגיש, באמצעות הנתבע, בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל אך לאור התנגדות חברת אליאב הועברה זו לבית המשפט. 14. לגרסתו, הגיש הוא תביעה כספית כנגד חברת אליאב בבית המשפט וביקש לממש את שטר הבטחון, אך הנתבע הודיע לו כי הוא איבד את שטר הבטחון. 15. משכך, נאלץ התובע להתפשר בתביעתו הכספית בסכום נמוך, וכעת תובע הוא את נזקיו. תיק הוצאה לפועל: התובע כנגד חברת "שייפ" 16. הנתבע נתבקש לטפל בעבור התובע בגביית חובותיה של חברת שייפ כלפי האחרון. חברת שייפ שכרה מן התובע משרד בבניין משרדים בתל אביב, ולטענתו, הפסיקה באופן חד צדדי את יחסי השכירות ועל כן ביקש להגיש את שטרות החוב שברשותו לפרעון, בסך כולל של 60,000 ₪. 17. לגרסתו, נמנע הנתבע מלהגיש שטרות לבצוע אלו במשך כשנתיים, חרף פניות חוזרות מטעמו, עד שבמרוצת הזמן, ניתן צו פירוק כנגד חברת שייפ, ולא נותר לתובע ממי להיפרע. כל זאת, לאחר ששילם התובע לנתבע שכר טרחה בשל כך בסך של 2,940 ₪. תיק הוצאה לפועל: התובע נגד סימונה אלוני 18. הנתבע הגיש, באמצעות התובע, תביעת חוב כנגד הגב' סימונה אלוני, קיבל פסק דין לחובתה, ופתח תיק הוצאה לפועל. (להלן: "החייבת"). 19. לגרסתו, התלונן בפני הנתבע כי תיק ההוצאה לפועל "רדום", כהגדרתו, ולא נעשו כל הליכי גבייה. הנתבע ביקש ממנו כספים לשכירת חוקרים פרטיים לאיתור החייבת. 20. לאחר שראה שלא נעשה דבר, החליט הוא לשכור בעצמו חוקר פרטי לאיתור החייבת ולפנות אליה בעצמו. להפתעתו, סיפרה לו החייבת כי שילמה את כל חובותיה בתיק לנתבע. 21. כאשר פנה הוא לנתבע וביקש לברר פשר העניין, תחילה הכחיש האחרון את קבלת הכספים, אך בשלב מאוחר יותר הודה בקבלתם וסירב להעבירם לידי התובע. 22. כן צירף הוא מכתב מאת עו"ד יעקב שפסר, בא כוח הגב' אלוני, מיום 27.12.95, הממוען לנתבע, בו הודיע הוא לאחרון כי הוא מעביר לרשותו שמונה שיקים על סך של 1,000 ₪ כל אחד לסילוק מלא וסופי של חוב הגב' אלוני לתובע. (ראה: נספח י"ב לת/1). 23. הנתבע השיב בחוזר על מכתבו זה ואישר כי קיבל סכומים אלו. (ראה: נספח י"ג לת/1). 24. כן צירף התובע תמלילי שיחות בינו לבין הנתבע מיום 11.5.04 ומיום 12.5.04, בהם התעמת עימו בנוגע לתשלום סכומים כלשהם על ידי הגב' אלוני, והנתבע גרס כי אינו זוכר וכי יבדוק את העניין ויחזור אליו, דבר שלא עשה. תיק הוצאה לפועל: התובע נגד מרדכי אלוני 25. הנתבע טיפל עבורו גם בתיק הוצאה לפועל זה. לגרסתו, כאשר פנה הוא לנתבע בשאלה מה קורה בתיק סיפר לו האחרון כי לא הצליח לגבות כספים מהחייב. 26. לגרסתו, נודע לו משיחה עם מזכירתו של הנתבע כי החייב העביר כספים לנתבע. הנתבע לא טרח לעדכן את התובע על כך, לא העביר לרשותו סכומים אלו, ואף לא עידכן את תיק ההוצאה לפועל בקבלתם. טיפול במכר דירת מגורים ברחוב שפירא מס' 43 בבת ים 27. עוד גורס הוא כי הנתבע ערך את הסכם המכר בעניין דירה זו בינו לבין המוכר, אך לא העביר את הבעלות בנכס על שמו, חרף העובדה כי שילם לו שכר טרחה בשל כך. רכישת נכס מסחרי על ידי התובע - מרכז "עמיאל" 28. עוד גורס הוא כי הנתבע התרשל בכך שמסר לו עצות רשלניות אשר גרמו לו לחובות של למעלה מ-100,000 ₪ בגין ארנונה ודמי ניהול למוכרי הנכס. 29. לגרסתו, היו בחזקתו ערבויות בנקאיות אותן הבטיח לו הנתבע כי יממשם, אך לא עשה כן. 30. כן שיכנע אותו הנתבע להשכיר את הנכס, וכך נוצר מצב כי אינו יכול לממש את הערבויות ולהשיב את החזקה בנכס לבנק לאומי לישראל בע"מ, ועל כן תבע אותו הבנק. 31. עוד גורס הוא כי נגרמו לו נזקים עקב ירידת ערך הנכס בסכום העולה על 70,000 דולר עקב העובדה כי הנכס היה סגור במשך כשנתיים בהם לא קיבל כל תשואה. טיפול משפטי מול עורך הדין אלברט בן פורת 32. התובע רכש רכב בעסקת "ליסינג", אך נקלע לקשיים כלכליים והוראות הקבע שמסר לזכות המוכר חזרו. לדבריו, שילם הוא לעו"ד בן פורת, ב"כ המוכר, את הכספים אשר דרש ממנו. 33. לימים, התברר לו כי נגבו ממנו כספים ביתר ועל כן פנה לנתבע שיפעל להשבת הכספים. 34. הנתבע זנח את הטיפול בעניין הנדון, וכל אימת שפנה אליו בשאלה אודות הטיפול בעניין, הודיע לו הנתבע כי העניין נמצא בטיפול. טיפול משפטי בגביית חוב של משפ' רוזנפלד לתובע 35. ברשות התובע נכס מקרקעין ברמת הגולן אשר הושכר למשפ' רוזנפלד. לאחר שהאחרונים הפרו את הסכם השכירות ביקש הוא לממש את שטר החוב של הערב, לאחר שהשוכרים פשטו את הרגל. 36. לגרסתו, הנתבע לא פתח תיק הוצאה לפועל ולא הגיש תביעת פינוי כנגד השוכרים, למרות פניותיו אליו. יתרה מזאת, איבד הנתבע את שטר החוב שנמסר לחזקתו, כך שאין לתובע ממי להפרע. השבת אגרת הקמת חברה 37. לימים, ביקש הוא להקים חברה והפקיד בידי הנתבע סך של 2,000 ₪ בעבור אגרת פתיחת חברה אצל רשם החברות. לאחר שהחברה לא הוקמה, בסופו של דבר, ביקש מהנתבע להשיב לו סכום האגרה, סכום שלא הושב ולו עד היום. 38. מנגד, גורס הנתבע בתצהירו נ/9 כי לא התרשל בייצוג התובע אלא טיפל בו במסירות ובנאמנות, במשך שנים ארוכות, וגבה ממנו סכומי שכר טרחה נמוכים ממה שגובה הוא בדרך כלל. טענת התיישנות 39. הנתבע העלה טענה מקדמית לפיה חלק מעילות התביעה התיישנו זה מכבר ועל כן עליהן להידחות מחמת התיישנות. 40. לטענתו, עילת התביעה בגין נזקי התובע שנגרמו לו בתיק ההוצאה לפועל נגד גב' סימונה אלוני, התגבשה בשנת 1995, וחלפו למעלה מ- 10 שנים עד להגשת התביעה על ידי התובע. 41. מנגד, גורס התובע כי גילה שהחייבת שילמה לנתבע את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל זמן קצר בטרם הגשת התביעה, ועל כן, עילה זו טרם התיישנה. 42. נראה הוא, כי עילת התביעה בגין ראש נזק זה אכן התיישנה שכן התובע עצמו מציין כי שנים רבות היה שרוי תחת הרושם שיצר הנתבע, לדבריו, כי אינו פועל בתיק הוצאה לפועל זה, אך בחר להתעלם מכך, ורק כעבור שנים רבות, בשנת 2004, החליט לפעול בעצמו בתיק והלין בפני הנתבע על אי פועלו בתיק. (ראה: תמלילי השיחות בין התובע לנתבע מיום 11.5.04 ומיום 12.5.04). 43. אשר על כן, נדחית עילת התביעה בגין ראש נזק זה עקב התיישנותה כקבוע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, כדלהלן: " 5. הזמן להתיישנות התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים; (2) במקרקעין - חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - עשרים וחמש שנה." 44. עוד גורס התובע כי עילת התביעה המבוססת על תיק הוצאה לפועל שפתח התובע נגד מרדכי אלוני, דינה להידחות אף היא מחמת התיישנות, שכן עילת התביעה התגבשה במועד עילת התביעה כנגד הגב' אלוני, לאמור, בשנת 1995. 45. התובע לא הגיש תגובתו לעניין טענה זו, לא בכתב תשובה, לא בתצהירו ולא בסיכומיו. 46. חקירתו הנגדית של הנתבע בנקודה זו לא נסתרה. 47. אשר על כן, מקבלת אנוכי את טענת הנתבע כי עילת תביעה זו התיישנה זה מכבר, ודוחה אנוכי עילת התביעה בגין ראש נזק זה. 48. עוד גורס הנתבע כי עילת התביעה המבוססת על רכישת נכס מסחרי על ידי התובע - מרכז "עמיאל", גם היא התיישנה שכן העניין טופל על ידו בשנת 1997. 49. לאחר עייני בראיות הצדדים, דומני כי עילת התביעה טרם התיישנה שכן ביום 12.8.03 שלח הנתבע מכתב, בשמו של התובע, לעו"ד יורם צח והעלה בפניו טרוניות שונות בקשר לטיפול של משרד האחרון בעניינו של התובע. (ראה: נספח ה' לנ/7). 50. במכתב זה, הציג הנתבע את התובע כ"מרשו", דבר המלמד על כך כי המשיך לייצגו בעניין זה בשנת 2003, ומשכך, עילת התביעה בגין ראש נזק זה טרם התיישנה. 51. כן גורס הנתבע כי עילת התביעה בגין ראש הנזק המתבסס על טיפולו המשפטי מול עורך הדין בן פורת, התיישנה אף היא. 52. כשנשאל התובע מתי פנה לנתבע בנושא זה, השיב כדלקמן: " אין אפשרות לתחום במדוייק שהרי מדובר במערכת יחסים ארוכה שכללה תיקים רבים. למיטב ידיעתי, הנתבע אמור לדעת את התאריך הזה". (ראה: תשובת התובע בתצהיר תשובה לשאלון - המוצג נ/5). 53. עיון בראיות שהוצגו בפני מעלה כי התובע שלח מכתב לידי עורך הדין בן פורת ביום 4.5.98, בו מודה הוא לו על הטיפול המסור בעניין חובו לחברת הליסינג. (ראה: המוצג נ/2). 54. כמו כן, עו"ד בן פורת בתצהירו נ/8 העיד כי התובע פנה אליו, לראשונה, בחודש אפריל 2003 או בסמוך לכך בדרישה להמצאת חשבוניות וקבלות הנוגעות לסכומים אותם קיבל ממנו. 55. התובע לא ידע להשיב מתי בדיוק פנה לנתבע וביקש ממנו לטפל בעניין זה, אשר על כן, הנני מניחה כי פנייה זו נעשתה לאחר שנת 2003, קרי, בחלוף 7 שנים מיום קרות הנזק, ומשכך עילת תביעה זו התיישנה אף היא. העילות הנותרות תביעת "הדר חברה לביטוח" נגד התובע 56. לעדות הנתבע, הפקיד הוא בקופת בית המשפט את הסך של 3,294 ₪, כבקשת התובע, וכן צירף קבלה המעידה על כך. ( ראה: נספח א' לכתב ההגנה). 57. לדבריו, סיכם עם התובע כי סכום זה ייזקף לזכותו כחלק משכר הטרחה לו הוא זכאי. לראיה, צירף הוא חשבוניות מיום 25.12.02 בה צויין כי שכר הטרחה ששולם הינו קיזוז מפיקדון. ( ראה: נספח ג' לכתב התביעה). 58. כשנשאל כיצד מסר לו התובע את ההוראה ליטול סכומים אלו, השיב כדלקמן: " טלפונית. ... ש. למה לא ביקשת ממנו הוראה כתובה? ת. תראה, אני עובד עם אריק יעקב מגיל 17, כשהוא היה בן 17, עכשיו החלק הפורמאליסטי שלח לי מכתב על מנת שזה יועבר מהפקדונות לשכר טרחה נראה לי מיותר לחלוטין." (ראה: פרטיכל בעמוד 78 שורות 10-3). 59. כן ציין הוא כי התובע לא הלין על כך בפניו, עד להגשת התביעה דנן. 60. כשנשאל בחקירתו הנגדית מדוע הפקיד בקופת בית המשפט סך של 3,294 ₪ בלבד בעוד שקיבל מהתובע סך של 4,000 ₪ אותו זקף לזכותו כשכר טרחה והוציא חשבונית על כך, השיב כדלקמן: " מה זאת אומרת מה נעשה? הוא ישב בחשבון פקדונות או שכעיקרון הוא הועבר למערכת אחרת במסגרת ההוצאות או הדברים שהיו לאריק יעקב ואחר כך הם הוסבו לשכר טרחה בהסכמתו ולפי בקשתו של מר אריק יעקב." (ראה: פרטיכל בעמוד 95 שורות 4- 1). תביעת חברת בזק נגד התובע 61. לדבריו, ניסח הוא את בקשת הרשות להתגונן, אך לא התחייב לייצג את התובע בתובענה ולהופיע בשמו בבית המשפט. 62. כן מביע הוא תמיהה לדרישת התובע לתשלום שכר טרחה לעצמו בשל כך, שכן התובע אינו עורך דין וכן ייצג את עצמו בהליך זה. תביעת התובע נגד רוני אליאב בע"מ 63. לעדותו, נשכר הוא על ידי התובע לשם עריכת הסכם השכירות והגשת בקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל וטיפולו לא כלל העברת הבעלות בנכס על שם התובע. 64. יתרה מזאת, הטיפול בתיק הועבר לידי בא כוחו הנוכחי של התובע ויצא מטיפולו. 65. באשר לטענת התובע כי איבד את הבטוחה שהופקדה בידיו, גורס הוא כי אינה נכונה, ומכל מקום, גם אם היתה נכונה, לא היתה כל מניעה להוכיח בבית המשפט את זכאות התובע לכספים אותם תבע, אך הוא אישית לא נתבקש לטפל בכך. תיק הוצאה לפועל: התובע כנגד חברת "שייפ" 66. לגרסתו, התובע הותיר לשיקול דעתו האם להגיש לבצוע את שטרות החוב כנגד חברת שייפ. (ראה: נספח ט' לכתב התביעה). 67. לסברתו, המחלוקת בין הצדדים היתה על סכום מזערי ועל כן לא היה מקום להגיש תביעה בעניין זה. טיפול במכר דירת מגורים ברחוב שפירא מס' 43 בבת ים 68. לעניין זה, העיד הוא כי על פי הוראותיו של התובע, נדחה רישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין, שכן התובע חשש כי יוטלו על הדירה עיקולים בשל חובותיו הרבים. 69. לדבריו, המסמכים הנדרשים להעברת הבעלות בדירה על שמו של התובע מוכנים היו במשרדו והוא חיכה להוראה מהתובע לעשות כן. רכישת נכס מסחרי על ידי התובע - מרכז "עמיאל" 70. לגרסתו, עילה זו התיישנה שכן התבקש לטפל בעניין בשנת 1997, ועל כן, יש לדחות אותה מטעם זה. 71. לדבריו, לא קיבל על עצמו לרשום את הנכס בלשכת רישום המקרקעין ולא נדרש לטפל בפרוייקט רכישת הנכס במרכז עמיאל, אלא כתב מכתב בשם התובע לעו"ד יורם צח, בא כוח חברת עמיאל. 72. עוד העיד כי לא ידוע לו על אילו עצות התובע מדבר, אותן, כביכול, מסר לו, הנוגעות להשכרת הנכס ולערבויות הבנקאיות. טיפול משפטי בגביית חוב של משפ' רוזנפלד 73. לעדותו, עניין זה טופל על ידי התובע והאחרון לא שכר את שירותיו לטיפול בעניין זה, למעט כתיבת מכתבי התראה לבני משפחת רוזנפלד. 74. באשר לטענת התובע לאובדן שטר החוב, מציין הוא כי התובע לא העלה בפניו טענה זו בעבר, ולא ברור לו מדוע סבור התובע כי אינו יכול להגיש תביעה כנגד משפחת רוזנפלד ללא שטר החוב. השבת אגרת הקמת חברה 75. לגרסתו, אינו מכחיש כי התובע ביקש ממנו להכין מסמכי רישום עבור שלוש חברות אותן התכוון להקים, וציין כי התובע הנחה אותו שלא לרשום את החברה עד להוראה אחרת. 76. יתרה מזאת, גורס הוא כי בעבור הכנת מסמכי ההקמה של החברות לא שולם לו שכר טרחה על ידי התובע. 77. את הסכום ששולם על חשבון אגרת הקמת החברה זקף הוא לטובת שכר טרחתו. 78. עוד העיד מטעם הנתבע, עו"ד יורם צח, בתצהירו נ/7, כי משרדו טיפל בעניין רישום הזכויות בנכסים שבמרכז עמיאל על שם רוכשיהם. 79. אי לכך, נתבקש התובע להעביר למשרדו מסמכים שונים, לרבות, תשלום שכר טרחה, לצורך הסבת זכויות בנכס שרכש ורישום הערת אזהרה לטובתו. מאחר שהתובע לא עשה כן ולא עמד בהתחייבותיו, מונה לנכס כונס נכסים. 80. כן העיד כי קיבל מאת הנתבע מכתב מיום 12.8.03 בו מעיר הוא הערות לגבי אופן טיפולם בענייני התובע, עליו השיב אחת לאחת במכתב מיום 13.8.03. ( ראה: נספחים ה' ו - ו' לנ/7). 81. עוד העיד מטעם הנתבע, עו"ד אלברט בן פורת, בתצהירו נ/8 כי טיפל בגביית חובותיו של התובע לחברת הליסינג בגין שני כלי רכב, ובמסגרת טיפול זו פתח כנגד התובע שני תיקי הוצאה לפועל. 82. לדבריו, התובע נמנע מלפרוע את חובו ופנה אליו בבקשה להתחשב במצבו הכלכלי ולפרוס לו את התשלום לתשלומים. 83. לעדותו, לא נפל רבב בהתנהלותו. לראייה, מציין הוא כי תלונתו של התובע בעניין זה ללשכת עורכי הדין כנגדו נגנזה. 84. כן צירף לעדותו מכתבי תודה אותם שלח לו התובע, ביניהם מכתב כדלקמן: " תודה רבה על הכל!" " ברצוני להודות לך על הסבלנות בה נהגת איתי". (ראה: מוצגים נ/2 ו - נ/3). הכרעה 85. לאחר עיון בראיות הצדדים, לרבות בתצהיריהם, בנספחים להם ובדברי העדים בחקירותיהם הנגדיות, עולה המסקנה כי אין לקבל התביעה ודינה להידחות, כפי שיפורט להלן. 86. באשר לתביעת הדר חברה לביטוח, טוען התובע כי הנתבע הפקיד את הסך של 4,000 ₪ אותם מסר לידיו, בקופת בית המשפט וסירב להשיב לו אותם ותחת זאת קיזז אותם על חשבון שכר טרחתו. 87. לאחר עייני בראיות עולה כי הצדדים לא חתמו ביניהם על הסכם שכר טרחה, וכי התקבע ביניהם נוהג כי פקדונות אותם נהג התובע להפקיד בתביעותיו השונות יוסבו על חשבון שכר הטרחה. 88. בעניין זה אמינה עלי גרסת הנתבע בחקירתו הנגדית , כדלקמן: " ... הדרך היחידה שאריק יעקב שילם שכר טרחה, הוא העדיף את זה על ידי שפקדונות שהוא מפקיד או אמור להפקיד שיוסבו לשכר טרחה, הוא הפקיד בידי סכום, אין ספק שאותם 4,000 ₪ אם הם היו ספציפיים לעניין זה או למשהו אחר, היו בידי ואומנם לפי בקשתו הם הוסבו לשכר טרחה." (ראה: פרטיכל בעמוד 76 שורות 18-14). 89. יתרה מזאת, התובע לא הוכיח בפני כי נהג לשלם את שכר טרחת הנתבע באופן שונה, והעובדה שמעולם לא הלין על כך בפני הנתבע, תומכת בגרסה זו. 90. אשר על כן, מוצאת אנוכי את גרסת הנתבע דלעיל אמינה ומנומקת בעניין זה, ועל כן, נדחית התביעה בגין ראש נזק זה. 91. באשר לתביעת חברת בזק נגד התובע, גורס התובע כי נאלץ הוא להופיע לבדו בבית המשפט בעוד שהנתבע קיבל את שכר טרחתו בשל כך. 92. סבורתני, כי שעה שעורך דין נוטל על עצמו לייצג לקוחו בעניין בקשה למתן רשות להגן, הדבר כולל גם ייצוגו בדיון בפני בית המשפט. 93. עם זאת, התרשמתי כי התובע הינו אדם הבקיא בהליכים המתנהלים בבתי המשפט, ולראייה - התביעות שהוגשו נגדו ועל ידו נשוא תביעה זו. 94. התרשמתי כי מערכת היחסים בין התובע לנתבע היתה כזו שהנתבע נהג לערוך בעבור התובע כתבי בי דין ולכתוב בשמו מכתבים שונים בנושאים מגוונים, וכי למעשה תפקידו היה "לסייע" לתובע בעסקיו ולא לייצגו בבתי המשפט. 95. מערכת היחסים בין הצדדים מתפרשת על למעלה משלושים שנה בהן נהג התובע להופיע בעצמו ולייצג את עצמו בהליכים השונים. תפקיד הנתבע, במרבית המקרים, הסתכם בכתיבת מסמכים וכתבי בי דין פורמאליים. 96. יתרה מזאת, התובע לא הוכיח בפני כי אכן שילם לנתבע בעבור שירות זה, ולא ברור אם שילם לו בעבור כתיבת הבקשה למתן רשות להתגונן בלבד או גם בעבור הופעתו של הנתבע בבית המשפט, אי בהירות הרובצת לפתחו של התובע. 99. אשר על כן, דוחה אנוכי את התביעה בגין ראש נזק זה. 100. באשר לתביעת התובע נגד רוני אליאב בע"מ, גורס התובע כי הנתבע איבד את שטר הבטחון אותו הפקידה בידיו חברת אליאב, ועל כן, לא יכול היה לתבוע את מלוא הכסף המגיע לו. 101. לא הוכח בפני האם אכן איבד הנתבע את שטר הביטחון ועדותו של הנתבע בנקודה זו, כמפורט לעיל, לא נסתרה. 102. כמו כן, תמוהה בעיני העובדה כי באם סבר התובע כי הנתבע התרשל ואיבד מסמך חשוב כל כך, מדוע שב הוא שוב ושוב לקבל שירותים משפטיים מאת הנתבע, ולא פיטרו לאלתר, שאלה האומרת "דרשני". 103. התובע אף לא הוכיח בפני כי גם באם היה מצוי בידיו שטר הבטחון, יכול היה לקבל סכום גבוה יותר בתביעתו. 104. אשר על כן, נדחית התביעה בגין ראש נזק זה. 105. אשר לטיפול בתיק ההוצאה לפועל שפתח התובע כנגד חברת שייפ, גורס התובע כי הנתבע נמנע מלהגיש את שטרות הבטחון אותם מסרה חברת שייפ לתובע, לביצוע, וזאת עד אשר לא נותר כבר ממי להפרע. 106. עיון בחומר הראיות מעלה כי התובע שלח לנתבע העתק מתגובת חברת שייפ לדרישות התשלום ששלח אליה, עליה ציין, כדלקמן: " לעו"ד הבר לדעתי להגיש את השטרות לביצוע. לשיקולך". (ראה: נספח ט' לכתב התביעה). 107. מכאן, עולה המסקנה כי כוונת התובע היתה להותיר את העניין לשיקול דעתו של הנתבע, ולא מסר הוראה מפורשת לנתבע כי יטפל בעניין זה. 108. בנקודה זו, מקבלת אנוכי את גרסת הנתבע כי לפי דעתו לא היה מקום להגיש שטרות אלו לבצוע כיוון שסכומם הכולל הינו זעיר ושכר הטרחה שיידרש עבור פעולה זו יעלה על סכומם, וכי העניין נותר לשיקול דעתו וכי לא התחייב להגישם לבצוע. 109. סבורתני, כי גם אם נפלה טעות בשיקול דעתו של הנתבע, בעניין זה, הרי שההלכה בעניין זה קובעת כי טעות בשיקול דעת של עורך-דין אינה מהווה הפרה של החוזה בינו לבין לקוחו, ובלבד שאמנם הפעיל שקול דעת ועשה זאת לפי מיטב יכולתו ולפי מיטב ידיעותיו. 110. כך נקבע בשרמן נ' לוי פ"ד מד(4) 446, 462, כדלקמן: "לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול-דעת". עוד ראה: ע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, ל(3) 75, 80, כדלקמן: "גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא כל שכן. החובה המוטלת... אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו; החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו". 111. על כן הנני דוחה את התביעה בגין ראש נזק זה. 112. באשר לטיפול הנתבע במכר דירת המגורים בבת ים, טוען התובע כי הנתבע נמנע מלהעביר את הדירה על שמו, למרות שקיבל שכר טרחה על כך, ובכך גרם לו לאי נעימות מול מוכר הנכס. 113. מנגד, גורס הנתבע כי התובע בעצמו ביקש ממנו לדחות את מועד רישום הדירה על שמו, וכי המתין להוראה מן התובע לעשות כן. 114. תימוכין לגרסה זו מוצאת אנוכי במכתב אותו שלח התובע אליו ביום 29.12.02, אשר זהו לשונו: "הנדון: דירה ברח' שפירא 43/11, בת ים הסכם מיום 27.6.02 הנני מאשר בזה כי למרות הוראות ההסכם לפיו התמורה שהופקדה בידייך הייתה אמורה לעבור למוכרים רק לאחר השלמת העברת הדירה על שמי בלשכת רשם המקרקעין, הנני לוקח על עצמי האחריות לביצוע התשלום גם קודם לכן ולא אבוא בכל טענה הקשורה לכך, למקרה של כל תקלה בהעברת הדירה על שמי בלשכת רשם המקרקעין. " (ראה: נספח ג' לכתב התביעה). 115. ממכתב זה עולה כי התובע הורה מפורשות לנתבע לא להעביר את הדירה על שמו. משכך, אין לקבל את טענות התובע בנקודה זו והנני דוחה את התביעה בשל ראש נזק זה. 116. מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה באשר לרכישת נכס מסחרי בשם "מרכז עמיאל" על ידי התובע. 117. התובע טוען כי הנתבע מסר לו "עצות רשלניות" בנוגע למימוש הערבויות הבנקאיות שהיו ברשותו ובנוגע להשכרת הנכס, אשר גרמו לו לחובות של למעלה מ- 100,000 ₪. 118. התובע לא תמך גרסתו זו בראיות ובמסמכים כי הנתבע אכן מסר לו עצות אלו, וכי הן אלו אשר גרמו לנזקיו. 119. תמוהה בעיני העובדה כי התובע לא הלין על כך בפני הנתבע עד להגשת התביעה, ובאם היה לו חשש שמא עצותיו של הנתבע יעמדו לו לרועץ היה עליו להיוועץ עם עורך דין אחר. 120. כמו כן, בהתאם להלכה שנזכרה דלעיל באשר לשיקול דעתו של עורך דין, סבורתני, כי הנתבע פעל בנאמנות ובמסירות בעבור התובע וייעץ לו כפי שמצא לנכון בהתאם לנסיבות. 121. התובע לא הוכיח בפני כי ביקש מן הנתבע לטפל בעניין זה, והתרשמתי כי כל פעולותיו נעשו על דעתו שלו, ולאחר שלא צלחו ביקש מן הנתבע לכתוב מכתב לבא כוחה של חברת עמיאל, עו"ד יורם צח, לשם מזעור נזקיו. 122. מכל האמור לעיל, נדחית התביעה בגין ראש נזק זה. 123. מחלוקת נוספת של הצדדים הינה לעניין טיפול בגביית החוב של משפחת רוזנפלד לתובע. 124. התובע גורס כי שכר את שירותיו של הנתבע למימוש שטר החוב של הערב לאחר שהשוכרים, משפחת רוזנפלד, פשטו את הרגל, לשם פתיחת תיק הוצאה לפועל ולשם הגשת תביעת פינוי כנגד השוכרים. 125. התובע לא הציג מסמך התומך בטענתו זו. אומנם הנתבע כתב מכתבי התראה לבני משפחת רוזנפלד, אך לא הוכח כי נשכר על ידי התובע לנקוט הליכים משפטיים נגדם. 126. על כן, נדחית התביעה בגין ראש נזק זה גם כן. 127. באשר להשבת אגרת הקמת החברה לידי התובע, אין חולק כי הנתבע נשכר על ידי התובע לשם הכנת מסמכי פתיחת חברה אצל רשם החברות וכי פעל להכנתם. 128. לאור הנוהג שהשתרש בין הצדדים בנוגע לקיזוז שכר טרחת הנתבע מן הפקדונות והאגרות שהופקדו, הנזכר לעיל, סבורתני, כי נהג הנתבע כדבעי כאשר זקף סכומים אלו על חשבון שכר טרחתו שמעולם לא שולם. 129. עילת התביעה מבוססת על עדותו היחידה של התובע לפיה הנתבע, כביכול, התרשל בייצוגו, ועל אף העובדה כי גבה ממנו שכר טרחה, לא פעל עבורו נאמנה, כפי שפורט דלעיל. 130. לעניין זה קובע סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, כדלקמן: "54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: … (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין." 131. ועוד, תביעה זו הינה תביעה כספית במהותה בה דורש התובע סכומים שונים ורבים באמתלה כי מדובר בהפסדים שנגרמו לו על ידי מחדלי הנתבע או סכומים אותם גבה הנתבע מבלי לספק את השירות המשפטי, כל זאת, מבלי שהמציא התובע חוות דעת שמאית באשר לנזקיו. 132. סבורתני, כי עילות התביעה שבפניהן הינן ערטילאיות, אינן מבוססות על הערכה מקצועית ואינן נתמכת בראיות של ממש. 133. לעניין חובתו של בעל דין להרים עול ההוכחה ועול הראיה המוטל עליו, הנני מפנה לע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, בפ"ד מז (5), עמ' 681: "... הכלל הוא שנטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט. פרופסור א' הרנון אומר בהקשר זה בספרו דיני ראיות (כרך א) בעמ' 200 : "העקרון הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי. הותנה פעלו של דין מהותי בקיומה של עובדה כלשהי, הרי המבקש את עזרת בית המשפט בהסתמך על אותו דין, חייב לשכנע כי עובדה זו אמנם קיימת". 134. לעניין זה, ראה גם דבריו של ד"ר י. זוסמן, בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 483, כדלהלן: "... וזה המבחן: נניח, כי איש משני בעלי הדין לא יביא כל ראיה, מי יזכה? בדרך כלל יזכה הנתבע, מפני שהתובע מוציא מחברו ומשום כך עליו הראיה;" 135. עוד ראה ע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה, פד"י ט' בעמ' 1005, כדלקמן: "דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט האזרחי על יסוד העיקרון, כי על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה." 136. כשנשאל התובע האם פנה לרואה החשבון שלו או למנהל החשבונות בבקשה לקבל את התדפיסים של כל תנועת הכספים אותם שילם לנתבע, השיב בשלילה. (ראה: פרטיכל בעמוד 36 שורות 7-3). 137. כאמור, התובע בחר שלא להעיד עדים מטעמו שיתמכו בגרסתו, על אף שיכולה היתה עדותם לסייע בעמדה התומכת בנכונות טענותיו, דבר הנזקף לחובתו. 138. כשנשאל התובע מדוע לא זימן לעדות את הגב' סימונה אלוני, השיב כדלקמן: " אני היום מיוצג על ידי עו"ד, החומר אצלו. אני חושב שאם הוא היה מוצא לנכון לזמן אותה הנה, אז הוא היה מזמן אותה. זאת הסיבה...". (ראה: פרטיכל בעמוד 7 שורות 15-14). 139. לעניין אי הבאת עדים רלבנטיים נקבע בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פד"י מ"ה (4) עמ' 651, בעמ' 658, בו נקבע כדלקמן: "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד." ובהמשך נאמר: "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה...". 140. כמו כן, ראה: ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פד"י מ"ד(1) עמ' 239, בעמ' 245, שם נאמר: "... אכן, ככלל, אי-העדת עד רלוואנטי 'יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...'". ובהמשך נאמר: "... משלא הביא בעל-דין ראיה שהיתה ברשותו, עשוי הדבר - אך אינו חייב - לשמש יסוד למסקנה, שהראיה לא הובאה, כיוון שהיתה פועלת לרעת בעל-הדין...". 141. עוד ראה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד (4) 602, כדלהלן: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו." 142. כן אפנה לספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה." 143. בנוסף, התובע לא המציא מסמכים המאששים את טענותיו וגרס כי אין בידו מסמכים רלבנטיים שכן מסר אותם לידי הנתבע. התובע סר למשרד הנתבע וצילם מסמכים הקשורים אליו, אך בחר שלא להגישם, מטעמיו שלו. 144. במקרה שלפנינו, לא הוצג כל מסמך בעניין זה על ידי התובע - וכן לא הובא כל עד מטעמו להעיד בנידון, לרבות עד מומחה. 145. כמו כן, התובע הודה בחקירתו כי יכול היה למצוא חלק הארי של המסמכים הנוגעים להנהלת החשבונות שלו, אך לא טרח לעשות כן ולצרפם לכתבי טענותיו ולתצהירו, דבר שיש עימו חסר ראייתי העומד בעוכרי התביעה. 146. מן הטעמים המצטברים לעיל - התביעה נדחית. 147. בנסיבות הענין - יישא כל צד בהוצאותיו. עורך דיןדיוןלקוחות