כללי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת (כתוארה אז) נילי מימון; להלן- "בית משפט קמא"), מיום ד' חשוון תשס"ו (6.11.05), בתמ"ש 10783/03, שבו דחה בית משפט קמא את תביעת המערער לבטל או להפחית את המזונות אשר הוא - כאב - חייב לשני ילדיו, המשיבים. תמצית ההליכים עד לפסק הדין נשוא הערעור המערער פונה, זו הפעם השלישית, לבית משפט, על מנת להפחית את סכום המזונות אותו הוא משלם לכלכלת ילדיו, המשיבים. המשיב מס' 1 הוא בגיר, יליד 6/85 ומשרת כקצין בצבא, והמשיב מס' 2 הוא קטין, יליד 9/89, תלמיד תיכון, הגר עם אימו. אם המשיבים והמערער התגרשו בשנת 1991, לאחר שבע שנות נישואין. המשיבים נשארו במשמורת אמם, וקיימו קשר פחות או יותר רציף עם המערער. על פי הסכם הגירושין שנחתם בחודש אוקטובר 1991, התחייב האב, המערער, לשלם למזונות ילדיו סך של 1,100 ₪ לחודש. לאחר שהמשיב לא שילם מזונות ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, הגיש המשיב בקשה לבית משפט מחוזי (לפני הקמת בית המשפט לענייני משפחה) ושם הוסכם כי אם ישלם המשיב, כסידרם, שני שליש מהמזונות, יהווה הדבר פרעון מלוא סכום המזונות, קרי: המזונות הופחתו בשליש, אם ישלם המשיב מזונות באופן סדיר ושוטף (פסק הדין המוסכם אושר על ידי השופט (כתוארו אז) דוד חשין, בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק מ.א. 943/96, ביום 12.3.97). לאחר שהמשיב פיגר בתשלומי המזונות, פנה המשיב לבית משפט לענייני משפחה בבקשה לפרוס את חוב מזונות העבר. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט בן ציון גרינברגר) קבע, ביום י"ב אדר א' תש"ס (16.4.00) בתמ"ש 16740/99 כי סכום המזונות שנקבע על ידי השופט חשין יישאר בעינו ונקבעו הוראות בדבר פריסת חוב העבר ועיקולים. לאחר שהאם חלתה במחלה קשה, פנתה היא - בשם הילדים (שהיו אז שניהם קטינים) - בתביעה להגדלת המזונות ביום 28.5.03 בתמ"ש 10780/03. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת (כתוארה אז) נילי מימון) קיבל את התביעה בחלקה, ובפסק דינו מיום ח' בניסן תשס"ד (30.3.04) התייחס בית משפט כבר למצב בו הילד הגדול משרת בצה"ל וקבע את גובה מזונותיו לסך של 500 ₪ לחודש, עד לסיום שירות החובה שלו בצה"ל, ואת מזונותיו של משיב 2 קבע בסך 1,800 ₪ לחודש, כאשר עם גיוסו יופחתו המזונות לסך של 600 ₪ לחודש. חיוב המזונות הוא מיום 28.5.03 והפרשי המזונות ישולמו ב-9 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 15.4.04. האב חויב במחצית הוצאות מיוחדות. קיצבת הילדים תשולם לאח בנוסף למזונות. בסיומם של כל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, התייצב, איפוא, סכום המזונות שעל המערער לשלם לשני ילדיו, המשיבים, בסך של 2,300 ₪ לחודש, כאשר 500 ₪ מתוכם מיועדים לבן הבגיר, ו-1,800 ₪- לקטין. חודשים ספורים לאחר מתן פסק הדין הסופי בעניין - ביום 1.12.04 - ביקש המערער לשנות את סכום המזונות. בתביעתו החדשה (תמ"ש 10783/03) טען כי הבנים מורדים בו, ואינם מקיימים איתו קשר, ולפיכך אינם זכאים למזונות. עוד טען כי מאחר והמשיב מס' 2 הגיע לגיל 15, יש להטיל את חובת תשלום מזונותיו על אמו, אשר היא לטענת המערער "אישה אמידה", בעוד הוא עני וחסר כל, אשר פוטר מעבודתו. פסק הדין של בית משפט קמא תביעה זו נדחתה בפסק הדין נשוא ערעור זה. מתסקיר פקידת סעד שהוגש לבית המשפט לענייני משפחה עלה כי הקשר עם המשיב מס' 2 כלל לא נותק, אלא רק פחת. מכל מקום, עד כה המערער הוא זה שפגע ברציפות הקשר. הירידה בקשר מצד הבנים, ארעה עקב כך שהאב פגע בהם בצורה משמעותית: הבן הבגיר נפגע מכך שהמערער דרש ממנו לפרוע בעצמו את חובות המזונות שצבר המערער; הבן הקטין נפגע מכך שהאב שכנע אותו לעבור למסגרת לימודים פנימייתית, ושניהם כאחד נפגעו מיחסו השלילי של המערער למשפחת אמם, בכלל, ולאם בפרט, במיוחד לאור הנסיבות בהן האם נאבקת במחלה קשה. בשתי פגיעות אלה הודה האב, בראשונה באופן ישיר, בפני בית המשפט קמא, ואף בפני בית משפט זה, בכתבי טענותיו, ובשנייה בעקיפין, בהודעת דוא"ל מיום 16.2.06 אשר שלח לילדיו ואשר הוגשה לבית המשפט. עוד קבע בית המשפט קמא כי האב לא הוכיח שינוי בנסיבות המצדיק התערבות מחודשת בסכום המזונות שנפסק; כי האחריות למצב הקשר עם הילדים מוטלת על שכם המערער; כי אין בהגיעו של המשיב מס' 2 לגיל 15 שינוי נסיבות, ומכל מקום לא שינוי נסיבות המצדיק התערבות בסכום המזונות, במיוחד לאור זאת שפסק הדין בעניין המזונות ניתן אך לפני זמן קצר, ובו נצפה מראש השינוי של הגעת הבן הבכור לבגרות, אך הגעת הבן הקטן לגיל 15 לא נחשבה כשינוי רלוונטי. כמו כן קבע בית משפט קמא כי העדר יכולתו הכלכלית של המערער, אינן מהימנות, ואין בהן כדי להצדיק את השינוי הנטען. תמצית הטענות בערעור לפיכך, נדחתה התביעה להקטנת המזונות. המערער חויב בהוצאות בסך 1,500 ₪. מכאן הערעור, בו חוזר המערער על טענותיו אותן העלה בפני בית המשפט קמא. ב"כ המערער, עו"ד אילן וידרמן, הדגיש בטיעוניו כי המשיב 1, הבן הבגיר, לא הגיש כתב הגנה נפרד, לא חתם על תצהיר, ולכן יש לראותו כמי שלא התגונן ויש לפסוק לחובתו. ב"כ המשיבים, עו"ד אורן ששון, תמך בפסק דינו של בית משפט קמא, ולעניין טענתו הנ"ל של המערער, מסר עו"ד ששון כי יש לו ייפוי כוח של שני המשיבים וכי שניהם התגוננו כנגד התביעה בדיון הראשון בפניי, שהתקיים, ביום ה' ניסן תשס"ו (3.4.06) ניסיתי ליצור אווירה שתאפשר מפגש מחודש בין האב לילדים. ברם, בדיון השני בפניי ביום 1.5.06 הודיעו הצדדים כי לא עלה בידם לחדש את הקשר בין האב והילדים וכי הם ינסו באופן עצמאי לנסות ולחדש את הקשר בין המערער למשיבים. לגבי המחלוקת הכספית, לא הצליחו להגיע להסכמות, והם חזרו על עיקרי טענותיהם: המערער קבל על מצבו הכלכלי הקשה, ואילו המשיבים תמכו בפסק הדין וטענו כי סכון המזונות בפועל לא משולם ועל כל פנים הוא סכום נמוך. דיון לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהוגש, ושמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט פסק סכום מזונות על הצד הנמוך, וזאת בהתחשב במצבו הכלכלי של המערער. אכן, לא ניכר היה כי חל שינוי כלשהו בנסיבות אשר יצדיק הקטנת סכום המזונות, וגם בעניין זה אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. בהקשר זה אזכיר כי בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המערער עבד כצלם בערוץ 2 ובמועדון האומן, וגם אם הפסיק לעבוד, לא האמין בית משפט קמא למכתב "הפיטורין" שנכתב בתאריך מאוחר יותר מהפסקת העבודה, לטענת המערער. אין כל הצדקה להתערב במימצאים עובדתיים אלה שנקבעו בבית משפט דלמטה, ששמע את העדים והתרשם מהם. ברצוני להעיר כי לא נחה דעתי מאופיים של התביעה והערעור דנן. המדיניות של ערעורים חוזרים ונשנים על סכומי מזונות, בלא כל שינוי נסיבות, כאשר עברה רק שנה וחצי מאז פסק הדין הקודם, וכאשר האב יכול היה לצפות את "שינוי הנסיבות" ולטעון לו כבר בהליך הקודם, אינה מקובלת. משעה שנפסקו מזונות, נדרש שינוי נסיבות ממשי, מהותי, אשר מלמד על מצב עובדתי חדש שלא ניתן היה לצפותו, על פי ההתפתחות הרגילה של העניינים, כדי להצדיק פנייה מחודשת לבית המשפט. לא השתכנעתי כי האם היא אישה אמידה, במידה כזו אשר תאפשר לה לשאת לבדה בגידול הילדים, גם מן הבחינה הכלכלית. בפועל, אין ספק כי מאחר והילדים נמצאים בחזקתה, היא נושאת בחלק לא מבוטל מעול זה. אולם אין הצדקה להגדיל את מידת הנטל בה היא נושאת. זאת ועוד, מחובתו של המערער לדאוג לצרכי ילדיו, והוא אינו יכול להימלט מחובה זו על ידי העלאת טענות שונות לגבי מצבו, אשר לא הוכחו. מן הראוי היה שדווקא לעת הזו, בה מתמודדת אם ילדיו של המערער עם מחלה קשה, ידאג המערער להקל עליה ולסייע לילדיהם המשותפים במצבם הרגשי הכבד בו הם נמצאים, ולא יוסיף להם צער ומתח, על ידי תקיפת אמם בבית המשפט, פעם אחר פעם, בלא סיבה. באשר לקשר בין המערער למשיבים, הרי שבעניין זה נדמה כי האשמה, באם ישנה כזו, רובצת לפיתחו. מדו"ח העובדת הסוציאלית עולה כי המשיב מס' 2 פגוע מאוד מיחסו של המערער, קשור לאמו וחש אחריות כלפיה, לאור מצבה, וכי הוא אינו חפץ בניתוק הקשר עם המערער, אלא בהסדרת קשר זה, ובהפסקת הפגיעות שהוא סופג במסגרתו. לפיכך, אין למערער להלין אלא על עצמו, על שהקשר הגיע למצבו הנוכחי. מן הראוי שהמערער יעשה מאמצים כנים לתקן את המעוות, וזאת בקצב של המשיב 2, ובלא לכפות עליו או להלחיצו. בנוסף, אם מבקש המערער להיטיב את הקשר בינו לבין הבן הבכור, משיב 1, מן הראוי היה שיוותר על טענתו, שאינה במקומה, בדבר ייפוי כוח וייצוג הבן. מן הראוי היה שהמערער יבין כי בנו אינו ככל בעל דין, הוא אינו רוצה להשתתף בהליך שבין הוריו, ומן הראוי שלא לכפותו לעשות כן בלא סיבה מספקת. המערער לא הראה מה תועלת תהא בהעלאת בנו על דוכן העדים בהליך כזה, ובסקירת מערכת יחסיהם במעמד זה. בכך מעיד על עצמו המערער כי, לכאורה, נתונים מעייניו בהפחתת סכום המזונות, כנטען, ולא בטובת ילדיו, ומן הראוי היה לו להימנע ממראית עין זו. על כל פנים, מבחינה משפטית דיונית, אין ממש בטענות המערער. חזקה על עו"ד אורן ששון שמסר כי בידו ייפוי כוח של שני המשיבים, כי אכן הוא מייצג את שניהם. אין כל חובה על המשיב 1 להגיש תצהיר נפרד, כאשר אין, למעשה, מחלוקת כי המשיב 1 משרת כקצין בצבא ובא בחופשות לבית אימו, שם הוא אוכל, מכבס כביסתו וכדומה. למערער לא נגרם כל נזק מאי הגשת תצהיר נפרד על ידי משיב 2. התוצאה התוצאה היא כי הערעור נדחה, שכן מצאתי כי פסק דינו של בית המשפט קמא נכון בכל היבטיו, ואין להתערב בו. אני מחייב את המערער בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. כדי להרתיע את המערער מלהוסיף ולהגיש הליכי סרק, ולגרום הוצאות למערערים, תוך שהוא אינו נושא בהוצאות, שכן הוא נעזר בסיוע משפטי, מחד גיסא, ותוך התחשבות בהיות ההליך ערעור משפחה, ובכך שמשאבי המערער צריכים להיות מופנים לגידול ילדיו, ולא לתשלום הוצאות, מאידך, לא מצאתי לנכון לחייבו בסכום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום משמעותי ומכביד. אך על פי הכלל "אין עונשין אלא אם כן מזהירין תחילה", אם ימשיך המערער בהגשת תביעות או ערעורים חסרי בסיס, כי אז לא יהיה מנוס בהליכים הבאים למצות עימו את הדין בתחום ההוצאות ושכ"ט עו"ד. אחתום באיחולי החלמה מהירה ושלמה לאם, ובתקווה כי האב ימצא את המסילות ללב ילדיו, ואת הדרך להנהיג הלאה את חייו איתם, בלא לפגוע בהם. המזכירות תשלח פסק הדין זה לצדדים. ניתן היום כ"ט בחשון, תשס"ז (20 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים משה דרורי, שופט מזונות