שיק בנקאי על סך -.29,160 $ אמריקאים שמועד פרעונו 06/07/99, נמשך לפקודת התובעת מבנק קפריסאי ונשלח בדואר אל התובעת אך לא הגיע לתעודתו, הוא צירו של משפט זה; השיק נגנב מהדואר, הגיע לידי נתבע מס' 3 (לינקר), ממנו לנתבע מס' 2 (אבלס), וזה הפקידו בחשבונו אשר בבנק הנתבע מס' 1 (הבנק) ופדה את תמורתו; הבנק הנמשך (הקפריסאי) פרע את השיק לבנק. דבר הגניבה התברר לתובעת (אסיא) לאחר כחודשיים, משהחלה לברר מדוע איננה מקבלת את השיק; אסיא תובעת את סכום השיק מידי הבנק בטענה שהתרשל משקיבל את השיק מידי אבלס, הפקידו בחשבונו ופרע את תמורתו לידי אבלס, תוך התעלמות מהגבלת סחירות ו"נסיבות הפקדה חשודות"; לאבלס ולינקר מייחסת אסיא עילות תרמית, גזל, גניבה ועשיית עושר; (רק בסיכום טענותיה הוסיפה אסיא לעילות הללו גם כן עילת רשלנות). כל הנתבעים התגוננו ואבלס אף הגיש הודעת צד ג' ללינקר - בטענה שעל לינקר לשפותו בכל סכום בו יחוייב אם וככל שיחוייב בתביעה זו. אלו עיקר העובדות הצריכות להכרעה ובעיקרן אינן במחלוקת של ממש: אסיא היא חברה פרטית, העוסקת בייצור ומכירת חומרי גלם לתעשיית תרופות; במסגרת פעילותה זו סיפקה סחורה ללקוח באיטליה, והאחרון שלח את תמורת הסחורה בשיק, הלא הוא השיק נשוא המחלוקת, כאמור שיק בנקאי על סך -.29,160 $ משוך מ - Bank of Cyprus לפקודת CHEMICAL INDUSTRIES LTD "ASSIA". השיק שורטט בשני קווים אלכסוניים שביניהם נרשם "CO". השיק נשלח לאסיא בדואר לא רשום וכאמור לא הגיע לתעודתו; מתיק משטרה שתמציתו הובאה לידיעת ביהמ"ש התברר כי נגנב ע"י שניים שקוּפָּה כבדה של עבירות דומות תלויה על גבם, ה"ה משעל ופרידנברג (להסרת ספקות, עובדות אלו לא הוכחו אך הן בבחינת מידע המוסכם על הצדדים בהליך שבפני), ה"ה משעל ופרידנברג אינם נתבעים בתיק זה. השיק נמסר ע"י פרידנברג ללינקר שהיה באותה עת במצב כלכלי גרוע ודחוק מאוד בכסף ופנה לגורמים בשוק האפור לקבלת הלוואה וכך הכיר את פרידנברג. סופו שחזר בו מכוונתו ליטול הלוואה ואולם לאחר זמן התקשר אליו פרידנברג וביקש את "עזרתו בפדיון שיק במטבע חוץ". פרידנברג הציע לו לפדות עבורו את השיק נשוא המחלוקת תמורת עמלה בשיעור 1.5%. הוא הסביר את העובדה שהוא מבקש מלינקר לפדות את השיק עבורו בכך ש"אין לו נסיון בפדיון שיקים משוכים על בנקים בחו"ל"; לינקר ראה בהצעה משום דרך קלה להרוויח כמה מעות להן היה כה זקוק והסכים להצעה. הוא פנה אל אבלס, אותו הכיר כעוסק בחלפנות כספים; בהיות לינקר במשרדו של אבלס התקשרו אל הבנק הקפריסאי ממנו נמשך השיק ווידאו כי לשיק יש כיסוי וכי ייפרע לכשיוצג לפרעון. השיק הועבר ע"י לינקר לידי אבלס. לינקר קיבל את תמורת השיק בניכוי עמלה מסויימת אותה גבה לעצמו אבלס ואת הכסף בניכוי עמלה נוספת של לינקר עצמו מסר לידי פרידנברג. אבלס הפקיד את השיק בחשבונו בבנק ובו במקום פדה וקיבל את תמורת השיק. על גב השיק חותמת או הדפסה המהווה ציר מרכזי במחלוקת בין הצדדים ועל כן תובא להלן בצורתה כפי שהיא על גב השיק: A S S I A CHEMICAL INDUSTRIES LTD המילים הללו מלוות בחתימה שלא ניתן לזהותה. [ציינתי "חותמת או הדפסה" שכן במהלך הדיון הועלתה אפשרות שאף שלמראית עין מדובר בחותמת אפשר שזו הדפסה במכונת כתיבה. לבית המשפט הוצג רק תצלום של השיק (מצורף לכתב התביעה ולתצהיר עד התביעה מר וייקסלבאום) ולא ניתן לקבוע ממצא בעניין זה. אין מחלוקת שהכיתוב על גב השיק נכתב קודם מסירתו לידי לינקר. לינקר עצמו לא חתם על גב השיק כמיסב. השיק שמועד פרעונו כאמור 06/07/99 נפרע ע"י הבנק ותמורתו שולמה לאבלס ב-20/08/99. הבנק הקפריסאי פרע את השיק לבנק נתבע 1. עד כאן העובדות ומכאן לדיון בטענות אשר אסיא מעלה כנגד כל אחד מהנתבעים ושעל פיהן סבור הוא כי הנתבעים חייבים כלפיה בסכום השיק. קיים הבדל בין הטענות המופנות כנגד הבנק לבין הטענות המופנות כלפי לינקר ואבלס ואדון בכל אחת מאלו בנפרד. התביעה כנגד הבנק: אף שבסיכומיו המאלפים של בא כח הבנק הפליג למרחקי הלכות מהלכות שונות בנושאי חבות הבנק כלפי לקוחות וכלפי צד שלישי, ההתפתחויות החדשות בפסיקה בנושאים אלו, השיק כמטלטלין והשיק כחיוב כספי, פיזור הנזק וסוגיות בהטלת אשמה בכגון דא, הרי בסופו של דבר גדר המחלוקת מצומצמת ותלויה בתשובה לשאלה יחידה כלום בנסיבות העניין חייבת היתה להידלק נורה אדומה בליבו של פקיד הבנק אשר קיבל את השיק מידי אבלס ופרע אותו, הלוא הוא עד ההגנה מר מתי זיכל, במלים אחרות האם התרשל מר זיכל עת קיבל את השיק להפקדה ופרע תמורתו לאבלס ? בשלושה רואה אסיא את התרשלותו של הבנק: (1) משפרע את השיק לידי אבלס למרות היותו "למוטב בלבד"; (2) בעצם ההסבה של שיק בנקאי הנמשך לפקודת חברה ומסירתו לידי צד זר. (3) בצורה הבלתי שגרתית של החותמת. אשר לטענת חוסר הסחירות בהיות השיק "למוטב בלבד". טענה זו לאו טענה היא, שכן השיק לא היה שיק "למוטב בלבד". כל שהיה הוא כפי שציינתי לעיל השרטוט והאותיות "CO" אשר בין הקווים האלכסונים. שרטוט כזה איננו מגביל את הסחרות והוראתו אחת בלבד: שלא ניתן לגבות את השיק במזומן אלא יש להפקידו לחשבון בנק; כך נעשה בענייננו, כאמור הופקד השיק לחשבונו של אבלס קודם ששולמה תמורתו. בצדק מפנה ב"כ הבנק בהקשר זה להוראת סעיף 82 של פק' השטרות המעניק הגנה לבנקאי אשר קיבל לפרעון, בתום לב, שיק משורטט - אף שללקוח לא היתה זכות קניין בשיק. אשר להיסב, טוענת אסיא שאין זה מקובל - ופקיד הבנק חייב היה לדעת זאת - שחברה מסיבה שיקים בנקאיים במטבע זר לצדדים שלישיים. המהלך הרגיל של הדברים הוא ששיקים כאלה מופקדים ע"י החברות בחשבונן שלהן ואינם מוסבים לצד שלישי. עוד טוענת היא שמבנה החותמת, בשלוש שורות כשהאותיות LTD בשורה אחורנה נפרדת מהשם, הינו בלתי שגרתי ומעורר תמיהה. בנושא זה יש בפני שתי עדויות בלבד: עדותו של עד התביעה מר וייקסלבאום, המשמש כיום כמנהל יחידת מיון השקעות ונכסים בחטיבת הכספים של חברת טבע שהיא החברה האם של אסיא ובעברו, בין השנים 1959 עד 1973, עבד בבנק יפת בין היתר כמנהל מחלקת אשראי וסגן מנהל סניף הבנק. מנגד, עדותו של פקיד הבנק מר מתי זיכל. העד אשר קיבל בשעתו את השיק מידי אבלס והעיד בפני כי לא מצא כל דבר בלתי שגרתי ויוצא דופן לא בעצם עובדת ההסבה אף לא בצורת החותמת. לדבריו, מדובר בסניף בנק שבחוג לקוחותיו מבוצעות עיסקאות רבות במטבע זר, לרבות בדרך הסבת שיקים בין של תאגידים ובין של פרטים, הוא הכיר היטב את אבלס שהיה לקוח ותיק של הבנק והפקיד בבנק מדי יום כמות גדולה מאוד של שיקים, לרבות שיקים במטבע זר, כשמעולם לא התעוררה כל בעיה ביחס לשיקים הללו. הפקדת שיקים מסוג זה, גם של תאגידים, לא היתה חריג במיוחד במגזר אליו משתייך אבלס וחלק ניכר מלקוחות סניף הבנק (רח' עמוס) שם כספי תרומות המיועדות או מגיעות מתאגידים בארץ ובחו"ל הם עניין של יום ביומו. אינני רואה כל סיבה להעדיף את עדותו של מר וייקסלבאום על פני זו של מר זיכל. מר וייקסלבאום הינו בעל עניין וקשריו למערכת הבנקאית (כעובד באותה מערכת) נפסקו לפני שנים הרבה. לעומתו מר זיכל עוסק בכגון דא מידי יום ביומו, מכיר את הנפשות הפועלות ואת הציבור שבקרבו הוא פועל. סבור אני כי הוכחת טענות אסיא חייבה העדת מומחים בלתי תלויים לענייני בנקאות, ראיית חשבון או כיוצ"ב. משאין בפני עדות מומחה כזו או ראיות משכנעות אחרות לא אוכל לקבל טענות אסיא כי בקבלת השיק מידי אבלס, הפקדתו ופרעונו, התרשל הבנק כלפי אסיא. אחרי ככלות הכל אין לשכוח את הצורך באיזון בין הגנה על הבעלות בשיק לבין השאיפה למסחר יעיל ושוטף שבו שיקים הינם אמצעי נוח ועובר לסוחר. הטלת חובת בדיקה חמורה מדי על פקיד בנק אשר מן הסתם מאות שיקים עוברים תחת ידיו מידי יום עלולה להכביד ולעכב עד מאוד את תהליכי המסחר בשיקים ובכך להפר אותו איזון. יוזכר שפק' השטרות מחילה בכגון דא הוראות של "רכישה בשוק פתוח" בסעיף 23(ג) של הפקודה: "אדם שפרע שטר בתום לב ובדרך העסקים הרגילה אין עליו חובה להוכיח כי ההיסב של הנפרע או כל היסב שלאחריו נחתם בידי או בהרשאתו של האדם שההיסב נחזה שלו; ואפילו היתה חתימת ההיסב מזוייפת ... דינו של מי שפרע בדרך זו כדין מי שפרע כשורה". ועיין אף ש. לרנר / דיני שטרות (תשנ"ט) סעיף 15.29 בעמ' 471 משהגעתי למסקנה זו פטור אני למעשה מדיון מעמיק בסוגיות אשר הועלו בפני כגון חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של הבנק כלפי אסיא (שאיננה לקוחה של הבנק) וכל כיוצ"ב. לכאורה שונה המצב ככל שמדובר באבלס ולינקר; סבור אני כי לגביהם התקיימו אותן עובדות השוללות את מרכיבי הרכישה "במהלך עסקים רגיל" ונתקיימו עובדות אשר צריכות היו לעורר חשדם "כצופר של רכב שירותי הצלה" ! יוזכר תחילה שהשיק נמסר ללינקר, וכמובן גם לאבלס ולבנק, לאחר שהגיע מועד פרעונו. בעוד שלגבי הבנק לא היה בכך דבר יוצא דופן שהרי רבים הם המקרים ששיק ניתן כשיק דחוי ומוצג לפרעון במועדו הרי שהן אבלס והן לינקר ביצעו מה שקרוי 'נכיון שיקים' היינו: לקחו לעצמם סכום מסויים בתמורה לקבלת השיק ופדיונו. יש הגיון בפעולה כזאת, והיא מקובלת במקרים שבהם טרם הגיע מועד הפרעון, שאז, לעתים, מעדיף המחזיק בשיק לשלם סכום מסויים על מנת לקבל את הכסף עוד קודם מועד הפרעון, ואולם, משכבר הגיע מועד הפרעון מה טעם יש בביצוע נכיון וויתור על סכום עמלת הנכיון כשניתן לגשת לבנק ולפדותו על אתר. אם עוד אפשר היה להבין פעולה כזו, בקושי, ביחס לאבלס, שהרי עיסוקו בכך, אנשים מכירים אותו כחלפן ואפשר שמעבירים לידיו שיקים רבים על מנת לחסוך את הטרחה שבגביית השיקים, אין הדבר כך ביחס ללינקר, שאין עיסוקו בגביית שיקים. נסיבות קבלת השיק ע"י לינקר, כפי שפורטו לעיל בפרק העובדות ואיני רואה צורך לשוב על כך , כמו גם העברתו מלינקר לאבלס , חייבות היו לעורר חשד רב ויותר מכך. אודה, סברתי כי בעניינם של אבלס ולינקר התקיימו יסודות הגזל כהגדרתו בסעיף 52 של פק' הנזיקין (נוסח חדש) - עד שבא בפני פסה"ד בפרשת צ'רקוב רע"א 8304/99 גיורא צ'רקוב נ' חב' השמירה בע"מ פ"ד נב(2) 37; בפס"ד זה שולל כב' ביהמ"ש העליון קיומה של עילת גזל ע"י מי שסוחר בשיק שזוייף נוכח הקביעה שאין לראות בשטר עצמו (פיסת הנייר) אף לא בכסף המועבר עפ"י פקודת השטר משום מיטלטלין. קטונתי, בכל הענווה, מלחלוק על הנקבע בפס"ד זה אף שמעורר הוא בעיני שאלות לא פשוטות - זו ההלכה ויש לפסוק על פיה. פסה"ד בפרשת צ'רקוב גם שולל קיום עילה מכח "עשיית עושר" בנסיבות דומות - אף זו אחת העילות בהן תולה אסיא תביעתה. נוכח האמור לעיל אין מנוס מדחיית התביעה כנגד כל הנתבעים. לא אוכל שלא לציין בשולי הדברים תחושת חוסר נוחות מסויימת נוכח התוצאה אליה הגעתי - בשים לב, בין היתר למגמות "פיזור הנזק" והטלת האשמה בפסיקה ובדברי המלומדים. סוף דבר: התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע 1 הוצאותיו בסך -.7,000 ₪ בצירוף מע"מ. בנסיבות העניין איני רואה מקום לחייב בהוצאות לטובת נתבעים 2 ו-3. [ולבסוף חייב אני בהתנצלות בפני הצדדים על האיחור במתן פס"ד זה מטעמים שלא כולם לצערי בשליטתי]. ניתן היום ט' באייר, תשס"ה (18 במאי 2005) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 18/05/2005. רפי שטראוס, שופט תום לבשיקים